Meguilah
Daf 4b
משנה: אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין. פָּחוּת מִיכֵּן הֲרֵי זֶה כְּפָר. בְּאֵילּוּ אָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים וְהָעָם וְתִשְׁעָה בְּאָב וַחֲגִיגָה וְהַקְהֵל מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין מוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא חֲמִישִׁי קוֹרִין אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ׃
Traduction
. On appelle grandes villes (16)Dans les éditions de Venise, c'est ici le commencement du 6. toutes celles où il y a dix personnes ne s’adonnant pas aux travaux manuels (et ayant des fonctions officielles en vue du culte); s’il y a en moins, c’est un village. Au sujet de ces époques de lecture, on a prescrit de les avancer (en cas de déplacement), non de les reculer; mais pour l’époque de l’offre du bois des prêtres, ou le jeûne du 9 Ab, ou le sacrifice d’une fête, ou une convocation de tout le peuple, on reculera au lieu d’avancer. Quoiqu’il arrive parfois d’avancer le jour de la lecture, au lieu de l’ajourner, il sera permis en ces jours (supplémentaires) de se livrer au deuil, ou de jeûner, et de faire les distributions aux pauvres. Enfin, dit R. Juda, on l’avancera aux jours de réunion synagogale du lundi ou du jeudi, dans les localités où l’on se réunit déjà pour lire une section de la Loi; mais là où ce n’est pas l’usage, on fera la lecture au jour fixe (le 14 ou le 15).
Pnei Moshe non traduit
מתני' איזו עיר הגדולה כל שיש בה עשרה בטלנין. כדקאמר בגמרא שבטלין ממלאכתן לבית הכנסת והן מתפרנסין משל צבור כדי להיות מצויין תמיד בשעת התפלה בבהכ''נ:
באלו אמרו. במגילה אם חל זמן קריאתה בשבת וכן בתרומת שקלים דמשמיעין על השקלים באחד באדר אם חל בשבת מקדימין ולא מאחרין וכן אמרו בגמרא:
אבל זמן עצי כהנים והעם. כמו שנשנה לעיל בפ' בתרא דתענית וחל אחד מהזמנים בשבת וט' באב שחל בשבת וכן שאר התעניות וכן חגיגה אם חל י''ט בשבת ואינה דוחה שבת להביא שלמי חגיגה וכן הקהל את העם שהיה המלך קורא משנה תורה וכל העם חייבים לבא לשמוע ולהביא נשיהם וטפם כדכתיב וזה אי אפשר בשבת כדקאמר בגמרא משום בימה שהיו עושין להמלך ואי אפשר לעשות מקודם שזמן הקהל ביום א' דחול המועד כדתנן בפ''ז דסוטה וח''א לעשותו בי''ט כל אלו מאחרין ולא מקדימין. ובכולהו אינך טעמא דאכתי לא מטא זמן חיובייהו וט' באב דאקדומי פורענותא לא מקדמינן:
אע''פ שאמרו. במגילה מקדימין לקרותה מותרים אלו הימים הקודמין בהספד ותענית:
ובמתנות לאביונים. מי שנתן בימים הקודמין י''א וי''ב וי''ג מתנות לאביונים יצא ידי חובתו אבל משלוח מנות אין נוהג אלא ביום הסעודה והיא בזמנה דוקא כדאמרינן בריש פרקין:
אמר ר' יהודה וכו'. וכבר כתבנו במתני' דלעיל דבזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה בי''ד לעיירות ולכפרים ובט''ו למוקפין:
בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. חָל לִהְיוֹת לָעֲייָרוֹת בַּשַּׁבָּת יִקְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת. 4b אֶלָּא מַתְנִיתָה בִתְרֵין תַּנָּייָא. תַּנָּייָא קַדְמִייָא סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. [וְתַנָּייָא חוֹרָנָא סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ לֹא יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה.] אָמַר לוֹן. כֵּן אָמַר רַב. חַד תַּנָּייָא הוּא. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה רַב בִּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. וְדִכְווָתָהּ. חָל לִהְיוֹת לָעֲייָרוֹת בַּשַּׁבָּת. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם מִלְחָמָה הָיָה. וְהוּא מוֹכִיחַ עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ נִיחָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. כְּפָרִים קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת יִידָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה. וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְאַחַר הַשַּׁבָּת. הֵיךְ עַבְדִּן עוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֵית אֶיפְשַׁר. וְאִין אֶיפְשַׁר כְּמַתְנִיתָה.
