Vayedaber

Meguilah

Daf 27a

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שִׁירַת הַלְוִיִּם לֹא יִפְחֲתוּ לָהּ מִשִּׁשָּׁה קְרִיאִיּוֹת. סֵימָנָהּ 27a הזי''ו ל''ך. רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. [שִׁירַת הַיָּם] וְשִׁירַת דְּבוֹרָה נִכְתָּבִים אַרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵינָה וּלְבֵינָה עַל גַּבֵּי אַרִיחַ. עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן וּמַלְכֵי כְנַעַן נִכְתָּבִין ארִים עַל גַּבֵּי אַרִיחַ וּלְבֵינָה עַל גַּבֵּי לְבֵינָה. דְּכָל בִּנְייָן דֵּכֵן לָא קָאִים. מַאי כְדוֹן. לְמִצְוָה [אוֹ] לְעִיכּוּב. אָמַר רִבִּי לְרִבִּי חֲנַנְיָה בַּר אָחוֹי דְּרַב הוֹשַׁעְיָה. נָהִיר אַתְּ דַּהֲוִינָן קַייָמִים קֳדָם מָנוּתָה דְּרַר הוֹשַׁעְיָה חָבִיבָךְ. עָבַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא וּשְׁאָלִינָן לֵיהּ וַאֲמַר בְּשֵׁם רַב. לָעִיכּוּב.

Traduction

R. Yossé b. R. Aboun dit: le Cantique des Lévites (Dt 32) sera réparti entre 6 lecteurs, en prenant pour signe les lettres ˚l wywh (initiales des versets où commencera chaque lecture). R. Jérémie dit au nom de Rav: le cantique de la mer rouge et le chant de Debora (Jg 5) doivent être écrits, en alternant un carré écrit (144)Littéral.: latte contre brique et brique contre latte. avec un autre vide (formant un damier allongé); la liste des dix fils d’Aman (Est 9, 7-9) et celle des rois de Canaan (Jos 12, 9-23) doivent être écrites en colonnes symétriques avec blanc au milieu (145)Littéral.: latte sur latte et brique sur brique. (fixées en haut et en bas par des lignes pleines); car toute construction qui ne serait pas consolidée de cette façon ne tiendrait pas. En quel sens, cette prescription est-elle énoncée? Est-ce seulement à titre de recommandation? ou la non-observance serait-elle un obstacle à la lecture officielle? Rabbi dit à R. Hanania neveu de R. Oshia (146)Cf. (Taanit 1, 2), ci-dessus, p. 145.: Souviens-toi que lorsque nous nous trouvions devant les boutiques de R. Oshia ton oncle, R. Aba b. Zabda passa; nous l’avons interrogé à ce sujet, et il nous a répondu au nom de Rav que l’omission de ce détail graphique serait un obstacle à la lecture officielle.

Pnei Moshe non traduit

שירת הלוים. שהיו אומרים במוספי דשבתא. שירת האזינו כדאמרינן בפ''ד דר''ה וחולקין אותה לששה פרקים פרק א' לשבת אחת וחוזרין חלילה והסימן על ששה קריאות הללו הזי''ו ל''ך. האזינו. זכור. ירכיבהו. וירא. לולי. כי ידין:

אריח ע''ג לבינה וכו'. חצי שורה מכאן וחציה מכאן ותחתיה שורה שלימה ותחתיה חצי שורה וכו' וכן כולה:

עשרת בני המן ומלכי כנען. ביהושע:

אריח ע''ג אריח וכו'. כלומר כל השורות שלפניהן ושלאחריהן שורה שלימה ע''ג שלימה והן נכתבין ארית ע''ג אריח:

דכל בנין דהוא כן לא קאים. ושלא תהא תקומה למפלתן:

מאי כדון. לאיזה דבר נאמר זה אם למצוה לכתחלה או לעיכוב:

רִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אָדָא דְּיָפוֹ בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. צָרִיךְ לְאוֹמְרָן בִּנְפִיחָה אַחַת וְעֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּירִבִּי בּוּן. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא אִישׁ בְּרֹאשׁ דַּפָּא וְאֶת בְּסוֹפָהּ. שְׁכֵּן הוּא (סְלִיק) [שְׁנִיץ] וּנְחַת כְּהָדֵין קֶונְטְרָה. רַב אָמַר. צָרִיךְ לֵאמֹר. אָרוּר הָמָן אֲרוּרִים בָּנָיו. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. צָרִיךְ לוֹמַר. חַרְבּוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב. רִבִּי בֶרֶכְיָה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוֹנָתָן כַּד דַּהֶוָה מַטֵּי לְהַהוּא פְסוּקָא אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּר הֲוָה אֲמַר נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁחִיק עֲצָמוֹת. שֶׁכָּל נְבוּכַדְנֶצַּר דִּכְתִיב בְּיִרְמְיָה חַי הָיָה. בְּרַם הָכָא מֵת הָיָה.

Traduction

R. Hiya fils de R. Ada de Yaffé (Joppé), ou R. Jérémie au nom de R. Zeira. dit qu’il faut lire les dix noms des fils d’Aman d’un seul trait (147)Littéral.: d'un seul souffle, pour désigner qu'ils ont expiré ensemble, disent les commentaires.. R. Yossé b. R. Aboun recommande que le mot hommes (Est 9, 6) soit écrit en tête de ligne, avec la particule ta (avant ces noms); c’est l’image de la chute de l’orgueilleux, qui du haut du pouvoir tomba rapidement comme un poids de quintal. Rav ajoute: après la lecture d’Esther on dira (148)'''''' Soferim ch. 14; Rabba à (Gn ch. 9.'''''': ''maudit soit Aman, maudits soient ses fils.'' On dira aussi, ajoute R. Pinhas, que Harbona soit rappelé en bien. R. Berakhia, R. Jérémie, R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsque R. Jonathan était arrivé au verset (Ibid. 2, 6) que Nabuchodonosor enmena en exil, il disait de ce roi, ''dont les os sont moulus'' (en signe de malédiction); car chaque fois que ce nom est mentionné dans Jérémie, il s’agit d’un roi encore vivant, tandis qu’ici il s’agit d’un mort.

Pnei Moshe non traduit

בנפיחה. בנשימה אחת. איש ועשרת בני המן עמהן:

איש בראש דפא. בשורה מימין ואת בסיפא משמאל נמצא איש בראש הדף כולו ואת האחרון בסוף הדף:

שכן הוא שניץ ונחת. נשמט וירד לשחת:

כהדין קינטרה. משקל הכבד הנופל בבת אחת לארץ:

וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן. רִבִּי זְעוּרָה אַבָּא בַּר יִרְמְיָה רַב מַתָּנָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. אֵינוֹ עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן. כְּמַתְנִיתִין.

Traduction

– ''On ne tiendra pas compte des interruptions shabatiques pour cause de fêtes,'' est-il dit. Selon une version, on en tient compte. R. Zeira, Aba b. Jérémie, ou R. Matna dit au nom de Samuel que la version de notre Mishna disant de n’en pas tenir compte, sert de règle.

Pnei Moshe non traduit

ואינו עולה להם מן החשבון. קתני במתני' אית תניי תני וכו':

Meguilah

Daf 27b

משנה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב. קְרָאָהּ אֶחָד קְרָאוּהָ שְׁנַיִם יָצָא. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ יְבָרֵךְ. שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ לֹא יְבָרֵךְ. בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין שְׁלֹשָׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ׃

Traduction

En lisant la Megila, on peut s’asseoir ou être debout, et le devoir est rempli si elle a été lue par une personne, ou par deux. Dans certaines localités, il est d’usage (151)Cf. (Suka 3, 11). de dire la bénédiction (à la suite); dans d’autres, ce n’est pas l’usage. Le lundi, le jeudi, ou le samedi à vêpres, on appelle trois personnes à lire dans la Loi, ni plus, ni moins, sans ajouter une lecture complémentaire prise dans les prophéties, ou haftarah. Celui qui commence la lecture dit la prière initiale, et celui qui l’achève récite une formule finale.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הקורא את המגילה עומד ויושב. רצה עומד רצה יושב:

קראה אחד. או שקראוהו שנים ביחד יצאו דאע''ג דתרי קלי לא משתמעי הכא מכיון דחביבא עלייהו יהבי דעתייהו:

מקום שנהגו לברך וכו'. היינו ברכה של אחריה אבל לפניה מצוה לברך ומברך ג' ברכות בלילה על מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו וביום מברך שתי ברכות. ויש מקומות שנוהגין לברך שהחיינו גם ביום:

בשני ובחמישי. תקנת משה רבינו עליו ע''ה שיהו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ובא עזרא ותיקן שיהו קורין ג''כ במנחה בשבת משום יושבי קרנות וגם תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים:

ואין מוסיפין עליהם. מפני טורח הצבור שהן ימי מלאכה וכן בשבת במנחה נמי מפני שהוא סמוך לחשיכה שהיו רגילים לדרוש עד המנחה ומהאי טעמא נמי אין מפטירין במנחה האידנא ובימים הקדמונים היו נוהגין להפטיר בנביא במנחה. ועדיין יש מקומות בפרס ומדי שיש להם הפטרות ידועות לשבת במנחה בכל השנה כולה:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. זה שהוא מתחיל לקרות בתורה ראשון מברך לפניה והאחרון החותם שהוא המשלים מברך לאחריה וכל שאר הקורין בתורה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה. והאידנא נהוג עלמא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה גזירה משום הנכנסין ולא שמעו הראשון שבירך לפניה ויאמרו אין ברכה בתורה לפניה ומשום היוצאין ולא ישמעו החותם מברך לאחריה והראשונים לא ברכו ויאמרו אין ברכה בתורה לאחריה:

הלכה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב כול. מָה. לְשֶׁעָבַר. הָא כַתְּחִילָּה לֹא. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי מֵאִיר שֶׁקְּרָייָהּ מְיוּשָׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֵת שְׁלְטִיבְעִין וּנְתָנָהּ לְאַחֵר וּבֵירַךְ עָלֶיהָ. כֵּינִי מַתְנִיתָה. מוּתָּר לִקְרוֹתָהּ עוֹמֵד וּמּוּתָּר לִקְרוֹתָהּ יוֹשֵׁב. מַה נוֹתְנָהּ לְאַחֵר וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ. זֶה קוֹרֵא וְזֶה מְבָרֵךְ. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מִיכָּאן שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ כְּקוֹרֵא. כָּתוּב אֲשֶׁ֥ר קָרָאו לפני מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ וְלָא שָׁפָן קְרָייָהּ. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ כְקוֹרֵא.

Traduction

De ce que la Mishna, pour permettre la lecture de la Megilafaite en étant assis, s’exprime au passé, résulte-t-il qu’en principe une telle lecture serait défendue? Et pourtant on a enseigné qu’il est arrivé à R. Méir de faire cette lecture en étant assis dans la synagogue de Tabéin, puis remit le rouleau à une autre personne qui récita la bénédiction finale? En effet, il faut corriger le texte de la Mishna, en disant (au présent): on peut la lire debout, ou assis. D’où vient que, dans le fait précité relatif à R. Méir, il soit question d’un autre qui récite la bénédiction? C’est pour dire que l’on peut faire la lecture, et un autre dira la bénédiction. Il en résulte, dit R. Houna au nom de R. Jérémie, que l’action d’entendre équivaut à la lecture: ainsi il est dit (2R 22, 16): que l’on lut devant le roi de Judée; mais n’est-ce pas Shafan qui lut? Il résulte donc de cette identification que l’acte de l’audition et celui de la lecture reviennent au même.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מה. לשון בעיא היא מה קאמר הקורא עומד ויושב אם דלשעבר היא שבדיעבד יוצא אף אם הוא יושב הא בתחילה לא כדמשמע לישנא דהקורא והא תני בברייתא מעשה בר''מ שעשה לכתחלה וקראה מיושב וכו' וקאמר דבאמת דהקורא דקתני לאו דוקא אלא כיני מפרשין להמתני' מותר לכתחלה לקרותה וכו':

