Eirouvine
Daf 37b
הלכה: פיס'. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲקִיבָה אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. קַל הוּא הַקּוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף מִן הַנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בַּקַּרְפֵּף. הַקּוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלּוֹ וְחוּצָה לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. הַנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בַּקַּרְפֵּף אֵין לוֹ מְקוֹם עִירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. אָמַר. תִּקָּנֶה לִי שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. 37b עִיקַּר עֵירוּב בַּכִּבָּר. בַּנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בַּקַּרְפֵּף אֵין לוֹ מְקוֹם עִירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. רִבִּי יוּדָא אוֹמֵר. עִיקַּר עֵירוּב בְּרַגְלָיו. בָּאוֹמֵר. תִּקָּנֶה לִי שְׁבִיתָה בְּקַרְפֵּף מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Eliézer: la loi est moins sévère envers celui qui élit domicile dans un parc que pour celui qui y pose l’eruv; puisque le premier, après avoir parcouru tout l’emplacement, mesure la limite shabatique en dehors; tandis que celui qui pose là l’eruv devra compter ladite limite à partir de l’endroit même du dépôt. S’il en est ainsi, objecta R. Zeira, celui qui pose l’eruv devrait en même temps déclarer qu’il y établit son domicile, afin d’avoir plus de latitude? Ceci, dit R. Hanania fils de R. Hillel, est un point en discussion entre R. Meir et R. Juda (plus haut, 4, 6): selon R. Meir, le point principal dans la pose de l’eruv consiste dans la remise du pain (auquel cas on ne dit évidemment rien), et si l’on remet l’eruv dans le parc, on comptera les 2000 coudées à partir de l’endroit du dépôt; selon R. Juda, l’essentiel de l’eruv consiste dans la marche, à aller fixer pour ainsi dire ce séjour comme résidence du lendemain; et par suite, il pourra parcourir tout le parc, puis compter au dehors la limite des 2000 coudées.
Pnei Moshe non traduit
אמר להן ר''ע וכו' קל הוא הקונה שביתה בקרפף וכו'. מדברי חכמים למדנו דמחלקין בנותן עירובו בין מקום שיש בו דיורין לבין מקום שאין בו דיורין א''כ מצינו שקל הוא הקונה שביתה בקרפף דבזה מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה שהרי יש לו מחיצות וכל הקרפף נחשב לו כד' אמות אבל אם נתן עירובו בקרפף הואיל ואין בו דיורין אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה:
ר' זעירא בעי. דעד כאן לא שמענו אלא אם קנה הוא שביתה ועומד בקרפף בשעת קניית שביתה אבל אם היה חוץ לקרפף ואמר תקנה לי שביתה בקרפף וכגון שהיה יכול להגיע להקרפף בשעת קניית שביתה ולא רצה לזוז ממקומו ואמר תקנה לי שביתה בתוכו מאי אם בכה''ג נמי אמרינן דכל הקרפף נחשב לו כארבע אמות או דילמא דבעינן דוקא שיהא עומד בתוכו בשעת קניית שביתה:
אמר. ר' חנניה בריה דרבי הלל. דבר זה תלוי במחלוקת דר' מאיר ור' יודה בפרק דלעיל בהלכה ו' דלר' מאיר דסבירא ליה עיקר עירוב בככר הוא וקל הוא שהקילו חכמים לעני או לבא בדרך שיערב ברגליו. אם כן כאן כנותן עירובו בקרפף דיינינן ליה משום דדי הוא שהקילו בו שיכול לקנות שביתה במקום פלוני ולא יהא צריך לערב בככר ולא דניקל ביה טפי שיהא מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אלא דינו כמו אם נותן בו עירובו שאין לו אלא ממקום עירובו אלפים והכי נמי ממקום שסיים שביתתו שהרי צריך לקנות שביתה במקום מסויים כדתנן בפ' דלעיל שם ואין לו אלא ממקום שקנה לו שביתה אלפים ולר' יהודה דס''ל עיקר עירוב ברגליו ולאו משום קולא שהקלו בו א''כ באומר תקנה לי שביתה בקרפף מהלך את כולה וחוצה לו אלפים אמה כדין קונה שביתה במקום שהיקף במחיצות:
