רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ עוּלָּא בִירִייָה רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהֵיעָשׂוֹת רֹאשׁ חוֹלָה לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֙ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה. לְחוֹלָה כְתִיב. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֙ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ עַלמֽוּת בַּעֲלִימוּת. [בִּזְרִיזוּת]. עַלמֽוּת. כְּאִילֵּין עֲלָמוֹת. תִּירְגֵּם עֲקִילַס. אַתַא נַסִייָא. עוֹלָם שֶׁאֵין בוֹ מָוֶת. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֙ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
ראש חולה לצדיקים. עושה להם מחול והוא בראש:
בזריזות. כאילין עלמות:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מָנִישָׁא בְשֵׁם רַב. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּלָּהּ. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ וּבִלְּבַד מִסֵּפֶר שָׁלֵם. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מָנִיישָׁא בְשֵׁם רַב. אִם הָֽיְתָה כְתוּבָה חוּמָשִׁין אֵין קוֹרְאִין בָּהּ בָּרַבִּים. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא. 20b מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת. עוּלָּא בִירִייָה רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רָגִיל צָרִיךְ לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה וּלְשַׁנּוֹתָהּ בַּיּוֹם. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. לְשַׁנּוֹת מִשְׁנָתָהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי בַּבְלָייָה. לְשַׁנּוֹת קִרְייָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד מספר שלם. דכ''ע מיהת צריך שתהא כתובה כולה:
אם היתה כתובה חומשין. בין הכתובים שהספרים שלהם היו כולן בגליון כס''ת:
מפני ההדיוטות. שיאמרו הרי היא כשאר הכתובים:
רגיל. כך שמו ר''ח רגיל:
לשנות קרייתה. אע''פ שקראה בלילה חוזר וקוראה ביום:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא בְשֵׁם רַב חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה. מִיכָּן לְמִשְׁמְרוֹת כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה שֶׁיְּהוּ בְטִילִין. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. מִיכָּן לְבֵית הַווַעַד שֶׁיְּהֵא בָטֵל. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְזִכְרָ֖ם לֹא יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ מִיכָּן שֶׁקָּֽבְעוּ לָהּ חֲכָמִים מַסֶּכֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
מכאן שקבעו לה חכמים מסכת. כמו סמכת שמכאן סמכו לומר שמבטלין ת''ת למקרא מגילה מדכתיב וזכרם לא יסוף מזרעם משמע לעולם אפי' מתעסקין בזכרון תלמוד תורה זכרם לא יסוף:
לבית הוועד שיהא בטל. מתלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה:
שיהו בטלין. מעבודתן לשמוע מקרא מגילה:
משנה: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה וְלֹא מוֹלִין וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין. וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבּוֹל עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכוּלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר׃
Pnei Moshe (non traduit)
וכולן שעשו משעלה עמיד השחר כשר. בדיעבד דנפקא לן מקרא דנחמיה דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר ועד צאת הכוכבים וכתיב והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה אלמא מעלות השחר יממא הוי ולא אמרו דלכתחלה עד שתנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה לפי שאין הכל בקיאין כשעולה עמוד השחר:
וכן שומרת יום כנגד יום. בי''א יום שבין וסת נדה לוסת נדה והן נקראין ימי הזיבה שאם ראתה בהן יום אחד שומרת יום של מחרתו ואם לא תראה בו טובלת באותי יום עצמו ומשתנץ החמה ולא מקודם:
מתני' אין קורין את המגילה. לקריאתה ביום אלא עד שתנץ החמה דכתיב והימים האלה נזכרי' ונעשים וגו' ובגמרא הכא יליף לה מקרא אחרינא:
ר' יהודה מכשיר בקטן. והוא שהגיע לחינוך ואין הלכה כר' יהודה:
חוץ מחרש. בגמרא מוקי לה כר' יוסי דפרק היה קורא דס''ל צריך להשמיע לאזניו:
מתני' הכל כשרין לקרות את המגילה. הכל לאתויי נשים שאף הן היו באותו הנס:
נִדָּה שֶׁנֶּאֶנְסָה וְטָֽבְלָה. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רַב. טְהוֹרָה לְבֵיתָהּ וּטְמֵיאָה לְטַהֲרוֹת. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. טְמֵיאָה בֵין לְבֵיתָהּ בֵּין לְטַהֲרוֹת. מַה טַעֲם. וְכוּבַּס שֵׁנִי֭ת וְטָהֵֽר. מַה הָרִאשׁוֹנָה לַדַּעַת אַף הַשְּׁנִייָה לַדַּעַת. מְנַיִין שֶׁהָרִאשׁוֹנָה לַדַּעַת. וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ. לַדַּעַת. וַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִן מְקַדְּמִין לְעִיבּוּרָה. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מִצְוָה לְהַקְדִּים כְּדֵי לְזָרֵז בַּמִּצְוֹת.
