אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. רִבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֲלִיטִין וְאָמַר. לֹא טְעָמִית מִידִי בְּהַהוּא יוֹמָא. וְתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וּמֶלַח. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה. דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. וּמְנַיֵין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן. רִבִּי אָחָא בֵּירִבִּי עוּלָא אָמַר. וְעֶ֣שֶׂר אֲתוֹנוֹת נוֹשְׂאוֹת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּמָזוֹן. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ת''ל מזון. דהא כתיב בר ולחם אלא מכאן שכל הדברים ואפי' פירות קרויין מזון:
פתר לה. ר' יוחנן להאי מתני' כר' יאשיה דהולכין אחר לשון תורה וכל מיני מזון מיקרו:
והתנינן הנודר וכו'. ובכל מילי אסור הוא אלמא דאיקרו מזון:
אכל חליטין. מיני חלוט ברותחין אמר שלא טעם מידי בהאי יומא א''נ פירות גינוסר היו ומתוקין הן כמיני חליטין בדבש:
פיס'. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וּבַמֶּלַח. תַּמָּן תַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִּינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. וְקַרְייָא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. שֶׁנֶּאֱמַר וַֽיְבַשְּׁל֥וּ אֶת הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ. אִין תֵּימַר. 19b שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַייָה אָמַר כַּמִּשְׁפָּ֑ט. מַתְנִיתָא שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְייָא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַָּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. אָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אוֹף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁהוּא אָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה נפק ביניהון וכו'. דקס''ד דר' יאשיה ס''ל בין לקולא בין לחומרא הולכין בנדרים אחר לשון תורה והלכך הא נמי איכא בינייהו שאם אמר קונם יין שאני טועם בחג דלר' יוחנן אסור ביו''ט האחרון של חג דבלשון בני אדם בכלל חג הוא ולר' יאשיה מותר דבלשון התורה חג העצרת מיקרי ורגל בפני עצמו הוא. ודחי לה הש''ס שאף ר' יאשיה מודה בזה שאסור ולא אמר הולכין בנדרים אחר לשון תורה אלא לחומרא:
תמן תנינן. ריש פ''ו דנדרים הנודר מן המבושל וכו' וגרסינן להסוגיא שם:
מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. הא ממתניתא אחריתא שמעינן דקרוי הוא מבושל דתנינן פ''ו דנזיר היה מבשל את השלמים או שולקן ובקרא כתיב הזרוע בשלה אלמא דמתניתין קרא לשלוק מבושל:
וקריא אמר. ובמקרא מצינו שאף הצלוי קרוי מבושל כדכתיב ויבשלו את הפסח ואין תימר שלא כהלכה עשו הא ליתא דכמשפט כתיב התם כדאמר ר' יונה בוצרייה:
מתני' וכו'. כלומר והשתא דממתני' דנזיר שמעינן שהשלוק קרוי מבושל ומהמקרא שמענו שהצלי קרוי מבושל א''כ קשיא אהא דתנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק:
אמר ר' יוחנן. לא קשיא שהילכו בנדרים אחר לשון ב''א ואין דרך לקרות לצלי ושלוק מבושל:
ר' יאשיה. פליג אמתני' דנדרים דקסבר הלכו בנדרים אחר לשון תורה ואסור בצלי ובשלוק:
נָדַר מִן הַכִּכָּר מְעָֽרְבִין בּוֹ. הִקְדִּישׁוֹ אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. נָדַר מִן הַכִּכָּר מְעָֽרְבִין בּוֹ. שֶׁכֵּן אַחֵר רָאוּי לְאוֹכְלוֹ. הִקְדִּישׁוֹ אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. שֶׁלֹּא הוּא וְלֹא אַחֵר רְאוּיִין לְאוֹכְלוֹ. רִבִּי אָחָא בָעֵי. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי אָחָא אָמַר. רִבִּי מִייָשָׁא בָעֵי. תַּמָּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חִייָה בְּרֵיהּ דְּרַב אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ לֶחִי לְמָבוֹי מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תַּמָּן מִכָּל מָקוֹם נִסְתָּם הַמָּבוֹי. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. מְעָֽרְבִין לַנָּזִיר בַּיַיִן. שֶׁכֵּן אַחֵר רָאוּי לִשְׁתוֹתוֹ. וּלְיִשְׂרָאֵל בַּתְּרוּמָה. שֶׁכֵּן כֹּהֵן רָאוּי לְאוֹכְלָהּ. וְלַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולכהן בבית הפרס מתני' דב''ש. בתמיה כלומר הא דבעינן דוקא בבית הפרס ולא בבית הקברות להת''ק לא אתיא אלא כב''ש דסברי אין מערבין לו לאדם אא''כ היה כלי תשמישו שם שיכול להלך ולהשתמש במקום עירובו והלכך דוקא בבית הפרס שיכול להלך שם על ידי נפוח:
מערבין לנזיר וכו'. וכדפרישית במתני':
אמר ר' אלעזר. הא לא קשיא דתמן מכל מקום נסתם המבוי שהרי אין שיעור ללחי ברחבו ולא בעינן שיהא ראוי לו ליהנות ממנו אלא כשנסתם נסתם אבל הכא מה אית לך למימר הא בעינן שיהא ראוי לכל הפחות לאחרים:
ר' מיישא בעי. עלה בענין אחר תמן גבי תיקון מבוי אמר ר''ש וכו' אפי' עשה הלחי מע''ז כגון מעצי אשרה מתרת את המבוי ואע''ג דאסור בהנאה לכולי עלמא והכא את אמר הכין דהקדישו אין מערבין בו:
ר' אחא בעי. עלה וכי אין אדם נשאל על הקדישו והרי הוא כיין לנזיר דלכ''ע מערבין בו ואפי' לסומכוס ומשום דיכול לשאול עליו לחכם ויתיר לו:
נדר מן הככר. שאסר על עצמו בקונם מערבין בו כדמפרש טעמא שכן אחר ראוי לאוכלו אבל אם הקדישו אסור אכולי עלמא:
הלכה: פיס'. מְעָֽרְבִין בַּדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כול'. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִיָּא בָעֵי. מַתְנִיתָה דְלֹא כְבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן. וְשֶׁלְדְּמַאי. בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְשֶׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יִטּוֹל. וְאִם נָטַל. כָּשֵׁר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנינן. בפרק לולב הגזול באתרוג של דמאי בית שמאי פוסלין לצאת בו וה''ה הכא בעירוב או דלמא בעירוב דמדרבנן אף בית שמאי מודו דמערבין בדמאי:
גמ' רבי יעקב דרומיא בעי. מי נימא דמתני' דהכא דקתני מערבין בדמאי דלא כבית שמאי:
משנה: מְעָֽרְבִין בַּדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְלָה תְרוּמָתוֹ וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. הַכֹּהֲנִים בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה. אֲבָל לֹא בַטֶּבֶל וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת עֵירוּבוֹ בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵירוּב אֵינוֹ עֵירוּב. אִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה עֵירוּב׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אמר לאחר. שהוא כשר לקבל ממנו מזה הפסול ושיוליכנו לסוף אלפים הרי זה עירוב ובלבד שיהא עומד מרחיק ויראה שזה הפסול הגיע אצל הכשר שאמר לו להוליך את העירוב ואפי' נתנו על הקוף ועל הפיל להוליכי לכשר שיוליכנו בסוף התחום ועומד ורואה הרי זה עירוב והא דקטן פסול הוא בעירוב דוקא בעירובי תחומין דאסמכנהו אקראי אבל בעירובי חצרות יכול הקטן לגבות מהבתי' שבחצר להניח הכל בבית א':
השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן. להוליכו לסוף התחום או ביד מי שאינו מודה במצות עירוב כגון אלו הצדוקים אינו עירוב דהני לאו בני שלוחין נינהו:
שלא נפדו כהלכתן. שפדה ההקדש ע''ג הקרקע ומעשר שני ע''ג אסימון:
אבל לא בטבל. אפי' בטבל דרבנן כגון שזרע בעציץ שאינו נקוב:
והכהנים בחלה ובתרומה. והוא הדין ישראל וכת''ק דמתני' דלעיל דהלכתא כוותיה אלא אורחא דמילתא נקט לפי שהחלה והתרומה מצוין הן לכהנים:
שנפדו. ואע''פ שלא נתן החומש שאין החומש מעכב:
שנטלה תרומתו. ואף על פי שלא הופרש ממנו תרומה גדולה וכגון שהקדים בן לוי ליטול המעשר בשבלים כדאמרינן לעיל בפ''ז דברכות ובפ' מפנין:
מתני' מערבין בדמאי. בככר שלקחה מעם הארץ ולא תיקנה משום דמאי משום דחזי לעניים כדתנן בפ''ג דדמאי:
מַתְנִיתָא דְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אָֽמְרִין. אֵין מְעָֽרְבִין לְאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ כְלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שָׁם. סוּמַכוּס כְּבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן. סוּמַכוּס אוֹמֵר. אַף בַּחוּלִין לַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בֵין הַקְּבָרוֹת. רָאוּי הוּא לַעֲבוֹר עַל הַשְּׁבוּת וְלוֹכַל. שֶׁכֵּן הוּא רָאוּי לִיכָּנֵס בְּשִׁידָּה תֵיבָה וּמִגְדָּל וְלַעֲשׂוֹת לוֹ 20a חוֹר פָּחוּת מִטֶּפַח וְלִתְחוֹב בְּכושׁ וּבְקִיסֵּם וְלֶאֱכוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ופריך הואיל וכך מעתה אפי' בין הקברות נמי ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול שכן הוא ראוי ליכנס וכו' וכלומר דנהי דהא לא מצית אמרת דאיהו גופיה יכנס בשעת קנויות עירוב ע''י שידה תיבה ומגדל שהרי צריך להניח העירוב שם וזה אי אפשר שא''כ יטמא עצמו כשיוציא ידו להניחו מיהו מ''מ משכחת לה בכה''ג שישלח עירובו ע''י ישראל מבעוד יום ולהניחו שם וכשיעשה כך אז ראוי היא הכהן עצמו שהעירוב בשבילו וצריך שיכול לילך לשם דהוא ועירובו במקום אחד בעינן והרי יש לו תקנה להכנס שם בשידה תיבה ומגדל ואפי' לאכול שם בשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות וכיצד שיעשה לו חור פחות מטפח באותה השידה בכדי שלא יכנס הטומאה דפחות מטפח אינו מביא את הטומאה ויתחוב בכוש או בקיסם בהעירוב שמונח שם דרך החור ולהביאו אצלו ולאכול ואין כאן אלא משום שבות בטילטול הכוש והקיסם ויכול הוא לעבור על השבות דקיי''ל כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ולא משני מידי:
סומכוס כב''ש וכו'. כלומר לאו מילתא היא דאמרת דודאי סומכוס הוא דכב''ש ס''ל לפיכך קאמר מערבין בחולין לכהן בבית הפרס מפני שצריך לילך לשם ולאכול ואי אפשר אלא בחולין שאינו יכול לאכול תרומה בבית הפרס אבל להת''ק איכא למימר דלא סבר לה כב''ש דלא קפדינן אלא בכדי שיכול לילך לשם ולקנות העירוב ואפי' בתרומה ואעפ''י שלא יכול להכניסה לבית הפרס אפשר הוא להכניסה בשידה תיבה ומגדל שחוצץ בפני הטומאה ולא תטמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source