Meguilah
Daf 11b
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הָיָה עָשׂוּי כַּחֲצִי חֲלִיטָה. שׁוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה הִימֶּינָּה שְׁתַּיִם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָהּ שָׁלֹשׁ תִּיבִיּוֹת. הָאֶמְצָעִית שְׁתַּיִם. הַתַּחְתּוֹנָה אֲפִילוּ [עַל] הָאָרֶץ. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הָיָה עָשׂוּי בְמִין סִימְפּוֹן. שׁוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם. וְהָאֶמְצָעִית אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לָהּ רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם אַשְׁייָן בַּר נִדְבָּה. חֲבֵרַיָּא אָֽמְרִין. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. אִם הָיָה הַדְּיוֹ יוֹצְאָה מִבֵּין הַנְּקָבִים פָּסוּל. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. לוֹחְכָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ וְהִיא עוֹמֶדֶת. טָעָה וְהִשְׁמִיט אֶת הַשֵּׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תּוֹלֶה אֶת הַשֵּׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 11b מוֹחֵק אֶת הַחוֹל וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם וְתוֹלֶה אֶת הַחוֹל. רִבִּי זְעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְמִי שֶׁאוֹמֵר. מוֹחֵק אֶת הַחוֹל וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם וְתוֹלֶה אֶת הַחוֹל. רִבִּי זִעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. וְאִם הָיָה כְגוֹן אֲנִי֭ יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם מוּתָּר. לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת אוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹל. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. אֵל֩ ׀ אֱלֹהִ֨ים ׀ י י. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. הֲרֶי הֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹל. הֲרֵי אֵין בּוֹ חוֹל. לַיי צְרִיכָה. בַּי֙י צְרִיכָה.
Traduction
(48)'''''' Suit un passage traduit (Berakhot 2, 3); Soferim ch. 2, fin.'''''' R. Aba dit au nom de R. Juda: si les lignes de la Mezuza vont en s’écourtant, en forme de demi losange, il faut que les lignes supérieures jusqu’aux 2 du bas aient au moins 3 mots, les suivants au moins 2 mots; enfin, il suffit que la dernière ait les mots sur la terre (Dt 11, 21). R. Zeira dit au nom de R. Hisda: si les lignes sont disposées en triangle sumfwnia, la 1ere ligne supérieure suivie d’au moins 2 lignes devra contenir un minimum de 3 mots; la dernière au moins 2 mots; et quant à la médiale, je l’ignore (2 ou 3). Selon R. Jérémie, R. Zeira dit au nom de R. Hisda, ou selon R. Yona et R. Yossa disant tous deux que R. Zeira a dit au nom d’Ashia b. Nadba, ou encore, selon les compagnons d’étude R. Zeira dit au nom de R. Hananel: si le vélin est tellement troué que l’encre passe au travers (sur le verso), il est impropre; si l’on s’en aperçoit au moment d’écrire, on opère ainsi: on léchera le vélin à cette place, de façon à l’isoler (et en continuant d’écrire après le trou). Si par mégarde on a oublié d’écrire le nom divin, les uns disent de l’intercaler entre les lignes; d’autres disent d’effacer un mot profane et d’inscrire le nom divin à cette place, en suspendant entre les lignes le mot profane. Ce dernier avis, dit R. Zeira ou R. Hananel au nom de Rav, sert de règle; cependant, ajoute le même sage, si ce fait arrive pour les mots je suis l’Éternel votre Dieu (Nb 16, 41), il est permis de les intercaler. Pourquoi? Est-ce parce qu’il y a 3 mots, ou parce que l’un d’eux est profane? La différence entre ces 2 raisons est importante s’il s’agit d’écrire les 3 mots: Dieu Éternel Dieu; or, il y a bien 3 mots (constituant un ensemble), mais il n’y a rien de profane, et la question est posée pour le mot yyl ou yyk (dont le préfixe est profane).
