Psa'him
Daf 26a
מַעֲשֶׂה בִיהוּדָה וּבְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לִרְחוֹץ בַּמֶּרְחַץ בְּכָבוּל. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כֵן 26a לִהְיוֹת רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִים כְּאַחַת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא נִכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה. וְעוֹד שֶׁיָּֽצְאוּ לְטַייֵל בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּבִירוֹ. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ לִהְיוֹת מְטַייְלִין בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בַּשַּׁבָּת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא שִׁילְּחוּ בְיַד עַבְדֵּיהֶן.
Traduction
– Il arriva à Juda et Hillel, les 2 fils de R. Gamliel II, de se baigner ensemble à Keboul (128)Ville d'Ascher: (Jos 19, 2). V. Neubauer, Géogr., p. 205-6.: ce n’est pas l’usage ici, leur dit-on, que 2 frères se baignent ensemble; et, loin de répliquer que c’est permis, ils se rangèrent à cet avis et se baignèrent l’un après l’autre. De même, ils allèrent se promener à Biro le vendredi soir avec des bijoux ou chaussures d’or (crepidae): ce n’est pas ici l’usage, leur dit-on, et loin de répliquer que c’est permis en principe, ils renvoyèrent aussitôt ces chaussures par leurs esclaves.
Pnei Moshe non traduit
להיות רוחצין שני אחין כאחת. דמתוך שהן מצויין זה אצל זה וכשהן ערומין נותנין עיניהן למשכב זכור:
בקורקדיו' בסנדלין מצופות זהב ולא חיישי' דילמא אתו לשלופינהו וכדי להראותן:
וְלֹא סוֹף דָּבָר פֶּסַח. אֶלָּא אֲפִילוּ מִנְהָג קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וּגְרוֹסֵי צִיפּוֹרִי דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. נִיחָא גְּרוֹסֵי צִיפּוֹרִין דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וְאֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. צָד הוּא בְחַכָּה צָד הוּא בְמִכְמוֹרֶת. אֲפִילוּ כֵן אֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. רִבִּי אִימִּי מֵיקַל לוֹן. שֶׁהֵן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל.
Traduction
En somme, il ne s’agit pas seulement de l’usage consistant à cesser tout travail dès la veille de Pâques (qui a quelque base sur le texte de la Loi), mais il en est de même pour tout usage adopté (129)Jér., (Moed Qatan 2, 5) ( 81b)., comme, par exemple, de s’interdire aux jours de demi-fête tout travail concernant les viviers de Tibériade, ou le concassement des fèves de Sephoris réduites en purée, ou la mouture du blé d’Acco (130)Neubauer, ib., p. 194, 213 et 232.. -On comprend que l’on puisse se passer de ces 2 derniers travaux, pouvant manger desdits produits à l’état naturel; mais s’il est interdit de tendre les filets dans les piscines de Tibériade, n’est-ce pas diminuer la joie du jour de fête en se privant de poisson frais? -Non, car on peut pêcher le poisson à l’hameçon et au couteau, macaira. Mais n’est-ce pas toujours diminuer la joie de la fête, puisque de cette façon on en prend peu, ou des petits? Aussi, R. Imi maudissait lesdits filets, parce qu’on ne pouvait pas les employer aux jours de demi-fête.
Pnei Moshe non traduit
ולא סוף דבר פסח. לענין המנהג אלא אפי' כל מנהג וכאותן שקיבלו עליהן חרמי טבריה הצדים דגים בחרמות וברשתות בימה של טבריה. והעושין גריסין בציפורי והכותשין דשושי חטים לדייסא בעכו החמירו על עצמן שלא לעשות מלאכתן בחולו של מועד אע''פ שמן הדין מותר כמו ששנינו בסוף פ''ק דמ''ק וגרסי' להא התם:
ופריך ניחא גריסי ציפורין דשושי עכו שהניחום להם חכמים במנהגן ומשום שיכולין לתקן זה מקודם המועד אלא חרמי טבריה קשיא וכי אינן ממעטין בשמחת הרגל שלא יהיו מצוין דגי' חיים לכבוד הרגל:
ומשני צד היא בחכה או במכמורת. דלא אוושא מילתא כמו צדי חרמים וא''כ אפי' כן אינו ממעטין בשמחת הרגל:
מיקל להון. מקלל אותן לאלו שנמנעו לעשות מה שהיא לשמחת הרגל:
גָּלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִיקְשׁוּ לַחֲזוֹר בָּהֵן. ייָבֹא כְהָדָא דְאָמַר רִבִּי בָּא. בְּנֵי מֵישָׁא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אֲתוֹן שֲׁאָלוֹן לְרִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ. אֲבוֹתֵינוּ נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָנוּ מֶה אָנוּ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּרּ אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ. תַּמָּן מִשֶׁנָּדַר נִשְׁאַל. בְּרַם הָכָא אֲבוֹתֵיכֶם נָֽדְרוּ. כָּל שֶׁכֵּן יְהוּ מוּתָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא מָן הָדָא אֶלָּא מָן הָדָא. רִבִּי תַלְמִידֵי דְרִבִּי יוּדָה הֲוָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אָסוּר לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל.
