Moed katane
Daf 13b
תַּנֵּי. זוֹ דִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בֵשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְאַבָּא שָׁאוּל. וְתַנֵּי כֵן. הֲלָכָה כִדְבָרָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל בֵּין יָמִים בֵּין גְזֵירוֹת בָּֽטְלוּ. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים יָמִים בָּֽטְלוּ.גְּזֵירוֹת לֹא בָּֽטְלוּ. מַה בֵינֵיהוֹן. רַב חוּנָה אָמַר. עֶרֶב הָרֶגֶל בֵּינֵיהוֹן. אִם גִּילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. אִם לֹא גִילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל לֹא יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. רִבִּי לָֽעְזָר הוֹרִי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא לְגַלֵּחַ לְאַחַר הָרֶגֶל. וְלֹא יָֽדְעִין אִי 13b כְהָדָא דְאַבָּא שָׁאוּל וְאִין כְּהָדָא דְרַבָּנִן דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
On a enseigné que c’est là l’avis de Rabbi; et R. Juda au nom de Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, dit que cet avis sert de règle, ainsi que le dit aussi un autre enseignement. Or, R. Aba dit au nom de Rav que, selon Aba Saül, la venue d’une fête lorsque le deuil est commencé interrompt, non seulement l’ordre des jours, mais encore les défenses rabbiniques qui s’y rattachent; selon les autres sages (ou l’anonyme), le nombre des jours se trouve coupé par la fête, mais les défenses ne sont pas supprimés (et reprendront leur effet après la fête). Quelle différence pratique y a-t-il entre ces 2 avis? Selon R. Houna, il y en a une pour la veille de la fête: puisque selon l’avis anonyme de la Mishna, les défenses du mois sont seulement suspendues (non abrogées), si l’on s’est rasé à la veille de la fête, cette défense du mois de deuil se trouve supprimée, et l’on pourra aussi se raser après; lorsqu’on ne s’est pas rasé avant la fête, les défenses du mois subsistent, et l’on ne se rasera pas après. Selon R. Yohanan au contraire (qui rapporte l’avis d’Aba Saül ), même lorsqu’on ne s’est pas rasé la veille de la fête, on le pourra le surlendemain (la fête a tout abrogé). De même R. Eléazar a enseigné à R. Simon b. Aba qu’il est permis en un tel cas de se raser après la fête. Toutefois, l’on ignore quel motif a guidé ce dernier, si admettant une discussion à ce sujet entre Aba Saül et les autres sages, il adopte l’avis du premier comme règle; ou s’il se range même à l’avis des autres sages, en supposant que pour notre cas spécial tous sont d’accord.
Pnei Moshe non traduit
תני זו דברי אבא שאול וכו' והלכה כדבריו דברי אבא שאול בבריית' דס''ל אם קבר שבעה קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים אלמא אמרי' מקצת היום ככולו וסייעתא לר' חגיי:
דברי אבא שאול. לדברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל לדברי חכמים וכתנא דמתני' דקתני שמנה ימים וכו' ימים בטלו גזירות לא בטלו וכדמפרש ואזיל לענין מאי ומה ביניהון:
ערב הרגל ביניהון. דלתנא דמתני' ימים בטלו אבל גזירות שלשים תלויין ועומדין ולא בטלו שאם גילח ערב הרגל אז בטלו נמי גזירת שלשים ויגלח אחר הרגל ואם לא גילח ערב הרגל אל יגלח אחר הרגל דאכתי גזירת שלשים עליו ולא אמרו ימים בטלו אלא שיכול לגלח ערב הרגל ולא ידעין טעמא דידיה דהורה כן אי משום דס''ל דפליגי אבא שאול ורבנן בהא והורה לו כהדא דאבא שאול דהלכה כדבריו או אם כהדא דרבנן וכדברי הכל הורה לו דסבירא ליה דלא פליגי אלא אי אמרינן מקצת היום ככולו ולכ''ע ימים וגזירות בטלו כל חד וחד למאי דסבירא ליה:
רִבִּי לָֽעְזָר הוֹרִי לְשִׁמְעוֹן בַּר בָּא. הָרֶגֶל עוֹלֶה לְמִנְיַין שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכְּחוֹן תַּלְתִּין קוֹדְמִין לְשִׁבְעָה. הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. לֹא אָמַר אֶלָּא שְׁלֹשָׁה. הָא שְׁנַיִם לֹא. הָדָא דַתְּ אֲמַר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲבָל הָרַבִּים אֵין הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. וְתַנֵּי כֵן. הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מוֹנֶה שִׁבְעָה לְאַחַר הָרֶגֶל. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. אַרְבָּעָה הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים אֵין הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. וּמְלַאכְתּוֹ נַעֲשִׂית בָּאֲחֵרִים. וַעֲבָדָיו וּבְהֶמְתּוֹ עוֹשִׂין בֵּצִינְעָה בְמָקוֹם אַחֵר. מָהוּ לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וַהֲלֹא אָֽמְרוּ. אֵין אֵבֶל בַּשַּׁבָּת. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים. לֹא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וְהָכָא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וִדִכְווָתָהּ. יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁנַיִם.
Traduction
Le jour de fête, est-il dit, compte pour le nombre des 30 jours. Il se trouve donc, dit R. Yossé, que le mois de deuil (quoique moins grave) prévaut parfois sur la première semaine (cette dernière n’ayant jamais lieu qu’après la fête). – ''Si l’on enterre un mort 3 jours avant la fête, est-il dit, celle-ci dispense du deuil de la première semaine.'' C’est seulement vrai si 3 jours sont passés (les plus graves), mais deux ne suffisent pas. Toutefois, la continuation des effets du deuil de la première semaine pendant la fête a seulement lieu pour l’homme en deuil vis-à-vis de lui-même; mais, pour les autres, le deuil ne continue pas et d’autres ne s’en occuperont pas. On a enseigné de même: si l’on a enterré un parent au 3e jour de la fête (sans avoir rien observé du deuil auparavant), il faudra observer 7 jours de deuil après la fête; aux 3 premiers jours, les gens viendront s’occuper de lui (le consoler), non aux 4 jours suivants (en raison de semi-deuil préliminaire, pendant la fête); ses travaux pourront être exécutés par d’autres, et ses serviteurs comme ses animaux travailleront en se mettant à l’écart. Devra-t-on (en ces derniers jours) lui rendre visite (sans ajouter de consolation)? Certes, dit R. Jacob b. Idi au nom de R. Hanina; on a bien dit que le samedi il n’y a pas de deuil (on ne console pas), et pourtant on va voir l’affligé, dans le seul but de l’honorer; de même ici (aux 4 derniers jours), on va le voir pour l’honorer. Comme on a dit qu’en cas d’enterrement 2 jours avant la fête, la semaine de deuil devra être observée plus tard; par contre, pour un décès antérieur d’un jour à la fête, on abroge la sévérité en vigueur pour la durée du deuil 2 jours avant la fête (pendant lesquels la foule s’abstient de parler à l’affligé; s’il ne s’agit que d’un jour, on pourra lui parler. – (81)Suit un passage traduit en (Berakhot 3, 1)..