וְלֹא טוֹבְלִין. דִּכְתִיב וְהִזָּה וְטָבַל. מַה הַזָּייָה בַיּוֹם. אַף טְבִילָה בַיּוֹם. מְנַיִין שֶׁהַהַזָּיָה בַיּוֹם. דִּכְתִיב וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י. כָּל מְחוּייָבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בַּיּוֹם חוּץ מִן הַנִּידָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁאֵינָהּ טוֹבֶלֶת אֶלָּא בַלַּיְלָה. נִידָּה שֶׁעִיבֵּר זְמַנָּהּ טוֹבֶלֶת בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. דְּרָשָׁהּ רִבִּי חִייָה בַּר בָּא לְצוֹרָאֵי. נִידָּה שְׁעִיבֵּר זְמַנָּהּ טוֹבֶלֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. תַּמָּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ עִיבֵּר זְמַנָּהּ לֹא. מִפְּנֵי חָמוֹתָהּ וּמִפְּנֵי כַלָּתָהּ. אִשָׁה אַחַת מִשֶׁלְּבֵּית רַבּוֹתֵינוּ רָאוּ אוֹתָהּ טוֹבֶלֶת כְּדַרְכָּהּ בַּיּוֹם. נֹאמַר. מְעוֹבֶרֶת זְמַן הֲווָת.
וְלֹא מוֹלִים. דִּכְתִיב וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ.
אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. דְּכְתִיב בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר סִבְּרוּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם.
רִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. קָטָן הָיִיתִי וּקְרִיתִיהָ לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד. אָֽמְרוּ לוֹ. קָטָן הָיִיתָ וְאֵין עֵידוּת לְקָטָן. אָמַר רִבִּי. מַעֲשֶׂה שֶׁקְרִיתִיהָ לִפְנֵי רִבִּי יוּדָה בִאוּשָׁה. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין זוּ רְאַייָה. הוּא שֶׁהוּא מַתִּיר. מִיכָּן וָהֵילַךְ נָהֲגוּ הָרַבִּים לִקְרוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בַּר קַפָּרָא אָמַר. צָרִיךְ לִקְרוֹתָהּ לִפְנֵי נָשִׁים וְלִפְנֵי קְטַנִּים שֶׁאַף אוֹתָם הָיוּ (בַמִּסְפֵּק) [בַּסָּפֵק]. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲבַד כֵּן. מְכַנֵּשׁ בָּנוֹי וּבְנֵי בֵייתֵיהּ וְקָרִי לָהּ קוֹמֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
היו בספק. הגזירה וכן היה ריב''ל נוהג לעשות כן:
מכאן ואילך. אחר שאירע שקרא הקטן נהגו הרבים לקרותה בבית הכנסת ושוב לא יניחו שיקרא הקטן לרבים:
הלכה: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אָמַר רַב מַתָּנָה. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הֲוִינָן סָֽבִרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵה וְרַבָּנִן. בִּשְׁמַע. דִּכְתִיב בָּהּ שְׁמַע. הָא שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת לֹא. מִן מַה דְרַב מַתָּנָה אָמַר. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא שְׁמַע הִיא שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵה. וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו. שְׁמַע אָזְנֶיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר. 21a רַב חִסְדָּא אָמַר. לֵית כָּאן חֵרֵשׁ. בְּאַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִסְתַּבְּרָא יוֹדֶה רַב חִסְדָּא בִתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אֲתַא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יוֹסֵה הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עַל כּוֹרְחָךְ אַתְּ אָמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵה. דְּתַנִּינָן חֲמִשְׁתֵּי קַדְמִייָתָא וְלָא תַנֵּיִנָתָהּ עִמָּהוֹן. אִם מִשֵּׁם שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. דְּתַנִּינָן חֲמִשְׁתֵּי אַחַרִייָתָא וְלָא תַנֵּיִנָתָהּ עִמָּהוֹן. הֲוֵי סוֹפָךְ מֵימַר. דְּרִבִּי יוֹסֵה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