Traduction
On objecta devant R. Zeira (14)Dans l'édition de Venise, le 4 commence ici.: comme on a dit qu’au cas où le 14 est un vendredi, la lecture qui doit avoir lieu dans les villes fortes le samedi est avancée au vendredi, on devrait dire aussi que s’il y a lieu pour les citadins de lire le samedi, on l’avance au vendredi, non au jeudi? C’est que la Mishna adopte en partie 2 avis divers; l’un pense que lorsqu’il y a un dérangement de jour, on doit l’avancer à la réunion synagogale (il se rapporte à la fin); l’autre ne partage pas cet avis (et justifie ainsi le commencement). —Non, leur répondit R. Zeira, Rav a dit que le tout a été professé par un seul docteur; et l’on a enseigné que si le 14 est un vendredi, les gens des villes fortifiées qui devaient faire la lecture le samedi l’avancent d’un jour, en vertu d’un autre motif, celui qu’a exprimé R. Helbo ou R. Houna et Rav au nom de R. Hiya le grand (15)Ci-dessus, 1, et ci-après, 2, 3., savoir que tous peuvent remplir ce devoir le 14, qui est le moment opportun pour la lecture de la majorité; de même, si par suite de la coïncidence du 14 avec un vendredi, les gens des villes fortifiées auraient à faire la lecture le samedi, on l’avance au jeudi (non au vendredi), en raison du motif invoqué par R. Helbo, que le 13 était le jour du combat, et il indique par lui-même qu’il n’y a pas eu de repos en ce jour (il n’est donc pas approprié à la célébration de la fête). On a trouvé qu’un enseignement dit: les villageois liront le vendredi (si le 14 est un samedi); les habitants des villes avanceront la lecture au jeudi, et ceux des villes fortifiées la reculeront au dimanche (de cette façon, ils ne liront pas simultanément). En fait, quel avis suivra-t-on si le 14 est un samedi? Cela n’a jamais lieu, dit R. Yossa (comme il est dit ci-dessus). Au temps où cela pouvait encore avoir lieu (lorsque la néoménie dépendait de la vue de la lune), on suivait l’avis anonyme de la Mishna.
Pnei Moshe non traduit
בעון. הדר בעו בני הישיבה לפני ר' זעירא אסיפא דקתני במתני' חל להיות בשבת וכו' ואמאי עיירות מקדימין ליום הכניסה הא כמה דאת אמר תמן בבבא שלפניה חל להיות ארבעה עשר בערב שבת שחל להיות לכרכים יום שלהן בשבת קורין הן בע''ש עם העיירות ואין נדחין ליום הכניסה ונימא נמי אם חל להיות לעיירות יום שלהן בשבת יקראו בע''ש ולא ידחו ליום הכניסה:
אלא מתניתא כתרין תנייא. זה הכל מסקנת דברי בני הישיבה הן כלומר מי נימא דלא מיתוקמא מתני' אלא כתרי תנאי ומי ששנה זה לא שנה זה וכדמסקו ואזלו:
תנייא קדמייא. זה מה שהתחלנו לפלפל בו בהסיפא בחל י''ד להיות בשבת הוא סבר מימר כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה. ותנייא אחרינא זה ששנה הבבא שלפניה חל להיות ע''ש סבר הוא מימר כל שהוא נדחה ממקומו לא ידחה ליום הכניסה אלא ליום שיכול לקרות בו ולפיכך כאן שהמוקפין נדחין ממקומן שאינן יכולין לקרות בשבת קורין הן בע''ש עם העיירות:
אמר לון. ר' זעירא לא היא אלא כן אמר רב חד תנייא הוא ששנה לשתי הבבות והכא טעמא אחרינא איכא דמפני מה אמרו כשחל י''ד בע''ש וחל להיות לכרכים יום שלהן בשבת שקורין הן בע''ש עם העיירות דאמר ר' חלבו לעיל ריש פרקין הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לרוב העולם ומכיון דבדיעבד הכל יוצאין בי''ד הכא דלא אפשר להן לקרות ביומן קורין אף לכתחלה בו ודכוותה נמי בסיפא בחל להיות לעיירות ליום שלהן בשבת נדחין הן ליום הכניסה ואין קורין בע''ש ונמי מדר' חלבו דאמר לעיל יום י''ג יום מלחמה היה והוא מוכיח על עצמו שלא היה בו ניחא ובדין היה לא לקרות בו דבימים אשר נחו כתיב אלא מק''ו הוא דמרבינן ליה כדלעיל ומכיון שמן הדין אינו יום ראוי לקריאה ואין עליו רמז מהכתוב הכא שאין העיירות יכולין לקרות ביומן נדחין הן ליום הכניסה ולא בע''ש שהוא יום י''ג ויום הכניסה שהוא י''ב יש לו רמז מהכתוב כדאמרינן לעיל דמרבינן י''א וי''ב מבזמניהם או מכימים:
אשכח תני. אידך דס''ל אם חל י''ד בשבת כפרים קורין בע''ש וכו' והטעם דאינו בדין שיהו העיירות וכפרים קורין כאחת ביום אחד וכהאי סברא דלעיל גבי הא דר' אילא ואיפכא ליכא למימר דס''ל להאי תנא כל הנדחה נדחה ליום הכניסה וכיון דהכא העיירות נדחין ממקומן ליום הכניסה הן נדחין:
היך עבדין עובדא. בהא דפליגי תנאי בחל י''ד בשבת:
אמר ר' יוסה לית אפשר. שיהא חל י''ד בשבת וכדאמר ר' יוסה לעיל בריש הלכה לית כאן חל להיות בשבת דא''כ צומא רבא יחול בערובתא דשבתא וזה אי אפשר:
ואין אפשר. ואם בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה היה אפשר זה ולא היו משגיחין על הדחיות א''כ הלכה כסתמא דמתני' בחל בשבת:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ. יִדָּחֶה מִמְּקוֹמוֹ. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. וַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִן. אֲפִילוּ בַיָּחִיד. רִבִּי אַבּוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ. יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רַב חוּנָה וְרַב יְהוּדָה. חַד אָמַר. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ בִיחִידִי. מְתִיב מָאן דְּאָמַר. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. לְמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בִיחִידִי. עַד שֶׁהוּא בִמְקוֹמוֹ יִקְרָא.
Traduction
R. Aba dit au nom de R. Juda: chaque foi que la lecture est déplacée de son temps, elle doit se faire dans une assemblée d’au moins dix personnes. Cependant, nous avons vu des rabbins lire en dehors du 14, même seuls. R. Abina, au nom de R. Assé, dit (comme R. Juda) qu’en cas de déplacement de l’office, il faut le célébrer en réunion d’au moins dix personnes. Selon R. Hanania, il y a discussion à ce sujet entre R. Houna et R. Juda: l’un exige une réunion d’au moins dix; l’autre autorise la lecture même si l’on est seul. D’après toi, dit le premier à son interlocuteur, si cette lecture peut se faire en étant seul, à quoi bon réunir les villageois aux citadins, et pourquoi chacun ne lirait-il pas chez lui?
Pnei Moshe non traduit
כל שאמרו ידחה ממקומו בלבד בעשרה. דהואיל וקורין אותה שלא בזמנה אין קורין אלא בעשרה:
ואנן חמיין רבנן. דנהגי לקרות אפי' ביחיד ושלא בזמנה:
ר' אבונה בשם רב אסי. קאמר נמי כדרב יהודה:
ר' חנניה אמר. פליגי אמוראי בזה:
מתיב וכו'. לדידך שאפי' ביחיד א''כ למה בני הכפרים מתאספין ליום הכניסה להעיירות לקרות עד שהוא במקומו יקרא ביחיד ויכול לקרות ביום שירצה:
אָמַר רִבִּי. סָֽלְקָת מַתְנִיתָה אַחַד עָשָׂר וּשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
Traduction
On ne saurait supprimer la Mishna, dit Rabbi, qui a établi pourquoi les lectures ont lieu tantôt le 11, tantôt le 12, ou le 13, ou le 14, ou le 15 (il n’est question de lire seul qu’en cas d’ajournement).
