Vayedaber

הלכה: וְאֵינוֹ מֵיצַר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְגָרֵשׁ אֵינוֹ מֵיצַר.

Pnei Moshe (non traduit)

גמ' ואינו מיצר. כשמגרש אשתו ותנינן בפ''ק דדבר שהוא מיצר אינו מותר במועד. ומשני מכיון שנתן דעתו מקודם המועד לגרש שוב אינו מיצר:

גמ' אין כותבין שטרי אריסיות וקבלנות במועד. אם קיבל להיות אריס או קבלן קודם המועד אין כותבין השטרות במועד:

השם שומא. במועד:

שם כדרכו. דרך השומא ובלבד שלא ימוד וכו'. דעובדא דחול היא:

משנה: וָאֵילּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד קִידּוּשֵׁי נָשִׁים גִּיטִּין וְשׁוֹבָרִין דְּיַיתִּיקִי מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין אִיגְּרוֹת 12b שׁוּם וְאִיגְּרוֹת מָזוֹן שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִין וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין וּגְזֵירוֹת בֵּית דִּין וְאִיגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לציצתו. וקאמר בגמרא דטווה לו תכלת אף בפלך וכן הלכה:

ואיגרות של רשות. ציווי השלטון. ובגמרא הכא מפרש שאילת שלום לחבירו:

מתני' אין כותבין שטרי חוב במועד. שיכול להשהות עד אחר המועד:

ואם אינו מאמינו. המלוה להלוה והוא צריך למעות. ובגמרא הכא מפרש ואם אינו מאמינו למלוה שעברה כלומר שכבר הלוה לו והמלוה דוחק ורוצה שיכתוב לו שט''ח או שאין לו מה יאכל למלוה הבאה שעכשיו צריך הוא ללות ואינו מלוה לו בלא שטר ה''ז יכתוב:

אפי' בספר העזרה. ס''ת שהכ''ג קורא בו ביה''כ ואע''פ שהוא צורך הרבים משום דאפשר באחר:

לעצמו. לצורך עצמו אבל לא למכור או להשכיר:

ושטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכותבין בשטר שלא יחזרו בהן:

וגזירות ב''ד. פסק דין שכותבין ב''ד:

מתני' ואלו כותבין במועד. בכתיבה כדרכה:

גיטין. ולא אמרינן שמיצר הוא כדקאמר בגמ':

ושוברין. על הכתובה או על שט''ח:

דייתיקי. שטר צוואה:

מתנה. מתנת בריא:

ופרוזבלין. שלא תשמט שביעית את החוב:

אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה:

ואיגרות מזון. מעשה ב''ד למזון האשה והבנות:

שטרי חליצה ומיאונין. שהקטנה שהשיאוה אחיה ואמה יכולה למאן בבעלה ויוצאת בלא גט וכותבין לעדות דבר זה ונקרא שטר מיאונין:

קידושי נשים. שכותב על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי ונותן לה ואף על פי שאין בו שוה פרוטה ומותר לכתוב במועד לפי שמתיירא שמא יקדמנו אחר והוה ליה דבר האבד:

וְשׁוֹבָרִים. אֹימוֹלוֹגִין. אִיגְּרוֹת שׁוּם. שׁוּם הַיְּתוֹמִים. אִיגְּרוֹת מָזוֹן. מְזוּנוֹת אַלְמָנָה. שְׁטָרֵי חֲלִיצָה. אֵילּוּ הֵן שְׁטָרֵי חֲלִיצָה. תַּמָּן אָֽמְרִין. דֶּקָרְבַת קוֹדְמֵינָא וְשָׂרַת סִיָּנֵיהּ מְעִילוֹי רִיגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרָקַת קוֹדְמֵינָא רוֹקָא דְּמִתְחֲזִי עַל אַרְעָא וָאֲמִירַת. כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יִבְנֶה֖ אֶת בֵּ֥ית אָחִֽיו׃ וְשִׁטְרֵי מֵיאוּנִין. אֵילּוּ הֵן שְׁטָרֵי מֵיאוּנִין. לָא רְעִיינָא לֵיהּ לָא שְׁוִיינָא לֵיהּ. לָא צְבִינָא לְאִיתְנַסְּבָא לֵיהּ. וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קוֹמְפְּרוֹמִיסִּין. זֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד. וּגְזֵירוֹת בֵּית דִּין. אֵילּו גִיזְרֵי דִינִין. וְאִיגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת. זוֹ שְׁאִילַת שָׁלוֹם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אימולוגים. כך שם השובר בלשון יוני. בכתובות. פ''ט בהלכה ט' אין שם אימלוגים:

דקרבת קדמנא וכו'. יבמות פ''ב ופ''ק דסנהדרין:

קומפרומיסין. כך הוא בלשון לעז דבר שהוא נעשה ע''י ריצוי הצדדים:

אם אומר אתה כן. להתיר אף בשביל הסופר א''כ נמצאת מתיר את האומנות במועד ולומר אף בשביל העדים או כיוצא בזה אלא הא דקתני בכפל לשון ואם אינו מאמינו דמשמע נמי שהלוה צריך לכך ולצורך המועד והדר קתני או שאין לו מה יאכל ה''ק אם אינו מאמינו למלוה שעברה וכו' כדפרישית במתני':

משנה: אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד. אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הֲרֵי זֶה יִכְתּוֹב. אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת בַּמּוֹעֵד וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ וְטוֹוֶה לְעַצְמוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִית׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לציצתו. וקאמר בגמרא דטווה לו תכלת אף בפלך וכן הלכה:

ואיגרות של רשות. ציווי השלטון. ובגמרא הכא מפרש שאילת שלום לחבירו:

מתני' אין כותבין שטרי חוב במועד. שיכול להשהות עד אחר המועד:

אפי' בספר העזרה. ס''ת שהכ''ג קורא בו ביה''כ ואע''פ שהוא צורך הרבים משום דאפשר באחר:

לעצמו. לצורך עצמו אבל לא למכור או להשכיר:

ושטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכותבין בשטר שלא יחזרו בהן:

וגזירות ב''ד. פסק דין שכותבין ב''ד:

מתני' ואלו כותבין במועד. בכתיבה כדרכה:

גיטין. ולא אמרינן שמיצר הוא כדקאמר בגמ':

ושוברין. על הכתובה או על שט''ח:

דייתיקי. שטר צוואה:

מתנה. מתנת בריא:

ופרוזבלין. שלא תשמט שביעית את החוב:

אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה:

ואיגרות מזון. מעשה ב''ד למזון האשה והבנות:

הלכה: אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אָרִסִיוּת וְקַבְּלָנוּת בַּמּוֹעֲד. הַשָּׁם שָׁם כְּדַרְכּוֹ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְלֹא יִמְנֶה. וּמְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשֹוֹתָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וְאֵין מְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. הַשָּׁם שָׁם כְּדַרְכּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְלֹא יִמְנֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אין כותבין שטרי אריסיות וקבלנות במועד. אם קיבל להיות אריס או קבלן קודם המועד אין כותבין השטרות במועד:

השם שומא. במועד:

שם כדרכו. דרך השומא ובלבד שלא ימוד וכו'. דעובדא דחול היא:

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ לַלּוֶֹה. אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל לַלִּבֶּלָּר. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה מַתִּיר אֶת הָאוּמָּנוּת בַּמּוֹעֵד. אֶלָּא אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ לַמִּלְוֶה שֶׁעָֽבְרָה. אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל לַמִּלְוֶה הַבָּאָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אימולוגים. כך שם השובר בלשון יוני. בכתובות. פ''ט בהלכה ט' אין שם אימלוגים:

דקרבת קדמנא וכו'. יבמות פ''ב ופ''ק דסנהדרין:

קומפרומיסין. כך הוא בלשון לעז דבר שהוא נעשה ע''י ריצוי הצדדים:

חַד בַּר נַשׁ אוֹבַד תְּפִילּוֹי בְּמוֹעֲדָא. אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי חֲנַנְאֵל וּשְׁלָחֵיהּ לֵגַבֵּי רִבִּי אַבָּא בַּר נָתָן. אָמַר לֵיהּ. הַב לֵיהּ תְּפִילָךְ וְזִיל כְּתוֹב לָךְ. אָמַר לֵיהּ רַב. אֵיזִיל כְּתוֹב לֵיהּ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רַב. כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזָה לְעַצְמוֹ. הָא לְאַחֵר לֹא. פָּתַר לָהּ בְּכוֹתֵב לְהָנִיחַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתא לגבי ר' חננאל. שהיה סופר כדאמרי' בפ''ק דמגילה ושלחיה לגבי ר' אבא בר נתן לשואלו אם מותר לו לכתוב במועד וא''ל הב ליה תפילך וזיל כתוב לך דלעצמו מותר וא''ל רב לר' חננאל איזיל כתוב ליה דאף לאחר מותר:

מתני' פליגא על רב. דהא קתני כותב וכו' לעצמו משמע אבל לאחר לא:

פתר לה רב. דמתני' מיירי בכותב להניח עד אחר מועד ולמוכרן לאחר דבזה אסרו לאחר:

וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טוֹוֶה אֲפִילוּ בַּפֶּלֶךְ. רַב אָמַר. טוֹוֶה בַּפֶּלֶךְ. בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רַב. וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ. פָּתַר לָהּ בְּטוֹוֶה לְהָנִיחַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פתר לה בטווה. הציצית להניח אחר המועד ולמכרן דבזה אסרו אבל לצורך המועד מותר בין לעצמו ובין לאחר כדלעיל גבי תפילין:

רִבִּי אִמִּי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים. [וְאֶחָד רִבִּי] הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן. מִן מַתְנִיתָן יְלַף לָהּ רִבִּי אִמִּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשֹׁונָה יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד וְאֶת הַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר וְהָכָא כַּתְּחִילָּה. רִבִּי יִרְמְיָה הּוֹרֵי לְרִבִּי יִצְחָק עַטּוֹשִׁייָא. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. לְרִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק עַטּוֹשִׁיָא. לְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים מִן מַתְנִיתָן. שְׁמוֹנַת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים. הִיא שְׁמִינִי הִיא שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן שֶׁמִּפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל הִתִּירוּ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהִיא כֵן. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְנּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. חָל יוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא מִפְּנֵי הָרֶגֶל הִתִּירוּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חָל יוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. עַל כָּל הַמֵּתִים הוּא שׁוֹלֵל לְאַחַר שִׁבְעָה וּמְאַחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. וְיִשְׁלוֹל יוֹם שִׁבְעָה וִיאַחֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי חַגַּי. דִּיהֲוֶה שְׁמַעְתָּא כֵן וּשְׁמַעְתָּא כֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' אמי הוה ליה עובדא. שאירע לו אבילות וגילח יום שלשים ואחד והכי גרסי' ברפ''ג דנזיר ור' אמי הוה ליה עובדא וגילח ביום שלשים דשני המעשים היו לר' אמי. והיא הגי' הנכונה והכי מוכח מדלקמיה שפעם אחת גילח ביום ל''א ובפעם אחרת גילח ביום שלשים:

מן מתני'. דנזיר יליף לה ר' אמי שאם רצה מגלח ביום שלשים דמקצת היום ככולו ומדמה לה לנזירות. דתנינן תמן. בפ''ג:

מי שנזר שתי נזירות זו אחר זו מגלח את הראשונה וכו'. ומסיים שם ואם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא וכו'. וס''ד דר' אמי שאם רצה קתני אם רוצה לגלח ביום שלשים מגלח לפיכך פעם עשה כך ופעם עשה כך:

אמר ר' יוסי. דלא הוא דתמן לשעבר קאמר שאם גילח ביום שלשים יצא בדיעבד והכא בתחלה בתמיה והיכי יליף ר' אמי לעשות כן לכתחלה:

מן מתניתין דידן. דקתני שמנה ימים וכו' ומותר לגלח ערב הרגל משום דאמרי' מקצת היום ככולו א''כ היא שמיני היא שלשים דכמו דאמרי' בשמיני מקצת היום ככולו וה''נ ביום שלשים:

א''ר יוסי שנייא היא תמן. בשמיני שבערב הרגל שמפני כבוד הרגל התירו לגלח ולא מטעמא דמקצת היום ככולו ולא תילף מינה ליום שלשים בעלמא:

תדע לך שהוא כן. דשאני בין שמיני של ערב הרגל לבין שלשים דעלמא דהא אמר ר' חלבו וכו' כדלעיל והשתא אם תאמר דלאו מטעמא שמפני כבוד הרגל אמרו כן א''כ מעתה אף ביום שלשים שחל להיות בשבת נימא נמי דמותר לגלח בערב שבת דהא קאמרת דהיא שמיני היא שלשים:

ועוד מן הדא. שמעינן דלא אמרינן מקצת היום ככולו ובשמנה דמתני' טעמא מפני כבוד הרגל הוא:

דאמר ר' יוחנן על כל וכו'. ה''ג בנזיר שם ועיקר כדמוכח מדלקמן:

על כל המתים חוץ מאביו ואמו:

וישלול יום שבעה ויאחה יום שלשים. אי אמרינן מקצת היום ככולו אלא ש''מ דלא אמרינן:

א''ר חגיי די הוה שמעתא כן ושמעתא כן. כלומר דר' חגיי מתמה דמייתי סיעתא משמעתא דר' יוחנן גופיה לשמעתא דר' יוחנן דמ''ש כאן וכאן דר' יוחנן הוא ואיהו לא סבירא ליה מקצת היום ככולו אבל אנן סבירא לן דשפיר אמרינן מקצת היום ככולו:

הלכה: גְּזֵירַת שִׁבְעָה. סַנְדָּל וְסַפָּן. גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים. אִיחוּי וְגִיהוּץ וְתִגְלַחַת. אֵי זֶהוּ גִיהוּץ. כְּלֵי צֶמֶר מְגוּהֲצִין חֲדָשִׁים. וּכְלֵי פִשְׁתָּן מְגוּהֲצִין לְבָנִים. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. חָל יוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. הֵיךְ אֶיפְשַׁר. תִּיפְתָּר שֶׁגְּרָרַתּוֹ חַיָּה וְנִתְייָאֲשׁוּ מִלְּבַקֵּשׁ. וְתַנֵּי כֵן. הֲרֵי מִי שֶׁגְּרָרַתּוֹ חַיָּה. מֵאֵימָתַי מוֹנִין לוֹ. מִשֶּׁנִּתְייָאֲשׁוּ מִלְּבַקֵּשׁ. מְצָאוּהוּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים. מוֹנִין לוֹ מִשֶּׁיִּמָּצֵא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַשִּׁזְדָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת רוּבּוֹ. אָמַר רִבִּי אָנוּן. תִּיפְתָּר שֶׁנִּסְתַּם הַגּוֹלֵל עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. הֵיךְ אֶיפְשַׁר. אָמַר רִבִּי אָחָא. תִּיפְתָּר שֶׁסְּתָמוֹ גוֹי. אִית בָּעֵי מֵימַר שֶׁבָּאָת לוֹ שְׁמוּעָה קֵרוֹבָה בַשַּׁבָּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית דבעי מימר. דלא צריכין להני שינויי דחיקי אלא דמיירי שבאת לו שמועה קרובה בשבת שהשמועה בתוך שלשים וצריך לנהוג שבעה ושלשים מיום השמיעה והרי שמיני שלו בשבת:

תיפתר שסתמו. הגולל ע''י עכו''ם:

היך אפשר. לעשות זה עם חשיכה בשבת:

ר' אבון. קאמר תיפתר שחל שמיני שלו בשבת כגון שנסתם הגולל ע''ש עם חשיכה ואחר שנסתם הגולל חל האבלות בשבת:

השזרה והגלגולת. נידון כרובו:

היאך אפשר שחל יום השמיניבשבת. וכי נקבר בשבת. תיפתר שגררתו חיה. ולא נקבר בזמנו וכל זמן שלא נקבר אין האבילות חלה ונתייאשו בשבת מלבקשו ומשנתייאשו לקוברו חל האבילות ושמיני שלו בשבת. ותני כן וכו'. שמונין ימי האבילות משנתייאשו לבקשו ולקוברו:

גמ' גזירת שבעה סנדל וספר כצ''ל. ספ''ר סימן הוא סיכה פוריא רחיצה. חל יום שמיני שלו להיות בשבת. וערב הרגל בשבת מגלח בע''ש:

משנה: הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שִׁבְעָה. שְׁמוֹנַת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ שַׁבָּת עוֹלָה 13a וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת רְגָלִים מַפְסִיקִין וְאֵינָן עוֹלִין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ורגלים. אם נהג אבילות קודם הרגל מפסיק הרגל לגמרי ומבטל ממנו גזירת שלשים משום שאין דין אבילות נוהג ברגל לפיכך מפסיק הרגל ואין עולין אם לא נהג אבילות קודם הרגל אלא התחיל אבילותו ברגל אין ימי הרגל עולין למנין ז' ומתחיל למנות שבעה אחר הרגל אבל עולין לו ימי הרגל לגזירת שלשים ומשלים שאר ימי שלשים אחר הרגל:

מפני שאמרו. כלומר ומה טעם לא אמרו חכמים הקובר את מתו קודם השבת בטלה ממנו גזירת שבעה מפני שאמרו שבת עולה למנין ז' דלא כתיב בה שמחה אלא עונג ונוהג בה מקצת אבילות כגון דברים שבצנעה ואינה מפסקת להאבילות אלא יושב ומתאבל את השאר לאחר שבת:

שמנה ימים קודם לרגל. ונהג יום א' בגזירת שלשים בטלו ממנו גזירת שלשים. וכל זה מדינא דמתני' אבל מסקינן בגמרא להלכה שהקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה:

מתני' הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל. ונהג אבילותו ג' ימים בטלה ממנו גזירת שבעה. וגזירת שבעה היא שאסור ברחיצת חמין כל שבעה ואפי' מקצת גופו ובצונן כל גופו ואסור בכבוס בגדיו ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ובעשיית מלאכה ובשאילת שלום וחייב בעטיפת הראש ובכפיות המטה שתהיינה כל המטות שבביתו כפויות ע''ג קרקע וישן בהם ולא על מטה זקופה ואסור בנטילת צפרניים ואסור לקרות בתורה כל שבעה ובהנחת תפילין ביום הראשון. וגזירת שלשים היא שאסור ללבוש בגד חדש או לבן מגוהץ ואסור בתספורת ובסעודת הרשות ובאיחוי הקרע:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source