Pnei Moshe non traduit
הרגל עולה למנין שלשים. אם לא נהג אבילות קודם הרגל וצריך לנהוג אחר הרגל עולה לו הרגל למנין שלשים ומשלים את השאר:
אשכחון תלתין קודמין לשבעה. בתמיה לדבריך נמצאת שנוהג מנהג שלשים קודם השבעה שהרי זה צריך לנהוג שבעה אחר הרגל והיכן מצינו מנהג שלשים קודם למנהג שבעה. א''נ ר' יוסי בניחותא קאמר לה דהשתא משכחת לה דלפעמים נוהג מנהג שלשים קודם מנהג שבעה דכך הוא הדין דימי הרגל עולין לו למנין שלשים כדפרישית במתני' מפני שהדברי' הנוהגים בשלשים של אבל נוהגין ברגל:
לא אמר אלא שלשה. דוקא הא שנים לא ומשום שעיקר האבילות ג' ימים הראשונים כדאמרינן שלשה לבכי:
הדא דאת אמר. דשנים לא ולא בטלה ממנו גזירת שבעה היינו שנוהג אבילות שבעה ברגל בינו לבין עצמו אבל הרבים אין מתעסקין עמו לנחמו ברגל דהא מיהת נהג שני ימים מנהג שבעה קודם הרגל:
ותני כן. הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל כלומר שלא נהג אבילות כלל קודם הרגל אלא שקברו ביום א' של חוה''מ שהוא שלשת ימים בתוך הרגל מונה שבעה לאחר הרגל ובכה''ג הוא שאמרו ג' ימים הראשונים הרבים מתעסקין עמו לנחמו ובד' ימים האחרונים אין מתעסקין עמו מכיון שכבר נתעסקו עמו בג' הראשונים ומלאכתו וכו' לאחר שכלו ז' ימים ממיתת המת:
מהו להראות לו פנים. לבקרו בלא תנחומין באלו ימים האחרונים:
והלא אמרו אין אבל בשבת. לנחמו ומפני מה אמרו להראות לו פנים בשבת לא מפני הכבוד והכא נמי מראין לו פנים מפני הכבוד:
ודכוותה וכו'. כמו דאמרינן דשנים קודם הרגל לא בטלה ממנו גזירת שבעה ודוקא בינו לבין עצמו אבל אין הרבים מתעסקין עמו כן נמי אם מת יום א' לפני הרגל בטלו ממנו גזירת שנים כלומר אין לו דין של הקובר שני ימים לפני הרגל אלא הרבים מתעסקין עמו מכיון שלא נהגו שני ימים לפני הרגל:
Moed katane
Daf 14a
אָבֵל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. אִם בָּאוּ פָנִים חֲדָשׁוֹת חוֹלְצָן כָּל שִׁבְעָה. דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּשְּׁלִישִׁי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. אִם בָּאוּ פָנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלְצָן. אִם בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. צוֹרְכָה מֵימַר מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטַּל לְפַנָיו. אֶלָּא בְגִין דְתַנָּא דָא תַנָּא דָא. רִבִּי זְעוּרָה מַר עוּקְּבָּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. רִבִּי זְעוּרָה רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר בִּנְתִינָה וּכְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲלִיצָה. רִבִּי זְעוּרָה בָּעֵי. אִם וָתַן בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחֲלוֹץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 14a וְכֵינִי. אִם נָתַן בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר נַעֲשֶׂה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחֲלוֹץ. אִין כֵּינִי נֹאמַר. הֲלָכָה כֵרִבִּי לִיעֶזֶר.
Traduction
Même si l’on n’a rien à manger, ni le premier jour, ni le 2e de la demi-fête, on ne devra pas travailler; au 3e jour, on travaillera à l’écart pour se nourrir; cependant l’on a dit que ses voisins méritent la malédiction pour l’avoir obligé d’en venir là. Bar Kappara dit: même le 3e jour, un tel homme ne devra pas travailler du tout (82)Rabba à Gn ch. 100.. Ce docteur se conforme à ce qu’il a dit ailleurs: l’affliction est à son apogée pendant les trois premiers jours (donc, il ne distingue pas les 2 premiers du 3e). R. Aba, fils de R. Papi, ou R. Josué de Sikhnin dit au nom de R. Levi (83)J., (Yebamot 10, 3).: pendant les trois jours, l’âme plane pour ainsi dire sur le corps, et il lui semble devoir y rentrer; lorsqu’elle voit que le visage a changé d’aspect, elle le laisse et s’en va. Au bout de 3 jours, le ventre se fend jusqu’au visage et semble lui dire: vois ce que tu as enlevé et ravi, pour me le donner. R. Hagaï au nom de R. Oshia déduit la même règle (la conformité des 3 jours), de ce qu’il est dit (Ml 2, 3): je leur jetterai le voile (84)Littéral.: des excréments. Jeu de mots sur le double sens de Péresch, qui signifie: fumier, et séparation. à la face; c.-à-d. si même la fête s’étend comme un voile en ce moment, on devra s’arrêter, ainsi qu’en vertu de ces mots (Jb 14, 22): seulement sa chair lui fera mal, et son âme en sera affligée. Les jardiniers, les fermiers et les ouvriers à forfait peuvent travailler pour un propriétaire (en deuil); ses laboureurs, ses marins, ses chameliers ne devront pas travailler. S’il a une vache louée à d’autres pour vendre du lait en ville, on pourra la traire. Toutefois, dit R. Yossa, c’est seulement vrai, lorsque cette location a précédé le deuil, et que le propriétaire doit le montant de la vache; mais il ne serait pas permis de commencer, à ce moment du deuil, un tel commerce.