Pnei Moshe non traduit
היה עשוי כחצי חלוטה. אמזוזה קאי שעשאה השורות העליונות ארוכות ולמטה הולכות ומתקצרות עד סוף הפרשה וזהו כחצי חלוטה שהעוגה החלוטה ברותחין עושין אותה ארוכה ורחבה באמצע ושני ראשיה מתקצרות והולכות וכשחולקין אותה ברחבה לחצאין כל חציה וחציה רחבה מלמעלה ומתקצרת והולכת עד למטה:
שורה העליונה שיש למטה הימנה שתים שלש תיבות. כלומר כל שורות עד שורות שתים של למטה הן הן נקראו עליונות ואותן השורות צריך שיהא בכל אחת ואחת לא פחות משלש תיבות:
והאמצעיות שתים. ואותן האמצעיות שמתקצרין והולכין צריך שלא יהיה פחות משתים שתים תיבות:
התחתונה אפילו על הארץ. שורה התחתונה בתיבות על הארץ סגי ומפני שתיבות על הארץ צריך שיהו כתובין במזוזה בשורה האחרונה להכי קאמר אפילו על הארץ לפי שהשורות של מעלה יכולין להיות מכמה תיבות ובלבד שלא יפחות בעליונות משלש שלש ובאמצעיות לא פחות משתים שתים ובהתחתונה יהו נכתבות תיבות על הארץ ודי באלו:
היה עשוי כמין סיפמון. זהו כקנה מתפצלת באמצע ושני ראשיה מכאן ומכאן שלימין:
שורה העליונה שיש למטה שתים. כדלעיל שכל שורה שנשאר למטה. הימנה שתים שורות נקראת עליונה ואותן צריך שיהא בכל אחת ואחת לא פחות משלש תיבות והתחתונה שתים תיבות שהן על הארץ:
והאמצעיות. שהן קצרות איני יודע כמה תיבות צריך בהן:
ר' ירמיה אמר לה. להא דלקמן דר' זעירא בשם רב חסדא אמרה ור' יונה ור' יוסה תריהון אמרין דר' זעירא בשם רב חסדא אמרה. וחברייא אמרו דר' זעירא בשם רב חננאל אמרה שאם היתה הדיו יוצאה מבין הנקבים שהיה נקב בקלף ואין הדיו עוברת עליו אלא שיוצאה דרך הנקב לעבר השני פסול:
כיצד הוא עושה. אם אירע לו זה בכתיבתו:
לוחכה בלשונו. סביב הנקב והיא עומדת במקומה מצד הנקב ונשאר האות שלם וכותב להלן מצד הנקב השני ונמצא שהנקב הוא בין האותיות ואין האותיות נוגעות בו:
אית תניי תולה וכו'. בספר תורה מיירי דהא קאמר לעיל אין תולין לא בתפלין ולא במזוזות ובס''ת שהשמיט את השם פליגי בה כיצד יעשה:
מוחק את החול. תיבת חול שנכתב בצד השם מוחקו וכותב את השם במקומו ותולה תיבת החול בין השיטין:
ואם היה כגון אני ה' אלהיכם. שהשמיטן מותר לתלותן בין השיטות אפי' למ''ד מוחק את החול וכו':
למה. מותר אם הטעם מפני שהן שלש תיבות מוטב לתלותן משיצטרך למחוק ג' תיבות מהס''ת או הטעם מפני שיש בו חול תיבת אני והואיל ותיבה זו יכול לתלותה תולה כל הג' תיבות הללו כדי שיהו נכתבין ונקראין כאחת משיטה אחת:
מה נפק מן ביניהון. דהני תרי טעמים:
אל אלהים ה'. אם השמיטן בכתיבת נביאים וכתובים איכא בינייהו דאין תימר מפני שהן ג' תיבות א''כ הני נמי ג' תיבות הן ומוטב לתלותן משימחוק תיבות הרבה ואין תימר דלעיל הטעם מפני שיש בהן תיבת חול הרי כאן אין בהן חול שכולן שמות הן וא''כ יותר טוב למחוק בשביל כך ג' תיבות חול ולכתוב במקומן ולתלות החול משיתלה ג' שמות בין השיטין:
לה' צריכה. אם השמיט תיבת לה' וכן בה' צריכה מיבעיא לן דהואיל ויכול למחוק הו' והב' שהן לפני ה' שאין מתקדשות מוחקן עם תיבה אחת ותולן וכותב השם במקומן או מכיון שתולה הל' או הב' תולה כל אותה התיבה שתהא כולה בשיטה אחת ולא תהא נפסקת בשתי שיטות:
Meguilah
Daf 12a
רַב שֶׁשְׁעָה בְרֵיהּ דְּרַב חֲנַנְאֵל אָמַר. צָרִיךְ לִכְתוֹב הֵ''א לְמַטָּה מֵאַרְכּוּבָתוֹ שֶׁלְלַמֶּ''ד. הַלְי֙י תִּגְמְלוּ זֹ֔את. הָא לַי֙י תִּגְמְלוּ זֹ֔את. מְזוּזָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פְּתוּחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. סְתוּמָה. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב. הֲלָכָה כְמִי שֶׁאוֹמֵר פְּתוּחָה. שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ. פְּתוּחָה מֵרֹאשָׁהּ סְתוּמָה. פְּתוּחָה מִסּוֹפָהּ פְּתוּחָה. פְּתוּחָה מִיכָּן וּמִיכָּן סְתוּמָה. טָעָה וְהִשְׁמִיט פָּסוּק אֶחָד. אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שִׁיטִּין מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אַרְבַּע אֵינוֹ קוֹרֵא בוֹ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. אַף בְּקֶרַע כֵּן. תַּנֵּי סֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ [שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ טְעִיּוֹת בְּכָל דַּף וְדַף מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אַרְבַּע אֵינוֹ קוֹרֵא בוֹ. וְהָא תַנֵּי סֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ] שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ טְעִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָֽאָרֹ֭ן מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. כָּאן בְּסֵפֶר גָּדוֹל וְכָאן בְּסֵפֶר קָטוֹן. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. מָצָא בוֹ דַף אֶחָד שָׁלֵם מַצִּיל אֶת כּוּלּוֹ. מַה. שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ [שָׁלֹשׁ] טְעִיּוֹת. אוֹ שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע. חָֽגְרָא אֲחוֹי דְּרִבִּי בָּא בַּר בִּינָה יְהַב אוֹרַייְתָא לְרַב חֲנַנְאֵל וְקָרָא בָהּ. אָמַר לֵיהּ. הָדָא אוֹרַיְתָךְ צְרִיכָה צְלוּ. וּבַסּוֹף מָצָא בָהּ דַף אֶחָד שָׁלֵם וְהִצִּיל אֶת כּוּלּוֹ. 12a מַה. שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ טְעִיּוֹת. אוֹ שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע.
Traduction
R. Josué fils de R. Hananel dit (49)V. Soferim 9, 6.: il faut (en un tel cas) écrire le h au-dessous de la courbure du l (non au niveau de la tête) dans l’expression hwhylh (Dt 32, 6): Est-ce ainsi que vous vous montrez reconnaissants envers Dieu, comme s’il y avait 2 mots: quoi, à Dieu. Au sujet de la façon d’écrire la Mezuza (50)B., Menahot 32a., il y a 2 avis: l’un dit de laisser ouvert (passer à la ligne) pour la 2e section (Dt 11), l’autre dit que c’est inutile (de suivre), et Samuel b. Shila au nom de Rav confirme le 1er avis, puisque la 2e section ne suit pas la 1re dans le texte biblique. Or, si l’alinéa consiste en ce qu’on a laissé du blanc en tête, on nomme la section fermée; si on a laissé du blanc à la fin, elle est ouverte; si enfin après avoir laissé ouvert (un peu de blanc) on reprend sur la même ligne, on nomme aussi cette disposition fermée. Si par erreur on a sauté un verset, au cas où il y a assez de place pour réparer l’omission en 2 ou 3 lignes par surcharge, c’est permis; mais s’il faut 4 lignes pour cela, il ne sera pas permis de l’employer pour une lecture officielle. R. Zeira dit au nom de R. Hananel que la règle est la même pour la déchirure (jusqu’à 3 lignes, on pourra recoudre le vélin). On a enseigné (51)Cf. (Shabat 16, 1).: dans tout rouleau de la Loi contenant 2 à 3 fautes par colonne, on pourra les corriger, puis y faire la lecture officielle, non s’il y a 4 fautes. —Mais n’est-il pas dit que si un rouleau a seulement 85 erreurs jusqu’à la section ce fut au départ de l’arche etc. (Nb 10, 35), il est permis de le réparer pour la lecture, non s’il y en a d’avantage (bien que cela doive représenter moins de 3 fautes par page)? —Non, dit R. Simei, on veut dire que dans un grand rouleau (ou pentateuque complet), il devra n’y avoir que 3 fautes par page; et dans un petit (un seul livre mosaïque), pas plus de 85. R. Zeira dit au nom de R. Hananel s’il l’on y trouve une page entière intacte, elle rachète tout l’exemplaire. Entend-on par intacte qu’il n’y a aucune erreur, ou seulement 3 et non 4? De même Hagra frère de R. Aba b. Abina avait remis un rouleau de la loi à R. Hananel; et celui-ci l’ayant parcouru dit au donateur que ce rouleau a besoin d’être examiné s’il est valable. On finit par y trouver une page complète qui sauva le tout. Sur quoi, la même question que dessus fut posée, si l’on entend par complet qu’il n’y avait aucune faute, ou seulement 3 et non 4? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
צריך לכתוב ה''א למטה מארכובתו של למ''ד. כדמסיים ואזיל שהוא בפסוק הלה' תגמלו זאת ועל פי תיקון סופרים מהמסורה אותה ה' נכתבת גדולה והיא נחשבת בחשבון אל''ף בי''ת הגדולים שישנן בהכ''ד כשרים וקאמר שצריך ליזהר שלא יגביה הה' מהלמ''ד אלא מלמטה נגד הארכיבה של הלמ''ד יתחיל לכתוב לעשותה גדולה כי היכי דלישתמע כשתי תיבות הא לה' תגמלו זאת:
מזוזה. פליגי בה כיצד עושין פרשיותיה:
הלכה כמי שאומר פתוחה. בין שמע לוהיה אם שמוע לפי שאין זה מקומה של והיה אחר שמע בהתורה:
פתוחה וכו'. השתא מפרש מה היא פתוחה ומה היא סתומה:
פתוחה מראשה סתומה. אם לא התחיל והיה אם שמוע מתחלת השיטה אלא שהניח חלק והתחיל לכתוב וזהו פתוחה מראשה והיא נקראת סתומה:
פתוחה מסופה פתוחה. שהתחיל לכתוב מתחלת השיטה ולא הניח חלק אלא בסופה זו היא נקראת פתוחה:
פתוחה מכאן ומכאן סתומה. אם סיים פ' שמע שלפניה באמצע השיטה והניחה פתוחה והתחיל לכתוב והיה באמצע השיטה וזהו מכאן ומכאן נקראת היא ג''כ סתומה:
טעה והשמיט פסוק אחד וכו'. אס''ת קאי דאלו בתפלין ובמזוזה כסדרן בעינן:
ארבע. אם הוא בארבע שיטין אינו קורא בו דמנומר הוא:
אף בקרע כן. אם נקרעו השיטות הדין כן דעד ד' שיטין מתקן וקורא בו:
והתני ספר שיש בו פ''ה טעיות וכו'. ומשמע הא יותר מכאן אינו קורא בו והרי חשבון זה לא יגיע לשלש טעיות לכל דף ודף ואפ''ה לא מהני תיקון לקרות בו:
כאן בספר גדול כאן בספר קטן. ספר גדול הוא כל הספר מחמשה חומשין שבתורה וספר קטן ספר אחד מהחמשה הוא והא דקתני דעד ג' טעיות בכל דף מהני תיקון וא''צ גניזה היינו בכל הס''ת והא דקתני דלא מהני תיקון אלא עד פ''ה טעיות יש הספר היינו בספר קטן שהוא ספר אחד מחמשה ספרים דמכיון שבספר אחד יש כ''כ טעיות שהן יותר מפ''ה לא מהני ביה תיקון:
מצא בו. בהספר דאמרינן אם יש בו ד' בכל דף אינו קורא בו ואם יש בו דף אחד שלם מציל את כולו ומהני לו תיקון ומבעיא ליה להש''ס מאי שלם דקאמר אם צריך שאין בדף הזה אפי' ג' טעיות ומשום דלהצלה על כולו בעינן שלא יהא בו ג' טעיות ואע''ג דבעלמא ג' טעיות בכל דף ודף של כל הספר מהני ביה תיקון שאני הכא דלהצילו הוא משום שיש בו בשאר כל הדפין ד' טעיות או דילמא שלם נקרא שאין בו ד' טעיות כמו שהוא בשאר כל הדפין ומציל הוא על כולו דליהני ביה תיקון:
הדא אורייתך צריכה צלו. הס''ת שלך צריכה הצלה לכל הפחות בדף אחד כי היכי דלהני בה תיקון ואם לאו טעונה גניזה ובסוף מצא בה דף אחד שלם וכו' ומיבעיא ליה נמי כדלעיל מה שלם וכו' ולא איפשיטא:
רִבִּי זְעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. תִּיפוּרָהּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. קִשְׁרֵי תְפִיּלִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יִרְמְיָה אַפְסָקַת רְצוּעֲתָה דִתְפִילָּתָה. שָׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אָמַר לֵיהּ. וּקְשַׁרְתָּ֥ם. אֲפִילוּ קְשִׁירָה תַמָּה. רִבִּי זְעוּרָה אַפְסִיק גּוּדָא דִרְצוּעֲתָא. שָׁאַל לְרַב חוּנָה וּלְרַב קַטִּינָא וְשָׁרוּן לֵיהּ. אַפְסִיק זְמַן תִּנְייָנוּת וְשָׁרוּן לֵיהּ דְּלָא מִן אוּלְפָּן. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה. זֶה שֶׁהוּא תוֹפֵר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר מִלְּמַעֲלָן וּמִלְּמַטָּן כְּדֵי שְׁלֹּא יִקְרַע. וּמַחִי לֵיהּ עַל מוֹחָא. אִם הֲלָכָה לָמָּה לֹא יִקְרַע. וְאִם לֹא יִקְרַע לָמָּה הֲלָכָה. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיְּהוּ כוֹתְבִין בְּעוֹרוֹת וְכוֹתְבִין בִּדְיוֹ וּמְסַרְגְּלִין בְקָנֶה וְכוֹרְכִין בְּשִׂיעֵר וְטוֹלִין בְּמַטְלִית וְדוֹבְקִין בַּדֶּבֶק וְתוֹפְרִין בְּגִידִין. וּכְשֶׁהוּא תוֹפֵר יְהֵא תוֹפֵר כְּתֶפֶר הַזֶּה. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר בֵּין שִׁיטָּה לְשִׁיטָּה [כִ]מְלוֹא שִׁיטָּה. בֵּין תֵּיבָה לְתֵיבָה כִּמְלוֹא אוֹת. בֵּין אוֹת לְאוֹת כָּל שֶׁהוּא. בֵּין דַּף לְדַף מְלֹא גוֹדֶל. עָשָׂה סוֹף הַדַּף שָׁוֶה לִתְחִילָּתוֹ פָּסַל. צָרִיךְ לִיתֵּן רֵיוַח בַּסֵּפֶר מִלְּמַעֲלָן שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת ומִלְּמַטָּן שָׁלֹשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. בַּתּוֹרָה מִלְּמַעֲלָן שָׁלֹשׁ ומִלְּמַטָּן טֶפַח. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר בֵּין סֵפֶר לְסֵפֶר כִּמְלוֹא אַרבַּע שִׁיטִּין. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר שָׁלֹשׁ. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא גוֹמֵר בְּאֶמְצַע הַדַּף וּמַתְחִיל בְּאֶמְצָעִיתוֹ. וּבְנָבִיא גוֹמֵר בְּסוֹפוֹ וּמַתְחִיל בְּרֹאשׁוֹ. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר אָסוּר. אֵין עוֹשִׂין יְרִעָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה דַפִּין וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁמוֹנֶה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בַּתְּחִילָּה. אֲבָל בַּסּוֹף אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. וּבַקְּלָפִים לֹא נָֽתְנוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר.
Traduction
R. Zeira ou R. Hananel dit au nom de Rav (52)B., Makot 11a.: la recommandation de coudre côte à côte les parchemins qui composent le rouleau de la loi est une règle instituée par Moïse au Sinaï. R. Jérémie au nom de R. Samuel b. R. Isaac donne la même origine aux nœuds des phylactères (53)B., Menahot 35b.. R. Jérémie ayant cassé un cordon de phylactères demanda à R. Aba b. Manuel ce qu’il fallait faire (54)V. Casuistique de R. Méir de Rothenbourg, 1, nº 4.? Il suffit au besoin, répondit celui-ci, qu’il y ait un nœud, selon l’expression tu les (55)L'exégète suppose coupé en 2 le mot [215], qu'il traduit: lien parfait. lieras (Dt 6, 8). Comme les nerfs d’attache des phylactères de R. Zeira s’étaient rompus, il consulta R. Houna et R. Qetina, qui lui permirent de le rattacher de même, ainsi qu’à une seconde rupture analogue, quoiqu’il n’existe pas de tradition à ce sujet (un tel lien n’étant pas solide). R. Aba fils de R. Hiya b. Aba ou R. Hiya le grand dit au nom de R. Yohanan: il est de règle mosaïque qu’en cousant côte à côte les pages en vélin du rouleau de la loi, il faut laisser un bord supérieur et inférieur, pour éviter de déchirer les lettres quand on enroulera ce texte. Mais, fut-il objecté, si c’est une règle mosaïque, à quoi bon invoquer comme raison la crainte de déchirer (les préceptes n’ont pas besoin de motifs); et, si c’est bien par crainte de ne pas déchirer, à quoi bon mentionner que c’est une règle? (Question non résolue). Il est aussi de règle mosaïque (56)Soferim 1, 1. d’écrire la Loi sur parchemin, à l’encre, de tracer des lignes avec un jonc (stylet), de rattacher avec des poils (pour fixer) les