גמ' ר' אבהו בשם ר' אלעזר במתלקטת סאתים מבית כור הוא מתניתא. כלומר דלאו בית כור ממש התיר אלא במתלקט מקום בית סאתים מתוך בית כור שהיה הבית כור כמדרון ומתלקט מתוכה כשיעור בית סאתים בפ''ע מקום מישור:

והא תני. בניחותא תניא בכלאים נמי הכי ותוספתא היא בכלאים פ''ב כמה היא מידת בית רובע שאמרו בכלאים עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעת ר' יוסי אומר אפילו ארכה כשנים ברחבה:

ור' יוסי וכו' הדא מסייעא לר' יונתן. דחצר המשכן ארכו כשנים ברחבו:

פיסקא ר' אליעזר אומר וכו'. תני ר''א אומר וכו' והדא פליגא על דר' יונתן. כלומר למאי דס''ל לר''א א''כ פליג הוא על הא דרבי יונתן דקאמר לעיל מחצר המשכן למדו:

כבית דירה עביד לה ר' יהודה. לא דפליג על סמוך לעיר אלא למאי דקאמר ר' יהודה בן בבא ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה עלה הוא דקאמר בור ושיח וכו' נמי סגי דעביד לה כבית דירה:

מחלפא שיטתיה דר' יהודה. על הא דקאמר ר' יהודה במתני' אפילו אין בה אלא בור וכו' קאי דקס''ד דר' יהודה פליג נמי אסמוכה לעיר דמתיר ר' יהודה בן בבא וקאמר איהו דבור או שיח וכו' מתירין את הגינה והקרפף אבל לא סמוך לעיר והא תמן לקמן בפ''ד דביצה קאמר איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר והכא הוא אמר הכין בתמיה:

ובקשתי לי חבר. אם שמע איזה מהן לג' דברים הללו ולא מצאתי ואין הלכה בכל אלו ג' דברים דגבי גינה וקרפף שלא הוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים ובאנשי חצר אסור ביתו אף להם וערקבנין לאו מרור הוא ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח:

בעקרבנין בפסח. משום מרור והוא סיב עבה הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה ובו טעם מרור:

וכן שמעתי ממני אנשי חצר וכו'. וביטל רשות חצרו להן וקסבר המבטל רשות חצרו רשות ביתו נמי ביטל והרי הוא כאורח אצלם והלכך להם מותר אף רשות ביתו אבל לו אסור להכניס ולהוציא מביתו ואע''ג דהוי כאורח לגבייהו מפרש בגמרא הכא דמשום קנס הוא:

מתני' א''ר אילעאי שמעתי מר''א. בגינה וקרפף דלעיל אפי' היא כבית כור:

ר''ע אומר אפי' אין בה וכו'. ולא הוקף לדירה שרי עד בית סאתים אבל בהוקף לדירה אפילו טובא נמי שרי ות''ק דאמרו לו במתני' דלעיל נמי כוותיה ס''ל בהוקף לדירה אלא בשלא הוקף לדירה דת''ק שרי בית סאתים ור''ע לא שרי אלא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ואיכא בינייהו דבר מועט מה ששבעים ושיריים וכו' פחות הוא מבית סאתים והלכה כת''ק בהא דעד בית סאתים שרי בשלא הוקף לדירה דמחצר המשכן ילפינן כדמפרשינן בגמ':

אלא בור וכו'. כלומר אחד מהן כבית דירה חשיבא:

ר''א אומר אם היה אורכה וכו'. דס''ל דדוקא במרובע הוא דשרו רבנן בית סאתים בשלא הוקף לדירה ור' יוסי ס''ל אפילו אורכה כשנים ברחבה שרי כשהיא בשיעור בית סאתים על בית סאתים ולא בעינן מרובעת ארכה כרחבה דוקא והלכה כר' יוסי. אבל אם היה ארכה יתר על שנים כרחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בה אלא בד' אמות דבית סאתים שלא הוקף לדירה שמותר לטלטל בכולו מחצר המשכן ילפינן ולא היה אלא ארכו כשנים ברחבו:

גמ' ר' אבהו בשם ר' אלעזר במתלקטת סאתים מבית כור הוא מתניתא. כלומר דלאו בית כור ממש התיר אלא במתלקט מקום בית סאתים מתוך בית כור שהיה הבית כור כמדרון ומתלקט מתוכה כשיעור בית סאתים בפ''ע מקום מישור:

והא תני. בניחותא תניא בכלאים נמי הכי ותוספתא היא בכלאים פ''ב כמה היא מידת בית רובע שאמרו בכלאים עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעת ר' יוסי אומר אפילו ארכה כשנים ברחבה:

ור' יוסי וכו' הדא מסייעא לר' יונתן. דחצר המשכן ארכו כשנים ברחבו:

פיסקא ר' אליעזר אומר וכו'. תני ר''א אומר וכו' והדא פליגא על דר' יונתן. כלומר למאי דס''ל לר''א א''כ פליג הוא על הא דרבי יונתן דקאמר לעיל מחצר המשכן למדו:

כבית דירה עביד לה ר' יהודה. לא דפליג על סמוך לעיר אלא למאי דקאמר ר' יהודה בן בבא ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה עלה הוא דקאמר בור ושיח וכו' נמי סגי דעביד לה כבית דירה:

מחלפא שיטתיה דר' יהודה. על הא דקאמר ר' יהודה במתני' אפילו אין בה אלא בור וכו' קאי דקס''ד דר' יהודה פליג נמי אסמוכה לעיר דמתיר ר' יהודה בן בבא וקאמר איהו דבור או שיח וכו' מתירין את הגינה והקרפף אבל לא סמוך לעיר והא תמן לקמן בפ''ד דביצה קאמר איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר והכא הוא אמר הכין בתמיה:

ובקשתי לי חבר. אם שמע איזה מהן לג' דברים הללו ולא מצאתי ואין הלכה בכל אלו ג' דברים דגבי גינה וקרפף שלא הוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים ובאנשי חצר אסור ביתו אף להם וערקבנין לאו מרור הוא ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח:

בעקרבנין בפסח. משום מרור והוא סיב עבה הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה ובו טעם מרור:

וכן שמעתי ממני אנשי חצר וכו'. וביטל רשות חצרו להן וקסבר המבטל רשות חצרו רשות ביתו נמי ביטל והרי הוא כאורח אצלם והלכך להם מותר אף רשות ביתו אבל לו אסור להכניס ולהוציא מביתו ואע''ג דהוי כאורח לגבייהו מפרש בגמרא הכא דמשום קנס הוא:

מתני' א''ר אילעאי שמעתי מר''א. בגינה וקרפף דלעיל אפי' היא כבית כור:

ר''ע אומר אפי' אין בה וכו'. ולא הוקף לדירה שרי עד בית סאתים אבל בהוקף לדירה אפילו טובא נמי שרי ות''ק דאמרו לו במתני' דלעיל נמי כוותיה ס''ל בהוקף לדירה אלא בשלא הוקף לדירה דת''ק שרי בית סאתים ור''ע לא שרי אלא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ואיכא בינייהו דבר מועט מה ששבעים ושיריים וכו' פחות הוא מבית סאתים והלכה כת''ק בהא דעד בית סאתים שרי בשלא הוקף לדירה דמחצר המשכן ילפינן כדמפרשינן בגמ':

אלא בור וכו'. כלומר אחד מהן כבית דירה חשיבא:

ר''א אומר אם היה אורכה וכו'. דס''ל דדוקא במרובע הוא דשרו רבנן בית סאתים בשלא הוקף לדירה ור' יוסי ס''ל אפילו אורכה כשנים ברחבה שרי כשהיא בשיעור בית סאתים על בית סאתים ולא בעינן מרובעת ארכה כרחבה דוקא והלכה כר' יוסי. אבל אם היה ארכה יתר על שנים כרחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בה אלא בד' אמות דבית סאתים שלא הוקף לדירה שמותר לטלטל בכולו מחצר המשכן ילפינן ולא היה אלא ארכו כשנים ברחבו:

גמ' ר' אבהו בשם ר' אלעזר במתלקטת סאתים מבית כור הוא מתניתא. כלומר דלאו בית כור ממש התיר אלא במתלקט מקום בית סאתים מתוך בית כור שהיה הבית כור כמדרון ומתלקט מתוכה כשיעור בית סאתים בפ''ע מקום מישור:

והא תני. בניחותא תניא בכלאים נמי הכי ותוספתא היא בכלאים פ''ב כמה היא מידת בית רובע שאמרו בכלאים עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעת ר' יוסי אומר אפילו ארכה כשנים ברחבה:

ור' יוסי וכו' הדא מסייעא לר' יונתן. דחצר המשכן ארכו כשנים ברחבו:

פיסקא ר' אליעזר אומר וכו'. תני ר''א אומר וכו' והדא פליגא על דר' יונתן. כלומר למאי דס''ל לר''א א''כ פליג הוא על הא דרבי יונתן דקאמר לעיל מחצר המשכן למדו:

כבית דירה עביד לה ר' יהודה. לא דפליג על סמוך לעיר אלא למאי דקאמר ר' יהודה בן בבא ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה עלה הוא דקאמר בור ושיח וכו' נמי סגי דעביד לה כבית דירה:

מחלפא שיטתיה דר' יהודה. על הא דקאמר ר' יהודה במתני' אפילו אין בה אלא בור וכו' קאי דקס''ד דר' יהודה פליג נמי אסמוכה לעיר דמתיר ר' יהודה בן בבא וקאמר איהו דבור או שיח וכו' מתירין את הגינה והקרפף אבל לא סמוך לעיר והא תמן לקמן בפ''ד דביצה קאמר איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר והכא הוא אמר הכין בתמיה:

ובקשתי לי חבר. אם שמע איזה מהן לג' דברים הללו ולא מצאתי ואין הלכה בכל אלו ג' דברים דגבי גינה וקרפף שלא הוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים ובאנשי חצר אסור ביתו אף להם וערקבנין לאו מרור הוא ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח:

בעקרבנין בפסח. משום מרור והוא סיב עבה הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה ובו טעם מרור:

וכן שמעתי ממני אנשי חצר וכו'. וביטל רשות חצרו להן וקסבר המבטל רשות חצרו רשות ביתו נמי ביטל והרי הוא כאורח אצלם והלכך להם מותר אף רשות ביתו אבל לו אסור להכניס ולהוציא מביתו ואע''ג דהוי כאורח לגבייהו מפרש בגמרא הכא דמשום קנס הוא:

מתני' א''ר אילעאי שמעתי מר''א. בגינה וקרפף דלעיל אפי' היא כבית כור:

ר''ע אומר אפי' אין בה וכו'. ולא הוקף לדירה שרי עד בית סאתים אבל בהוקף לדירה אפילו טובא נמי שרי ות''ק דאמרו לו במתני' דלעיל נמי כוותיה ס''ל בהוקף לדירה אלא בשלא הוקף לדירה דת''ק שרי בית סאתים ור''ע לא שרי אלא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ואיכא בינייהו דבר מועט מה ששבעים ושיריים וכו' פחות הוא מבית סאתים והלכה כת''ק בהא דעד בית סאתים שרי בשלא הוקף לדירה דמחצר המשכן ילפינן כדמפרשינן בגמ':

אלא בור וכו'. כלומר אחד מהן כבית דירה חשיבא:

ר''א אומר אם היה אורכה וכו'. דס''ל דדוקא במרובע הוא דשרו רבנן בית סאתים בשלא הוקף לדירה ור' יוסי ס''ל אפילו אורכה כשנים ברחבה שרי כשהיא בשיעור בית סאתים על בית סאתים ולא בעינן מרובעת ארכה כרחבה דוקא והלכה כר' יוסי. אבל אם היה ארכה יתר על שנים כרחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בה אלא בד' אמות דבית סאתים שלא הוקף לדירה שמותר לטלטל בכולו מחצר המשכן ילפינן ולא היה אלא ארכו כשנים ברחבו:

מתני' בכל מערבין. עירובי תחומין אבל עירובי חצרות אין מערבין אלא בפת שלימה בלבד:

ומשתתפין. שיתוף מבואות בין בפת בין בשאר אוכלין:

חוץ מן המים. בפני עצמו ומן המלח בפ''ע אבל אם עירב מים עם מלח נעשה כמורייס ומשתתפין ואמרינן התם בגמרא דהאי בכל לאו דוקא שאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ דהכא תנן בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח ואיכא נמי כמהין ופטריות שאין מערבין. ומשתתפין בהן דלא חשיבי אוכלין:

והכל נלקח בכסף מעשר. כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך:

חוץ מן המים ומן המלח. לפי שאינן גידולי קרקע ואימעוט מפרט המפורש בתירה בבקר ובצאן ביין ובשכר שהן אוכל ופירי מפירי וגידולי קרקע שהבקר והצאן נזונין וגדילין מן הקרקע הן יצאו מים ומלח שאינן גידילי קרקע:

הנודר מן המזון. סתם מזון חמשת המינין הוא דנקרא דזייני וסעדי והכא מיירי באומר כל הזן עלי הלכך אסור בכל מיני דזייני לפי שעה חוץ מן המים ומן המלח דלא זייני כלל:

מערבין לנזיר ביין. דאע''ג דלדידיה לא חזי לאחריני מיהת חזי וכן לישראל בתרומה משום דחזי לכהן:

סומכוס אומר אף בחולין לכהן בבית הפרס. לפי נוסחא דהכא וכדקאמר הכא נמי בגמרא א''כ סומכוס מוסיף הוא אדברי ת''ק ולא פליג אהא דקאמר לישראל בתרומה אלא דמילתא אחריתא קאמר וקמ''ל דאפי' לכהן מערבין בבית הפרס והוא שדה שנחרש בה קבר ומדבריהם גזרו בה טומאה והקילו בה שיהא יכול ליכנס לשם ע''י ניפוח שמנפח לפני רגליו ליזהר שלא יגע בעצם כשעורה שאינו מטמא אלא במגע הלכך מותר להניח עירובו של תחומין שם שהרי יכול הוא ליכנס במקום עירובו והרי הוא ועירובו במקום אחד וחולין דנקט משום דתרומה אסור לכתחלה להכניסה שם ואפי' ע''י בדיקה כדתנן בפרק י''א דאהלות בודקין לעושי פסח ואין בודקין לתרומה אלמא דבתרומה החמירו בה. אבל בנוסחת הבבלי לא גריס הכי אלא גריס סומכוס אומר בחולין ופליג את''ק דקאמר לישראל בתרומה משום דסבירא ליה לסומכוס דמידי דחזי לדידיה בעינן והא דלא פליג אלנזיר ביין משום דאפשר דמיתשיל אנזירותיה ויהא יין ראוי לו אבל תרומה אי מיתשיל עלה הדרא לטיבלה ואי אפשר לו לתקן בשבת ואפילו בין השמשות דאע''ג שאינו אלא משום שבות קסבר סומכוס דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות:

ולכהן בבית הפרס. מילתא אחריתא היא וסתמא דמתני' היא ולאו סומכוס קאמר לה וטעמא כדפרישית:

רבי יהודה אומר אפילו בין הקברות מפני שיכול לחוץ ולוכל. כלומר שיכול לילך שם ע''י מחיצה בינו לבין הקבר שלא יאהיל כגון שיכנס בשידה תיבה ומגדל דקסבר אוהל זרוק שמיה אוהל וחוצץ בפני הטומאה. ולמסקנא דהתם בפלוגתייהו דר' יהודה ורבנן מסיק הכי דכ''ע סברי אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו ואפי' במצות דרבנן והכא דטעמא דאין מניחין עירוב בבית הקברות משום דקניית עירוב כקניית בית הוא ובית הקברות אסור בהנאה הוא וכהן דנקט לאו דוקא אלא הוא הדין דבישראל פליגי ולהודיעך כחו דר' יהודה דאפילו בכהן שרי ובהא קמיפלגי דר' יהודה סבר דאע''ג דאסור להשתמש וליהנות בבית הקברות מותר להניח עירובו שם משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ואעפ''י שקניית עירוב בין השמשות הוא והעירוב משתמר שם כל יום השבת. וא''כ משתמש באיסור הנאה הוא שלא במקום מצוה שהרי כבר נעשית המצוה בין השמשות משום דקסבר ר' יהודה דלא איכפת ליה בהאי נטירותא ואינו חושש אם יאבד או יגנב העירוב לאחר שקנה לו בין השמשות הלכך לא מיקרי הנאה ורבנן סברי דניחא ליה בנטירותא שישתמר שם ומכיון שכבר נעשית המצוה בין השמשות נמצא נהנה הוא במה שמשתמר שם אח''כ והרי זה משתמש באיסורי הנאה שלא במקום מצוה ואין הלכה לא כסומכוס ולא כר' יהודה אלא כחכמים:

הדרן עלך עושין פסין

הויין סברי מימר בערקבנין. בלחוד הוא דקאמר בקשתי לי חבר ולא מצאתי והדר אשכחן ברייתא דתני על כולהון מהני ג' דברים הוא דקאמר:

אמר הריני מבטל רשות ביתי. אם אוף רבנן מודי. או דילמא לאו כל כמיניה לסלק נפשיה מביתיה וכן לר''א אם אמר בפירוש הריני מבטל רשות חצרי בלבד אי אמרינן לאו כל כמיניה משום דביתן בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי:

ר' שמי בעי. הקשה על האי טעמא עיקר עירוב דבר מדבריהם הוא וקונסין לו בשוגג לר''א שהרי שכח הוא:

קנס קנסו ר''א. מפני ששכח ולא עירב:

על דעתיה דר''א. דמבטל הוא רשות ביתו א''כ יעשה כאכסנאי ויהא מותר מביתו שהרי עכשיו ביתו כבתיהם:

רבנן אמרי אדם מבטל רשות ביתו וכו'. כלומר אם ביטל רשות ביתו בפירוש ביטל אבל אין אדם מבטל רשות חצירו להיות גם רשות ביתו בטל דמה שביטל ביטל ומה שלא ביטל לא ביטל ור''א ס''ל כשם וכו' כך מבטל רשות חצירו להיות בטל גם רשות ביתו דבביטל רשות חצירו את הכל ביטל:

ביתו אסור וכו' תמן רבנן. כלומר דהא דתנינן לקמן בפ''ו שאסור ביתו להן רבנן היא דקסברי המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו ברם הכא אליבא דר''א הוא דאמרינן ומפרש טעם פלוגתייהו: