מַתְנִיתָא פְלִיגא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: פָּתַר לָֹהּ בְּשָׁווֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. הַמַּרְפֶּסֶת הַגַּג וְהֶחָצֵר מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. עוֹד הִיא בְשָׁוֶה. דַּע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. לֹא בְשֶׁאֵין שָׁוִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קשיין אהדדי. אלא לאו כאן בשאינן שוין אין מצטרפין ובשוין מצטרפין:
הבית והעליה והחצר והגג אין מצטרפין. כצ''ל וכן הוא בתוספת' שם:
דתני. בריי' אחריתא שם בתר המרפסת וכו':
עוד היא בשוה. ה''נ בשוה היא דמצטרפין לכ''ע כדלעיל ודע לך שהיא כן:
פתר לה. ר' יוחנן בשוה שב' אמות הן מהחצר וב' אמות מהאכסדרה ובכה''ג מודה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דפליגי ר' יוחנן ור''ל אם אכסדרה שרובה פרוץ משלמת לכשיעור ולר' יוחנן אינה משלמת והתנן החצר והאכסדרה מצטרפין לד' אמות:
מתני'. בריית' דהתוספת' פ''ו פליגא על ר''ל דס''ל דאכסדרה משלמת והגג אינו משלים לחצר והתני בתוס' שם המרפסת והגג והחצר מצטרפין הן בד''א:
הלכה: פיס'. שִׁיעֲרוּ מְקוֹם תַּשְׁמִישׁ לָאָדָם סְאָתַיִם. וְאַרְבַּע אַמּוֹת מַבְלִיעוֹת סְאָתַיִם. נִיקְבָּה הָעוּקָה. אִית תַּנֵּי. אֵין צָרִיךְ לַפּוּק. וְאִית תַּנֵּי. צָרִיךְ לַפּוּק. נִתְמַלְּאֵת הָעוּקָה. אִית תַּנֵּי. צָרִיךְ לִשְׁפּוֹךְ. אִית תַּנֵּי. אֵין צָרִיךְ. אָמַר רִבִּי מָנָא. 55b חַד תַּנָּא הוּא. מָאן דָּמַר. צָרִיךְ לַפּוּק. אוֹסֵר לִשְׁפּוֹךְ. מָאן דָּמַר. אֵין צָרִיךְ לַפּוּק. מוּתָּר לִשְׁפּוֹךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר מַרְייָה. הָכִי אָמַר רִבִּי יוֹנְה אָבוּךְ הָוָה בר. קַטיפְרָס. מִבִּפנִים אֲפִילוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר מוּתָּר. מִבַּחוּץ אֲפִילוּ פָּחוּת מֵעֶשֶׂר מוּתָּר. אֶלָּא אֲנָן קַייָמִין בְּשָׁווֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' שיערו. מקום תשמיש לאדם סאתים. מים בכל יום וארבע אמות מבליעות הן סאתים מים. לפיכך כשהחצר היא ארבע אמות א''צ לעוקה:
ניקבה העוקה. פליגי בה אית תני צריך לפוק שפוקק וסותם הנקב שלא יצאו המים לרשות הרבים ושיהיו נבלעין בהעוקה ואית תני אין צריך לפקוק הנקב:
נתמלאה העוקה. מים ואין עוד מקום לשפוך לתוכה:
אית תני צריך לשפוך. צריך הוא לחסר המים ממנה ולשפוך לתוך החצר שאם לא יחסרנה כשישפוך השופכין לתוכה יצאו מיד לר''ה והוי כשופך להדיא לרשות הרבים:
חד תנא הוא. כלומר הני תנאי דפליגי בהני תרתי מילי שייכי אהדדי וחד תנא הוא מאן דמיקל בתרוייהו וכן חד תנא הוא מאן דמחמיר בתרוייהו וכדמסיק ואזיל דמ''ד בניקבה צריך הוא לפקוק הנקב שלא יהא נראה כשופך להדיא לר''ה איהו נמי אוסר לשפוך לתוכה בשנתמלאה עד שישפוך ממנה בתחלה שלא תהא מליאה וכשישפוך לתוכה הוי כאלו שופך לר''ה להדיא ומ''ד אין צריך לפוק דלא חייש למידי איהו נמי מתיר כשנתמלאה לשפוך לתוכה וא''צ לשפוך בתחלה ממנה ולחסרה:
א''ל ר' חייא. לר' מנא:
בר מרייה הכי אמר ר' יונה אביך. ומשום שר' חייא הזה היה תלמודו של ר' יונה קרא לר' מנא שהי' בנו של ר' יונה בר מרייה והכי אמר אביך שצריך לסיים להאי אוקימתא בההיא דניקבה העוקה הכי שאם הוה בר קטפרס והוא כמו מקום דרך מדרון מגבוה לנמוך כהאי דתנן בסוף פ''ח דטהרות הניצוק והקטפרס וכו' ואם העוקה היתה כעין קטפרס אם מבפנים לתוך החצר יורד המדרון שלה אפי' הנקב יותר מעשר מותר מפני שהמים אינן יוצאין לצד חוץ לר''ה אלא לצד פנים דרך המדרון ולכ''ע א''צ לפקוק הנקב:
מבחוץ אפי' פחות מעשר אסור. כצ''ל ואם דרך המדרון פונה למבחוץ ה''ז נראה כשופך מים לר''ה שמיד הן יוצאין לשם דרך המדרון ואפי' הנקב פחות מעשר אמות אסור וכ''ע צריך לפקוק אלא כן אני קיימין בשוה שלא היה מקום קטפרס אלא מקום שוה ובהא פליגי כדלעיל:
אית תני א''צ. לשפוך ממנה כלום אלא אפי' היא מליאה שופך לתוכה ואין נמנע ואם יצאו לר''ה יצאו דלא מחשבינן ליה כשופך להדיא לר''ה:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנִּינָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. בִּיב שֶׁקָּמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שׁוֹפְכִין בּוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פִּי הַבִּיב. רִבִּי מֵאִיר דְּתַנֵּי. סִילוֹנוֹת שֶׁבַּכַּרָכִין אַף עַל פִּי שֶׁנְּקוּבִין יִשָּׁפֵךְ בָּהֶן מַיִם בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְתַנֵּי כֵן. אִם הָֽיְתָה מַזְחִילָה מוּתָּר. אִם עוֹנַת הַגְּשָׁמִים הִיא מוּתָּר. צִינּוֹרוֹת מְקַלֵּחִין בּוֹ אָסוּר. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. אִם הָיָה מָקוֹם צָנוּעַ מוּתָּר. הָדָא פְלִיגָא עַל רַב וְלֵית לֵיהּ קִיּוּם. דְּרַב אָמַר. כָּל שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן אֲפִילוּ בְחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך פרק כיצד משתתפין
הדא פליגא על רב ולית ליה קיום. עיקרא דהאי מילתא לעיל בכלאים פ''ט בהלכה א' דקאמר רב כל שאסור משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור ומקשה שם עליה מכמה משניות וברייתות בהש''ס ומהכא ומסיק דהדא דרב לית ליה קיום דכל הני פליגי עליה דבמקום צנוע מותר:
צינורות וכו'. כמו תניא אידך צינורות המקלחין מים לר''ה בשבת אסור ותני בר קפרא עלה אם היה מקום צנוע שאינו נראה לרבים מותר מפני שעיקרו של האיסור אינו אלא מפני מראית העין:
ותני כן. אדברי חכמים דמתניתין קאי דתני בתוספתא שם נמי כן. שלא ישפך ע''פ הביב אבל שופך הוא על הגג ויורד לביב והכי תני שם אין עושין לה צינור אבל עושין לה מזחילה שלא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת ובמזחילה מותר מפני שהיא על כל פני הכותל ואינה מקלחת לר''ה אלא לחצר וכן אם עונת גשמים היא מותר דבלאו הכי מקלחין הן:
אע''פ שנקובין וכו' דברי ר''מ. ולא חייש למימר דנראה כשופך להדיא לר''ה והיינו כר''א בן יעקב:
סילונות שבכרכין. שהן גדולים ומחזיקין סאתים:
כדתני. פ' הנזכר:
ור''מ. דהתוס' שניהן אמרו דבר אחד:
ראב''י דמתני' וכו':
הלכה: כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב וּשְׁמוּאֵל. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִם. וְרַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּם אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים. הֲווּ בָעֵי מֵימַר. מַה פָלִיגֵי רִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִן. בְּשֶׁעִירְבוּ. אֲבָל בְּשֶׁלֹּא עִירְבוּ. פָּתַר לָהּ כְּשֶׁהָיוּ כוּלָּן לְאָדָם אֶחָד. מַתְנִיתִין שֶׁהָיוּ כוּלָּן עוֹלִין אוֹ בְסולָּם צוּרִי אוֹ בְסוּלָּם מִצְרִי. אֲבָל אִם הָיוּ כוּלָּן עוֹלִין בְּסולָּם מִצְרִי וְאֶחָד עוֹלֶה בְסוּלָּם צוּרִי. אוֹתוֹ שֶׁלְצוּרִי נַעֲשֶׂה כְפֶתַח וְהַשְּׁאָר נַעֲשֶׂה כְמִטְרַפֵּס וְעוֹלֶה כְמִטְרַפֵּס וְיוֹרֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא. דתנינן לחכמים שהגגין חילוק רשויות הן בשלא עירבו הבתים כשהיו כולן עולים או בסולם צורי או בסולם מצרי כלומר שהסולמות שעולין בהן על הגגין כולן שוין הן או שהן הכל בסולם צורי שהוא קבוע והיינו שיש לו ארבעה חווקין כדאמרינן לעיל בפ' חלון או שהן כולן בסולם מצרי שאינו קבוע בהא הוא דאמרי דכל גג רשות בפני עצמה הוא אבל אם היו כולן עולין בסולם מצרי שהוא אינו קבוע ואחד עשה לו סולם צורי קבוע לגגו נעשה סולם קבוע זה כפתח לבעל הגג הזה והשאר הגגין נעשה כמטרפס ועולה וכו' כלו' מותר לו להיות מטפס ועולה מטפס ויורד בכל הגגין כולן דמכיון דאינהו לא עבדי סולם קבוע סליקו נפשייהו מגגן ואחלינהו לגביה:
אבל בשלא עירבו פתר לה כשהיו כולם לאדם אחד. כלומר אבל בשלא עירבו ולא שכיחי מאני דבתים בידייהו אף חכמים מודים דלא חיישינן למידי ומפרש לה לדמות לכה''ג כמו שהיו כולם לאדם אחד והכל רשות אחת היא. והיותר נראה דאיפכא גרסינן וכצ''ל מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשלא עירבו ואפילו הכי לר' מאיר הגגין רשות אחת הן ולרבנן כל אחד ואחד רשות בפני עצמו כמו הדיורין שלמטה אבל אם עירבו הבתים יחד א''כ פתר לה בכה''ג שזהו כמו שהיו כולם לאדם אחד ולכ''ע בין הבתים ובין הגגות הכל רשות אחת הן דמכיון שעירבו יחד אין כאן חילוק רשויות:
מימר. לפרש דמה פליגי ר''מ ורבנן בשעירבו הבתים שלמטה יחד ולר''מ כמו שמבית לבית מותר ע''י עירוב כך מגג לגג ואפי' אין העירוב אלא בשביל הבתים. והעירוב מונח באחד מן הבתים מ''מ מהני נמי להגגים ולחכמים מכיון דעיקר העירוב בשביל לערב הבתים יחד נשאר הגגים כל א' וא' רשות בפ''ע. אי נמי בשעירבו טעמא הויא משום דחיישינן הואיל דשכיחי מאני דבתים בידייהו דמטלטלי מבית לבית דילמא אתי לטלטלינהו לגג ומגג לגג ולר''מ לא חיישינן למידי:
הוין בעיי. בני הישיבה:
גמ' ר' יוסי בר' בון אמר איתפלגון רב ושמואל. אליבא דחכמים דמתני' דס''ל כל אחד ואחד רשות בפ''ע ולענין לטלטל מזה לזה אבל לטלטל בגג עצמו או בקרפף בעצמו רב אמר מטלטלין בכולו ואפי' כור או כוריים ולשמואל אין מטלטלין בו אלא עד בית סאתים:
משנה: כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוֹךְ עֲשָׂרָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. 56a רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵירוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת רְשׁוּת אַחַת לְכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ לְתוֹכָן וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש. מיקל הוא מכולן וסבירא ליה שאחד גגות ואחד חצרות וא' קרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה אבל אין בכל אחד מהן יותר על בית סאתים הואיל ואין תשמישן תדיר כולן רשות אחת הן ודוקא לכלים ששבתו בתוכן באחד מן הגגות או בחצר או בקרפף מותר להוציאן מזה לזה מגג לגג דרך חצר או מחצר לגג וכו' ואף על פי שלא עירבו אבל לא לאותן כלים ששבתו בתוך הבתים אסור להוציאן לגג וכו' אלא א''כ עירבו וכן הכלים ששבתו באחד מהן בגג או בחצר וכו' אסור להכניס לבית מן הבתים אלא א''כ עירבו והלכה כר''ש:
וחכ''א כל אחד ואחד רשות' בפ''ע. ואם לא עירבו הדיורים למטה אסור לטלטל גם מגג לגג:
ובלבד שלא יהיה גג גבוה וכו' או נמוך עשרה. ומשכחת לה שיהא זה נמוך עשרה מחבירו ואעפ''כ אין חבירו גבוה ממנו עשרה כגון שבית אחד עמוק ביותר מהבית שאצלו והגג הזה נמוך מחבירו עשרה והגג שאצלו בעצמו אינו גבוה י' יותר ממנו אלא הבית הוא עומד יותר בגובה. וטעמא דלר''מ אסור מגג לגג אם הן חלוקין בגובה עשרה גזירה משום תל גבוה עשרה ורחב ד' בר''ה דלא ליתי לכתף עליו:
מתני' כל גגות העיר רשות אחת. אע''פ שהדיורין חלוקין הן למטה לשני בני אדם וליותר מ''מ הגגות שאין תשמישן תדיר הקילו בהן שאין בהן חילוק רשויות וכלים ששבתו בגג זה מותר להוציאן לזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source