Psa'him
Daf 23a
משנה: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּזְמַנָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר תְּרוּמָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְחוּלִּין בִּזְמַנָּן׃
Traduction
Lorsque le 14 Nissan, survient un samedi, on fait disparaître (brûle) la veille tout ce qui ne sera pas mangé en entier le samedi matin. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, on enlèvera tout en son temps, non d’avance. Selon R. Eliézer b. R. Cadoq, on enlèvera dès la veille du samedi ce qui pourrait rester de l’oblation sacerdotale (non accessible à tous), mais on débarrasse en temps ordinaire le profane (que l’on peut distribuer entre beaucoup de gens).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מבערין את הכל מלפני השבת. בין חולין ובין תרומה מלבד מה שצריך כדי אכילתו לשבת:
תרומה. שאינו יכול להאכילו לא לזרים ולא לבהמה ולהשהותה אי אפשר מבער הוא מלפני השבת מה שעתיד לבער וחולין שימצא להן אוכלין הרבה א''צ לבערן אלא בזמנן בשבת ואין הלכה אלא כר''א איש ברתותא דהברייתא דקאמר מבערין את הכל מלפני השבת ואיפסק הלכתא כוותיה בגמרא דהבבלי:
משנה: שֵׂיאוּר יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. סִידּוּק יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ חַייָב כָּרֵת. אֵיזֶהוּ שֵׂיאוּר כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. סִידּוּק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַייָב כָּרֵת. אֵי זֶהוּ שֵׂיאוּר כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו כְּאָדָם שֶׁעָֽמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו׃
Traduction
Le ferment, quoiqu’insuffisamment levé, devra être brûlé; mais celui qui en mange (par mégarde) est dispensé de toute pénalité. Tout fragment de pâte levée devra être brûlé; et si l’on en mange sciemment, on est passible du retranchement. Au premier cas, la pâte a comme des cornes de sauterelles; au second cas, les filaments s’entremêlent (la fermentation est déjà faite). Tel est l’avis de R. Juda. Selon les autres sages, la pénalité du retranchement est applicable aux deux cas. -Quel est donc (selon eux) le levain pour lequel il n’y a pas de pénalité? -C’est la pâte à peine saisie, blanche comme la figure de quelqu’un dont la frayeur a hérissé les cheveux (blême).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שיאור זה שלא החמיץ כל צורכו:
ישרף. לכתחלה והאוכלו פטור מכלום:
סידוק. דרך הבצק כשמחמיץ נעשה סדקים סדקים:
כקרני חגבים. אם נראה סדק לכאן וסדק לכאן כמו קרני חגבים:
וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. ואפי' לא נראה למעלה קלא כקרני חגבים לפי שאין לך סדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה והרי נתערבו סדקיו למטה:
ואיזהו שיאור. שהאוכלו פטור כל שאין בו סדק כלל אלא שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ומתוך כך פניו מכסיפין והלכה כחכמים:
הלכה: אַתְיָא דְּרִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְרוֹבָה מִן דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לְסָפֵק בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. אַתְיָא דְּרַבָּנִין כְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ וְרוֹבָה מֵרִבִּי יוֹשׁוּעַ. דְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בַחוֹל אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים.
