Psa'him
Daf 23b
משנה: הַהוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ וְלֶאֱכוֹל סְעוּדַת אֵירוּסִין בְּבֵית חָמִיו וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אִם יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזוֹר לְמִצְוָתוֹ יַחֲזוֹר. וְאִם לָאו יְבַטֵּל בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִיס וּמִיַּד הַנָּהָר וּמִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַמַּפּוֹלֶת יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבּוֹת שְׁבִיתַת הָֽרְשׁוּת יַחֲזוֹר מִיָּד׃
Traduction
Si celui qui va égorger l’agneau pascal, ou circoncire son fils, ou prendre part à un festin de fiançailles chez son beau-père (toutes choses ne souffrant pas de retard), se souvient en route avoir du pain levé chez lui, au cas où il lui reste assez de temps pour retourner à la maison, brûler le pain, et retourner à l’accomplissement de l’une de ces prescriptions, il devra rentrer; au cas contraire, il fera l’annulation mentalement. S’il court pour sauver son prochain d’une irruption d’ennemis, ou d’une inondation, ou d’un incendie, ou d’un éboulement de terre, il devra, en se souvenant de la présence du pain, se contenter de l’annuler mentalement. Mais si c’est seulement pour prendre possession de domicile en raison d’un simple fait d’agrément, il faudra retourner sur ses pas en tous cas (au risque de ne plus pouvoir quitter la limite shabatique, s’il est trop tard).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ההולך. בארבע' עשר:
ואם לאו. שאין שהות כל כך יבטל החמץ בלבו דמדאורייתא סגי בכך:
להציל. את ישראל הנרדף מיד הגייס וכו' יבטל בלבו ואפי' יש שהות לחזור ולבער:
ולשבות שביתת הרשות. שהולך לשמוח ביו''ט בבית אוהבו או קרובו ולניח שם יחזור מיד לבער ואחר כך אם יכול לילך ילך:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בּוֹא וּרְאֵה מַה גָדוֹל הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּקָּשׁ לִשְׁנֵי דְבָרִים שֶׁחַייָבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun dit: on peut voir par la Mishna combien le maintien de la paix est grave, puisqu’on le compare à des sujets pour l’infraction desquels on est passible de la peine du retranchement.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בא וראה מה גדול הוא השלום. דקחשיב במתני' מילת בנו ושחיטת פסחו שהן בחיוב כרת וסעודת אירוסין בבית חמיו שאינה אלא מצוה דרבנן בעלמא ומפני השלום ומשוה אותה לדינא עם אלו דאית בהו חיוב כרת:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁאָסוּר לְשׂוֹרְפָהּ וְעַל תְּרוּמָה טְמֵיאָה שֶׁמּוּתָּר לְשׂוֹרְפָהּ. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַתְּלוּיָה. שֶׁבֵּית [שַׁמַּאי] אוֹמְרִין. אֵין שׂוֹרְפִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין. שׂוֹרְפִין. אָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. 23b כְּלוּם אַתֶּם אוֹמְרִין בִּטְהוֹרָה שֶׁלֹּא תִישָּׂרֵף. אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא כֹהֵן אֶחָד שָׁבַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְהוּא בָא וְאוֹכְלָהּ בַּשַּׁבָּת. אַף תְּלוּיָה לֹא תִישָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא אֱלִיָּהוּ שָׁבַת בְּהַר הַכַּרְמֶל וְהוּא בָא וּמֵעִיד עָלֶיהָ בַשַּׁבָּת שֶׁהִיא טְהוֹרָה. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל. מוּבְטָחִין אָנוּ שֶׁאֵין אֱלִיָּהוּ בָא לֹא בַשַּׁבָּתוֹת וְלֹא בַיָּמִים טוֹבִים.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit: Shammaï et Hillel sont d’accord pour déclarer qu’il est défendu de brûler l’oblation pure et que c’est permis dès le vendredi pour celle qui est impure (si la veille est un samedi); il n’y a de discussion entre eux qu’en cas d’oblation douteuse: Shammaï dit en ce cas de ne pas la brûler, et Hillel le prescrit (dès le vendredi). Or, dit Shammaï à Hillel, puisque tu es d’avis que l’oblation pure ne doit pas être brûlée, parce qu’il se peut qu’un autre cohen habite dans la limite shabatique et vienne prendre part à la consommation de l’oblation le matin même du Shabat; il devrait en être de même pour l’oblation douteuse, car il est possible que le prophète Elie résidant sur le mont Carmel vienne (par voie miraculeuse) résoudre le doute et attester le samedi matin que cette oblation est pure. A quoi l’école de Hillel répliqua ceci: nous avons le conviction qu’Elie ne fait pas un tel déplacement, ni les samedis, ni les jours de fête.