גַּג הַמִּגְדָּל נִידּוֹן כְּעִיר. גַּג הַמְּעָרָה נִידּוֹן כְּשָׂדוֹת. מַה. דְּיּוּרִין מַמָּשׁ. אוֹ אֲפִילוּ רְאוּיָה לְדִיּוּרִין. מִן מַה דָמַר רִבִּי יִצָחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָהּ כִּילּוּ מְלֵיאָה מַּיִם וָטִיט. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ רְאוּיָה לְדִיּוּרִין. אָמַר רִבִּי יִצָחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר. הָדָא אָֽמְרָה עִיר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְתָחִים. אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה אַרְבָּעַת אֲלָפִים אַמָּה חָסֵר אַחַת. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַיִם אַמָּה. אַרְבָּעַת אַלָפִים אַמָה. אֵין לוֹ מִמְּקוּם עִירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיָם אָמָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. אַסְבְּרֵי רִבִּי זְעִירָא. אִין יִתֵּן סַנְדָּלוֹי הָכָא הוּא אֲתֵי בְּרָא וְנַסֵּי לוֹן. אִין יִתֵּן סַנְדָּלוֹי הָכָא הוּא אֲתֵי בְּרָא וְנַסֵּי לוֹן. מַה בין אֲתִי בְרָא וּמַה בֵין אֲתִי בְרָא. מֵרוּחַ אַחַת אָסוּר מִשְׁתֵּי רוּחוֹת מוּתָּר.
Traduction
–Le toit d’une tour sera considéré comme celui d’une ville (et le métrage commencera en dehors de la tour); celui d’une caverne sera considéré comme tout autre champ. – Lorsque la Mishna parle d’habitations, exige-t-elle que des gens y demeurent, ou seulement que ce soient des maisons habitables? Puisque R. Isaac b. Nahman a dit au nom de R. Hanina qu’une caverne non habitée est supposée remplie d’eau, ou de mortier, c’est qu’elle est ainsi considérée lorsqu’elle est inhabitable; mais au cas contraire, elle a une valeur de 4 coudées, même si personne n’y demeure pour le moment; cela prouve que l’aptitude à la demeure suffit. De l’analogie avec la caverne, dit R. Isaac b. R. Eliézer, on peut conclure la règle à l’égard de celui qui aura posé l’eruv dans une ville pourvue de 2 portes (qui d’ordinaire est divisible en deux parts): si d’une porte à l’autre il y a un peu moins de 4000 coudées, de façon que les 2 limites s’englobent réciproquement, on pourra la parcourir en entier et commencer le métrage au-delà du mur d’enceinte; mais s’il y a une distance complète de 4000 coudées entre une porte et l’autre, c’est à partir de l’endroit où l’eruv a été posé que commence ladite limite. R. Aba dit que R. Zeira lui en a expliqué la raison (ci-dessus, § 1) s'il est arrivé à quelqu’un de déposer ses sandales au milieu de la ville, il peut venir d'un côté extrême les prendre là, et de même par l’extrémité opposée cela tient à ce qu'en arrivant de n’importe quel côté on n’atteint pas la limite shabatique, qui serait dépassée si le total du parcours était de plus de 4000 coudées, et provoquerait l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
גג מגדל. אם נתן בו עירובו נידון כעיר דהואיל ומשתמשין בו תדיר הרי הוא כמי שהוא לדירה ומונה חוצה לו אלפים וגג המערה נידון כשדות לפי שאין שם דיורין ואינה ראויה לדיורין ואין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה:
מה דיורין ממש וכו'. הא דתנינן במתניתין בזמן שיש בה דיורין מהלך את כולה וכו'. מאי דיורין אם דיורין ממש בעינן או אפילו ראויה לדיורין הרי כיש בה דיורין היא. וקאמר מן מה דשמעינן דאמר ר' יצחק שאת רואה אותה כאלו מלאה מים וטיט כלומר אפילו היא עכשיו מלאה מים וטיט אין בכך כלום הדא אמרה אפילו ראויה לדיורין כמי שיש בה דיורין דמי:
הדא אמרה. מדתנינן בנותן את עירובו בעיר כל העיר נחשב לו כד' אמות ומטעמא הואיל ויכול להגיע לעירובו בכל מקום שהוא בעיר אם כן בעיר שיש לה שני פתחים ומפולשת היא לגמרי ונראית כשני עיירות אם יש בין זה לזה ארבע אלפים חסר אמה אחת מכיון שיכול להגיע מזו לזו דמ''מ כעיר אחת דמיא והואיל והתחומין מובלעין הן מהלך את כולה וכו' וכדאמרינן לעיל בהלכה א' גבי עיר שהיא בנויה כמין קשת:
אסברי. לי ר' זירא לטעמא אין יתן סנדלוי הכא הוא אתי בדא ונסיב לון וכו' כמפורש הכל לעיל שם:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב חִינְנָא אִם הָֽיְתָה גַגָּהּ שֶׁלְמְעָרָה אַרְבָּעָה אֲלָפִים אַמָּה. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. עַל גַּבֵּי חוֹמָה אֲפִילוּ כַמָּה מוּתָּר. אִם הָֽיְתָה גַגָּהּ שֶׁלְמְעָרָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ עַל יְדֵי נִיבָרִיּוֹת. אֲחֹרֵי הַגַּגִּין מָהֶן. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אֵינֵייָא בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה רִבִּי אָחָא מַטֵּי בָהּ בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֲחוֹרֵי הַגַּגִּים מְטַלְטְלִין בָּהֵן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים. רִבִּי מֵאִיר אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּהֵן עַד בֵּית סְאָתַיִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִילְּתֵיהּ דְּרַב פְּלִיגָא עֲלוּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִים. רַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּהֵן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים. הִיא אֲחוֹרֵי הַגַּגִּים הִיא אֲחוֹרֵי הַסְּפִינָה.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Hinena: si le toit d’une caverne a jusqu’à 4000 coudées, on peut parcourir cet espace en entier le samedi, puis hors de là, commencer la mesure pour la limite des 2000 coudées; et il en sera de même au-dessus d’une muraille sise au centre de la ville, son étendue fut-elle encore supérieure. Ainsi lorsque le faîte de cette muraille a 6000 coudées, on peut le parcourir en entier le samedi, et mesurer en dehors d’elle la limite des 2000 coudées; car, même les ruptures qu’il y aurait seraient annulées par les palmiers nains (127)J. Lévy traduit: par des magasins (c.-à-d. en passant de l'un à l'autre). (qui y poussent). – Comment considère-t-on, pour le transport, le supplément des toits, situé au-delà du mur d’enceinte? (le suppose-t-on adjoint au toit au non)? R. Yossa au nom de R. Jacob b. Aha, ou R. Einia b. Pazi au nom de R. Juda, dit que R. Aha penche à admettre l’avis de Samuel disant qu’il est permis de transporter l’appendice des toits, eut-il une étendue d’un cour, ou même de deux de ces mesures; Rav l’autorise seulement pour l’appendice qui n’a pas plus de 2 saas. Est-ce que Rav n’est pas en contradiction avec lui-même, puisqu’il est dit plus loin (9, 1), au sujet de la règle que tous les toits de la ville sont considérés comme une seule propriété: selon Samuel, le toit ne devra pas avoir une contenance de plus de 2 saas; selon Rav, il pourra avoir une surface bien plus grande, jusqu’à un cour et même deux? (objection non résolue). Cette discussion au sujet de l’appendice des toits est également applicable à l’arrière des vaisseaux, au bord d’un fleuve, ou en ville (pour la question du métrage de la limite à partir de ce point).