Traduction
L’avis exprimé ici par R. Meir est conforme à ce que R. Eliézer dit plus haut (3,3) pour la Halla, mais il le dépasse encore; car la prescription de R. Eliézer (de ne pas la désigner nominalement) a lieu pour ne pas s’exposer à la défense ''de ne pas voir'' ou ''de ne pas trouver de pain levé '' en cas de certitude, tandis que R. Meir est aussi sévère pour la prévision douteuse, qu’il peut rester de l’oblation au lendemain. L’avis exprimé ici par les autres sages est conforme à celui de R. Josué (l’interlocuteur de R. Eliézer, plus haut), mais en le dépassant encore. Or, R. Josué dit plus haut qu’en un jour de fête, on ne brûle pas les saintetés, tandis qu’ici les sages l’interdisent même en semaine (si le lendemain samedi, il y a possibilité de les manger).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אתיא דר''מ. דאמר מבערין את הכל מלפני השבת ומשום דחייש שמא לא ימצא אוכלין לאכול כל החמץ וישכח בשבת לבערו ויבא לידי בל יראה ובל ימצא וזהו כר' אליעזר דהלכה ג' גבי חלה בטומאה דקאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דאם יפרישנה ויניחנה עד הערב אתי לידי בל יראה ובל ימצא:
וריבה מן דרבי אליעזר. ועדיפא הא דרבי מאיר מדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר אומר שלא יבוא וכו' דהתם מסתמא יבא לידי כך ואלו רבי מאיר חייש אפי' לספק שמא יבא לידי כך וכדפרישית. אתיא דרבנן כר' יהושע וכו' ועדיפא מדר' יהושע דאלו ר' יהושע קאמר לעיל שם אם לא יקרא להשם עד שתאפה ואח''כ כשיקרא שם חלה ישייר אחת לחלה הוי כשורף קדשים ביום טוב ואלו לרבנן דהכא דסברי מבער הכל בזמנו ואף התרומה ומשום דבכה''ג אפי' בחול שהיא בע''ש אין שורפין את הקדשים דאכתי חזיא לאכילה עד למחר קודם זמן איסורו:
הלכה: רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ [לְכַלְבּוֹ.] תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֵין לָךְ סֶדֶק מִלְּמַעֲלָן שֶׁאֵין תַּחְתָּיו כַּמָּה סְדָקִין.
Traduction
Toutefois, dit R. Houna au nom de Rav (111)Ci-dessus, (2, 1), et ci-après, (5, 4)., il est permis de donner ce ferment à manger à son chien. Selon b. Kappara, les autres sages sont d’un avis plus sévère, parce qu’il n’a pas de pâte dont la surface revête un pli sans qu’il y en ait plusieurs au-dessous (signe de fermentation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מותר להאכילו לכלבו. הא דקתני שיאור ישרף והאוכלו פטור היינו דוקא אם הוא כקרני חגבים לר' יהודה אבל זה שהכסיפו פניו ס''ל לר' יהודה דאפי' ביעור א''צ אלא מותר בהנאה ומאכילו לכלבו ואינו אסור אלא באכיל':
תני בר קפרא וכו'. טעמא דחכמים מפרש וכדפרישית במתניתין:
תַּנֵּי. גָּֽמְרָה זֶה לִישָׁתָהּ וְגָֽמְרָה זֶה קִיטוּפָהּ וְגָֽמְרָה זֶה הַסִּיקָהּ. הָרִאשׁוֹנָה שׁוֹהָא כְדֵי הַסִּיקָה. וְהַשְּׁנִייָה כְדֵי הַסִּיקָה וַאֲפִיַית חֲבֵירָתָהּ. וְהַשְּׁלִישִׁית כְּדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וַאֲפִייָה אַחַת. אִם עָשָׂת כִּכַּר רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן 23a כְּדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וְשְׁתֵּי אֲפִיּוֹת.
Traduction
De même, on a dit (selon l’avis des autres sages): lorsque la dernière a fini de pétrir, la seconde d’étaler la pâte, la première de chauffer le four, celle-ci procède à la cuisson (n’ayant donc fait attendre la pâte que pendant une opération, le chauffage); la seconde attendra qu’elle chauffe le four, après que sa voisins a fin la cuisson (soit 2 œuvres); la 3e attendra pendant 2 chauffages interrompus par une cuisson. Si l’on cuit plusieurs miches à la suite les unes des autres, la dernière attendra aussi pendant deux chauffages entrecoupés d’une cuisson
