Psa'him
Daf 15b
משנה: 15b הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח בְּשׁוֹגֵג מְשַׁלֵם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. בְּמֵזִיד פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִים וּמִדְּמֵי עֵצִים׃
Traduction
Lorsqu’à Pâques on mange de l’oblation prélevée sur le levain, si c’est par erreur, il faut payer au cohen le capital et 1/5 de surplus (Lv 5, 16): si c’est sciemment, on est dispensé de tout paiement, et même de la valeur du bois équivalant à cette quantité (qui aurait pu servir à brûler l’oblation).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האוכל תרומת חמץ בפסח. הכא בגמרא מוקי לה כשהפרישה מצה ואח''כ נתחמצה דבזה יש לה דין תרומה אבל אם הפרישה חמץ אינה קדושה ואין לה דין תרומה כלל:
שוגג. ששגג בתרומה ואפי' הזיד בחמץ וכגון שלא התרו בו דאי התרו בו משום חמץ הרי חייב מלקות ואין אדם לוקה ומשלם:
משלם קרן וחומש. ואע''ג דחמץ בפסח אסור בהנאה ולאו בר דמים הוא קסבר האי תנא הואיל דבשוגג דתרומה כתיב ביה ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש שאינו משלם לו מעות אלא פירות והתשלומין נעשין תרומה א''כ לאו לפי דמים הוא משלם אלא לפי מידה הוא משלם הלכך לאי בתר דמים אזלינן:
מזיד. שהזיד בתרומה וכגון שלא התרו בו דאי התרו בו בלאו הכי אינו משלם שהרי לוקה הוא וכן בחמץ שגג הוא ואפ''ה פטור הוא מן התשלומין ומדמי עצים כגון שהיתה תרומה טמאה שהיא ראויה להסיק פטור הוא מן הכל משום שמזיד בתרומה אינו אלא כשאר גזלן דעלמא ודמים הוא משלם ולא לפי המידה וחמץ בפסח לאו בר דמים הוא שאסור בהנאה ואף להיסק לא הוה חזי ליה ולאו מידי אפסדיה. מיהו הך פירושא דמתני' לפי האי מ''ד דקסבר שוגג בתרומה לפי מידה משלם הלכך מחלק בין ששגג בתרומה ובין שהזיד אבל לא קאי האי סתמא דמתניתין להלכתא אלא דקי''ל כהני תנאי דבבריית' דס''ל שוגג בתרומה לפי דמים הוא משלם אלא שנותן לו דבר הראוי להיות קדש ולפי הדמים ואין חילוק בין שוגג למזיד ולעולם בתרומת חמץ בפסח פטור הוא מן התשלומין דחמץ בפסח לאו בר דמים הוא:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. מַתְנִיתָא בְּשֶׁהִפְרִישָׁהּ מַצָּה וְנִתְחַמְּצָה. אֲבָל אִם הִפְרִישָׁהּ חָמֵץ לֹא בְדָא. הִפְרִישׁ מַצָּה עַל חָמֵץ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּל תְּרוּמָה שֶׁאֵינָהּ מַתֶּרֶת אֶת הַשְּׁיֵרִים לַאֲכִילָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. [אֲפִילוּ] הִפְרִישׁ חָמֵץ עַל מַצָּה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ מִינָהּ עָלֶיהָ אֵינָהּ תְּרוּמָה. וַאֲפִילוּ הֵימִינָהּ לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ תְּרוּמָה.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Eléazar dit au nom de R. Simon b. Yoçadaq: notre Mishna (supposant qu’il puisse s’agir d’oblation valable) parle du cas où on l’a prélevée sur l’azyme en pâte et qu’elle a fermenté; mais, si on l’a prélevée à l’état du levain (55)Tossefta à ce Ch. 1., la qualité d’oblation n’est pas applicable. Au sujet du prélèvement d’oblation sur l’azyme au moyen de pain levé, R. Zeira dit: l’oblation est sans valeur lorsque le reliquat (le fond d’où elle est prélevée) n’est pas apte à la consommation; et de même, à l’opposé, si l’on a prélevé l’oblation due sur l’azyme en recourant au pain levé, c’est aussi interdit; car, dit R. Zeira, si l’on avait pris cette part de levain pour affranchir le tout analogue, l’oblation ne compterait pas comme telle (en raison de l’inaptitude à la consommation); il en sera donc de même d’un tel prélèvement opéré pour un autre produit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצ'. כלומר אם בפסח הפרישה אם כן דוקא כשהפרישה מצה ואח''כ נתחמצה אבל אם הפרישה חמץ לא:
בדא אמרו לפי שאין שם תרומה חל עליה כלל. וה''ה אם הפריש חמץ קידם לפסח חל עליה שם תרומה ולאפוקי אם הפריש חמץ בפסח לשם תרומה. והכי תני לה בהדיא בתוספתא פ''ק בד''א בתרומה שהפרישה חמץ קודם לפסח לשם תרומה אבל המפריש תרומת חמץ בפסח אינה תרומה:
הפריש מצה וכו'. פיסקי הלכות הן:
הפריש. תרומה למצה על חולין חמץ בזה אמר ר' זעירא בפשיטו' דלא עשה כלום שכל תרומה שאינה מתרת השיריים לאכילה והיינו החולין אינה תרומה דכתיב ראשית משמע שתהא ניכרת שהוא ראשית והשיריים יהו מותרין לישראל יצתה זו שאין שיריים ניכרין:
אפילו. איפכא שהפריש חמץ לתרומה על המצה בזה נמי אמר ר''ז שמאחר שאלו הפריש מינה עליה כלומר חמץ על החמץ אינה תרומה כלל שהרי אין החמץ ראוי לאכילה בפסח א''כ אפילו הימנה למקום אחר שהפרישה על המצה אינה תרומה שמתיר את המצה לאכילה. ומשום הא דלקמיה נקיט לה:
(עִירֵס) אַרְבָּעַת רְבָעִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְחִימְּצָן. וְאַרְבָּעַת רְבָעִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעִירְבָן. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל טֵבֵל. אֵינוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר. אֲבָל אִם עִירְבָן וְאַחַר כָּךְ חִימְּצָן. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם הָאוֹכֵל טֵבֵל. לוֹקֶה. מִשׁוּם הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר.
Traduction
– Si l’on a pétri d’abord 4 quarts de cab (quantité inférieure à celle qui entraîne le devoir des prélèvements), qui ont fermenté, puis une quantité égale de pain (56)En ce cas, l'opération de prélever de la Halla était impossible, vu l'interdit de libérer la pâte d'azyme au moyen de pain levé., que l’on a ensuite mêlé le tout (le rendant ainsi obligatoire), si l’on a été avisé de la défense d’en manger parce que cette pâte n’est pas libérée des divers droits, on ne mérite pas la pénalité des coups de lanière; mais si l’on a été avisé de la défense de manger du pain levé à Pâques (dont la transgression consciente est punissable du retranchement), on est passible de la peine des coups; car, une défense grave (comme cette dernière) influe sur une défense moindre (celle de ne pas manger des produits avant les prélèvements légaux), mais l’inverse n’a pas lieu.
Pnei Moshe non traduit
ארבעת רבעים בפני עצמן וכו'. כלומר הרי אם יש כאן טבל וחמץ והא דנקט ארבעת רבעין לאו דוקא אלא דרך דוגמא בעלמא נקט כגון שהיו לו מאה קבין טבל וסתם תרומה אחד מחמשים וצריך להפריש שני קבין מהן לתרומה והפריש ד' רבעי קבין ונתנן בפני עצמן ועוד ד' רבעי קבין ונתנן בפני עצמן:
וחימצן. חלק אחד מהן נעשה חמץ ונמצא שאותו חלק השני והן הד' רבעין שהן בפני עצמן שם טבל עליהן שהרי אותן הד' רבעים מחלק הראשון חמץ הן ואין מפרישין חמץ על מצה ועירבן אח''כ ואכל כזית מהן:
אם התרו בו משום טבל אינו לוקה. שהרי עכשיו חמץ וטבל מעורבין ואין איסור טבל שהוא קל חל על איסור חמץ החמור ונמצא דהתראת טבל לאו התראה היא אבל אם התרו בו משום אוכל חמץ בפסח לוקה שאיסור חמץ החמור חל על איסור טבל והתראת חמץ שפיר דהואי התראה:
אבל אם עירבן. בתחילה יחד ואח''כ נעשו חמץ אם התרו בו או משום טבל או משום חמץ לוקה שהרי איסור חמץ חל על איסור הטבל ויש כאן טבל וחמץ ואם התרו בו משום איזה מהן הואי התראה:
Psa'him
Daf 16a
16a עָשָׂה כְרִי וְהִשְׁתַּחֲווֶה לוֹ וּמִירְחוֹ וְאַחַר כָּךְ אֲכָלוֹ. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל טֵבֵל. אֵינוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם הָאוֹכֵל עֲבוֹדָה זָרָה. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר. [אֲבָל אִם מִירְחוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּחֲווֶה לוֹ. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל טֵבֵל. לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. לוֹקֶה. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. וְאֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר.]
