Eirouvine
Daf 34b
משנה: אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה לֹא פָחוֹת וְלֹא יֶתֶר. וְלֹא יִמּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד הִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדַר מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִּדָּתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לַתְּחוּם. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בָּזוֹ אָמַר רִבִּי דוֹסִתַי בֵּי רִבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים׃
Traduction
On ne mesure les limites shabatiques qu’avec des cordes de 50 coudées, n’ayant ni plus ni moins, et tous mesureront en tenant la corde contre le cœur (pour l’uniformité). Si le mesurage passe par un vallon profond, ou sur un monceau élevé de pierres (ce qui nuit à l’exactitude du compte), on tire sur ces espaces des lignes droites (en pensée), en les englobant dans le métrage; si le métreur arrive à un monticule, il agit de même, à condition de ne pas dépasser les limites shabatiques. S’il n’est pas possible au géomètre d’opérer ce nivelage, ce sera le cas où R. Dustaï b. Yanaï a dit au nom de R. Meir avoir entendu que l’on est censé percer la montagne pour en connaître le diamètre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מודדין. התחומין אלא בחבל של חמשים אמה ובחבל של פשתן כדי שיכול למדוד יפה:
לא פחות. מזה לפי שכשהחבל קצר יכול הוא למתחו הרבה ומאריך במדה. ולא יותר מחמשים שכשהיא ארוך הרבה נכפל באמצעיתו מחמת כבדו ומתקצר המדה ונפסד:
ולא ימוד אלא כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום זה להשים ראש החבל כנגדו שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין:
היה מודד והגיע לגיא. עמוק ורחבו חמשים אמה. או לגדר שהוא חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו:
מבליעו. באותו חבל של חמשים משפתו אל שפתו ואף על פי שיש במדרונו יותר מאלפים אמה אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום אלא יעמוד אחד על שפתו מכאן ואחד על שפתו מכאן ומבליע מדרונו בחבל אחד ודוקא שיהיה בעמקו פחות מארבע אלפים והוא ששיפוע מדרונו הוא כל כך שחוט המשקולת יורד כנגדו שאז אינו ראוי להוליך ולהשתמש בו אבל אם אין חוט המשקולת יורד כנגדו אינו מבליעו אלא א''כ היה עמקו אלפים או פחות מכאן וכיצד יעשה בהבלעת הגדר זוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחד כנגדו בשפתו מזה ומותח החבל מזה לזה:
וחוזר למדתו. בגמרא קאמר מדקתני חוזר למדתו משמע שאם היה רחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול הוא להבליעו הולך לשם ומבליעו וצופה משם ומודד והולך משפתו והלאה עד כנגד המקום שכלה בו רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים מדת התחום:
הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו. ודוקא שאינו זקוף הרבה אלא משופע שבמשך חמש אמות אינו מתלקט גבהו אלא עשרה טפחים אבל אם הוא זקוף כל כך עד שבתוך משך ארבע אמות מתלקט גבהו עשרה טפחים אין דינו בהבלעה אלא אומדו בלבד והולך לו:
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. כשהולך המודד להבליע ההר או הגיא לא יצא חוץ לתחום למקום שהוא יכול להבליעו וכדי שיחזור אח''כ למדתו כנגד העיר וטעמא משום גזירה מפני העוברים ורואין אותו מודד והולך שם יאמרו מדת תחומי העיר באה לכאן:
אם אינו יכול להבליעו. כלל כגון שהיה רחבו יותר מחמשים אמה:
בזו אמר ר' דוסתאי בשם רבי מאיר שאמר שמעתי שמקדרין בהרים. מקדרין לשון נוקבין הוא שרואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב למעט מדת המדרון וכיצד עושין אוחזין שנים חבל של ארבע אמות והעליון אוחז קצתו מכנגד מרגלותיו והתחתון אוחז בקצה השני כנגד לבו וחוזר העליון לעמוד במקום התחתון והתחתון יורד ומרחיק ממנו מדת החבל וכן מתגלגלין והולכין עד שמודדין את כולו ונמצא שמתמעט המדרון של כל ד' ד' אמות חצי קומת אדם והלכה כר' דוסתאי ובזו דקאמר למעוטי בעיר מקלט ועגלה ערופה שמודדין לעיר הקרובה ואין מקדרין בהן לפי שהן מדאורייתא ואע''ג דר''מ סבירא ליה תחומין דאורייתא כדאמר לעיל בפרק בכל מערבין התם דידיה והכא דרביה דקאמר שמעתי:
הלכה: פיס' אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁלְחֲמִשִּׁים אַמָּה כול'. כַּמָּה הִיא מִידַּת הַתְּחוּם. אַרְבָּעִים חֲבָלִים. לֹא פָחוֹת שֶׁהוּא נִמְתַּח וְנִשְׂכַּר. וְלֹא יֶתֶר. שֶׁהוּא נִקְמַז וּמַפְסִיד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוֹדֵד בְּחֶבֶל שֶׁלְפִּשְׁתָּן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּחֶבֶל שֶׁלְשַׁלְשֶׁלֶת. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּחֶבֶל שֶׁלְאַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹשׁוּעַ. אֵין לָךְ מִידָּה שֶׁלְאֱמֶת אֶלָּא שַׁלְשֶׁ[לֶ]ת. אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה וְכָתוּב בַּנְּבִיאִים חֲבָלִים וּפְתִיל פִּשְׁתִּ֥ים בְּיָד֖וֹ וּקְנֵ֣ה הַמִּידָּה.