Pnei Moshe non traduit
תני גמרה זו לישתה וכו'. האי אמילתייהו דחכמים קאי ומפרש כמה שהות לכל אחת ואחת וזהו פחות מהך דר''ג לפי שבשעה שזו לשה חבירתה שכבר לשה עורכת או מקטפת היא ואותה שכבר ערכה וקיטפה מסקת התנור כדי לאפות שלה וכדפרי' במתני' לדברי חכמים ונמצא שזו בשעה שגמרה לישתה גמרה חבירתה קיטופה והאחרת הסיקה והיא הראשונה שמתחלת בעסק האפייה בתחלה והיא אינה שוהא אלא כדי הסיקה בלבד. והב' שהיתה לשה בשעת עריכת הראשונה וערכה בשעת היסק הראשונה ועכשיו היא מסיקה לא שהתה אחר הלישה והעריכה שלה אלא כדי היסק שלה ואפיית חברתה והיא היא שאפאה בראשונה. והג' שגמרה הלישה בשעה שהסיקה הראשונה וערכה בשעת אפיית הראשונה ונמצאת שוהא אחר הלישה והעריכה שלה כדי היסק של השניה וכדי אפייתה וכדי היסק שלה הרי כאן שני הסיקין ואפויה אחת:
אם עשת ככר הראשון אחרון כדי שני הסיקין ושתי אפיות. אי אפשר להעמיד גי' זו אא''כ לא תחשוב כדי שהיית היסק שלה והרי בכל הענין הזה חושב אף כדי ההיסק של האשה האופה ומפני שכל זמן שאינה רודה הפת להתנור שהייה מיחשבא. ולכך צריך לגרוס כאן אחרון כדי שלשה הסיקין ושתי אפיות והיינו אם לא עשת הראשונה בפעם הראשון אלא ככר אחד בלבד לפי שאין התנור מחזיק יותר וצריכה להמתין לאפיית ככר האחרון שלה שכבר נילוש ונגמר עד שיאפו בתחלה השניה והשלישית את הככר הראשון. שלהן ונמצאת ממתנת הראשונה באפיית ככר האחרון כדי הסקה של השנייה וכדי אפייתה וכדי הסקה של הג' וכדי אפייתה וכדי היסק שלה בשביל ככר האחרון הרי כאן ג' הסיקין וב' אפיות שממתנה עד שתוכל לאפות ככר האחרון וזהו הנכון ושפיר מיתפרשא לפי הא דלעיל והרי ג''כ שיעור השהייה לדברי חכמים לעולם פחות היא מדברי ר''ג:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק. אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְאַחֶרֶת בָּאָה וְלָשָׁה תַחְתֵּיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּחִיטִּין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. וּבַשְּׂעוֹרִין אַרְבָּעַת קַבִּין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּחִיטִּין אַרְבָּעַת קַבִּין. וּבַשְּׂעוֹרִין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. מָאן דְּאָמַר. בַּחִיטִּין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. בַּשְּׂעוֹרִין אַרְבָּעַת קַבִּין. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָאן דְּאָמַר. בַּחִיטִּין אַרְבָּעַת קַבִּין. דְּאיִנּוּן חַטְייָן. וּבַשְּׂעוֹרִין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. דְּאִינִּין רְטִישִׁין.
Traduction
. – Contrairement à R. Gamliel, les autres sages sont d’avis que ces trois femmes doivent échelonner leurs travaux (de façon à moins attendre). Aussi, R. Oshia a enseigné: lorsque l’une commence à cuire les azymes, l’autre se met à pétrir sa pâte. Selon un enseignement (110)Tossefta à ce tr., ch. 3. la pâte composée de farine de froment devra avoir pour mesure 3 cabs au plus (afin d’éviter la fermentation); mais celle composée d’orge pourra avoir jusqu’à 4 cabs; selon une autre version, c’est à l’inverse cette dernière qui ne devra pas dépasser 3 cabs (l’orge étant prédisposée à fermenter). Pourtant, il n’y a pas de désaccord entre ces 2 avis: le premier est applicable au cas où le froment est comme gras (dru), tandis qu’il admet pour mesure de l’orge 4 cabs, lorsqu’elle n’est pas grasse (et équivaut à une qualité moindre); d’après le second avis, au contraire, on admet 4 cabs comme mesure du froment s’il est maigre (défectueux), tandis que celle de l’orge sera de 3 cabs, parce qu’étant déjà comprimée, elle lèvera davantage.
Pnei Moshe non traduit
ר''ג אומר וכו'. חוזר הש''ס ומציין להא דבמתני' וכדי לסיים הא דתני ר' הושטיה לדברי חכמים ואחרת באה וכו' וכלומר ואח''כ כשהשניה והשלישית מסיימות מלאכתן חוזרת האחרת והיא הראשונה ומתחלת בלישה וכשהיה עורכת השניה היא לשה וכו' וכך חוזרות חלילה:
בחטין ארבעת קבין שיעור העיסה נקט עד כמה הוא עושה אותה אם היא של חטין עד ג' קבין וכו' ואית תניי איפכא ומפרש מ''ד בחטין ג' קבין בשיש בהן שמנונית וכו' כלומר סתם חיטין יש בהן יותר שמנונית מבשעורין והלכך ג' קבין של חטין עושין כל כך קמח כמו ד' של שעורין ומ''ד בחטין ד' קבין בשכבר נעשה קמח הוא ר דאינון חטיין שנמשך העיסה מהן כחוט הזה ובלילתן רכה אבל של שעורין דאינון רטיטין העיסה הנעשה מהן קשה ונפררת ובלילתן עבה ואותו ג' קבין של שעורין עולין הן בלישה כמו הד' קבין של חטין ולא פליגי אלא מר בגרעינין הוא משער ומר בקמח שלהן הוא משער:
Psa'him
Daf 23b
משנה: הַהוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ וְלֶאֱכוֹל סְעוּדַת אֵירוּסִין בְּבֵית חָמִיו וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אִם יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזוֹר לְמִצְוָתוֹ יַחֲזוֹר. וְאִם לָאו יְבַטֵּל בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִיס וּמִיַּד הַנָּהָר וּמִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַמַּפּוֹלֶת יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבּוֹת שְׁבִיתַת הָֽרְשׁוּת יַחֲזוֹר מִיָּד׃
Traduction
Si celui qui va égorger l’agneau pascal, ou circoncire son fils, ou prendre part à un festin de fiançailles chez son beau-père (toutes choses ne souffrant pas de retard), se souvient en route avoir du pain levé chez lui, au cas où il lui reste assez de temps pour retourner à la maison, brûler le pain, et retourner à l’accomplissement de l’une de ces prescriptions, il devra rentrer; au cas contraire, il fera l’annulation mentalement. S’il court pour sauver son prochain d’une irruption d’ennemis, ou d’une inondation, ou d’un incendie, ou d’un éboulement de terre, il devra, en se souvenant de la présence du pain, se contenter de l’annuler mentalement. Mais si c’est seulement pour prendre possession de domicile en raison d’un simple fait d’agrément, il faudra retourner sur ses pas en tous cas (au risque de ne plus pouvoir quitter la limite shabatique, s’il est trop tard).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ההולך. בארבע' עשר:
ואם לאו. שאין שהות כל כך יבטל החמץ בלבו דמדאורייתא סגי בכך:
להציל. את ישראל הנרדף מיד הגייס וכו' יבטל בלבו ואפי' יש שהות לחזור ולבער:
ולשבות שביתת הרשות. שהולך לשמוח ביו''ט בבית אוהבו או קרובו ולניח שם יחזור מיד לבער ואחר כך אם יכול לילך ילך:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בּוֹא וּרְאֵה מַה גָדוֹל הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּקָּשׁ לִשְׁנֵי דְבָרִים שֶׁחַייָבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun dit: on peut voir par la Mishna combien le maintien de la paix est grave, puisqu’on le compare à des sujets pour l’infraction desquels on est passible de la peine du retranchement.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בא וראה מה גדול הוא השלום. דקחשיב במתני' מילת בנו ושחיטת פסחו שהן בחיוב כרת וסעודת אירוסין בבית חמיו שאינה אלא מצוה דרבנן בעלמא ומפני השלום ומשוה אותה לדינא עם אלו דאית בהו חיוב כרת:
מִילַת בְּנוֹ וּשְׁחִיטַת פִּסְחוֹ מִי קוֹדֵם. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִן מַה דִּכְתִיב הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשׂוֹתוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמִּילַת בְּנוֹ קוֹדֶמֶת לִשְׁחִיטַת פִּסְחוֹ.