Pnei Moshe non traduit
אמר. ליה רבי סלקית מתניתא אחד עשר וכו'. בתמיה וכי אתה רוצה לסלק להמתני' ולבטלה דקחשיב לימים הללו ונלמדו מהכתוב ומסתמא כשתקנו הזמנים בעשרה תקנו ומה שאני אומר אפי' ביחיד היינו על כל מה שאמרו ידחה ממקומו הוא דקאמינא:
Meguilah
Daf 5a
הלכה: 5a תַּנֵּי. עֲשָׂרָה בְטֵילִים מִמְּלָאכְתָּן לְבֵית הַכְּנֶסֶת. רַב יְהוּדָה אָמַר. כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְתַלְמוּדֵינוּ. תַּנֵּי. כְּפָר שֶׁאֵין בּוֹ עֲשָׂרָה. תְּקָנָתוֹ קַלְקָּלָתוֹ וְנַעֲשֶׂה כְעִיר.
Traduction
On a enseigné: par les dix personnes en questions, on entend celles qui ont pour toute occupation de s’adonner entièrement à la synagogue. Nous sommes p. ex. en ce cas, dit R. Juda, ne vivant pas de notre enseignement (mais des fonctions publiques). On a enseigné; dans un village ne contenant pas dix personnes de cette sorte, sa situation inférieure remédie précisément à son état liturgique, au point qu’au lieu de déplacer son jour de lecture, on lui assignera le même rang qu’à la ville (on y lira le 14). –
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני וכו'. כדפרישית במתני':
שאין אנו צריכין לתלמודינו. להתפרנס מן התורה לפי שיש לנו פרנסה משל צבור:
תני בברייתא:
כפר שאין בו עשרה. להיות מתכנסין בו בב' וה' לקרות בתורה:
תקנתו קלקלתו. קלקלה שאין בו עשרה היא תקנתו ונעשה כעיר לקרות בי''ד:
בְּאֵילּוּ אָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. קְרִיאַת מְגִילָּה וּתְרוּמַת שְׂקָלִים מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. סְעוּדַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ וּסְעוּדַת פּוּרִים מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. רִבִּי זְעוּרָה בָעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְיַעֲשׂוּ אוֹתָן בַּשַּׁבָּת. אָמַר לֵיהּ. לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה. אֶת שֶׁשִּׂמְחָתוֹ תְלוּיָה בְבֵית דִּין. יָצָא זֶה שֶׁשִּׂמְחָתוֹ תְלוּיָה בִידֵי שָׁמַיִם.
Traduction
''A ce sujet, est-il dit, on a prescrit d’avancer la cérémonie, non de la reculer''; ceci s’applique à la lecture du rouleau d’Esther et à l’offrande des sicles de capitation (il ne faut pas dépasser la date de la néoménie de Nissan). Le repas de la néoménie et celui de la fête de Purim pourront, au contraire, être reculés, non avancés. R. Zeira demanda devant R. Abahou, s’il est permis de faire ce festin un samedi? —Non, fut-il répondu, parce qu’il est écrit (Est 9, 18): d’en faire des jours de festin et de joie; il s’agit donc de jours joyeux établis comme tels par le tribunal (par décision récente), à l’exclusion du jour du Shabat dont la joie a été décidée par mesure céleste.
