תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִצוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הַשֵּׁינִי אֵינָן נוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הָרִאשׁוֹן חוּץ מִן הֶסְפֵּד וּמִן הַתַּעֲנִית שֶׁהֵן שָׁוִין בָזֶה וּבָזֶה. רִבִּי בָּא רַר יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי חוּנָה רַבָּהּ דְּצִיפּוֹרִין אָמַר. הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָה דְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא אָמַר אֶלָּא הִנְהִיג. הָא לַהֲלָכָה לֹא. אֲבָל לְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין. אֲדָר הָרִאשׁוֹן וַאֲדָר הַשֵּׁינִי. אֶלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי תִינְייָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי כוֹתֵב תי''ו וְדַיּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני רשב''ג אומר וכו'. כתוב היא לעיל בפ''ק דשקלים בהלכה א' וכן הא דתמן תנינן וכו' עד סוף הלכה גרסינן התם לעיל מינה וע''ש:
רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. אוֹתָהּ הַשָּׁנָה הָֽיְתָה מְעוּבֶּרֶת. מַה טַעַם. מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחוֹדֶשׁ לְחוֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר֭ הוּא חוֹדֶשׁ אֲדָֽר׃ אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. מַה בֵינֵיהוֹן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת בֵּינֵיהוֹן. נוֹלַד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּאֲדָר בְּשָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת וְנִכְנַס לְשָׁנָה שֶׁהִיא מְעוּבֶּרֶת. אִין תֵּימַר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. שָׁנָה אֲרוּכָּה הִיא. אִין תֵּימַר. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. אֵין לוֹ אֶלָּא עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי אַייכוֹ בַּר נַגָּרִי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. דְּתַנִּינָן 7b תַּמָּן. הֵן הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כָל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. עַד הַפּוּרִים. הֵן הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַיי. הָדָא אָֽמְרָה. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. אִין תֵּימַר. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. לָא קִייֵם עַל שַׁתָּא וּמְעַבֵּר לָהּ. מַר עוּקְבָּא אַשְׁכַּח תְּרֵין אִיגְרִין. בְּחָדָא כְתִיב. וּשְׁפַר בְּאַפַּיי וּבְאַפֵּי חֲבֵרַיי מוֹסְפָה עַל שַׁתָּא תַּלְתִּין יוֹמִין. וּבְחָדָא כְתִיב. וּשְׁפַר בְּאַפַּיי וּבְאַפֵּי חֲבֵרַיי מוֹסְפָה עַל שַׁתָּא יֶרַח יוֹמִין. מָאן דְּאָמַר תַּלְתִּין יוֹמִין. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. וּמָאן דְּאָמַר. יֶרַח יוֹמִין. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי יוּדָן גְּזוֹרִי רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לְעוֹלָם שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְעוּבָּרִין. עִיבֵּר אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא עִיבֵּר אֶת הַשֵּׁינִי מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. לְעוֹלָם אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן חָסֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד תלתין יומין אדר הראשון תוספת. שהוא מלא והוא כתב מוספה על שתא מ''ד וכו' ומהדר הש''ס אין מן הדא לית ש''מ כלום דהא אמר ר' יעקב וכו' לעולם שני חדשים אלו מעוברין ומליאים עושין אותן עיבר וכו' ולכתחלה אדר סמוך לניסן לעולם חסר ומדקאמר ולא עיבר את השני מה שעשה עשוי א''כ אם עיבר את השני ולא עיבר הראשון ג''כ מה שעשה עשוי ואין ראיה מהני תרין איגרין:
תרין איגרין. שכותב הנשיא להגולה להודיע להן שעיברו את השנה:
מתניתא אמרה כן. ממתני' דפ''ז דעדיות שמעינן דאדר הראשון תוספת ובשנה מעוברת מחשבין י''ג חדשים להשנה דתנינן תמן הן העידו שמעברין את השנה כל אדר ואפילו אחר הפורים א''כ הדא אמרה אדר הראשון הוא תוספת ועדיין עומדין בשנה זו ויכולין לעברה דאם תאמר אדר השני תוספת ובי''ב חדשים כלתה השנה קשיא לא קיים על שתא ומעבר לה הרי אין עומד בשנה זו שבסוף אדר כבר עברה השנה והיאך מעברינן לה בתמיה:
שנה ארוכה היא. מיום ליום עד ט''ו אדר השני שהשנה של י''ג חדשים היא אבל אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד ט''ו אדר הראשון שהיא שנה של י''ב חדשים מיום שנולד וכבר עברה שנתו ונפסל מלהקריבו אח''כ:
שני כבשי עצרת ביניהון. הא דנקט כבשי עצרת והרי הנ''מ דמפרש לענין עברה שנתו של הכבש שייך בכל הכבשי קרבן היינו טעמא משום דלא מצינו בכל כבשי קרבן שהן שנים או יותר שיהו מעכבין זה את זה אלא בשני כבשי עצרת בלבד כדתנן בפ''ג דמנחות שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה אבל בשאר הקרבנות לא מצינו זה וכדתנן בהדיא בפ''ד שם התמידין אינן מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים וא''כ לפי פשטא דסתמא דהמתני' אין לנו במקום שנאמר שני כבשים בני שנה שיהו מעכבין זה את זה אלא בשני כבשי עצרת בלבד והואיל והנ''מ דמפרש אם נולד הכבש בט''ו אדר שנה שאינה מעוברת וכו' א''כ באלו המעכבין זא''ז מצינו שאפילו אם אחד מהן נפסל מחמת שעברה שנתו נפסל גם השני שהרי מעכבין זא''ז ואינו יכול להקריבו אם אין לו אחר כדי לזווגו הלכך נקיט כאן כבשי עצרת וכן משום דעיקר הבעיא היא בשני אדרים איזה מהן נקרא תוספת נקט נמי הגוונא דהנ''מ נולד בט''ו באדר וכו' ואע''ג דאם נולד באדר בין כך ובין כך נפסל הוא לשנה הבאה בעצרת משום דהא ממילא שמעינן דלענין כבשי עצרת נמי שייכא אותה הנ''מ גופה דאם אמרינן אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא מי''ג חדשים ואם נולד הכבש בז' או בח' בסיון בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה המעוברת א''כ כשר הוא להקריבו בעצרת שעדיין בתוך שנתו הוא אבל אי אמרינן אדר השני הוא תוספת וא''כ סתם שנה י''ב חדשים הוא ולא יותר ונפסל הכבש הזה מלהקריבו בעצרת שהרי מז' אייר עברה שנתו:
אותה השנה. שהפיל אותו הרשע הגורל ונעשה בה הנס היתה מעוברת והיו בה שני אדרים וכדכתיב ומחדש לחדש ומעשה הנס בשלשה עשר לאדר השני. אדר הראשון תוספת וכו'. איזה משני האדרים הוא העיקר וחבירו נקרא תוספת על השנה הראשון או השני וכדמפרש ואזיל מה הנ''מ ביניהון:
הלכה: [תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. מַה בֵּינֵיהוֹן. רַב חִסְדָּי אוֹמֵר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁל שְׁפוּד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. הוֹצִיא אֵשׁ מֵהָאֲבָנִים בֵּינֵיהוֹן. תַּנָּא רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַרזִילָה. הוּא הַדָּבָר. מָהוּ הוּא הַדָּבָר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד הוּא הַדָּבָר אוֹ לְהוֹצִיא אֵשׁ מֵהָאֲבָנִים הוּא הַדָּבָר. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּי. דְּרִבִּי יוּדָא הִיא. דָּמַר רִבִּי יוּדָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני בשם ר' יהודה וכו'. זה מפורש לעיל בפ''ה דביצה בסוף הלכה ב' עד להעביר שמנונית שעליה וכן הא דאבתרה אילין אינון וכו' כתיב שם לעיל מינה עד אצ''ל בי''ט וע''ש:
משנה: אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם. כלומר שבת עיקר זדונו בידי אדם שמיתתו מיתת ב''ד ויה''כ עיקר זדונו בהיכרת ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור מכרת כדתנן סוף מכות כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן:
מתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. בפ''ה דביצה קאמר בגמרא דמתני' ב''ש הוא דאמרי אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את הס''ת לר''ה כיון שאין בהם צורך אוכל נפש אבל הלכה כב''ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך ואיכא נמי מילי אחריני שאסורים בשבת ומותרין בי''ט כגון משילין פירות דרך ארובה בי''ט אבל לא בשבת ועוד יש ביניהן כדקחשיב הכא בגמרא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁינִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים׃ רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַף שִׁימּוּעַ שְׁקָלִים וְכִלְאַיִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן. רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב חוּנָה רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאֵין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. כְּלוּם אָֽמְרוּ. מַשְׁמִעִין עַל הַשְּׁקָלִים. לֹא כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן. אְִם אוֹמֵר אַתְּ. בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְּדוֹן אִית בַּשַּׁתָּא שִׁיתִין יוֹמִין. כְּלוּם אָֽמְרוּ יוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם לֹא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַצְּמָחִין נִיכָּרִין. אְִם אוֹמֵר אַתְּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְּדוֹן אִינּוּן דַּקִּיקִין.
אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת׃ הָא בְתַשְׁלוּמִין שְׁנֵיהֶן שָׁוְין. מַתְנִיתָה דְרִבִּי נְחוֹנְייָה בֶּן הַקָּנָה. דְּתַנֵּי. רִבִּי נְחוֹנְייָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים כַּשַּׁבָּת בַּתַּשְׁלוּמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. מְחוּייָבֵי כְרִיתוֹת כִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אָבוּנָא. נַעֲרָה נִדָּה בֵינֵיהוֹן. רִבִּי מָנָא אָמַר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בֵינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְרִבִּי נְחוֹנְייָה בֶּן הַקָּנָה. מַה שַׁבָּת אֵין לָה הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ אַף יוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן מְשַׁלֵּם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא. מַה שַׁבָּת יֵשׁ בָּהּ כָּרֵת אַף יוֹם הַכִּיפּוּרִים יֵשׁ בּוֹ כָּרֵת. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן כָּרֵת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. מַכּוֹת וְכָרֵת מַה אָֽמְרִין בָּהּ אִילֵּין תַּנָּייָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. צְרִיכָה לָרַבָּנִן. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לֹא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נֶאֱמַר כָּרֵת בַּשַּׁבָּת וְנֶאֱמַר כָּרֵת בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מַה כָרֵת שֶׁנֶּאֱמַר בַּשַּׁבָּת אֵין מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. אַף כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּרַם כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִם מַכּוֹת אֶצֶל מִיתָה יֵשׁ לוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. דְּאִיתַפַּלָּגוֹן. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקַל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. מֵאַחַר שֶׁהִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקַל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָה לֵיהּ. תַּמָּן לִשְׁנֵי דְבָרִים וְהָכָא לְדָבָר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכא. מאי דקא מיבעיא לן לדבר אחד שיש בו לאו וכרת הוא דמיבעיא לן והלכך אפילו לר' יוחנן נמי איכא למימר דכשם שאין מלקות ותשלומין בלאו אחד כן נמי אין למלקות וכרת בלאו אחד:
א''ל. דלא היא דאפילו כר' יוחנן צריכה ליה דאכתי אף לר' יוחנן איכא לספוקי בהך מלתא דתמן גבי אותו ואת בנו לשני דברים יש כאן מלקות משום אותו ואת בנו ומיתה משום ע''ז והואיל ושני איסורין הן איכא למימר דמש''ה ס''ל דהיכא דאתרו ביה משום אותו ואת בנו בלבד דיש בו מלקות משום דלאו בפ''ע הוא ובאותו לאו אין בו מיתה:
ר''ש בן לקיש אומר אפילו התרו בו לשם אותו ואת בנו לבד אינו לוקה מאחר שאלו התרו וכו'. כך הוא בתרומות ובכתובות דמאחר שאלו התרו בו משום ע''ז היה נסקל ואינו לוקה דקים ליה בדרבה מינה ה''נ אפילו לא התרו בו משום ע''ז הואיל דבהך איסורא איכא ביה צד מיתה לא לקי והשתא אליבא דרשב''ל הוא דמיבעי לן אם דוקא במקום שיש בו מיתת ב''ד הוא דפטור ממלקות או אף במקום כרת אבל אליבא דר' יוחנן דמחייב מלקות במקום שיש בו צד מיתת ב''ד לכ''ש דמחייב מלקות במקום שיש בו כרת דלא חמירא כמיתת ב''ד:
אם התרו בו לשם אותו ואת בנו. ולא התרו בו משום ע''ז לוקה דאין כאן מיתה:
דאיתפלגון. בהא אם יש מלקות בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד:
ברם כר' יוחנן אם מכות אצל מיתה יש לו כל שכן מכות אצל כרת. כדלקמן:
מה צריכה ליה כר''ש בן לקיש. כלומר אליבא דר''ל דלקמן הוא דאיכא לספוקי ואם יש מכות אצל כרת או לא:
מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת. דלא משכחת לה מלקות אצלה שאם התרו בו חייב סקילה ואם לא התרו בו חייב כרת ומלקות אין בה משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד אין לוקין עליו וה''נ ס''ל בחייבי כריתות שאף אם התרו בו פטור ממלקות דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא:
ולמה לא שמיע להו מן הדא. ברייתא דר''ש בן יוחאי שאין מכות אצל חייבי כריתות:
אמר ר' יוסה צריכה לרבנן. מספקא להו לרבנן בבית המדרש אליבא דהני תנאי:
מכות וכרת מה אמרין בה אלין תנייא. אלו תנאים ר' נחוניא ור''ש מה אמרו אצל מלקות וכרת אי לדידהו אין מלקות אצל כרת כשם שאין תשלומין במקום כרת או לאו:
על דעתיה דר''ש בן מנסיא. הכי הוא דמדמי להו מה שבת שיש בה כרת במזיד בלא התראה ואף יה''כ יש בו כרת וכן נמי אלו נדה ואחות אשתו שיש בהן כרת פטורין מן התשלומין:
נערה נדה ביניהון. אם אנס נערה נדה איכא בינייהו אי מיחייב קנס או לא וכן אף אחות אשתו ביניהון דלר' נחוניא בן הקנה יה''כ כשבת בדוקא קאמר משום דדמיין אהדדי שאין להן היתר לעולם לאפוקי נערה נדה יש לה היתר לאחר איסורה וכן אחות אשתו לאחר מיתת אשתו ולדידיה חייב עליהן קנס:
מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות ב''ד. ומפרש מה נפק מן ביניהון מאי נ''מ אי אמרינן יה''כ כשבת או חייבי כריתות כחייבי מיתות ב''ד:
הא בתשלומין שניהן שוין. אם עשה דבר שיש בו תשלומין שוין הן לפטרו מן התשלומין כדמוקי לה כר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה יה''כ כשבת לענין לפוטרו מתשלומין דקים ליה בדרבה מינה:
אין בין שבת ליה''כ וכו' מתניתא דר' נחוניא בן הקנה וכו'. גרסינן להא לעיל בפרק ז' דתרומות בהלכה א' וכן בפרק אלו נערות בהלכה א':
כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. אִילֵּין אִינּוּן. וְהָא אִית לָךְ חוֹרַנִין. 8a סְקִילָה בַשַּׁבָּת. אֵין סְקִילָה בַיּוֹם טוֹב. כָּרֵת בַּשַּׁבָּת. אֵין כָּרֵת בַּיּוֹם טוֹב. מַכּוֹת בַּיּוֹם טוֹב. אֵין מַכּוֹת בַּשַּׁבָּת. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְהָא תַנִּינָן. מַשְׁחִילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא. שׁוֹחֲקִין עֲצֵי בְשָׂמִים לַמִּילָה בַיּוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁמָּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. וּבַכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source