Meguilah
Daf 31a
משנה: הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְלֹא יִקְרָא לַמְתוּרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד וּבַנָּבִיא שְׁלֹשָׁה. אִם הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת קוֹרִין אֶחָד אֶחָד. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. וְעַד כַּמָּה הוּא מְדַלֵּג עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן׃
Traduction
Celui qui fait la lecture officielle de la loi ne devra pas lire moins de 3 versets et ne pas lire à l’interprète plus d’un verset à la fois; mais de la section des prophètes on peut lire jusqu’à 3 versets (c’est moins grave si l’interprète commet une erreur de mémoire). Si 3 versets qui se suivent forment 3 chapitres distincts, on les lira séparément. On peut sauter d’un passage l’autre en lisant dans les Prophètes. non en lisant dans la Loi; toutefois, l’interruption ne sera pas plus longue que l’interprète n’a mis de temps à traduire (sans faire attendre le public pour reprendre la lecture).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים. כנגד תורה ונביאים וכתובים:
ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד. שלא יטעה המתורגמן שהוא מתרגם בעל פה:
ובנביא. יכול לקרות למתורגמן שלשה פסוקים אם רוצה דלא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא הוראה מינייהו:
ואם היו שלשתן שלשה פרשיות. כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם וגו'. כי אמר ה' מצרים ירד עמי בראשונה וגו' ועתה מה לי פה נאום ה' וגו'. אלו שלשה פסוקים רצופים זה אחר זה היה בספרים שלהם נחלקין לשלש פרשיות וקורין אחד אחד להיכרא:
מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:
ואין מדלגין בתורה. בשני עניינים שהשומע להדולג ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע אבל בענין אחד מדלגין כמו שהיה הכ''ג קורא ביה''כ באחרי מות ומדלג וקורא אך בעשור:
ועד כמה הוא מדלג. בתורה בענין אחד ובנביא אפי' בשני עניינים:
עד כדי שלא יפסוק התורגמן. לא ישהה יותר אלא בכדי שישלים המתורגמן לתרגם מה שהוא צריך לתרגם שאין כבוד לצבור לעמוד שם בשתיקה. היה קורא בתורה ונשתתק וכו'. גרסינן להא בפ''ה דברכות בהלכה ג':
תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. אֵין קִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ אֶלָּא בַעֲשָׂרָה. רִבִּי בָּא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמַר כָּאן עֵדָה וְנֶאֱמָר לְהַלָּן עַד מָתַ֗י לָעֵֽדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את. מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף כָּאן עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. נֶאֱמַר כָּאן תּוֹךְ וְנֶאֱמָר לְהַלָּן וַיָּבֹ֨אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבּוֹר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים. מַה תּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף כָּאן עֲשָׂרָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. אם מִתּוֹךְ 31a אַתְּ לָמֵד. סַגִּין אִינּוּן. [אֶלָּא נֶאֱמַר כָּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱמָר לְהַלָּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף כָּאן עֲשָׂרָה.].
Traduction
Samuel a aussi enseigné (165)J., (Sanhedrin 1, 2).: la sanctification (proclamation de la Néoménie ne se fait qu’en réunion de dix hommes.– (166)Suit un passage traduit (Berakhot 7, 3)..
