Vayedaber

רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹן שְׁרָייָן בִּשְׁקָקָה דְּרִבִּי יִצְחָק. רֵישׁ לָקִישׁ טִילְטֵל. כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָסַר וְלֹא טִילְטֵל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַנִּיחוּ לִבְנֵי מָבוֹי שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מֵזִידִין. מַה. טִילְטֵל לֹא טִילְטֵל. אִין תֵּימַר. טִילְטֵל. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. אִין תֵּימַר. לֹא טִילְטֵל. יוּאֲסַר לִבְנֵי הַמָּבוֹי. רִבִּי יוֹחָנָן בִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּף רֵישׁ לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן וְטִילְטֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְיֵאוּת. 4b מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְשׁוֹגֵג אֶצֶל מֵזִיד. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מִכֵּיוָן שֶׁחֲשׁוּדִין הֵן לְטַלְטֵל. כְּמֵזִידִין הֵן. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִין כֵּינִי. יֵעָשֶׂה שׂוֹנְאִין שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן כִּצְדוּקִי אֶצֶל בְּנֵי הַמָּבוֹי וְיוּאָסַר לִבְנֵי הַמָּבוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. צְדוּקִי חָשׁוּד לְטַלְטֵל. וָכָא מָה אִית לָךְ. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין כִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נוֹתֵן לֶחִי וְקוֹרָה מִיכָּן וְעוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח מִיכָּן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ כַמָּה קוֹרוֹת אֵינָן מַתִּירִין אוֹתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוון שריין בשקקה דרבי יצחק. במבוי שלו היו שרוין בשבת ומבוי עקום הוה והיה מתוקן בלחי או בקורה. ור''ל טילטל בו כדעתיה ורבי יוחנן לא אסר להן והוא לא טילטל בו:

ריש לקיש אמר אפי' כמה קורות אינן מתירין אותו. בתמיה לדידך דאמרת דאף להעקמימות צריך תיקון דהוי כמפולש לגמרי. א''כ אפי' כמה קורות לא יתירו אותו. ודרך גוזמא בעלמא הוא. אלא לדידי כסתום הוא ואלו עושין לפתחן לחי או קורה וכן אלו לפתחן:

מאי נפיק מביניהן. מאי איכא עוד נפקותא מפלוגתייהו דר''י ור''ל במבוי עקום דלעיל. וקאמר היה המבוי עשוי כמין כ''י יונית שהוא כמין דלית כזה ג''כ בינייהו דלר''י לחי או קורה מכאן בצדדי הפילוש וצ''ה בהעקמימות:

אמר רבי יוסי ברבי בון. לרבי מתניה ומה את מדמה האי מילתא להאי דצדוקי שאני צדוקי דחשוד הוא לטלטל לפיכך החמירו בו חכמים שאפילו בשוגג כמזיד הוא וחוזר מביטול רשותו אבל הכא מה אית לך למימר וכי ר' יוחנן חשוד הוא לטלטל לשניחוש שמא יוציא בשוגג אלא לעולם בביטול רשותו סגי ולא כדר' אחא שאף הוא בעצמו חזר וטילטל:

יעשו שונאים של רבי יוחנן כצדוקי. ודרך כבוד הוא כלפי ר' יוחנן וכלומר שמא תוציא אח''כ בשוגג ואזדא ליה ביטול רשות שלך ויאסור לכל בני המבוי אלא ודאי חזר בו ר' יוחנן וטלטל גם כן הוא כדי שלא יבואו כל בני המבוי לידי מכשול:

אמרין ליה אין כיני וכו'. מסקנת דברי ר' מתניה הן כלומר דעל כרחך שאף ר' יוחנן בעצמו טילטל אחר שכפה אותו ריש לקיש דאי לאו הכי לא הוה מהני להו לבני מבוי במה שביטל ר' יוחנן רשותו משום דהוה אמרין ליה אם כך שבטלת רשותך מאי אהנת לן מידי דחוששין אנו:

מה טעמא דר''מ וכו'. פלוגתא דר''מ ורבנן לקמן פרק הדר גבי הא דקאמר ר''ג מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. ומפרש לה התם דר''ג את''ק קאי דס''ל צדוקי הרי הוא כנכרי ולא מהני ביטול רשותו עד שישכיר את רשותו. ור''ג ס''ל צדוקי אינו כנכרי ובביטול רשותו מהני דברי ר''מ אליבא דר''ג שכך אמר להם מהרו והוציאו אתם עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. שאף שביטל רשותו יכול לחזור בו. ואי כנכרי הוא והיה צריך שישכיר רשותו האיך יכול הוא לחזור בו. ור' יהודה פליג התם וס''ל דאף ר''ג ס''ל צדוקי אינו כנכרי ובלשון אחרת אמר להם מהרו ועשו צרכיכם מבעוד יום עד שלא יוציא היום ויאסר עליכם. ופריך התם אליבא דר''מ וכי מפקי אינהו והדר מפיק איהו לא אסר והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר''מ ומשני אימא אינו אופר וכן קאמר הכא לקמן ריש פ' הדר כיני מתניתא אינו אוסר והיינו דקאמר כאן טעמא עשו אותו כשוגג אצל מזיד כלומר אע''ג דבמזיד הוציא עשו אותו כשוגג שאינו אוסר משום שאחר שביטל רשותו שוב אינו יכול להחזיק בו ולא חיישינן למידי ורבנן דפליגי אדר''מ סבירא להו מתוך שחשודין הן הצדוקים לטלטל שאינם חוששין על איסור דרבנן כמזידין הם לעולם ואפילו הוציא בשוגג חוזר ואוסר על בני המבוי:

אמר רבי מתניא ויאות. שפיר קאמר ר' אחא שכך הוה המעשה שכפה ר''ל לר' יוחנן שיטלטל גם הוא ולא סגי בביטול רשותו דאי לאו הכי קשיא כדמפרש ואזיל:

כף ר''ל לרבי יוחנן. כפה אותו בדברים עד שנתרצה וטילטל הוא ג''כ:

מה. ושואל הש''ס מה עביד לה רבי יוחנן וממ''נ קשיא עליה אם טילטל או לא טילטל. אם טילטל אם כן מחלפה שיטתיה שהרי הוא אוסר בלא תיקון צורת הפתח ואם לא טילטל א''כ יאסר לכל בני המבוי לטלטל בו שהרי הוא עצמו שרוי בתוכו ובודאי לא עירב עמהן שלדעתו המבוי הזה אינו מתוקן הוא ולא מהני עירוב לדידיה ואע''ג שלא רצה לאסור להן בפירוש מכל מקום אסורין הן מחמת רשותו האוסר עליהן. ומשני ר' יוחנן ביטל רשותו לבני המבוי שלא יאסור עליהן:

א''ר יוחנן הניחו לבני מבוי. אלו ולא נאסר להן דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:

רִבִּי זועוּרָה בָעֵי. חָצֵר בָּמַה הִיא נִיתֶּרֶת. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. בְּפַס אֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בִּשְׁנֵי פַסִּין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. חֲלָכָה כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. בִּשְׁנֵי פַסִּים. וֹבִלְבַד פַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. בִּשְׁנֵי פַסִּין. וַאֲנִי אוֹמֵר. בְּפַס אֶחָד. וֹבִלְבַד פַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. וְאֵין כָּאן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִיכָּן וּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִיכָּן. הֲוֵי דוּ אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. פַּס וְכָל שֶׁהוא מִיכָּן וּפַס וְכָל שֶׁהוא מִיכָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוי דהוא אמר בשם ר' יוחנן פס וכל שהוא מכאן וכו'. כלומר דש''מ מזה דהא דקאמר ר' יוסה בשם ר' יוחנן הלכה כדברי האומר בשני פסין היינו בפס של כל שהוא מכאן ושל כל שהוא מכאן דהא איהו פליג על האי דקאמר ר' ירמיה בשם ר' חייה דד' טפחים בעי אלא בשל שלשה סגי אף לרבי חייא א''כ הא דקאמר ר' יוחנן דפליג על ר' חייה והצריך שני פסין אפילו של שלשה לא בעי אלא בשני פסין של כל שהוא סגי:

ובלבד פס של ארבעה טפחים מכאן וכו'. זה הכל מדברי ר' יוסה הן וכלומר והא דקאמר ר' ירמיה בשם ר' חייה ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ושל ד' טפחים מכאן לא כן אמר ר' חייה אלא אין כאן מדברי ר' חייה אלא כך פס של שלשה טפחים מכאן ושל ג' טפחים מכאן:

ר' יוסה בשם ר' יוחנן. אמר דגם כן קאמר ההלכה כדברי האומר בשני פסין ואני אומר בפס אחד נמי סגי:

אשכחן. ברייתא דתני פלוגתא דרבי ורבנן בהיתר החצר:

רבי זעירא בעי חצר. שנפרצה במלואה במה היא ניתרת:

קוֹרָה אַחַת מָהוּ שֶׁתַּתִּיר שְׁנֵי מָבוֹאוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי אַבָּהוּ. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. מָאן דָּמַר. אָסוּר. בְּנוֹתְנִין לְמַעֲלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְכוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. מָאן דָּמַר. מוּתָּר. בְּנוֹתְנִין לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה לְכוֹתְלֵי הַמָּבוֹי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מ''ד אסור וכו'. כלומר דלא פליגי אלא מאן דאסר בנותנין את הקורה למעלה משלשה לכותלי המבוי השני כדאמרן. מאן דמתיר מיירי בשנתונה למטה משלשה בכותלי המבוי השני דכלבוד דמיא והוה כמונחת על גבי כותלים וקמ''ל דאע''ג דאין הקורה מונחת בשוה ע''ג כותלי שני המבואות אפ''ה מתרת שניהן מטעמא דלבוד:

קורה אחת מהו שתתיר שני מבואות. כגון שתי מבואות זה בצד זה ונתן הקורה ע''ג אחד מהן והיא ארוכה ומגעת עד המבוי השני וכותלי המבוי השני הם נמוכין מכותלי המבוי הזה שאלו הם שוים בגובה והקורה מגעת על פני שניהן לא הוה מיבעיא לן שהרי ההיכר על פני שני המבואות בשוה הוא. אלא בגוונא דאמרן הוא דקא מיבעיא להו דמי נימא דמהני גם למבוי השני או דילמא מכיון שאין הקורה מגעת על כותלי המבוי השני בשוה כמו על כותלי המבוי הראשון לא מהני ליה:

מָבוֹי שֶׁנִּפְרָץ מִצִּידוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי רִבִּי חִייָה רִבִּי יוֹסֵה. אִם יֵשׁ שָׁם עוֹמֵד אַרְבָּעָה צָרִיךְ קוֹרָה. וְאִי לֹא לֹא צָרִיךְ. מַה בֵינוֹ לְמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים. אִילּוּ מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים שֶׁמָּא אֵינוֹ נוֹתֵן קוֹרָה עַל אַחַת מֵהֶן וּמַתִּיר. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. וּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיכָּנֵס בְּפֶתַח הַזֶּה וְלָצֵאת בָּזֶה. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְלָצֵאת בַּפִּירְצָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רב אחא בר יעקב. דלא דמי שהרי מבוי שיש לו שני פתחים אין דרך בני אדם ליכנס בפתח הזה ולצאת בזה. בתמיה דודאי כך הוא הדרך שלפעמים נכנס בזה ויוצא בזה הילכך הואיל ומתחילה היו לו שני פתחים מניח הקורה על אחד מהן ודי בכך דקורה משום הכירא היא ובדאיכא היכרא באחד מהן מותר ברם הכא וכי דרך בני אדם ליכנס בפתח זו ולצאת בפרצה בתמיה. ומכיון שאין דרך לצאת בפרצה והפרצה יותר מעשר היא. אם נשתייר שם עומד ארבעה צריך קורה אחרת מטעמא דאמרן:

מה בינו למבוי שיש לו שני פתחים וכו'. הא אמרינן לעיל שנותן קורה על אחד מהן ומתיר והכא נמי נימא דהואיל והפרצה כלפי ראשו היא כפתחא מיחשבא ואע''ג דכל יותר מעשר לאו פתח הוא ופרצה מקריא משום דקס''ד דהואיל דקאמר אם יש שם עומד ארבעה צריך קורה. ומכיון דהקורה זו מתרת אותה א''כ ע''כ דס''ל דהיכי אמרינן דביותר מעשר פירצה הויא היינו כשאין הפרצה כלפי ראשו. אבל כלפי ראשו כפיתחא משוינן לה הלכך פריך דאי הכי דכפתחא משוית לה אמאי צריך תורה אחרת לא יהא אלא כמבוי שיש לו שני פתחים דבקורה אחת סגי:

ואי לא. שאין שם עומד ארבעה לאו מקום חשוב הוא וקורה הראשונה מתרת הפרצה ולא צריך קורה אחרת:

צריך קורה. כלומר קורה אחר על הפירצה דמכיון דאיכא עדיין עומד רחב ד' עד ראשו א''כ קורה החיצונה שנעשית לתיקון המבוי בשביל העומד ארבעה היא נחשבת דמקום חשוב הוא ואין קורה זו מתיר את הפרצה הואיל ויותר מעשר היא. הלכך צריך קורה אחרת להתיר הפרצה:

אם יש שם עומד ארבעה. שנשתייר שם עדיין עומד כלפי ראשו ברחב ארבעה:

מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו. סמוך להקורה והימנה ולפנים. ומיירי הכא שהפירצה יותר מעשר הוא כדמוכח מדלקמיה:

רַב יִרְמְיָה בְשֵׂם רַב. מָבוֹי שֶׁנִּפְרָץ מִכְּנֶגְדּוֹ אַרְבָּעָה. מִן הַצַּד יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. חֲבֵרַייָא בְשֵׂם רַב. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בֵּין מִן הַצָּד אַרְבָּעָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. מִן הַצָּד יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. הָא עֶשֶׂר מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רוֹחָב אַרְבָּעָה. מָאן דָּמַר. בֵּין שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בֵּין מִן הַצָּד אַרְבָּעָה. בְּשֶׁאֵין שָׁם רוֹחָב אַרְבָּעָה. לֹא כֵן סְבָרִינָן מֵימַר. רַב כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כָּל הָֽרְשׁוּת 5a כְּאַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כדי לעשות כל הרשות כאחת. דמכיון דעקום ומפולש הוא נראה מתחלתו כשני מבואות וכשתי רשויות. וכדי לעשות שתיהן כרשות אחת שהיו יכולין כולן לערב ביחד ולהתיר שני הצדדין הלכך צריך צורת הפתח אע''פ שאין בפתח הפילוש אלא עשר כדי שלא יהא נראה זה כמפולש וכרשות אחרת אבל במבוי דעלמא שכבר נתקן כדינו ונפרץ בו מן הצד לעולם אימא לך דגם רב מודה דלא הויא פרצה אלא ביותר מעשר דוקא:

אמר ר' יוסי בר' בון. אי משום הא לא קשיא דלעולם רב ס''ל דבעשר פתחא הויא ולא מיקריא פירצה מן הצד אלא ביותר מעשר והא דבעי רב לעיל במבוי עקום צורת הפתח מכאן לא תידוק מינה דבכל מקום בעשר נמי פירצה הויא לרב אלא שאני התם משום דאיכא למימר דמיירי שהעקמימות והיא הפרצה מן הצד עשר היא דוקא וכן פתח הפילוש אינו אלא עשר ולא תקשי דאי הכי צורת הפתח למה לי תיסגי ליה בלחי או קורה מכאן ומכאן היינו טעמיה דרב דס''ל במבוי עקום צורת הפתח בעינן:

לא כן סברינן מימר כר' יוחנן. כלומר דפריך היכי מצית אמרת כלל אליבא דרב דמן הצד ביותר מעשר דוקא הוא דהוי פירצה הא אמרינן לעיל גבי מבוי עקום ומפולש דרב כרבי יוחנן ס''ל דצריך לחי או קורה מכאן וצורת הפתח מכאן. ומכיון דאתה מתירו בצורת הפתח אליבא דרב על כרחך בשאין בפתחו אלא עשר. וכן לא בעקמומיתו שהוא הפירצה שמן הצד אלא עשר דהא רב פליג לקמן אמתני' דקתני אם יש לו צורת הפתח אעפ''י שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט. וס''ל דצריך למעט דלדידיה לא מהני צורת הפתח ביותר מעשר. ואם כן שמעת מינה דלרב אפי' בעשר פירצה מקריא וצריך צורת הפתח. והיכי אמרת בשמיה דרב דמן הצד יותר מעשר דוקא הוא דהויא פרצה:

בשיש שם רוחב ארבעה. כלומר שלא נפרץ לגמרי עד קרקעית המבוי אלא שנשארו למטה גידודי ברוחב ארבעה. ומ''ד דאף מן הצד מיחשבא פירצה בארבעה בשלא נשארו שם גידודי ברוחב ארבעה:

הוין בעיי מימר. בני הישיבה דלא פליגי רב ירמיה וחברייא אליבא דרב אלא מ''ד דמן הצד יותר מעשר הוא דהויא פירצה הא בעשר מותר:

מבוי שנפרץ מכנגדו. במחיצה הפנימית שהוא כנגד הפתח הויא פירצה בארבעה. א''נ מכנגדו היינו מראשו שהיה ראשו סתום בצד אחד ונפרך שם ומכנגדו דקאמר מפני שראש המבוי הוא כנגד כותל האמצעי. ואם מן הצד אם היא יותר מעשר הויא פירצה הא בעשר פיתחא הוא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source