Meguilah
Daf 28b
רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִרְמְיָה. חַד מְחַזֵּר. מָנָא. וְחוֹרָנָה מְחַזֵּר. פַּטִּירִין עִם יַרְקוֹנִין. נֹאמַר פַּטִּירִין עִם מְרוֹרִין. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דָאָמַר רִבִּי [יוֹנָה]. מָהוּ לַהֲבִיאָן בְּתַמְחוּיִין 28b שֶׁלְכֶּסֶף. הֲוִי דְהוּא מְחַזֵּר. מָנָא. וְיֹאמַר. סַלָּא. רִבִּי פִינְחָס מְחַזֵּר. פַּטִּימִין בְּנֵי תוֹרִין. וְיֹאמַר תּוֹרִין בְּנֵי תוֹרִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
רבי יונה ר' ירמיה וכו'. גרסינן להא לעיל בפ' בתרא דבכורים בהלכה ה':
חד מחזר מנא. תרגום של טנא אמר אחד מנא והחזירו אלא שיאמר סלא כדלקמן ואידך היה מחזיר לאחד שתירגם למצות ומרורין פטירין עם ירקונין ואמר לו שיאמר פטירין עם מרורין:
ולא ידעין. מי מהן היה מדקדק לומר זה ומי מהן לומר לזה:
מן מה דאמר ר' יונה. התם בבכורים לעיל דבעי אם יש להביא בכורים בתמחוין של כסף דדילמא דוקא בטנא קפיד קרא ולא בכלי אחר:
הוי. ש''מ דהוא מחזיר מנא שרבי יונה היה מקפיד להחזירו להמתרגם מנא משום דנסתפק לו אם מותר להביא בכלי אחר אלא ויאמר סלא שזה הוא התרגום של טנא:
ר' פינחס היה מחזיר להמתרגם לתורין ובני יונה פטימין ובני תורין אלא ויאמר תורין ובני תורין. והתרגום שלנו שפנינין ובני יונה ותרגום אחר היה להן בזה:
מְנַיִין לְתַרְגּוּם. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. וַיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר תּוֹרַת. זֶה הַמִּקְרָא. מְפֹרָ֑שׁ זֶה תַרְגּוּם. וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל אֵילּוּ הַטְּעָמִים. וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא זֶה הַמְּסוֹרֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אֵילּוּ הַהַכְרִיעִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אֵילּוּ רָאשֵׁי פְסוּקִים. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. אֲפִילוּ רָגִיל בַּתּוֹרָה כְעֶזְרָה לֹא יְהֵא הוֹגֶה מִפִּיו וְקוֹרֵא (כְּמוֹת) [כְּמוֹ] שֶׁנֶּאֱמַר בְּבָרוּךְ. וַמִפִּיו֙ יִקְרָ֣א אֵלַ֔י כָּל הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַֽאֲנִ֛י כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶ֭ר בַּדְּיֽוֹ׃ וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי מֵאִיר שֶׁהָיָה בְאַסְייָא וְלֹא הָיָה שָׁם מְגִילָּה כְתוֹבָה עִבְרִית וּכְתָבָהּ מיִפִּיו וּקְרָייָהּ. אֵין לְמֵידִין מִשְּׁעַת הַדְּחָק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שְׁתַּיִם כָּתַב. כָּתַב אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִתּוֹךְ פִּיו וְכָתַב אֶת הַשְּׁנִייָה מִתּוֹךְ הָרִאשׁוֹנָה וְגָנַז הָרִאשׁוֹנָה וְקָרא בַשְּׁנִייָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יְכִיל אֲנָא כְתַב כָּל קִרְייָא מִן פִּימִי. רִבִּי חִייָה רַבָּה אָמַר. יְכִיל אֲנָא כְתַב כָּל קִרְייָא בִּתְּרֵין מָנָיי. הֵיךְ עֲבִידָא. זְבַן בִּתְּרֵין מָנָיי זֶרַע דְּכִיתַּן וּזִרַע לֵיהּ וַחֲצַד לֵיהּ וַעֲבַד חַבְלִין וְתָפַשׂ טָבֵיי וְכָתַב כָּל קִרְייָה עִל מַשְׁכֵיהוֹן. שָׁמַע רִבִּי וְאָמַר. אַשְׁרֵי (הַגּוֹי) [הַדּוֹר] שֶׁאַתֶּם בְּתוֹכוֹ.
