Psa'him
Daf 26b
משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ חַייָב לְבָעֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה׃
Traduction
De même, si quelqu’un, la 7e année agraire (repos) transporte des fruits d’une localité où il n’en existe plus aux champs, dans une autre où il y en a encore, ou à l’inverse d’une localité où il y en a encore, dans telle autre où il n’y en a plus, il devra aux 2 cas les faire disparaître (adoptant de part et d’autre la règle la plus sévère). Selon R. Juda, le possesseur dira à son prochain de chercher à s’en procurer de semblables (réglant sa conduite d’après le résultat de cette recherche).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני מקומו לבערו מן הבית כדדרשינן כלה לחיה כלה לבהמתך והוליך זה הפירות למקום שלא כלו עדיין חייב לבערן משום חומרי המקום שיצא משם ולא שייך כאן מפני המחלוקת דאין בזה מחלוקת כלל דאותן הפירות ממקום שכלו הן וכבר נתחייבו בביעור:
או ממקום שלא כלו וכו'. משום חומרי המקום שהלך לשם:
ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה. בבבלי מסיק דר' יהודה לחומרא הוא דפליג ופלוגתייהו בהא דפליגי תנאי בכ''ט דשביעית בכובש ג' מיני ירק בחבית אחת כדי להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה דת''ק סבר שאוכל מאותן שכלו על סמך אותו המין שלא כלו הואיל והן בחבית אחת וה''ק ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייב לבער אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה ואפי' הן שני מינין שכלו משום דסומך על האחרון זה שלא כלה ור' יהודה אוסר משום דאמרינן לו צא והבא לך אף אתה מהמין שכלה ולא תמצא וא''כ אינו אוכל אלא מאותו המין שלא כלה בלבד ואותן שכלו חייב לבער וזהו כר''ג דפ''ט שם וכן הלכה:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה עֲגָלִים וּסְייָחִים שְׁלֵימִין וּשְׁבוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃
Traduction
Dans les localités où il est d’usage de vendre le menu bétail aux païens, on peut toujours le faire (sans craindre de vendre, par mégarde, du gros bétail, servant aux travaux agraires); mais, où ce n’est pas l’usage, on ne le fera pas, et l’on ne modifiera rien aux habitudes locales pour ne pas susciter de discussion. Nulle part on ne leur vendra du gros bétail (parce qu’ils pourraient l’employer aux travaux les samedis et jours de fête, et enfreindre un repos dont le maître est responsable), ni des veaux, ou de jeunes mulets (malgré leur inaptitude au travail), soit entiers, soit blessés. R. Juda le permet pour ces derniers (dont la confusion avec d’autres est impossible). Ben Bethera permet aussi de céder des chevaux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו'. וכגון במקום שלא נחשדו על הרביעה:
מקום שנהגו שלא למכור. שמחמירין על עצמן דלא ליתי לאקולי בבהמה גסה:
ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות. ולפי שבהמה גסה מיוחדת היא למלאכה ויעשה הנכרי מלאכה בשבת בבהמת ישראל וע''י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר או משאיל שרי למוכרה:
עגלים וסייחין וכו. ואפי' אותן השבורים אינן ראויין למלאכה גזרו בהו רבנן דילמא אתי לאחלופי בשלימין וגדולים שהן ראויין למלאכה ועוד שאף השבורין הן ראויין לפעמים למלאכה שמטחינן ברחיים:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
בן בתירה מתיר בסוס. ובסוס העומד לרכיבה דכ''ע ל''פ דשרי כי פליגי בסוס המיוחד לעופות שהציידים מביאין עליו העופות לצוד בהן דבן בתירה סבר החי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם היא נושא א''ע הוא דאמרינן אבל עופות עבידי דמשרבטי נפשייהו. ואין הלכה כבן בתירא:
הלכה: כָּלוּ מִטִּיבֵּרִיָּה וְלֹא כָלוּ מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לֹו. מִצִּיפּוֹרִין הֵבֵאתִים. אִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי פִינְחָס. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף עַל הַשָּׁמוּר. אָמַר לוֹן. מִן הַשָּׁמוּר הֵבֵאתִים. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי הֲרֵי שָׁדֶה פְלוֹנִית מְשׁוּמֶּרֶת לְפָנֶיךָ. צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה.
