Psa'him
Daf 16b
משנה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. בַּחִיטִּים וּבַשְּׂעוֹרִים וּבַכּוּסְּמִין וּבְשִׁיבֹּלֶת שׁוּעָל וּבַשִּׁיפוֹן וּבַבַּדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְהַכֹּהֲנִים בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה. אֲבָל לֹא בַטֵּבֶל וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר עֲשָׂאָן לְעֲצְמוֹ אֵין יוֹצֵא בָהֶן. עֲשָׂאָן לִמְכּוֹר לַשּׁוּק יוֹצֵא בָהֶן׃
Traduction
Voici les céréales avec lesquelles on remplit à Pâques le devoir de manger de l’azyme: le froment, l’orge, l’épeautre, l’épi de renard (ou avoine), le seigle. Le devoir est aussi accompli si l’on s’est servi de produits douteux (63)Demaï état douteux des produits, dont on ignore si les prélèvements légaux ont eu lieu., ou de la 1re dîme dont l’oblation a été prélevée, ou de la 2e dîme et d’autres consécrations rachetées, ainsi que les cohanim en mangeant de la Halla ou de l’oblation; mais non avec des produits certainement non libérés, ni de la 1re dîme dont l’oblation n’a pas encore été prélevée, ni de la 2e dîme ou d’autre consécration non rachetée. Si l’on a préparé pour son propre usage des gâteaux d’action de grâce, ou les flancs que le naziréen doit offrir au Temple à l’issue de son vœu, il ne peut pas les employer à l’accomplissement du devoir pascal; mais s’il les a faits pour les vendre au marché, il peut les utiliser pour ce devoir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. משום חובת מצה בלילה הראשו דכתיב בערב תאכלו מצות וקבעו הכתוב חובה:
בחטים וכו' ובכוסמין. איספילט''א בלע''ז ושיבולת שועל איוויינ''א שיפון סיגל''א אבל אורז ודוחן ושאר מינין לא דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובת מצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון:
ובדמאי וכו'. כמפורש לעיל בפ' מפנין:
והכהנים בחלה ובתרומה. מהו דתימא מצה שוה לכל אדם בעינן וחלה ותרומה אינה ראויה לזרים קמ''ל דכתיב מצות מצות ריבה:
אבל לא בטבל וכו'. כמפורש לעיל שם:
חלות תודה ורקיקי נזיר. אם עשאן לעצמו שהיה מחויב בהן אין יוצא בהן משום חובת מצה דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצאו אלו שאינן משתמרות לשם מצה אלא לשם זבח:
עשאן למכור בשוק. למי שצריך להן יוצא בהן דכל שהוא למכור בשוק אומר אי מזבנא מזבנא ואי לא אכילנא אנא לשם מצה של מצוה:
הלכה: כְּתִיב וְהָיָ֕ה בַּֽאֲכָלְכֶם֭ מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָה֭ לַֽיי. הָיִיתִי אוֹמֵר. יְהוּ כָל הַדְּבַרִים חַייָבִין בַּחַלָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר מִלֶּ֣חֶם. וְלֹא כָל לֶחֶם. אִם מִלֶּ֣חֶם לֹא כָל לֶחֶם. אֵין לִי אֶלָּא לְחִטִּים וְלִשְׂעוֹרִים בִּלְבַד. [שְׁאָר מִינִין מְנַיִין.] תַּלְמוּד לוֹמַר רֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם רִיבָה. וְרִיבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׂם רִבִּי שִׁמְעוֹן תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב והיה באכלכם וגו'. גרסי' להא בריש מסכת חלה דתנינן שם דאלו חמשה דברים חייבין בחלה וכו' והתם קאי:
יכול כל הדברים יהו חייבין בחלה. דבכלל באכלכם הן ת''ל מלחם לא כל לחם:
אין לי אלא חטים ולשעורים בלבד. דמלחם הארץ כתיב והייתי אומר אותן מיני תבואה שנשתבח' בהן הארץ:
ראשית עריסותיכם. ריבה לאלו שאר ג' מינין וריבה את הכל אם עריסותיכם רבוי הוא נימא מרבה אני את הכל מכל שתעשו עריסותיכם ואפי' חוץ מחמשת המינין וקאמר ר' יוסי בשם ר''ש וכו' ור' מנא אמר כשהלכתי לקיסרין שמעתי זה בשם ר' אחא ואבא אמר לה בשם ר' ישמעאל וכו' כך הוא במסכת חלה דאבא גרס והוא ר' יונה שהוא אביו של ר' מנא דגמר לחם לחם ממצה וכו' כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמָעִית רִבִּי אַחֲווָא בַּר זְעוֹרָא (אֲמַר וַאֲנָא) [אַבָּא] הֲוָה אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר לֶחֶם בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר לֶחֶם בַּחַלָּה. מַה לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. אַף לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַלָּה דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וּבָֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ שֶׁאֵין לָךְ בָּא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא חֲמֶשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד. ושְׁאָר כָּל הַמִּינִין אֵינָן בָּאִין לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא לִיגֵי סִירְחוֹן.
