Eirouvine
Daf 27a
הלכה: מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם כול'. וְלֹכֵן מָה נָן אָֽמְרִין. וְיֵעָשֶׁה כְמִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וִיהֵא לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. לְפוּם כֵּן מֵימַר. אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. וּמְנַיִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת. שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו. וּמְנַיִין לְאַלְפַּיִים אַמָּה. אַל יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃ אוֹ חִלֻּף. אָמַר רִבִּי אליעזר. וְתַנּינָן. אִסִּא בֵּן עֲקִיבָה אוֹמֵר מָקוֹם מָקוֹם. נֶאֱמַר כָּאן מָקוֹם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם. 27a מַה מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אַלְפַּיִים אַמָּה. אַף מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אַלְפַּיִים אַמָּה. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ מְלֹא קוֹמָתוֹ וּפִישּׁוּט יָדָיִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הוּא וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹטֵל חָבִית מֵרָאשׁוֹתָיו וְנוֹתֵן אֶל מַרְגְּלוֹתָחו. כְּשֶׁהוּא נִפְנֶה נִפְנֶה מִן הַצָּד. וּבְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל מִתְפַּלֵּל לוֹכְסוֹן.
Traduction
Mais n’en est-il pas ainsi, que l’espace autorisé est seulement de 4 coudées, et à quoi bon le rappeler? C’est que ce déplacement involontaire a pu être comparé à une sortie volontaire, dont il est dit plus loin (§ 3) qu’elle entraîne la faculté d’un parcours de 2000 coudées dans chaque sens: voilà pourquoi la Mishna a dû préciser que l’espace sera limité à 4 coudées. D’où sait-on que, sur la voie publique, on a droit au transport dans un cercle de 4 coudées? De ce qu’il est dit (Ex 16, 29): que chacun reste à sa place (laquelle est fixée au minimum de 4 coudées); et l’on sait que la limite shabatique est de 2000 coudées, de ce qu’il est dit aussitôt après: que personne ne sorte de son emplacement le 7e jour. Peut être les déductions de ce verset doivent-elles être tirées à l’inverse, la limite shabatique de 2000 coudées d’après la 1re partie, et celle de 4 coudées, de la fin? C’est que, répond R. Eliézer, comme l’a enseigné Assa b. aqiba, on établit une analogie entre le terme emplacement de ce verset et celui qui est employé au sujet des villes de refuges (ib. 21, 13): comme le circuit de ces dernières est de 2000 coudées (pour l’effet protecteur), il en sera de même de la limite shabatique. Le minimum d’une place est de 4 coudées; c’est l’équivalent de l’espace occupé par un homme, dont les bras sont étendus. Selon R. Juda, il faut qu’outre le corps de l’homme représentant 3 coudées, il y ait un espace d’une coudée, non pour étendre les bras, mais pour déplacer p. ex. un tonneau se trouvant à la tête et le mettre aux pieds. Si, après avoir satisfait un besoin au bord de cette place, il y a lieu de réciter la prière (qu’il faut dire à un minimum de 4 coudées loin de là), on s’en écartera jusqu’au bout de la diagonale tirée de ce point.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולכן מה נן אמרין. כלומר ומאי קמ''ל ולא כן מה אנן אמרין דמהיכי תיתי יהיה לו יותר וקאמר דמהו דתימא ה''א ויעשה זה כמי שיצא ברשות דתנן לקמן יש לו אלפים אמה לכל רוח ומכיון שזה יצא באונס הוי כיוצא ברשות לפום כן צריך מימר אין לו אלא ד' אמות דשאני התם דברשות מצוה הוא שיצא כדאמרינן לקמן:
או חלף. דשמא אלפים מתחתיו אנו למדין וד' אמות ממקומו הוא דנפקא לן:
אמר ר' אלעזר. לא היא דהרי ותנינן בהדיא בברייתא דאלפים אמה ממקומו הוא דאנו למדין:
ונאמר להלן. גבי הורג נפש בשגגה ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה מה מקום שנאמר להלן אלפי' דילפינן מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה אף מקום שנא' כאן אלפים אמה:
מלא קומתו. שהיא ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידים כדפרישית במתני':
ר' יהודה אומר הוא. ושלש אמות. כלומר הוא עצמו נחשב לשלש אמות וכן הוא בתוס' פ''ג ר' יהודה אומר גופו שלש אמות וכו' ואמה יתרה שאמרו לא משום פישוט ידים בלי שום צורך אמרו אלא לכך אמרו כדי שיהא נוטל חבית המונחת מראשותיו ונותן אל מרגלותיו:
כשהוא נפנה מן הצד וכו'. כלומר וכיצד יעשה שהרי הוא צריך להתפלל ואין לו אלא אלו ד''א והרי כשנפנה שם אינו יכול להתפלל בתוך ד' אמות הלכך קאמר דכך היא עושה כשהוא נפנה מן הצד של אותן ד' אמות הוא נפנה וארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן וא''כ כשהוא מתפלל יכול הוא להתפלל לוכסן והאלכסון היא יותר מד' אמות ונמצא מתרחק הוא ממקום אשר נפנה חוץ לד' אמות:
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בָעֵי. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ תְּחוּם הֵן אוֹ אֵינָן תְּחוּם. אִין תֵּימַר. תְּחוּם הֵן. אֵין נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת. אִין תֵּימַר. אֵינָן תְּחוּם. נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ תְּחוּם הֵן. וְהָתַנִּינָן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ כול'.
Traduction
R. Juda b. Pazi demanda: est-ce que les 4 coudées en question sont comptées en dehors de la place qu’occupe le corps, ou est-ce inclusivement? En d’autres termes, ajoute-t-on 4 coudées prises d’une autre limite contiguë, ou non? Ce ne saurait être douteux, répondit R. Zeira, qu’aux termes de la Mishna, les 4 coudées en question constituent la limite, sans addition. C’est ainsi qu’il a été enseigné plus loin (§ 6): ''lorsque la distance permise du nombre de 4 coudées se trouve en partie englobée dans la limite d’une autre personne, elles peuvent toutes 2 apporter leur repas au milieu et l’y manger, à condition qu’aucun d’eux n’entre au domaine du voisin'' (ce qui prouve bien que la limite exclut toute addition).
Pnei Moshe non traduit
ארבע אמות שאמרו תחום הן. אם כל הד' אמות צריך שיהו נחשבין בתחום שלו או אינם תחום וכדמפרש ואזיל למאי נפקא מינה הוא דקמיבעיא ליה דאין תימר תחום הן אין נותנין לו ד' אמות משני מקומות שאם היו נכנסין בתוך תחום אחר אין נותנין לו כל הד' אמות שהרי מקצתן חוץ לתחום שלו ואין תימר אינן תחום שאין צריכין להיות כולן בתוך תחום שלו אם כן נותנין לו ארבע אמות אפילו הן משני מקומות שמקצתן הוא אצל תחום שלו ומקצתן נכנסין הן לתוך תחום אחר:
אמר ר' זעירא. מאי תיבעי ליה הא מתניתין אמרה כן שארבע אמות שאמרו תחום הן ואין נותנין לו משני מקומות דהא תנינן בפרקין דלקמן גבי מי שישן בדרך וכו' וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות ר' אליעזר אומר והוא באמצען של הארבע אמות כלומר שני אמות לכל צד היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה שהיו רחוקין זה מזה ששה אמות והרי שני אמות של כל אחד נבלעין הן בתוך של חבירו מביאין ואוכלין באמצע בתוך שני אמות האמצעין ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו וזהו לתוך שתים החיצונות לפי שאין לו בהם כלום היו ג' והאמצעי מובלע ביניהם שהיו ב' אמותיו בתוך של זה וב' אמותיו בתוך של זה הוא מותר עמהם והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה אלמא שאף על פי שהחיצונים מותרין עם האמצעי לא אמרינן שיהו נחשבין כהאמצעי ולהיות מותרין להשתמש ולהוציא בתוך שני אמות של חבירו החיצון ומשים שזה הוא לכל אחד מן החיצונים כשני מקומות ואין נותנין ארבע אמות משני מקומות:
Eirouvine
Daf 27b
לֹא אָמַר אֶלָּא הֶחֱזִירוּהוּ. הָא אִם חָזַר הוּא. אָסוּר. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי נְחֶמְיָה הִיא. דְּתַנֵּי. פֵּירוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְחָֽזְרוּ. שׁוֹגֵג יֵאָכֵלוּ. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵלוּ. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לֹא יֵאָכֵלוּ. עַד שֶׁיַּחֲזִירָן לִמְקוֹמָן שׁוֹגֵג. וַתְייָא דְּרִבִּי נְחֶמְיָה כְרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת. 27b שׁוֹגֵג יֵאָכֵל. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר.
Traduction
–La Mishna dit qu’au cas ''où l’on se trouve ramené de même'', il est permis de sortir; si donc le retour avait été volontaire; il serait interdit d’aller au delà de 4 coudées. Cet avis, dit R. Aha, doit être conforme à R. Néhémie, puisqu’un enseignement dit: lorsque des fruits se trouvent avoir été transportés hors des limites shabatiques, si le transport a eu lieu par erreur, on pourra les manger là (en cas d’autorisation par l’eruv, ou de proximité); si le transport a eu lieu en connaissance de cause, ce sera interdit (à titre d’amende); selon R. Néhémie, même en cas de transport involontaire, on ne pourra pas les manger sans leur retour au point de départ (c’est qu’en cas volontaire, même après le retour en place, les fruits sont interdits, par crainte du déplacement hors des 4 coudées; donc, il est d’avis d’ainsi limiter la place). Cette opinion de R. Néhémie est d’accord avec R. Meir, dans cet enseignement (98)''(Terumot 3, 3) ; (Shabat 3, 1).'': celui qui, le samedi, a rédimé un aliment, ou l’a cuit, pourra le manger en cas de transgression involontaire; mais, si c’est un acte conscient, ce sera interdit, selon R. Meir.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר. במתניתין אלא החזירוהו שהן החזירו אותו שלא לדעתו כמו שהוציאוהו שלא לדעתו:
הא אם חזר הוא. מעצמו אסור ואין לו אלא ארבע אמות:
דר' נחמיה היא. ואתיא כר' נחמיה דתני בברייתא פירות וכו' שוגג אם הוציאן בשוגג יאכלו כשחזרו ואם הוציאן מזיד לא יאכלו:
ר' נחמיה אומר. בין שהוציאן שוגג בין מזיד לא יאכל עד שיחזירן למקומן שיגג אבל אם החזירן מזיד אעפ''י שהוציאן שוגג לא יאכלו. והיינו כדיוקא דדייקינן ממתני':
ואתיא דר' נחמיה. שצריך שיהא החזרה שהיא הכנה להאכילה בשוגג דוקא ואם החזירן בשוגג מותרין אפי' בו ביום:
כר''מ. דפ''ב דתרומות דתני שם המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל וכו' דאלו לר' יהודה הא פליג שם בברייתא וסבירא ליה בשוגג יאכל למוצאי שבת ולא בו ביום:
קָנָה לוֹ שְׁביתָה וּבָאוּ גוֹיִם וְהִקִּיפוּהָ מְחִיצָה. רִבִּי חוּנָה אָמַר. לֹא הוֹעִילָה לוֹ מְחִיצָה כְּלוּם. אֶלָּה מְהַלֵּךְ בְּאַלְפַּיִים וּמְטַלְטֵל בְּאַרְבַּע. חִייָה בְּרֵיהּ דְּרַב אָמַר. מְהַלֵּךְ וּמְטַלְטֵל בְּאַלְפַּיִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבוּנָא בְשֵׁם חִייָה בְּרֵיהּ דְּרַב. מְהַלֵּךְ בְּאַלְפַּיִים וּמְטַלְטֵל בְּאַרְבָּעַת אֲלָפִים אַמָּה עַל יְדֵי זְרֵיקָה. הֲווֹן בְּעָייָן מֵימַר. מַה פְלִיגִין כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּכְרִבִּי עֲקִיבָה. בְּרַם כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לֹא פְלִיגִין. וְאֲפִילוּ כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פְלִיגִין. קַל הוּא מִי שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁבִיתָה מִמֵּי שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ שְׁביתָה.