Traduction
S’il n’existe plus de ces fruits à Tibériade, mais qu’il y en ait encore à Sephoris, le porteur peut prétendre les apporter de cette dernière ville, en disant: si tu ne me crois pas, va t’en chercher aussi pour toi dans cette place (voilà pourquoi la consommation doit lui être permise en ce cas, si même il n’y en a plus à la place qu’ils occupent). R. Hanania et R. Pinhas dirent que R. Juda (ici) et R. Yossa (ailleurs) expriment tous deux le même avis; car il a été enseigné ailleurs (135)Mishna, (Sheviit 9, 4).: ''On peut manger les fruits que l’on a chez soi (la 7e année), aussi longtemps que ceux de cette espèce restent abandonnés (pour éviter de jeter le reliquat); mais l’on ne peut pas les manger si c’est pour épargner la réserve. Malgré cette dernière considération, selon R. Yossé, il est permis d’en manger en certains cas (s’il en reste dans les jardins)''. Or, ce dernier avis se fonde sur ce que l’on peut déclarer avoir apporté les fruits à manger d’un champ réservé, en disant: si tu ne me crois pas, va dans tel champ qui reste encore réservé devant toi et prends-en aussi pour toi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כלו בטבריא וכו' מילתא דרבי יהודה מפרש דלקולא הוא דפליג שאומר אני הבאתי זה מנפורי שעדיין לא כלה ואם אין אתה מאמין צא והבא לך אף אתה ותראה שלא כלו שם:
ר' יהודה. דמתני' ור' יוסי דפרק ט' דשביעית שניהן אמרו דבר אחד:
דתנינן תמן. בשביעית:
אוכלין. בבית על המופקר שבשדה אבל לא מן השמור ואפילו אותו השמור הוא במקום שיכולה החיה לבוא ולאכול ממנה דסבירא ליה דבעי' שיהא מופקר לכל ור' יוסי מתיר אף על השמור בזמן שיכולה החיה לפעמים לאכול ממנו:
אמר לון וכו'. כלומר משום שאומר להן אני מן השמור הזה הבאתים ואותו מותר הוא ואם אין אתה מאמיני בא והבא לך אף אתה מאותה שדה פלונית שהיא משומרת לפניך ומ''מ יכולה החיה לפעמים לבוא שמה ולאכול מהן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם בַּל תִתְגּוֹדְדוּ. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית שַׁמַּי וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל אֵין הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי מֵאִיר וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵי תַנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וּתְרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. 26b וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. הֲרֵי אֵילּוּ קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אָמַר לֵיהּ. מִי שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמִּשְׁנָה סָֽמְכָהּ לַמִּקְרָא. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָה֭ וְעִ֣יר וָעִ֑יר.
Traduction
Quant à la fixité de l’usage, R. Simon b. Lakish demanda (131)B., Yebamot 13b. à R. Yohanan: le changement n’est-il pas défendu en vertu de l’expression biblique (Dt 16, 1): ne vous réunissez pas (132)Le sens habituel est: ne vous tailladez pas (le corps). par bandes (divisées par les avis)? Cet interdit n’est applicable, fut-il répondu, qu’en présence d’une divergence grave d’opinions entre Shammaï et Hillel, lorsque les uns suivent l’opinion du premier, d’autres celle du second. -Mais est-ce qu’en cas de discussion entre Shammaï et Hillel, l’opinion de ce dernier ne prévaut pas, sans crainte de la formation des groupes dissidents? -En effet, fut-il répondu, on ne rapporte la défense biblique du groupement qu’au cas où les uns adoptent l’avis de R. Meir, d’autres celui de R. Yossé. Mais encore dans cette discussion n’est-ce pas l’avis du dernier qui l’emporte? Aussi, dit-on que cette défense s’applique au cas où 2 rabbins adoptent l’avis de R. Meir et 2 autres celui de R. Yossé, que par suite d’une confusion des avis, les uns adoptent celui de R. Meir, les autres celui de R. Yossé. -N’y a-t-il pas pour les sonneries du nouvel an et celles du Kippour (au jubilé) l’habitude de suivre la règle de R. aqiba en Judée (133)Cf., ci-après, 10, 5, et (Rosh Hashana 4, 6) ( 59c), pour ces différences de rites., tandis que l’on suit celle de R. Yohanan b. Nouri en Galilée? -Pour ce cas c’est différent, fut-il répondu, car si par mégarde on avait suivi en Judée la règle adoptée en Galilée, ou à l’inverse, la valeur du fait serait intégrale. -N’y a-t-il pas pour la fête d’Esther l’usage de lire le récit de cet événement le 14 Adar, et dans d’autres villes on le lit le 15? Ceux qui ont fixé dans leurs enseignements ces diverses dates (134)Jér., (Megila 1, 1), fin ( 70b). ont trouvé une allusion à ce fait dans le texte même d’Esther (9, 28), disant: dans chaque famille, dans chaque province, dans chaque ville (elles diffèrent donc).