Traduction
vide
רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ פָּחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. [מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בַּתַּשְׁלוּמִין. (אָמַר לֵיהּ.) נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן הַקּוֹדֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם. פְּרָט לְפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. אִית תַּנָּיֵי. לְרַבּוֹת (מָאן דְּאָמַר פְּרָט) [לַתַּשְׁלוּמִין. מָאן דְּאָמַר. פְּרָט. לְפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה לַתַּשְׁלוּמִין] לְקָרְבָּן. מָאן דְּאָמַר. לְרַבּוֹת. בַּתַּשְׁלוּמִין. כְּמָה דְתֵימַר תַּמָּן. פָּחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה מֵזִיד. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ וְאָשָׁם יְשַׁלֵּם לַשֵׁבֶט. וְאָמַר אוֹף הָכָא כֵן. אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. 16b וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח. שׁוֹגֵג מְשַׁלֵם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. מֵזִיד פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִים וּמִדְּמֵי הָעֵצִים׃ אָמַר לוֹן. תַּמָּן אֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁלִים עָלֶיהָ. בְּרַם הָכָא הוּא רָאוּי לְהַשְׁלִים עָלֶיהָ.
Traduction
R. Yossa demanda: si l’on a joui d’un objet consacré ayant une valeur moindre qu’une prouta (minime), est-on tenu de le payer? On peut répondre à cette question, dit l’interlocuteur, par la déduction suivante: de ce qu’il est écrit (au verset précité du Lévitique) ''quant au tort qu’il a fait au sanctuaire (par le détournement), il payera'', on conclut qu’il faut seulement dédommager ce qui est réel, non ce qui vaut moins qu’une prouta; selon d’autres, au contraire, l’expression ''il payera'' implique une extension de paiement, s’appliquant même aux valeurs au-dessous d’une prouta (60)''B., Baba Metsia, 55; Torath cohanim, n° 20.''. Toutefois, il n’y a pas de discussion formelle entre ces 2 opinions différentes: la première entend par là qu’en cas d’infériorité de valeur, on n’est pas tenu d’offrir le sacrifice (61)Il ne saurait pas avoir lieu pour si peu.; la seconde dit qu’il faut payer le montant, quelqu’infime qu’il soit. – Comme il est dit ailleurs (au sujet de la prévarication) qu’en enlevant sciemment une valeur même inférieure à une prouta, il faut restituer le montant à la tribu sacerdotale, bien que l’on ne doive en ce cas ni le 1/5 en surplus, ni le sacrifice de pardon; de même ici, on devrait être astreint à payer au trésor de la tribu l’oblation du pain levé mangé pendant Pâques (bien qu’elle n’ait pas non plus de valeur réelle, ayant dû être brûlée). -Mais, objectèrent les compagnons en présence de R. Yossa, comment supposer une analogie entre ces deux cas divers, puisque notre Mishna dit: ''lorsqu’à Pâques on mange de l’oblation prélevée par le levain, si c’est par erreur il faut payer au cohen le capital et 1/5; si c’est sciemment on est dispensé de tout paiement, etc.''; n’en résulte-t-il pas qu’en cas de valeur infime, il ne faut rien payer? -On ne peut rien en inférer, répondit R. Yossé: pour l’oblation de pain levé pendant Pâques, qui n’a aucune valeur, il n’y a rien à payer du tout; tandis que, pour la consommation d’une parcelle de sainteté à un autre moment, il faut en payer l’équivalent même minime.
