Eirouvine
Daf 24a
הלכה: פיס'. מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבוֹ כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָה. עַל עֵירוּבָיו. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן תַנָּא. אִם בָּאוּ. אִם לֹא בָאוּ. רִבִּי מֵאִיר. הֵיידָן רִבִּי מֵאִיר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. רִבִּי מֵאִיר דְּקִידּוּשִׁין. דְּתַנֵּי. הָאוֹמֵר לָאִשָׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בֵּין יָֽרְדוּ בֵין לֹא יָֽרְדוּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּכְפִּיל תְּנָאוֹ. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם אָמַר הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בְּרַם כְּרַבָּנִן בֵּין שׁיָּֽרְדוּ בֵין שֶׁלֹּא יָֽרְדוּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. רִבִּי מֵאִיר דְּעֵירוּבִין. דְּתַנִּינָן. אִם סָפֵק. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה אוֹמְרִין. הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין סְפֵק הָעֵירוּב כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא לַרוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. בְּעֵירוּבוֹ אֵינוֹ. שֶׁלֹּא זָכָה לוֹ עֵירוּבוֹ. לַעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו מִבְּנֵי עִירוֹ. וְהָכָא לָרִאשׁוֹן אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁלֹּא יָֽרְדוּ גְשָׁמִים. 24a וְלַשֵּׁינִי אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁלֹּא כָפַל הָרִאשׁוֹן אֶת תְּנָייוֹ. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. הָהֵן אִם לֹא חַד הוּא. אָמַר. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהָֽיְתָה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶן וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדָן.
Traduction
Il faut compléter la Mishna et dire que l’on peut établir la condition, en posant les 2 eruvs. R. Eliézer dit: l’avis disant qu’il faut (pour rester dans le même état que ses compatriotes) avoir posé la double hypothèse de l’arrivée des ennemis ou de leur non-arrivée, émane de R. Meir. A quel avis R. Meir est-il fait allusion? Selon les compagnons, à ce que R. Meir dit au sujet du mariage (83)(Qidushin 3, 2) (3).: si l’on déclare à une femme qu’elle sera considérée comme épouse à condition qu’il pleuve, elle sera mariée dès qu’il pleuvra; sans cela, non. Selon R. Meir, qu’il ait plu, ou non, le mariage sera tenu pour accompli, à moins de spécifier par 2e condition qu’il n’y aura pas de mariage s’il ne pleut pas (c’est à cet avis de R. Meir qu’il fait allusion). Toutefois, tous reconnaissent que si l’on a dit à une femme qu’elle sera consacrées comme épouse après la chute des pluies, le mariage dépend absolument de ce dernier fait et n’aura de validité qu’après leur arrivée (sans qu’il soit besoin de spécifier la négative par une 2e condition). R. Yossé, au contraire, dit qu’il est fait allusion ici à l’avis exprimé plus haut (§ 4) par R. Meir pour l’eruv douteux, dont il est dit: ''selon R. Meir et R. Juda, on se trouvera alors dans l’état d’un ânier poussant l’âne en avant et le chameau en arrière; selon R. Yossé et R. Simon, l’eruv conserve