Pnei Moshe non traduit
אם היתה גגה של מערה וכו'. לאו בנותן עירובו מיירי דלא פליג אמתניתין אלא בענין עבור של עיר והשייך לה קאמר דאם גג מערה שהיא מתחלת בתוך ע' ושיריים של העיר אפילו היא ד' אלפים אמה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה וכן הדין ע''ג חומה העומדת בתוך עיבורה של העיר דאפי' כמה מותר:
. אם היה גגה של חומה ששת אלפים וכו' כצ''ל מהלך את כולה וחוצה לה ע''י נבריות. כלומר דאם היא חומה שלימה צריכא למימר דנחשב הכל כעיבורה אלא אפילו היא פריצה בכמה מקימות ויש מקומות ניכרין שהן מאותה החומה מהלך את כולה שנחשב מן העיבור וחוצה לה מודד אלפים אמה:
אחורי הגגין מהו. לענין טלטול ואיידי דאיירי הכא בגגין לענין הילוך מיבעיא ליה לענין טלטול דתנן לקמן פ''ט כל גגות העיר רשות אחת ואחורי הגגין שיש איזה בנין באחוריהן אם הן כגגין עצמן או לא:
מטי בה בשם שמואל אחורי הגגין מטלטלין בהן אפילו כור או כוריים רב אמר מטלטלין בהן עד בית סאתים. כצ''ל דהא לקמן מקשי דרב אדרב:
מילתא דרב פליגא עלוי. דנפשיה דתנינן תמן ריש פ''ט כל גגות העיר רשות אחת וקאמר שמואל עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בהן אפילו כיר ואפי' כוריים ובשלמא דשמואל אדשמואל לא מצינן למיפרך דר' אחא מטי בה בשם שמואל קאמר שיש שאמרו כך בשם שמואל ולהאי מ''ד אין הכי נמי דשמואל ס''ל בגגות עצמן הכי אלא דרב אדרב קשיא:
היא אחורי הגגים היא אחורי הספינה. מילתא באנפי נפשה היא דכמו שאמרו באחורי הגגין כך הדין באחורי הספינה שאם יש ספינות בנהר שאצל העיר סמוכות זו לזו אחוריהן כאחורי הגגין לענין הילוך שהכל נחשב כהעיר ומהן ולהלן מודד אלפים אמה:
הדרן עלך כיצד מעברין
Eirouvine
Daf 38a
משנה: אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַעֲשֶׂה בִצְדוּקִי אֶחָד שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בַּמָּבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם אָמַר לָנוּ אַבָּא מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסוֹר עֲלֵיכֶם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵרֶת מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסוֹר עֲלֵיכֶם:
Traduction
R. Gamliel dit: un jour, un sadducéen demeurait avec nous dans une ruelle (128)Etant admis qu'il s'était arrangé de façon à accaparer seul l'usage de la ruelle, en ce passage. à Jérusalem, et mon père nous dit: hâtez-vous de porter tous les ustensiles dans la ruelle commune, avant que ce sadducéen y porte un objet et ne vous en interdise ainsi l’accès. R. Juda s’exprima autrement: Hâtez-vous d’accomplir tout ce que vous avez à faire dans la ruelle, avant qu’il vous interdise l’accès.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר''ג מעשה בצדוקי אחד. התם בגמרא פריך צדוקי מאן דכר שמיה וקאמר חסורי מיחסרא והכי קתני וצדוקי הרי הוא כנכרי ועד שישכיר רשותו ור''ג אומר אינו כעכו''ם ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו בירושלים בחצר שבמבוי ובטל רשותו ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי והחזיקו בו עד שלא יוציא הצדוקי כליו תחילה ויחזיר ויחזיק ברשותו מפני שהמבטל רשותו וחזר בו והוציא הרי זה אוסר וש''מ דאינו כעכו''ם דאי כעכו''ם ואגירו מיניה רשותו היכי מצי למיהדר ביה ואע''ג דמפיק לא אסר דהא נקט דמי:
ר' יהודה אומר בלשון אחרת. אמר להן וכלומר דר' יהודה קאמר דלעולם ר''ג ס''ל צדוקי הרי הוא כעכו''ם ומהך מעשה לאו ראייה היא דלא כך אמר להן אלא בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם מבע''י ולא עד שלא יוציא כליו אלא עד שלא יצא היום ויאסר עליכם שהרי יכול הוא לחזור בו מביטול רשותו ושמא יחזור בו. ומסקנא דצדוקים בזמן הזה שהן משמרין שבת בפרהסיא ואין מחללין אלא בצנעא ואינם מודים בתורת עירוב אינם כעכו''ם ויכול הוא לבטל רשותו שדוקא המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו''ם ואין לו ביטול רשות אלא שוכרין ממנו כדרך ששוכרין מן הנכרי:
משנה: 38a הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵירוּב הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה:
Traduction
Si l’on demeure avec un païen dans une cour, ou avec quelqu’un qui n’admet pas la loi de l’eruv, celui-ci causera au premier l’interdit de porter de la maison à la cour, annulant l’eruv. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Eliézer b. Jacob, ce n’est jamais interdit, sauf en cas où ce sont 2 israélites qui se font une interdiction mutuelle.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הדר עם העכו''ם בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב. כגון כותי:
ה''ז אוסר עליו. לטלטל בחצר עד שישכור ממנו הרשית שיש לו בחצר:
ר''א בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיו שם שני ישראלים אוסרים זה על זה. ודכ''ע ס''ל דדירת עכו''ם לאו שמה דירה אלא הרי הוא כבהמה ומן הדין אינו אוסר אלא דרבנן גזרו שלא ידור עם העכו''ם שמא ילמד ממעשיו ובהא פליגי דת''ק סבר אע''ג דעכו''ם חשיד אשפיכות דמים ומהאי טעמא אמרינן בפ''ב דע''ז שאסור להתיחד עמו אפ''ה כיון דזימנין דמיקרי ודייר ישראל עם העכו''ם אמור רבנן אין עירוב מועיל במקום העכו''ם וכן אין ביטול רשות מועיל עד שישכיר העכו''ם את רשותו ועכו''ם חייש לכשפים ולא ישכיר ומתוך כך לא יבא ישראל לדור עם העכו''ם ולא ילמד ממעשיו ור''א בן יעקב ס''ל חד דבלאו הכי לא שכיח דדייר עם הנכרי דחשיד אשפיכות דמים לא גזרו ביה רבנן תרי דשכיחי דדיירו גזרו בהו רבנן והלכה כר' אליעזר בן יעקב ואם שני ישראלים ועכו''ם דרים בחצר אחת ועירבו הישראלים לעצמן לא הועילו כלום וכן אם בטלו רשותו להנכרי או הוא ביטל להן או שביטלו הישראלים זה לזה ונעשו כיחיד עם העכו''ם לא הועילו כלום ואין להן תקנה אלא שישכרו מן העכו''ם רשותו וישראל אחר ששכר מן הנכרי מערב הוא עם חבירו או עם ישראלים רבים השוכנים שם והותרו כולם ואין כל אחד צריך לשכור רשות מן הנכרי ושוכרין מן העכו''ם אפי' בפחות משוה פרוטה ואפי' בשבת שהשכירות רשות אינו כשאר שכירות ודאית אלא היכר בלבד והרי היא כביטול רשות וכשם שהישראל מבטל רשותו בשבת כך שוכרין מן העכו''ם בשבת:
הלכה: הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר כול'. חָצֵר שֶׁלְּנָכְרֵי כְּדִיר וְסַהַר שֶׁלְבְּהֵמָה. מְתִיבִין רַבָּנִין לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. אִילּוּ יִשְׂרָאֵל וּבְהֵמָה שֶׁהָיוּ דָרִים בְּחָצֵר שֶׁמָּא אֵין הַבְּהֵמָה אוֹסֶרֶת. כְּשֶׁם שֶׁהַבְּהֵמָה אוֹסֶרֶת כָּךְ הַגּוֹי אוֹסֵר. מְתִיב רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַבָּנִין: אִילּוּ יִשְׂרָאֵל וּבְהֵמָה שֶׁהָיוּ דָרִין בְּחָצֵר מָה הַבְּהֵמָה אוֹסֶרֶת. כְּשֶׁם שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה אוֹסֶרֶת כָּךְ הַגּוֹי אֵינוֹ אוֹסֵר.
