Vayedaber

הלכה: פיס'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין הַמָּעוֹת קוֹנוֹת דְּבַר תּוֹרָה. מֵצַתַּה אֲפִילוּ בָא לֹו אֶצֶל הַחֶנְוָנִי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיאֶנָּהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. אַבָּא לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא זָכוּ לֹו מְעוֹתָיו. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַמָּעוֹת קוֹנוֹת דְּבַר תּוֹרָה. מוֹדִין בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזִּכּוּ לֹו מְעוֹתָיו. שֶׁכֵּן חֶנְווָנִי מְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי אַחֵר. שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב עַל יְדֵי שִׁיתּוּף. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' זעירא בשם ר' יוחנן וכו'. גריס להא נמי שם וכדפרישית ע''ש:

שאין מערבין וכו' מתניתא דר''מ. דסבירא ליה על ידי עירוב בחצרות וע''י שיתוף במבואות דצריך דווקא לשתיהן כדאמר לעיל פרק הדר בהלכה ד' וס''ל התם דבין בעירוב ובין בשיתוף צריך שיהא לדעתו בדוקא:

שכן חנוני וכו'. כלו' ואם תאמר א''כ חנוני נמי היינו טעמא דחכמים שאין מודים בחנוני שכן חנוני זה שמוכר לעירוב לשאר בני החצר דרכו להיות מזכה להן ע''י אחר לפי שהוא טרוד ואין לו פנאי לכך וזה שנתן לו המעה שיזכה הוא בעצמו לו לעירוב לא מהני שדעתו היה שהוא יזכה לו ולא ע''י אחר:

שנייא היא שמא ישכח ויוציאנה. כלומר דהא לא קשיא דאין הכי נמי אפילו בא לו אצל החנוני ג''כ מהני והא דנקט נותן לו מעה משום שכן דרך הוא שזה רוצה שיקבל ממנו עכשיו המעה דחייש שמא ישכח ויוציאנה להמעה להוצאת ביתו ולא יהיה מצוי בידו לשלם לו אח''כ:

גמ' זאת אומרת שאין המעות קונות דבר תורה. אדברי ר''א קאי דדייק ר' אבהו מדנקט רבי אליעזר לחנווני משמע לחנווני דווקא וטעמא משום שהחנוני זה מוכר ככרות לעירוב לכל בני החצר והלכך יכול הוא לזכות לזה שיזכה לחלקו בעירוב בתוך שאר בני החצר הא לאו הכי אלא שנותן מעה לאחד שיזכה לו ע''י מעה זו בעירוב לא עשה כלום שאין המעות קונות והוי ליה כמערב במעה:

מעתה אפילו בא לו אצל החנוני. ולמה לי שנותן לו מעה עכשיו אפילו בא לו אצל החנוני ואמר לו כשיבואו לקנות ממך לעירוב תתן גם כן חלקי ותזכה לי בעירוב אלא לאו דטעמא דר''א שהמעה שנותן לו הוא שקונה לו ונהי דלא מצית לדייק אליבא דר''א דס''ל בעלמא שהמעות קונות ומשום דאיכא למימר דשאני בעירוב שהקילו לו מפני כבוד השבת מיהו מדדייקת הואיל דנקט חנוני א''כ ש''מ דסבירא ליה בעלמא אין המעות קונות והלכך חנוני דווקא א''כ מאי איריא שנתן לו מעה אפי' בא אצלו ואמר לו כך ואני אתן לך המעה אח''כ נמי יזכה לו העירוב אגב שאר בני החצר:

לא אמר כן. לדייק הכי מדר''א אלא מדברי חכמים ואיפכא הוא דדייקינן דחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו בחנוני ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו וא''כ זאת אומרת שהמעות קונות דבר תורה והלכך בשאר כל אדם זכו לו מעותיו:

משנה: בַּכֹּל מִעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כִכָּר הוּא עֵירוּב. אֲפִילוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה 50a אֵין מְעָרְבִין בָּהּ. כִּכָּר בָּאִסָּיר וְהוּא שָׁלֵם מְעָרְבִין בּוֹ : נוֹתֵן אָדָם מָעֵיי לַחֶנְווָנִי אוֹ לַנַּחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיִזְכֶּה לוֹ בָעֵירוּב דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא זָכוּ לוֹ מְעוֹתָיו. וּמוֹדִין בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזִּיכּוּ לוֹ מְעוֹתָיו שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אַֽמורִים בְּעֵירוּבֵי הַתְּחוּמִין אֲבָל בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת מְעָֽרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לֹו אֶלָּא בְּפָנָיו׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' בכל מערבין ומשתתפין וכו'. כדפרישית לעיל בריש פרק בכל מערבין ולר''א מערבין בכל בין עירובי חצרות ובין עירובי תחומין ואם מערב עירובי חצרות בפת א''צ ככר שלימה:

ר' יהושע אומר ככר. שלם הוא עירוב לעירובי חצרות:

אפי' מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה וככר אפילו כאיסר והוא שלם מערבין בו. וטעמא משום שלא יבואו בני החצר לידי מחלוקת אני נותן שלימה והוא נותן פרוס' והל' כר' יהושע ומודה בשיתופי מבואות ובעירובי תחומין שמערבין בכל כדפרי' בפ''ג:

נותן אדם מעיו לחנוני או לנחתום. המוכרין ככרות והן דרים עמו בחצר ואומר לו זכה לי בעירוב כשיבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף לבני המבוי תזכה לי באותו מעה שיהא לי חלק בו:

וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו. לפי שאין מעות קונות עד שימשוך ומכיון שלא אמר לו ערב עלי במעה זו לא נתכוין שזה יהא כשלוחו לערב בשבילו אלא שיקנה לו חלקו בעירוב במעה והרי לא קנה שאין מעות קונות ונמצא שזה כמערב במעה אבל אם אמר לו ערב עלי במעה זו הרי נתכוין לעשות שלוחו ולוקח בה פת ומערב עליו והלכה כחכמים:

ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו. שאם אמר לבעל בית אחד הילך מעה זו וזכה לי בעירוב והלך ולקח פת וזיכה לו שקנה זה עירוב דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות לא נתכוין זה אלא לעשותו שליח ונעשה כאומר לו ערב עלי:

שאין מערבין לאדם אלא לדעתו. הלכך עד שיהא כעושה אותו שליח לערב בשבילו:

אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין. הוא שצריך לדעתו לפי שמפסיד לו העירוב לרוח אחרת ושמא אינו נוח לו אבל בעירובי חצרות מערבין לו אף שלא מדעתו שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו:

רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְסִייָא. מְעָֽרְבִין לְאָדָם עַל כּוֹרְחוֹ. וְתַנֵּי כֵן. כּוֹפִין בְּנֵי מָנוֹי זֶה אֶת זֶה לַעֲשׁוֹת לָהֶם לֶחִי וְקוֹרָה. וְהָתַנֵּי. הֲרֵי שֶּׁאָֽמְרוּ לוֹ לְעָרֵב וְהוּא אֵינוֹ מְמָאֵן. הָיָה מְמָאֵן כּוֹפִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי מֵאִיר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּדִבְרֵי הַכֹּל שֶׁהָיָה צְדוּקִי. וְהָתַנֵּי. הַשּׁוכֵחַ וְלֹא עֵירֵב בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. מֵזִיד אוֹסֵר. שׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר. מֵזִיד אוֹסֵר. מְעָֽרְבִין לוֹ עַל כָּרְחוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם קְנָס. מֵעַתָּה הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוּ מוּתָּר. מִכֵּיבָן שֶׁיְּכוֹלִין לְעָרֵב וְלֹא עֵירֵב קוֹנְסִין אוֹתוֹ. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי מֵאִיר. זָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִיּן לוֹ. סְבַר רִבִּי מֵאִיר. לֵית הָדָא זְכוּ. לֹא בָעֵיי בַר נַשׁ ייֵעוֹל חֲבֵרַייָא לְבֵיתֵיהּ בַּר מִדַּצְתֵּיה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

סבר ר''מ לית הדא זכו. שאם היה רוצה היה לו לערב אלא דלא בעי בר נש דייעול חבריה לביתיה בר מדעתיה שאם יערב עמהן יבואו לביתו והוא אינו רוצה בכך והלכך אין זה זכות לו וביקש לאסור דס''ל בעינן עירוב לדעתו:

ולית ליה לר''מ זכין לאדם וכו'. בתמי' ואמאי אוסר במתני' אף בעירובי חצרות שלא לדעתו הא זכות הוא לו:

אלא משום קנס. ופריך אי משום קנס מעתה יהיה הוא אסור וחבירו מותר ואמאי קתני אוסר ומשני מכיון שיכולין לערב בעל כרחו מאתמול ולא כפו אותו לערב קונסין אותו לחבירו זה ג''כ בשביל כך והא קמ''ל דקתני אוסר:

והתני השוכח ולא עירבו וכו'. ואמאי מזיד אוסר הא מערבין לו בעל כרחו וכלומ' הרי ודאי היו יודעין שבמזיד הוא והיה להן לערב בעל כרחו מע''ש:

אמר רבי יוסי בר' בון. דלא היא אלא תיפתר הברייתא כד''ה ואפי' לר' יהודה דס''ל מערבין בחצרות ובמבואות שלא לדעתו וממאן שאני דחוששין אנו שמא הוא צדוקי שאינו מודה בעירוב ולא מהני עירובו שיערבו בעל כרחו:

מתני'. הך ברייתא דמשמע דבממאן לא דר''מ הוא דסבירא ליה אין מערבין לאדם אלא לדעתו:

והתני הרי שאמרו לו לערב והוא אינו ממאן. נכנסין לביתו ומערבין לו בעל כרחו וטעמא מפני שאינו ממאן שלא אמר בהדיא איני רוצה בעירוב הא ממאן כופין בתמיה והכי גריס בהדיא בב''ב שם מפני שאין ממאן. אבל אם היה ממאן לא וקס''ד דהא דר' יצחק אפילו בממאן קאמר:

ותני כן. בתוספתא דב''מ פ' י''א כופין בני מבוי זה את זה וכו' וה''ה לעירוב ושיתוף דאי לאו הכי מה מהני להו הלחי והקורה אם א' לא ישתתף עמהם יאסר עליהן:

מערבין לאדם על כרחו. אם אינו רוצה. לערב נכנסין לביתו ומערבין לו בע''כ. וגרסינן להא בסוף פ''ק דב''ב:

רִבִּי בָּא בְרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בְשֵׁם דְּרִבִּי חָמָא בַּר חֲנֵינָה. מַעֲשֶׂה בִאִשָׁה אַחַת שֶׁעֵירְבָה לַחֲמוּתָהּ בְּלֹא דַעְתָּהּ. וְאֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבִיקֵּשׁ לֶאֱסוֹר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה. כָּך שָׁמַעְתִּי מֵאָבִיךָ. כָּל מָה שֶׁאַתּ יָכוּל לְהָקֶל בְּעֵירוּבִין הָקֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך פרק חלון

כל מה שאתה יכול להקל בעירובין הקל. וכיון שעירבה עירבה:

א''ל ר' חייה כך שמעתי מאביך. ר' יוסי:

משנה: 50b כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִין מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי עִירִי לְכָל מִי שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְכָל מִי שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אָסוּר שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' כיצד משתתפין בתחומין. אם רבים רוצים להשתתף כאחד בעירובי תחומין משתתפין:

מניח את החבית וכו'. וכלומר ואם אחד מערב על ידי כולן מניח את החבית ומזכה להן על ידי אחר ואומר הרי זה לכל בני עירי:

לכל מי שילך לבית האבל וכו'. קמ''ל דלכתחלה אין מערבין אלא לדבר מצוה כגון לבית האבל או לבית המשתה של נשואין או להקביל פני רבו או חברו שבא מן הדרך וכיוצא בזה או מפני היראה שרוצה לברוח מפני העכו''ם או הליסטים וכיוצא בזה ואם עירב שלא לאחד מכל אלו אלא לדבר הרשות ה''ז עירוב:

וכל מי שקיבל עליו מבעוד יום וכו'. מפרש בגמרא דהודיעוהו קתני שאם הודיעוהו מבעוד יום ואע''פ שלא קבל עליו אלא משחשיכה הוא שנתרצה בזה העירוב מותר דיש ברירה בדבר שהוא מדרבנן אבל אם לא הודיעוהו עד שחשיכה אינו יוצא בו שאין מערבין משתחשך ובלא מדעתו לא קנה שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדעתו כדתנן סוף פרק לעיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source