Pnei Moshe non traduit
תני שמואל אין קידוש החדש אלא בעשר'. בפ''ק דסנהדרין בהלכה ב' גריס להא על המתני' דהתם דקתני עיבור החודש בשלשה וקאמר הש''ס שם לית כאן עיבור החודש אלא קידוש החודש דבעבור החודש לא אמרו כלום שממילא מעובר הוא כשלא קדשוהו מאתמול ושמואל אמר דמתני' כפשטה ואין קידוש החדש אלא בעשרה כדי לפרסומי מילתא:
נאמר כאן עדה וכו'. גריס להא בפ''ז דברכות בהלכה ג' ועיקרא דמילתא בפ''ק דסנהדרין בהלכה ד' על המתני' מנין לסנהדרי קטנה שהיא של כ''ג וכו' וקאמר נאמר כאן עדה ושפטו העדה וגו' ונאמר להלן עד מתי לעדה הרעה הזאת וכו':
אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'. זו כדקאמר בברכות שם מנין שאין מזכירין את השם אלא בעשרה נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' בתוך הבאים וכו':
אם מתוך את למד סגין אינון. דכתיבי תוך הבדלו מתוך העדה ועוד כתיב והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח והרבה מעשרה היו וא''כ אין ללמוד מג''ש דתוך תוך אלא בני ישראל מבני ישראל דהתם גמרינן:
וּבַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה כֹהֲנִים הָאָמוּרִין בַּפָּרָשָׁה. וְיִהְיוּ כוּלָּם כֹּהֲנִים. רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי לְמָעֵט. וְיִהְיוּ כוּלָּן יִשְׂרָאֵל. אֵין הַפָּרָשָׁה יוֹצְאָה בְלֹא כֹהֵן. עַד כְּדוֹן. בַּמַּקְדִּישׁ גּוּפָהּ שֶׁלְשָׂדֶה. אָמַר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עֲרָכִים הַמִּיטַּלְטְלִין בִּשְׁלשָׁה. וְיֵשׁ עֲרָכִים שֶׁאֵינָן מִיטַּלְטְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עֶרְכִּי עָלַי. וּבָא לְסַדֵּר מִן הַקַּרְקַע. שָׁמִין לוֹ בָעֲשָׂרָה. מִן הַמִּיטַּלְטְלִין. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלשָׁה. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עֶרְכִּי עָלַי. אֵינוֹ כָאוֹמֵר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה מְנָה לַהֶקְדֵּשׁ. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלשָׁה. לִכְיַעֲשִׁיר. נִידוֹן בְּהֶשֶׂג יָד.
Traduction
Pour l’échange des terres, dit la Mishna, il faut 9 simples israélites et un cohen.'' C’est conforme à dix fois le mot cohen exprimé au chapitre des estimations (Lv 27). —Mais alors ne devrait-on pas exiger que toute cette assistance se compose de dix prêtres? —Comme il y a une extension à la suite d’une autre (résultant de ces déductions bibliques), cela équivaut à une exclusion (pour dire que tous n’ont pas besoin d’être cohen). —Mais alors on devrait admettre que tous peuvent être simples israélites? Il ne saurait y avoir de destination spéciale (ou consécration) qu’en présence d’un cohen. Jusque là on sait quelle est la règle si le sol même du champ a été consacré; mais qu’en est-il si l’on a consacré sa valeur? —On peut répondre à ceci par l’enseignement suivant: les estimations mobilières devront être réglées par devant 3 individus. Or, qu’entend-on par estimations non mobilières? On veut dire, selon R. Jacob b. Aha ou R. Simon b. Aba au nom de R. Hanina, que lorsqu’on a déclaré destiner au culte le montant de sa propre valeur et qu’à défaut d’espèces le trésorier se fait payer par des terrains, la décision sera prise devant dix personnes; s’il se fait payer en objets mobiliers, il suffit de la présence de 3 personnes. Donc, en s’engageant à payer le montant de sa valeur, c’est un équivalent à la promesse de verser la valeur de son champ; c’est seulement s’il a fait vœu de donner cent talents au trésor sacré qu’il suffit (à l’instar du bien mobilier) de la présence de 3 hommes; pour le règlement on sursoira jusqu’à ce que cet homme devienne assez riche, et en attendant, on lui fera payer selon ses moyens.
