Eirouvine
Daf 13b
משנה: עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת אַרְבָּעָה דְיוֹמְדִין נִרְאִין כִּשְׁמוֹנָה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שְׁמוֹנָה נִרְאִין 13b כִּשְׁנֵים עָשָׂר. אַרְבָּעָה דְיוֹמְדִין וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין גּוֹבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרוֹחְבָּן שִׁשָׁה וְעוֹבְייָן כָּל שֶׁהוּא וּבֵינֵיהֶן כִּמְלוֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע קְשׁוּרוֹת וְלֹא מוּתָּרוֹת אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת:
Traduction
On peut établir des clôtures de planches, pessoi, autour des puits (afin de puiser librement); et 4 planches doubles ( duw dwm[ ) aux angles représenteront 8 places, dit R. Juda; selon R. Meir, on en posera 8 équivalant à 12, savoir: 4 doubles (aux angles) et 4 droites (au milieu). Leur hauteur sera de dix palmes, la largeur de six, et l’épaisseur quelle qu’elle soit. L’intervalle sera suffisant au plus pour 2 attelages ayant chacun 3 bœufs, dit R. Meir; selon R. Juda, chaque attelage pourra être de 4 bœufs, bien entendu liés ensemble, non libres, mais de façon que l’un puisse entrer pendant que l’autre sort.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עושין פסין לביראות. שהן ברשות הרבים והביראות עצמן רה''י הן שעמוקין עשרה ורחבין ארבעה ואינו יכול למלאות מהן ולהוציא לר''ה עושין פסין שיהו הפסין הללו עושין לסביבות הבור רה''י וימלא ויוציא מן הבור ויניח שם ותכנס בהמתו ראשה ורובה וישקנה ופליגי ר' יהודה ור''מ היאך עושין:
ארבעה דיומדין נראין כשמונה. דיומדין כלומר ד' עמודין שכל אחד מחלו ארבעה נראה כשנים ומעמידין אותן בארבע זויות סביבות הבור נמצא כל אחד מהן נוטה לכאן ולכאן והרי לכל רוח ורוח שני אמות דופן אמה כנגד אמה ואע''פ שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח התירו לפסי ביראות בכך הואיל והד' זויות עומדות הן וחשוב כמחיצה:
רמ''א שמנה נראין כשנים עשר וכו'. לפי שצריך ארבעה פשוטין באמצע לכל רוח ודוקא כשיש פרוץ לכל רוח יותר מעשר אמות בהא הוא דקאמר ר''מ שצריך פשוטין באמצע אבל אם אין הפרוץ שבון דיומד לדיומד אלא עשר מודה ר''מ דבארבעה דיומדין סגי ור' יהודה מתיר אפילו בפרוץ יותר מעשר ביניהן עד י''ג אמה ושליש כדמפרש לקמן במתני'. וביותר מי''ג אמה ושליש מודה רבי יהודה שצריך פשוטין למעט הפרוץ והלכה כר' יהודה:
גובהן. של פסי דיומדין הללו צריך שיהו עשרה טפחים ורחבן ששה לכל צד מהן ועובין כל שהוא:
וביניהן. השתא מפרש לפלוגתייהו במה שנחלקו דלר''מ צריך שלא יהא הפרוץ ביניהן אלא כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר לפי שכל בקר ובקר שיעור רחבו אמתים פחות שליש ונמצא רוחב של ששה בקר עשר אמות ואם יש ביניהן יותר מזה אז צריך פשוטין ולר' יהודה השיעור בין דיומד לדיומד כשתי רבקות של ארבע ארבע בקר והן שלשה עשרה אמות ושליש וביותר מזה הוא שצריך פשוטין:
רבקות. הוא מרבק הבקר להכניסן בעול מלשון עגל מרבק:
קשורות ולא מותרות. שיעור כל מרבק הבקר כשהן קשורות זא''ז ולא תימא כעין קשורות אלא קשורות ממש ולהכי תני ולא מותרות וזו היא חומרא למעט הריוח שבין בקר לבקר:
אחת נכנסת ואחת יוצאת. כלומר אבל בהרבקות לא בעינן שיהא שם בצמצום בכדי שיהיו שתיהן נכסות ויוצאות כאחת אלא בכדי שתהא רבקה אחת נכנסת ואתת יוצאת וזו קולא היא שבכדי שיעור זה יש מעט רחב יותר לפי שעשר אמות לר''מ וי''ג ושליש לר' יהודה לא בעי' מצומצמות כל כך אלא אפי' שוחקות אבל בין בקר לבקר לא מקילינן לשער בכדי שיהא ריוח ביניהן דא''כ יתרבה הריוח ביותר לפיכך צריך שיהיו קשורות:
הלכה: עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת כול'. לְפִי שֶׁהַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד הוּא עוֹשֶׁה דִיוֹמְדִין. אַבָל לֹא פְשׁוּטִין. אוֹף הוּא מוֹכִיחַ עַל עַצְמוֹ מִשּׁוּם הוֹלָכַת הַבְּאֵר. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. הִגִּיעוּךָ סוֹף תְּחוּמֵי שַׁבָּת עַד אֵיכָן הֵן. שֶׁאִם עָשָׂה כֵן בְּמָקוֹם אֶחָד וְחָזַר וְזָרַק אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם עוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ. וְכָאן הֵיקַלְתָּה עָלָיו שֶׁיְּהֵא הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד. הֶחֱמַרְתָּה עָלָיו בְּדָבָר אַחֵר. שֶׁבְּכָל מָקוֹם עוֹשֶׂה פַס שֶׁלְאַרְבַּע טְפָחִים וְכָאן עוֹשֶׂה פַס שֶׁלְשִׁשָּׁה טְפָחִים.
