אלא בור הרבים אין מימיו מצויין לכלות בור היחיד מימיו מצויין לכלות. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. כלומר רבים משגיחין על זה שיהא שם תמיד מים אבל היחיד אינו משגיח ושמא יפסקו המים והשתא ל''ק מבאר היחיד דמים חיים לא שכיחי דפסקי:

מעתה אפילו לבארו. של יחיד נמי ליחוש:

פיסקא. אחד באר הרבים וכו'. מה בין בור הרבים וכו' בור הרבים יש לו קול. אם נפסקו המים ומדכרי אהדדי שלא לסמוך על הפסין אבל של יחיד אין לו קול ואתי לידי תקלה:

תמן. גבי מבוי עומד רבה על הפרוץ שהרי יש לו שתי מחיצות מעלייתא ברם הכא בפסי ביראות פרוץ רבה על העומד והשתא ליתא נמי הא דרמינן דר' יהודה אדר' יהודה לעיל מההיא דפרק כל גגות דשאני התם דעומד מרובה הוא דאיכא שתי מחיצות מעלייתא ודרבנן אדרבנן נמי ל''ק דהכא בפסי ביראות מיהת איכא שם ארבע מחיצות:

מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי על הא דקאמר לחלק במבוי המפולש לר''ה בין עשר לשלש עשרה דר' אחא אמר וכו' כמה תהא פירצת המבוי על דעתיה דר' יהודה בשנפרץ לר''ה והשיב לו משלש עשרה כדשמעינן אליביה גבי פסי ביראות והכא אמר הכין לחלק כדלעיל א''כ פליגי הני רבנן ר' אחא ואבוה שהשיב כן לר' הושעיה:

כאן בעשר. גבי הא דתני ר' חייה בשאין במפולש אלא בעשר מיירי וכאן בפסי ביראות בשלש עשרה כדס''ל לר' יהודה במתני' דלעיל הלכך אוסר אם דרך הרבים מפסיקתן:

בכל אתר ר' אלעזר סמיך לר' חייא רובא. כלומר שהוא סומך על דבריו בכל מקום ותני ר' חייה כיצד מתירין רשות הרבים וכו' אלמא דר' יהודה ס''ל אפילו בר''ה סגי בב' מחיצות מדאורייתא ולחי או קורה מדרבנן בעלמא הוא והכא אמר הכין בתמיה דר' יהודה אוסר במפולשין לר''ה:

א''ר אלעזר אינה מוחלפת. כדמפרש ר' ירמיה דר''א סבר כהאי דמחלק רב יהודה אליבא דרבי יהודה דאמר הדא דתימר דמתיר ר' יהודה בגשרים המפולשין דוקא במפולשין לבקעה שהיא כרמלית. הואיל ואין כאן איסור דאורייתא אבל אם היו מפולשין לר''ה אסור ואכתי דרבנן אדרבנן לא מתרצא לר' אלעזר אלא דעדיפא מינה פריך ר' יוסי לקמן:

דתנינן תמן. סוף פרק כל גגות וכן גשרים המפולשין וכו' אלמא לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. וה''ה דקשיא דרבנן אדרבנן דהתם אוסרין והכא קאמרי א''צ וא''כ מחולפת השיטה היא:

גמ' א''ר יוחנן מחלפה שיטתיה דרבי יהודה. קשיא דידיה אדידיה:

דרבנן דקסרין אמרין. כלומר והכי נמי שמעינן מרבנן דקסרין דלא ס''ל לחלק גבי מבוי בין עשר לשלש עשרה אליבא דר' יהודה והא דקשיא מהאי דתני ר''ח אמתני' ואליבא דר' יהודה הכי הוא דשנינן:

שומירה. סוכת שומרים או בית דירה ואפ''ה בית סאתים היא דשרי טפי לא. וזהו לחומרא:

