הלכה: דְּבֵית רִבִּי יַנַּיי אָֽמְרֵי. עֲצֶרֶת עוֹלָה שִׁבְעָה כָֽרְגָלִים. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. שְׁלֹשָׁה לִפְנֵי עֲצֶרֶת וַעֲצֶרֶת שִׁבְעָה הֲרֶי עֲשָׂרָה. אֶלָּא שְׁלֹשָׁה לִפְנֵי עֲצֶרֶת שִׁבְעָה. וַעֲצֶרֶת שִׁבְעָה. הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי. וְכֵינִי. יוֹם אֶחָד לִפְנֵי עֲצֶרֶת מוֹנֶה חֲמִשָּׁה. לְאַחַר הָעֲצֶרֶת מוֹנֶה אַרְבָּעָה. שְׁלֹשָׁה בָֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירוֹת שִׁבְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ובלבד וכו'. כדפרישי' במתני':
ואמרין עד מות שנא. חושדין היו אותו שמפני השנאה לא גמל ליה חסד ואחר המועד עשה לו כבוד ונכנס ואמר לבני אנשי צפורי דהדא דתנינן חכם שמת הכל קרוביו באינון דהוון גביה הוא דאמרו ואנן לא הוינן גביה ומפני כך לא רציתי לעשות כן במועד:
גמ' דבית ר' ינאי אמרו עצרת עולה ז' כרגלים. אם נהג שלשה קודם העצרת מבטל ממנו גזירת שבעה כרגלים לדינא דמתני' ודלא כר''א:
בעון קומי ר' יוסי. היאך ה''ה לענין מנין הימים של שלשים אי נימא שלשה לפני העצרת ועצרת גופה נחשב לשבעה הרי עשרה ומשלים השאר או אלא כך ל' לפני עצרת שבעה שבטלה ממנו גזירת שבעה כרגלים וכדבית ר' ינאי ועצרת עצמה נחשב כשבעה הרי ארבעה עשר יום ומשלים השאר:
אמר ר' יוסי בר' וכיני. כך הוא הדבר לדינא דמתני' נהג אבלות יום אחד לפני עצרת אינו מבטל ממנו גזירת שבעה ועצרת יום א' ומונה חמשה לאחר העצרת ואם שנים מונה ארבעה לאחר העצרת ושלשה אז בטלה ממנו גזירת שבעה ומשלים לל' אחר העצרת:
משנה: 17a רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עֲצֶרֶת כַּשַּׁבָּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כָּֽרְגָלִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה אֶלָּא עֲצֶרֶת כָּֽרְגָלִים רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּשַּׁבָּת׃
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בסלים. של ערבה קלופה שלא לבייש העניים שאין להם כלים חשובים ומנחמין ופוטרין את הרבים. נותנין להם רשות לילך מיד:
ולא חולצין. חליצת כתף במועד:
ולא מברין:
ברחובה של עיר כדרך שהיו נוהגין ובמועד אין מברין אלא קרובין ובתוך ביתו:
ואין מברין. במועד אלא על מטות זקופות ואפי' בתוך ביתו:
. ואין מוליכין. הסעודה לבית האבל אף בשאר ימות השנה:
לא בטבלא. שהוא דרך כבוד:
ולא באסקוטלא. כמין קערה של כסף טקודיל''א בלע''ז:
ולא בקנין. הנעשה מחריות של דקל והוא ג''כ דרך חשיבות:
מתני' אין קורעין. במועד אלא קרוביו של מת ובראויין להתאבל עליהם והן שבעה אביו ואמו בנו ובתו ואחיו ואחותו ואשתו ועל שאר קרובים שאינו חייב להתאבל עליהם אין קורעין במועד אלא אם כן הוא חכם שהכל קרוביו או הוא אדם כשר ובעל מעשים או שעומד בשעת יציאת נשמה שכל אדם חייב לקרוע אפי' במועד:
מתני' ר''א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת. לפי שבזמן המקדש היה לעצרת תשלומין לקרבן שבעה כחג המצות והיה דינה כחג המצות אף לענין אבלות ומשחרב המקדש שאין קרבן בטלה לה תורת הרגל ודינה כשבת שאינה מפסקת:
ר''ג אומר וכו'. ומסקנא דמילתא שהכל דינן כרגלים לבטל האבלות ואם נהג אבלות שעה אחת לפני הפסח אותה שעה חשובה כשבעה ושמונת ימי הפסח הרי ט''ו ומשלים עליהם עוד ט''ו שעה אחת לפני עצרת חשובה כז' ועצרת שיש לה תשלומין בזמן המקדש נחשב אף בזמן הזה כשבעה הרי י''ד ויום השני עולה למנין ומשלים עליהם עוד ט''ו שעה אחת לפני ר''ה בטלה ממנו גזירת שבעה מפני ר''ה וגזירת שלשים מבטל ממנו יה''כ ומגלח בערב יה''כ וכן אם קובר מתו בג' לתשרי מגלח בערב יה''כ. שעה אחת לפני יה''כ בטלה ממנו גזירת שבעה מפני יה''כ וגזירת ל' מבטל ממנו החג ומגלח בערב החג. שעה אחת לפני החג והחג הרי י''ד ושמיני עצרת חשוב כשבעה הרי כ''א ויום שני של שמיני עצרת הרי כ''ב ומשלים עליהם שמונה:
תַּנֵּי. אֵין מַרְאִין פָּנִים לֹא בֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מַרְאִין בּוֹ פָנִים. כְּהָדָא רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. סְלָקוּן רַבָּנִן לְגַבֵּי מַרְאִין פָּנִים מֵיחֲמֶיָא לֵיהּ אַפִּין בְּצוֹמָא רַבָּא. אֲמַר לוֹן. כְּלוּם אָֽמְרוּ אֵין מַרְאִין פָּנִים לֹא בֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים לֹא מִפְּנֵי הַתְּפִילָּה. שַׁנְייָא הִיא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שַׁנְייָא הִיא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
הקורע מן המלל. מה שמשייר האורג מן ראש הבגד כשיעור ב' אצבעות והוא ענף של הבגד נקרא מלל:
מן השלל. שאינו דבוק כ''א דרך ששוללין הקצוות בתפירה רחוקה:
מן הרדיד. שעל כתפיו אינו קרע:
מן האיחוי. שנתאחו ממש וכדמפרש שאין מקומו ניכר שהוא לשנים ודבוק הוא בתפירה גמורה ה''ז קרע:
וסלקין רבנן וכו' בצומא רבא וחל להיות בשבת דאינהו הוה ס''ל כר' שמואל בר' יצחק ואמר לון ר' חזקיה כלום אמרו וכו' לא מפני התפלה שטרודים הם בימים אלו לתפלה ואין פנאי לכך וא''כ שנייא היא וכו' בתמי' ואפילו אם חל בשבת אין מראין לו פנים:
אין מראין פנים וכו'. דאמרינן לעיל בשבת אין תנחומין אבל מראין לו פנים להאבל ומבקרין אותו ובר''ה וביה''כ אין מראין לו פנים כדקאמר טעמא לקמן:
כהדא. עובדא דר' חזקיה ולא ס''ל להא דרבי שמואל בר' יצחק:
הוה ליה עובדא. של אבלות:
משנה: אֵין קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת. וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא עַל מִיטּוֹת זְקוּפוֹת וְאֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל לֹא בַּטַּבֻּלָא וְלֹא בָאִסְקוּטֶלָּא וְלֹא בַקָּנוֹן אֶלָּא בַסַּלִּים. וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד אֲבָל עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה וּמְנַחֲמִין וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים׃
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בסלים. של ערבה קלופה שלא לבייש העניים שאין להם כלים חשובים ומנחמין ופוטרין את הרבים. נותנין להם רשות לילך מיד:
ולא חולצין. חליצת כתף במועד:
ולא מברין:
ברחובה של עיר כדרך שהיו נוהגין ובמועד אין מברין אלא קרובין ובתוך ביתו:
ואין מברין. במועד אלא על מטות זקופות ואפי' בתוך ביתו:
. ואין מוליכין. הסעודה לבית האבל אף בשאר ימות השנה:
לא בטבלא. שהוא דרך כבוד:
ולא באסקוטלא. כמין קערה של כסף טקודיל''א בלע''ז:
ולא בקנין. הנעשה מחריות של דקל והוא ג''כ דרך חשיבות:
מתני' אין קורעין. במועד אלא קרוביו של מת ובראויין להתאבל עליהם והן שבעה אביו ואמו בנו ובתו ואחיו ואחותו ואשתו ועל שאר קרובים שאינו חייב להתאבל עליהם אין קורעין במועד אלא אם כן הוא חכם שהכל קרוביו או הוא אדם כשר ובעל מעשים או שעומד בשעת יציאת נשמה שכל אדם חייב לקרוע אפי' במועד:
מתני' ר''א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת. לפי שבזמן המקדש היה לעצרת תשלומין לקרבן שבעה כחג המצות והיה דינה כחג המצות אף לענין אבלות ומשחרב המקדש שאין קרבן בטלה לה תורת הרגל ודינה כשבת שאינה מפסקת:
ר''ג אומר וכו'. ומסקנא דמילתא שהכל דינן כרגלים לבטל האבלות ואם נהג אבלות שעה אחת לפני הפסח אותה שעה חשובה כשבעה ושמונת ימי הפסח הרי ט''ו ומשלים עליהם עוד ט''ו שעה אחת לפני עצרת חשובה כז' ועצרת שיש לה תשלומין בזמן המקדש נחשב אף בזמן הזה כשבעה הרי י''ד ויום השני עולה למנין ומשלים עליהם עוד ט''ו שעה אחת לפני ר''ה בטלה ממנו גזירת שבעה מפני ר''ה וגזירת שלשים מבטל ממנו יה''כ ומגלח בערב יה''כ וכן אם קובר מתו בג' לתשרי מגלח בערב יה''כ. שעה אחת לפני יה''כ בטלה ממנו גזירת שבעה מפני יה''כ וגזירת ל' מבטל ממנו החג ומגלח בערב החג. שעה אחת לפני החג והחג הרי י''ד ושמיני עצרת חשוב כשבעה הרי כ''א ויום שני של שמיני עצרת הרי כ''ב ומשלים עליהם שמונה:
הלכה: אֵין קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת. אָמַר רִבִּי לִרְמְיָה. וּבִלְבַד קֵרוֹבִים שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהִתְאַבֵּל. כְּהָדָא דְתַנֵּי. חָכָם שֶׁמֵּת [הַכֹּל] קְרוֹבָיו וַאֲפִילוּ קֵרוֹבִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְהִתְאַבֵּל. כְּהָדָא רִבִּי אָבוּן דֵּמָךְ בְּמוֹעֲדָא וְלֹא גָמַל לוֹ רִבִּי מָנָא חֶסֵר. וַהֲווֹן צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרִין. עַד מָוֶת שְׂנָא. בָּתָר מוֹעֲדָא עֲבַד לֵיהּ אִיקִרֵיהּ. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן כְּהָדָא דְתַנֵּי. חָכָם שֶׁמֵּת הַכֹּל קְרוֹבָיו. בָּאִינּוּן דַּהֲווֹן גַּבֵּיהּ. אֲנָן לָא הֲוִינָן גַּבֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ובלבד וכו'. כדפרישי' במתני':
ואמרין עד מות שנא. חושדין היו אותו שמפני השנאה לא גמל ליה חסד ואחר המועד עשה לו כבוד ונכנס ואמר לבני אנשי צפורי דהדא דתנינן חכם שמת הכל קרוביו באינון דהוון גביה הוא דאמרו ואנן לא הוינן גביה ומפני כך לא רציתי לעשות כן במועד:
גמ' דבית ר' ינאי אמרו עצרת עולה ז' כרגלים. אם נהג שלשה קודם העצרת מבטל ממנו גזירת שבעה כרגלים לדינא דמתני' ודלא כר''א:
בעון קומי ר' יוסי. היאך ה''ה לענין מנין הימים של שלשים אי נימא שלשה לפני העצרת ועצרת גופה נחשב לשבעה הרי עשרה ומשלים השאר או אלא כך ל' לפני עצרת שבעה שבטלה ממנו גזירת שבעה כרגלים וכדבית ר' ינאי ועצרת עצמה נחשב כשבעה הרי ארבעה עשר יום ומשלים השאר:
אמר ר' יוסי בר' וכיני. כך הוא הדבר לדינא דמתני' נהג אבלות יום אחד לפני עצרת אינו מבטל ממנו גזירת שבעה ועצרת יום א' ומונה חמשה לאחר העצרת ואם שנים מונה ארבעה לאחר העצרת ושלשה אז בטלה ממנו גזירת שבעה ומשלים לל' אחר העצרת:
הַקּוֹרֵעַ מִן הַמְּלָל וּמִן הַשְּׁלָל מִן הָרְדִיד אֵינוֹ קֶרַע. מִין הָאִיחוּי הֲרֵי זֶה קֶרַע. אֵי זֶהוּ אִיחוּי. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּל שֶׁאֵין מְקוֹמוֹ נִיכָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הקורע מן המלל. מה שמשייר האורג מן ראש הבגד כשיעור ב' אצבעות והוא ענף של הבגד נקרא מלל:
מן השלל. שאינו דבוק כ''א דרך ששוללין הקצוות בתפירה רחוקה:
מן הרדיד. שעל כתפיו אינו קרע:
מן האיחוי. שנתאחו ממש וכדמפרש שאין מקומו ניכר שהוא לשנים ודבוק הוא בתפירה גמורה ה''ז קרע:
וסלקין רבנן וכו' בצומא רבא וחל להיות בשבת דאינהו הוה ס''ל כר' שמואל בר' יצחק ואמר לון ר' חזקיה כלום אמרו וכו' לא מפני התפלה שטרודים הם בימים אלו לתפלה ואין פנאי לכך וא''כ שנייא היא וכו' בתמי' ואפילו אם חל בשבת אין מראין לו פנים:
אין מראין פנים וכו'. דאמרינן לעיל בשבת אין תנחומין אבל מראין לו פנים להאבל ומבקרין אותו ובר''ה וביה''כ אין מראין לו פנים כדקאמר טעמא לקמן:
כהדא. עובדא דר' חזקיה ולא ס''ל להא דרבי שמואל בר' יצחק:
הוה ליה עובדא. של אבלות:
עֲשָׂרָה קְרָעִים אֲסוּרִין בְּאִיחוּי. הַקּוֹרֵע עַל אָבִיו. וְעַל אִמּוֹ. וְעַל רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה. וְעַל הַנָּשִׂיא. וְעַל אַב בֵּית דִּין. וְעַל שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת. וְעַל קִלְלַת הַשֵּׁם. וְעַל שְׂרֵיפַת תּוֹרָה. וְעַל יְרוּשָׁלַםִ. וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
עשרה הרעים וכו'. כדקחשיב ואזיל ושאין מתאחין לגמרי לעולם:
הָרוֹאֶה תַלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת כְּרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה שֶׂנִּשְׂרַף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. יָבֹא עָלַי אִם טָעַמְתִּי כְלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה בְצוֹר. שָׁמַע דִּדְמָךְ בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַף עַל גַּב דְּאָכַל וְשָׁתָה מַיָּא אַסְקֵיהּ צוֹם כָּל הַהוּא יוֹמָא. רִבִּי בָּא וְרִבִּי הוּנָא בַּר חִייָה הֲווֹן יְתִיבְִין. אֲתַת נַעֲמִיתָא וְחַטְפַת תְּפִילּוֹי דְּהוּנְא בַּר חִייָה. צָדָהּ רִבִּי בָּא וְחָֽנְקָהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חוּנְא בַּר חִייָה עוֹד מְעַט וְהָיִינוּ בָאִים לִידִי שְׂרֵיפַת תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ. וַאֲדַיִין אַתְּ לְזוֹ. כֵּן אָמַר רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אֵין קוֹרְעִין אֶלָּא עַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁשְּׂרָפוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּזְרוֹעַ. כֵּגוֹן יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַחֲבֵירָיו. עוּלָּא בִּירִייָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף חַייָב לִקְרוֹעַ עַל הַגְּוִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַכְּתָב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַה טַעֲמָא. אַֽחֲרֵ֣י ׀ שְׂרוֹף הַמֶּ֗לֶךְ אֶת הַמְּגִילָּה וְאֶת הַדְּבָרִ֔ים. אֶת הַמְּגִילָּה זֶה הַגְּוִיל. וְאֶת הַדְּבָרִ֔ים זֶה הַכְּתָב.
Pnei Moshe (non traduit)
יבא עלי וכו' כל אותו היום. שהת''ח מת בו:
אסקיה צום ההוא יומא. והוי תענית דמתענין לשעות:
נעמיתה. בת היענה וצד אותה ר' בא וחנקה והוציא התפלין ממנה:
ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מחמיר כל כך אף בכה''ג ולאו מילתא היא דכן אמר רב ירמיה בשם רב וכו' ובכה''ג א''צ לקרוע:
את המגילה ואת הדברים. מיתורא דקרא קא דריש:
עַל שְׂרֵיפַת הַתּוֹרָה מְנַיִין. וַיְהִ֣י ׀ כִּקְר֣וֹא יְהוּדִ֗י שָׁל֣שׁ דְּלָתוֹת֘ וְאַרְבָּעָה֒. מָהוּ שָׁל֣שׁ דְּלָתוֹת֘ וְאַרְבָּעָה֒. תְּלַת אַרְבַּע פְּסִיקָן. כֵּיוָן שְׁהִגִּיעוּ לְפָסוּק הַחֲמִישִּׁי כִּֽי י֨י הוֹגָהּ֭ עַ֣ל רֹב פְּשָׁעֶ֑יהָ מִיַּד יִקְרָעֶ֨הָ֨ בְּתַ֣עַר הַסּוֹפֵר וְהַשְׁלֵ֕ךְ וגו'. וְלֹ֣א פָֽחֲד֔וּ וְלֹ֥א קָֽרְע֖וּ אֶת בִּגְדֵיהֶ֑ם.
Pnei Moshe (non traduit)
לפסוק החמישי. היו צריה לראש וכתיב בו כי ה' הוגה וגו' מיד וכו' ולא פחדו וגו' ש''מ דצריך קריעה על שריפת התורה:
מָהוּ לִקְרוֹעַ בִּזְמַן הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֶׁרָבוּ הַגּוֹדְפַנִּים פָּֽסְקוּ מִלִּקְרוֹעַ. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל הַכִּינּוּיִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאִיסְרָטָא. פָּגַע בֵּיהּ חַד כּוּתַיי וַהֲוָה מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע. מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע. נְחַת לֵיהּ מִן חַמְרָא וִיהַב לֵיהּ מַרְתּוּקָא גַו לִיבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רָשָׁע. אִית לְאִימָּךְ מָאנִין מְסַפְּקָא לִי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַכִּינּוּיִין וְשֶׁקּוֹרְעִין בַּזְּמַן הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו לקרוע בזמן הזה על הכינוים וכו'. בזמן הזה שאני בגלות ובעונותינו מצוי הוא ואם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים וכדאמר משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע:
מרתיקא. מכה באגרוף על לבו:
הדא אמרה שקורעין על הכינוים. שהרי הכותי הזה לא הוה גמור שם המיוחד וש''מ דס''ל לר''ל שאף בזמן הזה קורעין. וגרסינן להא בפ''ז דסנהדרין בהלכה ח'. מהו שלש דלתות וכו'. מפני מה המתין עד לאחר ד' פסוקים:
עַל קִלְלַת הַשֵּׁם מְנַיִין. וַיְהִ֗י כִּשְׁמוֹעַ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וַיִּקְרַ֖ע אֶת בְּגָדָ֑יו. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִלְלַת הַגּוֹי. מָאן דְּאָמַר. רַב שָׁקֵה גּוֹי הָיָה. קוֹרְעִין. וּמָאן דְּאָמַר. יְהוּדִי הָיָה. אֵין קוֹרְעִין. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֶחָד שֶׁשָּׁמַע קִלְּלַת הַשֵּׁם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד שֶׁשָּׁמַע קִלְלַת הַשֵּׁם מִן הַגּוֹי חַייָב לִקְרוֹעַ. מַה טַעֲמָא. הִנֵּה֙ יְי אֱלֹהֵ֖י כָּל [בָּשָׂ֑ר] הֲמִֽמֶּ֔נִּי יִפָּלֵא֖ כָּל דָּבָֽר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ט הנה אני ה' וגו' אלהי כל בשר אף על האומות:
עַל הַנָּשִׂיא וְעַל אַב בֵּית דִּון וְעַל שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת מְנַיִין. וַיַּֽחֲזֵ֥ק דָּוִ֛ד בִּבְגָדָ֖יו וַיִּקְרָעֵ֑ם וגו'. וַיִּסְפְּדוּ֙ וַיִּבְכּ֔וּ וַיָּצוּמוּ עַד הָעָ֑רֶב עַל שָׁא֞וּל. זֶה הַנָּשִׂיא. וְעַל יְהֽוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ. זֶה אַב בֵּית דִּין. וְעַל עַ֤ם י֨י וְעַל בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י נָֽפְל֖וּ בֶּחָֽרֶב. אִילּוּ שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת.
אֵי זֶהוּ רַבּוֹ. כָּל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. כָּל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. וּמַה הֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. וְלָמָּה לֹא אָמַר כְּרִבִּי יְהוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמְחַלֵּף. רִבִּי אֶלְעָזָר קָרַע עַל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. שְׁמוּאֵל חָלַץ עַל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. וּמַה הֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. אָמר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בִּשְׁנֵי מַפְתֵּיחוֹת. אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁיחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוֻן׃ מָהוּ אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁיחִי. שֶׁהָיָה שׁוֹחֵה אַמָּה עַד שֶׁלֹּא יִפָּתֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
איזהו רבו וכו'. גרסי' להא בסוף פ''ב דב''מ וכן בהוריות פ''ג בהלכה ד' עד שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח וע''ש:
עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ וְעַל רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה מְנַיִין. וֶֽאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י ׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו. רִבִּי מַתּוּן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. 17b וּמֵאֱלִישַׁע אָנוּ לְמֵידִין תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ. מַתּוּן מַתּוּן. מַה הַמֵּת מִשֶּׁהוּא מִסְתַּלֵּק עוֹד אֵינוֹ רוֹאֵהוּ. כָּךְ זֶה מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק עוֹד לֹא רָאָהוּ. כְּשֵׁם שֶׁקוֹרְעִין עַל הַחֲכָמִים כָּךְ קוֹרְעִין עַל תַּלְמִידֵיהֶן. אֵי זֶהוּ תַלְמִיד חָכָם. חִזְקִיָּה אָמַר. כָּל שֶׁשָּׁנָה הֲלָכוֹת וְעַד תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דַתְּ אֲמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו אֲפִילוּ הֲלָכוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁהוּא מְנַטֵל עֲסָקָיו מִפְּנֵי מִשְׁנָתוֹ. תַּנֵּי. כָּל שֶׁשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּגוֹן אֲנָן דְּרַבְבִינָן מַשְׁגָחִינָן עָלֵינָן וַאֲנָן מְתִיבִין לוֹן. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. כָּל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְבָאֵר מִשְׁנָתוֹ. וַאֲנָן אֲפִילוּ רַבְבִינָן לָא חָֽכְמִין מְבָאֲרָה מַתְנִיתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון אנן דרבבינן. רבותינו משגיחין עלינו לבאר להן ואנן משיבין לון. לבאר משנתו. על בירייה ואנן אפי' הגדולים שבתוכינו לא חכמין לבאר המתני' עד תכליתה ודרך ענוה היא:
עסקיו. משאו ומתנו:
הדא דאת אמר בראשונה. שהיו מייגעין עצמן ומחזרין לידע עד המקור והמקום מהיכן נובעין ההלכות אבל עכשיו אפי' שונה הלכות בלבד:
כל ששנה הלכות ועד תורה. כלומר ששנה כל כך עד שהבין להלכות מן התורה והיאך הן נדרשות מן הכתוב שבתורה:
א''ל מתון מתון. מה הדבר קשה בעיניך מה המת וכו' וחשיב לגביה כמת:
ומאלישע אנו למדין תורה. בתמיה כלומר וכי ממעשה שהיה באלישע אנו למדין לאלו הרי אליהו לא מת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source