Eirouvine
Daf 41b
משנה: הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶן וִישֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶן צְרִיכִין עֵירוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵירֵב בִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת עֵירוּבָן לְמָקוֹם אֶחָד אֲבָל אִם הָיָה עֵירוּב בָּא אֶצְלָן אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
Traduction
Si des frères (ou des ouvriers) associés mangent à la table du père et dorment dans leur propre maison (de la même cour), il faut un eruv séparé pour chacun. Aussi, lorsqu'un d'eux l'a oublié, il perd son droit à la jouissance de la cour. C’est vrai lorsque tous ont posé l’eruv en un seul endroit ; mais si l'eruv des autres a été posé dans la maison paternelle, ou s'il n'y a pas d’autres colocataires dans la cour, il est inutile de poser un eruv séparé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האחין השותפין וכו'. ה''פ האחין שהיו אוכלין על שלחן אביהם. והשותפין שהן גם כן אוכלין משולחן אחד ובגמרא מוקי לה במקבלי פרס שנו כלומר לא כשהן סמוכין על שולחן אחד תמיד דא''כ לא היו צריכין עירוב לכל אחד ואחד דקיי''ל כמאן דאמר מקום פיתא גורם והרי הן כאנשי בית אחד אף על פי שישנין הן בבתיהם ויש לכל אחד ואחד בית בפני עצמו אלא דמיירי במקבלי פרס שהאחין נוטלין פרנסה מאביהן ואוכלין כל אחד ואחד בביתו וכן השותפין שהן עושין מלאכה בשותפות אצל בעל הבית ונוטלין פרנסתן והולכין כל אחד ואחד בביתו ואוכלין ולהכי קאמר וישנים בבתיהם דמסתמא כשיש לכל אחד ואחד בית בפני עצמו והולך לישן שם אוכל הוא גם כן שם ואף על פי שהן נוטלין משלחן אחד צריכין עירוב לכל אחד ואחד אם הן רוצין לערב עם בני החצר שלהן:
לפיכך. הואיל וצריכין מן הדין עירוב לכל אחד ואחד הלכך אם שכח אחד מהן ולא עירב מבטל הוא רשות שצריך ביטול רשותו:
אימתי בזמן שמוליכין את עירובן למקום אחד. כלומר שיש כאן דיורין עמהן באותו חצר ומערבין הן ומוליכין העירוב למקום אחד. באחד מבתי בני החצר והואיל והוזקק לעירוב מכח הדיורין שבחצר שאוסרין על בית אביהן ובית אביהן אוסר על הדיורין והלכך צריכין עירוב לכל אחד ואחד מכיון שחלוקין הן ואינן אוכלין תמיד על שולחן אחד כדאמרן:
אבל אם היה עירוב בא אצלן. שהעירוב מבני החצר בא אל בית אביהן ולא הוזקק ליתן פת דקי''ל בית שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן פת הלכך לענין זה חשיבין הן כמאותו בית עצמו דהרי מכל מקום נוטלין פרנסתן מאותו בעל הבית ומכיון שהבית הזה אינו זקוק ליתן פת אינם צריכין הן לערב:
או שאין עמהן דיורין בחצר. ולא הוזקק הבית הזה לעירוב ג''כ הן אינן צריכן לערב וכדאמרן דלענין זה לאו כחלוקין ממש הן ואם הן רוצין לערב עם חצר אחרת אינן צריכין עירוב לכל אחד ואחד אלא עירוב אחד לכולן:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. שְׁנֵי בָתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה. עֵירֵב הַפְּנִימִי אֵין הַחִיצוֹן צָרִיךְ לְעָרֵב. עֵירֵב הַחִיצוֹן הַפְּנִימִי צָרִיךְ לְעָרֵב. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אַף בְּמִצְרַיִם 41b חֲלִיפִּין. נָתַן עַל הַפְּנִימִי צָרִיךְ לִיתֵּן עַל הַחיִיצוֹן. נָתַן עַל הַחיִיצוֹן צָרִיךְ לִיתֵּן עַל הַפְּנִימִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲפִילוּ לֹא עֵירֵב הַפְּנִימִי אֵין הַחִיצוֹן צָרִיךְ לְעָרֵב. לָמָּה. נַעֲשֶׂה בֵית שַׁעַר. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה. אֵין בֵּית שַׁעַר לְיָחִיד. מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. יֵשׁ בֵּית שַׁעַר לְיָחִיד. דָּמַר רִבִּי בָּא בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הָדָא דְתֵימַר בְּבֵית שַׁעַר שֶׁלְיָחִיד. אֲבָל בְּבֵית שַׁעַר שֶׁלְרַבִּים הֲרֵי זֶה עֵירוּב. וְהַדָּר שָׁם הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם. אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת וְאֶחָד שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת. עֵירֵב זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת הוּתָּר זֶה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת. עֵירֵב זֶה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לֹא הוּתָּר זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת.
