Psa'him
Daf 11b
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵֽאָכֵל֙ אֶת בְּשָׂר֔וֹ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה כָּךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁקָּֽדְמוּ 11b הַבְּעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. הך ברייתא דלקמיה פליגא על דר' יוחנן דדריש גבי שור הנסקל ממשמע שנא' וכו' אלמא דלא יאכל את בשרו לרבות הנאה למלקות ודלא כר''י:
מה עבד לה ר''י. לקרא דלא יאכל את בשרו:
ומשני פתר לה וכו'. כלומר דלהכי איצטריך כשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו דה''א דמותר באכילה הלכך כתב לא יאכל את בשרו לעולם אבל לענין איסור הנאה לא שמעי' מהאי קרא בהדיא ולפיכך קאמר דאינו לוקה:
רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָכָא תֵימַר הָכֵין וְהָכָא תֵימַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. הָדָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר וְהָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הכא תימר הכין. דלעיל קאמרת בכל מקום שנאמר לא תאכל איסור הנאה נמי בכלל והכא קאמרת דאיסור הנאה גבי חמץ ושור הנסקל אין הל''ת מחוור לענין מלקות:
א''ל הדא דלעיל בשם ר' אלעזר קאמר והדא בשם ר' יוחנן הוא ואינהו פליגי אהדדי:
רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ אֵין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. לֹא תֵאָכֵל לֹא יֵאָכֵל אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. בִּנְיַין אַב שֶׁבְּכוּלָּם. וְכָל חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל אוֹהֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקּוֹדֶשׁ לֹ֣א תֵֽאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ תַּנֵּי חִזְקִיָּה מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר חֵלֶב שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר וְחֵ֤לֶב נְבֵילָה וְחֵ֣לֶב טְרֵיפָה יֵֽעָשֶׂה֭ לְכָל מְלָאכָ֑ה. אֲפִילוּ לִמְלֶאכֶת גָּבוֹהַּ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רַ֥ק הַדָּם֭ לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ מָה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין. אַף הַדָּם יְהֵא מַכְשִׁיר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹֽאכְל֣וּ כָל נְבֵילָה. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַֽאֲכָלָ֗הּ. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. גֵּר תּוֹשָׁב אוֹכֵל בִּנְבֵילוֹת. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵיפָה לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אוֹתוֹ׃ אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב וְאֵין אַתְּ מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקיסרין. אמרי להא דר' אבהו בשם ר' יוחנן בלישנא אחרינא דללישנא קמא לא קאמר אלא שאינו לוקה על ההנאה ולהאי לישנא דרבנן דקיסרין ס''ל לר' יוחנן דלא תאכלו לא משמע אלא איסור אכילה בלבד שאין אתה תופס איסור הנאה בכלל איסור אכילה ואפי' איסור בלחוד אין כאן בהנאה:
לא תאכל. אבל במקום שאתה קורא לא תאכל בצירי או לא יאכל שם אתה תופס גם איסור הנאה כאיסור אכילה ובנין אב שבכולם אתה למד מחטאת דכתיב וכל חטאת וגו' לא תאכל באש תשרף אלמא דטעין שריפה אסיר בהנאה:
תני חזקיה. ברייתא חדא דמסייע לר' יוחנן דדוקא תאכל יאכל בצירי איפור הנאה בכלל אבל לא תאכל לא תאכלו אין איסור הנאה בכלל כדמייתי ואזיל דלכל הני דכתיב בהו היתירא ללימודא אחריתא הוא דאיצטריך ולא להיתר הנאה גופיה ומשום דבלאו הכי אין איסור הנאה בכלל דלא תאכל ולא תאכלו:
בא להודיעך אפי' למלאכת גבוה. מותר הוא משום דה''א דהואיל לא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר המותר באכילה הלכך איצטריך האי קרא גבי חלב וכן גבי דם איצטריך במים ללמד שהוא מכשיר לקבל טומאה כמים וכן גבי נבילה לאיזה דבר נאמר וכו' הא בלאו הכי אין זה בגלל דלא תאכל אלא בא להודיעך גר תושב אוכל נבילות וכלומר שאתה מותר ליתן לו נבילה לפי שאינו מוזהר על כך וכן גבי ובשר בשדה טריפה וגו' איצטריך לכלב וגו' כדי דניכתב אותו ולמעט חולין שנשחטו בעזרה מהיתר הנאה אבל לגופיה לא איצטריך:
מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וְאַתָּה אוֹמֵר. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָייָה. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַהֲנָיָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. לַעֲשׂוֹת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָה. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמַה שְׂרָצִים קַלִּים עָשָׂה בָהֶם אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. חָמֵץ הֶחָמוּר אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָייָה. בְּגִין כָּךְ כָּתוּב לֹא יֵֽאָכֵל֭. הָא מִלֹּא תֹאכַל לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְהָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתניתא מסייעא לדין וכו'. שנינו ברייתא חדא ופליגי בה תנאי וחד מסייע לר''א וחד מסייע לר' יוחנן כדמסיק ואזיל:
מתניתא מסייעא לר''א וכו'. כלומר דהת''ק דברייתא מסייע היא לר''א דדריש לא יאכל דגבי חמץ לחייב את המאכיל כאוכל דלא יאכל ע''י אחרים משמע ולהזהיר אף להמאכיל דאילו לאיסור הנאה לא איצטריך דמלא תאכל נפקא והיינו כר''א:
ר' יצחק אומר א''צ. לרבות את המאכיל כאוכל דק''ו משרצי' הקלים הוא שאין בהן כרת וכתוב בהו לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר לגדולים על הקטנים. חמץ שיש בו כרת לכ''ש שמוזהרים המאכילים כאוכלים ולא בא הכתוב דלא יאכל אלא לאסור בהנאה וא''כ דוקא בגין דכתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית ש''מ כלום להנאה וא''כ הדא דרבי יצחק מסייע לר' יוחנן:
Psa'him
Daf 12a
לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. 12a עָבַר וְהִסִּיק. ייָבֹא כְהָדָא. אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. אִם יָשָׁן יוּצָּן.
Traduction
Il est défendu d’utiliser la combustion, est-il dit, pour chauffer un four, ou un poêle''. Si cette défense a été transgressée, quelle sera la règle à suivre pour le four ainsi chauffé? On procédera en ce cas, comme pour le four chauffé par des déchets d’orla (34)Leur usage est également interdit. V. (Avoda Zara 3, 14).: si le four est neuf (et qu’il a pu profiter de ce chauffage), il faut le renverser; s’il est vieux, on le laissera se refroidir.
Pnei Moshe non traduit
עבר והסיק. מהו להנות בהתנור או בפת הנאפה בו וקאמר דיבוא דין הזה כהדא דתנינן בפ''ג דע''ז בעצי ע''ז שהסיק בהן את התנור אם חדש התנור והסיקו כדי לחזקו יותץ התנור ואם ישן הוא והסיקו כדי לאפות בו יוצן ואח''כ בהיסק שני יאפה בו ואם אפה בו את הפת קודם שהצין אסורה בהנאה וה''נ בחמץ דחמיר הדין כן:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. דִּין הוּא. מָה אִם פִּיגּוּל וְנוֹתָר שֶׁאֵינוֹ בַּל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. חָמֵץ שֶׁהוּא בְּבַל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. אָֽמְרוּ לֹו לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן תְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם לֹא נִתָמַנֶּה לוֹ אוֹר יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יַבְעִיר. אָֽמְרָה תוֹרָה תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאוֹר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit (35)Mekhilta, section Bô, ch. 9.: l’enlèvement final du pain s’opère seulement par la combustion. Cette règle est très juste; car, si le sacrifice rejeté pour cause de défaut dans la cérémonie, ou de reliquat de consécration, devra être débarrassé par la combustion seule, bien qu’à leur égard la Bible n’ait pas formulé les expression ''on ne verra plus'',''on ne verra plus'', '' à plus forte raison il faudra recourir seulement à la combustion pour le pain levé (une fois l’heure de l’interdit survenue), à l’égard duquel lesdites expressions ont été prescrites. -Non, fut-il répliqué à R. Juda, cette déduction n’est pas rigoureuse: cette mesure comporte en principe une grande gravité (en raison des défenses réitérées de laisser subsister le levain), laquelle finit par se modifier en allégement, car si l’on se trouvait dans le cas d’impossibilité de faire du feu (faute de bois), il faudrait pourtant détruire le levain d’une façon quelconque, selon le précepte biblique (Ex 12, 15): vous enlèverez le levain de nos maisons.
Pnei Moshe non traduit
כל דין וכו' וסופו להקל אינו דין. שהרי אם לא נתמנה לו אור לשורפו ישב לו וכו' וכיוצא בדבר וכו' לכל הני דקחשיב להו:
כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָֽלְדָה֭ זָכָר֑. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְיוֹצֵא חַי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. מְנַיִין לְיוֹצֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֲרֵי אֲנִי דָן. מָה אִם בְּיוֹצֵא חַי. שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. הַיּוֹצֵא מֵת. שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁתְּחִילָּתוֹ אַתָּה דָן לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם טִיהֵר הַחַי אֶת אִמּוֹ יְטָהֵר אַף הַמֵּת אֶת אִמּוֹ. אִם לֹא זָכִיתִי מן הַדִּין. [לְפִיכָךְ] אָֽמְרָה תוֹרָה זָכָר֑. לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּת.
Traduction
Il en est de même, dit R. Juda (36)Sifra, section Tazria'., des versets suivants (Lv 12, 2-3): Si une femme conçoit et enfante un garçon, elle sera 7 jours impure, et au 8e jour on le circoncira (37)Torath Cohanim, à ce verset.. Du second verset on semble déduire qu’en cas de naissance d’un enfant vivant (susceptible de circoncision), la mère subira la loi d’impureté d’une couche; mais comment sait-on qu’elle est passible de la même impureté en cas de naissance d’un enfant mort-né? -On le déduit par a fortiori, dit R. Juda: si la naissance d’un enfant vivant, qui ne rend impur par lui-même ni la mère ni ceux qui l’entourent (lui), ni ceux qui se trouvent dans la même chambre auprès de la mère, provoque pourtant une impureté de 7 jours; à plus forte raison il en sera de même du mort-né, dont la survenue provoque déjà par elle-même (par l’état du cadavre) l’impureté locale, entachant toutes les personnes présentes. Sur quoi l’on répliqua à R. Juda: cette mesure qui comporte en principe une aggravation (comme ici la question de l’impureté) et finit par se modifier en allégement, ne peut pas être l’objet d’une déduction. Or, s’il y a ici un allégement par analogie, à l’égard des 40 jours de pureté attribués à la mère par la naissance du garçon vivant, celle d’un enfant mort-né provoquerait-elle le même avantage à la mère? Une telle déduction ne peut pas être tirée de cette règle; aussi, le texte biblique emploie le terme explétif mâle, afin d’étendre les mêmes prérogatives à la mère au cas où l’enfant est mort-né.
Pnei Moshe non traduit
שומע אני ביוצא חי. שהוא ראוי למילה הוא שאמו טמאה לידה זמנין וכו':
כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. שֶׁהָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלֹּא תְהֵא הַסּוּכָּה בָאָה אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. מָה אִם לוּלָב שֶׂאֵינוֹ נוֹהֵג בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ בָא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. סוּכָּה שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תָבוֹא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן תְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא לֹא מָצָא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין יֵשֵׁב לוֹ בְלֹא סוּכָּה. וְאָֽמְרָה תוֹרָה תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. [וְכֵן עֶזְרָא אָמַר וַֽאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל עָֽרִים֘ וּבִירוּשָׁלַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וגו'.]
Traduction
De même aussi, dit R. Juda (38)Suka 36b., il est écrit (ib. 23, 42): Vous habiterez sous des tentes, etc.; le pluriel (usité dans ce verset) indique que la tente pourra se composer de n’importe quels matériaux. On peut prouver par a fortiori, dit R. Juda, que la Sukadevra seulement consister dans l’une des 4 espèces prescrites pour le lulav: si, par cette dernière cérémonie, praticable seulement le jour, non la nuit, les 4 espèces peuvent seules servir, il en sera à plus forte raison de même à l’égard de la Suka, précepte qu’il faut observer le jour et la nuit. Cette déduction n’est pas rigoureuse, dit-on à R. Juda; car, toute mesure qui comporte en principe une aggravation (comme ici celle de nécessiter l’emploi exclusif des 4 espèces) et qui finit par se modifier en allégement, ne peut pas être l’objet d’une déduction. Or, il y aurait ici cette simplification qu’à défaut de ces espèces spéciales, on se trouverait ne pas occuper du tout la tente; et pourtant le texte biblique dit formellement: ''vous habiterez des tentes'', lesquelles donc devront pouvoir se composer de n’importe quels matériaux. En effet, Ezra dit (Ne 8, 15): ''qu’ils fassent entendre et transmettre l’ordre dans toutes leurs villes et à Jérusalem, disant: sortez sur la montagne et apportez des feuilles'' (lesquelles ne font pas partie des dites 4 espèces et pourtant servirent à ce but).
Pnei Moshe non traduit
וסופו להקל אינו דין. שהרי אם אתה מטמאה טומאת לידה ביוצא מת מכח ק''ו דיוצא חי א''כ הא ילפת לה נמי לימי טהרה ביוצא מת כשם שהיוצא חי מטהר את אמו בימי טהרה וה''ז להקל ואין אתה יכול ללמוד לזה מדין ק''ו אלא הואיל ולא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר כלומר דהדר כתיב לזכר וגו' לרבות את היוצא מת כיוצא חי:
וכן עזרא אמר וכו' צאו ההר והביאו עלי זית וגו'.:
חָזַר רִבִּי יוּדָה וְדָנוֹ דִין אַחֵר. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה זֶה בִשְׂרֵיפָה אַף זֶה בִשְׂרֵיפָה. אָֽמְרוּ לוֹ. נְבֵילָה תוֹכִיחַ. שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַאֲכִילָה וְאֵינָהּ בִּשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה. אַל תּוֹכִיחַ נְבֵילָה שֶׁאֵינָהּ אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת [וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת]. אַל יוֹכִיחַ שׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי חֵלֶב שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן. אַל יוֹכִיחַ חֵלֶב שׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁאֵין לוֹ זְמַן. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי אָשָׁם תָּלוּי כְשִׁיטָּתָךְ יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן [וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה]. וְשָׁתַק רִבִּי יוּדָה.
Traduction
R. Juda, revenant sur son argumentation, soutint son avis, non plus par voie a fortiori, mais par analogie: le pain levé est interdit à la consommation (une fois l’heure passée), et le reliquat de sacrifice l’est aussi (après l’heure); comme ce dernier devra alors être brûlé, le premier le sera aussi. -Ceci ne prouve rien, lui répliqua-t-on, en t’opposant la règle usitée pour la charogne, qu’il est interdit de manger et que cependant on ne brûle pas. A cette objection, il répondit en observant que l’analogie entre le pain levé et le reliquat est complète, et ce que, pour tous deux, il y a la même défense d’en manger, ni d’en tirer profit, tandis qu’à la charogne l’interdit de jouissance n’est pas applicable. -Invoquons alors, fut-il objecté, l’exemple du bœuf qu’il faut lapider; il est interdit d’en manger, ni d’en jouir, et pourtant on ne le brûle pas. A cette objection il opposa la remarque qu’il y a une 3e analogie entre le pain levé et le reliquat de sacrifice, c’est que, pour tous deux, outre l’interdit d’en manger et d’un jouir, il y a la pénalité du retranchement en cas de transgression laquelle n’est pas applicable à celui qui consommerait de ce bœuf. -Mais, objectèrent-ils, on peut citer l’exemple de la graisse de bœuf, pour laquelle cette triple analogie existe aussi; et pourtant elle n’entraîne pas l’obligation de la brûler. Il repoussa cette objection, en disant: il y a un 4e point d’analogie entre le pain levé et le reliquat de sacrifice, c’est que, pour tous deux, il y a une limite de temps à ne pas dépasser, circonstance qui n’existe pas pour le dit bœuf. On peut t’opposer, lui dit-on, le cas du sacrifice pour le péché douteux, que, selon ta propre opinion (39)(Temoura 7, 6)., il faut enterrer, non brûler, bien qu’il soit interdit d’en manger, ou d’en jouir, que sa transgression entraîne la pénalité du retranchement, et qu’il dépende d’une limite de temps. Sur cette observation, R. Juda se tut.
Pnei Moshe non traduit
דין אחר וכו'. ודין זה בנין אב הוא ושפיר יליף הוא אם אין כאן דבר אחר ליוכיח כדלקמן:
אשם תלוי בשיטתך יוכיח. דאת אמר בסוף מסכת תמורה אשם תלוי יקבר שהוא אסור וכו' ויש לו זמן לשרפו כדין כל הקדשי' שעומדין לשריפה אם אירע בהן פסול וכיוצא בזה ואנו אומרים אשם תלוי בשריפ':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source