Psa'him
Daf 18a
משנה: וְאֵילּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח בַּחֲזֶרֶת וּבָעוּלְשִׁין וּבַתַּמְכָה וּבַחַרְחֲבִינָה וּבַמָּרוֹר. יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין כְּמוּשִׁין. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁים וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. וּמִצְטָֽרְפִין בִּכַזַּיִת. וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן ובַדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ׃
Traduction
Voici les herbages avec l’un desquels on remplit le devoir de la consommation pascale (du premier soir): la laitue (79)Maïmonide traduit par laitue, mal transcrit, selon la prononciation, par HASSA, l’endive, le marrube (80)''Ce terme est traduit parle Pné-Mosché '''' Raifort ''''.'' la graine d’acacia (81)Maïmonide, invoquant R. Isaac (?), a: plant à feuilles amères, acacia. Serait-ce la plante: parnicaut, que transcrit alkartsina?, et la plante (82)Ou: partie amère du coriandre. amère (? marécageuse). Les plantes sont valables pour le devoir pascal si elles sont confites au vinaigre, mais non si elles sont bouillies à l’eau, ou cuites, ou trempées; on peut en réunir plusieurs parcelles pour former la quantité légale d’une olive, et il est permis d’utiliser leur tige, ou de ces produits douteux (demaï), ou de la 1ère dîme dont l’oblation est prélevée, ou de la 2e dîme et autres consécrations qui ont été rachetées.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן י''ח בפסח. משום מרור:
בחזרת. חסא לטגא בלע''ז:
בעולשין. אנדיבי בלע''ז:
ובתמכא. כך שמה ובלשון אשכנז קרי''ן:
ובחרחבינא. אלקריצינ''א:
ובמרור. מין כוסברתא והוא מר ביותר לפיכך נקרא מרור סתם:
בין לחים בין כמושין. והן יבשים ודוקא בקלח שלהן כדקתני בסיפא אבל עלין לחין אין יבישין לא:
שלוקין. מבושלין הרבה יותר מדאי וכבושים בחומץ:
ולא מבושלין. אפי' בדרך בישול:
ומצטרפין לכזית. בין אלו ירקות למרור ובין חמשת מיני דגן דקתני ברישא מצטרפין הן לכזית:
ובדמאי. לאפוקי בטבל אף על גב דמעשר ירק דרבנן אפ''ה הוי ליה מצוה הבאה בעבירה:
הלכה: בַּחֲזֶרֶת. חַסִּין. בָּעוּלְשִׁין. טְרוֹקְסִימוֹן. וּבַתַּמְכָה. גִּנְגִּידִין. בַּחַרְחֲבִינָה. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. יסי חלי. וּבַמָּרוֹר. יָרָק מָר וּפָנָיו מַכְסִיפִין וְיֵשׁ לוֹ שְׂרָף. הָתִיבוּן. הֲרֵי חֲזֶרֶת מָתוֹק. הֲרֵי אֵינוֹ קָרוּי חֲזֶרֶת אֶלָּא מָתוֹק. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל עַצְמָן אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַחֲזֶרֶת. מַה חֲזֶרֶת תְּחִילָּתָהּ מָתוֹק וְסוֹפָהּ מָר. כָּךְ עָשׂוּ הַמִּצְרִיִים לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. בַּתְּחִילָּה בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת אָבִ֖יךָ וְאֶת אַחֶ֑יךָ. וְאַחַר כָּךְ וַיְמָֽרֲר֨וּ אֶת חַיֵּיהֶ֜ם בַּֽעֲבוֹדָה קָשָׁ֗ה בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵינִים.