Pnei Moshe non traduit
אבל ביום הראשון אינו נותן תפלין. גרסי' להא לעיל בברכות פ''ג בהלכה א' ומשום הקושיא דמקשה על המתני' דהתם וכדמייתי נמי הכא לקמן:
ביום הראשון אינו נותן תפלין. עליו וילפינן מדקאמר ליה הקב''ה ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכ''ע אסיר וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:
אם באו פנים חדשות מן המנחמין חולצן כל שבעה. כלומר מיום השני עד סוף כל שבעה חולצן כשיבאו משילכו מניחן:
ר' יהושע. ס''ל דשני ימים אסור להניחן והא דכתיב כיום מר עיקר מרירות היא דהוי חד יומא אבל אבלות שני ימים הוון:
אם באו פנים חדשות. משלישי ואילך אין צריך לחולצן:
אם ביום השני וכו'. ופריך על המתני' דקתני התם מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק''ש ומן התפלין ואם אפי' ביום השני של אבילות אסור להניח תפלין לר' יהושע צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו דפטיר מן התפלין בתמיה:
אלא בגין דתנא דא. דתני ק''ש במתניתין תני נמי תפלין ואע''ג דמשנה דלא צריכא היא:
הלכה כר' אליעזר בנתינה. דביום השני הוא מניח תפלין:
וכר' יהושע בחליצה. דמשלישי ואילך אינו חולצן אף אם באו פנים חדשות:
ר' זעירה בעי אם נתן ביום השני כר''א. דהלכתא כוותיה בהא ומיבעיא לן מהו שיעשה ר''א כר' יהושע שלא לחלוץ כלומר מהו שנעשה בדיניה דר''א כסברת ר' יהיושע בחליצה והיינו ביום השני אם איני צריך לחולצן כשבאו פנים חדשות דאלו לר''א הא ס''ל לדידיה דאפי' כל שבעה הוא חולצן מיהו לדידן דלא קי''ל כר''א בחליצה אלא כר' יהושע ולר' יהושע משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן דהא ביום השני סבירא ליה דאינו נותן כלל והשתא הבעיא היא ביום השני לדידן אי נהגינן ביה כסברת ר' יהושע בחליצה של יום השלישי ואינו חולץ לדידן גם ביום השני אפי' באו פנים חדשות:
אמר ר' ייסי בר' בון וכיני. כך הוא הדין באמת דכר''א בנתינה בלחוד הוא דקי''ל אבל לא בחליצה וא''כ אם נתן בשני כדיניה דר''א אינו צריך לחולצן אפי' אם באו פנים חדשות דהא בענין חליצה הלכה כר' יהושע דכל זמן שמותר להניחן אינו חולצן אף בשבאו פנים חדשות:
אין כיני נאמר הלכה כר' אליעזר. הש''ס הוא דמתמה עלה דאם כך הוא שאפי' ביום השני אינו חולצן כלל א''כ לאיזה ענין איצטריך ליה לרב למימר הלכה כר' יהושע בחליצה שהרי לר' יהושע גופיה משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן ואם אנן נהגינן אף ביום השני שלא לחלוץ אף כשבאו פנים חדשות לא לימא אלא הלכה כר''א בנתינה בלחוד וממילא ידעינן דדוקא בנתינה הלכתא כוותיה אבל לא בחליצה ואף ביום השני אינו חולצן אפי' באו פנים חדשות ולא משני מידי:
הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ מַה לוֹכַל. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה. בַּשְּׁלִישִׁי הוּא עוֹשֶׂה בְצִינְעָה. אֲבָל אָֽמְרוּ. תָּבוֹא מְאֵירָה לִשְׁכֵינָיו שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לָכַךְ. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ בַשְּׁלִישִׁי לֹא יַעֲשֶׂה כָל עִיקָּר. בַּר קַפָּרָא כְּדַעְתֵּיהּ. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. אֵין תּוֹקְפוֹ שֶׁלְאֵבֶל אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי אבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַייְסָא עַל גּוּפָא. סְבִירָה דְהִיא חָֽזְרָה לְגַבֵּיהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חַמְייָא דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוֵיהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָֽׁבְקָא לֵיהּ וְאָֽזְלָה לָהּ. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים הַכֶּרֶס נִבְקַעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶדֶת לָהּ. הֵא [לָךְ] מַה שֶׁגָּזְלְתָּה וְחָמַסְתָּה וְנַתַתָּה בִי. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה מַייְתֵי לָהּ מִן הָכָא. וְזֵרִ֤יתִי פֶ֨רֶשׁ֙ עַל פְּנֵיכֶ֔ם וַאֲפִילוּ פֶּרֶ֭שׁ חַגֵּיכֶ֑ם. בְּאוֹתַהּ שָׁעָה אַךְ בְּ֭שָׂרוֹ עָלָי֣ו יִכְאָ֑ב וְ֜נַפְשׁ֗וֹ עָלָי֥ו תֶּאֱבָֽל׃ אָרִיסָיו וַחֲכִירָיו וְקַבָּלָיו הֲרֵי אֵילּוּ עוֹשִׂין. אִיכָּרָיו וְסַפָּנָיו וְגַמּיָּלָיו אֵינָן עוֹשִׂין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָֽיְתָה לוֹ פָרָה מְגַמֶּלֶת בָּעִיר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דַתְּ אֲמַר בָּהוּא דְחַייָב לֵיהּ. הָא בַתְּחִילָּה אָסוּר.
Traduction
Si à l’un de 2 frères, ou de 2 associés, ou de 2 bouchers d’un même étal, ou de 2 boutiquiers d’un magasin contigu, il est arrivé un cas de deuil, ils devront fermer leur boutique; mais leur associé et leurs ouvriers pourront débiter la marchandise ailleurs, d’une façon occulte – (85)Suit un passage traduit en (Berakhot 3, 1)..
Pnei Moshe non traduit
הרי שאין לו מה לאכול. כך. הדין ביום הראשון וכו':
שהצריכוהו לכך. ולא שלחו לו שלא יצטרך לעשות מלאכה בימי אבלו:
בר קפרא כדעתיה. לשיטתיה הוא דאזיל דאמר אין תוקפו של אבל וכו' וביום השלישי אכתי תוקפו הוא:
כל תלתא יומין וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות. פ' בתרא בהלכה ג':
אריסיו. שקבלו שדה מן האבל למחצה לשליש ולרביע. וחכיריו בכך וכך כורים לשנה וקבליו שקבלו בקיבולת על כלהמלאכה הרי אלו עושין אע''פ שנשלם הזמן מקודם משום דארעא לאריסותיה קיימא והוה ליה כמי שהיתה מושכרת מתחלה מכיון שזה היה אריסו מקודם לכן:
איכריו. שחופרין בשדהו וספניו וגמליו שהיו מושכרין אצל אחרים אינן עושין אם נשלם הזמן מקודם לפי שאלו מדרך בני אדם להחליף מזה לזה ונראה כמשכיר בימי אבלו:
היתה לו פרה. מושכרת ביד אחרים בגמלת חלב למכור ה''ז עושה בימי אבלו:
בהוא דחייב ליה. מקודם שהשכירה קודם ימי אבלו לכך הא בתחלה בימי אבלו אסור:
שְׁנֵי אַחִין שְׁנֵי שׁוּתָפִין שְׁנֵי טַבָּחִים שְׁנֵי חֶנְווָנִים שֶׁאִירַע לְאֲחָד מֵהֶן דָּבָר הֲרֵי אֵילּוּ נוֹעֲלִין אֶת חָנוּתָן. (וַחֲבֵירָיו וּפוֹעֲלִין) [וַחַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו] עוֹשִׂין בְּצִינְעָה בְמָקוֹם אַחֵר.
