משנה: חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵרָאֶה לְךָ׃ נָכְרִי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה. חָמֵץ שֶׁנָּֽפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. רַבָּן שִׂמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו. וכמה היא חפישת הכלב ג' טפחים הלכך צריך שיהא עפר עליו לא פחות מג' טפחים וכן הלכה דרשב''ג לא בא לחלוק על הת''ק אלא ביאר דין המפולת:
הרי היא כמבוער. וצריך לבטלו אם עדיין לא נכנסה שעה ו' דשמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו:
ישראל שהלוה את העכו''ם וכו'. והרהינו אצלו וא''ל הנכרי מעכשיו א''כ אגלאי מילתא למפרע דשל ישראל הוה:
עכו''ם שהלוה את ישראל. מעות על חמצו קודם הפסח. ומיירי כשא''ל הישראל אם לא הבאתי לך המעות עד יום פלוני קנה לך מעכשיו והרהינו אצלו בביתו של עכו''ם והיה שם החמץ כל ימי הפסח הלכך לאחר הפסח מותר בהנאה דמכיון דמטא זימניה דקבע לו קודם הפסח ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דחמץ דנכרי הוא ולאו מחוסר גוביינא הוא שהרי הרהינו אצלו וברשותיה דעכו''ם קאי:
שנאמר לא יראה לך. ארישא קאי חמץ של עכו''ם מותר משום שנא' לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים:
מתני' חמץ של נכרי וכו' מותר בהנאה. בגמרא פריך הא באכילה אסור בתמי' ומשני דמתני' במקום שלא נהגו לאכול פת נכרים איירי אבל במקום שנהגו לאכול אין כאן משום חמץ שעבר עליו הפסח ומותר נמי באכילה והתם קאמר דבדין הוא למיתני דאפי' באכילה נמי שרי ואיידי דתני דישראל אסור בהנאה תני נמי דעכו''ם מותר בהנאה:
תַּנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. 12b מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. וְאַתְיָא כְרַבָּנִין. רִבִּי אוֹמֵר. תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאוֹר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם. דָּבָר שֶׁהוּא בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְאֵי זֶה. זֶה בִשְׂרֵיפָה. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁהֵמִית בַּמֶּה הִיא מִיתָתוֹ. בָּעֲרִיפָה [אוֹ] בִסְקִילָה. רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר לֵוִי שָׁאַל. חַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁנַּעֲשׂוּ נוֹתָר. נֵימַר. אִם נַעֲשׂוּ נוֹתָר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן. אַתְּ מְבַעֲרָן בְכָל דָּבָר. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן אַתְּ מְבַעֲרָן בִשְׂרֵיפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חלות תודה. שהן מהחמץ שבתודה שנעשו נותר היאך דינן בי''ד אם כשאר נותר שהוא בשריפה לכ''ע או דילמא הואיל וחמץ הן דינו כשאר חמץ בי''ד ופליגי בהו ר' יהודה ורבנן דמתני'. וקאמר הש''ס דבחלות תודה מסתברא דנימר בהו כך דעד שלא הגיע זמן ביעורו מחמת החמץ א''כ ג''כ לא הוו עדיין נותר שהרי ראויין הן לאכילה מן התורה אלא שחכמים גזרו שלא לאכלן מחמת החמץ והרי מהן בדינן כשאר חמץ בי''ד דר' יהודה ג''כ מודה עד שלא הגיע זמן ביעור מבערן בכל דבר ומשהגיע זמן ביעורן מן התורה ונעשו עכשיו ג''כ ניתר מן התורה וא''כ את מבערן בשריפה לכ''ע מחמת הנותר שנעשו:
ר' ירמיה בעי פטר חמור. שעומד לעריפה כגון שאין הבעלים רוצין לפדותו ובתוך כך המית את הנפש ודינו בסקילה בהי מיתה אתה דנו עכשיו מי נימא דבעריפה דוקא וכחמץ בשריפה דוקא אליבא דר' יהודה או דילמא שאני הכא דאין כאן אלא לקיים ובערת הרע מקרבך וכל היכא דאתה מבערו מקרבך שפיר דמי ולא דמיא לחמץ לר' יהודה דגלי קרא שצריך לבערו בדבר שהוא בל יראה ובל ימצא וכר' אליבא דר' יהודה:
דבר שהוא בל יראה וכו'. דכתיב בהאי קרא וכלומר שביעור הזה בדבר שבודאי לא יראה ולא ימצא ואיזה זה שריפה ורבי אליבא דר' יהודה ס''ל דלעולם אין ביעורו אלא בשריפה שאם אתה מבערו בדבר אחר אפילו כשעדיין לא הגיע זמן ביעורו אין אתה מקיים הכתוב הזה שהרי אפשר הוא שימצא אותו אחר כך מאחר שאינו מבערו לגמרי מן העולם:
אית תניי תני. איפכא עד שלא הגיע וכו' והאי תניא אידך אתיא כרבנן דהא לא פליגי רבנן אדר' יהודה אלא מטעמא שאם לא מצא לשורפו יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו ואם כן בשעת ביעורו מן התורה הוא דלא יהדר אחר שריפה דוקא אבל קודם שהגיע זמן ביעורו מן התורה מודים הם דמצותו בשריפה ואם לא מצא לשורפו אין בכך כלום שהרי אינו עובר על תשביתו עד שעה ז' ואז יבערו בכל דבר:
עד שלא הגיע זמן ביעורו. מה''ת והיינו בתחילת ו' עד ז' שאין ביעורו אלא מדרבנן אתה מבערו בכל דבר משהגיע זמו ביעורו דהיינו בתחילת שבע דמחויב לבערו מן התורה את מבערו בשריפה ואתיא האי ברייתא כר' יודה דלא ס''ל בשריפה אלא כשמבערו אחר ו' שהרי מנותר יליף והלכך בזמן ביעורו מן התורה בנותר בהא הוא דקאמר בשריפה:
יִשְׂרָאֶל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה וְחָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְגוֹי אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְמַתָּנָה. וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ לְאַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוֹ לוֹ מַתָּנָה גְמוּרָה. אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְגוֹי. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ בִּמְנָה. בּוֹא וְקַח לָךְ בְמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתְּ לוֹקֵחַ לָךְ מִגּוֹי. בּוֹא וְקַח לָךְ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמָּךְ אַחַר הַפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ישראל ועכו''ם וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
רַב אָמַר. הַטָּח בֵּיתוֹ חָמֵץ צָרִיךְ לְבָעֵר. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בָּצֵק שֶׁעֲשָׂאוֹ כּוּפָת בָּטֵל. פָּתַר לָהּ. אוֹ חֲלוּקִין עַל רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. אוֹ אָהֵן כּוּפָת מָאִיס הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הטח ביתו חמץ. בדבר שיש בו חמץ צריך לקלוף הטיחה ולבער ופריך והתני אמר רשב''א בצק שעשאו כופת ממנו כמו כופת של תמרים בטלו ומשני דרב פתר לה או חלוקין חבריו על רשב''א וס''ל דלא מיבטל בטל או שאני התם דאהן כופת של בצק מאיס היא ומסתמא בטולי בטיל:
רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל מִצְוַת בִּיעוּר חָמֵץ.
רַב אָמַר. צָרִיךְ לוֹמַר. כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ לִי בְתוֹךְ בֵּיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בוֹ יִבָּטֵל.
גַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. וְנִתְגַּלְגֵּל חָמֵץ מִגַּגּוֹ שֶׁלְגּוֹי לְגַגּוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה דוֹחְפוֹ בְקָנֶה. אִם הָֽיְתָה שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב. רַב אָמַר. כּוֹפֶה עָלָיו כֶּלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כופה עליה כלי. ולא יגע בו אפי' בקנה דמוקצה היא:
גגו של עכו''ם וכו'. מילתא באנפי נפשה היא:
בְּתוֹךְ הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אָסוּר. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָתַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת סְפִינָתוֹ לְגוֹי לְהָבִיא עָלֶיהָ חָמֵץ. פָּתַר לָהּ. בְּבָא עִמּוֹ. וְהָא תַנֵּי. תַנֵּי. לֹא יַשְׂכִּיר יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּיתוֹ לְגוֹי לִיתֵּן בְּתוֹכוֹ חָמֵץ. אִית לָךְ מֵימַר. בְּדָר עִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני לא ישכיר ישראל את ביתו וכו'. וכי אית לך מימר בדר הישראל עמו בפסח מיירי בתמיה:
פתר לה. ר' ירמיה בבא הישראל עם העכו''ם בימי המועד וחיישינן דילמא אתי למיכל מיניה:
והתני לא ישכיר וכו'. אלמא דאסור בהנאה:
בתוך הפסח מהו. שיהא מותר בהנאה לחמצו של עכו''הם:
הלכה: 13a הָא בָאֲכִילָה אָסוּר. מַתְנִיתָא בְמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם. [אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל פַּת גּוֹיִם] מוּתָּר אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הא באכילה אסור. בתמיה וכו' כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source