Meguilah
Daf 6b
משנה: קָֽרְאוּ אֶת הַמְּגִילָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר שֵׁנִי אֶלָּא מִקֵרָא מְגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים׃
Traduction
. Si l’on a lu la Megila au mois d’Adar I, et que le tribunal a jugé bon de rendre l’année embolismique, on relira cette histoire d’Esther en Adar II; car la différence entre Adar I et Adar II consiste en ce que les devoirs de cette lecture et de distribuer des dons aux pauvres incombent à ce second mois.
Pnei Moshe non traduit
מתני' קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה. אחר כך שראו ב''ד לעבר השנה חוזרין וקורין אותה באדר השני בזמנה. הכי מסיק בגמרא ולפירושא דמתני':
אין בין אדר הראשון. מסיק בגמרא התם חסורי מחסרא והכי קתני אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים וכן משלוח מנות שאלו אין נוהגות אלא באדר השני הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין ובסדר הפרשיות לא איירי הכא ובאדר השני הן שנוהגות:
הלכה: מַתְנִיתָה בְּשֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ קָֽרְאוּ אוֹתָהּ. אֲבָל אִם קָֽרְאוּ אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. מַתְנִיתָה לֹא אָֽמְרָה כֵן אֶלָּא קָֽרְאוּ אֶת הַמְּגִילָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁינִי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כָּתוּב לְקַייֵם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֭את. מַה תַלְמוּד לוֹמַר הַשֵּׁינִית׃ אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאִם קָֽרְאוּ אוֹתָהּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁינִי.
Traduction
La Mishna prescrit de recommencer cette lecture si la décision du tribunal pour le mois embolismique a précédé la lecture; mais si ce fait a précédé la dite décision, il n’en serait rien (la lecture serait faite dans des conditions valables). Toutefois, il résulte des termes de la Mishna que si l’on a lu la Megilaen Adar I et qu’ensuite le tribunal a redoublé ce mois par l’embolisme, il faut recommencer la lecture en Adar II (l’invalidité du mois est rétroactive). R. Simon b. R. Josué b. Levi interprète les mots (ib. 29) d’observer la lettre (récit) de Purim, la seconde; de ce dernier terme, seconde, ou conclut qu’en cas de lecture au mois d’Adar I d’une année déclarée embolismique, il faudra la recommencer une 2e fois en Adar II.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא כשעיברו ואח''כ קראו אותה. אם עיברו מקודם וקראו בראשון וקמ''ל דחוזרין וקורין בשני מאחר שלא יצאו בקריאת הראשון שכבר נתעברה השנה אבל אם קראו אותה בראשון ואח''כ נמלכו ב''ד ועיברו השנה לא בדא אמר שצריך לחזור ולקרותה בשני מפני שבשעת קריאתה אכתי לא נתעברה ויוצאין י''ח בקריאה של הראשון:
מתניתא וכו'. ומהדר הש''ס דלא היא דמתני' לא אמרה כן דמשמעות לשון המשנה לא כך היא אלא דה''ק קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה אח''כ אעפ''כ קורין אותה באדר השני משום דאיגלאי מילתא למפרע שלא יצאו י''ח בקריאת פעם הראשון:
מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן אָֽמְרִין. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי אָבוּן צִייֵם כָּל עֲרוּבַת שׁוּבָא. רִבִּי יוֹנָתָן צִייֵם כָּל עֲרוּבַת רֵישׁ שַׁתָּא. רִבִּי זְעוּרָה צָם תְּלַת מָאווָן דְּצוֹמִין. וְאִית דְּאָֽמְרִין. תְּשַׁע מָאווָן. וְלֹא חָשׁ עַל מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר 6b אָחָא מְפַקֵּד לְסִפְרַייָה. אִין אֲתַת אִיתָא מִישְּׁאֲלִנְכוֹן. אִימְרִין לָהּ. בַּכֹּל מִתְעַנִּין חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חָדָשִׁים וְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד וַחֲנוּכָּה וּפוּרִים.
Traduction
vide
שִׁמְעוֹן בַּר בָּא אָמַר. אֲתַא עוֹבִדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוֹרֵי כְרִבִּי יוֹסֵי וַהֲוָה רִבִּי לָֽעְזָר מִצְטָעֵר וְאָמַר. שָֽׁבִקִין סְתָמָא וְעָֽבְדִין כִּיחִידָייָא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי לָהּ רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כַּד שְׁמַע דְּתַנֵּי לָהּ רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר אָמַר. יְאוּת סַבָּא יָדַע פִּרְקֵי גַרְמֵיהּ. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רִבִּי מַחֲלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ שָׁנָה סְתָם הֲלָכָה כִסְתָם. אָמַר לֵיהּ. לֹא רִבִּי. דִּילְמָא חוֹרָן. מָה הֵן. אִן דְּאַשְׁכַּח רִבִּי מַחֲלוֹקֶת וְמָזַר וְשָׁנָה סְתָם הֲלָכָה כִסְתָם. אָתָר דְּלָא אַשְׁכַּח רִבִּי מַתְנֵי מַחֲלוֹקֶת אֶלָּא אֲחֵרִים שָׁנוּ מַחֲלוֹקֶת וְרִבִּי שָׁנָה סְתָם. לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא הֲלָכָה כִסְתָם. אֲתַא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ אֲחֵרִים שָׁנוּ מַחֲלוֹקֶת וְרִבִּי שָׁנָה סְתָם הֲלָכָה כִסְתָם. וְלָמָּה הוּא מוֹרֶה לֵיהּ כִּיחִידָייָא. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יַנַּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵין מַחֲלוֹקֶת אֶצֶל סְתָם. אֲבָל אִם יֵשׁ מַחֲלוֹקֶת אֶצֶל סְתָם לָא בְדָא הֲלָכָה כִסְתָם.
Traduction
vide
רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא שָׁלַח לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה חָדָא עִטָם וְחַד לָגִין דַּחֲמַר. שָׁלַח וְאָמַר לֵיהּ. קִיַימְתָּ בָנוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָאֶבְיוֹנִים. חָזַר וְשָׁלַח לֵיהּ חַד עוֹגֶל וְחַד גֶּרֶב דַּחֲמַר. שָׁלַח וְאָמַר לֵיהּ. קִיַימְתָּ בָנוּ וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ.
Traduction
R. Judan Nassi envoya à R. Oshia le grand un plat de viande et une mesure de vin. Celui-ci lui fit répondre: tu as accompli envers nous le précepte d’envoyer des dons aux pauvres (c’est bien peu). R. Judan lui envoya ensuite un grand gâteau et un tonnean de vin. Maintenant, lui fit dire R. Oshia, tu as accompli envers nous le précepte (Est 9, 22) d’envoyer des présents l’un à son prochain.
Pnei Moshe non traduit
רבי יודן נשייא שלח לר' הושעיה רבה חדא עטם. חתיכה אחת של בשר ולוג אחד של יין:
שלח. ר' הושעיה ואמר ליה קיימית בנו ומתנות לאביונים דזה דבר מועט הוא מהנשיא:
חזר ושלח ליה. ר' יודן נשיא:
חד עיגל גדול וחד גרב. חבית דחמר שלח ליה ר' הושעיה עכשיו קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו:
תַּנֵּי. בְּמָקוֹם (שֶׁמְסַכְּנִין) [שֶׁנִּכְנָסִין] קוֹרִין אוֹתוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. אִם בְּמָקוֹם (שֶׁמְסַכְּנִין) [שֶׁנִּכְנָסִין] אַל יִקְרְאוּ אוֹתָהּ כָּל עִיקָּר.
Traduction
– On a enseigné: dans les localités où l’on se réunit (23)''Le comment. Pné-Mosché corrige cette version, en celle-ci: '''' s'il y a du sang '''', adoptée aussi par M. Grætz, Geschichte, 4, 465.'' les lundis et jeudis, on fera toujours la lecture le 14 (même s’il ne coïncide pas avec ces jours de réunion ordinaire). Mais, objecta R. Yossé, s’il en était ainsi, on ne tiendrait aucun compte des autres dates énoncées dans la Mishna, en avance? (Donc, l’avis de la Mishna doit prédominer).