Pnei Moshe non traduit
ותרומת שקלים. כדפרישית במתני':
סעודת ר''ח. שהיו נוהגין לעשות ביום שקדשו החדש כדאמרינן בפ''ק דסנהדרין:
וסעודת פורים. אם חל בשבת מאחרין לאחר השבת לעשות הסעודה ולא מקדימין:
ויעשו אותן בשבת. אם הזמינו הכל מלפני השבת:
א''ל וכו'. את ששמחתו תלויה בב''ד. כלומר ימי משתה ושמחה באותן הימים הוקבעו על ידי שקבלו עליהם לעשות וב''ד שבאותו הדור הסכימו לכך יצא זה יום השבת וכן ר''ח עצמו שמחתו תלויה בידי שמים היא שע''י שהיום שבא ונצטוינו מן השמים עליה ויש רמז ג''כ מהכתוב על השלש סעודות בשבת וכן ר''ח נצטוינו לקדש החדש וע''י כך עושין הסעודה:
מַגְבִּת פּוּרִים לְפוּרִים. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה מִמֶּנָּה הֶעָנִי רְצוּעָה לְמִנְעָלוֹ. אֵין מְדַקְדְּקִין בְּמִצְוַת פּוּרִים אֶלָּא כָּל מִי שֶׁהוּא פוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ לִיטּוֹל נוֹתְנִין לוֹ. אֵין מְשַׁנִּין בִּמְעוֹת פּוּרִים. הָא שְׁאָר כָל הַמָּעוֹת מְשַׁנִּין. אֶלָּא כָּל הַמָּעוֹת עַד שֶׁלֹּא יִינָֽתְנוּ לַגִּיזְבָּרִין אַתְּ רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתָן. מִשֶּׁנִּיתְנוּ לַגִּיזְבָּרִין אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתָן.
Traduction
Les collectes faites pour les pauvres en vue du Purim seront spécialement consacrées à ce jour; et R. Eléazar ajoute que le pauvre ne devra rien distraire de ce qu’il a reçu, fût-ce seulement de quoi acheter un cordon pour ses sandales (et l’employer exclusivement au repas de fête). Pour observer ce précepte des dons de Purim, on ne devra pas être trop regardant (pour savoir à qui l’on fait l’aumône), mais on donnera à qui tend la main (fût-ce un païen), et l’on ne donnera pas d’autre destination à l’argent remis en vue de cette fête. Est-ce à dire que l’on peut modifier le but de toute aumône? Voici la règle (17)V. B., 'Erakhin 6a, et ci-après, 3, 1.: avant la remise des dons au trésorier, on peut modifier leur destination: une fois cette remise faite, il n’est plus permis de changer le but. (18)'''''' Suivent 2 passages traduits: 1º (Sheqalim 4, 1); 2º ci-dessus, (Taanit 4, 6) (9), fin, p. 195.''''''
Pnei Moshe non traduit
מגבת פורים. מה שגבו לצורך עניים הוא לפורים שישמחו בו היום וכדאמר ר''א ובלבד שלא ישנה ממנה העני לדבר אחר ואפי' לקנות רצועה למנעלו ה''ז אינו צורך פורים:
אין משנין במעות פורים. שגבו לצדקה אין משנין לצדקה אחרת. ופריך הא שאר כל המעות שגבו לצדקה זו משנין לאחרת הרי לאותה צדקה היא שגבו אלא כך היא כל המעות עד שלא ינתנו לגזברין לשם כך וכך את רשאי לשנותן משניתנו וכו' וכדאמרינן לקמן פ' בני העיר בסוף הלכה א' אבל מעות פורים לעולם אין משנין:
אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים. מָה רָאָה זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם לְהִימָּנוֹת. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה וְלֹא מָֽצְאוּ עֵצִים בַּלִּישְׁכָּה וְעָֽמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן וּמְסָרוּם לַצִּיבּוּר וְנִקְרְבוּ מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. וְהִיתְנוּ עִמָּהֶן הַנְּבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁאֲפִילוּ לִשְׁכָּה מְלֵיאָה עֵצִים וְעָֽמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּן מִתְקָרֵב אֶלָּא מִשֶּׁלָּהֶן תְּחִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה קָרְבַּן יָחִיד מִקָּרְבַּן צִיבּוּר. תַּנֵּי. אִשָּׁה שֶׁעָשָׂת כֻּתּוֹנֶת לִבְנָהּ צְרִיכָה לִמְסוֹר לְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה קָרְבַּן יָחִיד מִקָּרְבַּן צִיבּוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵה. אוֹתָן הַיָּמִים נוֹהֲגִין בִּשְׁעַת קָרְבָּן וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. אָנִי הָיִינוּ מִבְּנֵי סְנָאָה בֶן בִּנְיָמִן וְחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְדָחִינוּ אוֹתוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהָייִנוּ מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מה ראה זמן עצי כהנים וכו'. הובא לעיל בפ' בתרא דתענית בהלכה ועיין במקום המצויין שם עד ולא משלימין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source