Traduction
Le 1er terme de la Mishna signifie laitue; le 2e est le trwxumon; le suivant est le gingidion (marube). La Harhabina, dit R. Yossé b. R. Aboun au nom de Rabbi, est la mousse qui entoure le palmier. Par amer, on entend une plante d’un vert amer, à l’aspect pâle (moins foncé que le cresson), et qui en étant coupée laisse couler de la sève. -Mais, fut-il objecté, comment admettre comme telle la laitue qui, loin d’être amère, est sucrée, au point que l’on désigne du nom de laitue ce qui est naturellement sucré? -C’est que, répond R. Hiya au nom de R. Oshia, on a précisément voulu rappeler par cette plante l’analogie qu’il y a entre sa nature et l’état d’Israël au moment de la sortie d’Egypte; Comme la laitue, à l’état de jeune plante est d’abord douce, puis amère, de même les Egyptiens ont agi envers nos ancêtres; ils ont commencé par dire (Gn 47, 6): dans la meilleure contrée du pays, fais résider ton père et tes frères; et plus tard (Ex 1, 11): ils leur ont rendu la vie amère par de durs travaux, à fabriquer l’argile et les briques.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בחזרת הוא חסין. חסא הוא נקרא וכן כל אלו דחשיב בעולשין וכו' כך היו קוראין אותם בלשונם:
התיבון הרי חזרת מתוק. היא והרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק כלומר וכן כל דבר המתוק מכנין אותו בשם חזרת על שם שהוא מתוק ואמאי יוצאין בו משום מרור:
כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת. כלומר עיקרו של הדבר שהוא לזכר וימררו את חייהם אינו תלוי אלא בחזרת שהוא דומה בדומה מה החזרת תחילתה כשהוא צומח מן הארץ ירך מתוק הוא וסופה כשנתגדל ונתקשה הגזע מר הוא כך עשו המצרים לאבותינו במצרים וכו' וכמו כן דרשי בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך:
בֵּין כְּמוּשִׁין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲבָל לֹא כְמוּשִׁין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. כְּמוּשִׁין. בְּקֶלַח. מָאן דְּאָמַר. אֲבָל לֹא כְמוּשִׁין. בָּעָלִין.
Traduction
Quant à ces diverses plantes confites, selon un autre enseignement, ce procédé (de les confire) est également défendu. Toutefois, dit R. Hisda, l’avis qui en permet l’usage s’applique à la tige, tandis que la défense se rapporte aux feuilles – (83)Suit un passage qui se trouve déjà au, (Berakhot 6, 6) et B., ib., 38b (ib., p. 384)..
Pnei Moshe non traduit
בין כמושין והתניא. בברייתא אבל לא בכמושין וקאמר רב חסדא דלא פליגי מ''ד וכו' כדפרישית במתני':
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי. אוֹתוֹ כְזַיִת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ מַשְׁקִין. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. לְמִצְוָה אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי בָּא אָמַר. לְמִצְוָה אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי אָמַר. לְעִיכּוּב אִיתְאֲמָרַת. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָֽמְרָה. לְעִיכּוּב אִיתְאֲמָרַת. הָתִיב רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. וְהָתַנִּינָן. חַלּוֹת תּוֹדָה. אִית לָךְ מֵימַר. חַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁאֵין בָּהֶן מַשְׁקִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן רְבִיעִית הִיא. וּרְבִיעִית מִתְחַלֶּקֶת לְכַמָּה מִינִין. וְהַיי דָא אָֽמְרָה דָא. יְכוֹל יֵצֵא חוֹבָתוֹ בִרְבִיכָה. תַּלְמוּד לוֹמַר. וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת הַמַּצּוֹת֒. מַצָּה שֶׁצְּרִיכָה שִׁימּוּר. יָצָאת זוֹ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁימּוּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁימּוּר. 18a הָא אִם הָֽיְתָה צְרִיכָה שִׁימּוּר יוֹצְאִין בָּהּ. וְהָא תַנֵּי. יוֹצְאִין בְּמַצָּה מְתוּבֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן. וְהִיא שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן. סָֽבְרִין מֵימַר. מְתוּבֶּלֶת מַשְׁקִין. נֹאמַר. מְתוּבֶּלֶת שׁומְשְׁמִין. מְתוּבֶּלֶת אֱגוֹזִים. וְהֵידָא אָֽמְרָה דָא. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַפֶּסַח אֶלָּא בְפַת (חֲרָרָה) [הֻדְרָאָה]. מְנַיִין אֲפִילוּ בְמַצַּת שְׁלֹמֹה. תַּלְמוּד לוֹמַר. תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ רִיבָה. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לֶ֣חֶם עוֹנִי. פְּרָט לְסוּרְסִין וּלְחַלַּת הַמַּסְרֵת וְלַאֲשִׁישָׁה.
