וְחוֹטְטִין אוֹתָן. גָּרְֽפִין אוֹתָן. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הַחוֹטֵט בַּצִּנּוֹר לְקַבֵּל צְרוֹרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חוטטין אותן. קתני במתני' ומפרש מאי חוטטין גרפין לון גורפין העפר והצרורות שנפלו לתוכן כהאי דתנינן תמן בפ''ד דמקואות החוטט בצינור לקבל צרורות המעכבים הילוך המים:
וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקוּלְקֶלֶת בַּמּוֹעֵד. דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר. בְּשֶׁלְיָחִיד אֲבָל בְּשֶׁלְרַבִּים אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מוּתָּר. 3a כְּהָדָא דִבָנִי דְסַכּוּתָא אִיתְפָּחָתַת בְּמוֹעֲדָא וּשְׁרָא לוֹן רִבִּי אַבָּהוּ מְעַבְדִּינָהּ בְּמוֹעֲדָא. בְּטָרִיחַ וְכִיווְנוֹ לָא סָבְרִינָן מֵימַר ובִלְבַד שֶׁלֹּא וְכַוֵּין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. אָֽמְרִין. אִין לָא מִתְעַבְּדָא כְדוֹן לָא מִתְעַבְּדָא עוֹד. אַייָרָא דְצִיפּוֹרִין אִיתְפָּחָתַת בְּמוֹעֲדָא. חֲבֵרַייָא סְבָרִין מֵימַר שָׁרִי מִן הָדָא. וּמְתַקְּנִין אֶת קִילְקוּלֵי הַמַּיִם. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. לֹא אָסַר רִבִּי יִרְמְיָה אֶלָּא מִשֵּׁם הִילְכַת הַפַּטִּישׁ. בֵּית עָֽלְמָא דְבַר מְקַטְיָא אִיתְפָּחַת בְּמוֹעֲדָא. רַב חוּנָה סְבַר מֵימַר שָׁרִי מִן הָדָא. וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְלָא תַנֵּי רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶלָּא לִהְיוֹת שָׁפִין אֶת סִדְקֵּיהֶו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בית עלמא. בית החיים של בר מקטייא כך שמו נפחת במועד והיה רב הונא סבר להתיר לתקן מן הדא וכו' וא''ל ר' מנא ולא תני דבי שמואל שלא הותר אלא להיות שפין את סדק הן במה שהוא צורך הרבים אבל לתקן לגמרי לא התירו:
ארירא דצפורן. כמו אריתא דדלאי. יאור קטן שדולין ממנו. להשקות השדות של מקום ציפורי. נפחתה ונתקלקל במועד והוון חברייא סברין לומר מותר לתקנו במועד מן הדא דתנינן ועושין כל צרכי רבים ואמר ר' פינחס לא אסר ר' ירמיה במעשה שבא לפניו בכה''ג אלא משום הלכת הפטיש כדתנינן סוף מעשר שני גבי ר' יוחנן כ''ג ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים במועד במלאכת דבר האבד וביטל יוחנן כ''ג לזה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זלזול מועד וה''נ אסר ר' ירמיה משום דאוושא מילתא טובא:
אמרין היינו טעמא דשרי להו דאם לא מיתעבדא עכשיו לא מיתעבדא עוד דהוי כקדירא דבי שותפי כדפרישית במתני':
כהדא דבני דסכותא. מקום המרחץ בעיר סכותא נפחת ונפל במועדא ושרא לון ר' אבהו לעשותה ולתקנה במועד ופריך בטריח יכיוונו דבר שהוא טירחא ומכוונין בתחלה לעשות במועד היאך התיר וכי לא סברינן מימר לקמן בסוף פרקין ובלבד שלא יתכוין מלאכתו במועד:
ומתקנין וכו'. מפני שהוא דבר שלצורך המועד הוא אבל אם היה דבר שאינו לצורך המועד אסור:
בשל יחיד. הוא דמחלקינן בכך אבל בדבר של רבים אפי' דבר שאינו לצורך מועד מותר כדפרישית לטעמא במתני':
וּמְנַיִין לְצִיּוּן. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּת יַעֲקֹב בְשֵׁם רִבִּי חוּנְייָה דִבְרַת חַווְרָן. רִבִּי יוֹסֵה אָֽמַר לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוּנְייָה דִבְרַת חַווְרָן רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי עוּזִּיאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חוּנְייָה דִבְרַת חַווְרָןן. וְטָמֵ֥א טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא טוּמְאָה קוֹרְאָה לוֹ בְּפִיהָ וְאוֹמֶרֶת לוֹ. פְּרוֹשׁ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְעָֽבְר֤וּ הָעוֹבְרִים בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָ֔ם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל הָעֲצָמוֹת. אָדָ֔ם. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל הַשִּׁזְרָה וְעַל הַגּולְגּוֹלֶת. וּבָנָ֥ה. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל גַּבֵּי אֶבֶן קְבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן תְּלוּשָׁה. אַף הִיא הוֹלֶכֶת וּמְטַמֵּא בְמָקוֹם אַחֵר. אֶצְל֖וֹ. בִּמְקוֹם טַהֲרָה. צִיּ֑וּן. מִיכָן לְצִיּוּן. וּמָצָא אֶבֶן אַחַת מְצוייֶנֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַייְמִין כֵּן הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ טָמֵא. אֲנִי אוֹמֵר. מֵת קַמְצוּץ וְהָיָה נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. הָיוּ שְׁתַיִם. הַמַּאֲהִיל עָלֶיהֶן טָהוֹר וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. אִם הָיָה חָרוּשׁ בֵּיְנְתַּייִם הֲרֵי הֵן כִּיחִידִיּוֹת. בֵּינֵיהֶן טָהוֹר וּסְבִיבוֹתֵיהֶן טָמֵא. תַּנֵּי. אֵין מְצַייְנִין עַל הַבָּשָׂר שֶׁמָּא נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֵם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא נִמְצָא מְטַמֵּא טַהֲרוֹת לְמַפְרֵעַ. אָמַר לֵיהּ. מוטָּב שֶׁיִּתְקַלְקְלוּ בוֹ לְשָׁעָה וְאַל יִתְקַלְקְלוּ בוֹ לְעוֹלָם.
וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם׃ לֹא כְבָר יָֽצְאוּ בָאֲדָר. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה הַשָּׁנָה אֲפֵילָה וְאֵין הַצְּמָחִים נִיכָּרִין.
וּמְצַייְּנִין עַל הַקְּבָרוֹת. וְלֹא כְבָר צִייְנוּ מֵאֲדָר. תִּיפְתָּר שֶׁיָּרַד שֶׁטֶף שֶׁלְגְּשָׁמִים וּשְׁטָפוֹ.
וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אֵילּוּ הֵן צוֹרְכֵי הָרַבִּים. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דִּינֵי מַכּוֹת. וּפוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין וָעֲרָכִים וַחֲרָמִים וְהֶקְדֵּישׁוֹת וּמַשְׁקִין אֵת הַסּוֹטָה וְשׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה וְעוֹרְפִין עֶגְלָה עֲרוּפָה וְרוֹצְעִין עֶבֶד עִבְרִי וּמְטָהֲרִין אֵת הַמְּצוֹרָע וּמְפָֽרְקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל גַּבֵּי הָאֵימוּם אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו הן צרכי רבים וכו'. ככתוב לעיל בפ''ק דשקלים בהלכה א' עד סיף הלכה עיין שם:
נִיחָא בִשְׂדֵה הָאִילָן. בִּשְׂדֵה הַלָּבָן. אֶלָּא בִשְׂדֵה הַלָּבָן שֶׁהִיא סְמוּכָה לִשְׂדֵה הָאִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים מתירין בזה ובזה מאי בזה ובזה אם בין ששתו קודם לרגל ובין לא שתו קודם לרגל. בתמיה והא אם לא הורגלו להיות משקה אותן לא יפסידו אלא כאן באילן הוא דשרו להשקותן שלא יפסידו כאן בזרעים שאין נפסדין כל כך מהרה כמו האילנות אא''כ הורגלו תמיד להיות שותין:
הלכה: אֵישׁוּת זוֹ חוּלְדָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָייָה בַדָּבָר זֵיכֶר לַדָּבָר. נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא רבנן. ובעי הש''ס הא לרבנן דאמרינן דמודו במרווחין הרבה שאסור להשקות השדה שביניהן מהו שיהא מותר להמשיך המים מאילן לאילן וקאמר הש''ס נילף הדא דרבנן מן הדא דראב''י כמה דס''ל לראב''י במרווחין דידיה להשקות השדה ביניהן הוא דאסור אבל להמשיך מותר דהא איהו דאוסר במטע עשר לבית סאה משום דעביד להו כמרווחין וא''כ מה דמתיר להמשיך אף במה דקרי מרווחין לדידיה מתיר הוא והוא הדין לרבנן אף במרווחין הרבה מותר להמשיך מאילן לאילן:
ולא כן סברינן מימר. השתא פריך על הא דקאמר אתיא דר''ש דשביעית כרבנן דמתני' וכי לא כן סברינן למימר דגם לרבנן במרווחין אסור והרי הן עפר לבן שבין האילנות וכי לא אף במרווחין ג''כ מתיר ר''ש להרביץ דהא סתמא קאמר מרביצין בעפר לבן והשתא לא אתיא כרבנן דמתני' דידן:
אלא כאן בשביעית כאן במועד. והשתא דאתינן להא לא צריכין לאוקמי להא דר''ש כרבנן בכל מילי דסברי הכא אלא לענין השקאת השדה בלחוד הוא דאמרן דר''ש דמתיר התם כמו דרבנן דשרו במתני' דידן לענין השקאה כל השדה ולעולם יש חילוק בין שביעית לבין מועד לרבנן וראב''י מחמיר אף בשביעית וכשיטתיה במועד:
מה בין שביעית וכו'. מפורש לעיל בהלכה א':
גמ' אישות זו חולדה וכו'. כדפרישי' במתני' ופריך ניחא בשדה האילן דאיכא פסידא טובא בשדה הלבן אמאי אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן מיירי:
אלא כי אנן קיימין לפלוגתייהו בנטיעין מטע עשר אילנות לבית סאה דמר עביד להו כמרווחין ומר עביד להו כרצופין:
אם. בנטועין רצופין ד''ה מותר דאף ראב''י מודה שמשקה להשדה שביניהן שניכר שלצורך האילנות הוא משקה:
בסתם חלוקין. כלומר הא דפליגי בהשקאת כל השדה לא תוקמי להאילנות כשהן נטועין מרווחין ולא כשהן נטועים רצופין זה אצל זה אלא בסתם כשהן לא כמרווחין ולא כרצופין וכדמסיק ואזיל דמה אנן קיימין לפלוגתייהו אם בנטועי' מרווחין דברי הכל אסור להשקות השדה ביניהן דמכיון שיש ריוח הרבה ביניהן לא מיחזי שמשקה לצורך האילנות שלא יפסידו אלא כמשקה השדה עצמה וזה אסור בשדה של אילנות:
גמ' ר' מנא אמר לה סתם. להא דלקמן ולא בשם שמואל ור' אבון קאמר לה בשם שמואל. וגרסינן להא לעיל בסוף פ''ב דשביעית על הא דתנינן שם מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן ומרביצין אותו במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות דברי ר''ש ור''א בן יעקב אוסר ואמרינן שם בגמרא אתיא דר''ש כרבנן ור''א בן יעקב כשיטתיה דתנינן תמן מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה כולה. והשתא מפרש ואזיל לפלוגתייהו ר' מנא אמר לה סתם וכו' כדגריס כאן:
משנה: צָדִין אֶת הָאֵישׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים בִשְׂדֵה הָאִילָן וּבִשְׂדֵה הַלָּבָן כְּדַרְכּוֹ בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִשְׁדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ וּבִשְׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. וּמְקָרִין אֶת הַפִּירְצָה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית בּוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' צדין את האישות\. היא תנשמת שבשרצים והיא בריה שאין לה עינים ומפסדת את השדות כמו העכברי' ומצינו במקרא דקרויה כך נפל אשת בל חזו שמש. ובגמרא הכא קאמר זו חולדה והיינו החולד שבכתוב החולד והעכבר וסמיך לה נמי אהאי קרא נפל אשת וגו' וקרי לה נמי חולדה:
משדה האילן ובשדה לבן. שדה שחורשין וזורעין אותה לתבואה ואין בה אילנות נקראת שדה לבן:
כדרכו. אפי' כדרכו שחופר בהגומא כדרכו ותולה בה המצודה:
ר' יהודה אומר בשדה האילן כדרכו. דמפסדי בה טפי עושה כדרכו כדפרי' דלהפסד מרובה חששו ומשדה הלבן דליכא פסידא כל כך עושה שלא כדרכו כדמפרש בגמרא שתוחב את השפוד בקרקע ומכה עליו בקרדום ומנענעו אילך ואילך ומרדד האדמה תחתיו ונעשית הגומא מאליה אבל לא על ידי חפירה והלכה כגי' המשנה בבבלי וחכמי' אומרים משדה האילן כדרכו משדה הלבן שלא כדרכו והיינו בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן כדי שלא יחריבו את האילנות ע''י שיצאו משדה לבן לתוכה:
ומקרין את הפירצה במועד. מעשה הדיוט שמסדר את האבנים זו על זו ואינו טח בטיט ובפירצה של כותל גינה מיירי אבל כותל חצר שנפל בונהו כדרכו מפני הגנבים ואם היה גוהה ונוטה ליפול סותרו מפני הסכנה ובונהו כדרכו:
ובשביעית. דאין איסור משום מלאכה בונה כדרכו:
וחכמים מתירין בזה ובזה. אפי' לא שתו לפני המועד וכן מתירין אפי' בשדה בית הבעל דליכא אלא משום הרוחה והך חכמים ר''מ הוא כדהובא בהלכה א' ואין הלכה אלא כר''א בן יעקב דסתמא דריש פרקין כוותיה אזלא. ואם היתה השדה לחה מותר להשקות את כולה אפילו לר''א בן יעקב דכזרעים ששתו לפני המועד דמו:
זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד. שלא התירו להשקות בית השלחין במועד אלא בשרגיל להשקותה תדיר כדפרישית בריש פרקין:
מתני' ר''א בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן. בשדה של אילנות וצריך להשקות האילנות מושכין המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את כל השדה כולה דלא התיר אלא משום אילנות שלא יופסדו:
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּזֶה וּבָזֶה׃ מָהוּ בָּזֶה וּבָזֶה׃ בֵּין שֶׁשָּׁתוּ קוֹדֶם לָרֶגֶל בֵּין שֶׁלֹּא שָׁתוּ קוֹדֶם לָרֶגֶל. אֶלָּא כָאן בָּאִילָן כָּאן בִּזְרָעִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים מתירין בזה ובזה מאי בזה ובזה אם בין ששתו קודם לרגל ובין לא שתו קודם לרגל. בתמיה והא אם לא הורגלו להיות משקה אותן לא יפסידו אלא כאן באילן הוא דשרו להשקותן שלא יפסידו כאן בזרעים שאין נפסדין כל כך מהרה כמו האילנות אא''כ הורגלו תמיד להיות שותין:
הלכה: רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. בִּסִתָם חֲלוּקִים. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בִּרְצוּפִין דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִי אֲנָן קַייָמִין בִּנְטוּעִין מַטָּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עֲבַד לוֹן כִּמְרוּוָחִין. וְרַבָּנִן עֲבְדִיו לוֹן כִּרְצוּפִין. הָא רַבָּנִן אָֽמְרֵי. בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת. מָהוּ לְהַמְשִׁיךְ. נֵילַף הָדָא דְרַבָּנִן מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. כְּמַה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר. בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת וּמוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ. כֵּן רַבָּנִן אָֽמְרֵי. בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת וּמוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ. וְלָא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְהֵן עָפָר לָבָן לֹא כִמְרוּוָחִין הוּא. אֶלָּא כָאן בַּשְּׁבִיעִית וְכָאן בְּמוֹעֵד. מַה בֵין שְׁבִיעִית מַה בֵין מוֹעֵד. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת בַּמְּלָאכָה הִתִּירוּ בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּמְּלָאכָה לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר נִישְׁמְעִינָה מִן הָדָא. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנָּהּ מְרוּבָּה הִתִּירוּ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנּוֹ קָצוֹר אָסוּר. אוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָאַחֲרוֹנִים לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְדִּינוּן כְּשִׁבְעַת יִמֵי הָרֶגֶל וְיִהְיוּ אֲסוּרִין. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. מַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא בַּמּוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא רבנן. ובעי הש''ס הא לרבנן דאמרינן דמודו במרווחין הרבה שאסור להשקות השדה שביניהן מהו שיהא מותר להמשיך המים מאילן לאילן וקאמר הש''ס נילף הדא דרבנן מן הדא דראב''י כמה דס''ל לראב''י במרווחין דידיה להשקות השדה ביניהן הוא דאסור אבל להמשיך מותר דהא איהו דאוסר במטע עשר לבית סאה משום דעביד להו כמרווחין וא''כ מה דמתיר להמשיך אף במה דקרי מרווחין לדידיה מתיר הוא והוא הדין לרבנן אף במרווחין הרבה מותר להמשיך מאילן לאילן:
ולא כן סברינן מימר. השתא פריך על הא דקאמר אתיא דר''ש דשביעית כרבנן דמתני' וכי לא כן סברינן למימר דגם לרבנן במרווחין אסור והרי הן עפר לבן שבין האילנות וכי לא אף במרווחין ג''כ מתיר ר''ש להרביץ דהא סתמא קאמר מרביצין בעפר לבן והשתא לא אתיא כרבנן דמתני' דידן:
אלא כאן בשביעית כאן במועד. והשתא דאתינן להא לא צריכין לאוקמי להא דר''ש כרבנן בכל מילי דסברי הכא אלא לענין השקאת השדה בלחוד הוא דאמרן דר''ש דמתיר התם כמו דרבנן דשרו במתני' דידן לענין השקאה כל השדה ולעולם יש חילוק בין שביעית לבין מועד לרבנן וראב''י מחמיר אף בשביעית וכשיטתיה במועד:
מה בין שביעית וכו'. מפורש לעיל בהלכה א':
גמ' אישות זו חולדה וכו'. כדפרישי' במתני' ופריך ניחא בשדה האילן דאיכא פסידא טובא בשדה הלבן אמאי אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן מיירי:
אלא כי אנן קיימין לפלוגתייהו בנטיעין מטע עשר אילנות לבית סאה דמר עביד להו כמרווחין ומר עביד להו כרצופין:
אם. בנטועין רצופין ד''ה מותר דאף ראב''י מודה שמשקה להשדה שביניהן שניכר שלצורך האילנות הוא משקה:
בסתם חלוקין. כלומר הא דפליגי בהשקאת כל השדה לא תוקמי להאילנות כשהן נטועין מרווחין ולא כשהן נטועים רצופין זה אצל זה אלא בסתם כשהן לא כמרווחין ולא כרצופין וכדמסיק ואזיל דמה אנן קיימין לפלוגתייהו אם בנטועי' מרווחין דברי הכל אסור להשקות השדה ביניהן דמכיון שיש ריוח הרבה ביניהן לא מיחזי שמשקה לצורך האילנות שלא יפסידו אלא כמשקה השדה עצמה וזה אסור בשדה של אילנות:
גמ' ר' מנא אמר לה סתם. להא דלקמן ולא בשם שמואל ור' אבון קאמר לה בשם שמואל. וגרסינן להא לעיל בסוף פ''ב דשביעית על הא דתנינן שם מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן ומרביצין אותו במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות דברי ר''ש ור''א בן יעקב אוסר ואמרינן שם בגמרא אתיא דר''ש כרבנן ור''א בן יעקב כשיטתיה דתנינן תמן מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה כולה. והשתא מפרש ואזיל לפלוגתייהו ר' מנא אמר לה סתם וכו' כדגריס כאן:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן אֲבָל לֹא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה כוּלָּהּ. זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים מַתִּירִין 3b בָּזֶה וּבָזֶה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' צדין את האישות\. היא תנשמת שבשרצים והיא בריה שאין לה עינים ומפסדת את השדות כמו העכברי' ומצינו במקרא דקרויה כך נפל אשת בל חזו שמש. ובגמרא הכא קאמר זו חולדה והיינו החולד שבכתוב החולד והעכבר וסמיך לה נמי אהאי קרא נפל אשת וגו' וקרי לה נמי חולדה:
משדה האילן ובשדה לבן. שדה שחורשין וזורעין אותה לתבואה ואין בה אילנות נקראת שדה לבן:
כדרכו. אפי' כדרכו שחופר בהגומא כדרכו ותולה בה המצודה:
ר' יהודה אומר בשדה האילן כדרכו. דמפסדי בה טפי עושה כדרכו כדפרי' דלהפסד מרובה חששו ומשדה הלבן דליכא פסידא כל כך עושה שלא כדרכו כדמפרש בגמרא שתוחב את השפוד בקרקע ומכה עליו בקרדום ומנענעו אילך ואילך ומרדד האדמה תחתיו ונעשית הגומא מאליה אבל לא על ידי חפירה והלכה כגי' המשנה בבבלי וחכמי' אומרים משדה האילן כדרכו משדה הלבן שלא כדרכו והיינו בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן כדי שלא יחריבו את האילנות ע''י שיצאו משדה לבן לתוכה:
ומקרין את הפירצה במועד. מעשה הדיוט שמסדר את האבנים זו על זו ואינו טח בטיט ובפירצה של כותל גינה מיירי אבל כותל חצר שנפל בונהו כדרכו מפני הגנבים ואם היה גוהה ונוטה ליפול סותרו מפני הסכנה ובונהו כדרכו:
ובשביעית. דאין איסור משום מלאכה בונה כדרכו:
וחכמים מתירין בזה ובזה. אפי' לא שתו לפני המועד וכן מתירין אפי' בשדה בית הבעל דליכא אלא משום הרוחה והך חכמים ר''מ הוא כדהובא בהלכה א' ואין הלכה אלא כר''א בן יעקב דסתמא דריש פרקין כוותיה אזלא. ואם היתה השדה לחה מותר להשקות את כולה אפילו לר''א בן יעקב דכזרעים ששתו לפני המועד דמו:
זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד. שלא התירו להשקות בית השלחין במועד אלא בשרגיל להשקותה תדיר כדפרישית בריש פרקין:
מתני' ר''א בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן. בשדה של אילנות וצריך להשקות האילנות מושכין המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את כל השדה כולה דלא התיר אלא משום אילנות שלא יופסדו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source