מתני' ועוד אמר ר' יהודה בן בבא. משום דשמעינן מיניה לעיל גבי פסין חדא לחומרא שאין עושין אותן אלא לבאר הרבים קתני הכא ועוד דאמר נמי מילתא אחריתא לחומרא דס''ל בגינה וקרפף אפילו מוקפין לדירה הן לא שרי אלא כשיעור בית סאתים שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים ומעט פחות מבית סאתים כדמפרש בגמרא:

אלא כן אנן קיימין לבור הרבים. כלומר אבור הרבים דקאמר ר' יהודה בן בבא דאינו ניתר בפסין הוא דמדייקינן וה''ק ודכוותה עושין פסין לביראות דקתני במתני' היינו לבאר הרבים בדוקא אבל לבאר היחיד לא. וא''כ מתני' כר' יהודה בן בבא מיתוקמא:

והא תנן אבל לבור היחיד וכו' דברי ר''ע. כלומר והרי בבור היחיד לא פליגי ר''ע ור' יהודה בן בבא דלכולי עלמא במחיצה דוקא וקא סלקא דעתין דמדמדייק לביראות דלא מיירי אלא בבארות אם כן אבאר לחוד הוא דקפיד ואפי' הוא של יחיד ניתר בפסין. והשתא מנא לך דמתני' כר' יהודה בן בבא הא אפי' באר היחיד נמי בכלל:

מתני' אמרה כן. דקתני עושין פסין לביראות משמע אבל לא לבורות אפי' הן של רבים:

חצר שהיא פתוחה לקרפף וכו'. כגון שהקרפף נפרץ במילואו לחצר ונשתיירו גיפופי בחצר מכאן ומכאן:

מהו לטלטל מקרפף לקרפף דרך חצר. שהחצר היא באמצע בין ב' קרפיפים:

הואיל והוא ראוי להתיר על ידי שיירא. כלומר הואיל והוא נעשה רה''י בשיירא שהתירו בה כדתנן בפ''ק גבי שיירא שחנתה בבקעה הלכך יש לו דין רה''י גמור והזורק מר''ה לתוכו חייב:

בעי. הקשה על זה לכשייתרצו שיירא. כלומר והאיך אתה משוה אותו רה''י משום הואיל ומותר בשיירא הרי אין כאן שיירא ולכשיתרצו לעשות כאן שיירא אז הוא דהוי כרה''י:

לאסור אסור וכו'. כלומר אלא לאו מילתא היא דלאסור לזרוק ולהוציא מר''ה לתוכו הוא דאסור מדרבנן הא חיוב חטאת אין כאן כדמסיים ואזיל:

מעתה מבוי וכו'. ול''ג כאן משלש עשרה ואגב שיטפא דלקמיה היא כלומר דלדידך תאמר גם במבוי שקורתו למעלה מכ' שהוא כשר לדעתיה דר' יהודה בריש מכלתין שאם זרק מר''ה לתוכו שהוא חייב בתמיה דלא אמר ר' יהודה אלא שלמעלה מכ' נמי כשר והרי הוא כשאר מבוי שתיקונו בקורה והזורק מר''ה לתוכו פטור כדאמרינן בפ''ק וכן במבוי שנפרץ דלדעתיה דר' יהודה פירצה יותר מעשר כשר עד שיהא נפרץ משלש עשרה כדאמרינן לעיל בהלכה ב' אליבא דר' יהודה ואם זרק מר''ה לתוכו חייב בתמיה אלא דהא ליתא:

קרפף שיש בו מידת סאתים וכו'. אם לא הוקף לדירה והאי אזלא כר' יהודה בן בבא דמתני' דבעי מוקף לדירה אפי' אין בו אלא בית סאתים והלכך אין מטלטלין בו אלא בד' אמות:

היו שנים בזה בית סאה כו'. וכגון שנפרצו זה לתוך זה:

מטלטלין בשני תשלומין לראשון. כלומר דמכיון שנפרצו זה לתוך זה הוי כקרפף אחד שאין בו בית סאתים שהרי השני בית סאה חסר אמה אחת ואפי' הוא משלים לראשון אין כאן שיעור בית סאתים הלכך מותר לטלטל מזה לזה בכולו ור' אילא בשם ר' יוחנן קאמר אין מטלטלין בשני תשלומין לראשון דהואיל וכל אחד ואחד בפ''ע הוא אע''פ שנפרצו זה לתוך זה לא אמרינן דליהוי השני משלים לראשון ולטלטל מזה לזה וחסר אמה אחת לרבותא אליבא דרבי אילא בשם רבי יוחנן נקט שאפי' אם תצרף אותם להיות שניהן כאחד אין כאן שיעור בית סאתים מ''מ מכיון שבתחלה הוקף כל אחד בפני עצמו אין זה משלים לזה להיות מותר לטלטל מזה לזה:

מודה רבי לא שאם היו שלשה בזה בית סאה וכו'. כלומר דאע''ג דבשנים זה אצל זה פליג ר' אילא מ''מ אשכחן גוונא שאפי' בשלשה מותר לטלטל מזה לזה עד תשלום השיעור בית סאתים וכגון שהיו שנים זה אצל זה והשלישי עומד כנגד שניהן כחצובה זו שיש לה ג' רגלים ופתוח הוא לשניהן נמצא השלישי הוא לכל אחד כשני להשלים השיעור בית סאתים ומותר לטלטל מהראשון שבצד זה להשני שהוא אצלו וכנגדו והוא שלישי בחשבון וכן מן זה שבצד זה להשלישי ולפי שהוא לכל אחד מהצדדים כשני משלים לראשון נקרא שני תשלומין לראשון:

כהדא דתני וכו'. והיינו דתנינן שיש כאן דבר קל בשבעים ושיריים על שבעים ושיריים במה שהוא פחות מסאתים על סאתים ולא יכלו חכמים לעמוד עליו ולהשלים לאלו הי''ט שלישים חסר תשוע עד שיחלק להד' רוחות שהן דבר מועט ביותר:

נשתייר שם תשעה עשר תלתולין חסר תשוע. השתא מסיים ומפרש כמה החשבון החסר דבר מועט של שבעים ושיריים על שבעים ושיריים במה שהוא פחות מסאתים על סאתים והן י''ט שלישים חסר תשוע שהרי אמרנו שחשבון שבעים ושיריים על שבעים ושיריים עולין ד' אלפים ותתקצ''ג שלימות ועוד שבע תשיעיות ובלתי השבע תשעיות היו פחותין שבעה מחמשה אלפים שהן סאתים על סאתים ושבעה הן כ''א שלישים. עכשיו תצרף השבע תשעיות עליהן ששה תשעיות הן שני שלישים ועוד חלק תשיעי וצא וחשוב שהחשבון מכוון שחסר מה' אלפים תשעה עשר שלישים חסר חלק תשיעי אחד:

צא מהן ארבעה תשועין לד' רוחות. תשועין היינו מחלקי תשעיות שצריך אתה לחלקן להשלישיות כולן כדי שנדע החשבון מכוון וכיצד בתחלה צריך אתה לחלק לכל השבעים אמה עם השיריים לשלישים ושבעים אמה לשלישים עושין מאתים ועשרה שלישים שכך הוא החשבון של שלשה פעמים שבעים ותצרף השיריים שהן שני שלישי אמה א''כ הם רי''ב שלישים ועכשיו צריך אתה לחשוב לפי חשבון הכפול באלו הרי''ב שהרי בכל אמה ואמה יש שיריים שני שלישים א''כ חשוב רי''ב פעמים רי''ב ותמצא מ''ד אלפים ותשעה מאות וארבעים וארבעה שלישים וזה פשוט וידוע ועכשיו תרצה לידע כמה אמות שלימות הן ואם יש עוד איזה דבר יותר מהאמות השלימות צריך אתה בתחלה ליקח חשבון תשעה מפני שבכל שליש ושליש יש שלשה תשעיות וג' שלישים שהן אמה שלימה יש בה ג' על ג' שהן תשעה תשעיות ועכשיו קח תשעה וחשוב לפי דרך חשבון החילוק הידוע בחכמת המספר ואמור כמה פעמים חלקי תשעה תמצא בסך המ''ד אלפים ותשעה מאות וארבעים וארבעה ותמצא ד' אלפים ותתקצ''ג אמות שלימות שהן כל אחד וא' תשעה תשעיות כמוזכר ועוד נוסף ז' חלקי תשעיות יותר מסך אלו השלימות צא וחשוב ותמצא כך. והיינו דקאמר צא מהן ארבעה תשועין לד' רוחות. שאע''פ שהיה יכול לחלוק הרפ''ה שלישים בעצמן לד' רוחות של השבעים שכך צריך לחלקן לפי שהן שבעים על שבעים וא''כ גם השיריים והן השלישים צריך אתה לחלקן ולסבבן בד' רוחות של השבעים וד' פעמים שבעים הן הן ר''פ מכל מקום צריך אתה לחלק הכל לשלישים ולחשוב כמה מהשלמים יש בכל שבעים ושיריים על שבעים ושיריים כדי שתמצא החשבון מכוון ומה שיש יותר מהשלימים והן השבעה תשעיות שאמרנו וא''כ אלו הצ''ג ושליש וז' תשעיות והן נקראין תשועין כלומר שנתחשבו לחלקי תשיעיות כאמור כשתחלק אותם לד' רוחות השבעים נשלם החשבון של שבעים ושיריים על שבעים ושיריים:

שובעין זימנין מן תרין תלתותין ושובעין זימנין וכו'. כלומר מתחלה צריך אתה לחשוב שני פעמים שבעים פעמים על שני שלישים לפי שיש כאן שבעים באורך ושבעים ברוחב ואח''כ נחלקן לד' רוחות וא''כ חשוב שבעים פעמים שני שלישים הן עושין מאה וארבעים שלישים ועוד שבעים פעמים שני שלישים והן מאה וארבעי' תצרפם והן מאתים ושמוני' שלישים שהן עושין תשעי' אמה ושלש אמה ושליש שהרי כשתחלק התשעים אמה לשלישים הן מאתים ושבעים שכך הוא החשבון של שלשה פעמי' תשעי' ושלש אמה ושליש שהן עשרה שלישין הרי מאתים ושמונים תצרפם עם החשבון של האמות שהן הכל ביחד ד' אלפים תתקצ''ג אבל עדיין צריך אתה לחלקם לתשעיות כדי שתדע אם האמות כולן מכוונות תו יש איזה חלקי תשעיות יותר כמו שיבוא:

ותנינן שבעים ושיריים ותני שמואל אמה ושני שלישי אמה שנו. כלומר הא דתנינן שבעים אמה ושיריים מפרש שמואל דכל אמה ואמה יש בה אמה ושני שלישי אמה והיינו שיריים. וא''כ צרוך אתה לחשוב ג''כ השני שלישין מכל אמה כמה הן:

שובעין מן שובעין הא חמשה אלפין פרא מאה. כלומר וכשתחשוב השבעים על שבעים בתחלה תמצא ד' אלפים תת''ק שהן מאה פחות מחמשה אלפים שכך הוא החשבון בהכאה כשתכפול ותאמר שבעים פעמים שבעים:

וחמשין זימנין מן מאה הא חמשה אלפין. חשבון של בית סאתים על בית סאתים כשתסבב בחמשים המאה ותאמר חמשה פעמים מאה הן עולין לחמשה אלפים:

גמ' רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מחצר המשכן למדו. הא דאמרו להתיר בית סאתים על בית סאתים גבי שבת ילפינן מדכתיב בחצר המשכן אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים והאי בחמשים מיותר אלא ה''ק קרא טול חמשים וסבב חמשים לשער בהן הלכות שבת והולך וחושב הש''ס כמה הוא החשבון אם אתה חושב לשער כשיעור בית סאתים על בית סאתים וממנו תדע כמה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים פחות מעט מזה כדלקמן: