תַּנָּה רִבִּי חֲלַפְתַּא בֶּן שָׁאוּל. תַּכְשִׁיטִין אָסוּר לְשַׁלְּחָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְשַׁלְּחָן. הָא לְלוֹבְשָׁן מוּתָּר. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. אֶת הַפִּינַקְס אֶת הַקַּרְקָּשׁ אֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְלוֹבְשָׁן. דְּתַנִּינָן. כָּל שֶׁנֵּיאוֹתִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ׃ אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְלוֹבְשָׁן. יְהֵא מוֹתָּר לְשַׁלְּחָן. מָהוּ הָדָא דְתַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. אֶת הַפִּינַקְס אֶת הַקַּרְקָּשׁ אֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. בְּשֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם תּוֹאַר כֶּלִי. 9b עַד כְּדוֹן בִּתַכְשִׁיטִין שֶׁלְּזָהָב. וַאֲפִילוּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּכֶסֶף. וְאָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אָסוּר. וְאָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֹאשָׁהּ וְסוֹפָא. טַלְייָן דַּקִּיקִין הֲווֹן מִתְרַבְּייָן בְּדָֽרְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. אֲתָא וְשָׁאַל לָרִבִּי זְעורָה. אֲמַר לֵיהּ. לָא תֶאֱסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תנה ר' חלפתא בן שאול תכשיטין אסור לשלחן וכו'. כל זה עד סוף הפרק כתוב היא לעיל בשבת פ' במה אשה בהלכה א' ופרשתי שם:
הדרן עלך ביצה שנולדה
משנה: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַׁבָּת. אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַבְשִׁילִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תַּבְשִׁיל אֶחָד. וּמוֹדִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִילָּה. שִׁייֵר הֶימֶּינּוּ כָל שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחלה מי''ט לשבת. כלומר שלא יהא תחלת בישולו ועיקרו לשם שבת אלא תחלת בישולו יהא לשם י''ט ומה שמותיר יהא לשבת:
ועושה תבשיל מעי''ט וכו'. שעושה לשם עירובי תבשילין וטעמא משום כבוד שבת הוא שמתוך שמערב י''ט הוא זוכר להשבת יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת משום טרדת י''ט. ולאית דאמרי משום כבוד י''ט היא כדי שיראו שאין אופין ומבשלין מי''ט לשבת אא''כ התחיל מערב י''ט ומה שהוא עושה בי''ט כגומר הוא ק''ו מי''ט לחול שאין אופין ומבשלין כל עיקר ומברכין על עירובי תבשילין כדרך שמברכין על עירובי חצירות ומזכה ע''י אחר לכל מי שהוא רוצה לסמוך עליו בעירוב זה ואפי' שלא מדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו:
וב''ה אומרים תבשיל אחד. ומיהו מוכח לפי המסקנא דהתם דאף ב''ה מודו דבעי פת ובשר או דג וכן הלכה:
אכלו או שאבד. אותו תבשיל שעשה וקודם שבישל כל צרכי שבת:
שייר הימנו כל שהוא סומך עליו. לבשל בישולו בי''ט לצורך השבת. ובין בתחלה ובין בסופו אין עירובי תבשילין פחות מכזית. ואם התחיל עיסתו ונאבד עירובו גומר הוא מה שהתחיל:
הלכה: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כול'. כָּתוּב אֵ֣ת אֲשֶׁר תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמַר. אוֹמִין עַל הֶאָפוּי וּמְבַשְּׁלִין עַל הַמְבוּשָּׁל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין עַל הַמְבוּשָּׁל. מַה טַעַמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר. אֵ֣ת אֲשֶׁר תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר תְּבַשְּׁלוּ֙֙ בַּשֵּׁ֔לוּ. מַה טַעַם דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אֵ֣ת אֲשֶׁר תֹּאפ֞וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. אַתְיָה כְמָאן דְּאָמַר. בְּמָרָה נִיתְנָה הַשַּׁבָּת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בְּאָלוּשׁ נִיתְנָה הַשַּׁבָּת. עוֹמְדִין בְּאָלוּשׁ וּמַזְהִירִין בְּאָלוּשׁ. אִיתָא חֲמִי. דְּבַר תּוֹרָה הוּא אָסוּר. וְעֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מַתִּירִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הוּא אוֹפֶה וּמְבַשֵּׁל מִיּוֹם טוֹב לַחוֹל. אִיתָא חֲמִי. מַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. וְאֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי אִילָא. וְלָמָּה מַצִּיעִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. וְיֹאפוּ אוֹ יְבַשְּׁלוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. אֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין מִלֵּיְלֵי שַׁבָּת לַשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה מציעין וכו'. כלומר שאני הצעת המטות שהרי אפי' מלילי שבת לשבת מציעין שאין כאן משום מלאכה:
גמ' כתיב את אשר תאפו וגו' ר''א אומר אופין על האפוי וכו'. מכילתא פ' בשלח בפסוק ויהי ביום הששי לקטו וגו':
את אשר תאפו אפו וכו'. משמע שאין אופין אלא על האפוי וכו' ועל י''ט שחל להיות ע''ש קאי והכי קאמר בהדיא במכילתא ומכאן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה:
מ''ט דר' יהושע. הא מדכתיב את אשר תאפו אפו משמע שעל אפוי הוא שאופין ואין אופין על המבושל:
את אשר תאפו. חסר כאן וה''ג במכילתא שם ר' יהושע אומר מי שהיה רוצה אפוי היה מתאפה לו והרוצה מבושל היה מתבשל לו. וכלומר שאין ללמוד מכאן מריבוי הלשון בהכתוב שלא נאמר אלא לרמז על דרך הנס שנעשה להם:
אמר ר' לעזר. הוא ר''א אמורא:
אתיא כמ''ד במרה ניתנה השבת. על סדר המקראות קאי ואגב דנקט בהאי קרא את אשר תאפו קאמר נמי להא. דבכתוב בפרשת המן משמע שנאמר זה ביום הששי אחר שירד להם המן באחד בשבת באותו שבוע וזה היה באלוש וכדכתיב בסדר המסעות ויסעו ממרה ויבאו אילימה ויסעו מאילים וגו' ויחנו במדבר סין ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ויסעו מדפקה ויחנו באלוש ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים וגו' והמן ניתן להם במדבר סין כדכתיב בפרשת בשלח ויסעו מאילים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין בט''ו יום לחדש השני וגו' ושם ניתן להם המן ובשבת שאחריו היו באלוש והשתא קאמר דלהאי מ''ד שבמרה ניתן להם השבת וזה היה קודם לאילים ולמדבר סין שפיר נאמר האי קרא כדכתיב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד וגו' ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה' מחר את אשר תאפו אפו וגו' משום שכבר הוזהרו על השבת כשהיו במרה והיינו דקאמר להם משה הוא אשר דבר ה' וגו' אבל למ''ד באלוש ניתנה השבת א''כ לא מיתוקמא שפיר הכתוב הזה שהרי עכשיו עומדין היו באלוש ומזהירן באלוש בתמיה דהיכי שייך לומר להם הוא אשר דבר ה' וגו' הרי עדיין לא נצטוו על השבת מקודם:
איתא חמי. ומתמה הש''ס בא וראה אם דבר תורה הוא אסור לתקן מי''ט לשבת כדדרשי לה מקראי ועירובי תבשילין מתירין בתמיה וכי אתי תקנתא דרבנן לעקר איסור דאורייתא:
א''ר אבהו וכו'. כלומר באמת אין כאן אלא תיקוני מילתא בעלמא. ובדין היה שיהו אופין ומבשלין מי''ט לשבת אלא שאם אתה אומר כן אף הוא אופה ומבשל מי''ט לחול והואיל ואינו אלא משום גזירה בעלמא מהני תקנתא דעירובי תבשילין דהויא ליה כמתחיל לבשל מערב י''ט ובי''ט גומר הוא:
איתא חמי. בא וראה הלא מותר להיות מציעין את המטות מי''ט לשבת כדתנן בסוף פט''ו דשבת וא''צ שום תקנה לכך ואין אופין וכו' מבלתי תקנתא דעירובי תבשילין בתמיה:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ לוֹמַר. עָלַי וְעַל מִי שֶׁלֹּא עִירֵב. הֲרֵי שֶׁלֹּא עִירֵב. אֲחֵרִים שֶׁעִירְבוּ מוּתָּרִין לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. רִבִּי זִרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. בִּמְזַכֶּה לָהֶן מִשֶּׁלּוֹ. דִּי לֹא כֵן. נִמְצְאוּ עוֹשִׂין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. לֹא עִירֵב וְלֹא עִירְבוּ לוֹ אֲחֵרִים. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. צוֹלֶה לוֹ דָגָה. רַב חוּנָה אָמַר. מְחַמֵּם לוֹ חַמִּין. שְׁמוּאֵל אָמַר. מַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מְמַלֵּא לוֹ חָבִית שֶׁל (יַיִן) [מַיִם] וּמַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהִדִּיר אֶת בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְהִתִּיר לוֹ לְמַלְאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁלְמַיִם וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי שלא עירב. ולא עירבו אחרים עליו. אחרים שעירבו לעצמן מותרין לעשות לו בי''ט משלו:
צריך לומר וכו'. המערב עירובי תבשילין ורוצה שיסמכו אחרים על עירובו צריך לומר בפירוש עלי ועל מי שלא עירב לעצמו:
במזכה להן משלו. שהוא מזכה עיסתו שלו להם ואז מותרין לעשות לו מעיסתו משום דהוי כאילו הוא שלהם דאם לא כן נמצאת שעושין לו משלו לגמרי והרי הוא לא עירב:
לא עירב ולא ערבו לו אחרים. ואין כאן אחר שיעשה בשבילו על ידי שיזכה לו משלו:
צולה לו דגה. דג קטן:
מחמם. כלומר אף מחמם לו חמין מי''ט לשבת אם אי אפשר לו בלא כך:
רִבִּי חִייָה רַבָּה עָלָה לְבֵיתוֹ. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַנְשִׁינָן מְעָֽרְבָה. אֲמַר לוֹן. אִית הָכָא טְלוֹפְחִין מִן אֶיתְמֹל. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִין. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ מִין אֶחָד. אִית הֲוָה בְהוֹן תַּרְדִּין. הָדָא אָֽמְרָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּזַיִת. אִית הֲוָה בְהוֹן שִׁיעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתְנוֹת. אָמַר רַב חִסְדָּא. תַּנַיי הֲוָה לוֹ לְרִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנשינן מערבה. שכחנו מלהניח עירובי תבשילין ואמר אם יש כאן עדשים שנתבשלו מערב י''ט ואמרו לו הן וסמך עליהן:
הדא אמרה אפי' מין אחד. אם שמעת מינה שאפי' בתבשיל אחד סגי וקאמר דלא הוא אלא אית הוה בהון תרדין וכשני תבשילין הן:
הדא אמרה אע''פ שאין בהן כזית. אם תשמע מינה שא''צ כזית שהרי לא חקר ר' חייא אם יש בהן כשיעור וקאמר אית הוה בהון שיעורא וידע ר' חייא מזה שנשתייר בהן כשיעור:
הדא אמרה א''צ להתנות. אם תשמע מינה שאין צריך תנאי כדין מי ששכח ולא עירב בי''ט של גליות אם נזכר ביום ראשון מתנה ויאמר אם היום קדש א''כ למחר חול וא''צ עירוב ואם למחר קדש היום חול והרי זה עירובי ולא שמענו כאן שהתנה ר' חייא ואם ס''ל שא''צ להתנות:
אמר רב חסדא. כך שמעתי תנאי היה לו לר' חייה הגדול שבאמת התנה על עירובו זה:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַדָּגָה וְעַל הַבֵּיצָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ. שֵׁבֵּית שֵׁמַּי אוֹמְרִים. תַּבְשִׁיל אֶחָד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם פִּי[רְפֵּר] בֵּיצָה עַל גַּבֵּי מְלִיחַ. אוֹ שֶׁחִיתֵּךְ קֶפַלוֹט תַּחַת הַדָּג. אוֹ שֶׁבִּישֵּׁל שְׁנִי מִינִין בִּקְדֵירָה. שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. וַהֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאם פירפר ביצה. מבושלת בפני עצמה ע''ג המליח וכו' דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והן ב' תבשילין:
הלכה כדברי התלמיד. זהו רשב''א דברייתא ואליבא דב''ה:
תני. בתוספתא פ''ב דלא כתנא דמתני' הא דאמר רשב''א וכו':
רִבִּי כַהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. תַּנֵּי 10a אֵין עוֹשִׂין מְיּוֹם טוֹב לְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב. וְהָא תַנִּי. מְמַלְּאָה הִיא אִשָּׁה [קְדֵירָה] בָשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת. קוּמְקוּם שֶׁלְחַמִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ אֶלָא כוֹס אֶחָד. אֲבָל פַּת אֵינוֹ אוֹפָה אֶלָּא צוֹרְכָהּ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְמַלְּאָה הִיא אִשָּׁה אֶת הַתַּנּוּר פַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת יָפָה בְשָׁעָה שֵׁהַתַּנּוּר מָלֵא. דְָּרַשׁ רַב חוּנָה כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי יוֹחָנָן לְטִיבֵּרָאֵי כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. הֲוָה דָרַשׁ לְהוֹן לַהֲלָכָה וְאִינּוּן סָֽבְרִין לְעוּבְדָא. אִית דְּבָאִי מֵימַר. לְעוֹבְדָא דָרַשׁ לְהוֹן. אֲתוֹן וּשְׁאָלוּן לֵיהּ דָרַשׁ לְהוֹן לַהֲלָכָה. חָזַר דָרַשׁ לְהוֹן. וְלָא יָֽדְעִין אִין לַהֲלָכָה אִין לְעוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדִּי. הוֹרֵי רִבִּי אַבָּהוּ כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד שלא יערים. ויבשל הרבה כדי שיותיר לחול:
מתניתא דר' שמעון בן אלעזר. לאו הכא הוא דקאי אלא על מתני' דפ''ק דחלה הוא דקאי ושם היא דשייכא וגריס התם נמי להא דלקמן. דתנינן שם בהלכה ח' עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת בחלה וכו' ונעשית בי''ט וקאמר עלה מתני' דרשב''א היא כלומר דכוותיה נמי אתיא האי מתני' שאע''פ שיש בה קצת צורך לעצמו וכרשב''א דלקמן אפ''ה אם אין הרועים אוכלים ממנה אינה נעשית בי''ט:
תני. בתוספתא פי''ב דמכלתין:
והא תני וכו'. סיומא דתוספתא היא וה''ג התם אבל ממלאה היא אשה קדירה וכו':
תני. ותני עלה רשב''א אומר וכו' ומסיים שם אין עושין לא לאכילת נכרים ולא לאכילת כלבים והשתא מתני' דחלה דאמרה שאם אין הרועים אוכלים ממנה אינה נעשית בי''ט ואע''פ שיש בה לצורך עצמו שיהא התנור מלא ותהא הפת הנאפית עמה לצרכו נאפית יפה אפ''ה אינה נעשית וזהו נמי כרשב''א שאפי' בכה''ג ס''ל שאין עושין בי''ט מה שאין בו צורך אדם אלא לאכילת כלבים בלבד הוא:
אית דבעי מימר. שבתחלה דרש להם למעשה כרשב''א וכשבאו אח''כ לשאלו בשעת מעשה חזר בו ואמר לא אמרתי אלא להלכה ולא למעשה ושוב דרש להם סתם כרשב''א ולא ידעו אם להלכה אם למעשה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source