Pnei Moshe non traduit
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל דפליגי לקמיה בתלויה אבל בתרומה טהורה בי''ד שחל להיות בשבת דכ''ע אין שורפין אותה בע''ש שמא ימצא לה אוכלין. כי פליגי בתרומה תלויה דלבית שמאי אין שורפין אותה בע''ש ולב''ה שורפין דהא מכל מקום לא חזיא לאכילה:
כלום אתם אומרי' בטהורה שלא תשרף. עדיין ואפי' אין לו אוכלין עכשיו שמא כהן אחד קנה שביתה בתוך התחום ויבא למחר קודם זמן האיסור ויאכלנה א''כ תלויה נמי שמא אליהו קנה שביתה בהר הכרמל כלומר במקו' קרוב ויבא למחר ויעיד עליה שהיא טהורה:
מובטחין אנו וכו' ולא ביו''ט. מפני הטורח:
מִילַת בְּנוֹ וּשְׁחִיטַת פִּסְחוֹ מִי קוֹדֵם. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִן מַה דִּכְתִיב הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשׂוֹתוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמִּילַת בְּנוֹ קוֹדֶמֶת לִשְׁחִיטַת פִּסְחוֹ.
Traduction
Lorsque le même jour on doit circoncire son fils et égorger l’agneau pascal (112)''B., Yebamot 70b; Mekhilta sur Bô, n° 15.'', lequel des 2 préceptes devra être rempli en premier lieu? R. Pinhas déduit de ce qu’il est écrit (Ex 12, 48): tout mâle devra être circoncis, puis il approchera pour la célébration, etc., que la circoncision doit précéder l’égorgement du sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
מילת בנו ושחיטת פסחו. אם היום שתיהן לפניו מי קודם מהן למצוה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתָיָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּמַה דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר מַה שָׁנֵי בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כֵּן רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק אָמַר מַה שָׁנוּ בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כָּמַה דְתֵימַר. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְדִכְווָתָה. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: l’avis dit ici par R. Eliézer b. R. Cadoq est conforme à ce qu’a dit plus haut (1, 6) R. Gamliel: de même qu’il dit là qu’il y a lieu d’établir une distinction d’heures entre la consommation des mets profanes (qu’il faut cesser à la fin de la 4e heure) et celle de l’oblation (jusqu’à la 5e heure incluse); de même ici R. Eliézer b. Zadoq établit la même distinction; et, comme plus haut l’avis de R. Gamliel sert de règle, il en sera de même ici.
Pnei Moshe non traduit
אתיא דר''א בר' צדוק. דמתניתין כר''ג בפ''ק בהלכה ו:
כמה דר''ג מה שני בין חולין לתרומה. שמחלק בין חולין לתרומה כדקאמר התם חולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש כך ר''א בר' צדוק אמר דמחלק בזמן ביעור בין חולין לתרומה וא''כ כמה דתימר תמן דאיפסקא הילכתא שם כר''ג ה''נ דכוותה הלכה כר''א בר' צדוק:
Psa'him
Daf 24a
משנה: וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלִַם וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קוֹדֶשׁ אִם עָבַר הַצּוֹפִים יִשְׂרְפוּ בִמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. עַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זֶה וָזֶה בְכַבֵּיצָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּשַׂר קוֹדֶשׁ בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַבֵּיצָה׃
Traduction
De même, lorsque quelqu’un sortant de Jérusalem se souvient tout à coup avoir en main de la chair consacrée (interdite hors de la capitale), s’il a déjà dépassé la place dite Côphim (Scopus), il devra la brûler sur place (sans être tenu de la brûler au Temple), mais s’il n’a pas encore atteint cette distance, il devra rentrer au Temple et la brûler devant l’autel avec du bois servant au culte. Pour quelle quantité faut-il revenir sur ses pas? Selon R. Meir, pour une quantité égale à une olive, soit pour cette consécration, soit pour le pain. R. Juda adopte pour mesure la grandeur d’un œuf; les autres sages prennent l’olive pour mesure de la chair sacrée et l’œuf pour le pain levé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש. ונפסל ביוצא דירושלים מחיצה היא לאכילת קדשים קלים:
אם עבר הצופים. הוא שם מקום שמשם יוכל לראות ירושלים והמקדש מרחוק ולפי שאין כל סביבות ירושלים נראין כל כך מרחוק מפני ההרים כדכתיב ירושלים הרים סביב לה:
שורפו במקומו. ולא הטריחוהו חכמים להחזירו ולשורפו בקדש כדין כל הקדשים הפסולין שמצותן לשרוף בקדש ואם לאו חוזר וכו':
זה וזה. חמץ שנזכר שיש לו בתוך ביתו דלעיל ובשר קדש דהכא:
כביצה. אבל בפחות מזה בחמץ מבטלו בלבו ובשר קדש שורפו במקומו ומסיק התם דלרבי מאור גרסי' זה וזה בכביצה דקסבר חזרתו כטומאתו מה טומאת אוכלין בכביצה אף בחזרתו כן ור' יהודה הוא דסבירא ליה זה וזה בכזית דקסבר חזרתו כאיסורו שהוא בכזית:
וחכמים אומרים בשר קדש בכזית. כדמפרש טעמא הכא בגמרא משום דבשר קדש אין לו תקנה בביטול החמירו בכזית אבל חמץ דאית ליה תקנתא בביטול לא החמירו עד כביצה והלכה כחכמים:
הלכה: רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי. כָּתוּב בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ (על) כָל מְצִילּוֹת הַסּ֔וּס קוֹדֶשׁ וגו'. עַד מָקוֹם שֶׁהַסּוּס רָץ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל.
Traduction
R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi; du verset (Za 14, 20), en ce jour, il y aura la sainteté sur les grelots, twlyxm (115)Mot interprété ici par allégorie, dans le sens de son homonyme: ombre., du cheval etc., on conclut que Jérusalem aura un jour une telle étendue qu’à côté d’un cheval courant il n’y ait pas d’ombre (par extension au sud, le soleil la frappera verticalement, sans projeter d’ombre latérale).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ביום ההוא וכו'. איידי דקתני צופים במתני' דעכשיו אין ירושלים נראה מרחוק בכל סביבותי' בשוה מייתי להאי קרא דדריש ריב''ל שעתיד הקב''ה להוסיף על מדת ירושלי' עד ו' שעות יותר דכתיב מצילת הסוס עד שהסוס רץ ואינו עושה צל מצדדיו אלא הצל הוא תחתיו דבחצי היום כשהשמש באמצע הרקיע אין צל האדם והבהמה נוטה לצדדין אלא נראה כאלו הוא תחתיו:
אפילו יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְבָעֵר וְלֵילֵךְ וּלְהַצִּיל. 24a אפילו יָכוֹל לֵילֵךְ וְלִשְׁבּוֹת לַחֲזוֹר וּלְבַטֵּל.
Traduction
– Quant à l’annulation mentale dont parle la fin de la Mishna, lorsqu’on veut chercher encore à sauver des objets, elle a lieu, et l’on ne devra pas retourner chez soi, si même l’on a assez de temps pour revenir sur ses pas, débarrasser le levain, et partir ensuite pour échapper à l’un des dangers énumérés; de même, pour la prise de possession du nouveau domicile, on devra rentrer d’abord en cas d’oubli, eut-on même le temps d’aller procéder à cette élection de domicile, et de revenir ensuite débarrasser avant la nuit.
Pnei Moshe non traduit
אפילו יכול וכו'. אלהציל מן הגייס קאי שאפי' יש לו שהות לחזור ולבער ולהציל אחר כך אפי' כן א''צ לחזור ולבער אלא מבטלו בלבו דאל''כ מאי קמ''ל אטו לא ידעינן דפקוח נפש גדול הוא ואפי' שבת הוא דוחה:
אפילו יכול לילך ולשבות ולחזור ולבער. כצ''ל הא דקתני ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד אפי' יש עדיין שהות לקנות שביתה ולחזור ולבער וכמ''ד דביעור חמץ עד שתחשך:
מַהוּ [שֶׁאֵין] שְׁבִיתַת הָֽרְשׁוּת. אֶצֶל רַבּוֹ אוֹ אֶצֶל מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה. כָּךְ שָׁנָה רִבִּי. הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. נִמְנוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית אָרִוֹס בְּלוֹד. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה.
Traduction
Pourtant ce n’est pas une élection volontaire de domicile de se rendre chez son maître, ou chez un homme supérieur en science. En effet, Rabbi a enseigné que l’action (p. ex. de débarrasser le levain) précède l’étude talmudique; plus tard, on vota sur ce point dans la chambre supérieure chez Ariss à Lydda, et il fut décidé que l’étude doit précéder l’action (l’une menant à l’autre).
Pnei Moshe non traduit
שאין שביתת הרשות אצל רבו וכו'. מילתא באנפי נפשה היא ולפרש דהא דקתני שביתת הרשות אל תאמר שלילך אצל רבו או אצל מי שהוא גדול ממנו בחכמה ללמוד ממנו נמי רשות מיקרי לגבי מצות ביעור חמץ הלכך קאמר דלא היא כדמסיים ואזיל:
כך שנה רבי וכו'. כלומר כך היה שונה רבי מעיקרא אבל נמנו וגמרו בעלית בית אריס בלוד שהתלמוד קודם למעשה מפני שמביא לידי מעשה:
רִבִּי אַבָּהוּ שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ יִזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. אֲתוֹן וְאָֽמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח וַאֲמַר לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִבֵּרִיָּא. שֶׁכְּבָר נִמְנוּ וְגָֽמְרוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִוֹס בְּלוֹד שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. הָדָא דְתֵימַר. כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם. דְּלֹמָא. רִבִּי חִייָה רִבִּי יַסַי רִבִּי אִימִּי עֲנוֹן לְמֵיתֵי גַּבֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָֽמְרִין לֵיהּ. מָגוֹר הֲוָה.
Traduction
R. Abahou envoya son fils R. Hanina à Tibériade (113)''B., Qidushin 40b; Moed Qatan, 9a.'' pour y étudier la Loi. On vint de là lui dire que son fils s’occupe de bonnes œuvres (comme d’enterrer les morts). Le père lui fit dire qu’il ne manque pas d’enterrements dans Césarée, sa ville, et qu’il ne l’a pas envoyé pour un tel but jusqu’à Tibériade; car, à la suite d’un vote, il a été décidé chez Ariss à Lod (114)Jér., (Hagiga 1, 7) ( 75c). que l’étude doit précéder les œuvres. Toutefois, dirent les rabbins de Césarée, c’est seulement vrai lorsqu’il y a d’autres personnes qui se livrent aux bonnes œuvres; au cas contraire, l’action prime tout. Un jour, R. Hiya, R. Yossa et R. Imi tardèrent à se rendre, selon l’heure habituelle des études, auprès de R. Eliézer; et comme ce dernier leur en demandait la cause, ils lui répondirent qu’ils avaient accompli un enterrement. -N’y avait-il pas d’autres personnes, demanda-t-il, qui pussent accomplir cette œuvre pie? -Non, dirent-ils, car c’était un étranger privé de parents.
Pnei Moshe non traduit
יזכי בטיבריה. שיזכה בתורה ללמוד אצל ר' יוחנן שהיה בטבריא:
גמל הוא חסד. מטפל ומתעסק הוא עם צרכי קבורת מתים ושלח ליה אביו ואמר המבלי אין קברים בקסרין במקום שהי' ר' אבהו שם שלחתיך וכו':
אבל אין שם מי שיעשה. מצוה זו אשר לפניו המעשה היא קודם להתלמוד:
דלמא. מעשה בר' חייה וכו' שהיו מתאחרין לבא גבי רבי אליעזר ללמוד בהשעה הקביעה ושאל להן היכן הייתם והשיבו שגמלו חסד עם המת וא''ל וכי לא היו שם אחרים שיתעסקו בו וא''כ התלמוד הוא קודם והשיבו מגור הוה שכן שלהם היה מלשון משכנתה ומגרת ביתה ולא הי' אצלם אחרים שיתעסקו עמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source