sa valeur en cas de doute''. C’est que, ajoute R. Yossé, sans que R. Meir exige ici de double condition, il prescrit de suivre l’avis le plus sévère (de ne pouvoir prolonger d’aucun côté); et c’est parfaitement juste, car s’il n’a pas de droit d’acquisition sur son propre eruv, il en est à plus forte raison ainsi pour celui qu’ont placé ses concitoyens, puisqu’il se proposait de les quitter. De même, au sujet du mariage, à défaut de 2e condition, on suivra l’avis le plus sévère; de sorte qu’à l’égard d’une 1re proposition, le mariage ne sera pas effectif, la pluie n’ayant pas eu lieu, pas plus qu’il ne sera valable pour un second mari, puisque le 1er mari (futur) n’ayant pas spécifié une double condition n’est pas dégagé du 1er lien éventuel (de sorte qu’en réalité cette femme doit divorcer de 2 côtés). R. Hagaï demanda en présence de R. Yossa (en objection à R. Hanina b. Gamliel, qui dispense de la double condition): est-ce que l’expression ''si non'' employée par Moïse à l’égard de la tribu de Gad (Nb 32, 17), a le même sens que celle de ''car non'' (ib.), et n’en résulte-t-il pas l’obligation d’émettre la double hypothèse? Il y a cette distinction à établir, fut-il répondu, que la tribu en question se trouvait occuper provisoirement le sol, dont Moïse voulait la détacher (c’était là le motif de son double langage, qui en d’autres cas serait inutile).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני' על עירוביו. הא דקתני על עירובו לאו דוקא אלא ה''ק מתנה על עירוביו שצריך שיניח שני עירובין ויתנה עליהן כדפרי' במתני':
מאן תנא אם באו אם לא באו. שצריך לכפול בתנאו שאם לא יבואו כלל יהיה כבני עירו ולא יפסיד כלום לכל רוח:
היידין ר''מ. איזה הדין דר''מ:
ר''מ דקידושין. דס''ל שצריך לכפול בתנאו בכל מיני תנאי וגרסינן להאי סוגיא בפ' האומר בהל' ג':
דתני. בתוספתא דקידושין:
האומר לאשה וכו' עד שיכפול תנאו. שיאמר ואם לא ירדו גשמים אין את מקודשת לי:
לאחר שירדו גשמים. אף ר''מ מודה בכה''ג שא''צ לכפול התנאי דהא בהדיא אמר לאחר שירדו גשמים תהא מקודשת לי:
ר' יוסה אמר ר''מ דעירובין הוא. דר' יוסי מפרש דהאי אם באו אם לא באו לאו טעמא משום דתנאי כפול בעינן אלא דר''מ לטעמיה אזיל דמחמיר בספק עירוב כדתנינן במתני' דלעיל אם ספק וכו' ומתני' דידן דצריך לומר אם באו אם לא באו נמי מהאי טעמא הוא דהויא וכדמסיק ר' יוסי דלא אמר ר''מ אלא לחומרין:
ויאות. הוא דאזלינן לחומרא אם לא גילה דעתו לומר בפי' שאם לא יבואו העכו''ם שיהי' כבני עירו שהרי בעירובו אינו קונה שלא זכה לו עירובו שהרי אמר אם באו ולא באו:
וה''ג בקידושין שם כבני עירו שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו. כלומר וכן כבני עירו נמי לית ליה שהרי נתן דעתו ביה''ש לעקור את רגליו מבני עירו ולקנות במקום עירובו והלכך אי לאו דאמר בהדיא אם לא באו הריני כבני עירי ספק עירוב הוא וה''ז חמר גמל:
והכא. גבי קידושין הא דקאמר ר''מ צריך לומר ולכפול התנאי לא אמר אלא לחומרא וכגון שבא אחר וקידשה הלכך לראשון אינה מקודשת קידושין גמורים דאמרינן תנאה הוי והרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת מפני שלא כפל הראשון תנאו ואמרינן דלא הוי תנאי ומקודשת לו אפי' לא ירדו גשמים וצריכה גט משניהם אבל אם לא קדשה אחר מודה ר''מ דתנאה הוה ואם לא ירדו יכולין לחזור בהן:
ר' חגיי בעא. הקשה לפני ר' יוסה ואדברי ר' חנינא בן גמליאל דמתני' דקידושין קאי דפליג אר''מ וס''ל דא''צ לכפול התנאי והא דאמר משה ואם לא יעברו ונאחזו אתכם בארץ כנען צריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו ועל זה הקשה ר' חגיי לפי הגי' שלפנינו:
ההן אם לא כי לא חד הוא. כלומר האי אם לא שאמר משה עם כי לא שאמרו בני גד ובני ראובן משמעות אחד הוא להן שהרי הם אמרו ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וגו' כי לא ננחל אתם מעבר הירדן וגו' ועל זה צוה משה ואמר אם יעברו וגו' ואם לא יעברו והרי כך הוא ג''כ משמעות דבריהם ואנחנו נחלץ חושים ואז כי לא ננחל אתם וגו' וא''כ אם לא יעברו לפניהם אז ינחלו אתם בארץ כנען ולא ארץ הגלעד ושוב למה היה לו למשה לכפול ולומר ואם לא יעברו וגו' אלא לאו להשמיענו שצריך לכפול בתנאי וקשיא לרחב''ג:
שנייא היא. דטעמא אחרינא איכא הכא שהיה צריך הדבר לאומרו לפי שארץ הגלעד היתה כבר לפניהם והוא מבקש להוציאן מידן לפיכך היה צריך לחזק דבריו:
רִבִּי יוּדָה בֶּן שָׁלוֹם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יָֽרְדוּ לְסִימְפּוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר דְּקִידּוּשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִינְנָא חֲבֵרֵהּ דְּרַבָּנִן בָּעֵי. וְלָמָּה כְרִבִּי מֵאִיר. וַאֲפִילוּ כְרַבָּנִן. לֵית כֵּן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֶדֶר סִימְפּוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי מְקַדֵּשׁ אוֹתָךְ. אַתְּ פְּלוֹנִית בַּת פַּלָּן עַל מְנָת מִיתֵּן לִיךְ מִקְּמַת פַּלָּן וּמִיכְנְסִינִיךְ בְּיוֹם פְּלוֹנִי. אִין אֲתַא יוֹם פַּלָּן וְלָא כְנַסְתִּיךְ. לָא יְהַוֵּי לִי עָלַיִיךְ כְּלוּם. וְיֵימַר. עַל מְנָת. שֶׁלֹּא יַכְפִּיל תְּנָייוֹ. אִילּוּ לֹא כָפַל תְּנָייוֹ מִי עֲקַר קִידּוּשָׁיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה כֵּירִבִּי בּוּן. בְּכָל אֲתַר אִית לֵיהּ לְרִבִּי מֵאִיר. מִמַּשְׁמַע לָאו אַתְּ שׁוֹמֵעַ הֵן. וְהָכָא לֵית לֵיהּ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. עַל שֵׁם חוֹמֶר הוּא בָעֲרָיוֹת.
Traduction
R. Juda b. Salom et R. Juda b. Pazi au nom de R. Yohanan, adoptant l’avis de R. Meir, inscrivaient les doubles conditions dans les contrats sumfwnia. R. Jérémie et R. Hinena compagnon des rabbins observèrent qu’il n’y a pas lieu d’attribuer cette opinion à R. Meir seul; elle est aussi partagée par les autres rabbins; puisque R. Abahou a dit au nom de R. Yohanan quelle est la formule de rédaction des contrats (84)(Gitin 7, 6) ( 49a).: ''Moi tel, fils d’un tel, déclare t’épouser une telle fille d’un tel, à la condition de te remettre le douaire déterminé et de te faire entrer au domicile tel jour; et (2e hypothèse) si à tel jour je ne t’ai pas fait entrer, je n’aurai aucun droit sur toi''. Or, Puisque la 1re partie du contrat parle de condition, il serait inutile d’en ajouter une autre; c’est qu’à défaut de cette dernière, la déclaration de mariage ne serait pas annulée (donc tous l’exigent). R. Yossa b. R. Aboun dit: en tous lieux, R. Meir n’admet (85)''Nedarim 1, fin ; B., Chevouot 36b.'' que d’une proposition affirmative (conditionnelle) on déduit l’inverse négative; ici il ne s’en contente pas, car dit R. Matnia, il est plus sévère en ce qui touche les question matrimoniales.
