תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בַּאֲוִיר חָצֵר וְקִדְּשָׁה עֲלֵיהֶן הַשַּׁבָּת. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְאָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ בְתַבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. הָדָא אָֽמְרָה. וַאֲפִילוּ מְסוּבִּין בַּאֲוִיר חָצֵר. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא עֵירְבוּ. הָדָא אָֽמְרָה. וַאֲפִילוּ לֹא כִיוְינוּ. הָדָא אָֽמְרָה. שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה. נִסְמָכִין עַל שִׁיתּוּפֵי חֲצֵירוֹת בְּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה מִדּוֹחַק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה שאין ב' רשויות משתמשות ברשות אחת. כלו' והא נמי שמעינן מהאי עובדא שבני אדם שהן משתי רשויות כגון הכא בני מבוי ובני החצר שלא נשתתפו והן שתי רשויות והיו כולן מסובין באויר חצר אחת שהיא רשות אחת ואע''פ כן הוצרכו לשאול מה יעשו ואם יכולין לגמור סעודתן שם שזה ג''כ היה בכלל השאלה אם צריכין הן לילך למקום שהתבשילין הן שם ולגמור סעודתן ומסתמא היו באחד מן הבתים שבאותו חצר ושמע מינה שאין ב' רשויות משתמשות ברשות אחת ואפי' הן עכשיו כולן ברשות אחת:
והדא אמרה ואפי' לא כיוונו. להפת שעל השולחן שיהיה במקום עירוב שהרי לא אמר להן שיתכוונו לכך:
תני מעשה שהיו מסובין באויר חצר. בני מבוי היו מסובין באויר חצר אחד ולא נשתתפו באותו מבוי וקדשה עליהן השבת ואתא עובדא קומי שמואל כיצד יעשו שהרי צריכין הן להביא התבשילין מבתיהן לכאן ואמר מכיון שהתחילו בתבשיל לאכול מבעוד יום מותר לפי שיכולין לסמוך על הפת שעל השולחן כדמסיק ואזיל דשמעינן כמה מילי מהאי דשמואל:
הדא אמרה ואפי' מסובין באויר חצר. כהך עובדא וכלומר דבדיעבד מותר אפי' העירוב באויר החצר הוא:
והדא אמרה אפי' לא עירבו. בחצרות מקודם שאילו עירבו היה אומר להן יסמכו על העירוב:
והדא אמרה נסמכין על שיתופי חצרות בשבת הראשונה מדוחק. שהרי המעשה היה שלא נשתתפו במבוי שאלו נשתתפו א''כ היה החצר והמבוי הכל רשות אחת ומאי הוה מספקא להו:
פְּשִׁיטָא. נִסְמָכִין עַל שִׁיתּוּפֵי הַמָּבוֹי. מָהוּ לִיסָּמֵךְ עַל שִׁיתּוּפֵי חֲצֵירוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן. חַד בְּשֵׁם מַר עוּקְבָּן וְחַד בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יְהוּדָה. נִסְמָכִין עַל שִׁיתּוּפֵי חֲצֵירוֹת בְּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה 44a מִדּוֹחַק. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה. כְּגוֹן אַנְשֵׁי בַּר דְּלָיָה שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עַל פּרוּטָתָן. רִבִּי בָּא בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ לֹא כְגוֹן אַנְשֵׁי בַּר דְּלָיָה שֶׁאֵין מַקְפִּידִין עַל פּרוּטָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פשיטא נסמכין על שיתופי המבוי. פשיטא לן האי מילתא שלפעמים נסמכין על שיתופי מבוי אפי' לא עירב בחצר וכדתנינן במתני' שכח אחד ולא עירב מותרין כאן וכאן מפני שסומך על השיתוף אלא הא קמיבעיא לן מהו לסמוך על שיתופי חצרות והיינו עירובי חצרות. אם שכחו ולא נשתתפו במבוי ואע''ג דהא נמי תנינן מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי. מ''מ מיבעיא ליה אם מצינו שלפעמים סומכין על העירוב שיהא במקום השיתוף:
נסמכין על שתופי חצרות בשבת הראשונה מדוחק. בשבת הראשונה ששכחו ולא נשתתפו במבוי נסמכין הן על עירובי חצרות שעירבו ואעפ''כ אין מתירין להם דבר זה אלא מדוחק ושהיה להן צורך הרבה לטלטל במבוי:
כגון אנשי בר דלייה שאין מקפידין על פרוטתן. א''נ על פרוסתן. וכלומ' אם הן בני אדם שאינן מקפידין על פרוסת לחם שלהן ליהנות לאחרים וכגון אנשי בר דלייה שהיו מכירין בהן שאינן מקפידין ואם בני חצר הם מאותן שאין מקפידין על פרוסתן סומכין בני מבוי ששכחו ולא נשתתפו על עירובן בשבת הראשונה. ור' בא בשם רב יהודה קאמר ואפילו לא כאנשי בר דלייה וכו' וכלו' דלא בעינן שאינן מקפידין ואפילו מקפידין הן סומכין על עירובן דלא ס''ל לר' בא הא דאמרו המקפיד על עירובו אינו עירוב:
פְּשִׁיטָא. עֵירוּב צָרִיךְ בָּיִת. שִׁיתּוּף מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ בָּיִת. (רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. נוֹתְנוֹ בֵּין בַּאֲוֵיר בֵּין בְּחָצֵר בֵּין בַּאֲוֵיר בֵּין בְּמָבוֹי.) מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. עֵירוּב צָרִיךְ בָּיִת. מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָֽמְרָה. שִׁיתּוּף צָרִיךְ בָּיִת. מַתְנִיתָא דִשְׁמוּאֵל פְלִיגָא עֲלוֹי. שִׁיתּוּף נוֹתְנוֹ בְּבֵית שַׁעַר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נוֹתְנוֹ בֵּין בַּאֲוֵיר חָצֵר בֵּין בַּאֲוֵיר מָבוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי בון. ור' אבהו בשם ר' יוחנן. אמרי נותנו לשיתוף בין באויר חצר ובין באויר מבוי ואין צריך בית:
מתניתא דשמואל. דתני איהו גופיה פליגא עלוי דהא תני שיתוף נותנו בבית שער שבחצר ולאו בית דירה הוא:
מילתיה דרב אמרה עירוב צריך בית. וא''כ שמעינן מדקאמר עירוב בדווקא אבל שיתוף א''צ בית ומילתיה דשמואל אמרה אף שיתוף צריך בית שלא התיר בהאי עובדא דלעיל אלא מדוחק והואיל וכבר התחילו בתבשיל מבעוד יום אבל לכתחלה לא:
פשיטא עירוב צריך בית. שהעירוב משום דירה הוא דהוי כאלו כולן דרין בבית אחת וא''כ פשיטא לן (הן) שצריך להניחו באחד מן הבתים שבחצר אלא שיתוף מבואות מהו שיהא צריך להניח בבית וקאמר דפליגי בהא:
משנה: שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ עֵירְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵיִרְבָה הַחִיצוֹנָה הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹסֵר אֶת הַחִיצוֹנָה שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסְרַתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרת. ופליגי נמי את''ק שאפי' רגל האסורה במקומה כגון היכא שעירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית אינה אוסרת על החיצונה והכי מסיק התם בגמרא דג' מחלוקות בדבר ת''ק סבר רגל האוסרת במקומה היא שאוסרת שלא במקומה אבל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת ורבי עקיבא סבר אפי' רגל המותרת אוסרת שלא במקומה ורבנן בתראי סברי דלעולם אין דריסת הרגל אוסרת ואפילו רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה והלכה כת''ק:
רבי עקיבא אוסר את החיצונה שדריסת הרגל של הפנימית אוסרתה. דקסבר רבי עקיבא אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה מפני שהיא עוברת דרך עליה ולא עירבה עם החיצונה:
וזו מותרת בפני עצמה. ואין הפנימית אוסרת על החיצונה ואף על פי שעוברת דרך עליה משום שהפנימית רגל המותרת במקומה היא ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה אבל מזו לזו אין מטלטלין:
עירבה זו לעצמה וזו לעצמה. ולא עירבו זו עם זו זו מותרת בפני עצמה. לטלטל בחצרה:
החיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות. בהא נמי כ''ע מודים בין הת''ק ובין רבי עקיבה דהפנימית בעצמה אסורה שהרי לא עירבה והחיצונה אסורה מפני הפנימית שעוברת עליה והיא אסורה במקומה. ורגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה:
הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. משום דלקמן פליגי בסיפא להכי קתני הך בבא דבהא כ''ע מודים. ומשום שהפנימית יכולה היא לסגור פתחה ואין החיצונה יכולה לעכב עליה:
מתני' שתי חצירות זו לפנים מזו. והפנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה פתוחה לרשות הרבים ואנשי הפנימית דריסת רגלן דרך החיצונה לצאת לרשות הרבים אם עירבה הפנימית בפני עצמה לטלטל בחצרה ולא עירבה החיצונה:
הלכה: פיס'. שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דְּרִבִּי עֲקֶיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקֶיבָה אָמַר. דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. אָמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֲסוּרָה וְאוֹסֶרֶת.
משנה: 44b שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירֵב שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָֽתְנוּ אֶת עֵירוּבָן לְמָקוֹם אֶחָד שָׁכַח אֶחָד בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב. שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכח אחד מן החיצונה ולא עירב. הוי כעירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה שזה שלא עירב אוסר על בני חצרו והפנימית מותרת שהיא בהיתרה עומדת והחיצונה אסורה ואם אחד מן הפנימית שכח ולא עירב הוה כעירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שאותו שלא עירב אוסר על בני חצרו והן עוברין על החיצונה ולפיכך שתיהן אסורות:
נתנו עירובן במקום אחד. כגון שעשו שתיהן עירוב אחד והניחו העירוב בהחיצונה וקרי לה מקום אחד מפני ששתיהן משתמשות לה שהפנימית עוברת דרך עליה ושכח אחד מהן ולא עירב בין שהוא מן הפנימית ובין שהוא מן החיצונה שתיהן אסורות לפי שעכשיו אין הפנימית יכולה להסתלק עצמה ולהסגיר את פתחה ולטלטל בחצרה דהא ליתא לעירובה גבה. וא''כ היא אסורה לטלטל במקומה וכשהפנימית אסורה במקומה אסורה גם החיצונה. אבל אם היו נותנין העירוב בפנימית החיצונה הוא דמתסרא בשכחה של אחד מן הפנימית ואין הפנימית מיתסרא בשכחה של אחד מן החיצונה דהא הפנימית אחדא לדשא ומשתמשא:
ואם היו החצירות של יחידים. שאין דר בכל אחת אלא אחד א''צ לערב זע''ז וכדי שלא יאסור הפנימי על החיצון חבירו. אלא כל אחד משתמש בחצרו ואין הפנימי אוסר על החיצון אע''פ שיש לו דריסת הרגל עליו משום דרגל המותרת במקומה הויא וקא סתים לה הכא כהת''ק שרגל המותרת אינה אוסרת:
הלכה: פיס'. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה כול'. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב. הַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה שֶׁלֹּא עֵירְבָה. וְהַפְּנִימִית אֲסוּרָה שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. שָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירֵב. הַפְּנִימִית אֲסוּרָה שֶׁלֹּא עֵירְבָה. וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב. נִיחָא הַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה שֶׁלֹּא עֵירְבָה. הַפְּנִימִית לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. הֲרֵי לֹא נָֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. אֶלָּא שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. הֲרֵי אֵין כָּאן דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. אָמַר רִבִּי יָסָא. מִכֵּיוָן שֶׁנָּֽתְנוּ בְּמָקוֹם אֶחָד נַעֲשׂוּ כּוּלָּן רְשׁוּת אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אמר ר' יוסה דר''ע היא. הא דקתני בבבא דסיפא דרישא שאם עירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שתיהן אסורות אליבא דר''ע היא דאיהו ס''ל דריסת הרגל שיש להפנימית על החיצונה אוסרת אותה ואפי' עירבה החיצונה נאסרת מחמת הפנימית שלא עירבה ודריסת רגלה עליה. ואע''ג דר''ע ס''ל אפי' רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה כדקתני עירבה זו לעצמה וכו' ס''ל לר' יוסה דמפרשינן הכל אליבא דר''ע ולא זו אף זו קאמר לא זו דרגל האסורה במקומה אוסרת אלא אף זו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source