Pnei Moshe non traduit
הנהנה מן ההקדש פחות משוה פרוטה. במזיד קא מיבעיא ליה דקי''ל בעלמא דפחות משוה פרוטה לאו ממון הוא ותנן נמי גבי הקדש בריש פ''ה דמעילה הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל ומיבעיא ליה לר' יוסה אי דוקא שוה פרוטה תנן ואפי' לענין תשלומין במקום דליכא קרבן או דילמא לענין קרבן הוא דבעי' שוה פרוטה אבל לתשלומין למזיד אפי' בפחות משוה פרוטה מיחייב:
א''ל. הפושט להבעייא לר' יוסה נשמעיניה מן הדא דאשכחן תרי לישני בברייתא דדריש בת''כ פ' ויקרא דכתיב גבי מעילה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם והאי ישלם יתירא היא דהא כתיב בתריה ונתן אותו לכהן אלא פרט מפחות משוה פרוטה. ואית תנייה ישלם לרבות לפחות משוה פרוטה לתשלומין והשתא מפרשי' דלא פליגי אלא דמאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה הינו בשוגג דאיירי קרא דפטור מתשלומי קרבן ומאן דאמר לרבות לפחות משוה פרוטה היינו לתשלומין במקום דליכא קרבן כגון במזיד וה''ק קרא דלפעמים ישלם היכא דליכא חומש ואשם:
כמה דתימר תמן וכו'. סיומא דמילתא דלעיל הוא וכלומר והשתא דנקטינן דגבי נהנה מן ההקדש בפחות משוה פרוטה במזיד שמשלם להרהן א''כ כמו דתמן אע''פ שאין כאן חומש ואשם שאינן אלא בשוגג מיהו במזיד אפי' בפחות מש''פ דלאו ממון מיקרי משלם הוא להשבט ואמור אוף הכי כן גבי אוכל תרומת חמץ בפסח דאע''ג דלאו בר דמים הוא משלם להשבט וכדר' יוחנן וקשיא לר''ל:
ולאו מתניתא הוא. בתמיה היאך ילפת תרומת חמץ בפסח מהקדש אדרבה תיקשי לך דאיפכא שמעי' מהמתני' דקתני האוכל וכו' מזיד פטור מן התשלומין ומשום דלאו בר דמים הוא א''כ נימא כמו כן גבי נהנה מהקדש בפחות מש''פ מכיון דלאו ממין מיקרי פטור הוא מלשלם:
אמר לון. הא ודאי ל''ק דשאני תרומת חמץ בפסח דתמן אינו ראוי להשלים עליה כלל מאותו חמץ דהכל אינו שוה כלום בפסח ברם הכא בפחות משוה פרוטה גבי הקדש ראוי הוא להשלים עליה לשוה פרוטה ולא דמי האי מזיד למזיד דתרומ' חמץ:
שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּחָמֵץ. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּנָזִיר. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִין תִּפְתְּרִינָּהּ לִשְׁנֵי דְבָרִים. נִיחָא. וְאִין תִּפְתְּרִינָּהּ לְדָבָר אֶחָד. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
Si en consommant de l’oblation de pain levé pendant Pâques on ignore que c’est de l’oblation, mais si l’on sait qu’il y a du levain, ou bien si l’on ignore que c’est de l’oblation et que l’on boit du vin dont on s’est interdit la jouissance par vœu de naziréat, ou bien encore si en ignorance de l’oblation on mange ce produit pendant le jeûne de Kippour dont on a connaissance, on conçoit qu’il faut payer le montant et que l’on sera puni, si l’on divise les infractions en 2 parts dissemblables; mais si on les considère comme un seul fait (une seule consommation ayant eu lieu), il fera l’objet de la discussion (62)V. Jér., (Terumot 8, 1). entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (le 1er n’impose que la pénalité des coups, non le paiement; le 2e exige aussi le paiement).