Pnei Moshe non traduit
תני מקום שמסתכנין קורין אותה בי''ד. זו היא גירסא נכונה שמצאתי. כלומר שישראל מסתכנין בדתיהן מהאומות אין מקדימין כלל אלא קוראין הכל בי''ד:
ר' יוסי בעי. על זה אם במקום שמסתכנין א''כ אל יקראו אותה כל עיקר מפני הסכנה:
Meguilah
Daf 7a
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מֶה עָשׂוּ מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. כָּֽתְבוּ אִגֶרֶת וְשָֽׁלְחוּ לְרַבּוֹתֵינוּ. שֶׁכֵּן אָֽמְרוּ לָהֶם. מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲלֵיכֶם שְׁנֵי יָמִים הַלֵּילּוּ בְּכָלֽ שָׁנָה. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא דַיֵינוּ הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ אֶלָּא שֶׁאַתֶּם רוֹצִין לְהוֹסִיף עָלֵינוּ עוֹד צָרָתוֹ שֶׁלְהָמָן. חָֽזְרוּ וְכָֽתְבוּ לָהֶן אִיגֶּרֶת שְׂנִייָה. הָדָא הִיא דִכְתִיב לְקַייֵם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת [הַפּוּרִ֛ים] הַזֹּ֭את הַשֵּׁנִֽית׃ מֶה הָיָה כָתוּב בָּהּ. אָֽמְרוּ לָהֶן. אִם מִדָּבָר זֶה אַתֶּם מִתְייָֽרְאִים הֶרֵי הִיא כְתוּבָה וּמַעֲלָה בָּאַרְכַייִם. הֲלוֹא הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל סֵ֨פֶר֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים לְמַלְכֵי֭ מָדַ֥י וּפָרָֽס׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה זְקֵינִים וּמֵהֶם שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה נְבִיאִים הָיוּ מִצְטָעֲרִין עַל 7a הַדָּבָר הַזֶּה. אָֽמְרוּ. כָּתוּב אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה י֨י אֶת מֹשֶׁה֭. אִילּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ מִפִּי מֹשֶׁה. כָּךְ אָמַר. לָנוּ מֹשֶׁה. אֵין נָבִיא אַחֵר עָתִיד לְחַדֵּשׁ לָכֶם דָּבָר מֵעַתָּה. וּמָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר מְבַקְּשִׁים לְחַדֵּשׁ לָנוּ דָבָר. לֹא זָזוּ מִשָּׁם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין [בַּדָּבָר] עַד שֶׁהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם וּמָֽצְאוּ אוֹתָהּ כְּתוּבָה בַתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיֹּ֙אמֶר י֙י אֶל מֹשֶׁ֗ה כְּתוֹב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר. זֹאת תּוֹרָה. כְּמַה דְתֵימַר וְזֹ֭את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵי֖ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ זִכָּרוֹן֙ אֵילוּ הַנְּבִיאִים. וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י י֙י וגו'׃ בַּסֵּ֔פֶר אֵילּוּ הַכְּתוּבִים. וּמַֽאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַים דִּבְרֵ֥י הַפּוּרִים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּב֭ בַּסֵּֽפֶר׃
Traduction
R. Jérémie dit au nom de R. Samuel b. R. Isaac ce qu’on fait Mardochée et Esther; ils ont écrit une lettre, l’ont adressés à nos docteurs, en leur disant d’assumer sur eux la célébration de ces 2 jours solennels chaque année. Quoi, leur dirent les rabbins, n’avons-nous pas la charge d’assez de misères, et il ne devrait pas nous incomber encore celle du souvenir d’Aman (on nous reprochera de nous réjouir de sa chute). Aussi, Mardochée et Esther écrivirent une 2e lettre, selon le verset précité, dans laquelle ils ajoutèrent: Vous n’avez rien à craindre de ce côté, puisque le fait historique est connu et inscrit dans les archives arceion, selon ces mots (ib. 10, 2): ils sont inscrits au livre des chroniques des rois de Mède et de Perse. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Yonathan: 85 vieillards et parmi eux plus de 30 prophètes se sont donné beaucoup de mal pour mettre ces sortes de faits par écrit. Ainsi, il est dit (Lv 27, 34): Voici les préceptes que l’Éternel a ordonnés à Moïse; or, parmi les préceptes qui nous ont été ordonnés par Moïse, celui-ci nous a dit que nul autre prophète ne viendra faire aucune rénovation essentielle. Pourquoi donc Mardochée et Esther veulent-ils nous imposer ces nouvelles fêtes? Ils ne quittèrent pas leur place, cherchant à éclaircir ce doute, jusqu’à ce que Dieu, ouvrant leurs yeux, leur eût fait trouver une allusion écrite à ce sujet dans le Pentateuque, les Prophètes et les Hagiographes. Aussi est-il dit (Ex 17, 14): L’Éternel dit à Moïse: inscris ceci en souvenir dans un livre; le mot ceci vise la Loi (le Pentateuque), comme il est dit (Dt 4, 44): Ceci est la Loi que Moïse a placée devant les enfants d’Israël; le mot souvenir vise les prophètes, selon ces mots (Ml 3, 16): Un livre de souvenir a été écrit devant lui pour ceux qui craignent Dieu; l’expression dans un livre s’applique aux Hagiographes, selon ces mots(Est 9, 32): l’ordre d’Esther était de garder ces paroles (ces faits) de Purim et de les inscrire dans un livre. –
Pnei Moshe non traduit
הזאת השנית. כתיב ומה ת''ל עוד השנית אלא מכאן וכו':
לא דיינו הצרות הבאות עלינו. מחמת הקנאה:
הדא היא דכתיב וכו' השנית. שלא קבלו עליהם עד אגרת השנית ולא נפקא לן מזה שיקראו עוד בשני:
זאת. זו תורה שכתוב שם מעשה עמלק:
זכרון אלו הנביאים וכו'. מה שכתוב בשמואל:
אלו הכתובים. ומגילת אסתר נרמז בזה כדכתיב בה ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר כלומר שנרמז בהספר שכתוב בפ' עמלק:
רַב וְרִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן וּבַר קַפָּרָא וְרִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרוּ. הַמְגִילָּה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה לָמֹשֶׁה בַסִּינַי. אֶלָּא שֶׁאֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִּים עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. וַחֲמֵשֶׁת סִיפְרֵי תוֹרָה אֵינָן עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. מַה טַעֶמָא. ק֥וֹל גָּד֭וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אַף מְגִילַּת אֶסְתֵּר וַהֲלָכוֹת אֵינָן עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. נְאֱמַר כָּאן ק֥וֹל גָּד֭וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְזִכְרָ֖ם לֹא יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ הֲלָכוֹת. הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָם֖ לֽוֹ.
Traduction
Rav, R. Hanina, R. Jonathan, B. Qapara et R. Josué b. Levi dirent: la Megila a déjà été révélée à Moïse au Sinaï, et il n’y a pas dans la Loi d’ordre (24)'''''' Cf. (Rosh Hashana 1, 1), ci-dessus, p. 54 ( 56b); (Sota 8, 3) ( 22d).'''''' rigoureux (pour qu’il ait fallu en parler d’avance). R. Yohanan et R. Simon b. Lakish émettent 2 avis divers à ce sujet: l’un dit que si même les Prophètes et les Hagiographes sont annulés un jour, le Pentateuque ne le sera pas (25)5 Casuistique de R. David b. Zimra, 2, nos 666 et 828., en vertu de ces mots (Dt 5, 19): une grande voix, qui ne cesse pas; l’autre dit que ni la fête d’Esther, ni les règles légales ne seront jamais annulées, par analogie entre le verset précité, une grande voix qui ne cesse pas, et celui-ci (Est 9, 28): leur souvenir ne cessera (ne s’effacera) pas de leur postérité, ni les règles légales, selon ces mots (Ha 3, 6): des voies (26)'''''' Littéral.: les chemins (de l'univers); c'est un jeu de mots sur le double sens de [207], voies et règles.'''''' éternelles sont à lui.
Pnei Moshe non traduit
ולא יסף. לא פסק:
הלכות. שבתורה שבע''פ שנאמר הליכות עולם לו אל תיקרי הליכות אלא הלכות:
רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע עָתִיד לִשְׁקוֹל כַּסְפּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר. מוּטָּב שֶׁיַּקְדִּים כַּסְפָּן שֶׁלְבָּנַיי לְכַסְפּוֹ שֵׁלְאוֹתוֹ הָרָשָׁע. לְפִיכָךְ מַקדִּימִין וְקוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
Traduction
Selon R. Levi au nom de R. Simon b. Lakish, Dieu a prévu qu’un jour Aman, le cruel, voudra, par son argent, l’emporter sur Israël, et dit: mieux vaut que l’argent de mes enfants précède celui de cet impie; voilà pourquoi avant la fête d’Esther, on a soin de lire la section biblique, des sicles offerts au Temple (Ex 30, 11-16).
Pnei Moshe non traduit
לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים. באדר שקורין המגילה קורין בשקלים מקודם וזהו באדר השני כדדריש ר' אבהו מדכתיב בכל שנה ושנה להיקשא:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. בְּכָל שָׁנָה֖ וְשָׁנָֽה׃ הִקִּישׁ שָׁנָה שֶׁהִיא מְעוּבֶּרֶת לְשָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. מַה שָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן אַף שָׁנָה שֶׁהִיא מְעוֹבֶּרֶת אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. כְּדֵי לִסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִגְאוּלָּה.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Éléazar (pourquoi la lecture d’Esther a lieu en Adar (II): de l’expression en chaque année, on déduit l’analogie entre l’année embolismique et celle qui ne l’est pas; comme dans une année ordinaire, le mois d’Adar touche celui de Nissan; il en sera de même dans l’année embolismique; de cette façon, ajoute R. Helbo, on peut rapprocher cette délivrance (sous Esther) de celle de la Pâques (en Nissan).
Pnei Moshe non traduit
כדי לסמוך גאולה. של מרדכי ואסתר לגאולת ניסן דאי מהיקשא בלחוד אימא מה כל שנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט קא משמע לן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source