הוי סופך מימר דר' יוסי היא. אלא על כרחך לומר דהאי מדבר ואינו שומע דר' יוסי היא. ובדיעבד מודה הוא דלא דמי לק''ש ואלו הוה תני לה עם הני חמשה אחרונים אתי למיטעי בסבריה דר' יהודה דה''א דלר' יהודה במדבר ואינו שומע נמי ס''ל דלכתחלה לא יתרום כמו באינך דחשיב התם האלם וכו' ובאמת לר' יהודה ס''ל דמדבר ואינו שומע אפילו לכתחלה נמי תורם הלכך תני לה להאי דינא דמדבר ואינו שומע באנפי נפשה וקמ''ל בהא דהאי דינא כר' יוסי אתיא ולכתחלה הוא דלא יתרום אבל בדיעבד אף לר' יוסי תרומתו תרומה כדאמרן ולר' יהודה אפי' לכתחלה הוא תורם:
אמר ר' יוסי בר בון ע''כ הוא דאת אמר. דההיא מתני' כר' יוסי היא. וא''צ ראיה לזה דמגופה דהאי מתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה חש''ו וכו' ולא תנינתה להאי מתני' דחרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה דמתני' קדמייתא אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובחרש המדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא דהא תנינן התם לקמן חמשה אחרייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשכור וכו' ולא חנינתא למדבר ואינו שומע עמהן ואמאי:
אמר ר' יוסה. אע''ג דפליג רב חסדא אדרב מתנה ולא מוקי לה למתני' דהכא כר' יוסי דברכות מסתברא היא דמודה הוא רב חסדא לרב מתנה במתני' דתרומות דכר' יוסי היא דתנינן שם בפ''ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה והאי מתני' כר' יוסי דאע''ג דר' יוסי א''ל גבי ק''ש דאפי' בדיעבד לא יצא שאני התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחלה הוא דלא יתרום אבל בדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן כי אתא ר' חנניה קאמר בשם רב חסדא דמתני' דתרומות כר' יוסי דברכות היא:
רב חסדא אמר לית כאן חרש. פליג אדרש מתנה דמוקי למתני' כר' יוסי דבמתני' דקתני חרש לאו דוקא הוא והרי זה כלית תני הכא חרש לדינא אלא באשגרת לישן היא מתני' הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן נשנה ג''כ כאן אבל לדינא ס''ל המתני' כר' יהודה דבר פלוגתא דר' יוסי היא ואפשר אפי' לכתחלה כשר חרש. והכי מסיים לה בברכות שם מתני' לר' יהודה:
הא שאר כל המצות. דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסה ומודה הוא שא''צ להשמיע לאזניו אבל מן דרב מתנה אמר דמתני' דהכא ר' יוסי הוא א''כ הדא אמרה היא שמע היא שאר כל המצות לר' יוסי ואפי' בדיעבד לא יצא בחרש לדידיה וכדמפרש טעמא דכתיב והאזנת למצותיו:
הוינן סברין מימר. אי לאו דאוקי רב מתנה למתני' כר' יוסי דהתם היינו סוברין לומר דבמה פליגין ר' יוסי ורבנן בברכות שם בק''ש דוקא משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזנו ומר דריש לבכל לשון:
אמר ר' יוסי. הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש''ס חבירו של ר' יונה ולפעמים קורא אותו ר' יוסף בהאי ש''ס כדמשמע בכמה דוכתי:
גמ' אמר רב מתנה דר' יוסי היא. מתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא דס''ל בפ''ב דברכות הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו לא יצא. וגרסי' לה לכולה סוגיא בברכות שם בהלכה ד':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source