Vayedaber

Eirouvine

Daf 22b

משנה: נִתְגַּלְגַּל חוּץ לַתְּחוּם נָפַל עָלָיו גַּל אוֹ נִשְׂרַף אוֹ תְרוּמָה וְנִיטְמֵאת מִבְּעוֹד יוֹם אֵינוֹ עֵירוּב. 22b מִשֶׁחָשֵׁיכָה הֲרֵי זֶה עֵירוּב. אִם סָפֵק רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר סְפֵק הָעֵירוּב כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֵעִיד אַבְטוֹלָס מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁסְּפֵק הָעֵירוּב כָּשֵׁר׃

Traduction

Si, en roulant, l’eruv est sorti de la limite shabatique, ou si un monceau de terre l’a enseveli, ou s’il a été brûlé, ou si c’est de l’oblation devenue impure, pendant qu’il faisait encore jour (à la veille du Shabat), il n’a plus de valeur; mais si l’un de ces accidents est survenu lorsqu’il faisait déjà nuit, il reste valable. En cas de doute, disent R. Meir et R. Juda, on se trouvera dans l’état d’un ânier poussant son âne en avant et triant un chameau de l’arrière (78)Ne pouvant ni avancer, ni reculer: l'effet est nul.; selon R. Yossé et R. Simon, il conserve sa valeur en cas de doute. R. Yossé dit; Ptolémée attesta au nom de 5 témoins qu’en cas de doute l’eruv reste valable.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נתגלגל. העירוב חוץ לתחום וכגון שנתגלגל שתי אמות חוץ לתחום לפי שכל אדם יש לו ד' אמות ממקום עירובו שתי אמות למזרח עירובו ושתי אמות למערב ומודדין לו אלפים משתי אמות ולהלן והואיל וכל היכא דקנה שביתה או בביתו או בעירובו לא מצי למיזל ולמשקליה אינו עירוב:

נפל עליו גל. וכגון דבעי מרא וחצינא לפנוייה דהוי מלאכה ולא שבות:

ונשרף. או שנשרף או אבד או תרומה ונטמאת:

מבעוד יום. דבשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות לא חזי לאכילה אינו עירוב אבל משחשיכה הרי זה כבר קנה בין השמשות והוי עירוב. וגמרא התם עביד צריכותא דאי אשמועינן נתגלגל משום דליתיה גביה אבל נפל עליו גל דאיתיה גביה אימא ליהוי עירוב קמ''ל ואי אשמועינן נפל עליו גל דלא מצי למשקליה אלא במרא וחצינא והוי מלאכה אבל נתגלגל אפשר דנשיב זיקא ומהדר ליה לתוך התחום אימא ליהוי עירוב קמ''ל ותנא נשרף להודיעך כחו דר' יוסי דאע''ג דליתני' בעולם לא מיתסר משום ספק ותני תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר' מאיר דאף דאיכא למימר העמידנה על חזקתה ובין השמשות טהורה הויא אפ''ה לא אמרי' חזקה לקול':

אם ספק. אי מבעוד יום אי משחשיכה אירע זה:

הרי זה חמר גמל. דומה זה כאדם המנהיג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו והוא מנהיגו והגמל מאחוריו והוא מושכו ופונה הוא תמיד לפניו. ולאחריו כך הדבר הזה דהואיל ומספקא לן אי קנה לו העירוב והוי ביתו ויש לו אלפיים אמה לכל רוח ממקום עירובו והפסיד אלפים אמה שמצד ביתו ולהלן או שמא לא קנה לו עירובו ויש לו מביתו אלפיים אמה לכל רוח וממקום עירובו ולהלן אין לו כלום. הלכך אין לו אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירובו דממה נפשך מישתרי באלו אלפיים אבל מביתו ואילך וכן מעירובו ואילך אין לו כלום שמכח הספק נמשך הוא לכאן ולכאן כחמר גמל:

ר' יוסי ורבי שמעון אומרים ספק העירוב כשר. דאמרינן העמד דבר על חזקתו וכשהניחו היה בתוך התחום ולא היה עליו גל והיה טהור הלכך תלינן דביה''ש היה בחזקתו והוה עירוב וכן הלכה:

הלכה: פיס'. נִתְגַּלְגַּל חוּץ לַתְּחוּם כול'. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא וְנִיטְמֵאת. סָפֵק נִיטְמֵאת מִבְּעוֹד יוֹם סָפֵק נִיטְמֵאת מִשֶּׁחָשֵׁיכָה. אֲבָל אִם הָֽיְתָה סָפֵק טְהוֹרָה סָפֵק טְמֵיאָה מְעָֽרְבִין בָּהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אַחַר חֲזָקוֹת הִלְּכוּ.