Traduction
La mesure de la limite shabatique équivaut à 40 cordes (40X50=2000): chacune n’aura pas moins de 50 c., car en la tendant on arriverait à un petit excédant; ni plus, car la lourdeur provoquant des plis motiverait une diminution de la mesure. Selon les uns, la corde à mesurer sera de chanvre; selon d’autres, en chaînons de fer; selon d’autres enfin, la corde aura 4 coudées. Certes, dit R. Josué, cette dernière est la plus parfaite (ne pouvant ni se rétrécir, ni se détendre); seulement il faut reconnaître qu’il y avait jadis d’autres cordes, comme il est dit dans les Prophètes (Ez 40, 3): il avait un cordon de lin à la main et une canne pour mesurer.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כמה הוא מידת התחום ארבעים חבלים. של חמשים חמשים שהן אלפים אמה:
לא פחות. מחמשים לפי שכל שהחבל פחות מכאן הוא נמתח ונשכר במדה ויהיה יותר מאלפים ולא יותר מחמשים שהוא נקמז ונכווץ ומפסיד את המדה מאלפים:
בחבל של שלש לח. כלומר שהוא בגדיל שלש ונגדל כשהוא לח שאז הוא חזק ביותר:
ואית תניי תני בחבל של ד' אמות. מודדין ופליג אמתני':
אין לך מדה של אמת. שא''א לטעות במדידה אלא שלש והוא שלשלת של ברזל אבל מה אעשה שמצינו כתיב בנביאים מדה של חבלים ושל קנה בזכרי' כתיב והנה איש ובידו חבל מדה וביחזקאל כתיב והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פשתים בידו וקנה המדה:
פיס'. וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְּשׁוּלָּשִׁים כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. בָּעֲשׂוּיִים שׁוּרָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר. בָּעֲשׂוּיִים צוֹבָה. הַיידֶנּוּ אֶמְצָעִי. נִיחָא מָאן דָּמַר. בָּעֲשׂוּיִים שׁוּרָה. הַהֶנּוּ אֶמְצָעִי. מָאן דָּמַר. בָּעֲשׂוּיִים צוֹבָה. הַיידֶנּוּ אֶמְצָעִי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְּרִבִּי בֶּרֶכְיָה. אִין תִּמְשַׁח מִן הָהֵן. הַהֶנּוּ אֶמְצָעִי. אִין תִּמְשַׁח מִן הָהֵן. הַהֶנּוּ אֶמְצָעִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הָאֶמְצָעִי מוּפְלַג יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנִּינָן. אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵיהֶן הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ עָשָׂה הָאֶמְצָעִי שְׁלָשְׁתָּן. לְהַתִּיר שְׁנֵי הַחִיצוֹנִים. הָיוּ שְׁנַיִם. הָאֶמְצָעִי מָהוּ שֵׁיִּדּוֹן לְכָאן וּלְכָאן. 34b מַה צְרִיכָה לֵהּ. בְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם מְהַלְּכִין. אֲבַל אִם הָיָה הָאֶחָד מְחַלִּךְ נִידּוֹן לְכָאן וּלְכָאן.
Traduction
De même, si 3 villages sont disposés triplement'', est-il dit, etc. On entend par là, selon Samuel, qu’ils sont tous 3 en une ligne; selon Bar-Kappara, on les suppose en triangle. -Mais, selon ce dernier, quel serait le médiale? On conçoit un village du milieu s’ils sont tous 3 en une seule ligne; mais comment le supposer dans la disposition admise par R. aqiba? -On admet, répond R. Samuel frère de R. Berakhia, que l’on est censé tirer une ligne du 1er au 2e, et qu’alors le 3e peut y entrer; en n’ayant qu’un espace vide de 141 coudées 1/3, on le suppose intercalé. Toutefois, dit R. Jacob b. Aha, ou R. Yossa au nom de R. Hanania, il ne faut pas que celui du milieu soit distant des autres à plus de 2000 coudées. R. Yossa dit avoir demandé devant R. Jacob b. Aha: puisque la Mishna dit qu’au cas où entre les deux extrêmes il y a seulement un espace de 141 coudées 1/3, on suppose celui du milieu intercalé, de façon à permettre tous les 3; celui du milieu pourra-t-il être joint à 2 autres qui se trouveraient aux 2 bouts (ainsi:.: )? La question n’est posée que s’il y a 2 personnes, dont l’une part des villages situés d’un côté, et l’autre part de ceux de l’autre côté; mais si une seule personne marche, il est clair que cet endroit est considéré comme joint au but, et il est permis d’y aller.
Pnei Moshe non traduit
וכן ג' כפרים וכו' שמואל אמר בעשויין שירה. שעומדין בשורה אחת ומשולשין ממש:
בעשויים צובה. לא משולשים ממש אלא עשויים כחצובה זו שיש לה ג' רגלים והשלישי כנגד האויר שבין השנים כדפרישית במתני'. ופריך היידנו אמצעי איזהו נקרא אמצעי להאי מ''ד דניחא למ''ד בעשויים שורה ההנו אמצעי היינו האמצעי שהוא בין שנים החיצונים אלא למ''ד בעשויים כחציבה איזהו האמצעי שהרי אתה מוצא כל אחד מהשלשה הוא נגד האויר שבין השנים:
אמר ר' שמואל אתוי דר' ברכיה. אין הכי נמי שאם תמדוד מן ההן השנים ההנו זהו השלישי שהוא נגד אוירן הוא האמצעי ואם תמדוד מן ההן השנים אחרים ההנו אמצעי זה שעומד נגד אוירן ואנן הכי קאמרינן כל היכא שתמצא שהשלישי העומד כנגד אויר השתים ואלו אתה מטיל אותו יבין שתיהן יהיה בין החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עשה האמצעי הזה את שלשתן להיות כאחת:
ובלבד שלא יהא האמצעי מופלג מן החיצונים יותר מאלפים אמה בכדי שיהו יכולין להלך מכאן לכאן בלא עירוב:
קשייתה. הקשיתי ושאלתי הדבר הזה קומי רבי יעקב דאנן תנינן אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עושה האמצעי שלשתן כאחת ולהתיר שנים החיצונים ג''כ עמו ולא שמעינן מזה אלא דווקא שיש בין ב' החיצונים כשיעור שתי קרפיפות ולא יותר:
היו שנים האמצעי מהו שידין לכאן ולכאן. כלומר אם בין שנים החיצונים יש שני פעמים מאה וארבעים ואחת ושליש שהן רפ''ג פחות שליש וכשאתה רואה כאילו האמצעי הוא ביניהן יהיה בין האמצעי לבין כל אחד מהחיצונים קמ''א ושליש אם כן שנים החיצונים לא קא מיבעיא לי שאינן נחשבים כאחת לפי שיש ביניהם כפול מכשיעור אלא האמצעי מהו שידין לכאן ולכאן לאיזה מן החיצונים שירצה שהרי בינו ובין כל אחד מהחיצונים אין כאן אלא קמ''א ושליש וכדמסיק להבעיא בהי גוונא קא מיבעיא ליה:
מה צריכה לה בשהיו שנים מהלכין. כלומר ובמה הוא דמספקא ליה בהבעיא בשהיו שנים מעיר האמצעית מהלכין ואחד מהן רוצה לילך לאחת מן החיצונות לכאן והשני רוצה לילך לאחד מן החיצונות לכאן דבהא איכא למימר מכיון שהאחד דעתו להיות נמשך לרוח זה לכאן שוב אין השני שהוא גם כן מאותו עיר האמצעית יכול למשוך עצמו לרוח אחרת לכאן או דילמא שאע''פ ששניהם מעיר אחת יכול זה להיות נמשך לכאן וזה לכאן והאי הוא דמספקא ליה לר' יסא:
אבל אם היה אחד מהלך. בהא לא מספקא ליה כלל שבודאי נידון הוא לכאן ולכאן כלומר לכאן או לכאן לאיזה רוח שירצה ילך שהרי אין בינו לבין כל אחד מהחיצונים אלא קמ''א ושליש ויכול הוא לברור רוח אחד מהן ומהלך לאחת מעיר החיצונה ומשם הוא מודד תחומו אלפים אמה חוצה לה:
Eirouvine
Daf 35a
משנה: אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה. רִיבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר שׁוֹמְעִים לַמַּרִבֶּה. אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת שֶׁלֹּא אָֽמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחְמִיר אֶלָּא לְהָקֵל׃
Traduction
On ne laissera mesurer que par un homme expérimenté. Si en une place on a étendu la limite, qui est restreinte d’autre part, on se dirige d’après la limite la plus éloignée. Si l’un a placé la limite plus loin que l’autre, on se règle aussi d’après la plus éloignée. Même un esclave et une servant sont dignes de foi s’ils disent la place que la limite shabatique atteint, car les sages n’ont pas adopté ces mesures pour compliquer les relations, mais pour les faciliter.– (123)La Guemara sur ce se trouve déjà ci-dessus, (3, 4) fin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מידדין אלא מן המומחה. אדם הבקי במדידה:
ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחד. שנמצאו סימני תחום קרן זה ארוכין ובולטין מסימני תחום קרן שכנגדו שומעין למקום שריבה ומוציאין מדת הקצרה כנגדו שהוא מפני שלא מתח בתחלה להחבל כל צרכו ונתקצר לפי שצריך למותחו בכל כחו וכדתני בתוספתא פ''ד והמודד מותח בכל כחו:
ריבה לאחד ומיעט לאחד. כלומר שמדדו שני בני אדם מומחין זה ריבה וזה מיעט שומעין למרובה:
שלא אמרו חכמים וכו'. כשגזרו שלא לצאת חוץ לתחום לא אמרו להחמיר במדת תחומין אלא להקל:
הָיָה מִמֶּנּוּ לַנַּחַל שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ אַמָּה. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. מוֹדֵד בְּחֶבֶל שֶׁלְחַמִּשִּׁים אַמָּה וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה. וְחָרָנָה אָמַר. מוֹדֵד בְּחֶבֶל שֶׁלְחַמִּשִּׁים אַמָּה וְהַשְּׁאָר מוֹדֵד בְּחֶבֶל שֶׁלְאַרְבַּע אַמּוֹת. הָיָה הַנַּחַל צָר מִלְּמַעֲלָן וְרָחַב מִלְּמַטָּה. עַד חַמִּשִּׁים אַמָּה אַתְּ רוֹאֶה אוֹתוֹ 35a כִּילּוּ מָלֵא עָפָר וּצְרוֹרוֹת. וְאִם לָאו אַתְּ רוֹאֶה אוֹתוֹ כִּי מִיתְרַפֵּס וְעוֹלֶה מִתְרַפֵּס וְיוֹרֵד. הָיָה הַנַּחַל מְעוּקָּם. רִבִּי חַסְדַּיי אָמַר. מְצוֹפוֹת וּמְשַׁעֵר בָּהּ בְּעֵינָיו בַּמִּישֹׁר וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה כֵן בָּהָר. רִבִּי אַחַא רִבִּי חִינְנָא רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וְהוּא שֶׁתְּהֵא מִידְּה יוֹצְאָה בָהָר אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אָבוּנָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי יוּדָן מַטֵּי בָהּ בְשֵׁם רַב. הָעֶלְיוֹן כָּנֶגֶד רֹאשׁוֹ וְהַתַּחְתּוֹן כְּנֶגֶד רַגְלָיו כָּל עַמָּא מוֹדֵי שֶׁמְּקַדְּימִין. הָעֶלְיוֹן כָּנֶגֶד רֹאשׁוֹ וְהַתַּחְתּוֹן כְּנֶגֶד מָתְנָיו כָּל עַמָּא מוֹדֵי שֶׁמְּקַדְּדִין. מַה פְלִיגִין. כְּנֶגֶד לִבּוֹ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מְקַדְּדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מְקַדְּדִין.