Pnei Moshe non traduit
ירדו לסימפון בשיטת ר''מ דקידושין. סימפון הוא שטר קידושין שנכתב על תנאי כך וכך ומשום שאם לא נתקיים התנאי לא הוו קידושין קרי ליה סימפון על שם ששוברו בתוכו והוזכר שטר סימפון בפ''ז דגיטין בהל' ו' ובקידושין שם וקאמר דהא שתיקנו לכפול בתנאי בשטר סימפון כדלקמן בשיטת רבי מאיר היא:
חברה דרבנן בעא. הקשה על זה:
ולמה כרבי מאיר ואפילו כרבנן. דבברייתא דמייתי התם בקידושין לעיל דלא פליגי אלא באומר על מנת אבל בלא על מנת מודין לר''מ שצריך לכפול התנאי. ומשני וכי לית כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שם סדר סימפון כך הוא וכו':
על מנת ליתן ליך מוקמת פלן. דבר מסויים פלוני ולכנוס אותך ביום פלוני וכו' והרי הוא בעל מנת ואע''פ כן כופל תנאו:
ויאמר על מנת שלא יכפול תנאו. סיומא דמילתא היא וכלומר הא על מנת קאמר ואמאי צריך לכפול תנאו אלא ודאי דאמרינן אלו לא כפל תנאו מי עקר קידושין שלו ואף על פי שאמר על מנת היו הקידושין קיימין אפי' לא נתקיים התנאי אלמא שצריך לכפול התנאי אפי' בעל מנת. ובשיטת רבי מאיר הוא:
בכל אתר אית ליה לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן. כדאמר בסוף פ''ק דנדרים והכא לית ליה דקאמר שצריך לכפול התנאי:
חומר הוא בעריות. אבל בעלמא מודה שא''צ לכפול בתנאו:
Eirouvine
Daf 24b
משנה: אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח עֵירוּבִי לַמִּזְרָח בָּא מִן הַמַּעֲרָב עֵירוּבִי לַמַּעֲרָב בָּא מִכָּן וּמִכָּן לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ לֹא בָא לֹא מִכָּן וְלֹא מִכָּן הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ. שְׁנֵיהֶן רַבּוֹתָיו לִמְקוֹם שֶׁיִרְצֶה יֵלֵךְ׃
Traduction
S’il vient un sage de l’est, que mon eruv soit valable de ce côté, pour pouvoir aller à son rencontre; s’il vient de l’ouest, que l’eruv soit valable de ce côté; s’il en vient des 2 côtés, je me réserve de fixer mon choix demain; s’il n’en vient aucun, je serai semblable à mes compatriotes. R. Juda dit: si l’un des sages attendus a été le maître de celui qui pose l’eruv, celui-ci se rendra de ce côté; s’il est disciple de tous deux, il pourra choisir.
Pnei Moshe non traduit
בא חכם מן המזרח עירובי למזרח אית תניי תני. עירובי במערב ומ''ד במזרח באילן חכימיא שהוא חכם גדול בחכמים ומסתמא הולך אצלו ללמוד ממנו ומאן דגריס עירובי למערב ברגיל הוא עמו ואינו חושש לילך אצלו שכבר הוא מכירו ונשמט ממנו:
הלכה: פיס'. בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּמַעֲרָב. מָאן דָּמַר. בַּמִּזְרָח. בְּאִילֵּין חֲכִימַיָּא. מָאן דָּמַר. בְּמַעֲרָב. בְּרָגִיל.
Traduction
–Enfin, en ce qui concerne la réception d’un savant, il est dit aussi, selon une autre version, que l’eruv sera valable au côté opposé ouest, et il n’y a pas de contradiction entre ces 2 avis; car celui qui valide l’eruv du même côté a en vue le vrai savant (qui enseigne du nouveau); l’autre songe au demi-savant, ne sachant que les règles communes, devant lequel on fuit au loin.
פיס'. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן כול'. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. [אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם רָגִיל יֵלֵךְ לוֹ אֵצֶל [הָרָ]גִיל שְׁנֵיהֶן רְגִילִין לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ].