Traduction
Si, après avoir élu domicile en un endroit (p. ex. au fond d’une vallée) des ennemis viennent entourer ce lieu d’une clôture, celle-ci ne modifiera rien, dit R. Houna, l’on pourra s’avancer de 2000 coudées et transporter dans l’espace de 40; selon R. Hiya fils de Rav, on pourra même transporter jusqu’à 2000 coudées; selon R. Jacob b. Aha, ou R. Abouna au nom de R. Hiya fils de Rav, on peut parcourir 2000 coudées et transporter jusqu’à 4000, dont 2000 comme d’ordinaire et d’autres 2000 en y jetant l’objet. On avait supposé que cette discussion a lieu selon R. Josué et R. aqiba; mais que, selon R. Gamliel et R. Eliézer b. Azaria, il n’y a pas de discussion, et tous permettent de transporter dans le lieu entier. Cependant, renonçant à cette hypothèse, il fut admis que, même selon ces derniers, la discussion a lieu, le présent cas différant du leur; car, celui qui a acquis un domicile ayant un avantage (pouvant rayonner à 2000 coudées en tous sens) aura par contre la restriction d’être réduit à porter dans 4 coudées; tandis que celui qui n’a pas élu domicile au loin (qui a été entraîné là malgré lui), jouira du bénéfice de disposer du circuit entier.
Pnei Moshe non traduit
קנה לו שביתה. במקום אחד בבקעה ובאו עכו''ם והקיפוה מחיצה בשבת פליגי בה ר' חונה וחייא בריה דרב:
לא הועילה לו מחיצתו כלום. שיהא מותר לטלטל בתוכה אלא הרי היא כבתחילה שמהלך אלפים ממקום השביתה ומטלטל בד' אמות וטפי לא כאלו לא היה שם מחיצה:
מהלך ומטלטל באלפים. דמהני ליה מחיצה אף לטלטל בתוך אלפים שלו אבל טפי לא דגזרינן שמא ימשך אחר חפצו וילך חוץ לאלפים שלו:
ר' יעקב בר אחא. קאמר בשם חייה בריה דרב מהלך הוא באלפים וכן הטילטול כי אורחיה:
ומטלטל בארבעת אלפים אמה ע''י זריקה. כלומר וחוץ לאלפים מה שהיא בתוך המחיצה מטלטל הוא ע''י זריקה דמחיצה שנעשית בשבת מחיצה היא אלא שאינו יכול לטלטל חוץ לאלפים כי אורחיה שא''י להלך לשם ומטלטל ע''י זריקה:
הוון בעיין מימר. בני הישיבה:
מה פליגין כר' יהושע ור' עקיבא. כלו' דאליבא דר' יהושע ור' עקיבא הוא דשייכא פלוגתייהו דאינהו ס''ל במתני' דכל שלא היה באויר מחיצות מבעוד יום לא מהני ליה המחיצה ואע''ג דר' יהושע ור' עקיבא אסרי אפי' בהילוך בהוליכוהו לעיר אחרת ואין לו אלא ד' אמות ס''ד דבני הישיב' דמ''מ שאני הכא שהרי קנה שביתה וא''כ הילוך אלפים מותר לו עכ''פ ומיהו הא דפליגי בטילטול אליבא דר' יהושע ור''ע היא דפליגי אם נחשבה כמחיצה גמורה או לא דאלו לר''ג ור''א בן עזריה הוה ס''ד דבני הישיבה דהכא הואיל וקנה שביתה ודאי כמחיצה גמורה היא אף לענין טלטול שהרי לענין הילוך אלפים בלאו הכי מותר אפי' לא קנה שביתה באויר המחיצה:
ואפי' כר''ג וכר''א בן עזריה פליגין. כלומר דדחי לה הש''ס דלא היא דאף אליבא דר''ג ור''א ב''ע שייכא נמי פלוגתייהו דודאי בהך סברא כ''ע מודים דקל הוא מי שקנה לו שביתה בתוך המחיצה ממי שלא קנה לו שביתה בתוכה ואם כן אימא לך דפליגי גם אליבייהו דר''ג וראב''ע אי אמרינן דקניית שביתה בתוך המחיצה מהני נמי לענין טלטול או לא דהיא גופה מספקא לן אפי' למ''ד דלענין הילוך לא בעינן קניית שביתה בתוך המחיצה מיהו לענין טלטול איכא סברא לכאן ולכאן ופליגי הני אמוראי בהא:
נְתָנוֹ עַל פֶּתַח הַדִּיר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה נוֹתְנִין לוֹ שְׁתֵּי אַמּוֹת מִבִּפְנִים וּשְׁתֵּי אַמּוֹת מִבַּחוּץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֵין נוֹתְנִין לוֹ שְׁתֵּי אַמּוֹת מִבִּפְנִים וּשְׁתֵּי אַמּוֹת מִבַּחוּץ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לִיתֵּן לוֹ שְׁתֵּי אַמּוֹת מִבִּפְנִים וּשְׁתֵּי אַמּוֹת מִבַּחוּץ אוֹף הוּא מְטַלְטֵל בְּכָל הַדִּיר כּוּלּוֹ. נְתָנוֹ בְּאֶמְצַע הַדִּיר. הָיָה הַדִּיר חֶצְיוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְחֶצְיוֹ חוּץ לַתְּחוּם. רִבִּי אָחָא אָמַר מִן אוּלְפָּן. רִבִּי יוּדָה אָמַר לָהּ מִן דֵּיעָה. מַחֲלֹקֶת רַב חוּנָה וְחִייָה בְּרֵיהּ דְּרַב
Traduction
Si l’on a été transporté à la porte d’une étable (non à l’intérieur), on aura le droit, selon R. Josué et R. aqiba, d’user de 2 coudées à l’intérieur et de 2 au dehors; selon R. Gamliel et R. Eliézer b. Azaria, l’espace de 4 coudées ne pourra pas être partagé de telle façon en 2 parts; sans quoi, on pourrait supposer qu’il est permis de transporter dans tout l’intérieur de l’étable (il faut donc fixer 4 coudées au dehors). S’il se trouve porté au milieu de l’étable, dont une moitié est comprise dans la limite permise et l’autre moitié est au-delà, il y a discussion à ce sujet, à ce que dit R. Aha d’après ce qu’il avait appris, ou selon R. Juda d’après son propre sentiment (R. Gamliel permet en ce cas de transporter partout, et R. Josué seulement dans la 1re moitié, sans crainte pour le reste). R. Houna et R. Hiya fils de
Pnei Moshe non traduit
נתנו. אותו על פתח הדיר ולא בתוכו ממש. האי מילתא תליא בפלוגתא דתנאי במתני' דלדעתייהו דר' יהושע ור''ע שאין לו לעולם אלא ד' אמות א''כ כאן נותנין לו ב' אמות מבפנים וב' אמות מבחוץ לפתח הדיר דלית לן למיחש למידי אבל לר''ג וראב''ע דסבירא להו דהיכא דנתנוהו בתוך הדיר או בתוך הסהר שמהלך את כולה א''כ כאן שנתנוהו על פתח הדיר או הסהר אין נותנין ד' אמות אלו שאם אתה נותן לו ב' אמות מבפנים כסבור הוא שעל פתח הדיר כבתוך הדיר עצמו ואוף הוא מטלטל בכל הדיר כולו ובאמת בכה''ג אינן מועילות לו המחיצות מכיון שלא נתנוהו בתוך המחיצות ממש:
נתנוהו באמצע הדיר והיה הדיר חציו בתוך התחום וחציו חוץ לתחום. בהא קאמר ר' אחא מן אולפן שכך קיבל מרבו ור' יודן הוא אמורא אמר לה מן דיעה דנפשיה. דתליא במחלוקת דרב חונה וחייא בריה דרב דלעיל דפליגי בהקיפוה נכרים מחיצה בשבת דלמאן דס''ל התם מהלך ומטלטל באלפים ולא חיישינן שמא ימשוך אחר חפצו לילך חוץ לאלפים ה''ה הכא מהלך ומטלטל בחציו שבתוך התחום. ולמאן דס''ל מהלך באלפים ומטלטל בארבע ה''נ כן שמהלך בחציו שבתוך התחום ואינו מטלטל אלא בד' אמות שמא ימשך אחר חפצו וילך בחציו שהוא חוץ לתחום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source