Traduction
R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi: le morceau d’azyme, de la grandeur minimum d’une olive, qu’il faut légalement manger le premier soir de Pâques, ne devra être pétri avec aucun autre liquide que de l’eau. Selon R. Jérémie et Rabbi, cette recommandation est faite en principe (mais, en cas de fait accompli, le devoir est néanmoins rempli, même avec de l’azyme d’autres pâtes); selon R. Juda b. Pazi, le défaut de ce soin (l’adjonction d’un autre liquide) est une cause d’obstacle à l’accomplissement du devoir. Il résulte de l’objection faite par R. Aboun b. Hiya qu’il est aussi d’avis d’obvier, par la présence de tout autre liquide, à l’accomplissement du devoir pascal; car, objecte-t-il, la Mishna dit qu’il est permis de manger à Pâques les gâteaux d’actions de grâce fabriqués pour la vente au marché (75)Or, s'il l'interdisait seulement en principe, il aurait répondu que la consommation de ces gâteaux est admissible en cas de fait accompli, sans recourir à une autre justification.; et n’est-il pas évident qu’ils contiennent une bonne partie d’huile (selon la prescription de (Lv 2, 2) à ce sujet)? -Ceci ne prouve rien, répond R. Yossa, car il s’agit à peine d’une mesure d’un quart de loug dans la pâte complète, que l’on répartit ensuite entre un grand nombre de parts (qui est infime dans chacune séparément). D’où sait-on en somme (76)Ne pouvant rien prouver du fait des gâteaux d'action de grâce. s’il est permis, ou non, de manger de l’azyme non pétri avec de l’eau, et si, pour accomplir le devoir pascal, on peut employer un gâteau chargé d’huile? De ce qu’il est dit (Ex 12, 17): vous observerez les azymes, on déduit qu’il faut remplir le devoir pascal à l’aide d’azymes ayant besoin d’être observés (de crainte qu’ils fermentent), à l’exclusion de l’azyme qui ne peut pas fermenter (dont la pâte aurait été saisie à l’eau bouillante); l’obstacle consiste donc en ce que cette pâte n’a pas besoin d’être gardée, et non pour avoir été pétrie avec de l’huile, laquelle n’empêche pas (en cas de fait accompli) que l’on a rempli son devoir. -Mais n’a-t-on pas enseigné (77)Tossefta à ce §, ch. 2. qu’il est permis de remplir ce devoir avec de l’azyme épicé, si même le goût du blé a disparu, pourvu que celui-ci y occupe la majeure partie? Cette objection n’est pas fondée; car il ne faut pas croire qu’il s’agit d’une pâte épicée par une huile parfumée, mais à l’eau on a joint des graines de pavot, ou de fragments de noix. D’où donc (ne pouvant rien conclure de là) sait-on quelle est la règle pour l’azyme non pétri avec de l’huile et admet-on l’exigence absolue de ne remplir le devoir pascal qu’avec de l’azyme commun, figurant le pain de misère? Ou bien peut-on même employer à cet effet l’azyme semblable à celui dont s’est servi le roi Salomon (de toute beauté)? -Oui, parce qu’il est dit (ib. 18): ''vous mangerez des azymes'', et le pluriel employé là implique cette dernière sorte. S’il en est ainsi, pourquoi la Bible parle-t-elle du pain de misère (Dt 16, 3)? Ce terme a pour but d’interdire, pour le devoir pascal, l’emploi des pâtes raffinées (biscottes séchées au four), des gâteaux frits à la poêle et de la pâte aux œufs.