Traduction
Lorsqu’on quitte une localité où il est d’usage d’interdire certain cas, devient-il d’un usage permis ailleurs? Ceci est conforme à ce qu’a dit R. Aba: les gens de Mesha avaient contracté l’engagement de ne pas traverser la mer pour ne pas être exposés à enfreindre le Shabat. Leurs fils vinrent demander à Rabbi si ce voyage leur est permis? -Non, leur dit-il, puisque vos parents se l’étaient interdit, ne changez rien à cet usage et laissez leur âme en repos (il en sera donc de même de ceux qui changent de localité). Mais, fut-il objecté, ne peut-on pas être délié d’un vœu? -Oui, la personne même qui a formulé un vœu pourra en être déliée, tandis qu’ici il s’agit d’un vœu formulé par vos ancêtres. -Ne doit-on pas, d’autant plus, en être libéré que l’on ne s’y est pas engagé soi-même? -En effet, dit R. Hanania, le motif d’interdit n’est pas que les ancêtres s’y sont engagés, mais cela tient à ce que Rabbi est un disciple de R. Juda, lequel défend formellement la traversée maritime.
Pnei Moshe non traduit
גלו ממקו' למקו'. אלו שקיבלו עליהן לנהוג איסור אפי' הוא דבר מותר וביקשו עכשיו לחזור בהן ממנהגם מהו אם יכולין לחזור בהם. וקאמר הש''ס יביא זה כהדא וכו' שלא לפרש בים הגדול ג' ימים קודם השבת כדאמרינן לעיל בפ''ק דשבת:
ואתו בניהן ושאלו וכו'. וה''ה הכא שלא ישנו ממנהגם ואפי' הן עכשיו גולין ממקום למקום:
ואין אדם נשאל על נדרו. בתמיה ולא יהא אלא כנדר ויכולין לישאל על נדרו:
ומשני תמן בנדר בעלמא. משנדר הוא בעצמו נשאל ברם הכא אבותיהם נדרו:
ופריך כל שכן יהיו מותרין. שהרי הן לא נדרו בעצמו:
לא מן הדא. באמת לא אסר להן מזה הטעם שאבותיהן קבלו עליהן איסור אלא מן הדא טעמא דרבי תלמידו דר' יהודה הוה ור' יהודה אוסר מן הדין לפרוש בים הגדול קודם השבת:
Psa'him
Daf 26b
משנה: כַּיּוֹצֵא בוֹ הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ חַייָב לְבָעֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה׃
Traduction
De même, si quelqu’un, la 7e année agraire (repos) transporte des fruits d’une localité où il n’en existe plus aux champs, dans une autre où il y en a encore, ou à l’inverse d’une localité où il y en a encore, dans telle autre où il n’y en a plus, il devra aux 2 cas les faire disparaître (adoptant de part et d’autre la règle la plus sévère). Selon R. Juda, le possesseur dira à son prochain de chercher à s’en procurer de semblables (réglant sa conduite d’après le résultat de cette recherche).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני מקומו לבערו מן הבית כדדרשינן כלה לחיה כלה לבהמתך והוליך זה הפירות למקום שלא כלו עדיין חייב לבערן משום חומרי המקום שיצא משם ולא שייך כאן מפני המחלוקת דאין בזה מחלוקת כלל דאותן הפירות ממקום שכלו הן וכבר נתחייבו בביעור:
או ממקום שלא כלו וכו'. משום חומרי המקום שהלך לשם:
ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה. בבבלי מסיק דר' יהודה לחומרא הוא דפליג ופלוגתייהו בהא דפליגי תנאי בכ''ט דשביעית בכובש ג' מיני ירק בחבית אחת כדי להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה דת''ק סבר שאוכל מאותן שכלו על סמך אותו המין שלא כלו הואיל והן בחבית אחת וה''ק ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייב לבער אבל לא כלו כולן אלא מקצתן אוכל אף ממין הכלה ואפי' הן שני מינין שכלו משום דסומך על האחרון זה שלא כלה ור' יהודה אוסר משום דאמרינן לו צא והבא לך אף אתה מהמין שכלה ולא תמצא וא''כ אינו אוכל אלא מאותו המין שלא כלה בלבד ואותן שכלו חייב לבער וזהו כר''ג דפ''ט שם וכן הלכה:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה עֲגָלִים וּסְייָחִים שְׁלֵימִין וּשְׁבוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃
Traduction
Dans les localités où il est d’usage de vendre le menu bétail aux païens, on peut toujours le faire (sans craindre de vendre, par mégarde, du gros bétail, servant aux travaux agraires); mais, où ce n’est pas l’usage, on ne le fera pas, et l’on ne modifiera rien aux habitudes locales pour ne pas susciter de discussion. Nulle part on ne leur vendra du gros bétail (parce qu’ils pourraient l’employer aux travaux les samedis et jours de fête, et enfreindre un repos dont le maître est responsable), ni des veaux, ou de jeunes mulets (malgré leur inaptitude au travail), soit entiers, soit blessés. R. Juda le permet pour ces derniers (dont la confusion avec d’autres est impossible). Ben Bethera permet aussi de céder des chevaux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו'. וכגון במקום שלא נחשדו על הרביעה:
מקום שנהגו שלא למכור. שמחמירין על עצמן דלא ליתי לאקולי בבהמה גסה:
ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות. ולפי שבהמה גסה מיוחדת היא למלאכה ויעשה הנכרי מלאכה בשבת בבהמת ישראל וע''י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות שאין הסרסור משכיר או משאיל שרי למוכרה:
עגלים וסייחין וכו. ואפי' אותן השבורים אינן ראויין למלאכה גזרו בהו רבנן דילמא אתי לאחלופי בשלימין וגדולים שהן ראויין למלאכה ועוד שאף השבורין הן ראויין לפעמים למלאכה שמטחינן ברחיים:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
בן בתירה מתיר בסוס. ובסוס העומד לרכיבה דכ''ע ל''פ דשרי כי פליגי בסוס המיוחד לעופות שהציידים מביאין עליו העופות לצוד בהן דבן בתירה סבר החי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם היא נושא א''ע הוא דאמרינן אבל עופות עבידי דמשרבטי נפשייהו. ואין הלכה כבן בתירא:
הלכה: כָּלוּ מִטִּיבֵּרִיָּה וְלֹא כָלוּ מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לֹו. מִצִּיפּוֹרִין הֵבֵאתִים. אִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי פִינְחָס. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף עַל הַשָּׁמוּר. אָמַר לוֹן. מִן הַשָּׁמוּר הֵבֵאתִים. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינִי הֲרֵי שָׁדֶה פְלוֹנִית מְשׁוּמֶּרֶת לְפָנֶיךָ. צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה.
Traduction
S’il n’existe plus de ces fruits à Tibériade, mais qu’il y en ait encore à Sephoris, le porteur peut prétendre les apporter de cette dernière ville, en disant: si tu ne me crois pas, va t’en chercher aussi pour toi dans cette place (voilà pourquoi la consommation doit lui être permise en ce cas, si même il n’y en a plus à la place qu’ils occupent). R. Hanania et R. Pinhas dirent que R. Juda (ici) et R. Yossa (ailleurs) expriment tous deux le même avis; car il a été enseigné ailleurs (135)Mishna, (Sheviit 9, 4).: ''On peut manger les fruits que l’on a chez soi (la 7e année), aussi longtemps que ceux de cette espèce restent abandonnés (pour éviter de jeter le reliquat); mais l’on ne peut pas les manger si c’est pour épargner la réserve. Malgré cette dernière considération, selon R. Yossé, il est permis d’en manger en certains cas (s’il en reste dans les jardins)''. Or, ce dernier avis se fonde sur ce que l’on peut déclarer avoir apporté les fruits à manger d’un champ réservé, en disant: si tu ne me crois pas, va dans tel champ qui reste encore réservé devant toi et prends-en aussi pour toi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כלו בטבריא וכו' מילתא דרבי יהודה מפרש דלקולא הוא דפליג שאומר אני הבאתי זה מנפורי שעדיין לא כלה ואם אין אתה מאמין צא והבא לך אף אתה ותראה שלא כלו שם:
ר' יהודה. דמתני' ור' יוסי דפרק ט' דשביעית שניהן אמרו דבר אחד:
דתנינן תמן. בשביעית:
אוכלין. בבית על המופקר שבשדה אבל לא מן השמור ואפילו אותו השמור הוא במקום שיכולה החיה לבוא ולאכול ממנה דסבירא ליה דבעי' שיהא מופקר לכל ור' יוסי מתיר אף על השמור בזמן שיכולה החיה לפעמים לאכול ממנו:
אמר לון וכו'. כלומר משום שאומר להן אני מן השמור הזה הבאתים ואותו מותר הוא ואם אין אתה מאמיני בא והבא לך אף אתה מאותה שדה פלונית שהיא משומרת לפניך ומ''מ יכולה החיה לפעמים לבוא שמה ולאכול מהן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם בַּל תִתְגּוֹדְדוּ. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית שַׁמַּי וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל אֵין הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי מֵאִיר וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵי תַנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וּתְרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. 26b וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. הֲרֵי אֵילּוּ קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אָמַר לֵיהּ. מִי שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמִּשְׁנָה סָֽמְכָהּ לַמִּקְרָא. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָה֭ וְעִ֣יר וָעִ֑יר.