מאי. האי דקאמר נתנה לאחר ובירך עליה וכי זה קורא וזה מברך:

מכאן שהשומע כקורא. ויכול זה אחר השומע לברך על מקרא מגילה וכה''ג מצינו דכתיב גבי המגילה שהביא על ידי בן שפן ליהויקים אשר קראו לפני מלך יהודה ולא שפן קראה יהודי קרא באזני המלך וכל השרים אלא מכאן שהשומע כקורא:

מָהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי סֵפֶר תּוֹרָה. רִבִּי חִלְקִיָּה רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי בְּנָהּ הוּא עוֹמֵד. לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי תוֹרָה עַצְמָהּ. זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מִפְּנֵי מַה הוּא עוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדָהּ אוֹ מִפְּנֵי כְבוֹד הָרַבִּים. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָהּ. אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵינָהּ. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי כְבוֹד הָרַבִּים. אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. מִפְּנֵי כְבוֹדָהּ הוּא עוֹמֵד. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אַף הוּא מִתְעַצֵּל וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

Traduction

Est-on obligé de se tenir debout en présence du rouleau de la loi? Certes, répondit R. Hilkia ou R. Simon au nom de R. Eléazar (152)Cf. (Bikurim 3, 3).; comme l’on se tient debout devant les fils de la Loi (en présence des savants), à plus forte raison le doit-on pour elle-même. Lorsqu’on se tient debout pour la lecture officielle dans la Loi, est-ce pour l’honorer, ou par respect du public? Et voici en quoi il importe de le savoir: si c’est en l’honneur de la Loi, il faut rester debout même en la lisant seul; si c’est par respect pour le public, et que pourtant seul on se tient aussi debout, n’est-ce pas pour honorer la Loi? C’est vrai, et c’est dû; seulement, si l’on était toujours tenu d’être debout à cet effet, on négligerait parfois cette lecture par paresse (ce n’est donc obligatoire qu’en public).

Pnei Moshe non traduit

מפני בנה. ת''ח הלומדה מחויב לעמוד לכ''ש מפני תורה עצמה:

מפני מה הוא עומד. כלומר בשביל מה מחויב הוא לעמוד כשקורא בתורה ברבים אם מפני כבודה של התורה או מפני כבוד הרבים ונפקא מינה דאין תימר מפני כבודה א''כ אפי' בינו לבינה כשהוא קורא בפ''ע צריך הוא ג''כ לעמוד בשעת הקריאה:

אין תימר מפני כבוד הרבים וכו'. קושיא היא כלומר דמקשה דאף את''ל דהטעם הוא מפני כבוד הרבים מ''מ קשה דבדין הוא שאפי' בינו לבין עצמה עכ''פ מפני כבודה הוא עומד:

אם אומר וכו'. כלומר דודאי אף שבדין הוא כך אלא שאם אתה אומר כן שצריך לקרות לעולם כשהוא עומד א''כ אף הוא מתעצל לפעמים ואינו קורא כלל והלכך לא חייבוהו לעמוד אלא כשקורא ברבים:

אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה גּוֹלֵל וּמְבָרֵךְ. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ. רִבִּי זְעוּרָה אַבָּא בַּר יִרְמְיָה רַב מַתָּנָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ. וּמַה טַעַם. וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל הָעָֽם. וּמַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת י ֨י הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל. בַּמֶּה גִידְלוֹ. רִבִּי גִידּוּל אָמַר. בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב מַתָּנָה אָמַר. בִּבְרָכָה גִידְלוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָמָּה נִקְרְאוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מֹשֶׁה הִתְקִין מַטְבֵּיעָהּ שְׁלְתְּפִילָּה. הָאֵ֨ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָ֔א. יִרְמְיָה אָמַר. הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּיבּוֹר. וְלֹא אָמַר נוֹרָא. וְלָמָּה הוּא גִיבּוֹר. לָזֶה נָאֶה לְהִיקָּרוֹת גִּיבּוֹר. שֶׁהוּא רוֹאֶה חוּרְבַּן בֵּיתוֹ וְשׁוֹתֵק. וְלָמָּה לֹא אָמַר נוֹרָא. אֵין נוֹרָא אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ. דִּכְתִיב נ֤וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ. דָּנִיאֵל אָמַר. הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ וְהַנּוֹרָ֔א. וְלָמָּה לֹא אָמַר גִּיבּוֹר. בָּנָיו מְסוּרִין בְּקוֹלָרִין. אֵיכָן הִיא גְבוּרָתוֹ. וְלָמָּה הוּא אָמַר נוֹרָא. לָזֶה נָאֶה לְהִיקָּרוֹת נוֹרָא. בְּנוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּכִבְשָׁן הָאֵשׁ. וְכֵיוָן שֶׁעָֽמְדוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הֲחֱזִירוּ אֶת הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. וְעַתָּ֣ה אֱ֔לֹהֵינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֘ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶסֶד֒ אַל יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ וגו'. וּבָשָׂר 27b וָדָם יֵשׁ בּוֹ כֹחַ לִיתֵּן קִצְבָה בִדְבָרִים הַלָּלוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. יוֹדְעִין הֵן הַנְּבִיאִים שֶׁאֱלוֹהֶן אַמִּיתִי וְאֵינָן מַחֲנִיפִין לֹו.

Traduction

Selon les uns, au moment d’être appelé à la Loi, on ouvrira le rouleau et après l’avoir regardé un instant, on l’enroulera (149)Il ne faut pas avoir l'air de réciter une formule qui serait écrite dans le rouleau. pour dire la bénédiction initiale; selon d’autres, après l’avoir ouvert et regardé, on dira la bénédiction (sans l’enrouler), et ce dernier avis sert de règle, suivant R. Zeira, Aba b. Jérémie, ou R. Matna au nom de Samuel; car il est dit (Ne 8, 5): en l’ouvrant, tout le peuple se leva; puis il est dit (ib. 6): Ezra bénit l’Eternel, le Dieu élevé (sans interruption) – (150)'''''' Suit un passage traduit (Berakhot 7, 4); cf. Soferim ch. 13.''''''.

Pnei Moshe non traduit

פותח ורואה. המקום שצריך לקרות וגולל התורה ומברך. שלא יהו אומרים הברכה כתובה בתורה:

פותח ורואה ומברך. וא''צ לגוללו אלא מטה פניו לצד שמאל ומברך:

ומה טעמא. שכן מצינו דכתיב ובפתחו וגו' וכתיב בתריה עזרא וגו' אחר שפתחו מיד ויברך:

הגדול. ודריש במה גידלו היום:

בשם המפורש. שאמר את השם ככתבו:

בברכה גידלו. כדדריש ר' סימון שהחזירו את הגדולה של הקב''ה ליושנה וכדר' פינחס:

משה התקין מטביעה של תפלה. לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד:

לזה נאה לקרות גבור. כלומר ודאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שהוא רואה חרבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא ע''י בית המקדש ועכשיו אין נורא:

ולמה לא אמר גבור. וכי אם בניו מסורין בקולרין היכן הוא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו בכבשן האש שעשה בימינו:

ובשר ודם יש בו כח וכו'. בתמיה וכי היאך ירמיה ודניאל עשו קצבה לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם:

ואינם מחניפין לו. לומר כן לפי הזמן שהיו עומדים בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב''ה:

הדרן עלך בני העיר

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source