Pnei Moshe non traduit
צריך שלא יהא בו משקין. שלא יהא נעשה בשום משקה ואפי' מאותן שאינן מחמיצין:
למצוהן. לכתחלה איתאמרת. ואידך ס''ל אף לעיכוב בדיעבד איתמר:
מילתיה בר' בין בר חייה. ממילתיה דלקמיה שמעי' דאף הוא סבר לעיכוב איתמר דהוא התיב והתנינן חלות תודה במתני' דאם עשאן למכור בשוק יוצאין בהן וכי אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין והלא בשמן הן נעשין ואי אמרת למצוה איתמר מאי קא מוסיב מדקתני יוצא בהן דילמאי בדיעבד קאמר יוצא בהן:
אמר ר' יוסי. לתרץ קושיא דר' בון דמחלות תודה ל''ק דהרי רביעית היא והיא מתחלקת לכמה מינין וכלומר דהא דתנן בפ''ט דמנחות חצי לוג שמן לתודה היינו חציו לחמץ וחציו למצה שבה ובמצה כמה חלות ואין רביעית שמן ניכר בהן:
והיידא אמרה. ומעתה מאיזה דבר שמעי' אם מותר לעשות מצה בפסח במשקין או לא דמחלות תודה איכא למידחי ולא ש''מ מידי:
דא. מזו הברייתא ש''מ דאסור דתניא יכול יצא י''ח ברבוכה שעשייה משמן וכיוצא בו:
יצאת זו שאינה צריכה שימור ושאינה באה לידי חימוץ:
מפני וכו'. אלא טעמא מפני שאינה צריכה שימור כלומר כמו רבוכה שנעשית כולה או רובה בשמן הא אם היתה צריכה שימור כגון שאין בה אלא מעט ממשקין ורובה ממים יוצאין בה:
והא תני. בניחותא דתני בתוספתא פ''ב יוצאין במצה מתובלת וכו' וסברין מימר מתובלת במשקין שהיא מעורבת במעט משקין וקתני יוצאין בה ודחי לה הש''ס דנאמר מתובלת בשומשמין או באגוזים:
והיידה אמרה. ומאיזה דבר נלמוד מעתה מכיון דאיכא למידחי להאי גיסא ולהאי גיסא:
דאי מכאן נשמע דאסור דתניא יכול וכו' בפת הדראה פת קיבר והיא נפרכת לחתיכות ומדכתיב לחם עוני ומנין אפי' למצה שלימה וכו':
פרט לסורטין. כמו איסקרטין והמשרת והאשישה שהן עשיין מיין ומשאר מיני משקין:
יוֹצְאִין בְּמַצָּה עָבָה עַד טֶפַח כְּלֶחֶם הַפָּנִים. יוֹצְאִין בְּמַצָּה נָא כְּדִי שֶׁתִּיפָּרֵס וְלֹא תֵיעָשֶׂה גִידִין גִּידִין. מַצָּה הַיְּשָׁנָה תַפְלוּגְתָא דְבֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דִּבֵרְי הַכֹּל הִיא. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם פֶּסַח דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא דֵיקְדֵּק בָּהּ. יוֹצְאִין בִּסְרוּקִין בֵּין מְצוּייָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְצוּייָרִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין מְצוּייָרִין בַּפֶּסַח.
Traduction
L’azyme devant servir au devoir pascal pourra avoir jusqu’à un palme d’épaisseur, aussi bien que le pain de proposition au temple. On peut aussi employer dans ce but de l’azyme à demi-cuit, pourvu qu’en rompant la pâte, elle ne produise pas des fils. Quant à l’azyme de l’an passé, c’est l’objet d’une discussion entre Shammaï et Hillel (78)(Suka 1, 2).: le premier l’interdit; le second le permet. Selon R. Yossé, tous l’interdisent; car, puisque cette pâte ancienne n’a pas été faite dans le but spécial de la Pâques, il est clair que l’on n’y a pas mis de soins. Le devoir pascal est considéré comme accompli si l’on a employé dans ce but des biscottes à forme particulière, ou sans forme, bien que l’on ait dit qu’en principe l’on ne doit pas fabriquer ces azymes fins à l’usage de la première nuit de Pâques.
