Vayedaber

רִבִּי זְעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. תִּיפוּרָהּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. קִשְׁרֵי תְפִיּלִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יִרְמְיָה אַפְסָקַת רְצוּעֲתָה דִתְפִילָּתָה. שָׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אָמַר לֵיהּ. וּקְשַׁרְתָּ֥ם. אֲפִילוּ קְשִׁירָה תַמָּה. רִבִּי זְעוּרָה אַפְסִיק גּוּדָא דִרְצוּעֲתָא. שָׁאַל לְרַב חוּנָה וּלְרַב קַטִּינָא וְשָׁרוּן לֵיהּ. אַפְסִיק זְמַן תִּנְייָנוּת וְשָׁרוּן לֵיהּ דְּלָא מִן אוּלְפָּן. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה. זֶה שֶׁהוּא תוֹפֵר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר מִלְּמַעֲלָן וּמִלְּמַטָּן כְּדֵי שְׁלֹּא יִקְרַע. וּמַחִי לֵיהּ עַל מוֹחָא. אִם הֲלָכָה לָמָּה לֹא יִקְרַע. וְאִם לֹא יִקְרַע לָמָּה הֲלָכָה. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיְּהוּ כוֹתְבִין בְּעוֹרוֹת וְכוֹתְבִין בִּדְיוֹ וּמְסַרְגְּלִין בְקָנֶה וְכוֹרְכִין בְּשִׂיעֵר וְטוֹלִין בְּמַטְלִית וְדוֹבְקִין בַּדֶּבֶק וְתוֹפְרִין בְּגִידִין. וּכְשֶׁהוּא תוֹפֵר יְהֵא תוֹפֵר כְּתֶפֶר הַזֶּה. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר בֵּין שִׁיטָּה לְשִׁיטָּה [כִ]מְלוֹא שִׁיטָּה. בֵּין תֵּיבָה לְתֵיבָה כִּמְלוֹא אוֹת. בֵּין אוֹת לְאוֹת כָּל שֶׁהוּא. בֵּין דַּף לְדַף מְלֹא גוֹדֶל. עָשָׂה סוֹף הַדַּף שָׁוֶה לִתְחִילָּתוֹ פָּסַל. צָרִיךְ לִיתֵּן רֵיוַח בַּסֵּפֶר מִלְּמַעֲלָן שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת ומִלְּמַטָּן שָׁלֹשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. בַּתּוֹרָה מִלְּמַעֲלָן שָׁלֹשׁ ומִלְּמַטָּן טֶפַח. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר בֵּין סֵפֶר לְסֵפֶר כִּמְלוֹא אַרבַּע שִׁיטִּין. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר שָׁלֹשׁ. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא גוֹמֵר בְּאֶמְצַע הַדַּף וּמַתְחִיל בְּאֶמְצָעִיתוֹ. וּבְנָבִיא גוֹמֵר בְּסוֹפוֹ וּמַתְחִיל בְּרֹאשׁוֹ. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר אָסוּר. אֵין עוֹשִׂין יְרִעָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה דַפִּין וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁמוֹנֶה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בַּתְּחִילָּה. אֲבָל בַּסּוֹף אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. וּבַקְּלָפִים לֹא נָֽתְנוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עשה סוף הדף. מלמטה שוה הגליון לתחלתו בראשו פסול אלא צריך ליתן ריוח בספר מלמעלן שתי אצבעות ומלמטן שלש:

אפסיק גודא דרצועתה. נפסקה לו המעברתא והיא המחיצה שהרצועה עוברת בתוכה:

ושרון ליה. התירו לו לדבקה:

ושרון ליה דלא מן אולפן. כלומר שלא קבלו כך מרבן ולפי שבנפסקה פעם אחר פעם שוב אין בה חיזוק אלא הן מעצמן התירו לו:

הלכה זה שהוא תופר. הס''ת צריך שיהא משייר בתפר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע כשהוא גוללה:

ומחו ליה על מוחא. הקשו על דבריו אם הלכה היא שצריך לתפור למה יזהר שלא יקרע ואם צריך ליזהר שלא יקרע למה אמר הלכה בודאי הוא שתופרן להיריעות זו לזו:

וטולין במטלית. מבחוץ על הנקב שבקלף ודובקין להמטלית בדבק:

יהא תופר כתפר הזה. כלומר כתופר הזה שרואה לחבר דבר לדבר ואינו מקפיד כמה תפירות יעשה:

וצריך שיהא משייר. ריוח:

רבי אומר. בתורה צריך גליון מלמעלה שלש וכו' ושתי אצבעות ושלש שאמרו בשאר ספרים בנביאים וכתובים:

בין ספר לספר. בתורה כמלא ד' שיטין חלק:

ובנביא של שנים עשר שלש. שיטין ולא יותר:

וצריך שיהא גומר. הספר באמצע הדף ומתחיל בספר של אחריו באמציעותו אחר ד' שיטין ריוח:

ובנביא גומר בסופו. של הדף ומתחיל בשל אחריו בראשו של הדף:

ובנביא של שנים עשר אסור. לעשות כן משום דכולהו כחד ספר דמי וכשהוא עושה כן נראה שרוצה לחלקן ולהפרידן זה מזה:

בתחלה. מתחלת הספר ובכולו אבל בסוף הספר שנשתייר ואין היריעה מחזיק יותר עושה יריעה אחת קטנה ואפי' של דף א' וכל שהוא:

ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור. אלא כל שרוצה מוסיף ובלבד שלא יפחות משלשה דפין. כך היא במסכת סופרים בפ''ב:

קשרי תפילין. של יד ושל ראש:

אפי' קשירה תמה. אפילו על ידי קשירה תמה היא:

תיפורה. של ס''ת הלכה למשה מסיני שיהא תופר את היריעות לחברן:

רַב שֶׁשְׁעָה בְרֵיהּ דְּרַב חֲנַנְאֵל אָמַר. צָרִיךְ לִכְתוֹב הֵ''א לְמַטָּה מֵאַרְכּוּבָתוֹ שֶׁלְלַמֶּ''ד. הַלְי֙י תִּגְמְלוּ זֹ֔את. הָא לַי֙י תִּגְמְלוּ זֹ֔את. מְזוּזָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פְּתוּחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. סְתוּמָה. שֶׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב. הֲלָכָה כְמִי שֶׁאוֹמֵר פְּתוּחָה. שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ. פְּתוּחָה מֵרֹאשָׁהּ סְתוּמָה. פְּתוּחָה מִסּוֹפָהּ פְּתוּחָה. פְּתוּחָה מִיכָּן וּמִיכָּן סְתוּמָה. טָעָה וְהִשְׁמִיט פָּסוּק אֶחָד. אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שִׁיטִּין מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אַרְבַּע אֵינוֹ קוֹרֵא בוֹ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. אַף בְּקֶרַע כֵּן. תַּנֵּי סֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ [שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ טְעִיּוֹת בְּכָל דַּף וְדַף מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אַרְבַּע אֵינוֹ קוֹרֵא בוֹ. וְהָא תַנֵּי סֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ] שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ טְעִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָֽאָרֹ֭ן מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. כָּאן בְּסֵפֶר גָּדוֹל וְכָאן בְּסֵפֶר קָטוֹן. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. מָצָא בוֹ דַף אֶחָד שָׁלֵם מַצִּיל אֶת כּוּלּוֹ. מַה. שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ [שָׁלֹשׁ] טְעִיּוֹת. אוֹ שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע. חָֽגְרָא אֲחוֹי דְּרִבִּי בָּא בַּר בִּינָה יְהַב אוֹרַייְתָא לְרַב חֲנַנְאֵל וְקָרָא בָהּ. אָמַר לֵיהּ. הָדָא אוֹרַיְתָךְ צְרִיכָה צְלוּ. וּבַסּוֹף מָצָא בָהּ דַף אֶחָד שָׁלֵם וְהִצִּיל אֶת כּוּלֹּו. 12a מַה. שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ טְעִיּוֹת. אוֹ שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

צריך לכתוב ה''א למטה מארכובתו של למ''ד. כדמסיים ואזיל שהוא בפסוק הלה' תגמלו זאת ועל פי תיקון סופרים מהמסורה אותה ה' נכתבת גדולה והיא נחשבת בחשבון אל''ף בי''ת הגדולים שישנן בהכ''ד כשרים וקאמר שצריך ליזהר שלא יגביה הה' מהלמ''ד אלא מלמטה נגד הארכיבה של הלמ''ד יתחיל לכתוב לעשותה גדולה כי היכי דלישתמע כשתי תיבות הא לה' תגמלו זאת:

מזוזה. פליגי בה כיצד עושין פרשיותיה:

הלכה כמי שאומר פתוחה. בין שמע לוהיה אם שמוע לפי שאין זה מקומה של והיה אחר שמע בהתורה:

פתוחה וכו'. השתא מפרש מה היא פתוחה ומה היא סתומה:

פתוחה מראשה סתומה. אם לא התחיל והיה אם שמוע מתחלת השיטה אלא שהניח חלק והתחיל לכתוב וזהו פתוחה מראשה והיא נקראת סתומה:

פתוחה מסופה פתוחה. שהתחיל לכתוב מתחלת השיטה ולא הניח חלק אלא בסופה זו היא נקראת פתוחה:

פתוחה מכאן ומכאן סתומה. אם סיים פ' שמע שלפניה באמצע השיטה והניחה פתוחה והתחיל לכתוב והיה באמצע השיטה וזהו מכאן ומכאן נקראת היא ג''כ סתומה:

ארבע. אם הוא בארבע שיטין אינו קורא בו דמנומר הוא:

אף בקרע כן. אם נקרעו השיטות הדין כן דעד ד' שיטין מתקן וקורא בו:

והתני ספר שיש בו פ''ה טעיות וכו'. ומשמע הא יותר מכאן אינו קורא בו והרי חשבון זה לא יגיע לשלש טעיות לכל דף ודף ואפ''ה לא מהני תיקון לקרות בו:

כאן בספר גדול כאן בספר קטן. ספר גדול הוא כל הספר מחמשה חומשין שבתורה וספר קטן ספר אחד מהחמשה הוא והא דקתני דעד ג' טעיות בכל דף מהני תיקון וא''צ גניזה היינו בכל הס''ת והא דקתני דלא מהני תיקון אלא עד פ''ה טעיות יש הספר היינו בספר קטן שהוא ספר אחד מחמשה ספרים דמכיון שבספר אחד יש כ''כ טעיות שהן יותר מפ''ה לא מהני ביה תיקון:

מצא בו. בהספר דאמרינן אם יש בו ד' בכל דף אינו קורא בו ואם יש בו דף אחד שלם מציל את כולו ומהני לו תיקון ומבעיא ליה להש''ס מאי שלם דקאמר אם צריך שאין בדף הזה אפי' ג' טעיות ומשום דלהצלה על כולו בעינן שלא יהא בו ג' טעיות ואע''ג דבעלמא ג' טעיות בכל דף ודף של כל הספר מהני ביה תיקון שאני הכא דלהצילו הוא משום שיש בו בשאר כל הדפין ד' טעיות או דילמא שלם נקרא שאין בו ד' טעיות כמו שהוא בשאר כל הדפין ומציל הוא על כולו דליהני ביה תיקון:

הדא אורייתך צריכה צלו. הס''ת שלך צריכה הצלה לכל הפחות בדף אחד כי היכי דלהני בה תיקון ואם לאו טעונה גניזה ובסוף מצא בה דף אחד שלם וכו' ומיבעיא ליה נמי כדלעיל מה שלם וכו' ולא איפשיטא:

טעה והשמיט פסוק אחד וכו'. אס''ת קאי דאלו בתפלין ובמזוזה כסדרן בעינן:

כָּל הָאוֹתוֹת הַכְּתוּבִים עִם הַשֵּׁם מִלְּפָנָיו הֲרֵי אֵילּוּ חוֹל וְנִמְחָקִין. כְּגוֹן לַי֙י בַּי֙י כַּי֙י שֶׁי֙י. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ בַּצִּיץ שֶׁהוּא מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ. קוֹדֶשׁ לַמֵ''ד מִלְּמַטָּן וְהַשֵּׁם מִלְּמַעֲלָן. כָּל הָאוֹתוֹת הַכְּתוּבִים עִם הַשֵּׁם מֵאַחוֹרָיו הֲרֵי אֵילּוּ קוֹדֶשׁ וְאֵינָן נִמְחָקִין. כְּגוֹן אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵיכֶם. אֵילּוּ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין. הַכּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת. בְּיוּ''ד וּבְהֵ''א. בָּאֲלֶ''ף וּבָדַלֶ''ת. אֵל אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵיכֶם שַׁדַּי צְבָאוֹת אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. כָּתַב אֲלֶ''ף דַלֶ''ת מֵי֙י. אֲלֶ''ף הֵ''א מֵאֶהְיֶה. שִׁי''ן דַּלֶ''ת מִשַּׁדַּי. צֲדֵ''י בֵי''ת מִצְּבָאוֹת. הֶרֵי אֵילּוּ נִמְחָקִין וּמוֹחֵק אֶת טְּפֵילוֹתֵיהֶם. לֵאלוֹהִים מוֹחֶק אֶת לַמֵ''ד. לַי֙י מוֹחֶק אֶת לַמֵד. כָּתַב יוּד הֵ''א מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת. אֲלֶ''ף לָמֵד מֵאֱלֹהִים אֵינוֹ נִמְחָק. כְּלָלוֹ שֶׁלְדָּבָר. כַּל שֶׁכְּיוֹצֵא בוֹ שֵׁם מִתְקַייֵם בְּמָקוֹם אַחֵר אֵינוֹ נִמְחָק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שכן מצינו בציץ וכו'. וא''כ ש''מ שמה שכתוב לפני השם לא נתקדש בקדושת השם ואפי' באותה התיבה עצמה:

אלו שמות שאינן נמחקין הכותב את השם. כולו בד' אותיות בין וכו':

כתב אל''ף דל''ת. משם הנהגה אל''ף ה''א וכו' הרי אלו נמחקין שאין שמות כיוצא בהן וכן מוחק את טפילותיהם. שאר האותיות הכתובים טפל להם אפי' הן לאחריהן מפני שהן אינן שמות בפני עצמן:

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר שִׁינּוּ חֲכָמִים לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ. כָּֽתְבוּ לֹו. אֱלֹהִים בָּרָא בְרֵאשִׁית. אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת. זָכָר וּנְקוּבָיו בְּרָאָם. וַיכַל בַּשִּׁישִׁי וַיִּשְׁבּוֹת בַּשְּׁבִיעִי. הָבָא אֵֽרְדָה. וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ לֵאמוֹר. כִּי בְאַפָּם הָֽרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצוֹנָם עִקְרוּ אָבוּס. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בַָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל נוֹשְׂאֵי בְנֵי אָדָם. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָֽשְׁבוּ בְמִצְרַיִם וּבְכָל הָאֲרָצוֹת שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מְאוֹת שָׁנָה. וְאֶת הָֽאַרְנֶ֗בֶת אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם. אִמּוֹ שֶׁלְתַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנַבְתָּא הֲווָת שְׁמָהּ. לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק י֙י אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אוֹתָם לְהָאִיר לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּחַ֭ת כָּל הַשָּׁמָֽיִם׃ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאוּמּוֹת לְעָבְדָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

י''ג דבר שינו חכמים לתלמי המלך. כשהעתיקו לו את התורה בלשון יונית:

רִבִּי סִימוֹן וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלִַם הָיוּ כוֹתְבִין. יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִמָה. וְלֹא הָיוּ מַקְפִּידִין. וְדִכְוָתָהּ צָפוֹן צְפוֹנָה. תֵּימָן תִּימָנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ירושלים. אף במקום שנכתב ירושלים היו כותבין ירושלימה וכן להפך ולא היו מקפידים על כך ודכוותה וכו':

כָּל הָאוֹתוֹת הַכְּפוּלִים בָּאֲלֶף בֵּית כּוֹתֵב אֶת הָרִאשׁוֹנִים בִּתְחִלַּת הַתֵּיבָה וּבְאֶמְצָע הַתֵּיבָה. וְאֶת הָאַחֲרוֹנִים בְּסוֹפָהּ. וְאִם שִׁינָּה פָסַל. מִשֵּׁם רִבִּי מַתְּיָה בֶּן חָרָשׁ אָֽמְרוּ. מנצפ''ך הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מָהוּ מנצפ''ך. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַה שֶׁהִתְקִינוּ לָךְ הַצּוֹפִים. מָאן אִינּוּן אִילֵּין צוֹפִין. מַעֲשֶׂה בְיוֹם סַגְרִיר שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבֵית הַווַעַד וְנִכְנְסוּ הַתִּינוֹקוֹת. אָֽמְרִין. אַיְתוֹן נַעֲבִיד בֵּית ווַעֲדָא דְלָא יִיבָּטֵל. אָֽמְרִין. מָהוּ דֵין תִּכְתִיב מֶ''ם מֶ''ם נוּ''ן נוּ''ן צַדֵּ''י צַדֵּ''י פֵּ''ה פֵּ''ה כַ''ף כַּ''ף. מִמַּאֲמַר לְמַאֲמַר. מִנֶּאֱמָן לְנֶאֱמָן. מִצַּדִּיק לְצַדִּיק. מִפֶּה לְפֶה. מִכַּף יָדוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַף יָדוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה. וְסִייְמוּ אוֹתָן חֲכָמִים וְעָֽמְדוּ כוּלָּן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים. אָֽמְרוּן. רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲווֹן מִינְּהוֹן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תּוֹרַת הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיָה לֹא הֵ''א שֶׁלָּהֶם וְלֹא מֶ''ם שֶׁלָּהֶן סָתוּם. הָא סַמֶ''ךְ סָתוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כל האותיות הכפולים. מנצפ''ך. והובא זה במסכת סופרים סוף פ''ב:

מאן אינון אלין צופין. כלומר ודאי מקודם היו כדקאמר רבי מתיא בן חרש מנצפ''ך הלכה למשה מסיני אלא מדמפרש רבי שמואל מנצפ''ך מה שהתקינו לך הצופים משמע שנשתכח מהן וחזרו ויסדו הצופים ומי הן אלו הצופים וקאמר מעשה ביום סגריר וכו' ומדדרשו אלו התינוקות ואמרו מה הדין דכתיב מ''ם מ''ם וכו' א''כ כבר היו מקובלים כך מימות הנביאים שחזרו ויסדום והתינוקות הללו דרשו ליתן טעם לאלו הכפולים:

תורת הראשונים וכו'. כדלעיל גבי הא דקאמר סמ''ך מעשה ניסים:

וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כוֹתֵב עַל הַגְּוִיל בְּמָקוֹם הַשִּׂיעֵר וְעַל הַקְּלַף בִּמְקוֹם נְחוּשָׁתוֹ. אִם שִׁינָּה פָּסַל. לֹא יְהֵא כוֹתֵב חֶצְיוֹ עַל הָעוֹר וְחֶצְיוֹ עַל הַקְּלַף. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא חֶצְיוֹ עַל עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְחֶצְיוֹ עַל עוֹר חַיָּה טְהוֹרָה. אֵין כּוֹתְבִין אֶלָּא עַל עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. מַה טַעַם. לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת י֙י בְּפִ֑יךָ. מִמַּה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן בְּפִיךָ. וְהָא תַנֵּי. כּוֹתְבִין עַל עוֹר נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת. מִּינָא דְאַתְּ נוֹתֵן בְּפִיךָ. וְעוֹשִׂין עָמוּד לְסֵפֶר בְּסוֹפוֹ לַתּוֹרָה מִיכָּן וּמִיכָּן. לְפִיכָךְ גּוֹלְלִין הַסֵּפֶר לִתְחִילָּתוֹ. וְהַתּוֹרָה לְאֶמְצָעִיתָהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר יוֹסֵף. אֲפִילוּ שְׁתֵּי יְרִיעוֹת. רִבִּי זְעוּרָה שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם כַּהֲנָה. וּבִלְבַד מְקוֹם הַתֶּפֶר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. סֵפְר שֶׁאֵין עָלָיו מַפָּה 12b הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב כְּדֵי שְׁלֹֹּא יִתְבַּזֶּה הַכְּתָב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ספר שאין עליו מפה הופכו על הכתב. כך הוא שנוי במסכת סופרים בסוף פ''ג. שאם אין לו מפה לכסות הכתב שלא יפול עליו האבק וכשהוא מגולה הופכו על הכתב כדי שלא יתבזה. ומייתי להא לעיל בפ''י דעירובין בהלכה ג' גבי היה קורא בספר על האסקופה:

ובלבד. על מקום התפר שבין ב' היריעות שאז יכול להשמר שלא יקרע התפר:

אפי' שתי יריעות. כלומר אפי' למקום ששתי יריעות מדובקין הן:

בסופו. לשאר ספרים ולתורה שני עמודין מכאן ומכאן לפיכך גוללין הספר לתחלתו בהעמוד שבסופו ובזה מחזקו שלא יהא נפרד והתורה שיש לה שני עמודים גוללין לאמצעיתה:

מינא דאת נותן בפיך. מין טהורה קאמרינן ואפילו ע''ג עורות נבילות וטריפות של הטהורין:

ועל הקלף במקום נחושתו. לצד הבשר ונחושתו על שם שגוררין מעט מהדבוק עליו ולשון שולים הוא שעל מקום הנשאר חלק כותבין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source