Pnei Moshe non traduit
אינו אסור משום בל תתגודדו. אמתני' מהדר דקתני מקום שנהגו וכו' וכי אין זה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות שהללו יהו עושין כך והללו יהו עושין כך:
א''ל בשעה וכו'. כלומר אין משום בל תתגודדו אלא בשעה שאלו עושין כב''ש ואלו כב''ה במה שהן מחולקין בדיני איסור והיתר וכיוצא בזה אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא שהללו נוהגין כך והללו נוהגין כך ומשום חומרא בעלמא. וג''כ אינו נראה כלל לשני אגודות אם אינו עושה מלאכה דכמה בטלני בשוקא:
ב''ש וב''ה אין הלכה כב''ה. בתמיה ותשובת ר''ל לר' יוחנן היא כלומר היאך מוקמית להענין לא תתגודדו על גוונא דמחלוקת ב''ש וב''ה הא ב''ש במקום ב''ה אינה משנה וא''כ הללו שעושין כב''ש בלאו הכי לאו שפיר עבדי דלאו כהלכתא היא כלל:
א''ל בשעה שאלו עושין כר''מ וכו'. כלומר אי לא מצינן לפרש האסמכתא דדרשינן מלא תתגודדו על גוונא היכא דפליגי ב''ש וב''ה א''כ נפרש לה היכא דפליגי ר''מ ור' יוסי לדינא והללו עושין כך והללו עושין כך. וחזר ר''ל והקשה לו וכי ר' מאיר ור' יוסי אין הלכה כר' יוסי ואכתי אעיקרא דדינא מאלו דעבדי כר''מ קשיא דתיפוק ליה דעבדי דלא כהלכתא:
א''ל ר' יוחנן תרי תניין תינון וכו'. כלומר אי משום הא ל''ק מידי דאשכחן טובא דפליגי תנאי אליבייהו ומר מתני לה בדר''מ ומר מפיק לה ומתני לדר''מ בדר' יוסי ודר' יוסי לדר' מאיר וכל א' וא' סומך על שמועתו לעשות כהלכה לפי מה שקיבל דאין כאן אלא משום לא תתגודדו:
ת''ל ר''ל לר' יוחנן הרי ר''ה ויה''כ דפליגי ר''ע וריב''נ בסדר ברכות בר''ה בפ' בתרא דר''ה ופלוגתייהו שייכא נמי ביה''כ ביובל כדתנן שם בפ''ג שוה יובל לר''ה לתקיעה ולברכות. ולריב''נ כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע. ולר' עקיבא כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. וקאמר התם בגמרא ביהודה נהגו כר''ע ובגליל נהגו כריב''נ והאיכא הכא משום לא תתגודדו. והכא לא שייך לומר מנהג בעלמא דהא הני דעבדי כמר לא נפקי ידי חובותייהו אליבא דאידך:
א''ל. ר' יוחנן שניא היא התם דהא קתני עלה שם שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא דלא פליגי אלא לכתחילה וכיון דבדיעבד דעבד כמר עביד ודעבד כמר עביד אין כאן משום לא תתגודדו:
הרי פורים הרי אלו קורין וכו'. ואיכא משום לא תתגודדו ונהי דמוקפים ופרזים מפורש בהדיא בהכתוב שע''י מעשה קבלו עליהן הללו בי''ד והללו בט''ו מ''מ אינך מהזמנים שנשנו במשנה בי''א ובי''ב ובי''ג ואלו קורין בי''א או בי''ב ואלו בי''ג והרי יש כאן אגודות אגודות:
א''ל מי שסידר את המשנה. ושנה לזמנים הללו סמכה למקרא דכתיב משפחה ומשפחה וגו' ללמד על הזמנים המתחלפים לפי מה שהן כאותן ששנינו שם:
נִיחָא מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין. מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין. וִיבַטֵּל. שֶׁהֲרֵי כַמָּה בְטֵילִין יֵשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַתְמִיַהּ.