Traduction
Le premier samedi, l’homme en deuil ne va pas à la synagogue; au second il y va, sans s’asseoir encore à sa place habituelle; au 3e, il se rend à sa place ordinaire, sans parler à personne; enfin au 4e, il se conduit comme chacun. —Mais, objecta R. Juda, à quoi bon parler du premier samedi, puisque c’est le jour où un grand nombre de personnes viennent voir l’homme en deuil? En effet, le 2e est comme le premier; le 3e équivaut au 2e; le 4e au 3e. Selon R. Simon, dès le premier samedi, l’homme en deuil va à la synagogue, sans s’asseoir à sa place; au 2e il s’y asseoit sans parler; au 3e, il fait comme tout le monde. R. Josué b. Levi dit: l’avis de celui qui ajoute le plus de jours au deuil (le préopinant) sert de règle.
Pnei Moshe non traduit
שאירע לאחד מהן דבר. אבלות נועלין את חנותן שהוא דבר של פרהסיא והכל יודעין שיש לאבל שותפות בו:
עושין בצינעה במקום אחר. ולא בבית האבל:
אָבֵל כָּל זְמַן שֶׁמֵּתוֹ מוּטַּל לְפָנָיו אוֹכֵל אֶצֶל חֲבֵירוֹ. אֵין לוֹ חֶבֵר אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר. אֵין לוֹ בַיִת אַחֵר עוֹשֶׂה מְחִיצָה וְאוֹכֵל. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו כְּנֶגֶד הַכּוֹתֶל וְאוֹכֵל. וְאֵינוֹ לֹא מֵיסַב וְאוֹכֵל. וְלֹא אוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ. וְלֹא שׁוֹתֶה כָל צוֹרְכוֹ. וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן. וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ אֵינוֹ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּחוֹל. אֲבָל בַּשַּׁבָּת מֵיסַב וְאוֹכֵל. וְאוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ. וְשׁוֹתֶה כָל צוֹרְכוֹ. וְאוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. וּמְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הוֹאִיל וְהִיתַּרְתָּה לוֹ אֶת כָּל אֵילּוּ חִייְבֵיהוּ בִּשְׁאַר מִצְוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. חַיֵּי שָׁעָה הִיתַּרְתָּה לוֹ חַיֵּי עוֹלָם לֹא כָל שֶׁכֵּן. רִבִּי יּודָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. נִמְסַר לָרַבִּים אוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. נִמְסַר לַכַּתָּפִים כְּמִי שֶׁנִּמְסַר לָרַבִּים.
Traduction
Si quelqu’un arrivant de voyage trouve chez lui un cas de deuil, si c’est le 2e ou le 3e jour, il achèvera la semaine avec les siens sans sortir; si c’est le 4e jour, il devra compter une semaine à part; selon R. Simon, même au 4e jour, il pourra achever la semaine avec les autres. R. Josué b. Levi dit que l’avis de R. Simon sert de règle s’il n’est pas le chef de la famille; mais il devra compter la semaine à part. C’est aussi ce qu’enseigna R. Mena à R. Armania, de compter à part en ce cas, parce qu’il est le chef de la famille. La règle d’avoir à compter une semaine à part, si l’affligé rentre chez lui 3 jours après l’enterrement, est applicable au cas où il n’a pas reçu de suite les visites de condoléance; mais s’il les trouve en rentrant, il pourra prendre un bain dès la fin de la semaine de deuil pour tous. C’est aussi ce qu’à enseigné R. Houna au frère de R. Juda b. Zabdi, qui se trouvait en ce dernier cas.
Pnei Moshe non traduit
אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו וכו'. כל זה בברכות פ''ג בהלכה א' עד כמי שנמסר לרבים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source