Traduction
Si au contraire on a mêlé d’abord ces deux quantités (soumises par conséquent à l’obligation de la Halla), et qu’ensuite elles aient fermenté, puis l’avertissement de ne pas en manger a été donné, on est passible 2 fois de la peine des coups, tant pour avoir consommé des produits non libérés que pour avoir mangé du pain levé à Pâques; car la défense la plus grave prime l’autre. De même, si après avoir amoncelé son blé on se prosterne devant lui (pour l’adorer), qu’ensuite on le nivelle, puis on en mange, et qu’enfin on est averti qu’il est interdit d’en manger, sous le rapport de la consommation de produits non affranchis on n’est pas punissable, mais on l’est pour avoir mangé de ce qui a été adoré comme une idole; car la défense la plus grave (de profiter de ce qui a servi à l’idolâtrie) passe avant l’autre moins grave (de manger de l’inaffranchi); et, en raison de sa consécration à l’idolâtrie, le prélèvement légal n’est pas applicable audit blé. Si au contraire on nivelle d’abord le monceau de blé (57)Dès lors, l'oblation est due., puis on se prosterne au-devant de lui, l’avertissement de ne pas en manger entraîne 2 fois la pénalité des coups, tant pour avoir consommé des produits non libérés que pour avoir joui d’objets consacrés à l’idolâtrie; car la défense la plus grave (celle de l’idolâtrie) produit son effet d’abord et prime l’autre.
Pnei Moshe non traduit
עשה כרי. וכן כיוצא בו אם עשה כרי של תבואה והשתחוה לו לשם עכו''ם ואכתי אין שם טבל על הכרי עד שימרח הכרי ואח''כ מירחו ואכל ממנו אח''כ אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה שאין איסור טבל הקל חל על איסור עכו''ם החמור ואם התרו בו משום האוכל עכו''ם כלומר שעכו''ם כזבחי מתים ואסור אפי' בהנאה לוקה הוא שאיסור עכו''ם החמור הרי הוא במקומו שאפי' אם היה האיסור טבל קודם חל עליו איסור עכו''ם ומכ''ש כאן דאיסור עכו''ם קדים:
איסור חמור וכו'. טעמא דהתראת דאיסור טבל דלאו כלום הוא מסיים ואזיל משום דאיסור חמור הוא דחל על איסור הקל אבל איפכא לא:
אבל אם מירחו. להכרי בתחילה וחל עליו שם טבל ואח''כ השתחוה לו ואכל ממנו הרי איסור עכו''ם החמור חל על איסור טבל ויש כאן טבל ועכו''ם ואם התרו בו באחד מהן הואי התראה:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח לְמִי הוּא מְשַׁלֵּם. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַגּוֹזֵל תְּרוּמָה מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְשַׁלֵּם לַשֵּׁבֶט. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מִסְתַּבְּרָא יוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן בַּחוֹמֶשׁ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם לַשֵּׁבֶט. אָמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנִי סוֹבֵר כֵּן. שֶׁכֵּן תְּרוּמָה טְמֵיאָה אֲסוּרָה לַשֵּׁבֶט. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּידִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ עָלֶיהָ פְלִיגִין.
Traduction
R. Aboun b. Hiya demanda à quel cohen il faut payer l’oblation de pain levé, que l’on a mangée par mégarde à Pâques? (Faut-il que ce soit au même propriétaire, bien qu’il n’en pouvait pas profiter, ou à n’importe quel cohen)? Ce cas fait l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (58)Jér., (Terumot 6, 1)., comme il y a divergence d’avis au cas où un simple israélite aurait volé de l’oblation à son grand-père maternel qui est cohen (et qu’à la mort de ce dernier le voleur en hérite): selon R. Yohanan, il faut restituer le montant du vol à la tribu sacerdotale (en raison de ce que ce bien était volé); selon R. Simon b. Lakish, le voleur le restitue à lui-même, à titre d’héritage (et ici, on prélèvera l’équivalent en profane pour le céder au cohen). R. Mena dit en présence de R. Yossa: il paraît probable que R. Simon b. Lakish reconnaît, comme R. Yohanan, que le 1/5 en surplus doit être payé à la tribu (puisque c’est une amende au profit de la caisse générale). C’est aussi mon avis, dit l’interlocuteur, de même que l’on livre à la tribu les cendres provenant de la combustion d’oblation impure (59)Or, l'oblation de pain qu'il aussi brûler, est dans le même cas.. -Non, vint dire R. Yossa b. R. Aboun au nom de R. Aha, même au sujet de la remise de ce 1/5, les avis diffèrent entre R. Yohanan et R. Simon
Pnei Moshe non traduit
למי היא משלם. משום שאינה ראויה לכהן כמו שאינו ראויה להבעלים ואנן תנינן במתני' באוכל בשוגג משלם הוא ולמי משלם ופשיט לה הש''ס דמפלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל היא דאיתפלגין לעיל בפ''ו דתרומות בהלכה א' בהא דלקמיה ובהאי פלוגתא תליא נמי בעיא דר' בין כדלקמן:
הגוזל תרומה משל אבי אמו כהן. ומת אבי אמו והוא ראוי ליורשו אם חייב הוא לשלם וקאמר ר' יוחנן שמשלם להשבט כלומר לכהן אחד מהשבט לפי שצריך להוציא הגזילה מתחת ידו ואע''פ שאין כאן תובעין:
ורשב''ל אומר משלם לעצמו. כלומר שמעכב התשלומין לעצמו דהואיל והוא ראוי ליורשו מחזיק הוא בשלו והשתא ה''נ באוכל תרומת חמץ בפסח לר' יוחנן משלם הוא לשבט אע''פ שאין לו תובעין לפי שאינה שוה כלום אפ''ה התשלומין לכהן ולר''ל דקאמר התם מעכב הוא לעצמו מפני שזכה הוא בשלו וא''צ ליתן לכהן א''כ הכא בתרומת חמץ נהי דהאוכל אינו מעכב לעצמו דבמה זכה הוא בה מ''מ להשבט א''צ לשלם לסברת ר''ל והתשלומין להבעלים:
מסתברא. היא דיודה ר''ל לר' יוחנן בחומש שהוא משלם להשבט דהחומש ניתן לכפרה על שאכל את התרומה ואין זה להבעלים וא''ל אוף אנא סבר כן דיודה ר''ל בהחומש שהוא להכהן:
שכן תרומה טמאה אפרה לשבט. כלומר אע''ג דלאו מידי אפסדיה שהרי תרומת חמץ בפסח לשריפה עומדת מ''מ אכתי היה יכול הכהן ליהנות באפרה שכן מצינו בתרומה טמאה שאע''פ שנטמאה ברשות הבעלים צריך הוא ליתן להכהן ומשום דיכול ליהנות באפרה כדאמרי' בסוף תמור' דקחשיב התם להנקברין ולהנשרפין ומהם חמץ בפסח ותרומה טמאה ומה בין להנקברים ולהנשרפים שהנקברין אפרן אסור והנשרפין אפרן מותר:
אתא ר' יוסי בר' בון. וקאמר בשם ר' אחא דאפי' על החומש פליגין לר' יוחנן משלם להשבט ולר''ל להבעלים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source