Psa'him
Daf 10b
משנה: 10b כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי וּמוּתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ. לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם׃
Traduction
Aussi longtemps qu’il est permis de manger le pain levé, on peut le donner à consommer aux animaux domestiques, ou sauvage, aux oiseaux, ou le vendre aux païens (sans se préoccuper de ce que plus tard ceux-ci ne le détruiront pas), ou en tirer un profit quelconque. Dès que l’heure de débarrasser tout levain est arrivée, il est défendu d’en tirer un profit, ni d’utiliser la combustion pour chauffer un four ou un poêle. Selon R. Juda, l’enlèvement final du pain levé s’opère seulement par la combustion; selon les autres sages, on peut aussi l’émietter et le disperser au vent, ou le jeter à la mer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל שעה שמותר לאכול מאכיל. לגופיה לא איצטריך דפשיטא הוא אלא לדיוקא דתידוק מיניה הא כל שעה שאינו מותר לאכול אינו מאכיל. ובבבלי מדייק מדלא קתני כל שעה שאוכל מאכיל וכר''מ דס''ל אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש ומדקתני כל שעה שמותר לאכול מאכיל ש''מ דבתרי גברי מיירי ומוקמינן למתניתין כר''ג דס''ל חולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש וה''ק כל שמה שמותר לכהן לאכול בתרומה מאכיל ישראל חולין לבהמתו אבל אין הלכה כר''ג כדפרישית בפ''ק:
מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות. בבבלי עביד צריכותא דאי תני בהמה ה''א דיקא בהמה אי דמשיירא חזי לי' ומבערו אבל חיה דאורחה להצניע אימא לא ואי תני חיה ה''א דחיה אין משום דאי משיירא מיהת מצנע לה ולא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא אבל בהמה זמנין דמשיירא ולאו אדעתיה לבער ועבר עליה צריכא ואיידי דתני בהמה וחיה תני נמי עופות:
ומכרו לעכו''ם. לאפוקי מדב''ש דס''ל לא ימכור אדם חמצו לנכרי אא''כ שיכלה קודם הפסח קמ''ל:
ומותר בהנאתו. התם פריך פשיטא ומשני לא צריכא שחרכו קודם זמנו ונפסל מלאכול לכלב וקמ''ל דבכה''ג מותר בהנאתו אפילו לאחר זמנו:
עבר זמנו אסור בהנאתו. הא קמ''ל דאפילו בשעות דרבנן והיינו מתחילת שעה ששית אסור בהנאה:
ולא יסיק בו תנור וכיריים. הך בבא אליבא דרבי יהודה איצטריך דס''ל אין ביעור חמץ אלא שריפה מהו דתימא בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה קמ''ל דכי מטא זמן איסוריה אפילו בדרך ביעורו אסור בהנאה:
אלא שריפה. דיליף מנותר דאסור בהנאה וענוש כרת ומצותו בשריפה דוקא אף חמץ כן וחכמים לא ילפי מנותר דחלבו של שור הנסקל יוכיח דאסור אפילו בהנאה וענוש כרת ואינו טעון שריפה אלא אף מפררו וזורה לרוח או מטיל לים בעינא ודוקא בנהמא אבל אם היה חמץ קשה כגון חטים מפרר ומטיל לים והלכה כחכמים:
הלכה: כָּל שָׁעָה כול'. אָמַר רִבִּי אִימִּי. מָאן תַּנָּא כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. אָסוּר לָאוֹכֵל אָסוּר לְהַאֲכִיל. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי יוּדָה. חֲמִישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָתַנִּינָן. סִיעוּר יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. וְאָמַר רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי. מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לַכְּלָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָה אֲתִינָן מִיתְנֵי כָּל חָמֵץ. לֹא שָׁעוֹת. מָאן תַּנָּא שָׁעוֹת. רִבִּי מֵאִיר.