Traduction
D’où sait-on que la version chaldéenne doit faire partie de l’office? C’est que, dit R. Zeira au nom de R. Hananel, il est écrit (Ne 8, 8): ils lurent dans le livre de la Loi divine, c’est le texte; explicite (expliqué), par allusion à la version, en y mettant l’attention, ce qui vise les accents, et ils faisaient comprendre par la lecture, ce qui vise la Massora (mode de comprendre selon la tradition); selon d’autres, ceci vise l’explication des incertitudes (texte douteux), ou selon d’autres les commencements de versets. R. Zeira dit au nom de R. Hananel: fût-on, aussi versé dans le texte biblique qu’Ezra lui-même, on ne doit pas faire la lecture officielle de vive voix (par cœur), comme il est dit de Baruch (Jr 36, 18): De sa bouche il me lit tous ces faits, que j’écris sur un livre à l’encre. Mais n’a-t-on pas enseigné qu’il est arrivé à R. Méir de se trouver en Asie (mineure) sans avoir avec lui une Megila écrite en hébreu, et il l’écrivit de mémoire, puis la lut? C’est un cas de force majeure qui ne prouve rien. Selon d’autres, il écrivit 2 exemplaires, le premier de mémoire, et le second copié du 1er; puis il enfouit celui-ci, et se servit du 2e. R. Ismaël b. R. Yossé dit: je puis écrire tous les textes de mémoire. Je me charge, dit R. Hiya le grand, d’écrire toute la Bible pour 2 talents. Voici comment il entendait opérer: pour cette somme, il achetait d’abord de la semence de lin qu’il semait; plus tard, il le recueillait, en faisait des lacets (filets), prenait des cerfs au piège, les égorgeait selon les règles, et sur leurs peaux écrivait tous les textes de la Loi. Lorsque Rabbi l’entendit, il s’écria: heureuse la génération parmi laquelle vous vivez (grâce à vous, la loi ne saurait se perdre)! –Quelle est la bénédiction à réciter après la Megila?
Pnei Moshe non traduit
מנין לתרגום. הרמז במקרא שצריך לתרגמו:
אלו ההכריעים. הן הקרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי שהן מכריעין הדבר:
אלו ראשי פסוקים. מהיכן הפסוק מתחיל וממילא יודעין היכן מסיים הפסוק שלפניו:
אפילו רגיל תורה כעזרא. הסופר לא יהא הוגה מפיו וקורא אלא מתוך הכתוב שלפניו או שומע מפי הנביא וכותב וקורא כמו שנאמר בברוך מפיו יקרא אלי וגו':
כל קריא מן פומי. שאני בקי כל כך בכל המקרא:
בתרין מניי. בשני מינים שאני מוציא על זה היאך עבידא וכו' וכל הטורחות של זריעה וקצירה ולעשות חבלים ולצוד הצבאים ולשוחטן ולהפשיט עורם ולכתוב עליהם כל המקרא מקבל אני עלי לעשותן שמע רבי ואמר אשרי הדור שאתם בתוכו שרבי ישמעאל בר' יוסי יכול לקרות הכל מפיו ואתה כותב ואין אתם צריכין לא למקרא בכתב ולא לאיש אחר:
כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ עָלֶיהָ. זַכַּיי טַבְּחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַרָב אֶת רִיבָךְ וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתָךְ הַגּוֹאֲלָךְ וְהַמּוֹשִׁיעָךְ מִכַּףְ עָרִצֶיךָ. עַד כְּדוֹן בַּסּוֹף. בַּתְּחִילָּה. הֲרֵי הִיא כְּכָל שְׁאָר מִצְוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. מַה שְׁאָר כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה טְעוּנוֹת בְּרָכָה אַף זוֹ טְעוּנָה בְרָכָה.
Traduction
Selon le boucher Zacaï au nom de R. Yohanan, on dit: ''Sois loué Dieu, qui défend ta cause, qui prend ta vengeance, qui te délivre, qui te secourt de la main de tes tyrans.'' On sait ce qu’il faut dire après la lecture; mais avant de la commencer, on procédera comme pour tous les préceptes de la loi; et comme pour tous on dit une bénédiction (saluant le précepte), il en sera de même pour le devoir de cette lecture. – (157)Suit un long passage traduit (Berakhot 7, 1)..