Pnei Moshe non traduit
ויהיו כולם כהנים. ומשני ריבוי אחר ריבוי דכהן למעט מכהן ופריך וא''כ יהיו כולם ישראלים:
אין הפרשה יוצאה בלא כהן. דמיהת כהן הראשון האמור בפרשה לגופיה הוא דאתא דצריך חד כהן:
עד כדון במקדיש גופה של שדה. הא דתנינן בקרקעות תשעה וכהן עד כאן לא מיירי אלא במקדיש גופה של שדה לבדק הבית שבזה שמעינן שצריך להעריך אותה תשעה וכהן אבל אם אמר דמי שדי עלי מהו אם הויא כערכין המיטלטלין שהרי דמים הקדיש או כהקדש קרקע:
נישמעינה. לזה מן הדא מתני' דתנינן בפ''ק דסנהדרין בהלכה ב' ההקדשות בשלשה הערכין המטלטלין בשלשה ומעיקרא מפרש להמתני' דמדקתני ערכין המטלטלין משמע שיש ערכין שאינן מטלטלין וקשיא וכי יש ערכין שאינן מטלטלין כלומר ומאי נינהו הני אי קרקעות הא תני להו בהדיא נמי התם ובקרקעות תשעה וכהן והכי ה''ל למיתני ערכין של מטלטלין ומאי האי דקאמר המטלטלין:
ר' יעקב וכו'. מפרש לה דה''ק האומר הרי ערכי עלי ובא הגזבר לסדרו ממה לגבות ממנו הדין הוא כך אם גובה מן הקרקע שמין לו בעשרה ואם מן המטלטלין שמין לו בשלשה:
האומר הרי ערכי עלי וכו'. כלומר ומעתה נפשטה הבעיא שהרי האומר ערכי עלי וכי אינו כאומר דמי שדי עלי דמאי שנא זה מזה דכשאומר דמי ערך שדי עלי הוי כאומר ערכי עלי וא''כ הדין שוה בשניהם שאם בא הגזבר לגבות מן המטלטלין בשלשה ומן הקרקעות בי':
אבל אם אמר הרי עלי וכו'. כלומר ודוקא באומר דמי שדי עלי אבל האומר הרי עלי מנה להקדש ה''ז מטלטלין ושמין לו לגבות ממנו הסך שהקדיש בשלשה:
לכשיעשיר. כלומר והיינו שאם אין לו ממה לשלם ממתינין לו לכשיעשיר ועכשיו נידון הוא בהשג יד:
תַּנֵּי. עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּמִּיטַּלְטְלִין אֵין לָהֶם אִיגֶּרֶת בִּיקּוֹרֶת. מָהוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה. עוּלָּה בַר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. שְׁטָרוֹת וּמִּיטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא יִיגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֲבָדִים נִיפְדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן וּבַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אָמַר לֵיהּ. אָדָם דְּהָכָא בֶּן חוֹרִין הוּא. חִינְנָה בַר שֶׁלֶמְיָה בְּשֵׁם רַב. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי וּבְעָא מֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא. רִבִּי. לֹא כֵן לִימַדְתָּנוּ בִשֵׁם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. וַחֲזַר בֵּיהּ וַעֲבֲד כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
On a enseigné: pour la cession des esclaves et des servantes, il n’est pas besoin d’enquête judiciaire préalables (167)J., (Ketubot 11, 6) ( 34c).. Ce dernier acte, dit R. Juda b. Pazi, consiste dans la licitation. Oula b. Ismaël justifie cet avis, en disant qu’il s’agit d’éviter la fuite des esclaves, ou le vol des contrats et d’autres objets mobiliers. R. Aba b. Cohen demanda devant R. Yossa: n’en résulte-t-il pas que le rachat des esclaves sera opéré devant 3 personnes (en cas de consécration)? -Oui, dit-il. —Mais, fut-il objecté, notre Mishna ne dit-elle pas que, pour l’échange des terres, il faut 9 personnes et un cohen, ainsi qu’à l’égard d’un homme racheter? —C’est vrai, fut-il répondu, à l’égard d’un homme libre. Hinena b. Salmieh dit au nom de Rav qu’un fait de ce genre se passa en présence de Rabbi, et il voulut agir selon l’avis des autres sages. —Maître, lui dit R. Eleazar b. Perata petit fils d’un rabbi du même nom, ne nous as-tu pas enseigné au nom de ton grand-père (R. Simon b. Gamliel) que l’avis public est exigible en cas d’une telle vente; il renonça donc à son premier plan, et il adopta l’avis de R. Simon b. Gamliel.