Traduction
R. Imi dit: qui a émis l’opinion de la Mishna, à savoir de pouvoir donner le pain levé à consommer aux animaux (d’en profiter) aussi longtemps qu’il est permis à l’homme de le manger, et que l’interdit général commence dès que c’est aussi défendu à l’homme? Ce doit être R. Meir; car son interlocuteur R. Juda dit plus haut (1, 4) que, loin de pouvoir manger jusqu’à la 5e heure incluse, on doit cesser au commencement de celle-ci, et qu’il est loisible toutefois de le faire consommer aux animaux pendant cette heure là. -Mais objecta R. Aba contre R. Meir, comment établit-il une analogie complète entre les défenses et défend-il de le faire consommer aux animaux dès que c’est interdit à l’homme? -N’est-il pas dit plus loin (3, 5): même la pâte imparfaitement levée doit être brûlée, sans que toutefois cette consommation entraîne la peine du retranchement; et R. Houna ajoute à ce sujet au nom de Rabbi qu’il est permis de la jeter aux chiens? -Il y a une distinction à établir, dit R. Yossa:il n’est pas dit que (selon R. Meir) toutes les sortes de levain sont interdites aux animaux aussi bien qu’à l’homme, mais il est question ici d’heures égales, et c’est à cet égard que R. Meir exprime son avis (31)Pour le levain imparfait, qu'il est permis de jeter aux chiens, ce n'est pas une question d'heure, puisque la règle est la même pendant Pâques..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תנא כל שעה וכו' ר' מאיר. דלדידיה אוכל ומאכיל כל שעה חמשית דאלו לרבי יהודה הרי שעה חמשית אע''פ שהוא אסור לאכול מאכיל הוא לבהמה:
התיב רבי בא. והיכי אמרת דלר''מ כל שהוא אוכל מאכיל הוא ומשמע שאם הוא אסור לאכול אסור נמי להאכיל לבהמה והתנינן לקמן בפ''ג שאור והוא חמץ שלא החמיץ כל צרכו ישרף לפי שאסור הוא באכילה ואם אכלו פטור מכרת ואמר רב הונא עלה בשם רבי דמותר להאכילו לכלבי' הרי שהוא איני אוכל ואפ''ה מאכיל הוא:
מה אתינן מיתני כל חמץ. בתמיה וכי כל חמץ שהוא אוכל מאכיל קתני דקשיא לך משאור ומהאי דרב הונא וכי לא שעות תנינן ועל שעות הוא דאמרי' מאן תנא ר''מ:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁמּוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמַת הֶבְקֵר. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. וְהָתַנִּינָן. מְפָרֵר. סָבַר רִבִּי יִרְמְיָה כִּכָּרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמַר אֶלָּא מְפָרֵר. מִכֵּיוָן שֶׁפֵּירְרוֹ בָּטֵל. וְאֵייְדֵא אָמַר דָּא. לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ הַיּ֖וֹם. אֲפִילוּ לַכְּלָבִים. הֲרֵי זֶה בָא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָייָה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְכַלְבּוֹ. הָתַנֵּי אִיסּוּר הֲנָייָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין. אֲפִילוּ לְכֶלֶב [אֲחֵרִים]. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמַת הֶבְקֵר.
Traduction
R. Aboun b. Hiya dit devant R. Zeira: de ce que la Mishna dit qu’une fois l’heure de la destruction passée, il n’est plus permis de tirer un profit du pain levé, on déduit que le profit est interdit; mais il est permis de le jeter aux animaux abandonnés (non aux siens). Cependant, objecte R. Jérémie, la Mishna ne dit-elle pas que, pour détruire le pain, on l’émiettera, en supposant même qu’il s’agisse de pains entiers? -Non, dit R. Yossa, on a voulu indiquer par ce procédé un mode d’annulation, mais sans interdit de le jeter aux animaux étrangers. S’il en est ainsi (que la Mishna n’indique pas d’avis précis à ce sujet), d’où sait-on s’il est permis, ou non, de faire manger du pain levé (après l’heure) aux animaux abandonnés? De ce qu’il est dit (Ex 13, 3-4): il ne sera pas mangé de pain levé (32)Ici, l'on suppose les 2 versets joints., en ce jour (à la forme passive), on déduit que l’interdit est applicable aux chiens; or, cet interdit de puissance ne saurait être applicable au propre chien d’un homme, puisque cette défense est déjà englobée dans celle de ne pas tirer profit du levain; il ne peut donc s’agir là que de chiens étrangers, et cela prouve qu’il est interdit de faire manger tout levain (après l’heure définitive de l’enlèvement) même aux animaux abandonnés – (33)Suit un passage reproduit du (Orla 3, 1), traduit t. 3, p. 346-8..