Pnei Moshe non traduit
שוגג בתרומה ומזיד בחמץ וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ז דתרומות בהלכה א' גבי פלוגתא דר''י ור''ל דפליגי לעיל שם וכן בריש פ''ג דכתובות בנתחייב בדבר אחד מלקות ותשלומין וקאמר הש''ס דבכה''ג שאכל תרומת חמץ בפסח ושגג בא' מהן והזיד בא' מהן ששגג בתרומה והזיד בחמץ וכן נזיר שאכל ענבים או שתה יין של תרומה ושגג בתרומה והיה יודע שהוא נזיר וכן אם אכל תרומה ביה''כ ושגג בתרומה והיה יודע שהוא יוה''כ בכל אלו אין תפתרינה לשני דברים ניחא כלומר אם תעשה להן כמו שעבר שני דברים ושגג בא' מהן והזיד בא' מהן שפיר הו''א דככ''ע אתיא דחייב בתשלומין שאין מלקות דמזיד של איסור אחד פוטר מתשלומין דשוגג של איסור השני וכדאמר התם לעיל מינה דבכה''ג הכל מודים דחייב בתשלומין:
ואין תפתרינה לדבר אחד. ואם תעשה זה כמו מי שנתחייב בשתיהן ע''י דבר אחד הואיל דבאכילה אחת באו עליו שני איסורים כאחת א''כ תליא במחלוקת דר' יוחנן ור''ל דלעיל שם דר' יוחנן קאמר התם אם התרו בו על הדבר שהזיד פטור הוא מתשלימין ולר''ל דהתם אליבא דר''מ לוקה ומשלם:
Psa'him
Daf 17a
רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. 17a קְרָמִית חַייֶבֶת בַּחַלָּה. שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְרַבָּנִין אָֽמְרְי. אֵינָהּ בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְיִבְדָּקוּהָ. עַל עִיקַּר בְּדִיקָתָהּ הֵן חוֹלְקִין. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. בְּדָקוּהָ וּמָֽצְאוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. בְּדָקוּהָ וְלֹא מָֽצְאוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן בן נורי אומר קרמית. זה הקצח ניל''א בלע''ז:
שהיא באה לידי מצה וחימוץ. כלומר שהיא כשאר חמשת המינין שהן ניכרין בין מצה לחמץ לפי שבאות לידי חימוץ וסבירא ליה לר' יוחנן בן נורי דאף קרמית כן:
ויבדקוה. ומאי פליגי בדבר שנוכל לבדוק ולעמוד עליו אם בא לידי חימוץ או לא ומשני על עיקר בדיקתה הן חלוקין כלומר שבאמת בדקוה ואחר שבדקוה חלוקין הן דר' יוחנן בן נורי בדקה והיה נראה לו שבאת לידי חימוץ ולרבנן שבדקוה לא מצאו אותה כך:
תַּמָּן תַּנִּינָן. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימְּצָהּ. הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. [שְׂעוֹרִין שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו. מוּתָּרִין׃] תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מוּתָּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. מַה פְלִיגִין. בּמְחַמֵּץ בְּמֵימָיו. אֲבָל בִּמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי כְדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן. אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַבְשִׁיל בָּרוּר. כָּךְ הוּא אָמַר הָכָא. אֵין חִמּוּצוֹ חָמֵץ בָּרוּר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''י דתרומות תפוח שרסקו וכו' וגרסי' להא לעיל בפ' כירה בהלכה ג' וכן הא דלקמן פגה שטמנה וכו' דהתם שייכא ושם פירשתי:
תַּנֵּי. פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים. אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין.
Traduction
vide
מְנַיִין שֶׁהַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׂינִי בַפֶּסַח. תַּלְמוּד לוֹמַר תֹּֽאכְל֖וּ מַצּוֹת. רִיבָה.
Traduction
⁠— (64)En tête de ce §, il y a un passage, qui se trouve déjà en Halla 1, traduit t. 3, p. 262. D’où sait-on que, pour l’accomplissement du devoir pascal de manger de l’azyme, le cohen peut utiliser la Halla ou l’oblation (65)Jér., (Megila 1, 2)., et le simple israélite de la 2e dîme? De ce qu’il est dit (Ex 12, 18): Vous mangerez des azymes; cette expression explétive (66)Ce devoir ayant déjà été prescrit précédemment. englobe les dits objets.
Pnei Moshe non traduit
מנין שהכהנים יוצאים ידי חובתן וכו'. גרסי' להא לקמן בסוף פ''ק דמגילה:
יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּבִּיכּוּרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכֹל֙ מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכָל מוֹשָׁב. יָֽצְאוּ הַבִּיכּוּרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשָׁב. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַעֲשֵׂר שֵׂינִי הֲרֵי אֵינוֹ נֶאֱכָל בְּכָל מוֹשָׁב. רָאוּי הוּא לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. (מֵעַתָּה) הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּיטְמָא כְרִבִּי יוּדָה [מָהוּ. דְּתַנֵּי. לָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא יִפָּדֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. יִקָּבֵר. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָא. מָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה. הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶן. לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה טָהוֹר בְּרִיחוּק מָקוֹם. תֹּאמְרוּ בַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה טָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם׃] הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לְהִיפָּדוֹת וְלֵיאָכֵל בְּכָל מוּשָׁב אֵין יוֹצְאִין בּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מֵעַתָּה חַלַּת עִיסַּת מַעֲשֵׂר שֵׂינִי בִירוּשָׁלִַם. הוֹאִיל וְאֵינָהּ רָאוּיָה לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב אֵין יוֹצְאִין בָּהּ.
Traduction
Est-ce à dire que le cohen peut aussi employer à cet effet des prémices (qu’il a reçues en céréales)? -Non, parce qu’il est dit (ib. 20): dans toutes vos habitations vous mangerez des azymes; il doit donc s’agir d’un mets que l’on consomme partout, tandis que les prémices ne peuvent pas être consommées en dehors de Jérusalem. -Mais, fut-il objecté, pourquoi alors autorise-t-on l’emploi de la 2e dîme, qu’il est interdit de manger ailleurs? -C’est qu’après l’avoir rachetée (67)Au cas où elle est devenue impure., on peut en manger partout. R. Aboun b. Hiya demanda: quelle est la règle pour le produit de l’argent de 2ê dîme qui est devenu impur, selon R. Juda? (admet-il qu’en cas de rachat fait indûment, ce produit peut servir à remplir le devoir de l’azyme, ou non)? Car l’on a enseigné (68)Jér., (Maasser Sheni 3, 10).: si le produit acheté pour de l’argent de la 2e dîme est devenu impur, on peut le racheter à son tour; selon R. Juda, il faut l’enterrer (un premier échange pour le montant de la 2e dîme ayant déjà eu lieu, il faut s’y tenir). Son interlocuteur lui objecta ce raisonnement: puisqu’il est permis de racheter la 2e dîme elle-même, si elle est devenue impure, à plus forte raison doit-on pouvoir racheter ce qui a été pris pour l’argent provenant de la 2e dîme. -Non, répliqua R. Juda, ce n’est pas semblable: on permet le rachat de la 2e dîme à l’état pur, en raison de l’éloignement de Jérusalem; mais ce qui a été racheté avec le montant de la 2e dîme ne peut plus, même pur, être racheté hors de Jérusalem. Donc (quant à la question posée par R. Aboun au sujet du devoir de l’azyme), comme il ne permet pas de racheter un tel produit et de le manger en tout lieu, il ne peut pas servir à remplir de devoir. Puisqu’il en est ainsi, demanda R. Simon b. Lakish, le cohen ne peut-il pas non plus remplir le précepte de manger l’azyme en prenant de la Halla d’une pâte de la 2e dîme se trouvant à Jérusalem, par la raison que s’il survient une impureté on ne peut pas la racheter (devant la brûler), ni la manger ailleurs? (Ou dira-t-on que son caractère de Halla ne l’empêche pas d’être de l’azyme et de servir comme tel)?
Pnei Moshe non traduit
יכול יצאו ידי חובתן. הכהנים בבכורי':
שאין נאכלין בכל מושב. אלא בירושלי':
התיבון הרי מע''ש וכו'. ואת אמרת יוצאין בו ומשני דראוי הוא לפדות בגבולין ולאכול שם משא''כ בבכורים:
הלקוח בכסף מע''ש. שלקח פירות בכסף מעשר שני ונטמא דלר' יודה אין לו פדיון כדתנינן בפ''ג דמעשר שני מהו שיוצא בו משום מצה מי אמרינן הואיל ויוצא במעשר שני עצמו יוצא נמי בלקוח בדמיו או דילמא הואיל ואין הלקוח ראוי להפדות ולאכלו בגבולין אפי' אם עבר ופדאו אין יוצאין בו:
מעתה. דאמרת מכיון שאין ראוי להפדות עכשיו לא יצא בו אע''פ שבמעשר שני כשהוא בגבולין יוצא בו א''כ חלת עיסת מעשר שני בירושלים דשוב אין לה פדיה דכבר קלטוה מחיצות ואינה ראויה לאכלה בגבולין נמי לא יהא יוצא בה דבשלמא מע''ש עצמו לא תיבעי לך דמשכחת לה היתר פדיה אפי' בירושלים כגון שנטמא אבל חלה של מעשר שני בירושלים אין אתה מוצא בה פדיה דאם נטמאת לשריפה אזלא ואנן תנינן סתמא הכהנים יוצאין בחלה וכו' ומשמע אפי' בחלה של מעשר שני בירושלים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source