Pnei Moshe non traduit
יוצאין במצה עבה עד טפח. שכן מצינו בלחם הפנים שהי' עוביו טפח וקרוי לחם:
יוצאין במצה נא. שאינה אפויה כל צרכה אם היא כדי שתפרס ולא תעשה גידין גידין:
מצה הישנה. שנעשית קודם לפסח ל' יום:
תפלוגתא דב''ש וב''ה בסוכה ישנה וה''ה במצה ישנה:
א''ר יוסי. דלא הוא אלא ד''ה הוא במצה ישנה שאין יוצאין בה י''ח בלילה הראשונה שמכיון שלא עשאה לשם פסח דה''ז בכה''ג הוא דפליגי בסוכה ישנה דבר בריא הוא שלא דקדק בה לעשות שמירה הצריכה לחובת מצה:
אע''פ שאמרו אין עושין סריקין מצויירן לכתחלה מפני שלפעמים שוהא בעשייתן:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. שָׁאַל בֳּייֵתּוֹס בֶּן זּוֹנִין אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲכָמִים בְּיַבְנֶה. מָהוּ לַעֲשׂוֹת סְרִיקִין הַמְצוּייָרִין בַּפֶּסַח. אָֽמְרוּ לוֹ. אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתָּהָא בָּהֶן וְהֵן בָּאִין לִידֵי חָמֵץ. אָמַר לָהֶן. אִם כֵּן יַעֲשׂוּ אוֹתָן בְּטִפּוֹס. אָֽמְרוּ לוֹ. יְהוּ אוֹמְרִים. כָּל הַסְּרִיקִין אֲסוּרִין וּסְרִיקֵי בֳּייֵתּוֹס בֶּן זּוֹנִין מוּתָּרִין. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. עוֹשִׂין סְרִיקִין כִּרְקִיקִין. וְאֵין עוֹשִׂין רְקִיקִין כִּקְלוּסְקָאוֹת.
Traduction
Ainsi, l’on a enseigné au nom de R. Juda: Baïtos b. Zounin demanda à R. Gamliel et aux autres sages à Yabneh s’il est permis de cuire pour la Pâques de tels azymes à spéciale? C’est défendu, dirent-ils, car la femme qui les fabriques pourrait y passer un certain temps, et la fermentation pourrait survenir. Si l’on a cette crainte, répliqua Baïtos, on devrait l’autoriser si c’est fait par un coup de presse tupo''. -Non, dirent-ils, car l’on ne pourrait pas déclarer qu’en général cette fabrication est interdite (à défaut d’un tel instrument), tandis que celle de Baïtos seul serait permise. On a enseigné que R. Yossa dit: il est permis d’établir de ces biscottes minces comme des flancs, non en forme de pains ronds, colli'' (plus susceptibles de fermenter).
Pnei Moshe non traduit
בטפוס. ויקבענה כאחד בלי שהייה:
אמרו לו וכו'. ולפי שאין הכל יודעים לעשות כך אסרו כולם:
ברקיקין. שהן דקין ונעשין מהר אבל לא כשנעשית כגלוסקאות העבים דשוהא בעשייתה כשעושה כסריקין המצויירין:
Psa'him
Daf 18b
משנה: אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת וְלֹא לְתוֹךְ חַרְדָּל אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וְרִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן. מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּֽׁפְכוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין׃
Traduction
On ne doit pas mettre de la farine dans la sauce, ni dans la moutarde, et, en cas de fait accompli, on doit la manger de suite (avant qu’elle fermente). R. Meir dit: on ne doit cuire l’agneau pascal dans aucun liquide (même autre que l’eau), ni dans du jus de fruits, mais on peut (avant de le rôtir) l’enduire avec de tels produits, ou l’y tremper après. Il faut jeter l’eau où le boulanger se rafraîchit les mains en pétrissant l’azyme, de crainte qu’elle fermente.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נותנין את הקמת לא לתוך חרוסת. הוא דבר שיש בו חומץ ומים ועשו כדי לטבול בו:
ולא לתוך החרדל. אם יש בו מים:
אם נתן. לתוך החרדל יאכל מיד מפני שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת אבל בחרוסת מודה ת''ק לר''מ דאסור:
ור''מ אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל דקסבר החרדל שיש בו מים מחמיץ לאלתר כמו החרוסת ואין הלכה כר''מ:
לא במשקין ולא במי פירות. אף על גב דכתיב במים גלתה התורה מדכתיב ובשל מבושל מ''מ:
אבל סכין. אותו בשעת צלייתו בשמן או בשאר מי פירות:
ומטבילין אותו בהן. בשעת אכילתו ולא אמרינן שמבטל טעמו:
מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה:
ישפכו. ודוקא במקום מדרון שלא יהו מכונסים במקום אחד ויתחמצו:
משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמּוּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמּוּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ אֲבָל שָׁפָל הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת׃
Traduction
Il n’est pas permis de tremper du son pour les poules; mais on peut le faire saisir à l’eau bouillante (de cette façon, il ne fermente pas). La femme ne devra pas tremper le son qu’elle a en mains pour le bain, mais elle peut s’en mettre sur le corps à sec (qui sera mouillé plus tard). On ne devra pas mâcher du forment pour le mettre comme emplâtre sur une plaie, parce qu’il fermente ainsi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין שורן את המורסן. במים צוננים וכ''ש בפושרין כדי לתת לתרנגולין מפני שממהרין להחמיץ אבל חולטין אותן במים רותחין שכל זמן שהן רותחין אינם מחמיצין והאידנא נהיג עלמא איסורא אפילו בחליטה ברותחין:
שתוליך בידה למרחץ. לשוף בו בשרה מפני שמחמין בשרייה:
אבל שפה היא על בשרה. במורסן יבש. ואף על פי שהזיעה יוצאת על בשרה דזיעת אדם אינה מחמצת:
לא ילעוס. לא יכוס בשיניו:
מפני שהן מחמיצות. מחמת הרוק שהרוק מחמיץ הוא:
הלכה: [תַּנֵּי.] אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ חַרְדָּל. אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁהֵא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובלבד שלא ישהא. את הקמח בתוך החרדל:
מפני שהוא משהא. כלומר לפעמים משהא הוא באכילתו ובתוך כך הוא מחמיץ:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. אֵי זוֹ הִיא הַמְּעִיסָּה. הַנּוֹתֵן חַמִּין לְתוֹךְ קֶמַח. חֲלִיטָה. קֶמַח לְתוֹךְ חַמִּין. וְהָכָא בֵין חַמִּים לְתוֹךְ מוּרְסָן בֵּין מוּרְסָן לְתוֹךְ חַמִּין.
Traduction
On a enseigné que R. Ismaël b. R. Yossé dit au nom de son père: on nomme pétrir la pâte (84)''Acte permis par Schammaï et interdit par Hillel; V. (Halla 1, 6).'' l’action de jeter de l’eau chaude dans la farine; et faire saisir la pâte, c’est jeter au contraire la farine dans l’eau. Comment donc se fait-il que dans notre Mishna l’on permette indifféremment de jeter l’eau chaude dans le son, ou d’opérer à l’inverse (sans contestation entre Hillel et Shammaï)?
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני וכו'. בתוספתא היא בריש פ''ק דחלה ומייתי לה הש''ס שם על המתני' המעיסה והחליטה דהתם:
והכא. דקתני במתנית' אבל חולטין סתמא ולא אשכחן עלה לחלק אלא בין חמין לתוך מורסין ובין מורסין לתוך חמין מותר בשיש בהן שמנונית בהחמין והלכך לעולם מותר:
בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זָקוּק לְבָעֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין זָקוּק לְבָעֵר. מָאן דְּאָמַר. זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה וְאַחַר כָּךְ נִסְרְחָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּסְרְחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה.
Traduction
⁠—C’est que, fut-il répondu, l’état de fraîcheur inhérent au son nuit à la fermentation. Lorsqu’un emplâtre,malagma,commence à sentir mauvais (indice de fermentation), il faut, selon les uns le faire disparaître; selon d’autres, ce n’est pas indispensable (85)Tossefta à ce, ch. 3.. Ces 2 avis toutefois ne se contredisent pas: le premier se rapporte au cas où la fermentation a précédé la mauvaise odeur; le 2e avis s’applique au cas où la fermentation a suivi la décomposition, ou mauvaise odeur.
