משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי וְכֵן בֵּיצָּה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן תֵּיאָכֵל בַּשֵּׁנִי וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
וכן ביצה וכו' ולא הודו לו חכמים. בשני י''ט של ר''ה:
רִבִּי אָחָא אָמַר לָהּ מִן אוּלְפָּן. רִבִּי יוּסֵי אָמַר לָהּ מִן דֵּיעָה. בְּאַרְבָּעָה זְקֵינִים כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. בְּאַרְבָּעָה זְקֵינִים כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. 26a מָה אִין תַּמָּן. שֶׁלֹּא זָכָה עֵירוּבוֹ. לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיַּעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו מִבְּנֵי עִירוֹ. כָּאן. שֶׁזָּכָה לוֹ עֵירוּבוֹ. לֹא כָל שֶׁכֵּן. עִירֵב בַּכִּכָּר בָּרִאשׁוֹן מְעָרֵב בַּכִּכָּר בַּשֵּׁינִי. וּבִלְבַד בְּאוֹתוֹ הַכִּכָּר. עִירֵב בְּרַגְלָיו בָּרִאשׁוֹן מְעָרֵב בְּרַגְלָיו בַּשֵּׁינִי. עִירֵב בְּרַגְלָיו מְעָרֵב בַּכִּכָּר. בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב בְּרַגְלָיו. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. בְּרַגְלָיו לֹא יְעָרֵב בַּכִּכָּר. וְדִכְוָתָהּ. (בְּרַגְלָיו) בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב בְּרַגְלָיו. לְהָקֵל לְעָנִי שֶׁאֵין לוֹ כִכָּר. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. בְּרַגְלָיו לֹא יְעָרֵב בַּכִּכָּר. וְדִכְוָתָהּ. בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב בְּרַגְלָיו. לְהָקֵל לְעָשִׁיר שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. בְּרַגְלָיו לֹא יְעָרֵב בַּכִּכָּר. וְדִכְוָתָהּ. בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב (בַּכִּכָּר). רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְתַמָּן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּהוֹלֵךְ לְעִירוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' אבין וכו' עשו אותו כהולך לעירו. אמתנה על הכלכלה קאי ועשו אותו כאחד הולך לעירו ובדרך אינו יודע מתי יו''ט ואומר וכו' כדפרישית במתני':
היך וכו'. הך היך מה דאת אמר בתרא מיותר ואגב שיטפא הוא:
היך מה דאת אמר תמן ברגליו וכו'. כלומר דהדר מפרש דכי היכי דאמרינן גבי עני דרגליו לאו דוקא אלא ה''ה בככר ה''נ בעשיר שלא אמרו מערבין בככר דוקא אלא להקל לעשיר שלא יצא ויערב ברגליו ואם רוצה לערב ברגליו מערב:
אבל אם עירב בככר בראשון לא יערב ברגליו בשני. דככר עדיפא:
עירב ברגליו. בראשון מערב בככר בשני אם הוא רוצה:
עירב בככר בראשון וכו'. וכן הדין בעירב ברגליו שהלך לקנות שביתה שם בראשון מערב ברגליו גם בשני אם הוא רוצה:
כאן שזכה לו עירובו. מיהת בראשון לא כל שכן שנאמר בו שעקר את רגליו מבני עירו והיכי אמרת דהואיל דארבעה זקנים כר''א סבירא להו בהא דיום טוב ושבת כשני קדושות הן אמרינן נמי שאם נאכל עירובו בראשון שיהא בשני כבני עירו והרי סילק עצמו מהן בתחלה:
אמר ר' מנא קומי ר' יוסה. הקשה לו הא קיי''ל רבי מאיר ור' יהודה וכי אין הלכה כר' יהודה ובארבעה זקנים כר''א בתמי' ופלוגתא דר''מ ור' יהודה לקמן בפ''ד במתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירהו חבירו הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי ר''י ר''מ אומר כל שהוא יכול לערב ולא עירב ה''ז חמר גמל. והשתא לר' יהודה ק''ו מה אם תמן שלא זכה לו עירובו שהרי החזירהו חבירו לא הייתי אומר שיעקור את רגליו מבני עירו בתמיה כלומר ודאי בדין הוא שלא לומר שיעקור את רגליו מבני עירו אלא שיהא כבני עירו שהרי הם שלחו אותו שיערב שם בשבילן כדאיירי התם. ואם הן אסורין אף הוא יהא אסור לילך כך היה בדין ואפ''ה חזינן דסבירא ליה לר' יהודה שעקר את רגליו מבני עירו והוא מותר וכל בני העיר אסורין:
ר' אחא אמר לה. להא דלקמיה מן אולפן שכך קיבל מרבו ורבי יוסי אמר לה מן דיעה דנפשיה דהא דאמרינן בשם ארבעה זקנים כר''א היא ומשום דשתי קדושות הן ואם נאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני וקמ''ל דמהאי טעמא פסק רב כארבעה זקנים:
היך מה דאת אמר תמן. בפרק דלקמן זהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו' ואם יכול לערב ברגליו לא יערב בככר ובעי אם אמרינן נמי דכוותה אם יכול לערב בככר לא יערב ברגליו וקאמר דלא היא דלא אמרינן התם שיערב ברגליו דוקא אלא להקל לעני שאין לו ככר ולעילם אם יש לו ככר מערב בככר:
הלכה: וְאוֹמֵר. אִם יוֹם טוֹב הַיּוֹם. יִבְטְלוּ דְבָרַיי וְיִקְרָא שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ אוֹכְלָן. וּבַשֵּׁינִי קוֹרֵא שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו וְאוֹכְלָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אִיעֲבֲד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. וָכָא אִיעֲבֲד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. תַּמָּן קְדוּשָּׁה אַחַת אֲרוכָה הִיא. בְּרַם הָכָא אָחָת קוֹדֶשׁ וְאַחַת חוֹל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַבָּנִן. תַּמָּן עָֽבְדִין לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וָכָא אִינּוּן עָֽבְדִין לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. תַּמָּן יוֹם טוֹב אֶצֶל שַׁבָּת כְּחוֹל אֶצֶל שַׁבָּת. בְּרַם הָכָא שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָה בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהֵן מִתַּקָּנַת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מודים חכמים לר' יהודה וכו'. כלומר אע''ג דקסברי ב' ימים של ר''ה קדושה אחת היא מיהת בזה מודים שאין זה אלא מתקנת נביאים הראשונים ולא היו נוהגין כן מקודם:
מחלפא שטתיה דרבנן. דהא בהלכה דלעיל קסברי ב' קדושות הן והכא פליגי על ר' יהודה. ומשני תמן יו''ט אצל שבת כחול אצל שבת כלומר דלא שייך לומר קדושה אריכתא הוא ברם הכא בר''ה שני הימים שוין הן וקדושה אחת היא:
מחלפא שיטתיה דרבי יהודה. כצ''ל דתמן איעבד לה קדושה אחת גבי יו''ט ושבת הסמוכין דלא ס''ל לר' יהודה כארבעה זקנים כר''א כדאמרינן בהלכה דלעיל והכא איעבד לה שתי קדושות ומשני תמן קסבר שבת ויו''ט קדושה אחת ארוכה היא אבל הכא אחד קדש ואחד חול דמספק היא שמא עיברו לאלול:
משנה: מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ כְּאִילּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת נְתָנוּהוּ בַדִּיר אוֹ בַסַּהַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמר אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרֻנְדִּין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מי שהוציאוהו עכו''ם. לאנסו חוץ לתחום:
או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח''כ חזר ונשתפה והרי הוא חוץ לתחום:
אין לו אלא ד' אמות. הואיל והוא חוץ לתחום וד' אמות יש לו שזכתה לו התורה דכתיב שבו איש תחתיו וקומתו של אדם בינוני ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידיו ורגליו ובפישוט הידים נכנס הראש:
החזירוהו. בתוך התחום:
כאלו לא יצא. והרי לו כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כאשר בתחלה. דוקא כשהוציאוהו והחזירוהו שלא לדעת אבל יצא לדעת אעפ''י שהחזירוהו בעל כרחו או הוציאוהו בע''כ וחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות:
הוליכוהו לעיר אחרת. והיא מוקפת מחיצות או שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והיקיפן גדול:
מהלך את כולה. דהואיל ומוקפת מחיצה הרי היא כד''א:
ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד''א. דמכיון דלא שבת באייר מחיצות מבע''י לא מהני ליה המחיצות א''נ משום דגזרי דיר וסהר אטו בקעה שאין לה מחיצות ובבקעה כ''ע מודו שאין לו אלא ד' אמות:
שבאו מפרנדין. שם מקום:
והפליגה ספינתן בים. ברחוק משפת הים:
הלכו את כולה. היו מהלכין בכל הספינה ואעפ''י שהלכה בשבת ויצאו חוץ לתחום דהוי כמי שיצא חוץ לתחום ונתון בדיר וסהר הואיל והספינה מוקפת מחיצות:
שרצו להחמיר על עצמן. דהא לדידהו נמי דגזרי דיר וסהר אטו בקעה הרי בספינה כל זמן שהיא מהלכת מותר להלך את כולה ועוד שהרי שבתו באויר מחיצות מבעוד יום אלא שרצו להחמיר משום דשמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו ושלא רצו לחלק בין שבת באויר מחיצות או לא ומשום חומרא בעלמא והלכה כר''ג וכר''א בן עזריה:
ולא הודו לו חכמים. לפי שא''צ להזכיר של ר''ח בר''ה ואומר החליצנו סתם בשני הימים והלכה כחכמים:
אם היום אם מחר. אם היום הוא החליצנו היום ואם למחר הוא החליצנו מחר:
מתני' ר' דוסא בן הרכינס וכו' החליצנו. זרזנו והחליצנו כח כמו נחלץ חושים. א''נ הצילנו ומלטנו מכל רע כמו חלצני ה' מאדם רע:
הלכה: פיס'. רִבִּי דוֹסָא בֶּן אַרְכִּינַס אוֹמֵר. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה כול'. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. אִם הַיּוֹם אִם אֶמֶשׁ. אוֹ ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בֵּרִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אוֹף הָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואוף הכא כן. דמה''ט לא הודו לו חכמים מפני שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן:
הדרן עלך בכל מערבין
גמ' מפני וכו'. מאי טעמא לא הודו לו חכמים אם מפני שאמר אם היום אם אמש ואין זה דרך להסתפק ולומר כך או דהיינו טעמא ויבא הך כהאי דאמר ר' יעקב לקמן בסוף פ''ק דשבועות העובר לפני התיבה ביו''ט של ר''ה אינו צריך להזכיר ר''ח כל עיקר:
משנה: רִבִּי דוֹסָא בֶּן אַרְכִּינַס אוֹמֵר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר הַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה אִם הַיוֹם אִם לְמָחָר וּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר אִם הַיוֹם אִם לָאֶמֶשׁ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מי שהוציאוהו עכו''ם. לאנסו חוץ לתחום:
או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח''כ חזר ונשתפה והרי הוא חוץ לתחום:
אין לו אלא ד' אמות. הואיל והוא חוץ לתחום וד' אמות יש לו שזכתה לו התורה דכתיב שבו איש תחתיו וקומתו של אדם בינוני ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידיו ורגליו ובפישוט הידים נכנס הראש:
החזירוהו. בתוך התחום:
כאלו לא יצא. והרי לו כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כאשר בתחלה. דוקא כשהוציאוהו והחזירוהו שלא לדעת אבל יצא לדעת אעפ''י שהחזירוהו בעל כרחו או הוציאוהו בע''כ וחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות:
הוליכוהו לעיר אחרת. והיא מוקפת מחיצות או שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והיקיפן גדול:
מהלך את כולה. דהואיל ומוקפת מחיצה הרי היא כד''א:
ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד''א. דמכיון דלא שבת באייר מחיצות מבע''י לא מהני ליה המחיצות א''נ משום דגזרי דיר וסהר אטו בקעה שאין לה מחיצות ובבקעה כ''ע מודו שאין לו אלא ד' אמות:
שבאו מפרנדין. שם מקום:
והפליגה ספינתן בים. ברחוק משפת הים:
הלכו את כולה. היו מהלכין בכל הספינה ואעפ''י שהלכה בשבת ויצאו חוץ לתחום דהוי כמי שיצא חוץ לתחום ונתון בדיר וסהר הואיל והספינה מוקפת מחיצות:
שרצו להחמיר על עצמן. דהא לדידהו נמי דגזרי דיר וסהר אטו בקעה הרי בספינה כל זמן שהיא מהלכת מותר להלך את כולה ועוד שהרי שבתו באויר מחיצות מבעוד יום אלא שרצו להחמיר משום דשמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו ושלא רצו לחלק בין שבת באויר מחיצות או לא ומשום חומרא בעלמא והלכה כר''ג וכר''א בן עזריה:
ולא הודו לו חכמים. לפי שא''צ להזכיר של ר''ח בר''ה ואומר החליצנו סתם בשני הימים והלכה כחכמים:
אם היום אם מחר. אם היום הוא החליצנו היום ואם למחר הוא החליצנו מחר:
מתני' ר' דוסא בן הרכינס וכו' החליצנו. זרזנו והחליצנו כח כמו נחלץ חושים. א''נ הצילנו ומלטנו מכל רע כמו חלצני ה' מאדם רע:
רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּנֵי֧ אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ בִ֗י וגו'. מִי גָרַם לִי לִהְיוֹת נוֹטֵר אֶת הַכְּרָמִים. עַל שֵׁם כַּרְמִ֥י שֶׁלִּי֖ לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃ מִי גָרַם לִי לִהְיוֹת מְשַׁמֶּרֶת שְׁנֵי יָמִים בְּסוּרְיָא. עַל שֶׁלֹּא שָׁמַרְתִּי יוֹם אֶחָד בָּאָרֶץ. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל שְׁנַיִם. וְאֵינִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר אֶלָּא עַל אַחַת. מִי גָרַם לִי לְהַפְרִישׁ שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא. עַל שֶׁלֹּא הִפְרַשְׁתִּי חַלָּה אַחַת בָּאָרֶץ. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל שְׁתַּיִם. וְאֵינִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר אֶלָּא עַל אַחַת. רִבִּי יוֹחָנָן קְרִי עֲלֵיהוֹן. גַּם אֲנָי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם 26b חוּקִּים לֹ֣א טוֹבִ֑ים. רִבִּי אַבָּהוּ אֲזַל לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּאה וְאַטְעִינוֹן לוּלָבִין בְּשׁוּבְתָא. שָׁמַע רִבִּי מִי מַר. מָן מִי יְכוֹל לְהוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְּכָל שַׁתָּא. רִבִּי יוֹסֵי מִישְׁלַח כְּתִיב לְהוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁכְּתַבְנוּ לָכֶם סִדְרֵי מוֹעֲדוֹת. עַל תְּשַׁנּוּ מִנהַג אָבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי משלח כתיב להון. לבני גולה אע''פ וכו' וכשאתם יודעים ובקיאים בקביעא דירחא מכל מקום אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש לעשות ב' י''ט של גליות:
יכול להון ר' אבהו בכל שתא. וכי יכול ר' אבהו להנהיג אותם כך בכל שנה ושנה כשיחול ראשון בשבת ומה זה שעשה בפעם אחת שאירע שבא אצלם:
שמע רבי מימר מן מי. כלומר כששמע רבי לזה אמר מן מי קיבל ר' אבהו כך:
ואטעינון לולבין בשובתא. הצריכם לנהוג שיהו נוטלין לולב בשבת כמו שהיו עושין בזמן הבית ביום הראשון שחל בשבת:
חוקים לא טובים. חוקים שהוסיפו עליהם לא טובים הן לקבל שכר על זה:
בני אמי נחרו בי וכו'. איידי דאיירי בהאי עניינא מייתי להך דרשא. דקרא שהן גרמו להוסיף יום אחד של יום טוב ומכל מקום אינן מקבלין שכר על ההוספה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source