Le texte Le vocabulaire Les révisions
Psa'him
Daf 13a
הלכה: 13a הָא בָאֲכִילָה אָסוּר. מַתְנִיתָא בְמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם. [אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם] מוּתָּר אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה.
Traduction
Il est permis d’en jouir, est-il dit: est-il donc défendu de le manger? -Oui, car la Mishna parle d’une localité où il n’est pas d’usage de manger le pain cuit par les païens; mais dans les localités où il est d’usage de le manger, c’est permis en ce cas. Si le droit de jouissance du pain de païen échoit pendant la fête même de Pâques, quelle sera la règle?
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא באכילה אסור. בתמיה וכו' כדפרישית במתני':
בְּתוֹךְ הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אָסוּר. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת סְפִינָתוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָא תַנֵּי. תַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּיתוֹ לְגוֹי לִיתֵּן בְּתוֹכוֹ חָמֵץ. אִית לָךְ מֵימַר. בְּדָר עִמּוֹ.
Traduction
R. Jérémie le permet; R. Yossa l’interdit. -Mais, objecta R. Yossa à son contradicteur, n’est-il pas dit que l’Israélite ne doit pas même louer sa bête de somme à un païen pour le transport du levain, afin de t’en tirer aucun profit? Cet interdit a lieu, fut-il répondu, lorsque l’Israélite accompagnerait l’animal (paraissant trafiquer directement sur le levain). De même, il est défendu à l’Israélite de louer son bateau à un païen pour un tel transport, dans l’hypothèse qu’il l’accompagne. -Mais n’est-il pas dit que l’Israélite ne doit pas louer sa maison à un païen qui veut déposer du levain pendant Pâques; or, on ne saurait se préoccuper du point de savoir si le propriétaire l’habite ou non (voilà pourquoi l’interdit prononcé par R. Yossé l’emporte).
Pnei Moshe non traduit
בתוך הפסח מהו. שיהא מותר בהנאה לחמצו של עכו''הם:
והתני לא ישכיר וכו'. אלמא דאסור בהנאה:
פתר לה. ר' ירמיה בבא הישראל עם העכו''ם בימי המועד וחיישינן דילמא אתי למיכל מיניה:
והתני לא ישכיר ישראל את ביתו וכו'. וכי אית לך מימר בדר הישראל עמו בפסח מיירי בתמיה:
גַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. וְנִתְגַּלְגֵּל חָמֵץ מִגַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה דוֹחְפוֹ בְקָנֶה. אִם הָֽיְתָה שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב. רַב אָמַר. כּוֹפֶה עָלָיו כֶּלִי.
Traduction
– Si du toit d’un païen, voisin de celui de l’Israélite, du pain a roulé sur ce dernier, on le repoussera avec une canne (sans y toucher); si c’est un jour de Shabat ou de fête (où l’on ne doit rien jeter au dehors), il faut, selon Rav, le couvrir d’un vase.
Pnei Moshe non traduit
גגו של עכו''ם וכו'. מילתא באנפי נפשה היא:
כופה עליה כלי. ולא יגע בו אפי' בקנה דמוקצה היא:
רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ לִי בְתוֹךְ בֵּיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בוֹ יִבָּטֵל.
Traduction
vide
רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל מִצְוַת בִּיעוּר חָמֵץ.
Traduction
Il dit aussi de réciter (le soir, avant l’examen) la formule ''qui nous a sanctifiés par ses commandements et nous a ordonné le précepte de débarrasser le levain''.
רַב אָמַר. הַטָּח בֵּיתוֹ חָמֵץ צָרִיךְ לְבָעֵר. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בָּצֵק שֶׁעֲשָׂאוֹ כּוּפָת בָּטֵל. פָּתַר לָהּ. אוֹ חֲלוּקִין עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. אוֹ אָהֵן כּוּפָת מָאִיס הוּא.
Traduction
Il dit encore: si l’on a enduit de levain (43)De matériaux contenant du levain. les murs de sa maison, il faut l’enlever (il faut les gratter). -Mais n’a-t-on pas enseigné que R. Simon b. Eléazar dit: si d’un grand morceau de pâte desséchée on a fait un siège, il sera considéré comme annulé, sans qu’il soit besoin de le détruire? Il se peut, fut-il répondu, que Rav soit d’un avis contraire à R. Simon b. Eléazar, ou bien que ce rond de pâte est considéré par tous comme nul à cause de son aspect répugnant.
Pnei Moshe non traduit
הטח ביתו חמץ. בדבר שיש בו חמץ צריך לקלוף הטיחה ולבער ופריך והתני אמר רשב''א בצק שעשאו כופת ממנו כמו כופת של תמרים בטלו ומשני דרב פתר לה או חלוקין חבריו על רשב''א וס''ל דלא מיבטל בטל או שאני התם דאהן כופת של בצק מאיס היא ומסתמא בטולי בטיל:
יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה וְחָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְגוֹי אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְמַתָּנָה. וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ לְאַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוֹ לוֹ מַתָּנָה גְמוּרָה. אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְגוֹי. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ בִּמְנָה. בּוֹא וְקַח לָךְ בְמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ לָךְ מִגּוֹי. בּוֹא וְקַח לָךְ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמָּךְ אַחַר הַפֶּסַח.
Traduction
Si un israélite et un païen (44)Tossefta à ce, ch. 2. se trouvent ensemble en un bateau sur mer (où ils séjourneront jusqu’après Pâques), l’israélite peut vendre le pain qu’il a en main au païen, ou lui en faire don, et le racheter du païen après Pâques; mais il faut que le don soit formel (sans condition de reprise). Aussi l’israélite dira au païen: au lieu d’acheter du pain pour la valeur d’un maneh, achète-le pour une valeur double, c.-à-d. au lieu de l’acheter d’un autre païen, prends-le moi pour double valeur, car il se peut que j’en aie besoin après la fête de Pâques, et je te le rachèterai
Pnei Moshe non traduit
ישראל ועכו''ם וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
Psa'him
Daf 13b
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ. עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַמַּשְׂכּיר צָרִיךְ לְבָעֵר. מִשֶּׁיִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַשּׂוֹכֵר צָרִיךְ לְבָעֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. 13b אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר.
Traduction
. Si l’on a loué sa maison à son prochain (à la veille de Pâques), aussi longtemps que le locataire n’est pas entré, le propriétaire est tenu d’enlever le levain (c’est à lui); lorsque le locataire est entré, il en est seul responsable. Toutefois, ajoute R. Simon, il faut aussi qu’il ait reçu la clef (en signe d’acquisition); sans quoi le locataire n’est pas chargé de l’enlèvement.
Pnei Moshe non traduit
עד שלא יכנס לתוכו. השוכר חל י''ד:
אימתי. צריך השוכר לבער אם נכנס לתוכו בזמן שכבר מסר לו המפתח דזהו קניית רשות אבל אם עדיין לא מסר לו המפתח כדי לקנות אפי' נתן לו רשות ליכנס לתוכו א''צ לבער שהרי עדיין לא קנה:
אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְּעִי. מָסַר לֹו אֶת הַמַּפְתֵּחַ מָהוּ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹסֵר מַפְתֵּיחוֹ לְעַם הָאָרֶץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ׃ תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא.
Traduction
R. Juda b. Pazi demanda quelle est la règle au cas où l’on a remis la clef au voisin, sans lui transmettre les droits d’acquisition (le devoir de débarrasser le levain incombe-t-il au propriétaire ou au locataire)? Ce cas, répond R. Zakharia gendre de R. Levi, fait l’objet de la discussion entre R. Simon et les autres sages, puisqu’il a été enseigné ailleurs (45)Mishna, Toharot 6, 1.: tout en confiant la clef de sa maison à un ignorant, celle-ci reste pure, car la clef seule a été confiée; selon R. Simon, cette remise provoquera le doute d’impureté pour toute la maison.
Pnei Moshe non traduit
מסר לו את המפתח מהו. כלומר אם מסר לו את המפתח בלבד ולא אמר לו קני בזה מהו שיהא כשלו וצריך הוא לבער או דילמא מכיון דלא א''ל קני אכתי לא סמכא דעתיה דדילמא הדר ביה המשכיר וקאמר ר' זבדיה דדבר זה במחלוקת ר''ש וחכמים תלייא:
דתנינן תמן. בפ''ח דטהרות:
הבית טהור. ולא חיישינן דלמא נגע עם הארץ בטהרות דלא סמכא דעתיה שלא מסר לי אלא שמירת המפתח ולא יהיב ליה רשותא למיכנס לביתיה ותני עלה בתוספתא שם ר''ש מטמא דבמסירת המפתח רשותא קא יהיב ליה והוא הדין הכא לענין ביעור כן:
גּוֹי שֶׁבָּא אֶצֶל יִשְׂרָאֵל וּבְיָדוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. יִיחַד לוֹ בַּיִת אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. לֹא בִיעֵר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֶה אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. חֲמֵיצוֹ שֶׁלָּגוֹי הוּא. יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁעָבַר עָלָיו וְלֹא בִיעֲרוֹ.
Traduction
– Si un païen, allant voir un Israélite à Pâques, a du pain en main, l’Israélite n’est pas tenu de le faire sortir (ce levain d’un étranger ne le regarde pas); mais si le païen a mis du pain en dépôt chez lui (dont l’Israélite est responsable), l’Israélite est tenu de le faire disparaître, à moins d’avoir assigné une chambre spéciale pour cet objet. Si l’Israélite a oublié de détruire en temps opportun le dépôt de levain qui lui a été confié, pourra-t-il le consommer après Pâques, ou non? R. Yona le permet; R. Yossa l’interdit. -C’est que, dit-il, le levain appartient, il est vrai, à un païen; mais l’Israélite qui devrait détruire ce dépôt a transgressé le précepte qui le régit, et il ne doit plus en bénéficier.
Pnei Moshe non traduit
עכו''ם שבא אצל ישראל וכו'. תוספתא פ''ב:
א''צ לבער. כלומר שאינו זקוק לו לחמץ שביד העכו''ם:
הפקיד אצלו צריך לבער. כגון דקביל עליה הישראל אחריו' דהוי כשלו כדפרישית בפ''ק ואם ייחד לו בית להעכו''ם להניח חמצו אז מסתמא לא קביל עליה אחריות לפיכך א''צ לבער:
לא ביער. במקום שצריך לבער אם עבר ולא ביער מהו שיהא חמץ זה מוחר לאחר הפסח:
ר' יוסה אמר אסור. דהוי כחמץ שלו שעבר עליו הפסח:
אמר ר' יוסה וכו'. כלומר דר' יוסה הוא דמהדר לר' יונה מאי דעתיך דאמרית מותר אם מפני שהוא חמצו של עכו''ם הרי הישראל הוא שעבר עליו שלא ביערו דהא אתה מודה לו דמיהת צריך הוא לבער ומכיון שהוא עובר עליו ה''ז כשלו הלכך אסור הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source