Pnei Moshe non traduit
מלוגמא. מקמח שנעשית לרפואה ונסרחה עד שנפסלה מאכילת כלב:
בשנתחמצה ואח''כ נסרחה. דמכיון שכבר נתחמצה מקודם חל עליה חובת הביעור:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו. בּוּרֵא פְרִי הָעֵץ. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 18b יָרָק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו. שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. אִם בְּעֵיינָן הֵם יֵצֵא בָהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מָאן יְדַע מִשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יְאוּת. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אוֹ רִבִּי בִנְיָמִין. לֹא רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְעוֹד מִן הָדָא. מִן מַה דַאֲנָן חַמְיִין רַבָּנִין עָלִין לַבְרִייָתָה וְנָֽסְבִין תּוּרְמוּסִין וּמְבָֽרְכִין עֲלֵיהוֹן. בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לֹא שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר. שַׁנִייָא הִיא. שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה מְרוֹרִים. תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקָן בָּֽטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָכֵל חַי. אֲפִילוּ כָבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יָרָק כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקוֹ נִשְׁתַּנָּה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
זית כבוש. כמו שכובשין זיתים במלח כדי למתקן נשאר ברכתו עליו כמו בתחלה. ועיקרא דמילתא לעיל בפ' כיצד מברכין גריס לה בהלכה א' ומייתי לה הכא אגב דלקמן:
ירק שלוק. פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא כך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה''ה לכבוש:
מתניתא. דידן מסייע לר' בנימין בר' יפת דקתני אבל לא כבושין וכו' אלמא דכבוש ושלוק חד דינא אית להו ולא נחשבו כבעין והלכך אין יוצאין בהן:
מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות וכו'. כלומר דר''ז מתמה על הא דר' שמואל מחזק דבריו של ר' בנימין בשמיה דר' יוחנן וכי מי יודע למימר שפיר טפי משמיה דר' יוחנן ר' חייה בר בא או ר' בנימין בר יפת לא ר' חייה בר בא דהא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתא מפומיה:
ועוד. ראייה מן הדא לדר' חייה משמי' דר' יוחנן:
מן מה שאנו רואין דרבנן עלין לברייתה. להבראה א''נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מועט קודם הליכתן לבית המדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בורא פרי האדמה וכי תורמסין לא שלוקין הן אלמא דכבעינן נחשבו ולא נשתנה הברכה וא''כ הני רבנן לא עבדי כדדייקת ממתני':
אין תימר שניא הוא. שאמרה תורה מרורים. כלומר וכ''ת לעולם בעלמא שלוק לאו כבעינו נחשב וכדמשמע ממתני' והא דאלו רבנן מברכין על התורמס שלוק כמו שהוא בעין היינו טעמייהו דאינהו סברי שנייא היא מתני' דטעמא מפני שאמרה התורה מרורים וכיון ששלקן או כבשן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין יוצאין בהן אבל התורמס הזה מכיון שהוא מר מאוד וצריך לשלקו הרבה והרבה עד ז' פעמים ולפיכך הוא דנשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר הוא מר כמקודם:
תורמסין כיון ששלקן בטלה מרתן. כלומר הא ודאי ליתא דתורמסין נמי כששולקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ''ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה''א ואפ לו אם נשלקו הרבה א''כ ע''כ דטעמייהו דשלוק לעולם נחשב היא כבעין לענין ברכה ודלא כרבי בנימין בר יפת:
אמר רבי יוסי בר' בון דמעיקרא ל''ק על הני תרתי שמעתתא משמיה דרבי יוחנן ולא פליגין כלל הא דרבי חייה בר בא ודרבי בנימין בר יפת דהא דקאמר רבי חייה בזית כבוש הוא דקאמר שכן זית ע''י שדרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא כבוש או שלוק הלכך אפי' הוא כבוש כבעינו היא ולא נשתנה ברכתו אבל הא דרבי בנימין בר יפת בירק היא ואין דרך לאכלו חי ומכיון שנשלק דרכו להיות נשתנה ע''י כך הלכך הלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source