Traduction
Si du point de départ jusqu’au prochain cours d’eau il y a 75 coudées (à mesurer par des cordes de 50 coudées), le mode de métrage est fixé par 2 opinions différentes: l’une dit qu’après un 1er métrage par la corde on recule de 25 coudées, puis l’on pose la corde en second lieu, de façon à atteindre juste la rive; l’autre dit de mesurer un 1er espace de 50 coudées avec la corde, et le reste par morceaux de 4 coudées. Si le cours d’eau est étroit en amont et qu’il s’élargit en aval, sans avoir une largeur de plus de 50 coudées, on suppose toute la cavité remplie de motte, ou de cailloux, de façon à l’englober par le niveau dans la mesure des surfaces planes; mais si la largeur dépasse cette mesure et ne peut pas être englobée dans la mesure uniforme de la corde, il faut suivre les sinuosités ascendantes et descendantes des pentes. Lorsque le canal a des courbes, ce qui ne permet pas de constater à la corde des lignes droites qui le traversent pour la limite, on se contentera, selon R. Hisda, d’estimer à vue d’œil la distance qu’il faudrait en plaine, et on la reporte sur la colline. R. Aha, ou R. Hinena, ou R. Jérémie au nom de R. Samuel b. Isaac dit: il faut que la mesure prise dans la vallée atteigne au moins 4 palmes de la pente ascendante; ce qui est la mesure minimum d’un emplacement. R. Yossé ou R. Abouna dit au nom de R. Juda, et ce dernier penchait à admettre l’avis de Rav: en opérant le percement imaginaire d’une montagne pour la mesurer, une personne placée au sommet tient un bout de la corde en face du visage, pendant que l’autre placée au bas la tient vers ses pieds. Tous reconnaissent (tant R. Meir que les autres sages de la Mishna) que l’on opère de cette façon d’une manière valable, et même si la personne inférieure tient la corde contre les reins; la discussion a seulement lieu au cas où l’une des 2 personnes tient la corde contre le cœur (le milieu du corps): en ce cas, R. Meir n’admet pas l’opération, les autres sages l’admettent.
Pnei Moshe non traduit
היה ממנו ולנחל. שהוא גיא עמוק וכשמדד ראה שהגיא רחוק ממנו כשיעור ע''ה אמה וכיצד ימדוד בשני חבלים של חמשים אי אפשר והוא צריך לכוין המדידה פליגין בה תרין אמוראין חד אמר מודד ממנו ולהלן בחבל של חמשים אמה וחוזר לאחוריו עשרים וחמשה אמה בתוך מדה של החמשים ומודד בחבל של החמשים עד הנחל ויודע שהוא שבעים וחמשה אמה מכוון:
ואידך אמר מודד. בתחלה בשל חמשים:
והשאר. עד הנחל שאינו יכול לכוונו בשל חמשים מודד הוא בחבל של ד' ד' אמות:
היה הנחל צר מלמעלן. שיכול הוא להבליעו ורחב הוא מלמטה ביותר אם הוא עד חמשים אמה לא איכפת לן בעמקו אלא מכיון שיכול הוא להבליעו את רואה את עמקו כאלו מלא עפר וצרורות ואינו במדידה כלל ואם לאו שהוא רחב יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו:
את רואה אותו כי מיתרפס וכו'. כלו' משער העומק כאלו מטרפס ועולה מטרפס ויורד בו ומודדו. ובתוספתא פ''ד גריס היה גיא מעוקם ואין יכול להבליעו מקדיר ועולה מקדיר ויורד:
היה הנחל מעוקם. שאין שיפועו הולך למטה כדרך המשיפע אלא פעמים הוא בשיפוע ויש מקומות בו בזקיפה וכמקום הר:
מצופות. כלומר נוטל שפופרת של מצופות וצופה בו ומשער בעיניו כמה הוא במישור השוה וחוזר ועושה כן לשער במקום הזקיפה בהר אשר בו:
והוא שתהא מידה יוצאת בהר וכו'. על הר דמתני' קאי הא דקתני הגיעו להר מבליעו דוקא שתהא מדה של ארבעה טפחים יוצאת בו למעלה שהוא כדי מקום חשוב אבל אם הוא זקוף כל כך עד שאין על ראשו למעלה מדה של ארבע טפחים בשוה אינו מבליעו אלא אומדו בלבד והולך לו:
העליון כנגד ראשו. על מקדרין דמתני' קאי ובתוספתא שם פליגי תנאי דגריס כיצד מקדרין בהרים התחתון כנגד לבו והעליון כנגד פרסותיו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין מקדרין בהרים ומפ' הכא פלוגתייהו דלא פליגי אלא אם כנגד לבו כ''ע מודים שמקדימין. א''נ שמקדרין העליון כנגד ראשו וכו' וכולי עלמא מודו מיהת שמקדרין ובמה פליגין אם אחד כנגד לבו רבי מאיר אומר מקדרין וכו':
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם מַר עוּקְבָּן. אֵין מְקַדְּדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁלְּחֲמִשִּׁים אַמָּה. רִבִּי זְעִידָא בְשֵׁם רַב חַסְדַּאי אֵין מְקַדְּדִין אֶלָּא בֶהָרִים וְלֹא בִמְקוֹם עֶגְלָה עֲרוּפָה. נִיחָא כְמָאן דְּאָמַר. אֶלֶף מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִים תְּחוּם שַׁבָּת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִים שָׂדוֹת וּכְרָמִים. כְּלוּם לָֽמְדוּ לִתְחוּם שַׁבָּת לֹא מִתְּחוּם עָרֵי הַלְוִיִים. לְעִיקָּר אֵין מְקַדְּדִין לַטְּפֵילָה מְקַדְּדִין.