Traduction
– On s’explique la prescription mishnique de ne rien changer lorsqu’on quitte une localité, où il est d’usage de l’interdire (on saura l’usage le plus sévère); mais, au cas inverse, en s’abstenant du travail, n’est-ce pas s’opposer à l’usage local? -Et si l’on se livre à ce travail, c’est remplir une œuvre jadis interdite? -Il sera toujours loisible de s’abstenir, sans que ce soit une opposition apparente, puisque bien des gens de cette ville sont inoccupés. R. Simon dit aussi au nom de R. Yohanan que la recommandation de la Mishna, ''qu’il n’y ait pas de discussion'', est interrogative, et qu’il faut seulement y avoir égard lorsqu’une discussion peut surgir.
Pnei Moshe non traduit
ניחא. הא דקתני במתני' ואל ישנה אדם מפני המחלוקת אגוונא דרישא ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין שנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ולא ליעבד ואל ישנה מפני המחלוקת:
ממקום שאין עושין למקום שעושין. בתמיה אי אמרת אל ישנה א''כ ליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ומשני דבאמת ויבטל ולא ליעבד ואין כאן משום לא ישנה מפני המחלוקת שהרי כמה בני אדם בטלין יש לו באותו מקום ולא מחזי כמחלוקת במה שהוא בטל ממלאכה:
ר' סימון בשם ר' יוחנן במתמיה כלו' דר' יוחנן נמי מפרש להמתני' כמו דשנינן והא דקתני ואל ישנה מפני המחלוקת בלשון בתמיה היא ואסיפא קאי או ממקום שאין עושין וכו' שהרי אל ישנה ממנהג המקום שאמרו לו מפני המחלוקת הוא שאמרו והרי אין כאן מחלוקת דפוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא:
Psa'him
Daf 27a
הלכה: מוּתָּר לְגַדֵּל. אָמַר רִבִּי בָּא. כְּגוֹן מָהִיר שֶׁהוּא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. 27a הֲווֹן בָּעֵיי מֵמַר. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. מוּתָּר לְיַיחֵד. וּמָאן דָּמַר. אָסוּר לִמְכּוֹר אָסוּר לְיַיחֵד. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. אָסוּר לְיַיחֵד. מַּה בֵין לִמְכּוֹר מַה בֵין לְיַיחֵד. תַּמָּן מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרְהּ לוֹ כִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוּי הִיא. בְּרַם הָכָא בְּהֶמְתּוּ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל הִיא וְהוּא חָשׁוּד עָלֶיהָ.