Traduction

R. Yossé et R. Simon n’admettent la validité de l’eruv qu’en cas de doute sur l’instant où l’impureté est survenue, une fois le dépôt effectué, si c’était avant la nuit ou après; mais, s’il y a doute dès qu’on veut l’employer, il est interdit de l’utiliser comme eruv. C’est que, ajoute R. Samuel b. Nahman au nom de R. Yonathan, on se règle d’après la probabilité (il faut une présomption de pureté à l’issue du vendredi; ce qui a lieu au premier cas).

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא אמרו אלא ונטמאת וכו'. כלומר דוקא כשהיא עכשיו ודאי טמאה אלא שהספק הוא אימתי נטמאת אם מבעוד יום או משחשיכה בהא הוא דפליגי במתני' אבל אם הספק בטומאה הוא אם היא טמאה או טהורה מערבין בה לדברי הכל:

אחר חזקות הלכו. לפרושי פלוגתייהו דבמתני' קאמר דטעמא דר' יוסי ורבי שמעון לפי שהולכין אחר חזקה כדמסיים ואזיל שהשיבו רבי מאיר ור' יהודה לר' יוסי ורבי שמעון ומה אילו נאכל מבעוד יום שמא אינו אסור ואמרו להן ר' יוסי ורבי שמעון דהולכין אחר חזקתו שבתחלה. ולעולם הוא בהיתרו עד שיוודע לו בודאי שהוא אסור שאירע הדבר מבעוד יום ור''י ורבי שמעון השיבו לרבי מאיר ורבי יהודה איפכא אילו נאכל משחשיכה שמא אינו מותר ואמרו להן רבי מאיר ור' יהודה לעולם הוא באיסורו עד שיוודע לו בודאי שהוא מותר שלא אירע אלא משחשיכה דסבירא להו שאין הולכין אחר החזקה שבתחלה:

מְתִיבִין רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה לְרִבִּי יוֹסֵי וּלְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אִילּוּ נֶאֱכַל מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר. לְעוֹלָם הוּא בְהֵיתֵירוֹ עַד שֶׁיִּווָדַע לוֹ שֶׁהוּא אָסוּר. מְתִיבִין רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי מֵאִיר וּלְרִבִּי יוּדָה. אִילּוּ נֶאֱכַל מִשֶּׁחָשֵׁיכָה שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר. לְעוֹלָם הוּא בְאִיסּוּרוֹ עַד שֶׁיִּווָדַע לוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר.

Traduction

Sur quoi, R. Meir et R. Juda objectent à leurs interlocuteurs R. Yossé et R. Simon, puisqu’en cas de consommation de l’eruv lorsqu’il fait encore jour, il sera annulé avec certitude; on ne saurait donc le permettre en cas de doute. -Non, répliquèrent leurs adversaires, l’eruv reste à l’état permis, jusqu’à ce que l’on soit assuré de l’état d’interdit, de même que l’eruv reste valable si on le mange dès l’arrivée de la nuit. Par contre, dirent R. Meir et R. Juda, la présomption d’interdit subsiste jusqu’à preuve du contraire.

Eirouvine

Daf 23a

מָהוּ לִיתֵּן לוֹ אַלְפַּיִים מֵעֵירוּבוֹ לְבֵיתוֹ. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר. נוֹתְנִין לוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. אֵין נוֹתְנִין לוֹ. רִבִּי שַׁמַּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מַה פְלִיגִין כְּרִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי יוּדָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. 23a וְלֹא דָמֵי חַמָּר גַּמָּל דְּרִבִּי מֵאִיר לְחַמָּר גַּמָּל דְּרִבִּי יוּדָה. חַמָּר גַּמָּל דְּרִבִּי מֵאִיר בְּעֵירוּבוֹ אֵינוֹ. שֶׁלֹּא זָכָה לוֹ עֵירוּבוֹ. לַעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו מִבְּנֵי עִירוֹ. חַמָּר גַּמָּל דְּרִבִּי יוּדָה שֶׁנָּתַן דַּעְתוֹ לַעֲקוֹר רַגְלָיו מִבְּנֵי עִירוֹ.