Traduction
R. Aba au nom de R. Juda et R. Zeira au nom de Mar Ouqban rappellent qu’il est prescrit de mesurer à l’aide d’une corde de 50 coudées. R. Zeira dit au nom de R. Hisda (122)''(Sota 5, 5) ( 20b) ; (Makot 2, 7).'': On n’opérera pas de cette façon approximative pour mesurer les limites des villes lévitiques (servant de refuge aux meurtriers involontaires), ni lorsqu’il s’agit de déterminer l’emplacement voisin d’un crime dont les auteurs sont inconnus, que l’on expie par le sacrifice d’une génisse (Dt 21); il faut les déterminer avec précision. On comprend la distinction d’après celui qui dit que, pour les distances à prendre en dehors des villes lévitiques de refuge, il y avait mille coudées pour le circuit de la ville, et 2000 par la limite shabatique, dernière mesure pouvant être prise approximativement, en nivelant des montagnes; mais comment est-ce admissible d’après celui qui dit qu’en dehors des milles coudées pour le circuit des villes, on adoptait 2000 coudées pour les champs et les villes lévitiques? Or, si la mesure approximative n’est pas admise pour le fait principal (pour ces villes), comment l’admettre pour l’accessoire qui en dérive? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
רבי בא וכו'. גרסינן להא בפ''ה דסוטה בהלכה ג' ואיידי דקחשיב התם הלכות דמקדרין מייתי לה נמי הכא כהא דקאמר ר' בא אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה ואע''ג דמתני' היא:
אין מקדרין אלא בהרים. של תחומי שבת אבל לא במדידת מקום הקרובה של עגלה ערופה אלא מודדין הרים וגיאות כקרקע חלקה וחסר כאן ולא בערי הלוים כדגריס התם שהן ערי מקלט:
ופריך ניחא כמאן דאמר. התם במתני' דדריש אלף אמה מגרש ואלפים תחום. שבת ואם כן אין אנו למדין כלום מערי מקלט וניחא שאף על פי דבהן אין מקדרין מיהת בתחומי שבת מקדרין דלהקל אמרינן בתחומין:
ברם כמאן דאמר. דדריש שם אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים ונמצא דאין לנו רמז במקרא לתחומין אלא דלמדין אנו מערי המקלט כמו דמפורש בהן אלפים ה''נ לתחום שבת קשיא דלעיקר אין מקדרין ולטפילה שלמדו ממנה מקדרין בתמיה ולא משני מידי:
וּמָנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ קוֹבִרִין בִּתְחוּם עָרֵי הַלְּוִיִּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. וּמִגְרְשֵׁיהֶ֗ם יִהְי֤וּ לִבְהֶמְתָּם֙ וּלְכֹ֖ל חַייָתָם: לַחַיִים נִיתְּנוּ. לֹא נִיתְּנוּ לִקְבוּרוֹת.
Traduction
–D’où sait-on que leurs cimetières devaient se trouver en dehors des limites additionnelles aux villes lévitiques? De ce que, selon R. Abahou au nom de R. Yossé b. Hanina, il est écrit (Nb 35, 3): les environs serviront à leurs bestiaux et à toute leur nourriture; l’on conclut que dans ces parages on pourvoira seulement à la vie, non aux enterrements.
Pnei Moshe non traduit
ומנין שלא היה קוברין וכו'. איידי דאיירי בערי הלוים מסיק לה למלתייהו כדגרים בפ''ב דמכות:
לחיים ניתנו. להלוים ולא לקבורה אבל לרוצח מרבינן ביה לקבורה כדדריש שם במכות אם מת שם תהא קבורתו ולהלוים בלבד לחיים נתנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source