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר. אהא דקתני עבר זמנו אסור בהנאתו קאי משום דקשיא לי' פשיטא ומאי קא משמע לן הלכך מפרש דלדיוקא קתני דדוקא בהנאתו הוא דאסור כגון להאכילו לבהמתו אבל מותר הוא להאכילו להחמץ לבהמת הפקר דאין זה להנאתו:
התיב רבי ירמיה והתנינן מפרר. כלומר למה לך למידק מדיוקא דמתני' ולא מדקתני בהדיא דהתנינן מפרר וזורה לרוח וקס''ד דמפרר לאו מפרר ממש קאמר אלא מפזרו לרוח כדמסיים הס''ד דסבר ר' ירמיה ככרות שמפזר לככרות שלימות לרוח וכיון שכן לא יבצר שתמצאם בהמת הפקר ותאכלם ואפ''ה לא חיישינן דמותר אף להאכיל לבהמת הפקר:
א''ל רבי יוסה. דלא היא דלא אמר אלא מפרר ממש לפירורין קטנים ותו ליכא למיחש לבהמת הפקר דאפילו תמצאם ותאכל אין בכך כלים דמכיון שפיררו בטל הוא וכאלו אינו בעולם:
ואיידא אמרה. כלומר דהשתא דליכא למילף מידי ממתני' ומאיזה מקום שמעינן להאי דינא אם מותר להאכיל לבהמת הפקר או לא:
דא. מזה דלקמן ש''מ דאסור הוא דתנינן בברייתא דדריש להאי קרא לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים דיאכל לאחרים משמע וה''ז בא הכתוב לאסרו לחמץ בהנאה והשתא מה אנן קיימין להאי ברייתא אם לאסור להאכיל לכלבו והתני איסור הנאה במתני' ומאי קמ''ל בברייתא אלא כי אנן קיימין להברייתא שאפילו לכלב אחרים אסור להאכיל וא''כ איפכא הוא מהאי דקאמר ר' בון אלא דזאת אומרת שאסור להאכילו לבהמת הפקר והשתא נמי לא תידוק כדדייק רבי בון ממשנה יתירה עבר זמנו וכו' אלא דהיא גופה קמ''ל נמי במתני' והאי בהנאתו אהנאת חמץ קאמר וכלומר דכל הנאתו של החמץ אסור ואפילו ליהנות לבהמת הפקר ולהאכילה:
Psa'him
Daf 11a
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָכֵלוּ 11a אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וְיִפְרוֹשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵיפָה לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׃ וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹֽאכְל֣וּ כָל נְבֵילָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַֽאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכוֹר לְנָכְרִ֔י. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפְלִיג. וְכִי מִי אֲסָרוֹ לַכֶּלֶב.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כל מקום שנאמר לא תאכל וכו'. גרסינן להאי סוגיא בערלה פ''ג בהלכה א' עד והדא מסייעא לרבי יוחנן:
את תופס וכו'. בין מקום שכתוב לא תאכל או לא תאכלו או לא יאכל בכולם אף איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב בו היתר הנאה כדרך שפרט באבר מן החי ונבלה כדמסיק ואזיל:
ובשר בשדה וגו'. ודרשי' להאי קרא לאיסור אבר מן החי וכתיב לכלב תשליכון אותו וכן בנבילה דכתיב לגר וגו':
תני חזקיה ופליג. אהא דרבי אלעזר:
וכי מי אסרו לכלב. והרי לא כתיב אלא לא תאכל דמשמע לא תאכל אתה ואין כאן איסור הנאת במשמע:
וְהָא כְתִיב. כָּל חֵ֜לֶב שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב וְחֵ֤לֶב נְבֵילָה וְחֵ֣לֶב טְרֵיפָה יֵֽעָשֶׂה֭ לְכָל מְלָאכָ֑ה וְאָכֹ֖ל לֹ֥א תֹֽאכְלוּהוּ׃ וְהָֽכְתִיב רַ֥ק הַדַּם֭ לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָה הִיא דִכְתִיב עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ מַה הַמַּיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה אַף הַדָּם יְהֵא מוּתָּר בַּהֲנָייָה. וְהָֽכְתִיב עַל כֵּ֡ן לֹא יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתֵּיהּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁבִּנְבֵילוֹת. וְהָא כְתִיב וְלֶ֩חֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד עֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב זְמַן. וְהָא כְתִיב לֹ֥א תֹֽאכְל֖וּם כִּי שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃ אָמַר רִבִּי. מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָייָה שֶׁבּוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