Traduction
La cour d’un païen est considérée comme un pacage, ou une étable (et, comme ce n’est pas un bien distinct, l’on peut y porter des objets venant d’une maison qui a là son accès). -Mais, objectèrent les autres sages à R. Eliézer b. Jacob, si la cour était occupée tant par les habitants israélites que par des bestiaux d’autrui, il est évident que ceux-ci provoqueront l’interdit par leur présence (la propriété de la cour étant multiple); de même la présence d’un païen dans la cour doit y interdire le transport. A quoi R. Eliézer b. Jacob réplique ceci aux autres sages: la présence simultanée d’un habitant israélite et d’un animal dans une cour ne la rend pas interdite (selon lui, ce n’est pas un motif pour l’interdire); de même, la présence d’un païen dans la cour ne la rendra pas non plus interdite.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חצר של עכו''ם הרי הוא כדיר של בהמה. תוספתא היא בפרק חמישי ומסיים התם ומותר להכניס ולהוציא מחצר לבתים ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר היה ישראל אחד שרוי בתוכה ה''ז אוסר מפני שהוא כחצירו ר''א בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהו ב' ישראלים אוסרים זה על זה והלכה כדבריו. ומשום דקשיא רישא לסיפא בדברי הת''ק דאם הוא כבהמה מפני מה אוסר כשהישראל שרוי בתוכה הלכך מפרש הש''ס דבהא פליגי וכך השיבו זה לזה דמתיבין רבנן לרבי אליעזר בן יעקב אלו ישראל ובהמה שהיו דרים בחצר וכלומר שהבהמה היא של ישראל אחר שיש לו רשות בחצר להעמיד בהמתו שם. שמא אין בבהמה אוסרת הא ודאי אוסרת היא וכלומר דמכח שזה העמיד בהמתו בחצר ויש לו רשות לכך גורם האיסור להישראל שבחצר ואם כן מיהת מצינו שלפעמים הבהמה אוסרת היא וכשם שהבהמה אוסרת כך הוא אוסר:
מתיב. והשיב להן ר' אליעזר בן יעקב מה זו ראייה ודמיון:
אלו ישראל ובהמה שהיו דרין בחצר מה הבהמה אוסרת. בתמיה מה את אומר וכי הבהמה עצמה גורמת האיסור הלא אפי' לדבריך אין האיסור אלא בשביל הישראל בעל הבהמה שיש לו רשות להעמיד בהמתו שם והשתא כשם שהבהמה עצמה אינה אוסרת כך העכו''ם אינו אוסר:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֵּן נוּרִי. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. מַה צְרִיכָה כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. בְּרַם כְּרַבָּנִין חֲלוּקִין עַל רִבִּי יוֹחָנָן בֵּן נוּרִי.
Traduction
–R. Jacob b. Aha, ou R. Yassa dit au nom de R. Yohanan, que l’on adopte comme règle l’avis exprimé plus haut (4, 5) par R. Yohanan b. Nouri, qu’au cas où après s’être endormi on est surpris par la nuit, on a droit à un parcours de 2000 coudées en tous sens, comme pour une élection de domicile. Pourquoi, demanda R. Oshia, a-t-il fallu fixer cette règle? C’est que, selon l’enseignement de R. Eliézer b. Jacob, il y a cette particularité à noter que tous les autres sages contestent l’avis de R. Yohanan b. Nouri: malgré cela, il prévaut sur d’autre – (129)Suit un passage reproduit (du ch. 1, 1)..
Pnei Moshe non traduit
ר' יעקב וכו' הלכה כר' יוחנן בן נורי. מילתא דר''י בן נורי חנינא לה לעיל בפ''ד בהלכה ה' מי שישן בדרך וכו' ואיפסיקא התם הלכתא כוותיה דהלכה כדברי המיקל בעירובין וכדקאמר לקמן ומייתי לה הכא אמתני' משום הך דר' הושעיה בעי על זה דקאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן הלכה פסוקה כר''י בן נורי אע''ג דרבים חלוקים עליו ומנא ליה הא:
מה צריכה כהדא דתני ר' אליעזר בן יעקב אומר. כמו וכו' היא לציין על התוספתא שהבאתי לעיל דסיים שם והלכה כדבריו וכלומר דאפי' בהך דר''א בן יעקב דאיפסיקא הלכתא כוותיה אכתי מספקא לן בהאי הלכתא לפי שאין למדין הלכה מפי התלמוד וזהו התוספתא:
ברם כרבנן חלוקין על ר''י בן נורי. כלומר אבל בההיא דר''י בן נורי הא רבנן פליגי עליה וס''ל לר' הושעיה דאע''ג דהלכה כדברי המיקל בעירובין היינו ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל רבים לא והיינו דקאמר בהאי דתני גבי ר' אליעזר בן יעקב והלכה כדבריו אפ''ה מספקא לן ואגב הא מייתי לה לכולה סוגיא דאיתמר לעיל בפ''ק על האי דר' יהודה דמבוי בריש מכילתין וכדגרסינן רבי אחא רבי חיננא בשם כהנא אין הלכה כר' יהודה וכדפרישית שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source