Traduction
Où est-il permis d’élever en Palestine (pour que la cession soit possible)? Cela se peut, dit R. Aba, par exemple à Mahomeria (136)V. Forschungen d. wissenschaftlichen Talmud-Vereins (supplément au Ben-Chanania), n°3, col. 48, et n° 5, col. 76., emplacement offrant une étendue carrée de 16 milles (137)''Jér., (Baba Qama, 7, 7); (Avoda Zara 1, 6).''. On avait supposé dans la salle d’études que celui qui permet (dans certaines localités) d'en vendre autorise aussi l’élevage par les païens, et celui qui interdit la cession défend aussi l'élevage. -Non, dit R. Yona ou R. Eliézer au nom de Rav, même d’après celui qui permet la cession, il est défendu de mettre l’animal en dépôt chez eux (de crainte d’accouplement hétérogène). Pourquoi cette différence entre la cession et l’élevage? -C’est que, dès la vente, l’animal appartient à son nouveau propriétaire païen (et l’Israélite n’en est plus responsable), tandis que, pendant l’élevage, ce bien ne cesse pas d’être à un Israélite, lequel est responsable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מותר לגדל. בתמיה והא תנינן בפרק מרובה אין מגדלין בהמה דקה בא'' וקאמר ר' בא כגון מהיר וכו' שם מדבר לא''י והיא ט''ז מיל על ט''ז מיל ושם הותר לגדל בהמה דקה וכן אמר במרובה בהלכה ז' דהא דקאמר שם אבל מגדלין במדברות שבא''י היינו מדבר מהיר:
הוין. בני הישיבה בעיין מימר דמ''ד מותר למכור ס''ל נמי דמותר לייחד הבהמה אצל נכרי. וגרסינן להא בפ''ק דע''ז בהל' ו' עד סוף כל הסוגיא:
ומ''ד אסור למכור. ס''ל כהאי תנא דריש פ''ב דע''ז אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים לפי שחשודין על הרביעה:
ר' יונה וכו'. דחי לה דליתא להא דהוון בעי מימר אלא אפי' מ''ד מותר למכור אסור לייחד ודכ''ע אית להו הא דאין מעמידין:
מה בין למכור וכו'. מכיון דחיישינן לרביעה א''כ אף למכור אסור דבני נח מצווין על הרביעה וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול:
וקאמר דשאני מכירה. דהתם כשמוכרה לו הרי כבהמתו של עכו''ם היא והוא חס עליה לרובעה לפי שברביעה נעשית עקרה אבל כשמייחדה אצלו בהמתו של ישראל היא וחשוד הוא לרובעה ולפיכך אסור לייחד מקום וכו':
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. לָמָּה. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי גִיזָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה עֵז. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי בְכוֹרָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה זָכָר. שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ מִידֵי מַתָּנוֹת. מֵעַתָּה חִיטִּין אַל יִמְכּוֹר לֹו. שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִידֵי חַלָּה. יַיִן וְשֶׁמֶן אַל יִמְכּוֹר לוֹ. שֶׁהוּא שֶׁמּוֹצִיאָן מִידֵי בְרָכָה.
Traduction
– Pourquoi est-ce parfois l’usage de ne pas vendre même du menu bétail? Parce qu’on prive ainsi le cohen des prémices de la tonte qui lui est due (Dt 18, 4). Mais quelle sera la règle pour les chèvres (que l’on ne tond pas)? La cession prive le cohen du premier-né qui lui est dû (Ex 34, 19). -Mais, si c’est un mâle, il n’y a pas à tenir compte des petits qu’il aurait? -Là encore on priverait le cohen des dons sacerdotaux prescrits par la loi (Dt 18, 3). -S’il en est ainsi, toutefois, on ne devrait pas vendre du froment au païen, parce qu’ainsi le cohen ne recevrait plus la Halla sur cette partie, ni même du vin ou de l’huile, parce que l’Israélite seul qui les consomme bénit Dieu de ces produits (aussi, ce n’est pas une mesure générale d’interdire ces ventes).
Pnei Moshe non traduit
למה. מ''ט דקאמר מפני שהוא מוציאה מידי גיזה. ואינו מקיים בה מצות ראשית הגז:
הגע עצמך שהיתה עז ואין בה גיזה. ומשני דאכתי מוציאה הוא מידי בכורה שהוולדות יהו פטורין מן הבכורה ואף על פי שחוזר ולוקח מיד הנכרי אח''כ:
זכר. ואין כאן וולדות וקאמר דעכ''פ מוציאו מידי מתנות הזרוע ולחיים והקיבה:
מעתה. אי חיישית למה שהוא מפקיען מן המצות שהיה אפשר להתחייב בהן אח''כ א''כ אף חטין אל ימכור לו מפני שמוציאן ממצות חלה שהיה מתחייב בהקמח ויין ושמן אל ימכור לו מפני שהיא מוציאן מן הברכה אם היה נהנה מהן בתמיה אלא דליתא להאי טעמא:
בְּכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה. מַה בֵין גַּסָּה מַה בֵין בְּהֵמָה דַקָּה. בְּהֵמָה גָסָּה יֵשׁ בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. בְּהֵמָה דַקָּה אֵין בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. וְאֵינוֹ חוֹלֵב וְאֵינוּ גוֹזֵז. תַּמָּן הוּא מִתְחַייֵב. בְּרַם הָכָא הִיא מִתְחַייֶבֶת. וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לֹא בְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוֹי הִיא. אָמַר רִבִּי אִימִּי בַּבְלָייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. פְּעָמִים שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לְנִיסָּיוֹן. וְהוּא מַחֲזִירָהּ לוֹ לְאַחַר ג' יָמִים. וְנִמְצָא עוֹבֵר עֲבֵירָה בִבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. מֵעַתָּה לְנִיסָּיוֹן אָסוּר. שֶׁלֹּא לְנִיסָּיוֹן מוּתָּר. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ.