והא כתיב כל חלב וגו'. לרבי אלעזר הוא דפריך וכי מעתה את תופס איסור הנאה בחלב כאיסור אכילה בתמיה:
שנייא הוא. בחלב דפרט בו הכתוב בהדיא היתר הנאה דכתיב וחלב נבילה וגו' יעשה לכל מלאכה ולא אסרו הכתוב אלא באכילה:
שנייא היא. נמי גבי דם דפרט בו היתר הנאה דכתיב כמים מה מים וכו':
והכתיב על כן לא יאכלו וכו'. ויהא גיד הנשה אסור בהנאה ואנן לא תנן הכי כדאמרי פ''ז דחולין שולח אדם ירך לעכו''ם וג''ה בתוכו וכו' ומתוך שהגיד הנשה בתוכו נראה הירך יפה ביותר מאם כשהיה חתוך מחמת נטילת הגיד אלמא דג''ה מותר בהנאה:
א''ר אבהו קיימתיה. להא דשמעינן בעלמא דג''ה מותר בהנאה כגיד שבנבילות כלומר כמו דגיד שבנבילה מותר בהנאה דכשהותרה נבילה הותר נמי גידה ומכיון שכן כל ג''ה מותר בהנא' שהיא בכלל לגר אשר בשעריך תתננה כמו הנבילה:
והא כתיב. גבי חדש ולחם וקלי וכרמל וגו' ומעתה יהא אסור בהנאה ואנן תנן בפ''י דמנחות קוצר לשחת ומאכיל לבהמתו:
שנייא היא התם. דחדש קבע לו הכתוב זמן להתירו בהקרבת העומר ואין איסורו איסור עולם ואנן בדבר שאסור איסור עולם קאמרי' דגם איסור הנאה בכלל דלא תאכל:
והכתיב. גבי שרצים לא תאכלים ומותרין בהנאה כדתנן פ''ז דשביעית ומשני ר' מנא מיעט הכתוב איסור הנאה שבו דכתיב שקץ יהיה לכם שלכם יהא להנאה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלָנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקַל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ מְחוּוָר. מִכִּלאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. פֶּן תִּקְדַּ֗שׁ. פֶּן תּוּקַּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֵׂה לְרָחֲקוֹ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כָתוּב לֹא תֹאכְלוּ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֹא כָתוּב.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
העושה אספלנית. רטיה משור הנסקל והיינו מחלבו וכן מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה לפי שאין הל''ת שבו מחוור כלומר לענין איסור הנאה לא מיחוור הוא דלא כתיב בהו בהדיא לרבות איסור הנאה:
והאי דר' אבהו בשם ר' יוחנן פליגא אהא דרבי אבהו בשם ר''א דלעיל כדלקמן:
מכלאי הכרם לוקה. כדרבי חנינה דגלי ביה קרא בהדיא פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש כדאמר בפ''ח דכלאים שצריך שריפה אלמא אסור בהנאה:
מערלה. אלא אם עשאה הרטיה מערלה צריכה לן למיבעי אם לוקה הוא על איסור הנאה ואע''ג דמרבינן שם בפ''ג דערלה להנאה היינו לאיסור אבל לענין מלקות מספקא לן הואיל ולא ריבה הכתוב להנאה אלא גבי העשה ולא גבי הל''ת כדמסיק ואזיל להבעיא:
עשה לרחקו כתיב. כלומר לרחק מהנאה בערלה כתיב גבי עשה כדדרי' בערלה שם לעיל דכתיב וערלתם ערלתו וגו' לרבות איסור הנאה ואין במשמע כתוב הזה אלא לרבות איסור עשה להנאה:
לא תיעשה. אבל לענין לא תעשה. לא תעשה לאוכלו כתיב ל''ת לרחקו לא כתיב. כך הוא בערלה שם וכאן נדפס תיבות יתירות כלו' דלרחקי אף מהנאה לא מצינו לרבות גבי הלא תעשה והלכך מבעיא לן אליבא דהאי מ''ד דאין איסור הנאה בכלל לא תאכל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source