הלכה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כול'. כְּתִיב שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב. אֵין לִי אֶלָּא הוּא. שְׁלוּחוֹ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב. אֵינוֹ בְדִין שֶׁתְּהֵא עָסוּק בִּמְלַאכְתָּךָ וְקָרְבָּֽנְךָ קָרֵב. אֲבָל אָֽסְרוּ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. לָהֵן כָּל אִינַשׁ דִּיהֲוֵי עֲלוֹהִי אָעִין וּבִיכּוּרִין. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ וְגִיזִירִים לַמַּעֲרָכָה. אָסוּר בְהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית וּמִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה בוֹ בַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא דתני. במגילת תענית ומייתי לה לקמן בפ''ק דמגילה. להן אמרו כל אינש וכו' כדמפרש ואזיל שהאומר הרי עלי עצים וכו' היום אסור וכו' בו ביום:
גמ' ת''ל ובשלת ואכלת. דמשמע אין עליך אלא מצות אכילתו אבל הזביחה יכול אתה לעשות ע''י שליח ושלוחו של אדם כמותו וא''כ מה ת''ל תזבח ללמד שתהא כאלו אתה עוסק בזביחתו ובעשייתו ולא במלאכה אחרת לפי שאינו בדין וכו' אבל אסרו וכו' כלומר דמכאן למדו ואסרו מלעשות מלאכה מחצות ולמעלה כדמסיק לקמן שאין הפסח קרב אלא מו' שעות ולמעלן:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. 25a וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. מפרש בגמרא דה''ק דההולך ממקום שאין עושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ואף על פי שהוא עכשיו במקום העושין לפי שהטעם להא שאמרו אל ישנה אדם ממנהג העיר אשר בא לשם מפני המחלוקת הוא שלא יאמרו זה שבא לכאן חולק עלינו וכאן ליכא מחלוקת שהרואה אותו שאינו עושה מלאכה יאמר אדם בטל הוא דפוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא בכל ימות השנה. ומפקינן דהא דתנן ונותנין עליו חומרי המקום שיצא משם היינו בשדעתו לחזור למקומו אבל אם אין דעתו לחזור למקומו נוהג הוא לעולם כמנהג המקום שהלך לשם בין לקולא ובין לחומרא:
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בע''פ עד חצות. היום עושין אבל מחצות ולמעלה לאו במנהגא תליא מילתא אלא אסור הוא בכל מקום כדמפרש הכא בגמ' לטעמא דאינו בדין שתהא עסוק במלאכה וקרבנך קרב והואיל וזמן שחיטת הפסח אחר חצות הוא אין האיסור אלא מחצות ולמעלה. והאידנא אף על גב דבטל זה הטעם הגזירה לא בטלה. ועוד איכא טעמא אחרינא ואף בזמן הזה כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמץ ותיקון מצה לצורך הלילה שמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר כדאמר בפ' בתרא חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא ישנו:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילֵּין תְּמִידִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן. אִם יִהְיוּ כָל יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לִירוּשָׁלִַם. לֵית כְּתִיב אֶלָּא שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָֽאֶ֨ה כָל זְכֽוּרְךָ֜. אִם יִהְיוּ כָל יִשְׂרָאֵל יוֹשִׁבִין וּבְטֵילִין. וְהָֽכְתִיב וְאָֽסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ. מִי אוֹסֵף לָהֶן אֶת הַדָּגָן. אֶלָּא שֶׁהִתְקִינוּ הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלִַם [שֶׁל כֹּהֲנִים וְשֶׁל לְוִיִּם וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים]. תַּנֵּי. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. עָמוּד מִירוּשָׁלִַם וַחֲצִי עָמוּד מִירִיחוֹ. אַף יְרִיחוֹ הָֽיְתָה יְכוֹלָה לְהוֹצִיא עָמוּד שָׁלֵם. אֶלְּא בִשְׁבִיל לַחֲלוֹק כָּבוֹד לִירוּשָׁלִַם הָֽיְתָה מוֹצִיאָה חֲצִי עָמוּד. הַכֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָה וְהָלְּוִיִּם לַדּוּכָן וְיִשְׂרָאֵל מוֹכִיחִין עַל עַצְמָן שֶׁהֵן שְׁלוּחֵיהֶן שֶׁלְכָּל יִשְׂרַאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וישראל מוכיחין על עצמן וכו'. כלומר הישראלים מהמעמד הן הן בשביל שליחות של כל ישראל שאינן יכולין כולן לעלות לירושלים בכל יום:
בשביל לחלוק כבוד לירושלים. שאין מעמד שלם ממקום אחר כמו מאנשי ירושלים בתוכה:
וחצי עמוד מיריחו. חצי המעמד אחד היה מיריחו:
עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלים. וכך הוא הגירסא בתענית שם וכלומר שמעמד אחד היה מירושלים והיה באותו מעמד עשרים וארבעה אלף מאנשי ירושלים תמיד:
אמר ר' יונה אילין תמידין וכו'. גרסי' להא בפ''ד דתענית על המתני' דמעמדות ומשמרות ומפרש להטעם שהתקינו אותן לפי שאם יהיו כל ישראל עולין לירושלים לעמוד על קרבנותיהן של כל יום ויום זה אי אפשר חדא דלית כתיב וכו' ועוד אם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין ממלאכה בכל יום בשביל קרבן התמיד שיש לכל ישראל בו א''כ הא דכתיב ואספת דגנך מי אוסף וכו' אלא לפיכך הוא שהתקינו וכו' ומייתי לה הכא משום האי דקאמר אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וכו'. ולקמן פריך על זה קרי פסח וכו' ומשני:
יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵלוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת בְּעַכּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן לִהְיוֹת יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֶלָּא עָמַד וְהָלַךְ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על ספסל של עכו''ם. שמוכר שם הסחורות יושבין עליו בשבת ולא חיישינן לחשדא:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כָּל הַדְּבָרִים מִנְהָג. אָעִין דְּשֵׁיטִּין הֲווּ בְּמִגדַּל צְבָעַייְה. אָתוּן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן [דְּרַבָּנִין. מָהוּ מֵיעֲבֲד בָּהֶן עֲבוֹדָה]. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוּחֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר בָּשֵׁם רִבִּי אַבִּין. כָּל דָּבָר שֶׁאינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מוּתָּר וְטוֹעֶה בוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְהֵן מַתִּירִין לֹו. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר וְהוּא נוֹהֵג בּוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְאֵין מַתִּירִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשאל. כשהוא נשאל לחכמים על זה יכולין להתיר לו אבל אם הוא יודע שהוא מותר אלא שמחמיר על עצמו אין מתירין לו:
וטועה בו באיסור. שאוסר על עצמו בטעות ואלו היה יודע שהוא מותר לא היה נוהג כך:
כל הדברים מנהג. מה שכבר נהגו אין מבטלין ממנהגם וכהאי דעצי שטים היו במגדל צבעיה והיו נוהגין שלא להשתמש בהן בשביל זכר לחורבן שהיה בנוי מעצי שטים ואמר ר' חנינא להשואלין היתר בהן מכיון וכו' שלא לשנות מה שכבר נהגו איסור:
כָּל הַדְּבָרִים תָּלוּ אוֹתָן בַּמֵּנְהָג. נַשְׁייָא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמֵיעֲבַד עוֹבְדָא בָאֲפוּקֵי שׁוּבְתָא אֵינוֹ [מִנְהָג]. עַד יַפְנֵי סִדְרָא [מִנְהָג]. בַּתְּרִייָא וּבַחֲמִשְׁתָּא [אֵינוֹ מִנְהָ]ג. עַד יִתְפַּנֵּי תַעֲנִיתָא מִנְהָג. יוֹמָא דַעֲרוּבְתָא אֵינוֹ מִנְהָג. מִן מִנְחְתָא וּלְעֵיל מִנְהָג. יוֹמָא דְיַרְחָא מִנְהָג. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. נַשְׁייָא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמִשְׁתַּייָא מִן דְּאָב עֲלִיל מִנְהָג. שֶׁבּוֹ פָּֽסְקָה אֶבֶן שְׁתִייָה. מַה טַעֲמָא כִּי הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דלא למישתייא מן דאב עליל. שנוהגות שלא לעשות השתי ולהטוות משנכנס אב זהו מנהג שבו פסקה אבן שתיה שנחרב המקדש וסמכו על הפסוק כי השתות יהרסון ממלאכה:
יומא דירחא מנהג. כך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש:
יומא דערובתא. שלא לעשות מלאכה כל יום של הושענא רבה אינו מנהג ומן המנחה ולמעלה זהו מנהג מפני כבוד יו''ט האחרון של חג:
בתרייא ובחמשתה. בשני ובחמשי של כל שבוע אינו מנהג אבל של תענית צבור כאותן ששנינו במסכת תענית ונוהגות עצמן לאסור עד יפנה התענית ואפי' באותן שמותרין במלאכה מן הדין זהו מנהג:
באפקי שובתא. בכל הלילה של מוצאי שבת זה אינו מנהג אבל הנוהגין שלא לעשות מלאכה עד אם יפנה סדר התפלה של מוצאי שבת זהו מנהג נכון:
כל הדברים תלו אותן במנהג אם מנהג קבוע היא כדקחשיב ואזיל ולהוציא מה שנוהגין בטעות:
הֲרֵי פֶסַח הֲרֵי קָרְבָּנָן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל הוּא וְתָלוּ אוֹתוּ מִנְהָג. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֵין הַפֶּסַח קָרֵב אֶלְּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוֹ בַּשַּׁחֲרִית אֵינוֹ פֶסַח. עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּהָ בַשַּׁחֲרִית עוֹלָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי אבהו שניא הוא קרבן פסח וכו'. ור' אבהו גופיה מסתפק ובעי דמעתה אם אמר הרי עלי עולה להקריב משש שעות ולמעלה והיינו קודם לתמיד של בין הערבים אם מותר הוא לעשות מלאכה מו' שעות ולמטן כלומר קודם ו' שעות דעכשיו דומיא דפסח היא וקאמר ר' יוסה דלא דמיא דפסח אינו כשר אלא מו' שעות ולמעלה ואם הקריבו בשחרית אינו עולה לפסח אבל עולה שהקריבה בשחרית עולה הוא והלכך אפי' אמר הרי עלי להקריבה מחצות ולמעלה אסור במלאכה כל היום הואיל וזמנה כל היום:
הרי פסח וכו' אדלעיל מהדר ואם דילפינן מקרא שאסור במלאכה ביום הקרבת הקרבן ומפני מה תלי איסור מלאכה בערב פסח קודם חצות במנהג הרי פסח קרבן של כל ישראל הוא היום ולתסר בכל מקום כל היום:
מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר קָרוּי כַפָּרָה. חִינְנָא אֲבוֹי דְּרַב יַנְטָה בְשֵׁם רִבִּי בְנָיָה. וּלְכַפֵּר֭ עַל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל. זֶה הַשִּׁיר. מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר מְעַכֵּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בּוּלֶווְטָה בְשֶׁם רִבִּי חֲנִינָה. וּלְכַפֵּר֖ עַל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל. זֶה הַשִּׁיר.
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כֹּהֲנִים וּלְוִייִם וְיִשְׂרָאֵל וְשִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. טַעֲמֵהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. כָּל הַקָּהָל֙ מִֽשְׁתַּֽחֲוִ֔ים. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. וְהַשִּׁ֣יר מְשׁוֹרֵ֔ר אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. וְהַֽחֲצֹֽצְר֖וֹת מַחְצְצרִ֑ים אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. הַכֹּ֕ל עַ֖ד לִכְל֥וֹת הָעֹלָֽה. הַכֹּל מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וָאֶתְּנָ֙ה אֶת הַֽלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים ׀ לְאַֽהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו מִתּוֹךְ֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒. אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. לַעֲבֹ֞ד אֶת עֲבֹדַ֤ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד. אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. 25b וּלְכַפֵּר֭ עַל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל. זֶה הַשִּׁיר. וְלֹ֨א יִֽהְיֶ֜ה בִּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נֶ֔גֶף בְּגֶ֥שֶׁת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל הַקּוֹדֶשׁ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולכפר על בני ישראל. מיותר הוא דהא כתיב לעבוד וגו' הלכך דריש ליה על שיר הלוים בשעת הקרבן ומכאן שמעכב כפרה מדכתיב ולכפר גביה כדמסיק ואזיל:
וכל הקהל משתחוים והשיר משורר וגו'. פסוק הוא בד''ה גבי יחזקי' המלך שהקריב קרבנותיו ודריש ליה על עיכוב לכולן בשעת הקרבן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source