Traduction
Nulle part, est-il dit, on ne leur vendra du gros bétail''. -Pourquoi cette distinction entre le gros et le menu bétail? -C’est que le travail accompli par le gros bétail (aux jours où le repos est prescrit) entraîne la pénalité du sacrifice de péché; ce qui n’a pas lieu pour le menu bétail. -Mais ne survient-il pas que le païen accomplira des travaux interdits à l’égard du menu bétail, comme de le traire, ou de le tondre? -C’est qu’en ce dernier cas l’homme qui opère ces travaux est seul coupable, tandis qu’au premier cas le travail accompli par le gros bétail incombe à la bête même, du repos de laquelle l’Israélite est responsable. Mais, du moment que l’Israélite a vendu sa bête, n’est-elle pas le bien du païen (138)Suivent quelques mots reproduits ici par erreur du copiste, qui a confondu avec une phrase dite plus haut, et, selon tous les commentaires, il faut les effacer.? – En effet, dit R. Imi de Babylone au nom des rabbins de son pays (139)B., Avoda Zara 16.: il arrive parfois que l’on vend un animal à l’épreuve (l’acquéreur veut savoir s’il en sera satisfait), et on le reprend au bout de 3 jours, pendant lesquels (le samedi compris) le païen l’aura fait travailler; il se trouve (par effet rétroactif) que la bête retournant de fait aux mains de l’Israélite a opéré un travail interdit. -S’il en est ainsi, on devrait seulement défendre la vente à condition, non celle qui est définitive? -Cette dernière est aussi défendue par confusion avec la première.
Pnei Moshe non traduit
בכל מקום וכו'. בהמה גסה יש בה חיוב חטאת שראויה למלאכה שיש בה חיוב חטאת לישראל וכשהנכרי עושה בה המלאכה בשבת עובר הישראל על שביתת בהמתו כדמסיק לקמן:
ואינו חולב ואינו גוזז. בתמיה וא''כ אף בבהמה דקה יש חיוב חטאת בשבת:
תמן. בבהמה דקה הוא מתחייב שהוא החולב והגוזז ואין הבהמה עצמה עושה מלאכה של חיוב חטאת ברם הכא בבהמה גסה היא עצמה מתחייבת כלומר שהיא גופה עושה המלאכה של חיוב חטאת כגון שחורשת וכיוצא בה ובכה''ג הוא דאדם מצווה על שביתת בהמתו:
וכיון שהוא מוכרה לו וכו'. בתמיה ומאי חיוב חטאת דקאמרת:
ברם הכא וכו' עד חשיד עליה טעות הוא אגב שיטפא דלעיל ובע''ז ל''ג לה כלל:
א''ר אימי וכו'. היינו חיוב חטאת דקאמר לפי שלפעמים הוא מוכרה לו לנסיון על איזה ימים אם תיטב בעיניו ואם לאו יחזירנה לו וכשהוא מחזירה אח''כ נמצא בשעה שעבד בה הנכרי עבודה בהמתו של ישראל היתה ומתחייב בה משום שביתת בהמתו:
מעתה. נימא אם מוכרה לנסיון יהא אסור ושלא לנסיון אלא לחלוטין מותר ואמאי קסתים התנא במתני':
ומשני זו מפני זו. גזרו במכירה לחלוטין משום מכירה לנסיין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source