Psa'him
Daf 18b
משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמּוּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמּוּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ אֲבָל שָׁפָל הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת׃
Traduction
Il n’est pas permis de tremper du son pour les poules; mais on peut le faire saisir à l’eau bouillante (de cette façon, il ne fermente pas). La femme ne devra pas tremper le son qu’elle a en mains pour le bain, mais elle peut s’en mettre sur le corps à sec (qui sera mouillé plus tard). On ne devra pas mâcher du forment pour le mettre comme emplâtre sur une plaie, parce qu’il fermente ainsi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין שורן את המורסן. במים צוננים וכ''ש בפושרין כדי לתת לתרנגולין מפני שממהרין להחמיץ אבל חולטין אותן במים רותחין שכל זמן שהן רותחין אינם מחמיצין והאידנא נהיג עלמא איסורא אפילו בחליטה ברותחין:
שתוליך בידה למרחץ. לשוף בו בשרה מפני שמחמין בשרייה:
אבל שפה היא על בשרה. במורסן יבש. ואף על פי שהזיעה יוצאת על בשרה דזיעת אדם אינה מחמצת:
לא ילעוס. לא יכוס בשיניו:
מפני שהן מחמיצות. מחמת הרוק שהרוק מחמיץ הוא:
משנה: אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת וְלֹא לְתוֹךְ חַרְדָּל אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וְרִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן. מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּֽׁפְכוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין׃
Traduction
On ne doit pas mettre de la farine dans la sauce, ni dans la moutarde, et, en cas de fait accompli, on doit la manger de suite (avant qu’elle fermente). R. Meir dit: on ne doit cuire l’agneau pascal dans aucun liquide (même autre que l’eau), ni dans du jus de fruits, mais on peut (avant de le rôtir) l’enduire avec de tels produits, ou l’y tremper après. Il faut jeter l’eau où le boulanger se rafraîchit les mains en pétrissant l’azyme, de crainte qu’elle fermente.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נותנין את הקמת לא לתוך חרוסת. הוא דבר שיש בו חומץ ומים ועשו כדי לטבול בו:
ולא לתוך החרדל. אם יש בו מים:
אם נתן. לתוך החרדל יאכל מיד מפני שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת אבל בחרוסת מודה ת''ק לר''מ דאסור:
ור''מ אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל דקסבר החרדל שיש בו מים מחמיץ לאלתר כמו החרוסת ואין הלכה כר''מ:
לא במשקין ולא במי פירות. אף על גב דכתיב במים גלתה התורה מדכתיב ובשל מבושל מ''מ:
אבל סכין. אותו בשעת צלייתו בשמן או בשאר מי פירות:
ומטבילין אותו בהן. בשעת אכילתו ולא אמרינן שמבטל טעמו:
מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה:
ישפכו. ודוקא במקום מדרון שלא יהו מכונסים במקום אחד ויתחמצו:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. אֵי זוֹ הִיא הַמְּעִיסָּה. הַנּוֹתֵן חַמִּין לְתוֹךְ קֶמַח. חֲלִיטָה. קֶמַח לְתוֹךְ חַמִּין. וְהָכָא בֵין חַמִּים לְתוֹךְ מוּרְסָן בֵּין מוּרְסָן לְתוֹךְ חַמִּין.
Traduction
On a enseigné que R. Ismaël b. R. Yossé dit au nom de son père: on nomme pétrir la pâte (84)''Acte permis par Schammaï et interdit par Hillel; V. (Halla 1, 6).'' l’action de jeter de l’eau chaude dans la farine; et faire saisir la pâte, c’est jeter au contraire la farine dans l’eau. Comment donc se fait-il que dans notre Mishna l’on permette indifféremment de jeter l’eau chaude dans le son, ou d’opérer à l’inverse (sans contestation entre Hillel et Shammaï)?
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני וכו'. בתוספתא היא בריש פ''ק דחלה ומייתי לה הש''ס שם על המתני' המעיסה והחליטה דהתם:
והכא. דקתני במתנית' אבל חולטין סתמא ולא אשכחן עלה לחלק אלא בין חמין לתוך מורסין ובין מורסין לתוך חמין מותר בשיש בהן שמנונית בהחמין והלכך לעולם מותר:
הלכה: [תַּנֵּי.] אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ חַרְדָּל. אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁהֵא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובלבד שלא ישהא. את הקמח בתוך החרדל:
מפני שהוא משהא. כלומר לפעמים משהא הוא באכילתו ובתוך כך הוא מחמיץ:
בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זָקוּק לְבָעֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין זָקוּק לְבָעֵר. מָאן דְּאָמַר. זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה וְאַחַר כָּךְ נִסְרְחָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּסְרְחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה.
Traduction
⁠—C’est que, fut-il répondu, l’état de fraîcheur inhérent au son nuit à la fermentation. Lorsqu’un emplâtre,malagma,commence à sentir mauvais (indice de fermentation), il faut, selon les uns le faire disparaître; selon d’autres, ce n’est pas indispensable (85)Tossefta à ce, ch. 3.. Ces 2 avis toutefois ne se contredisent pas: le premier se rapporte au cas où la fermentation a précédé la mauvaise odeur; le 2e avis s’applique au cas où la fermentation a suivi la décomposition, ou mauvaise odeur.
Pnei Moshe non traduit
מלוגמא. מקמח שנעשית לרפואה ונסרחה עד שנפסלה מאכילת כלב:
בשנתחמצה ואח''כ נסרחה. דמכיון שכבר נתחמצה מקודם חל עליה חובת הביעור:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו. בּוּרֵא פְרִי הָעֵץ. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 18b יָרָק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו. שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. אִם בְּעֵיינָן הֵם יֵצֵא בָהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מָאן יְדַע מִשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יְאוּת. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אוֹ רִבִּי בִנְיָמִין. לֹא רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְעוֹד מִן הָדָא. מִן מַה דַאֲנָן חַמְיִין רַבָּנִין עָלִין לַבְרִייָתָה וְנָֽסְבִין תּוּרְמוּסִין וּמְבָֽרְכִין עֲלֵיהוֹן. בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לֹא שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר. שַׁנִייָא הִיא. שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה מְרוֹרִים. תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקָן בָּֽטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָכֵל חַי. אֲפִילוּ כָבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יָרָק כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקוֹ נִשְׁתַּנָּה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
זית כבוש. כמו שכובשין זיתים במלח כדי למתקן נשאר ברכתו עליו כמו בתחלה. ועיקרא דמילתא לעיל בפ' כיצד מברכין גריס לה בהלכה א' ומייתי לה הכא אגב דלקמן:
ירק שלוק. פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא כך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה''ה לכבוש:
מתניתא. דידן מסייע לר' בנימין בר' יפת דקתני אבל לא כבושין וכו' אלמא דכבוש ושלוק חד דינא אית להו ולא נחשבו כבעין והלכך אין יוצאין בהן:
מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות וכו'. כלומר דר''ז מתמה על הא דר' שמואל מחזק דבריו של ר' בנימין בשמיה דר' יוחנן וכי מי יודע למימר שפיר טפי משמיה דר' יוחנן ר' חייה בר בא או ר' בנימין בר יפת לא ר' חייה בר בא דהא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתא מפומיה:
ועוד. ראייה מן הדא לדר' חייה משמי' דר' יוחנן:
מן מה שאנו רואין דרבנן עלין לברייתה. להבראה א''נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מועט קודם הליכתן לבית המדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בורא פרי האדמה וכי תורמסין לא שלוקין הן אלמא דכבעינן נחשבו ולא נשתנה הברכה וא''כ הני רבנן לא עבדי כדדייקת ממתני':
אין תימר שניא הוא. שאמרה תורה מרורים. כלומר וכ''ת לעולם בעלמא שלוק לאו כבעינו נחשב וכדמשמע ממתני' והא דאלו רבנן מברכין על התורמס שלוק כמו שהוא בעין היינו טעמייהו דאינהו סברי שנייא היא מתני' דטעמא מפני שאמרה התורה מרורים וכיון ששלקן או כבשן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין יוצאין בהן אבל התורמס הזה מכיון שהוא מר מאוד וצריך לשלקו הרבה והרבה עד ז' פעמים ולפיכך הוא דנשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר הוא מר כמקודם:
תורמסין כיון ששלקן בטלה מרתן. כלומר הא ודאי ליתא דתורמסין נמי כששולקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ''ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה''א ואפ לו אם נשלקו הרבה א''כ ע''כ דטעמייהו דשלוק לעולם נחשב היא כבעין לענין ברכה ודלא כרבי בנימין בר יפת:
אמר רבי יוסי בר' בון דמעיקרא ל''ק על הני תרתי שמעתתא משמיה דרבי יוחנן ולא פליגין כלל הא דרבי חייה בר בא ודרבי בנימין בר יפת דהא דקאמר רבי חייה בזית כבוש הוא דקאמר שכן זית ע''י שדרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא כבוש או שלוק הלכך אפי' הוא כבוש כבעינו היא ולא נשתנה ברכתו אבל הא דרבי בנימין בר יפת בירק היא ואין דרך לאכלו חי ומכיון שנשלק דרכו להיות נשתנה ע''י כך הלכך הלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה:
Psa'him
Daf 19a
כָּתוּב וּבָשֵׁ֥ל מְבוּשָּׁל בַּמָּ֑יִם. אֵין לִי אֶלָּא מַיִם. מְנַיִין לְרַבּוֹת שְׁאָר מַשְׁקִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָשֵׁ֥ל מְבוּשָּׁל [מִכָּל מָקוֹם.] 19a עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם מַיִם שֶׁאֵינָן מְפִיגִין טַעֲמָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׂמְּפִיגִין טַעֲמָן לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
On a enseigné: il est interdit (en principe) de mettre de la farine dans de la sauce, ou dans la moutarde; et, en cas de fait accompli, on doit la manger de suite, à condition que ce soit sans répit. R. Meir l’interdit de suite, car, selon lui, il est impossible de la manger de suite en entier (ce qui suffit pour qu’elle fermente). Il est dit (Ex 12, 9): vous ne le mangerez pas (l’agneau pascal) à demi-rôti, ni bouilli à l’eau. On sait donc que l’eau est interdite. D’où sait-on que cette défense est applicable à d’autres liquides? De ce que l’expression bouilli s’y trouve deux fois; c’est-à-dire n’importe comment. Cette interprétation est admissible d’après R. aqiba, qui dit (86)''Jér., (Shabat 19, 2); (Yebamot 8, 1).'' de tirer des déductions de chaque terme explétif; mais comment la justifier d’après R. Ismaël, qui n’admet pas ce mode d’exégèse? Il déduit cette défense par a fortiori et dit: puisqu’il est défendu de le cuire dans l’eau, qui pourtant ne modifie pas le goût de la viande; à plus forte raison est-ce défendu dans d’autres liquides, qui communiquent leur goût.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון כר' עקיבא. דדריש לישנא יתירא בכ''מ לרבות הוא אבל לרבי ישמעאל דס''ל בכ''מ דברה תורה כלשון בני אדם שאר משקין מנא ליה וקאמר דמייתי להו בק''ו כדתני וכו':
אֵין לָשִׁין מַצָּה בְמַשְׁקִין אֲבָל מְקַטְּפִין אוֹתָהּ בְּמַשְׁקִין. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. אֲנִי הָיִיתִי עִם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּסְפִינָה וְלַשְׁתִּי מַצָּתָן בְּמַשְׁקִין. אֵין לָשִׁין מַצָּה בְרוֹתְחִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹלְטִין. וְלֹא בְפוֹשְׁרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין. אֲבָל לָשִׁין אוֹתָן בְּצוֹנִין. וְהָא תַנִּינָן. כָּל הַמְּנָחוֹת נִילוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין [וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחֲמִיצוּ]. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הַדָּבָר מָסוּר לַכֹּהֲנִים וְהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. וְהָכָא הַדָּבָר מָסוּר לַנָּשִׁים וְהַנָּשִׁים עֲצֵילוֹת הֵן. לֹא צוּרְכָה דְלֹא. הַכֹּהֲנִים עַצְמָן מָהוּ שֶׁיְּלוֹשׁוּ מַצָּתָן בְּפוֹשְׁרִין. ייָבֹא כְהָדָא תַנָּא. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. נִידָּה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. [כֹּהֶנֶת אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. נִידָּה כֹהֶנֶת חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת.] שֶׁלֹּא תַחֲלוֹק בֵּין נִידָּה לְנִידָּה. אוֹף הָכָא שֶׁלֹּא תַחֲלוֹק בֵּין מַצָּה לְמַצָּה.
Traduction
Il n’est pas permis de pétrir l’azyme dans des liquides autres que l’eau, mais on peut l’enduire de cette façon. R. aqiba raconte que, pendant son séjour en bateau (un grand voyage maritime) avec R. Eliézer et R. Josué, il a enduit ses azymes de cette façon (sans avoir rencontré d’opposition de la part de ses voisins). On ne doit pas pétrir l’azyme à l’eau chaude, parce qu’elle saisit la pâte (et nuit à sa disposition), ni dans de l’eau tiède, parce qu’elle active la fermentation, mais dans de l’eau froide. Cependant, n’a-t-on pas enseigné (87)(Menahot 5, 1). qu’au Temple l’on pétrissait les offrandes de farine à l’eau tiède, et l’on faisait attention à ce qu’elles ne fermentent pas? -C’est que, dit R. Amé au nom de R. Simon b. Lakish, là cette pâte était aux mains des cohanim, qui prennent grand soin du sacrifice; tandis qu’ici, pour l’azyme, il s’agit d’une pâte abandonnée aux femmes, qui sont indolentes et pourraient commettre quelques négligences (1, 4). Il va donc sans dire que l’eau tiède est interdite à cette effet aux femmes; mais si le cohen pétrit lui-même la pâte d’azyme, lui sera-t-il permis d’employer de l’eau tiède? La présente question peut se résoudre d’après ce qu’a déjà dit (plus haut 1, 1) R. Zakharia, gendre de R. Levi: les femmes après les menstrues (au moment de prendre le bain légal) doivent ramasser les cheveux à la main et les peigner (pour qu’à l’aide de cette séparation l’eau puisse bien y pénétrer); mais si la femme d’un cohen se purifie pour manger de l’oblation (ses bains sont bien plus fréquents), elle est dispensée de cet usage; enfin, lorsque cette dernière prend le bain légal après les menstrues, elle devra faire comme les autres femmes, afin qu’il n’y ait pas de distinction entre une femme menstruée et l’autre. Il en sera de même ici pour la pâte pétrie par le cohen, et l’eau tiède lui sera interdite, pour ne pas établir de différence entre ses azymes et ceux de toute autre personne.
Pnei Moshe non traduit
אין לשין את המצה במשקין וכו'. תוספתא היא בפ''ג:
אין לשין מצה ברותחין. תוספתא שם מפני שהמים רותחין חולטין את העיסה ואינה נערכת יפה:
והא תנינן. בריש פ''ה דמנחות כל המנחות באות מצה וכו' ונילושות אם בפושרין וכו':
ומשני תמן הדבר מסור לכהנים וכו'. והנשים עצילות הן ואין סומכין על שמירתן:
לא צריכא דלא וכו'. כלומר לא צריכא דקא מיבעיא לן אלא אם הכהנים עצמם ילושו מצתן בפסח בפושרין ומפני שהן רגילין בשמירה או לא:
וקאמר הש''ס יבוא זה כהדא דתנא ר' זכריה וכו'. לעיל בפ''ק בהלכה א' דאף נדה כהנת שהיא רגילה בטבילה לתרומה מ''מ לטבילת נדתה צריכה להיות חופפת וסורקת מקודם כדי שלא לחלוק בין נדה לנדה וה''נ שלא לחלוק בין מצה למצה בפסח אפי' הכהנים אין לשין בפושרין:
מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּֽׁפְכוּ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין׃ אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם אַשְׁבּוֹרֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם קַטַפֱרֵס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָאן דְּאָמַר. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם אַשְׁבּוֹרֶן. כְּשֶׁהָיָה אַשְׁבּוֹרֶן גָּדוֹל. מָאן דְּאָמַר. בְּמָקוֹם קַטַפֱרֵס. כְּשֶׁהָיָה קַטַפֱרֵס גָּבוֹהַּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. הָכֵין הֲוָה הֲוִי בָהּ. שָׁרָה חִיטִין וּשְׂעוֹרִים בַּמַּיִם. נִתְחַמְּצוּ אֲסוּרוֹת. לֹא נִתְחַמְּצוּ מוּתָּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. שָׁרָה וּשְׂעוֹרִים בַּמַּיִם. נִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. שְׁרָייָן בַּחוֹמֶץ מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהַחוֹמֶץ צוֹפְדָן.
Traduction
On doit jeter l’eau servant au lavage des mains du boulanger, car elle fermente'', dit la Mishna. Selon les uns, on la jette dans un terrain crevassé (dont les interstices servent de récipient); selon d’autres, on la jette sur un terrain en pente, cataferh'' (d’où elle s’écoule mieux). Toutefois, il n’y a pas de désaccord entre ces 2 avis: le premier se rapporte au cas où le dit emplacement est élevé (de sorte que l’eau n’y croupit pas); le second entend parler d’une place étendue (où l’eau ne s’entasse pas et ne peut pas fermenter). R. Pinhas ajoute au nom de R. Ila que R. Hiya b. Aba s’est exprimé à peu près de même (88)Tossefta à ce, ch. 3.: Si, dit-il, l’on a trempé dans l’eau du forment ou de l’orge, il est interdit de le manger dès qu’il fermente; au cas contraire, leur usage est permis. Selon R. Yossé, au contraire, sans se préoccuper de la fermentation, dès que ces grains trempés à l’eau se fendillent (par le gonflement précurseur du ferment), il est défendu de les manger; mais si on les a trempés au vinaigre, on peut les manger même fendus, parce que l’action astringente du vinaigre empêche la fermentation.