Traduction
Quant à la fixité de l’usage, R. Simon b. Lakish demanda (131)B., Yebamot 13b. à R. Yohanan: le changement n’est-il pas défendu en vertu de l’expression biblique (Dt 16, 1): ne vous réunissez pas (132)Le sens habituel est: ne vous tailladez pas (le corps). par bandes (divisées par les avis)? Cet interdit n’est applicable, fut-il répondu, qu’en présence d’une divergence grave d’opinions entre Shammaï et Hillel, lorsque les uns suivent l’opinion du premier, d’autres celle du second. -Mais est-ce qu’en cas de discussion entre Shammaï et Hillel, l’opinion de ce dernier ne prévaut pas, sans crainte de la formation des groupes dissidents? -En effet, fut-il répondu, on ne rapporte la défense biblique du groupement qu’au cas où les uns adoptent l’avis de R. Meir, d’autres celui de R. Yossé. Mais encore dans cette discussion n’est-ce pas l’avis du dernier qui l’emporte? Aussi, dit-on que cette défense s’applique au cas où 2 rabbins adoptent l’avis de R. Meir et 2 autres celui de R. Yossé, que par suite d’une confusion des avis, les uns adoptent celui de R. Meir, les autres celui de R. Yossé. -N’y a-t-il pas pour les sonneries du nouvel an et celles du Kippour (au jubilé) l’habitude de suivre la règle de R. aqiba en Judée (133)Cf., ci-après, 10, 5, et (Rosh Hashana 4, 6) ( 59c), pour ces différences de rites., tandis que l’on suit celle de R. Yohanan b. Nouri en Galilée? -Pour ce cas c’est différent, fut-il répondu, car si par mégarde on avait suivi en Judée la règle adoptée en Galilée, ou à l’inverse, la valeur du fait serait intégrale. -N’y a-t-il pas pour la fête d’Esther l’usage de lire le récit de cet événement le 14 Adar, et dans d’autres villes on le lit le 15? Ceux qui ont fixé dans leurs enseignements ces diverses dates (134)Jér., (Megila 1, 1), fin ( 70b). ont trouvé une allusion à ce fait dans le texte même d’Esther (9, 28), disant: dans chaque famille, dans chaque province, dans chaque ville (elles diffèrent donc).