Traduction
–R. Aba dit au nom de R. Juda: lorsqu’il y a 2 maisons l’une à l’intérieur de l’autre (134)L'extérieure seule ouvrant sur la cour, et l'intérieure communiquant par une seule porte commune., si l’habitant de l’intérieure a posé un eruv, celui de l’extérieure n’a pas besoin d’eruv spécial (l’habitant de cette dernière ne provoque pas d’interdit); mais l’eruv posé par ce dernier ne suffit pas pour l’intérieur. De même, dit R. Pinhas, on raisonne à l’opposé; en plaçant les planches pour constater l’achat de 2maison sises l’une à l’intérieur de l’autre: la pose sur la maison intérieure ne suffit pas pour acquérir l’extérieure, qui est indépendante de la première; tandis qu’en acquérant l’extérieure, l’autre qui en dépend se trouve acquise du même coup. R. Jacob b. Aha ou R. Abahou dit au nom de R. Josué b. Lévi: même lorsque l’habitant de l’intérieure n’a pas posé d’eruv, celui de l’extérieure n’a pas besoin de le poser (leur jonction existe déjà de fait); c’est que l’extérieure sert de porte à l’intérieure, et seul l’habitant de celle-ci pourrait interdire l’accès de la cour. Dans la salle d’étude on a dit formellement qu’un habitant seul (comme celui de la maison intérieure) ne peut pas constituer la maison externe à l’état de porte; tandis que Rav admet cette conversion, puisque R. Aba b. Juda dit plus loin (8, 4) au nom de Rav, au sujet de la Mishna qui n’admet pas la validité de l’eruv des cours placé sur une poterne, ou une avant-cour, ou une galerie ce n’est vrai, dit Rav, que si la poterne appartient à un homme seul, mais l'eruv est valable si la poterne appartient à plusieurs personnes, et par conséquent celui qui y demeure provoquera par sa présence l’interdit de la cour d’autrui (il admet donc qu'un tel bien peut aussi appartenir à une homme seul). R. Aba dit au nom de R. Juda: si 2 habitants occupent une maison donnant sur une telle cour, dont l’un est propriétaire et l’autre un locataire non autorisé, et que le 1er a posé l’eruv d’association avec les voisins, le 2e locataire pourra en bénéficier pour transporter des objets de la maison à la cour; si au contraire le 2e locataire a posé le dit eruv (sans se fonder sur une possession réelle), le 1er ne pourra pas en profiter.
Pnei Moshe non traduit
שני בתים זה לפנים מזה. והחיצון פתוח הוא לחצר ויש להפנימי דריסת הרגל דרך החיצון להחצר:
עירב הפנימי אין החיצון צריך לערב. לפי שהחיצון חשוב היא כבית שער להפנימי' והפנימי הוא שאוסר על בני החצר לפיכך הוא ניתן את עירובו ולא החיצון שאין בית שער אוסר ואם עירב החיצון לא כלום הוא וצריך הפנימי לערב דלא מהני עירובו של החיצון ולא מידי:
אמר רבי פנחס אף במצרים. מצרים מלשון גשרים בריש ביצה ואי איכא מצרא עברא ופי' הערוך גשר של נסר קטן:
חליפין. כלומ' אף לענין הגשר כך אלא שהדין הוא בחליפין מדין העירוב שאם נתן גשר של נסר על הפנימי והוא לסימן שמסלק עצמו מבני החצר אין סילוקו כלום לפי שיש לו דריסת הרגל על החיצון והחיצון פתוח הוא לחצר ואוסר עליהן והן עליו ואם נתן הגשר על החיצון וסילק עצמו מבני החצר אינו צריך ליתן על הפנימי שממילא מסולק הוא:
אפי' לא עירב הפנימי. והוא לא הותר אין החיצון צריך לערב וכדמפרש למה מפני שנעשה בית שער להפנימי והדר בבית שער אינו אוסר כדתנן לקמן בפ''ח הנותן עירובו בבית שער אינו עירוב והדר שם אינו אוסר:
מילתיה אמרה. ש''מ ממילתיה דר' יהושע דקסבר אין בית שער ליחיד כלומ' שאין לו דין בית שער לגמרי ולענין שאינו אוסר כלל אפילו על הבית הפנימי שלו דהא אפילו לא עירב הפנימי קאמר ומשמע דמיהת הפנימי צריך הוא לערב גם עם החיצון אלא שאין החיצון צריך לערב עם בני החצר וא''כ בית שער דיחיד לא שמיה בית שער לכל דבר:
מילתיה דרב אמרה. אבל ממילתיה דרב שמעינן שיש בית שער ליחיד לכל מילי דאמר ר' בא בשם רב לקמן בפ''ח על המתניתין הנותן עירובו בבית שער וכו' והדר שם אינו אוסר עליו הדא דתימר בבית שער של יחיד הוא דאינו אוסר עליו אבל בבית שער של רבים שיש הרבה בתים זה לפנים מזה והחיצון בית שער לכולם הנותן שם עירובו ה''ז עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו שמעינן מיהת דבית שער דיחיד שמיה בית שער לכל מילי:
ר' בא וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דקאמר בשם רב יהודה דכך הוא הדין בשני ב''א שהן שרויין בבית אחד ולאחד יש לו רשות ולאחד אין לו רשות שם אלא שדר הוא בשכנות עמו ועירב זה שיש לו רשות בבית עם בני החצר הותר גם זה שאין לו רשות לטלטל בחצר אבל אם עירב זה שאין לו רשות ומשלו לאו כלום הוא ולא הותר זה שיש לו רשות וקמ''ל דלא אמרינן הואיל ושניהם דרים בבית אחד שליחותיה הוא דקא עביד:
Eirouvine
Daf 42a
הלכה: פיס'. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶן כול'. עִיקַּר דִּירָה אֵיכָן הִיא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אִתְפַּלְגּוֹן רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. וְחַד אָמַר. בִּמְקוֹם שֵׁינָה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְתַנֵּי שְׁמוּאֵל. לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה שְׁבוּת. הֲרֵי דּוּ אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. 42a מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. הָאַחִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין כוּל'. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. בִּמְקַבְּלֵי פְרָס מֵאֲבִיהֶן הִיא מַתְנִיתָא. מִכָּל מָקוֹם אֵינָן שׁוּתָפִין בְמַה שֶׁהֵן אוֹכְלִין. אָמַר רִבִּי בָּא. אַסְבְּרִי רִבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁאֵין אֲבִיהֶן זִכֶּה לָהֶן אֶלְּא בְמַה שְׁהֵן אוֹכְלִין בִּלְבַד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין הָעֵירוּב בָּא אֶצְלָן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְבָיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב. שְׁמוּאֵל אָמַר. הּוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ מְעָֽרְבִין בְּכִיכָּר אֶחָד. מַה וּפְלִיג. תַּמָּן הוּא אָמַר. בִּמְקוֹם פִּיתָּן. וְהָכָא אָמַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שׁוּתָפִין בּוֹ. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי אַחֲוָא בֵּרִבִּי זְעִידָא. מְעָֽרְבִין בַּחֲצִי כִיכָּר. וְתַנִּינָן. אֲפִילוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה אֵין מְעָֽרְבִין בָּהּ. וְתֵימַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שׁוּתָפִין בּוֹ.
Traduction
Où est le point capital du domicile? Il y a,dit R. Yona, 2 avis divers à ce sujet, exprimés par Rav et Samuel: l’un dit que c’est la salle à manger; selon l’autre, c’est la chambre à coucher. On ne savait pas à qui attribuer chacune de ces 2 opinons; mais il a été enseigné par Samuel plus loin (10, 7) qu’à une hauteur de 10 palmes l’espace est pour ainsi dire différent, sans entraîner de défense; donc, c’est partout où l’on s’installe pour manger que la demeure sera constituée. Mais notre Mishna ne conteste-t-elle pas cet avis, puisqu’elle dit: ''Si des frères mangent à la table du père et dorment chez eux, il faut un eruv séparé pour chacun''; n’en résulte-t-il pas que le sommeil constitue l’élection de domicile, non le manger? C’est que là, répond R. Hiya b. Ashé au nom de Rav, il s’agit de frères, qui reçoivent là à manger par exception, à titre de salaire de leur père. Cependant, l’on ne saurait oublier qu’ils sont associés pour ce qu’ils mangent chez leur père le samedi (sans travailler); pourquoi donc faut-il des eruv distincts? R. Aba explique le motif de l’avis émis par Samuel: le fait d’avoir mangé ensemble ne suffit pas à constituer le domicile, parce que le père leur a seulement fait