רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מִחְלְפָה שְׁמוּעֲתֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִמְחִיצָה כִּמְחִיצָה. תִּיפְתָּר בְּיוֹצֵא חוּץ לִשְׁלשָֹׁה שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין בו רוחב ארבעה. וכן ובלבד שאין בו רחב ארבעה דאלו רחב ארבעה כיון שהוא למעלה מעשרה הוא עצמו רשות היחיד הוי:
ר' יוסי בר בון מחלפא שמועתיה. אסיפא דמתני' קאי דקתני מן הצינור מכל מקום שותה ואפילו מצרף פיו סמוך לו והקשה ר' יוסי בר' בון לשמעתתא אהדדי וכי לא כן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' חנינא שכל שלשה ושלשה כלומר שבכל מקום עד ג' טפחים הסמוכין למחיצה הרי הוא כמחיצה עצמה דפחות מג' כלבוד דמי וס''ד דהכא נמי אפי' הצינור סמוך בפחות מג' להגג נמי שרי ואמאי הרי הוא עומד ברשות הרבים והגג רשות היחיד הוא:
תיפתר ביוצא. הצינור ובולט חוץ לשלשה מהגג:
הלכה: פיס'. נִיחָא בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד אֵין פִּיו לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. שַׁנְייָא הִיא שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין. תַּנֵּי. גָּמָל שְׁרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ מִבִּפְנִים מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ. נִיחָא מִבִּפְנִים מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ אֵין פִּיו 61b לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ניחא ברשות היחיד וישתה ברה''ר. שאסור דכשהוא עומד ברשות היחיד ושותה בר''ה צריך הוא שיהא שוחה למטה מעשרה דכל למעלה מי' לאו ר''ה הוא ושפיר הוי כמכניס מר''ה לרה''י ועד שיכניס ראשו ורובו לרשות היחיד אלא כשהוא בר''ה ושותה ברה''י אמאי אסור הרי הוא שותה בעמידה וכי אין פיו שבר''ה למעלה מעשרה הוא וא''כ אם הכניס ראשו בלחוד לשתות הרי כמוציא מרה''י למקום פטור הוא שפיו למעלה מעשרה טפחים:
תני. בתוספתא פ''ח:
מלעיטין אותו מבפני'. ובתוספתא גריס אובסין וגי' דהכא נוחה דהא תנן בפ' מי שהחשיך אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ולמקים שהוא יכולה להחזיר קרויה הלעטה:
ניחא מבפנים מלעיטין אותו מבפנים. אע''ג דהמאכל הוא בחצר הגמל הוא בר''ה מכיון שהכניס ראשו ורובו בחצר מותר אלא מבחוץ מלעיטין אותו מבחוץ בתמיה והרי מוציא המאכל מהחצר לרה''ר:
אין פיו למעלה מעשרה טפחים. שינוייא הוא וכי אין פיו של הגמל למעלה מעשרה טפחים בר''ה וא''כ מוציא הוא למקום פטור ומותר:
אמר ר' חייה וכן בגת לענין מעשר. הכתוב לקמן בספרי הדפוס ט''ס הוא דהוקבע בתוך השקלא וטריא דהסיפא דמתניתין. ולא שייכא התם אלא הכא קודם להא דר' יוסי בר בון ור' חייא לפרש וכן בגת דמתני' קאי דהרי הגת אינו אלא כרמלית ולא גזרינן בכרמלית אלא לענין מעשר קתני וכדפרישית. במתני':
שניא היא שמתגלגלין. המים ויורדין להגוף בשעת שתייתו והרי כמוציא מרה''י לר''ה הוא והלכך צריך שיהא ראשו ורובו ברה''י:
נָעַץ קָנֶה וְהִקִּיפוֹ מְחִיצָה וְזָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כְּמַחֲלֹוקֶת. הָתִיב רִבִּי יוּדָן. וְהָתַנִּינָן. הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה וְהוּא שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר מַעֲקֶה. וְשֶׁאֵין לוֹ מַעֲקֶה שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג. שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג כְּגַג הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גיטה וכו' אמר ר' אלעזר. כלומר ואמר ר' אלעזר התם עלה מתני' בגג שיש לו מעקה דסופו לנוח שם ושירד הגט לאויר המעקה ושאין לו מעקה בעינן שירד לאויר שלשה שהן סמוכין לגג לפי שכל שלשה שסמוך לגג כגג הן אלמא דמיהת שמעינן דאויר שחוץ לג' לעולם לא הוי כגג וכיון דהכא מיירי שיוצא חוץ לשלשה למה לי שאינו רחב ארבעה:
והתנינן. בגיטין פ''ח בהלכה ג':
התיב ר' יודן. אמתניתין קאי ואהאי אוקימתא דקאמר תיפתר ביוצא חוץ לג' ושאין בו רחב ארבעה והני תרתי למה לי הרי מכיון שהוא חוץ לשלשה מן הגג לאו כגג הוא:
במחלוקת. תליא מילתא כדפליגי ר' יוסי בר' יהודה ורבנן בברייתא בשבת פ' הזורק והובאה לעיל בפ''ק דשבת דלר' יוסי בר' יהודה חייב דאמרינן גוד אחית מחיצתא ולרבנן פטור דהוי ליה מחיצה שהגדיים בוקעין תחתיה ולא הויא מחיצה ואיידי דאיירי בעניינא דרחב ד' למעלה מייתי להא:
נעץ קנה. ברשות הרבים והקיפו מחיצה כלומר שעשה למעלה מעשרה מקום רחב ארבעה על ארבעה על גבי הקנה וזרק מרשות הרבים לתוכו תחת ההיקף או ע''ג ההיקף דאלו הקיפו במחיצה גמורה ליכא מאן דפליג דהוי רה''י בגבוה ג' ורחב ארבעה אלא כדאמרן:
אָמַר רִבִּי חִייָה. וְכֵן בְּגַת לְעִנְייָן מַעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי חייה וכו'. לא שייך הכא אלא מקודם כדלעיל:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּאָמַר. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל כְּגָמוּס. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. דִּבְרֵי הַכֹּל בִּמִשְׁתַּפֵּעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בִּמִשְׁתַּפֵּעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. כְּגַג הֵן. מָה נַן תַּמָּן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ נִיחָא אַתְּ אָמַר עַד שֶׁיָּנוּחַ. כָּאן שֶׂצָּרִיךְ נִיחָא לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מִכָּל מָקוֹם לִא נַח. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ נַח כְּאִילּוּ לֹא נַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. להכי מוקמינן כשאין רחב ד' ומכיון שאין בו רחב ד' ולא הוי מקום חשוב אפי' נח חשיב כאלו לא נח:
מכל מקום לא נח. בתמיה והיכי בעית לאוקמי הא כאן נח הוא ואמאי שרי:
רבי יוסי בעי עלה אם וכו' מתוך שלש. לגג ודאי כגג הן דהרי מה אנן תמן גבי גט שאינו צריך הנחה אלא מכיון שבא לרשותה סגי ואפ''ה את אמר עד שינוח וכלומר עד שיבא לאויר תוך שלשה סמוך לגג דהוי כמו שנח כאן בשבת דבעלמא צריך שינוח ועד שיעשה עקירה ממקום הנחה לכ''ש דכיון שהוא תוך שלשה סמוך לגג דכמונח בגג דמי:
דברי הכל. כלומר לא תדחק לאוקמי כרבי מאיר וכהאי אוקמתא אלא מתני' ד''ה היא והכא מיירי במשתפע הצינור עשרה טפחים מתוך שלש כלומר אפי' הוא מתוך שלש לגג מכיון ששיפועו יוצא רחוק עשרה טפחים לא הוי כגג ולקמיה פריך עלה:
ר' יודן אמר דרבי מאיר. כצ''ל דר' יודן שהוא אמורא והקשה להקושיא חזר ומשני דהך אוקימתא דלעיל אליבא דרבי מאיר היא דאמר את רואה את הכותל כגמום כדלעיל בשבת פ' הזורק בהלכה ג' דפליגי ר' מאיר ורבנן לרבי מאיר אפי' אין שם חור רוחב ארבעה בכותל את רואה כאילו הוא גמום יחתוך דסבירא ליה חוקקין להשלים והשתא הא קמ''ל בהך אוקימתא דמתני' ר''מ היא דסבירא ליה חוקקין להשלים ובשאינו רחב ד' אם הוא סמוך להכותל רואין כאילו רחב ד' דחוקקין להשלים וה''ק אפי' בשאינו רחב ד' והוא שיוצא חוץ לג' מן הגג:
פיס'. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. אָסוּר לִתְלוֹשׁ שָׁרְשֵׁי זְמוֹרָה בַשַּׁבָּת. הִיא שָׁרְשֵׁי אִילָן הִיא שָׁרְשֵׁי כְרוּב. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה. אֲבָל אִם אֵין גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה כְּאָרֶץ הֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היו שנים. שדרין שני בני אדם אחד בבית ואחד בעליה או שני בתים זה בצד זה ולכל אחד חלון פתוח ע''ג הבור פליגי בה תרין אמוראין:
חד אמר עשרה. כלומר שצריך שיהא ביניהן עשרה טפחים ומעשרה ולמעלה כדי שלא יהו אוסרין זה על זה ואידך אמר ארבעה טפחים ביניהן סגי:
מתיב מ''ד עשרה למ''ד ארבעה. לדידך שאפי' שניהן בתוך עשרה מותר ואמאי וכי לא נמצאו שתי רשויות משתמשו' ברשות אחת כשממלאין מן הבור דבשלמא אם הן רחוקין זה מזה עשרה ומעשרה למעלה כל א' וא' ממלא בפ''ע דחלוקין הן ואין אוסרין זה על זה אלא לדידך הרי הן בשני בתים וממלאין שניהן מן הבור בתוך עשרה זה מזה והרי כאן שתי רשויות שבתוך עשרה משתמשין ברשות אחת ואוסרין זה על זה עד שיערבו ביניהן והעירוב עושה אותן כאחד:
א''ל ר''ה מבטלת. כלומר שאני הכא שלשניהן פתוח הוא לר''ה ואע''פ שהן בתוך י' זה מזה הרה''ר מבטלת שלא יהיו נחשבין כשתי רשויות בתוך עשרה לאסור זה על זה ולא דמי לההיא דשתי גזוזטראות זה למעלה מזה האמורה לעיל בפ''ח בהל' ח' דהתם אוסרין זה על זה כששניהן בתוך עשרה כדפרישית שם לפי שאין שם ר''ה שתהא מבטלת אותן מלהיותן נחשבין כאחת ושלא לאסור זע''ז שהרי שתיהן למעלה מן המים הן:
גמ' אסור לתלוש. ולקמן בפ' משילין בהלכה ב' גריס בשם רב אסור לדוש בשרשי זמורה בשבת והיא גי' הנכונה והיא שרשו אילן והיא שרשי קלחי כרוב הכל דין אחד להן ובגבוהין שלשה דמשתמש באילן הוא אבל אם אינן גבוהין שלשה כארץ הן ודשין עליהן:
הלכה: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ בוֹ יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם. וְלֹא יְהוּ מְחִיצוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. וְלֹא יְהוּ פִּרְצוֹת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. וְלֹא יְהֵא עוֹמֵד כְּנֶגֶד עוֹמֵד וּפָרוּץ כְּנֶגֶד פָּרוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא ידעינן. מי משניהן אמר כך ומי אמר כך אלא מן מה דתני שמואל לעיל בשבת פ' הזורק בהלכה א' והובא לעיל בפ' הדר בהלכה ז' דפליגי רב ושמואל בזורק מרה''י לרה''י דרך למעלה מי' באויר ר''ה. ולשמואל אסור משום שבות א''כ דין הוא דאמר נותן נסר ולא סגי בנועץ קנה בארץ דמ''מ ממלא הוא מרה''י לרה''י דרך למעלה מעשרה באויר ר''ה ואסור משום שבות ולרב דס''ל התם מותר לכתחילה הכא בנועץ קנה סגי ומיהת קנה בעי שמכיון שהוא מופלג מן הכותל נראה כר''ה מפסק' ביניהן:
ובלבד שלא יהא בו. אבור דמתני' קאי ובלבד שלא יהא בבור יותר מבית סאתי' שאז אסור למלאות ממנו אם אינו מוקף מחיצות ואליבא דר' יהודה בריש פ' עושין פסין דס''ל דמ''מ לא התירו אלא עד בית סאתים והבור עולה ממדת סאתים כדאמר שם בסוף הלכה א':
ולא יהיו מחיצות גבוהות עשרה וכו'. או או קאמר כלומר א''נ אפי' הוא מוקף מחיצות ולא יהיו גבוהות עשרה אינן מחיצות א''נ כשיש בהן פירצות צריך שלא יהיו פירצות יותר מעשר וכן אם היה עומד ופרוץ לא יהא בו (אלא) עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ דזה אסור ולשיטתיה אזיל כדאמר בפ''ק גבי שיירא שחנתה בבקעה דביותר מבית סאתים אפי' אין כאן פירצה יותר מי' עומד כנגד הפרוץ בעי' ולא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ ודוגמתו אמר לעיל בפ''ד בהלכה ב' גבי נמל דר''ג כדפרישית שם:
נותן נסר. מן החלון שבכותל להבור ונמצא שאין כאן אויר מפסיק וממלא דרך צד הנסר. ואידך אמר נעץ קנה בארץ בין הכותל ובין הבור בכדי שלא יוכל אדם לעבור שם ואין כאן ר''ה מפסקת:
היה מופלג. הבור מהכותל ד' טפחים מאי ופליגי רב ושמואל:
עד כדון בסתום. שאין מן הבור להכותל ד' טפחים וכסתום דמי לפי שאין אדם יכול לעבור שם ואין ר''ה מפסקת בינו ובין הכותל:
גמ' אין את רואה עמוק כגבוה. בתמיה דמ''ש עמוק י' עשרה מגבוה עשרה ול''ל חוליתו גבוה עשרה הרי הבור לעולם עמוק עשרה הוא והוי רשות היחיד וממלא מרה''י לרה''י. ומשני דמיירי שאין בפיו של הבור רוחב ארבעה ולא הוי רה''י וכר''ה היא והלכך בעי' שיהא חולייתו גבוה עשרה שנמצא ממלא הוא דרך מקום פטור:
משנה: אִילָן שֶׁהוּא מֵיסֵב עַל הָאָרֶץ אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן. הַדֶּלֶת שֶׁבַּמּוּקְצֶה וְהַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּירְצָה וּמַחֲצֶלֶת אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אילן שהיא מיסב ובנוסחת הבבלי מיסך שהוא סוכך ונופו ניטה מכל צדדיו על הארץ:
מטלטלין תחתיו. בשבת דכיון שאין נופיו גבוהין מן הארץ ג''ט ה''ל כלבוד והרי יש כאן מחיצה י' שאין הענפים נמוכין אלא בראשן והולכין ומגביהין לצד חיבורן בהאילן וצריך שיהא ממלא את האויר בין הענפים להארץ בתבן וקש וכיוצא בהן וקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה ולא יתנדנד שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ודוקא עד בית סאתים הוא שמותר לטלטל שהרי לא הוקף לדירה היא וכל מחיצה שתשמישה לאויר לשמור אויר השדות והכרמים ולא לשם דירה אין מטלטלין בה אלא בית סאתים ואם היה יתר מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בד' אמות:
שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן. לפי שאסור להשתמש באילן גזירה שמא יתלוש זמורה ואם אינן גבוהות שלשה הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן:
הדלת שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים נקראת מקום מוקצה שאין שם רוב תשמיש והדלת שלה זקופה היא כנגד הפתח וכשהוא פותח נוטל את הדלת ומטילה על הארץ לפי שאין לה ציר כשאר דלתות וכן החדקים והן קוצים שסותמין בהן הפירצה וכן המחצלת של קנים שסותמין בה וכל אלו קשורין ותלויין בכותל אלא כשפותחין מסלקין אותן ומטילן על הארץ לפיכך אין נועלין בהן דמחזי כבנין אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ ואם הן קשורין ותלויין בכותל אפי' אינן גבוהין מן הארץ אלא נגררין על הארץ נועלין בהן:
אשפה בר''ה גבוה עשרה טפחים שופכין לתוכה מים בשבת. דרך חלון שעל גבה דנמי שופך דרך מקום פטור הוא ולא חיישינן שמא תנטל ותפחות האשפה מגבוה עשרה ואתי למשדי בה נמי כמעיקרא ודוקא באשפה של רבים שאינה עשוייה להתפנו' אבל באשפה של יחיד אין שופכין עליה דחיישינן שמא תתפנה וכששופך עליה הרי שופך הוא לר''ה:
מתני' בור בר''ה. וסמוך הוא לרה''י. וחולייתו גבוה עשרה טפחים. כלומר הבור עם גובה החוליא שהיא השפה סביביו הן עשרה טפחים וקמ''ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה ודוקא כשהוא סמוך לכותל רה''י בתוך ד' טפחים שאין אדם יכול לעבור שם אז ממלאין הימנו בשבת דרך החלון שעל גביו ואפילו אינו אלא עשרה טפחים עם החוליא אבל אם היה הבור מופלג מן הכותל ארבעה טפחים אין ממלאין הימנו אלא אם כן חולייתו גבוה עשרה שנמצא כשהוא ממלא ממנו דרך למעלה מחלייתו הוא ממלא שהוא למעלה מעשרה והוי מקום פטור:
הָיוּ שְׁנַיִם. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. עֲשָׂרָה. וְחוֹרָן אָמַר. אַרְבָּעָה. מְתִיב מָאן דָּמַר עֲשָׂרָה לְמָאן דָּמַר אַרְבָּעָה. לֹא נִמְצְאוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. אָמַר לֵיהּ. רְשׁוּת הָרַבִּים מְבַטֶּלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היו שנים. שדרין שני בני אדם אחד בבית ואחד בעליה או שני בתים זה בצד זה ולכל אחד חלון פתוח ע''ג הבור פליגי בה תרין אמוראין:
חד אמר עשרה. כלומר שצריך שיהא ביניהן עשרה טפחים ומעשרה ולמעלה כדי שלא יהו אוסרין זה על זה ואידך אמר ארבעה טפחים ביניהן סגי:
מתיב מ''ד עשרה למ''ד ארבעה. לדידך שאפי' שניהן בתוך עשרה מותר ואמאי וכי לא נמצאו שתי רשויות משתמשו' ברשות אחת כשממלאין מן הבור דבשלמא אם הן רחוקין זה מזה עשרה ומעשרה למעלה כל א' וא' ממלא בפ''ע דחלוקין הן ואין אוסרין זה על זה אלא לדידך הרי הן בשני בתים וממלאין שניהן מן הבור בתוך עשרה זה מזה והרי כאן שתי רשויות שבתוך עשרה משתמשין ברשות אחת ואוסרין זה על זה עד שיערבו ביניהן והעירוב עושה אותן כאחד:
א''ל ר''ה מבטלת. כלומר שאני הכא שלשניהן פתוח הוא לר''ה ואע''פ שהן בתוך י' זה מזה הרה''ר מבטלת שלא יהיו נחשבין כשתי רשויות בתוך עשרה לאסור זה על זה ולא דמי לההיא דשתי גזוזטראות זה למעלה מזה האמורה לעיל בפ''ח בהל' ח' דהתם אוסרין זה על זה כששניהן בתוך עשרה כדפרישית שם לפי שאין שם ר''ה שתהא מבטלת אותן מלהיותן נחשבין כאחת ושלא לאסור זע''ז שהרי שתיהן למעלה מן המים הן:
גמ' אסור לתלוש. ולקמן בפ' משילין בהלכה ב' גריס בשם רב אסור לדוש בשרשי זמורה בשבת והיא גי' הנכונה והיא שרשו אילן והיא שרשי קלחי כרוב הכל דין אחד להן ובגבוהין שלשה דמשתמש באילן הוא אבל אם אינן גבוהין שלשה כארץ הן ודשין עליהן:
הלכה: פיס'. אֵין אַתְּ רוֹאֶה עָמוֹק כְּגָבוֹהַּ. שֶׁאֵין בְּפִיו רוֹחַב אַרְבָּעָה. עַד כְּדוֹן בְּסָתוּם. הָיָה מוּפְלַג. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. נוֹתֵן נֶסֶר. וְחַד אָמַר. נוֹעֵץ קָנֶה. וְלָא יָֽדְעִינָן מָאן מַר דָּא וּמָאן מַר דָּא. מִן מַה דְתַנֵּי שְׁמוּאֵל. לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה שְׁבוּת הוּא דֵּין אָמַר. נוֹתֵן נֶסֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא ידעינן. מי משניהן אמר כך ומי אמר כך אלא מן מה דתני שמואל לעיל בשבת פ' הזורק בהלכה א' והובא לעיל בפ' הדר בהלכה ז' דפליגי רב ושמואל בזורק מרה''י לרה''י דרך למעלה מי' באויר ר''ה. ולשמואל אסור משום שבות א''כ דין הוא דאמר נותן נסר ולא סגי בנועץ קנה בארץ דמ''מ ממלא הוא מרה''י לרה''י דרך למעלה מעשרה באויר ר''ה ואסור משום שבות ולרב דס''ל התם מותר לכתחילה הכא בנועץ קנה סגי ומיהת קנה בעי שמכיון שהוא מופלג מן הכותל נראה כר''ה מפסק' ביניהן:
ובלבד שלא יהא בו. אבור דמתני' קאי ובלבד שלא יהא בבור יותר מבית סאתי' שאז אסור למלאות ממנו אם אינו מוקף מחיצות ואליבא דר' יהודה בריש פ' עושין פסין דס''ל דמ''מ לא התירו אלא עד בית סאתים והבור עולה ממדת סאתים כדאמר שם בסוף הלכה א':
ולא יהיו מחיצות גבוהות עשרה וכו'. או או קאמר כלומר א''נ אפי' הוא מוקף מחיצות ולא יהיו גבוהות עשרה אינן מחיצות א''נ כשיש בהן פירצות צריך שלא יהיו פירצות יותר מעשר וכן אם היה עומד ופרוץ לא יהא בו (אלא) עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ דזה אסור ולשיטתיה אזיל כדאמר בפ''ק גבי שיירא שחנתה בבקעה דביותר מבית סאתים אפי' אין כאן פירצה יותר מי' עומד כנגד הפרוץ בעי' ולא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ ודוגמתו אמר לעיל בפ''ד בהלכה ב' גבי נמל דר''ג כדפרישית שם:
נותן נסר. מן החלון שבכותל להבור ונמצא שאין כאן אויר מפסיק וממלא דרך צד הנסר. ואידך אמר נעץ קנה בארץ בין הכותל ובין הבור בכדי שלא יוכל אדם לעבור שם ואין כאן ר''ה מפסקת:
היה מופלג. הבור מהכותל ד' טפחים מאי ופליגי רב ושמואל:
עד כדון בסתום. שאין מן הבור להכותל ד' טפחים וכסתום דמי לפי שאין אדם יכול לעבור שם ואין ר''ה מפסקת בינו ובין הכותל:
גמ' אין את רואה עמוק כגבוה. בתמיה דמ''ש עמוק י' עשרה מגבוה עשרה ול''ל חוליתו גבוה עשרה הרי הבור לעולם עמוק עשרה הוא והוי רשות היחיד וממלא מרה''י לרה''י. ומשני דמיירי שאין בפיו של הבור רוחב ארבעה ולא הוי רה''י וכר''ה היא והלכך בעי' שיהא חולייתו גבוה עשרה שנמצא ממלא הוא דרך מקום פטור:
משנה: בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחֻלְייָתוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו מְמַלִּין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת. אַשְׁפּוֹת בִרְשׁוּת הָרַבִּים 62a גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אילן שהיא מיסב ובנוסחת הבבלי מיסך שהוא סוכך ונופו ניטה מכל צדדיו על הארץ:
מטלטלין תחתיו. בשבת דכיון שאין נופיו גבוהין מן הארץ ג''ט ה''ל כלבוד והרי יש כאן מחיצה י' שאין הענפים נמוכין אלא בראשן והולכין ומגביהין לצד חיבורן בהאילן וצריך שיהא ממלא את האויר בין הענפים להארץ בתבן וקש וכיוצא בהן וקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה ולא יתנדנד שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ודוקא עד בית סאתים הוא שמותר לטלטל שהרי לא הוקף לדירה היא וכל מחיצה שתשמישה לאויר לשמור אויר השדות והכרמים ולא לשם דירה אין מטלטלין בה אלא בית סאתים ואם היה יתר מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בד' אמות:
שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן. לפי שאסור להשתמש באילן גזירה שמא יתלוש זמורה ואם אינן גבוהות שלשה הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן:
הדלת שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים נקראת מקום מוקצה שאין שם רוב תשמיש והדלת שלה זקופה היא כנגד הפתח וכשהוא פותח נוטל את הדלת ומטילה על הארץ לפי שאין לה ציר כשאר דלתות וכן החדקים והן קוצים שסותמין בהן הפירצה וכן המחצלת של קנים שסותמין בה וכל אלו קשורין ותלויין בכותל אלא כשפותחין מסלקין אותן ומטילן על הארץ לפיכך אין נועלין בהן דמחזי כבנין אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ ואם הן קשורין ותלויין בכותל אפי' אינן גבוהין מן הארץ אלא נגררין על הארץ נועלין בהן:
אשפה בר''ה גבוה עשרה טפחים שופכין לתוכה מים בשבת. דרך חלון שעל גבה דנמי שופך דרך מקום פטור הוא ולא חיישינן שמא תנטל ותפחות האשפה מגבוה עשרה ואתי למשדי בה נמי כמעיקרא ודוקא באשפה של רבים שאינה עשוייה להתפנו' אבל באשפה של יחיד אין שופכין עליה דחיישינן שמא תתפנה וכששופך עליה הרי שופך הוא לר''ה:
מתני' בור בר''ה. וסמוך הוא לרה''י. וחולייתו גבוה עשרה טפחים. כלומר הבור עם גובה החוליא שהיא השפה סביביו הן עשרה טפחים וקמ''ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה ודוקא כשהוא סמוך לכותל רה''י בתוך ד' טפחים שאין אדם יכול לעבור שם אז ממלאין הימנו בשבת דרך החלון שעל גביו ואפילו אינו אלא עשרה טפחים עם החוליא אבל אם היה הבור מופלג מן הכותל ארבעה טפחים אין ממלאין הימנו אלא אם כן חולייתו גבוה עשרה שנמצא כשהוא ממלא ממנו דרך למעלה מחלייתו הוא ממלא שהוא למעלה מעשרה והוי מקום פטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source