Pnei Moshe non traduit
תני העבדים והשפחות וכו' אין להם איגרת בקורת. כדמפרש ר' יודה בר פזי שאין להם אכרזה כשרוצין ב''ד למכרן אין מכריזין עליהן כדקאמר טעמא עבדים ושפחות שלא יברחו ושטרות ומטלטלין כדי שלא יגנבו מהרבים הנאספים לראותן כדי ללוקחן. וגרסינן להא פי''א דכתובות בהלכה ו':
לית הדא אמרה. וכי לאו שמע מינה מהכא שעבדים נפדין בשלשה אם הקדישן ובא לפדאן מן ההקדש אין צריך אלא שלשה כשאר מטלטלין כדי שלא לפרסם הדבר וישמעו ויברחו וא''ל אין כן הוא הדבר שהעבד נפדה בשלשה:
והא תנינן וכו' ואדם כיוצא בהן. וצריך עשרה:
א''ל אדם דהכא בן חורין הוא. אם הקדיש בן חורין מיירי אבל עבד נפדה בשלשה:
אתא עובדא קומי רבי ובעא מיעבד עובדא כרבנן. התם בכתובות קאי ואיידי דהאי דלעיל מייתי לה הכא כדרך הש''ס הזה. דאמרינן התם במתני' שום הדיינין שפחתו או הותירו שתות מכרן בטל וכשלא עשו אגרת בקורות:
לא כך לימדתנו משום זקניך. רשב''ג דפליג על רבנן התם וקאמר דלרבנן דוקא אלא א''כ עשו איגרת בקורת דאז מכרן קיים אבל לדידיה לעולם מכרן קיים דא''כ מה כח ב''ד יפה וחזר ביה רבי ועבד עובדא כרבן שמעון בן גמליאל זקינו:
Meguilah
Daf 31b
הלכה: רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 31b הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְנִשְׁתַּתֵּק. זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן. אִין תֵּימַר. מִמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיק. הָרִאשׁוֹנִים נִתְבָּֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן. הָאַחֲרוֹנִים נִתְבָּֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן וְלָא נִתְבָּֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן. וְכָתוּב תּ֘וֹרַ֤ת י֨י תְּ֭מִימָה שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ תְּמִימָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. זהו שקרא לפניו ונשתתק כדמפרש טעמא שאם תאמר ממקום שפסק א''כ פסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהם שהרי זה בירך לפני קריאתם ולא נתברכו לאחריהן שלא הספיק לברך ופסוקים האחרונים שקורא זה שעומד תחתיו נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהם שהרי מתתיל ממקום שפסק וגומר קריאת הראשון על סמך ברכתו שכבר בירך:
וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה. בברכותיה שמברכין עליה והלכך צריך שיתחיל ממקום שהתחיל הראשון ואז יברך בתחלה ובסוף ונמצאו כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהן:
הָֽיְתָה הַפָּרָשָׁה שֶׁלְחֲמִשָּׁה פְסוּקִים קוֹרֵא אֶת כּוּלָּהּ. לֹא עָשָׁה כֵן אֶלָּא קָרָא שְׁלֹשָׁה. זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד [תַּחְתָּיו] צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁנֵי פְסוּקִים הַאַחֲרוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה מִפָּרָשָׁה הָאַחֶרֶת לֹא עָשָׂה כֵן מָהוּ שֶׁיְּעַכֵּב. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה סָֽלְקוּן מֵיחְמֵייהּ אַפִּין לְאָחוֹי דִּיהוּדָה בַּר תַּמּוּזָה קְרִיבֵיהּ דֵּרִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה בִּכְנִישְׁתָּא דְּסוֹבַנְייָא וַהֲוָה תַּמָּן רִבִּי יִרְמְיָה וְעִכֵּב. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לְרִבִּי יוֹסֵה. וְכוֹפִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָא רַבָּךְ מְעַכֵּב. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרָה רִבִּי חִינְנָא בַּר אַנְדְּרֵיי בְשֵׁם רִבִּי זַכַּיי דְּכָבוּל. טָעָה בֵּין תֵּיבָה לְתֵיבָה מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה לְרִבִּי זְעוּרָה. וְעָֽבְדִין כֵּן. אָמַר לֵיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לְזוֹ. אֲפִילוֹ טָעָה בִּין אִם לִוְאִם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן סַפְרָא דְטֶרְבֶּנְתְ אָֽמְרוּן לֵיהּ בְּנֵי קַרְתֵּיהּ. קְטַע בְּדִיבִּירַייָא דִּקְרוּנוּן בְּנֵינָן. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה. אֲמַר לֶיהּ. אִין קְטָעִין רֵישָׁךְ לָא תִשְׁמַע לוֹן. וְלָא שָׁמַע לוֹן וְשָׁרוֹן לֵיהּ מִן סַפְרוּתֵיהּ. בָּתַר יוֹמִין נְחַת לְהָכָא. קָם עִימֵּיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסִינָה. אָמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ עֲבִיד בְּהַהוּא קַרְתָּךְ. וְתַנֵּי לֵיהּ עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא שָׁמַעַת לוֹן. אָמַר לֵיהּ. וְעָֽבְדִין כֵּן. אָמַר לֵיהּ. וְלִינָן מְקַטְּעִין לוֹן בְּסִידְרָא. אָמַר לֵיהּ. וְלִינָן חָֽזְרִין וְכָֽלְלִין לוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אִילּוּ הֲוָה הַהוּא סַפְרָא בְיוֹמוֹי מַנִּיתִי חֲכִים.
Traduction
(168)En tête est un passage traduit (Berakhot 5, 3). Si un chapitre se compose de 5 versets, on le lira entier; si l’on n’a pas agi ainsi et qu’on a lu seulement 3 versets, le suivant lira, outre les 2 versets restants, trois autres du chapitre suivant. En cas de négligence, est-ce un obstacle à la validité de l’office (et faudrait-il recommencer)? R. Yona et R. Yossa sortirent pour aller recevoir le frère de R. Juda b. Hamouza parent de R. Yossé b. Hanina, dans la synagogue de Sokhnia, où se trouvait R. Jérémie, qui s’opposa à une telle lecture défectueuse (et la fit recommencer). Y a-t-il contrainte en ce cas, dit R. Yona à R. Yossa? Oui, lui répondit-il, puisque ton maître R. Jérémie s’oppose à une lecture irrégulière. R. Simon Sareh, ou R. Hinena b. Andrieh, dit au nom de R. Zaccaï de Kaboul: si l’on s’est trompé dans l’énoncé d’un mot (mal lu), on fait recommencer l’officiant. Est-ce qu’en réalité, demanda R. Jérémie à R. Zeira, on agit ainsi (sans crainte d’offenser le lecteur)? —Certes, répondit R. Zeira, n’y eût-il qu’une légère différence, d’avoir dit p. ex. si pour et si, on vous reprend. A R. Simon écrivain de Terbent, les gens de sa ville adressèrent la demande de couper la lecture des versets en deux, pour que les enfants (lisant lentement) puissent le suivre. Il consulta R. Hanina sur ce qu’il devait faire, et celui-ci lui dit: quand même ils menaceraient de te couper la tête, ne les écoute pas (c’est défendu). Cet écrivain, ayant écouté le rabbi, fut destitué de ses fonctions. Au bout de quelque temps, il descendit en Babylonie; auprès de lui, R. Simon b. Yossina se leva et lui demanda quelles avaient été jadis ses occupations dans sa ville? L’écrivain lui raconta alors ce qui était arrivé. Pourquoi n’as-tu pas écouté tes compatriotes, demanda ce R. Simon? — Mais serait-il permis, répliqua l’écrivain, de rompre les versets? —Certes, fut-il répondu, puisqu’il arrive qu’on les enseigne aux enfants par fragments. Toutefois, observa l’écrivain, en ce cas on répète le verset pour le dire en entier (ce qui n’aurait pas lieu à l’office public). Aussi R. Zeira dit: si cet écrivain avait vécu de son temps, on l’eût nommé au poste de premier sage.