parties enroulées, d’y apposer des chiffons (57)Les commentaires ne sont pas d'accord sur le but de cet acte, s'il agit d'une juxtaposition, ou de boucher un trou., de les coller avec un enduit, de les coudre avec des nerfs. Toute couture devra être faite de cette façon (par des nerfs); et l’on aura soin de laisser entre une ligne et l’autre, l’équivalent d’une ligne, et entre un mot et le suivant la valeur d’une lettre; enfin entre une lettre et l’autre un espaces infime; entre une page et la suivante, la largeur d’un pouce. Il est défendu, sous peine de rendre la copie impropre, de laisser au bas de la page une marge égale à celle du haut, car il faut laisser en haut un espace libre de 2 doigts, et au bas un espace de 3 doigts. Selon Rabbi (58)B., Baba Batra 13b., on laissera pour le rouleau de la Loi en haut 3 doigts et au bas un palme (4 d.). Entre une section du Pentateuque et l’autre, on laissera un espace de 4 lignes; enfin entre les divers 12 petits prophètes, on laissera seulement 3 lignes. On aura soin d’achever un livre (ou une section du Pentat.) au milieu de la page, et de reprendre le suivant sur la même page (après un espace de 4 lignes); mais pour un livre des prophètes, on l’achèvera au bas d’une page, et on reprendra le suivant en tête de l’autre page; ce qui est interdit pour les 12 petits proph. (qui devront se suivre). Toute bande de parchemin (59)B., Menahot 30a. contiendra au moins 3 colonnes (pages) et 8 au plus; cependant, ces chiffres se rapportent seulement au commencement, mais, à la fin, il peut n’y avoir au besoin qu’une page. Quant à la longueur, ou à l’épaisseur du parchemin, les sages ne l’ont pas déterminée.
Pnei Moshe non traduit
תיפורה. של ס''ת הלכה למשה מסיני שיהא תופר את היריעות לחברן:
קשרי תפילין. של יד ושל ראש:
אפי' קשירה תמה. אפילו על ידי קשירה תמה היא:
אפסיק גודא דרצועתה. נפסקה לו המעברתא והיא המחיצה שהרצועה עוברת בתוכה:
ושרון ליה. התירו לו לדבקה:
ושרון ליה דלא מן אולפן. כלומר שלא קבלו כך מרבן ולפי שבנפסקה פעם אחר פעם שוב אין בה חיזוק אלא הן מעצמן התירו לו:
הלכה זה שהוא תופר. הס''ת צריך שיהא משייר בתפר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע כשהוא גוללה:
ומחו ליה על מוחא. הקשו על דבריו אם הלכה היא שצריך לתפור למה יזהר שלא יקרע ואם צריך ליזהר שלא יקרע למה אמר הלכה בודאי הוא שתופרן להיריעות זו לזו:
וטולין במטלית. מבחוץ על הנקב שבקלף ודובקין להמטלית בדבק:
יהא תופר כתפר הזה. כלומר כתופר הזה שרואה לחבר דבר לדבר ואינו מקפיד כמה תפירות יעשה:
וצריך שיהא משייר. ריוח:
עשה סוף הדף. מלמטה שוה הגליון לתחלתו בראשו פסול אלא צריך ליתן ריוח בספר מלמעלן שתי אצבעות ומלמטן שלש:
רבי אומר. בתורה צריך גליון מלמעלה שלש וכו' ושתי אצבעות ושלש שאמרו בשאר ספרים בנביאים וכתובים:
בין ספר לספר. בתורה כמלא ד' שיטין חלק:
ובנביא של שנים עשר שלש. שיטין ולא יותר:
וצריך שיהא גומר. הספר באמצע הדף ומתחיל בספר של אחריו באמציעותו אחר ד' שיטין ריוח:
ובנביא גומר בסופו. של הדף ומתחיל בשל אחריו בראשו של הדף:
ובנביא של שנים עשר אסור. לעשות כן משום דכולהו כחד ספר דמי וכשהוא עושה כן נראה שרוצה לחלקן ולהפרידן זה מזה:
בתחלה. מתחלת הספר ובכולו אבל בסוף הספר שנשתייר ואין היריעה מחזיק יותר עושה יריעה אחת קטנה ואפי' של דף א' וכל שהוא:
ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור. אלא כל שרוצה מוסיף ובלבד שלא יפחות משלשה דפין. כך היא במסכת סופרים בפ''ב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source