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני שופכן במקום אשבורן. הכי תני לה בתוספתא פ''ג שופכן במקום האשבורן ואין שופכין אותן במקום קטפרס מפני שמתכנסות ובאות לידי חימוץ:
ואית תניי תני שופכן במקום קטפרס. ומפרש ר' יוסה דלא פליגי דמ''ד שופכן במקום אשבירן בשהיה אותו המקום גבוה והמים יורדין למטה ואינן מתכנסין לפי שנתפזרין בירידתן על אורך מקום הגבוה אבל לא ישפכן בקטפרס שהיא מקום מדרון מפני שמתכנסין ומאן דמתיר לשפכן בקטפרס מיירי בשהיה מקום הקטפרס גדול ורחב הרבה מפני שהמים מתפשטין ואינן מתכנסין במקום אחד:
הכין הוה רבי כי הוי בה. כלומר הכין נמי הוה מתרץ רבי והוא ר' אילא כד הוי מקשה ורמו הברייתות אהדדי ומשני כדמשני ר' יוסה:
שרה חטים וכו'. ר' יוסה פליג וסבירא ליה דאם נתבקעו אסורות אע''פ שאין חמיצן ניכר ודוקא במים אבל אם שרה אותן בחומץ מותר:
מפני שהחומץ צופדן. מצמיתן ומחזקן ואינן מחמיצין:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָיָה לֹו יַיִן קוֹסֵס. יְהַב בְּגַוֵּיהּ שְׂעָרִין בְּגִין דְּיִתְמַע. שְׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אֲמַר לֵיהּ. צְרִיךְ אַתְּ לְבָעֵר. [רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי כִּהַיי הֲיָה לֵיהּ דְּבַשׁ מְזוּייָף בְּסוֹלֶת. שָׁאַל לְרִבִּי מָנָא. אָמַר לֵיהּ. צָרִיךְ אַתְּ לְבָעֵר.] חַד מִן אילֵּין דְּרִבִּי כִירַיי הֲוָה לֵיהּ גָּֽרְבִין דִּמְשַׁח בְּגַו אוֹצְרֵהּ דְחִיטַּיָּא שְׁאַל לְרַבָּנִין. אָֽמְרִין לֵיהּ. אֵיזִיל גְּרוֹף תּוֹחְתֵּיהֶן. הוֹרֵי רִבִּי אִימִּי בְאִילֵּין גַּרְבָּיַיא דְּכוּתָחָא. מְמַלֵּא אוֹתָן מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת.
Traduction
R. Samuel b. R. Isaac avait du vin piqué (prêt à aigrir); il y mit de l’orge pour activer la fermentation (et l’empêcher de tourner); puis il demanda à R. Imi si, au moment de Pâques, il fallait jeter ce vinaigre (en raison de son contenu d’orge). -Oui, dit ce dernier, parce qu’au moment de mettre l’orge, le vinaigre n’était pas fait. De même, R. Hanina, fils de R. Bahia, ayant du miel mêlé à de la farine (mélange susceptible de fermenter), consulta R. Mena sur ce qu’il fallait faire: il faut en débarrasser la maison, répondit R. Mena (bien que ce mélange ne comprenne pas d’eau, il fermente). Quelqu’un des gens de R. Kirié avait des flacons d’huile au milieu de son grenier de blé, et des gouttes s’échappant de ces récipients avaient humecté des grains il demanda aux Rabbins ce qu'il fallait faire. Il faut, lui répondirent-ils, enlever au-dessous de ces flacons les grains mouillés (qui, même par l’huile, peuvent fermenter). R. Imi enseigna qu’à l’égard des cruchons servant toute l’année à renfermer de la bouillie, il suffit, avant Pâques, de les laisser pleins d’eau pendant 3 jours, que l’on renouvelle de temps en temps, pour s’en servir à cette fête.
Pnei Moshe non traduit
היה לו יין קוסס. שמתחיל להיות חומץ ונתן לתכו שעורין בשביל שיהא חומץ חזק:
צריך אתה לבער. משום שבשעה שנתן השעורין לתוכו עדיין לא היה חומץ כ''כ שיהא צופדן:
מזויף בסולת שאל לר' מנא. משום דהיה סבור הואיל ומי פירות אינן מחמיצין אפשר דאין בכך כלום וא''ל ר' מנא צריך אתה לבער שאף על פי כך כשהסולת מעורב בו ונשתהא הרבה בא לידי חימוץ. הוה ליה גרבין דמשח. חביות ומדות של שמן בתוך אוצר שהחיטים מונחות שם:
איזיל גרוף מן תוחתיהן. צריך אתה לגרוף ולנקות החיטים מתחת החביות שנתפזרו שם ולבערן:
באילין גורבייא דכותחא. אותן החביות והמדות שמניחין הכותח בתוכן ויש בהן חמץ כדרך שנותנין בהכותח:
והורי רבי אימי. שיהא ממלא אותן מים ג' ימים מעת לעת וזהו הכשירן להשתמש בהם בפסח:
הדרן עלך פרק כל שעה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source