Traduction
לֹא הִתְנָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֲרֵי שֶׁעִירֵב בֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין. מְהַלֵּךְ בַּדָּרוֹם כְּעֵירוּבוֹ בַצָּפוֹן. בַּצָּפוֹן כְּעֵירוּבוֹ בַדָּרוֹם. 24b מִיצֵּע אֶת הַתְּחוּם אַל יָזוֹז מִמְּקוֹמוֹ. בְּהֵמָה שֶׁלְשְׁנֵי שׁוּתָפִין. עִירֵב זֶה בַצָּפוֹן וָזֶה בַדָּרוֹם. מְהַלֶּכֶת בַּדָּרוֹם כְּעֵירוּבוֹ שֶׁלָּזֶה בַצָּפוֹן. בַּצָּפוֹן כְעֵירוּבוֹ שֶׁלָּזֶה בַדָּרוֹם. מִיצַּעת אֶת הַתְּחוּם אַל תָזוֹז מִמְּקוֹמָהּ. שְׁחָטוּהָ. רַב אָמַר. אֵיבָרִים יוֹנְקִין זֶה מִזֶּה. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אֵין אֵיבָרִים יוֹנְקִין זֶה מִזֶּה. מוֹדֶה רַב בְּחָבִית שֶׁהוּא חֶלְקוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Traduction
Quelle sera la règle lorsque quelqu’un a posé les 2 eruvs, sans fixer des conditions? On peut le savoir d’après ce qui suit: si celui qui a posé les 2 eruvs à de certaines limites (non extrêmes), nord et sud, pourra avancer au sud autant que son eruv l’y autorise, et à une distance égale au nord (toute proportion gardée de ce que l’eruv n’est pas placé au bout). Si l’on a pour ainsi dire coupé la limite shabatique en deux parts (plaçant chaque eruv au bout de 2000 coudées hors de la ville), comme on ne sait pas lequel prévaut, on ne pourra pas bouger de la ville, de crainte que l'eruv du côté opposé l’emporte. De même au jour de fête, pour un animal appartenant à 2 associés dont chacun s’est servi pour poser l'eruv à une certaine distance de la ville, l'un au nord, l’autre au sud (sans le placer à l’extrémité de la limite), l’animal pourra avancer au sud jusqu’à la délimitation tracée par l’eruv du nord, et vice versa au nord, dans la même proportion par rapport à l’eruv du sol; si chaque eruv est placé à l’extrémité de la limite shabatique, de façon que l’animal forme juste le centre, il ne pourra plus bouger (chaque eruv provoque l’interdit au-delà de l’extrême opposé). Si enfin on l’a égorgé et dépecé (86)B., Betsa 37b., on suppose encore, selon Rav, que les membres sont en contact entre eux et que les uns sont interdits par l’attraction des autres (autorisés dans un sens contraire); selon Oula b. Ismaël, on ne suppose plus dès lors ce contact, et chaque associé pourra porter du côté de son eruv les morceaux qui lui appartiennent. Toutefois, Rav admet aussi que, pour un tonneau de vin de 2 associés placé dans ce cas, la part de chaque associé lui est acquise dès le principe, sans que les 2 eruvs contraires puissent provoquer d’interdit rétroactif.
Pnei Moshe non traduit
לא התנה. שלא אמר אם לא באו מכאן ומכאן הריני כבני עירי ועירב סתם מהו שיהא כבני עירו אם לא באו:
נישמעינה מן הדא. ששנינו בתוספתא פ''ג הרי שעירב בין שני תחומין שטעה ודימה שמערבין לשתי רוחות. והכי תני בתוספתא בהדיא טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה לו שמותר בשתיהן מהלך בצפון בעירובו של זה בדרום ובדרום בעירובו של זה בצפון כלומר שמהלך לצפון מביתו כשיעור שמניח לו עירובו שבדרום ומהלך לדרום מביתו כשיעור שמניח לו עירובו שבצפון כגון שלא הוצרך ללכת אלא ג' אלפים לכאן וג' אלפים לכאן והניח עירובו בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן כי היכי דליהוי ליה אלפים ממקום עירובו א''כ מותר לו לילך מביתו אלף אמה לכאן ולכאן ולא יותר לפי שאלפים אמה שיש לו מעירובו שבדרום ביתו כלות הן בסוף אלף אמה לצפון ואלפים שיש לו מעירובו שבצפון כלות הן בסוף אלף אמה לדרום:
מוצע את התחום. שנתן העירוב בסוף אלפים אמה לכאן וכן העירוב השני בסוף אלפים לכאן דהשתא הוי ליה עירו באמצע ב' תחומין תחום שלם מכאן לעירובו ותחום שלם מכאן לעירובו הלכך אל יזוז ממקומו מביתו ואפי' כבני עירו אינו שהרי לא נתכוין לקנות שביתה אלא במקום עירובו ואינו יודע באיזה מהן קנה אזלינן בתרווייהו לחומרא ועירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון ועירוב הצפון מפסידו אלפים של דרום והשתא בבעייא דילן שהניח עירוב למזרח ועירוב למערב ולא התנה נמי דינא הכי שאם הניח בסוף אלף למזרח ובסוף אלף למערב מהלך אלף לכאן ואלף לכאן ולא יותר ואם מיצע עליו את התחום אל יזוז ממקומו שהרי אינו כבני עירו מכיון שלא התנה בפירוש:
בהמה של שני שותפין וכו'. נמי בכה''ג מיתפרשא כדאמרן לפי שעירוב של זה מושך אותה לכאן ושל זה מושך אותה לכאן והבהמה כרגלי הבעלים ואינם יכולין להוליך אותה אלא כפי שעירובו של זה מניח להלך אותה לכאן ושל זה לכאן. ואם מוצעת התחים שכל אחד הניח בסוף תחום שלם לכאן וכן זה לכאן והיא באמצע הב' תחומין אל תזוז ממקומה כדלעיל:
שחטה. בהא פליגי רב אמר אברים יונקין זה מזה ואפי' שחטה יש בכל אברים שלה יניקה שינקה בחייה מזה ומזה ומושכת אותה לכאן ולכאן ועולא אמר מכיון ששחטה אין איברים יונקין זה מזה וזה נוטל חלקו למקום שהוא מותר לילך וכן השני:
מודה רב בחבית. יין של שני שותפין שכאו''א הוא חלקו משעה הראשונה שהחבית עומדת בתחלה לחלקה לשניהן וזה מוליך חלקו אצלו וזה מוליך חלקו אצלו:
כֵּינִי מַתְנִיתָה. בָּאוּ גוֹיִם מִיכָּן וּמִיכָּן. לֹא בָאוּ גוֹיִם לֹא מִיכָּן וְלֹא מִיכָּן. בָּאוּ גוֹיִם מִן הַמִּזְרָח עֵירוּבִי לַמַּעֲרָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּמִּזְרָח. מָאן דָּמַר. בַּמִּזְרָח. בְּאִילֵּין טַקְסִיווֹטֵי. מָאן דָּמַר. בַּמַּעֲרָב. בְּאֵילֵּין רוֹמָאֵי.
Traduction
–Lorsque la Mishna parle encore d’arrivée, il s’agit des ennemis, et il faut la compléter ainsi: ''Si les ennemis arrivent de toutes parts'', ou: ''s’ils n’arrivent de nulle part'' etc. ''S’ils arrivent de l’est, est-il dit, que l’eruv soit valable à l’ouest''. Selon une autre version, l’eruv en ce cas est précisément valable du même côté est, et cependant ces 2 avis ne se contredisent pas: celui qui déclare que l’eruv sera valable du même côté, a en vue les gouvernants ( toxoth'' archers) (il faut aller au devant d’eux); l’autre interlocuteur, qui dit de faire valoir l’eruv à l’opposé, songe aux brigands, devant lesquels il faut fuir au loin.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתני' באו עכו''ם מכן ומכן וכו'. כלומר כך הוא צריך להתנות בפירוש גם בחלוקה השנייה לא באו עכו''ם לא מכאן וכו' ומפני דבמתני' לא תני בהדיא הכי בסיפא הלכך קאמר כן צריך לפרש המתני':
באו עכו''ם מן המזרח וכו' אית תניי תני במזרח. אם באו עכו''ם מן המזרח עירובי במזרח ומפרש דמאן דגריס עירובי במזרח באילין טקסיוטי כלומר באלו שנוהגין בעצמן טקסוסי מלכות ושררה והולך להקביל פניהם ולבקש מהם רצון ומאן דגריס עירובי במערב כדתני במתני' באילן רומאי שמבקשין עלילות וחומסין וטורפין ומסתמא בורח הוא מפניהם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source