Traduction
Lorsque le même jour on doit circoncire son fils et égorger l’agneau pascal (112)''B., Yebamot 70b; Mekhilta sur Bô, n° 15.'', lequel des 2 préceptes devra être rempli en premier lieu? R. Pinhas déduit de ce qu’il est écrit (Ex 12, 48): tout mâle devra être circoncis, puis il approchera pour la célébration, etc., que la circoncision doit précéder l’égorgement du sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
מילת בנו ושחיטת פסחו. אם היום שתיהן לפניו מי קודם מהן למצוה:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁאָסוּר לְשׂוֹרְפָהּ וְעַל תְּרוּמָה טְמֵיאָה שֶׁמּוּתָּר לְשׂוֹרְפָהּ. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַתְּלוּיָה. שֶׁבֵּית [שַׁמַּאי] אוֹמְרִין. אֵין שׂוֹרְפִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין. שׂוֹרְפִין. אָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. 23b כְּלוּם אַתֶּם אוֹמְרִין בִּטְהוֹרָה שֶׁלֹּא תִישָּׂרֵף. אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא כֹהֵן אֶחָד שָׁבַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְהוּא בָא וְאוֹכְלָהּ בַּשַּׁבָּת. אַף תְּלוּיָה לֹא תִישָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא אֱלִיָּהוּ שָׁבַת בְּהַר הַכַּרְמֶל וְהוּא בָא וּמֵעִיד עָלֶיהָ בַשַּׁבָּת שֶׁהִיא טְהוֹרָה. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל. מוּבְטָחִין אָנוּ שֶׁאֵין אֱלִיָּהוּ בָא לֹא בַשַּׁבָּתוֹת וְלֹא בַיָּמִים טוֹבִים.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit: Shammaï et Hillel sont d’accord pour déclarer qu’il est défendu de brûler l’oblation pure et que c’est permis dès le vendredi pour celle qui est impure (si la veille est un samedi); il n’y a de discussion entre eux qu’en cas d’oblation douteuse: Shammaï dit en ce cas de ne pas la brûler, et Hillel le prescrit (dès le vendredi). Or, dit Shammaï à Hillel, puisque tu es d’avis que l’oblation pure ne doit pas être brûlée, parce qu’il se peut qu’un autre cohen habite dans la limite shabatique et vienne prendre part à la consommation de l’oblation le matin même du Shabat; il devrait en être de même pour l’oblation douteuse, car il est possible que le prophète Elie résidant sur le mont Carmel vienne (par voie miraculeuse) résoudre le doute et attester le samedi matin que cette oblation est pure. A quoi l’école de Hillel répliqua ceci: nous avons le conviction qu’Elie ne fait pas un tel déplacement, ni les samedis, ni les jours de fête.
Pnei Moshe non traduit
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל דפליגי לקמיה בתלויה אבל בתרומה טהורה בי''ד שחל להיות בשבת דכ''ע אין שורפין אותה בע''ש שמא ימצא לה אוכלין. כי פליגי בתרומה תלויה דלבית שמאי אין שורפין אותה בע''ש ולב''ה שורפין דהא מכל מקום לא חזיא לאכילה:
כלום אתם אומרי' בטהורה שלא תשרף. עדיין ואפי' אין לו אוכלין עכשיו שמא כהן אחד קנה שביתה בתוך התחום ויבא למחר קודם זמן האיסור ויאכלנה א''כ תלויה נמי שמא אליהו קנה שביתה בהר הכרמל כלומר במקו' קרוב ויבא למחר ויעיד עליה שהיא טהורה:
מובטחין אנו וכו' ולא ביו''ט. מפני הטורח:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתָיָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּמַה דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר מַה שָׁנֵי בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כֵּן רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק אָמַר מַה שָׁנוּ בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כָּמַה דְתֵימַר. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְדִכְווָתָה. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: l’avis dit ici par R. Eliézer b. R. Cadoq est conforme à ce qu’a dit plus haut (1, 6) R. Gamliel: de même qu’il dit là qu’il y a lieu d’établir une distinction d’heures entre la consommation des mets profanes (qu’il faut cesser à la fin de la 4e heure) et celle de l’oblation (jusqu’à la 5e heure incluse); de même ici R. Eliézer b. Zadoq établit la même distinction; et, comme plus haut l’avis de R. Gamliel sert de règle, il en sera de même ici.
Pnei Moshe non traduit
אתיא דר''א בר' צדוק. דמתניתין כר''ג בפ''ק בהלכה ו:
כמה דר''ג מה שני בין חולין לתרומה. שמחלק בין חולין לתרומה כדקאמר התם חולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש כך ר''א בר' צדוק אמר דמחלק בזמן ביעור בין חולין לתרומה וא''כ כמה דתימר תמן דאיפסקא הילכתא שם כר''ג ה''נ דכוותה הלכה כר''א בר' צדוק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source