Traduction
Comme la partie renversée dépasse celle qui reste debout, le transport y est interdit; on est donc tenu d’ériger de doubles planches, non des droites, et encore cette autorisation est seulement applicable à ce cas spécial, pour avoir la faculté d’aller au puits, non à d’autres cas. R. Zeira dit au nom de R. Eliézer:on peut en conclure à fond jusqu’où vont les règles relatives aux limites shabatiques, ou aux clôtures; car si l’on a érigé un tel enclos sur un emplacement public, et que de la rue l’on y jette un objet, l’on est coupable (45)Ci-dessus, (1, 8). d’avoir transporté d’un domaine à l’autre (c’est que l’enclos, même sur la voie publiques, a sa valeur propre). Voici la raison, dit R. Yossa, pourquoi la palissade devra avoir 6 p. de largeur: d’une part, l’on a accordé plus de facilités, en ce qu’au lieu d’avoir une plus forte part de mur debout que de rupture, l’inverse est aussi autorisé; par contre, on a aggravé la question de clôture, et au lieu d’une palissade de 4 p., celle-ci aura 6 p.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לפי שהפרוץ רבה על העומד וכו'. טעמא שלא התירו אלא בדיומדין הוא מפרש לפי שכאן הפרוץ מרובה על העומד הלכך צריך לעשות דיומדין לכל זוית וזוית שיהא נראה אמה אחת לכאן ואמה אחת לכאן:
אבל לא פשוטין וכו'. כלומר אבל לא סגי בארבעה פשוטין של שתי אמות לכל זוית וזוית שא''כ אין כאן בהיקף סביב לכל רוח ורוח הלכך הוא עושה דיומדין שאף הוא מוכיח על עצמו בכך משום הולכת הבאר וכלומר משום הלכות הבאר שבעשיית הדיומדין הוא שהתירו לפרוץ מרובה על העומד ודוקא בהלכות הבאר:
הגיעוך סוף תחומי שבת עד איכן הן. כלומר כאן הגיעוך ללמוד עד היכן הן סוף דיני גבולי שבת לענין טלטול וזריקה שאם עשה כן במקום אחר בר''ה שהקיף איזה מקום בדיומדין בד' זויות כעין פסי ביראות וחזר אח''כ וזרק ארבע אמות בר''ה בתוך ההיקף שעשה חייב דהוי כזורק ד' אמות בר''ה וקמ''ל דדוקא בפסי ביראות הוא שאמרו שבהיקף הד' דיומדין בהד' זויות נעשה כרה''י לכל מילי לענין שמותר למלאות מהבאר ולהוציא לתוך ההיקף וכן לענין הזורק מתוכו לר''ה או מר''ה לתוכו חייב אבל אם עשה כן במקום אחר בר''ה לא נעשה כרה''י והזורק בו חייב:
אמר רבי יוסה לפי שבכל מקום וכו'. טעמא שהצריכו שיהא הפס רחב ששה טפחים לכאן ולכאן הוא מפרש לפי שכאן היקלת להתיר אף בפרוץ מרובה על העומד מד' רוחותיו לפיכך החמרת עניו בדבר אחר שצריך פס של ששה טפחים לכל רוח ורוח:
Eirouvine
Daf 14a
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. לֹא הִתִּירוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לְעוֹלֵי רְגָלִים בִּלְבַד. רַב אַבִּין אָמַר. בִּשְׁעַת עוֹלֵי רְגָלִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בֵּן רַב יִצְחָק. מִפְּנֵי עוֹלֵי רְגָלִים. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתַא אָֽמְרָה כֵן. עוֹשִׂין פַּסֵּי לְבֵירִיוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה. וְהָא תַנִּינָן. מְמַלְּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת מִבּוֹר הַגָּדוֹל כול'. מִפְּנֵי מַה מְמַלִּים מִבְּאֵר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁעָלָה יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה וְחָנוּ עַל אוֹתָהּ הַבְּאֵר. וְהִתָנוּ עִמָּהֵן הַנְּבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁיְּהוּ מְמַלִּים מִבְּאֵר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב. לֹא כָל בְּאֵרוֹת הַקַּר הִתִּירוּ. אֶלָּא אוֹתָהּ בְּאֵר שֶׁחָנוּ עָלֶיהָ בִּלְבַד. 14a כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר וָכֹה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר. רִבִּי אֶבְדַיְמָא דְחֵיפָה הּוֹרֵי בְחֵיפָה. רִבִּי יִרְמְיָה הוֹרֵי בְחֶלֶף בְּפַסֵּי בֵירָאוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה.