Pnei Moshe non traduit
כיצד הוא מברך עליה. לבסוף:
בתחלה. מאי מברך:
הרי הוא ככל שאר מצותיה של תורה. שמברכין וצונו לעשות כך וכך וה''נ מברכין אשר צונו על מקרא מגילה דנצטוינו מלאו דלא תסור:
Meguilah
Daf 29a
כָּתוּב בַּתּוֹרָה בְרָכָה לְפָנֶיהָ וְאֵין כָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. מַה כָתוּב בָּהּ לְפָנֶיהָ. כִּ֛י שֵׁ֥ם י֨י אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גוֹדֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ׃ וְכָתוּב בַּמָּזוֹן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו וְאֵין כָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה לְפָנָיו. מַה כָתוּב בּוֹ לְאַחֲרָיו. וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ וגו'. מְנַיִין לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר בָּזֶה בָזֶה וְאֶת הָאָמוּר בָּזֶה בָזֶה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שֵׁם שֵׁם לִגְזֵירָה 29a שָׁוָה. מַה שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה [בְּרָכָה] לְפָנֶיהָ אַף שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּמָּזוֹן בְּרָכָה לְפָנָיו. וּמַה שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּמָּזוֹן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו אַף שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם מָזוֹן שֶׁאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו טָעוּן לְאַחֲרָיו. תּוֹרָה שֶׁהִיא טְעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ אֵין דִּין שֶׁתְּהֵא טְעוּנָה בְרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. עַד כְּדוֹן תּוֹרָה. מָזוֹן. מָה אִם תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה בְרָכָה לְאַחֲרֶיהָ טְעוּנָה לְפָנֶיהָ. מָזוֹן שֶׁהוּא טָעוּן לְאַחֲרָיו אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא טָעוּן לְפָנָיו. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. רִבִּי יִצְחָק אָמַר. כִּי הוּא֙ יְבָרֵ֣ךְ הַזֶּ֔בַח וְאַֽחֲרֵיכֵן יֹֽאכְל֣וּ הַקְּרוּאִים. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. וַֽעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת י֨י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת לַחְמְךָ֖ וְאֶת מֵימֶ֑יךָ. אֵימָתַי הוּא קָרוּי לַחְמְךָ. עַד שֶׁלֹּא אָכַלְתּוֹ. רִבִּי אוֹמֵר. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל וְשָׂבַע אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְבָרֵךְ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא תָאֵב לֹא כָל שֶׁכֵּן. עַד כְּדוֹן מָזוֹן. תּוֹרָה. מָה אִם מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חַיֵּי שָׁעָה טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. תּוֹרָה שֶׁהִיא חַיֵּי עֲדֵי עַד לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'. גרסי' להא לעיל בברכות פ''ז בהלכה א' עד אף זו טעונה ברכה:
כתוב בתורה. כלומר למדנו מן התורה לברך ברכת התורה לפניה כדקאמר מה כתיב ביה לפניה ומהיכן למדנו מדכתיב כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרוא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו אתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב ואין כתיב לברכה לפניו ומנין ליתן וכו':
שם שם לגזירה שוה. כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה':
עד כדון כר' עקיבא. זו דברי ר''ע דדריש מג''ש:
כר' ישמעאל. אבל רבי ישמעאל לא דריש לה מג''ש אלא כדר' יוחנן בשמו דיליף לה מק''ו וכו':
עד כדון תורה. לא שמענו מק''ו אלא לברכה שלאחריה לתורה מק''ו דמזון:
מזון. לברכה לפניה מנין וקאמר דנמי ילפינן איפכא מק''ו מה אם תורה וכו':
שאינה טעונה ברכה לאחריה. מן הכתוב בפירוש:
ר' יצחק ורבי נתן. פליגי ר' יצחק אמר מהכא למדנו למזון לברכה לפניו דכתיב כי הוא יברך את הזבח ואח''כ וגו':
ר' נתן אומר. מהכא דכתיב ועבדתם וגו' אימתי הוא קרוי לחמך וכו'. כלומר אימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו:
רבי אומר. אינו צריך ללמוד מזון מק''ו מתורה אלא מגופו למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו':
עד כדון. לא שמענו אלא למזון תורה מנין וקאמר ק''ו מה וכו':
רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. אִילֵּין שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת מָה אַתְּ עֲבַד לוֹן. כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְאַחַת אוֹ כִשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אִין תַּעַבְדִּינוֹן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְאַחַת. הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹן מְבָרֵךְ בְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה וְהָאֶמְצָעִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ כָּל עִיקָּר. אִין תַּעַבְדִּינוֹן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִילוּ הָאֶמְצָעִי מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא. לָֽמְדוּ בִּרְכַת הַתּוֹרָה מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא לָרַבִּים. אִם לָרַבִּים אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵה. עֲשָׂאוּהָ כִשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. מַה שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה אַף זוֹ טְעוּנָה בְרָכָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אילין שלשה קריות. מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה ובעי ר''ז השתא דלמדנו ברכה בתורה ממזון מה את עביד לון. כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי לון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפ''ע יכולנו לומר דלא כשלשה שאכלו כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל אחד ואחד מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ''מ מן הבעיא:
אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת. דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא''כ מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו ביחד דכמו דהתם אחד מברך לכולן ה''נ בדין היה שיהא אחד מברך לכולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה ובין לברכה שלאחריה לתורה ממזון וכדרבי וא''כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי על כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי והאמצעי אינו אברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה ראשונה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה וכעין דין ברכת הזימון:
אין תעבדינון וכו'. או דנימא דמדמינין להו להאוכלין כל אחד ואחד בפני עצמן וכל אחד ואחד צריך לברך בפני עצמו דאינן בכלל שאמרו הפותח והחותם וכו' ומהו:
לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. כך הוא בברכות שם כלומר דמתמה וכי לא למדו לברכת התורה ממזון אלא לרבים דלדידך דאת בעי אם מדמינין להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי אם לרבים למדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך. כלומר אפילו ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא''כ ברכת התורה ליחיד מנין:
אמר ר' אבא מרי. אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לרבי זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן. ולא אפשיטא הבעיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source