Eirouvine
Daf 25a
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹם טוֹב שֶׁהוּא סָמוּךְ לַשַּׁבָּת בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין וְאוֹמֵר עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב. הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו 25a וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ וּבַשֵׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ וּבָא לוֹ וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵירוּבוֹ. נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן עֵירוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵירוּב לַשֵּׁנִי. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדִין אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת׃
Traduction
R. Eliézer dit: lorsqu’un jour de fête est immédiatement attenant au Shabat, soit avant, soit après, on pourra poser l’eruv et dire ceci: ''mon 1er eruv est applicable à l’est, le 2e à l’ouest'', ou à l’inverse; ou bien: ''l’eruv sera valable au 1er jour, le lendemain, je veux être égal à mes compatriotes'', ou à l’inverse. Les autres sages disent: l’eruv n’aura de valeur que d’un seul côté, sous peine d’être nul, et de même il sera applicable aux 2 jours fériés, sous peine de nullité. Comment s’y prendra-t-on? On fera porter l’eruv la veille du 1er jour, on le laissera passer la nuit, et le jour on le reprendra (pour le préserver de toute perte), puis on y retournera le 2e jour; et, après avoir attendu la nuit, on pourra le manger. De cette façon, on aura un gain de marche (de pouvoir aller plus loin) et l’avantage de profiter de l’eruv en le mangeant. Si l’eruv a été mangé le 1er jour, il n’aura plus de valeur au 2e jour. Cependant, objecta R. Eliézer, vous reconnaissez ainsi que ces 2 jours forment 2 solennités distinctes (on pourra donc poser aussi 2 eruvs).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' אליעזר אומר יו''ט שהוא סמוך לשבת וכו' מערב אדם שני עירובין. אם הוא צריך לכך שרוצה לילך ביום ראשון לרוח זה וביום השני לרוח אחרת מערב הוא בערב יום ראשון ואומר עירובי הראשון יקנה לי היום למחר לילך למזרח ועירובי השני יקנה לי ליום השני לילך למערב או איפכא הראשון למערב והשני למזרח כפי שהוא צריך משום דקסבר רבי אליעזר יום טוב ושבת הסמוכין זה לזה לאו כחד יומא אריכא אלא שתי קדושות הן ובין השמשות דקמא קני ליה לדידיה למחר ובין השמשות דאידך קני ליה ליום המחרת לשני:
עירובי. הראשון והשני כבני עירי. כלומר או אם לא היה צריך לילך אלא ביום אחד ואינו רוצה להפסיד ביום שני לא לכאן ולא לכאן יאמר עירובי בראשון ובשני הריני כבן עירי או איפכא:
וחכמים אומרים או מערב לרוח אחת וכו' או מערב לשני ימים. היינו לרוח אחת דקאמרי והא תו למה לי אלא דהכא קאמר רבנן לרב אליעזר אי אתה מודה שביום אחד או מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר שאינו יכול לערב חצי היום למזרח וחצי יום למערב וכך לשני ימים שהן שבת ויום טוב הסמוכין או מערב לרוח אחת לשני הימים או אינו מערב כל עיקר וטעמייהו דחכמים מפרש התם בגמרא משום דמספקא להו ביו''ט ושבת הסמוכין אי כחדא קדושה הוא וכיומא אריכא דמי או כשתי קדושות הן ואזלי לעולם לחומרא דלענין שאין יכול לערב לשתי רוחות אמרינן דילמא חדא קדושה היא ולענין אם נאכל עירובו בראשון אין עירוב לשני כדאמר לקמן משום דשמא שתי קדושות הן:
כיצד יעשה אם רוצה לערב בפת לרוח אחת לשני הימים מוליכו בראשון בערב יו''ט שהוא לפני השבת ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב ונוטלו ובא לו שמא יאבד ולא יהיה לו עירוב לשני שהמערב בפת ביום ראשון ורוצה לערב בפת ביום שני צריך שיערב באותו פת והלכך בשני מוליכו ומחשיך עליו ואוכלו מפני שהוא ליל שבת וא''א להביאו ואם השני ליל יו''ט מביאו:
נמצא משתכר בהליכתו. כלו' שבהליכה זו שמוליכו להעירוב משתכר הוא שקונה לו שביתה ליום המחר ומשתכר בעירובו שאוכלו ואם היא יו''ט אחר השבת מוליכו בראשון ואינו אוכלו וחוזר והולך בשני לראות אם קיים העירוב מחשיך עליו כדי שיקנה לו ואם רוצה יאכלנו או מביאו:
אמר להן ר''א מודים אתם לי שהן שתי קדושות. שהרי אתם מודים שאם נאכל בראשון אינו עירוב לשני ואי חדא קדושה היא הוי ליה כחד יומא אריכא ובין השמשות של הראשון היה קונה לשניהם ומכיון שכן יכול הוא ג''כ לערב לשני רוחות כדקאמינא אנא ורבנן טעמייהו דאזלי הכא לחומרא והכא לחומרא והלכה כר''א דשבת ויו''ט שתי קדושות הן ויכול לערב לשני הימים לשני רוחות ודוקא שיכול הוא להגיע ביום הראשון לכל אחד משני העירובין כגון שהניח בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף לכאן אבל אם הניח אחד מהן בסוף אלפים אמה למזרח והשני ברחוק איזה אמות למערב הרי אינו יכול להגיע אצל זה שמכיון שקנה שביתה בראשון באלפים למזרח שוב לא נשאר לו ברוח מערב כלום ואנן בעינן שיהא העירוב בסעודה הראויה מבעוד יום וה''ז אינו יכול להגיע אצלו מבעוד יום וכן הדין בשני יו''ט של גליות שהן שתי קדושות:
אמר להן ר''א וכו'. בתוספתא שם וכמפורש במתני':
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כול'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אוֹ מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת לִשְׁנֵי יָמִים. אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִיקָּר. מוֹדֶה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵינוֹ מְעָרֵב חֲצִי יוֹם בַּדָּרוֹם וַחֲצִי יוֹם בַּצָּפוֹן. חֲצִי יוֹם בַּדָּרוֹם וַחֲצִי יוֹם בַּצָּפוֹן לִבְנֵי עִירוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חִלַּקְתָּ לָנוּ יוֹם אֶחָד כָּךְ לֹא תַחֲלוֹק לָנוּ שְׁנֵי יָמִים. וְשָׁווִין שֶׁלֹּא יִתְּנֶנּוּ בַסַּל. אָמַר רִבִּי בָּא. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנּוּ. נָתַן בַּסַּל. מוֹלִיךְ אֶת הַסַּל לְשָׁם. אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן מִבְּעוֹד יוֹם הַרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל.
Traduction
Selon les autres sages, est-il dit, l’eruv aura la valeur d’un seul côté; ce qu’il faut rectifier ainsi: ou l’eruv aura lieu d’un côté, en vue des 2 jours fériés, ou il n’aura pas lieu du tout. R. Eliézer (le préopinant) admet comme eux qu’il n’est pas permis, en plaçant l’eruv, de déclarer que l’on voudra bénéficier un demi-jour de l’eruv spécial vers le sud, ou vers le nord, et l’autre demie journée de l’eruv commun à la ville, tourné dans un autre sens. De même, lui disent-ils, que tu n’admets pas la divisibilité d’une journée en 2 parts pour l’eruv, de même tu devrais admettre comme nous que l’on ne peut pas séparer les 2 jours successifs d’une même fête. Tous s’accordent à dire qu’il n’est pas permis de placer l’eruv dans un panier de la maison; car, dit R. Aba, par oubli on pourrait le manger au 1er jour et n’en plus bénéficier le second; aussi, dans ce cas, il vaut mieux porter le panier au dehors. Si l’un des deux a été consommé le premier jour, le maître sera comme un ânier et un chamelier (ne pouvant ni avancer, ni reculer, ne sachant pas quel eruv subsiste et quel côté opposé sera interdit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא או מערב לרוח אחת לשני ימים וכו'. משום דבמתני' אינו מפורש בהדיא מה שחכמים אומרי' או מערב לשני ימים והלכך קאמר כן צריך לפרש דלרוח אחת קאמרו כשם שליום אחד א''א כ''א לרוח אחת כדפרישית במתני' וכדמייתי הברייתא לקמיה:
מודה ר''א וכו'. תוספתא הוא בפ''ג:
חצי יום וכו' לבני עירו. כלומר שאינו יכול לומר ג''כ חצי יום יקנה לי שביתה לדרום או לצפון והחצי אחר כבני עירי לרוח אחרת:
ושוין שלא יתננו בסל. כשהביאו בראשון לביתו כדמפרש ר' בא טעמא שמא ישכח כשהוא בסל עם הפת אחרת ויאכלנו ואם נתנו בסל ולתערב עם פת אחרת מוליך את הסל עם כל הפת לשם ואם נאכל פת אחד מן הסל מבעוד יום ה''ז חמר גמל שמא עירובו הוא שנאכל ומכיון שספק הוא הפסיד בשני ממקום עירובו וכן מרוח אחרת דשמא עירובו קיים וה''ז כחמר גמל:
Eirouvine
Daf 25b
משנה: רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין וְאוֹמֵר עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Traduction
R. Juda dit: si quelqu’un la veille de la fête du nouvel an, craint que le mois précédent (d’Eloul) soit prolongé d’un jour, ce qui doublera la durée de cette fête, il lui sera loisible de poser 2 eruvs, en disant: ''celui du 1er j. sera à l’est, celui du 2e à l’ouest'', ou à l’inverse. On peut dire aussi: ''l’eruv sera valable le 1er jour, et le 2e j. je serai semblable à mes compatriotes'', ou à l’inverse; mais les autres sages n’ont pas admis cet avis. (89)''En tête, est un passage déjà traduit, (Sheviit 9, 1) ; cf. (Betsa 1, 1) ( 60d).''
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' יהודה אומר ראש השנה שהי' ירא שמא תתעבר. שמא יעברו ב''ד הגדול לחודש אלול ויהיו שני ימים טובים ל' של אלול ויום ל''א שהוא א' של תשרי והוא צריך לילך בראשון לרוח זו ובשני לרוח אחרת:
מערב אדם שני עירובין לשתי הרוחות ואומר וכו'. כדלעיל בשבת ויו''ט הסמוכין:
ולא הודו לו חכמים. דקסברי קדושה אחת היא והלכה כחכמים בשני י''ט של ר''ה דלאו משום ספיקא בלחוד הוא אלא מכח התקנה שקודם תקנת רבן יוחנן בן זכאי הוא דהוה שהתקינו שיהא נוהגין היום קדש ולמחר קודש כדאיתא בפ''ד דראש השנה וחדא קדושה אריכתא הוא:
ועוד אמר ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה. פירות של טבל שיש לו מתנה ביו''ט ראשון של ר''ה ואומר אם היום חול תהא זו תרומה ומעשר על אלו ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר אומר אם אתמול קודש והיום חול תהא זו תרומה ומעשר על אלו ואם היום קודש ואתמול חול כבר היא תרומה או מעשר מאתמול ואוכל הכלכלה המתוקנת ומשייר התרומה ולפי שאין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט הלכך צריך להתנות:
ולא הודו לו חכמים. בשני י''ט של ר''ה דקדושה אחת הן אבל בשני י''ט של גליות שתי קדושות הן וכדפרישית במתני' דלעיל ומתנה:
הלכה: פיס'. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר כול'. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מְכַפְּלָה פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חַמְייָן רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מִשּׁוּם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָֽמְרוּ. הַנֶּאֱכַל עֵירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה כִבְנֵי עִירוֹ כַשֵּׁינִי. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵינִים. רַב חַסְדַּאי בְעָא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אִיעֲבֲד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וָכָא אִיעֲבֲד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מְכַפְּלָה פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חַמֵיי רַבָּנִין מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. אִי אִידָא אִי אִידָא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' דאיתפלגון וכו'. סוגיא זו כתובה לעיל בפ''ט דשביעית בהלכה א' אהא דקאמר התם מן קומי אילין תרתין מילייא נחת ליה ר' יוחנן מציפורין לטבירייא וכן גריס להא לקמן בפ''ק דביצה ומשום הא דלקמן מייתי לה נמי הכא:
שירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב שלאחריו אם אסור משום הכנה כמו ביצה או לא:
אמר ר' מנא קומי ר' יודן וכו' א''ל מן מה דאנן חמיין רבנן מדמיי לה וכו'. הך מילתא דר' מנא ור' יודן שייכא בתר הא דרב חסדאי בעא וכו' כדהדר גריס לה לקמן והכא אגב גררא נסבא:
משום ארבעה זקנים אמרו הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני. משום דשתי קדושות הן וכר' אליעזר במתני':
רב חסדאי בעא מחלפא שיטתיה דרב תמן עבד לה שתי קדושות. דהא קאמר הלכה כארבעה זקנים והכא גבי שירי פתילה איעבד לה קדושה אחת דאיתפלגון שירי פתילה וכו' רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור וקס''ד משום דדמיא לביצה שנולדה בשבת אסורה ביום טוב שלאחריו ומטעמא דיו''ט ושבת הסמוכין חדא קדושה היא:
אמר ר' מנא קומי ר' יודן מכפלה פתילה לגבי ביצה. בתמיה מה ענין לכפול ולדמות דין פתילה לדין ביצה דשאני ביצה דנולד הוי אבל פתילה וכן אינך הן הן עצמן שהדליקן על השבת אלא שכבו ונשתיירו השיריים:
א''ל מן מה דאנן חמיין רבנן מדמיי לה. והן רב ור''א דאסרי בפתילה כמו בביצה:
הדא אמרה היא הדא היא הדא. דתרווייהו דין אחד להן אלא דמ''מ קשיא דרב אדרב:
תַּמָּן תַּנִּינָן. לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם מִן הֶחָבִית מַעֲשֵׂר טוֹבֵל. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה עֵרוּב. לֹא אָמַר כְּלוּם. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי חָמָא כַּר עֲקִיבָה מַקְשֵׁי. מַתְנִיתָה דְלֹא כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. אֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תַמָּן. בְּרַם הָכָא מִבַּחוֹל הוּא קָנָה לוֹ שְׁבִיתָה לִשְׁנֵי יָמִים. רִבִּי חַגַּיי בָעֵי. הָיָה עוֹמֵד בַּחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת וְאָמַר. תִּקָּנֶה לִי שְׁבִיתָה בַשַּׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר קָנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב לֹא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה אֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מְעָֽרְבִין לָאָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. 25b בְּרַם הָכָא וְהוּא רָאוּי לְעָרֵב מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. מְעָרֵב אֲפִילוּ בַּחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי. שֶׁאִם עִירֵב בַּכִּכָּר בָּרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְעָרֵב בַּכִּכָּר בַּשֵׁינִי. שֶׁאִם אֲכָלוֹ בָּרִאשׁוֹן שֶׁהוּא עֵירוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵירוּב לַשֵּׁינִי. הֲווֵי שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת הֵן. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ. אֵין אַתָּה מוֹדֶה לָנוּ שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם כַּתְּחִילָּה בְּיוֹם טוֹב. הֲווֵי קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא.
Traduction
On a dit ailleurs (87)Tevul (Yom 4, 4).: Si, dans des cruches d’un loug, jadis impures et purifiées le même jour, on verse du vin d’un tonneau dont on n’a pas encore prélevé l’oblation de la dîme, ou 100e, il est permis de déclarer que cette oblation devra y figurer (fictivement) à partir de la nuit (88)Avant cet instant, le vase non encore complètement pur rendrait l'oblation impropre à la consommation même du cohen., et cette déclaration obvie à tout; mais s’il veut l’employer à l’eruv, la déclaration sera nulle, en raison de l’impossibilité d’en tirer parti avant la nuit. Or, objecta R. Yona et R. Hama b. aqiba, est-ce à dire que cette Mishna est opposée à ce que dit ici R. Eliézer? Or, il autorise de placer l’eruv une fois la nuit commencée (puisqu’en parlant d’eruv placé le 2e jour, il s’agit forcément d’un jour déjà commencé); pourquoi donc ne permet-il pas d’user, comme eruv, d’un aliment qui deviendra apte à ce but, après la nuit? C’est interdit spécial à l’oblation, répondit R. Jérémie au nom de R. Zeira, est justifiable selon tous (et R. Eliézer aussi admet qu’il faut l’arrivée de la nuit pour l’appropriation d’un tel objet), parce qu’il s’agit d’un jour; tandis qu’ici, pour les 2 eruvs, c’est encore à la veille des fêtes, pendant la semaine, que l’acquisition a lieu pour les 2 jours, de façon que chaque jour on peut aller à une autre extrémité. R. Hagaï demanda: si, le jeudi, on déclare d’avance vouloir élire domicile le surlendemain samedi dans tel endroit, est-ce valable, selon R. Eliézer, de même qu’il autorise ici la pose de l’eruv pour les 2 jours de fête, non selon les autres sages, qui autorisent seulement la pose d’un même eruv pour le tout? -Non, dit R. Yossa, les rabbins permettraient aussi ce cas; ils défendent bien en un jour de fête de poser l’eruv pour le samedi suivant (d’un jour solennel à l’autre); tandis qu’au présent cas la pose serait possible le vendredi (non férié) pour le lendemain, et elle sera aussi bien admise l’avant-veille (non fériée) tombant un jeudi. Vous reconnaissez comme moi, dit R. Eliézer aux autres sages, que si l’on a posé l’eruv à l’aide d’une miche de pain pour le premier jour, il en faut un semblable pour le 2e jour; car, s’il a été consommé à ce moment, il ne reste plus rien pour le 2e jour, parce qu’il constitue une solennité nouvelle (à part). A quoi ils répliquèrent ceci: tu reconnais bien comme nous qu’en principe il est défendu de poser l’eruv en un vendredi qui est férié, pour le lendemain samedi, précisément parce que l’on considère ces 2 jours comme une seule solennité continue (il en sera de même à l’égard des 2 jours de fête).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ד דטבול יום:
לגין שהוא טבול יום. כלי שנטמא וטבלו אותו והוא טבול יום ומלאוהו מהחבית שיש בו מעשר טבל שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר ואמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך וכלומר שהתנה שלא תחול עליו תרומה עד שתחשך כדי שלא תהא נפסלת בכלי שהוא טבול יום דבריו קיימין:
אם אמר ה''ז עירוב לא אמר כלום. משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא שהרי אף לכהן אינה ראויה עד אחר הערב שמש:
מקשי. נימא הך מתני' דלא כר''א דמתני' דידן:
דר''א אמר מערבין לאדם משתחשך. כצ''ל ולפי גי' הדפוס יש לפרש בתמיה וכי ר''א ס''ל אין מערבין לאדם משתחשך הא איהו קאמר מערבין לשני ימים לשתי רוחות וביו''ט אחר השבת או איפכא קניית העירוב להשני משתחשך הוא:
דברי הכל היא תמן. שאי אפשר לו לערב קודם שתחשך שמחוסר הערב שמש ואין כאן סעודה הראויה מבעוד יום ברם הכא מבחול שהוא ערב שבת או ערב יו''ט קנה לו שביתה לשני ימים ביום זה לכאן וביום זה לכאן ואע''ג דר''א ס''ל שתי קדושות הן ולא קני ליה ביה''ש דקמא לאידך מ''מ הא איכא הכא סעודה הראויה מבעוד יום ובכה''ג לכ''ע יכול הוא לערב מע''ש אותן שני עירובין לשני הימים ואומר דליקני ליה כל בין השמשות ליומיה דהאי וכן לאידך וכי אמרינן אין מערבין משתחשך בגוונא שאי אפשר לו לערב קודם שתחשך כהאי דטבול יום:
היה עומד בחמישי בשבת ואמר תקנה לי שביתה. במקום העירוב בבין השמשות של שבת מי נימא דלדעתיה דר''א דס''ל דמערבין לשני ימים הוא דמהני נמי הכא וקנה העירוב אבל לדעתייהו דרבנן לא קנה:
אמר ר' יוסה. לאו מילתא היא דאמרת שהרי למה אין מערבין לאדם מיו''ט לשבת שכן מערבין מע''ש לשבת וכלומר שמע''ש שהוא חול הוא דמערבין שחול הוא מכין לשבת ואין יו''ט מכין לשבת ברם הכא הואיל וראוי הוא לערב מבע''ש שהוא חול א''כ מערב אפילו בחמישי בשבת ואפי' אליבא דרבנן שהרי זהו חול מכין לשבת:
אינון מתיבין ליה אי אתה מודה לנו שאין מערבין לאדם בתחלה ביו''ט. כלומר ביו''ט הסמוך לשבת אין מערבין לכתחלה בי''ט לשבת הוי משום דקדושה אחת היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source