Traduction

Est-ce que, selon eux, celui qui a posé un tel eruv douteux (ne pouvant plus ni avancer, ni reculer) perdra aussi la faculté de parcourir les 2000 coudées qui le séparent de sa maison? -Non, répond R. Aba b. Mamal; selon R. Samuel b. R. Isaac, il les perdra. R. Siméi dit en présence de R. Yossé, au nom de R. Aha, que R. Aba et R. Samuel sont en désaccord de R. Yossé, au nom de R. Aha, que R. Aba et R. Samuel sont en désaccord sur l’avis de R. Meir; mais, selon R. Juda, tous s’accordent à lui permettre l’usage des premières 2000 coudées, différant en ceci de l’avis adopté en commun par R. Meir et R. Juda, que le maître d’un eruv douteux ne peut ni avance ni reculer. Ils ne concluent pas de même pour la question rétroactive: selon R. Meir, il ne peut pas bénéficier de son propre eruv en raison du doute, ni de celui de ses concitoyens, dont le but est tourné vers un tout autre sens, et il ne pourra pas se déplacer; selon R. Juda au contraire, il a toujours songé, malgré son propre eruv, à, profiter de celui de ses concitoyens: il sera donc libre d’aller de là chez lui.

Pnei Moshe non traduit

מהו ליתן לו אלפים אמה מעירובו ולביתו. ואף על גב דאלו אלפים יש לו ממ''נ אי קנה לו עירובו או לא הבעיא היא בכה''ג כגון שבני עירו עירבו לרוח אחר של העיר וממקום עירובן יש להן אלפים אמה לכל רוח ואותן אלפים שבין העירוב של זה שנולד לו הספק ובין העיר אין להן שהרי קנו שביתה בסוף אלפיים אמה שברוח אחרת של העיר והשתא הבעיא הוא אי אמרינן דמאחר שמכח הספק לא קנה לו עירובו לרבי מאיר ור' יהודה ואם כן נעשה כנעקר הוא ממקום עירובו ונמשך אחר בני עירו וממילא הפסיד ג''כ אלו אלפיים שבין עירו ובין מקום עירובו. או דלמא איפכא אמרינן שמכיון שדעתו היה לערב מרוח אחרת עקר רגליו מבני עירו ואין לו כלום ברוח אחרת השייך לבני עירו ואין כאן אלא הספק אם קנה לו מקום עירובו או לא וא''כ אלו האלפיים שמעירובו ולביתו יש לו ממה נפשך והשתא שייכא שפיר פלוגתייהו דאמוראי דאבתרה והא דרבי שמי דלקמיה:

רבי בא וכו' ור' שמואל פליגי בהא ואמר רבי שמי קומי ר' יוסי בשם רבי אחא דעד כאן לא פליגי ר' בא ור' שמואל אלא אליבא דר' מאיר אבל אליבא דר' יהודה כולי עלמא לא פליגי שנותנין לו אלו האלפים כדמסיק ואזיל:

ולא דמי חמר גמל דר''מ וכו'. כלומר אע''ג דבמתני' תרווייהו סבירא להו ה''ז חמר גמל מ''מ לא דמיא סברא דר''מ בדין חמר גמל דקאמר לסברא דר' יהודה בהא ופלוגתייהו דר''מ ור' יהודה בדין חמר גמל גופיה שנינו לקמן בפ' ד' במתני' מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו היא מותר לילך וכל בני עירו אסורין דברי ר' יהודה ר''מ אומר כל שיכול לערב ולא עירב ה''ז חמר גמל ופליגי בהך סברא דר''מ ס''ל דאע''ג שיצא לילך בעיר שמערבין בה לרוח אחרת לא אמרינן שבודאי עקר רגליו מבני עירו וה''ז חמר גמל מספק ואין לו אלפים לכל רוח מעירו שמא שביתתו במקום שהיה הולך להוליך עירובו בסוף אלפים של בני עיר אחרת ושעקר עצמו מבני עירו או דילמא לא עקר עצמו מבני עירו מאחר שהחזירו חבירו והרי הוא כבני עירו ומספק אזלינן לחומרא. והיינו דקאמר הכא חמר וגמל דר''מ בעירובו אינו כלומר אין הולכין אחר מקום עירובו לפי שלא זכה לו עירובו לעקור את רגליו מבני עירו לגמרי מאחר שהחזירו חבירו והפסיד לכאן ולכאן והכי נמי כאן בגוונא דאמרן דלר''מ אין לו אפי' אלפיים שמביתו ולעירובו שמא עקר רגליו מבני עירו מאחר שרצה לקנות שביתה במקום עירובו או דילמא מכיון שלא זכה לו עירובו מספק שנולד לו לא עקר רגליו מבני עירו א''כ אין לו כלום אפילו באותן אלפים שמעירו ולעירובו שהרי בני עירו עירבו לסוף אלפים שמרוח אחרת אבל האי חמר וגמל דר' יהודה דהאי מתני' לא הוי דינא הכי דהא ס''ל התם דאמרינן שנתן דעתו בודאי לעקור רגליו מבני עירו וה''ה הכא בגוונא דהבעיא. וא''כ לעולם יש לו אלפים שמעירו ולעירובו ממה נפשך:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source