Pnei Moshe non traduit
אינו אסור משום בל תתגודדו. אמתני' מהדר דקתני מקום שנהגו וכו' וכי אין זה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות שהללו יהו עושין כך והללו יהו עושין כך:
א''ל בשעה וכו'. כלומר אין משום בל תתגודדו אלא בשעה שאלו עושין כב''ש ואלו כב''ה במה שהן מחולקין בדיני איסור והיתר וכיוצא בזה אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא שהללו נוהגין כך והללו נוהגין כך ומשום חומרא בעלמא. וג''כ אינו נראה כלל לשני אגודות אם אינו עושה מלאכה דכמה בטלני בשוקא:
ב''ש וב''ה אין הלכה כב''ה. בתמיה ותשובת ר''ל לר' יוחנן היא כלומר היאך מוקמית להענין לא תתגודדו על גוונא דמחלוקת ב''ש וב''ה הא ב''ש במקום ב''ה אינה משנה וא''כ הללו שעושין כב''ש בלאו הכי לאו שפיר עבדי דלאו כהלכתא היא כלל:
א''ל בשעה שאלו עושין כר''מ וכו'. כלומר אי לא מצינן לפרש האסמכתא דדרשינן מלא תתגודדו על גוונא היכא דפליגי ב''ש וב''ה א''כ נפרש לה היכא דפליגי ר''מ ור' יוסי לדינא והללו עושין כך והללו עושין כך. וחזר ר''ל והקשה לו וכי ר' מאיר ור' יוסי אין הלכה כר' יוסי ואכתי אעיקרא דדינא מאלו דעבדי כר''מ קשיא דתיפוק ליה דעבדי דלא כהלכתא:
א''ל ר' יוחנן תרי תניין תינון וכו'. כלומר אי משום הא ל''ק מידי דאשכחן טובא דפליגי תנאי אליבייהו ומר מתני לה בדר''מ ומר מפיק לה ומתני לדר''מ בדר' יוסי ודר' יוסי לדר' מאיר וכל א' וא' סומך על שמועתו לעשות כהלכה לפי מה שקיבל דאין כאן אלא משום לא תתגודדו:
ת''ל ר''ל לר' יוחנן הרי ר''ה ויה''כ דפליגי ר''ע וריב''נ בסדר ברכות בר''ה בפ' בתרא דר''ה ופלוגתייהו שייכא נמי ביה''כ ביובל כדתנן שם בפ''ג שוה יובל לר''ה לתקיעה ולברכות. ולריב''נ כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע. ולר' עקיבא כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. וקאמר התם בגמרא ביהודה נהגו כר''ע ובגליל נהגו כריב''נ והאיכא הכא משום לא תתגודדו. והכא לא שייך לומר מנהג בעלמא דהא הני דעבדי כמר לא נפקי ידי חובותייהו אליבא דאידך:
א''ל. ר' יוחנן שניא היא התם דהא קתני עלה שם שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא דלא פליגי אלא לכתחילה וכיון דבדיעבד דעבד כמר עביד ודעבד כמר עביד אין כאן משום לא תתגודדו:
הרי פורים הרי אלו קורין וכו'. ואיכא משום לא תתגודדו ונהי דמוקפים ופרזים מפורש בהדיא בהכתוב שע''י מעשה קבלו עליהן הללו בי''ד והללו בט''ו מ''מ אינך מהזמנים שנשנו במשנה בי''א ובי''ב ובי''ג ואלו קורין בי''א או בי''ב ואלו בי''ג והרי יש כאן אגודות אגודות:
א''ל מי שסידר את המשנה. ושנה לזמנים הללו סמכה למקרא דכתיב משפחה ומשפחה וגו' ללמד על הזמנים המתחלפים לפי מה שהן כאותן ששנינו שם:
נִיחָא מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין. מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין. וִיבַטֵּל. שֶׁהֲרֵי כַמָּה בְטֵילִין יֵשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַתְמִיַהּ.
Traduction
– On s’explique la prescription mishnique de ne rien changer lorsqu’on quitte une localité, où il est d’usage de l’interdire (on saura l’usage le plus sévère); mais, au cas inverse, en s’abstenant du travail, n’est-ce pas s’opposer à l’usage local? -Et si l’on se livre à ce travail, c’est remplir une œuvre jadis interdite? -Il sera toujours loisible de s’abstenir, sans que ce soit une opposition apparente, puisque bien des gens de cette ville sont inoccupés. R. Simon dit aussi au nom de R. Yohanan que la recommandation de la Mishna, ''qu’il n’y ait pas de discussion'', est interrogative, et qu’il faut seulement y avoir égard lorsqu’une discussion peut surgir.
Pnei Moshe non traduit
ניחא. הא דקתני במתני' ואל ישנה אדם מפני המחלוקת אגוונא דרישא ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין שנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ולא ליעבד ואל ישנה מפני המחלוקת:
ממקום שאין עושין למקום שעושין. בתמיה אי אמרת אל ישנה א''כ ליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ומשני דבאמת ויבטל ולא ליעבד ואין כאן משום לא ישנה מפני המחלוקת שהרי כמה בני אדם בטלין יש לו באותו מקום ולא מחזי כמחלוקת במה שהוא בטל ממלאכה:
ר' סימון בשם ר' יוחנן במתמיה כלו' דר' יוחנן נמי מפרש להמתני' כמו דשנינן והא דקתני ואל ישנה מפני המחלוקת בלשון בתמיה היא ואסיפא קאי או ממקום שאין עושין וכו' שהרי אל ישנה ממנהג המקום שאמרו לו מפני המחלוקת הוא שאמרו והרי אין כאן מחלוקת דפוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source