Pnei Moshe non traduit
קורא את כולה. שלא ישייר בפרשה שני פסוקים:
לא עשה כן אלא קרא שלשה. פסוקים בלבד זה שהוא עומד תחתיו צריך לקרות שני פסוקים האחרונים ששייר זה ועוד שלשה פסוקים מפרשה האחרת שלאחריה שאין פוחתין מג' פסוקים בפרשה אחת:
מהו שיעכב. בדיעבד ולא יברך לאחריה עד שיקרא הג' פסוקים שבפרשה האחרת או אם כבר בירך מהו שיעכב וצריך עוד לקרותן וקאמר ר' יונה ור' יוסי וכו' ועיכב ר' ירמיה אף בדיעבד:
וכופין. על כך א''ל והא רבך ר' ירמיה מעכב וא''כ כופין:
טעה בין תיבה לתיבה. כגון כבש כשב וכיוצא בזה מחזירין אותו שיקרא כמו שכתוב:
ועבדין כן. להחזירו בשביל טעות התיבה שאיננה מענין אחר א''ל ועדיין אתה מסופק לזו אפי' טעה בין אם לואם גם כן מחזירין אותו:
דטרבנת. שם מקום וזה ר''ש הסופר היה הקורא וא''ל בני עירו קטע בדיבורייא תפסיק בקריאתך באמצע הדברים בפסוק ולא תאריך כדי שיקראו בעניינו וילמדו לקרות:
א''ל. אף אם קטעין רישך לא תשמע לון להפסיק באמצע הפסוק ולא שמע להן והעבירו אותו מן ספרותיה ואחר ימים ירד לכאן לבבל. וקם עמו רבי שמעון ושאל ומה היה המעשה ואיך התנהגת בעירך עמהם וסיפר לו המעשה ועל מה העבירוהו וא''ל ולמה לא שמעת להם להפסיק והשיב וכי עבדין כן:
א''ל. וכי לית אנן מקטעין לון בסידרא בבה''מ בשעת הלימוד שקוראין חצי הפסוק ומתרגמין להבינו והשיבו וכי לית אנן חזרין וכללין לון להפסוקים כולן בשעת קריאה בתורה והוטב בעיני ר''ז ואמר אלו הוה ההוא ספרא ביומי כשהייתי בבבל הוה מניתיה ליה לחכם:
רַב אָמַר. כְּגוֹן ה֗וֹי רָ֚ב אֶת יוֹצְרוֹ.
Traduction
– Rav cite comme exemple (de ce qu’entend la Mishna par succession de 3 versets à sujets divers) le verset suivant (Is 45, 9): Malheur à celui qui dispute contre son créateur, etc. – (169)'''''' Suit un passage traduit (Yoma 7, 1); cf. (Sota 7, 6).''''''.
Pnei Moshe non traduit
כגון הוי רב את יוצרו וגו'. אלו הפסוקים הן שלשתן ג' פרשיות:
מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא. אֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר מוֹתָּר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מדלגין בנביא וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ז דיומא בהלכה א' ובפ''ז דסוטה בהלכה ו':
מדלגין בנביא אבל אין מדלגין מנביא לנביא. ובנביא של שנים עשר מותר. דהוי כנביא אחד ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source