Traduction
R. Jérémie dit au nom de Rav: l’apposition des planches autour des puits aura été autorisée seulement pour préserver ceux qui vont à Jérusalem aux jours de grandes fêtes. Selon R. Abin, c’est seulement permis à ce moment (non plus de nos jours); selon R. Jérémie au nom de R. Samuel b. R. Isaac, on l’a permis à cause d’eux, et l’autorisation subsiste toujours. En effet, dit R. Ezra en présence de R. Mena, notre Mishna prouve qu’il en est ainsi, puisqu’elle permet d’établir des planches autour des puits, en s’exprimant au présent. Cependant il a été enseigné (46)Tossefta à ce, 8, et ci-après, (10, 12).: Le samedi, on tire de l’eau du puits à roue, et aux autres jours fériés on en tire du grand puits, ou du puits des eaux fraîches, parce que lors du retour d’Israël venant de la captivité et de leur arrêt auprès d’un certain puits, les prophètes qui se trouvaient au milieu d’eux (Aggée, Zacharie et Malachie) leur firent adopter la convention qu’aux jours de fête on aurait recours au puits d’eau fraîche, à l’aide d’une poulie; et ce n’est pas à dire que c’est permis partout, car lesdits prophètes n’ont pas autorisé tous les puits, mais seulement celui qui se trouvait situé au milieu du campement. Or, il est dit à ce sujet, celui-là seul était autorisé, aucun autre (et, de même ici, la clôture du puits n’est permise qu’à ceux qui se rendent à Jérusalem, non plus de nos jours). R. Abdima de Hipa enseigna dans sa localité, ainsi que R. Jérémie à Halaf, qu’il est permis de nos jours d’établir des planches autour des puits.
Pnei Moshe non traduit
ר' אבין. ורבי ירמיה פליגי בהא דקאמר רב שלא התירו אלא לעולי רגלים דלמר בשעת עליית הרגל בלבד הוא שהתירו ולמר מפני עולי רגלים התירו ולאו דוקא בשעת עלייתן בלבד אלא כשהתירו כך לעולי רגלים הותר אף בזמן הזה:
מתניתא אמרה כן. תנינן בחדא ברייתא בהדיא כר' ירמיה בשם ר' שמואל עושין פסין לביראות אף בזמן הזה:
והא תנינן. לקמן בשלהי מכילתין ממלאין וכו' ומבאר הקר בי''ט ומפרשינן התם מפני מה אמרו להתיר למלאות בגלגל מבאר הקר בי''ט ולא גזרינן משום עובדא דחול או שמא ירבה למלאות ולהשקות את גינתו אלא כשעלו ישראל מן הגולה בימי עזרא וחנו על אותו הבאר שהיו בו מים חיים ולכך נקרא באר הקר. והתנו עמהן הנביאים שהיו ביניהם להתיר לעולם שיהיו ממלאין מבאר הקר הזה בגלגל בי''ט ואמרינן התם עלה לא כל בארות הקר התירו אלא אותו הבאר שחנו שם בלבד. והשתא כמה דאת אמר תמן מה שהותר הותר ולא במקום אחר והכא נמי מה שהותר הותר לעולי הרגלים בלבד ולא כהאי ברייתא דתני עושין פסין לביראות אף בזמן הזה:
הורי בחיפא. וכן רבי ירמיה הורה בחליף כהאי ברייתא להתיר פסי ביראות בזמן הזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source