acquérir ce manger seul, rien au-delà. S’il en est ainsi, même au cas où l’eruv commun les a suivis là, ils devraient être tenus d’en poser un chacun à part? -Non, car alors ce cas ressemble à celui d’une maison où l’on amis l’eruv (qu’il n’est plus besoin de renouveler (135)Le manger dans la maison paternelle aura contribué à cet effet.. Samuel dit: le père avec ses enfants et tous les gens de sa maison forment l’eruv par une seule miche de pain. Est-ce à dire que Samuel se contredit lui-même, puisqu’il a dit plus haut que le lieu où l’on mange constitue le domicile légal (donc, celui qui n’aurait pas mangé devrait poser un eruv à part), tandis qu’ici il se contente d’une miche pour tous (ce qui ne donne pas une part à chacun)? C’est qu’il s’agit du cas où toute la maison est associée pour ce pain, conformément à cet enseignement: selon R. Aha b. R. Zeira, on peut au besoin poser l’eruv à cet enseignement: selon R. Aha b. R. Zeira, on peut au besoin poser l’eruv à l’aide d’un demi pain; sur quoi il a été observé que plus loin (7, 6) il est vrai, on interdit d’y employer un pain rompu, eut-il encore la taille équivalent à un saa; mais il sera permis d’en user ici en supposant que 2 associés ont chacun la moitié d’un pain complet; de même ici, on supposera une telle association entre le père et sa famille.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עיקר דירה איכן הוא. איזה מקום ששוכן בו האדם נקרא מקום דירה:
במקום פיתן. במקום שהוא אוכל שם:
ולא ידעין. מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:
מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות. כלומר דהא קיי''ל למעלה מעשרה רשות אחרת היא ומקום פטור בעלמא היא כדאמרינן לעיל בריש פ''ק דשבת ולשמואל כשם שלמעלה רשות אחרת לענין הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך למעלה מי' שאסור משום שבות כדאמר בריש הזורק כך היא למעלה מעשרה בכ''מ שאוכל רשות מיוחדת היא ונמצא דלדידיה לא שייך לומר דמקום דירה של אדם נקרא במקום שינה לפי שבכ''מ שהוא רשות אחת מיקריא ואין לנו לקרות מקום דירה אלא במקום שקובע עצמו לאכול שם הוא ביתו ודירתו הוי דהוא אמר במקום פיתן:
מתני' פליגא על שמואל האחין וכו'. ואע''פ שאוכלין על שולחן אביהן חשבינן להו חלוקין הואיל וישנים בבתיהן ש''מ מקום לינה גורם וקשיא לשמואל:
במקבלי פרס מאביהן היא מתניתא. ואוכלין הן כל אחד ואחד בביתו וכדפרישית במתני':
מכל מקום אינן שותפין במה שהן אוכלין. שאם הן מקבלי פרס וכי על כל פנים מה שניתן להן אביהן הרי הן כשותפין בו ואכתי לאו כחלוקין הן דהא אמרת מקים פיתן גורם ומה שהן אוכלין הכל כאחד הוא בשותפות:
אסברי ר' שמואל. הסביר לי הדבר והטעם לפי שאין אביהן זוכה להן אלא במה שהן אוכלין בלבד וכלומ' חלק של כל אחד ואחד מה שהוא אוכל מזכה לו לכל אחד ואחד בלבדו ולא הוו כשותפין באכילתן וחלוקין הן:
מעתה אפילו עירוב בא אצלן. כצ''ל ומפני מה כשהעירוב בא אצלן בבית אביהן א''צ לערב כדתנינן במתני'. ומשני עשו אותו כבית שמניחין בו את העירוב שא''צ כלום ליתן פת כדאמרינן לקמן ומכיון שאותו הבית אינו זקוק ליתן את הפת אף הן א''צ לערב:
שמואל אמר הוא ובניו ובני ביתו. כולם מערבין בככר אחד ופריך ומה ופליג על דידיה הוא דתמן לעיל הוא אמר מקים פיתן הוא גורס ופרכינן עליה ממתניתין ושנינן במקבלי פרס מאביהן מיירי וא''כ חלוקין הן והכא אמר הכין הוא ובניו מערבין בככר אחד בתמיה:
פתר לה בשהיו שנים שותפין בו. כלומ' שהיו שניהם שותפים הוא ובנו בככר א' ואתייא וכו' וכלו' ומאי קמ''ל הא קמ''ל דאתייא כהאי דאמר ר' אחא מערבין בחצי ככר ואקשינן עלה והתנינן בפרק דלקמן דר' יהושע ס''ל אפי' מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בו ואת אמר הכין דמערבין בחצי ככר. ושנינן פתר לה כשהיו שנים שותפין בו והיינו חצי ככר של כל אחד ואחד ולעולם הככר שלם הוא והא דשמואל נמי בהכי הוא דאיירי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source