בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִיעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר. מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמֻּתִי הוּא. חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי שמוקצה הוא ביותר ולפיכך עד שינענע בידו מעי''ט:
וכי ר''א לאו שמותי הוא. בתמיה הלא מתלמידי ב''ש הוא והכי אמרינן בכל מקום דר''א מב''ש הוא א''כ ס''ל לב''ש הכי ואמאי אמרו כאן לא יטול אא''כ עשה מעשה ונענע מבעוד יום:
ב''ש אומרים לא יטול וכו'. מחלפה שיטתון דב''ש דתנינן תמן. לקמן ספ''ד ועוד אמר ר''א וכו' ויאמר מכאן אני אוכל למחר אלמא דבהזמנה בעלמא סגי:
הלכה: יְהוּדָה בְרִבִּי חִייָה נְפַק לִבְרָא. שְׁאַלוּן לֵיהּ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה מָהוּ. אֲמַר לֹון. שְׁרֵי. כַּד דְּאָתָא גַּבֵּי אָבוּהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה מַעֲשֶׂה בָא לְיָדֶיךָ. אָמַר. הִיתַּרְתִּי לָהֶן סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. וְאָקִים תַּנָּייֵהּ קוֹמוֹי וְתַנָּא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּסוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ. אֲבָל בְּסוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אָסוּר. מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ אִם עָשָׂה הוּא מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל כְּחִישִׁין הֵן. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ יָכוֹל הוּא לַעֲמוֹד 5b עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לָעֲלִייָה. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לְשׁוֹבָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סולם של שובך וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וכלומר הא דהתירו בסולם של שובך אע''פ שלפעמים משתמש הוא בו לעלות לעליה אפ''ה מותר וכן סולם של עליה אע''פ שלפעמים הוא עולה בו לשובך אסור דבתר מילתא שעומד לכך אזלינן:
א''ר יוסי בר' בון וכו'. כצ''ל סולם של שובך אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו סולם של עליה יכול הוא לעמוד עליו ולעשות מלאכתו. וחילופי תיבות יש כאן בספרי הדפוס. ויש לפרש נמי לפי הכתוב לפנינו ולשון בתמיה הוא וכי זה יכול הוא לעמוד עליו בשעת מלאכה וזה אינו יכול לעמוד עליו. וכלומר דר' יוסי בר' בון נמי מפרש לטעמא דמחלקינן בין של שובך לשל עליה ומוסיף הוא בזה דלא צריך להאי דר' יעקב בר אחא שעומד מתחלה לכך אלא דהיינו טעמו כל שהוא ראוי לעמוד עליו ולעשות מלאכה חששו בו מפני מראי' העין שיאמר לעשות מלאכתו הוא צריך הלכך סולם של שובך שאינו ראוי לעמוד עליו ולעשות מלאכתו התירו בו לטלטלו משובך לשובך דליכא ביה משום מראית העין אבל סולם של עליה שחזק הוא ויכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו על הגג חששו בו ואסרוהו:
כחישין הן. על השליבות קאמר וכלומר שבזה ניכר שהוא של שובך וכדפרישית:
סולם של שובך אם עשה הוא מלאכתו מאתמול כחישין הן. כלומר דהיינו טעמא דשל שובך שרו ב''ה משום דניכר הוא שאינו עומד למלאכה שאם עושה בו איזה מלאכה אינו יכול מפני שהשליבות שלו כחישין הן חלושין ואינן סובלין משא אבנים כדי להעלותן ולתקן גגו והיינו דקאמר מאתמול כלומר שאינו מתוקן לכך לעשות בו מלאכה לא קודם י''ט ולא מעולם ולא אתי למיחשדיה ולומר להטיח גגו הוא דצריך אבל סולם של עליה שעומד הוא לעולם לכך ועושה בו מלאכתו מאתמול וכן כל יום ויום אתו למיחשדיה שיאמרו שהיום ג''כ שהוא רואה שגגו אינו מתוקן ומטלטלו כדי להטיח גגו והלכך אסור:
ואקים תניי קומוי. העמיד תנא אחד לפניו ותני ליה הך ברייתא בד''א דב''ה מתירין בסולם של שובך וכו':
גמ' יהודה בר חייה נפק לברא. הלך מחוץ לעיר בין הכפרים:
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל׃ מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר. מִכָּן וְעַד כָּאן: וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵן. עוֹד אִינּוּן אִית לָהוֹן חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לֵוִי מַקַּשׁ עַל שׁוֹבְכֵיהּ. וְאָמַר. יִזְכֶּה לי שׁוֹבְכִי לְמָחָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי בר' בון. כך היה מנהגו של לוי שהיה מקיש על שובכו מבעוד יום ואמר יזכה לי שובכי למחר מה שארצה ליטול ממנו דס''ל שא''צ לפרוש ולומר זה וזה אני נוטל:
ומשני עוד אינון אית להון וכו'. כלומר דודאי גם לרבנן צריכין אנו לסברא זו דחומר הוא בבעלי חיים יותר מבמוקצה דפירות מיהו בהא פליגי דלר''א יש ברירה ולרבנן אין ברירה:
ב''ה אומרים וכו'. ופריך אכתי מחלפה שיטתון דרבנן דתמן דפליגי אדר''א ואומרים עד שירשום ויעשה סימן ויאמר מכאן ועד כאן אני אוכל למחר ונהי דמחמרי מדר''א מיהת סברי דבסימן מכאן ועד כאן סגי אע''פ שאינו פורש אלו הפירות ואלו הפירות אני אוכל למחר והכא קסברי ב''ה דמיהת צריך שיפרוט ויאמר זה וזה אני נוטל והא רבנן דר''א לא פליגי אדב''ה:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. כְּשֶׁהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי קִינִּים. אֲבָל אִם אֵין שָׁם אֶלָּא קַן אֶחָד לֹא בְדָא. וְהָא תַנִּינָן. אִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין: [אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן.] בְּשֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא גוֹזָל אֶחָד. [קַן אַחַת שְׁחוֹרים בִּלְבַד.]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בר' בון. דממתני' לא שמעינן בהדיא דבקן אחד מותרין דאימא דה''ק אם אין שם אלא הן היינו אלא גוזל אחד או ב' גוזלות כפי שהזמין אי נמי אפי' בקן היינו שאין שם אלא קן אחד שחורים בלבד אלו שהזמין הלכך הוא דלא חיישינן למידי ואשמעינן ר' יודן שאפי' אין לו סימן באלו שהזמין אם אין שם קן אחר דאיכא למיחש מאותו קן אחר באו לכאן מותרין דלא חיישינן דילמא מעלמא אתו:
אמר רב יודן הדא דאת אמר. בסיפא דמתני' בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין דוקא כשהיו שם שתי קינין דחיישינן שמא מקן אחר באו לכאן והרי לא הזמין אותם אבל אם אין שם אלא קן אחד לא בדא אמרו אסורין דלא חיישינן דלמא מעלמא אתו. ופריך והא תנינן בהדיא אם אין שם וכו' ומאי קמ''ל רב יודן:
הלכה: [ה]: מַתְנִיתָה דְרִבִּי. דְּתַנֵּי. מָאתַיִם וּמָצָא מְנָא. [מְנָה מוּנַח] (הַמְּנָה נוּטֶָּל) [וּמְנָה מוּטָּל]. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חוּלִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּזָוִית זוֹ. וּמָצָא בְזָוִית אַחֶרֶת. הֲרֵי אֵילּוּ חוּלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דִּרִבִּי הִיא. דְּתַנֵּי. מָאתַיִם וּמָצָא מְנָא. [מְנָה מוּנַח] (הַמְּנָה נוּטָּל) [וּמְנָה מוּטָּל]. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חוּלִין. חָזַר וְאָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שַׁנְייָא בַגּוֹזָלִים שֶׁדַּרְכָּן לִפְרוֹחַ. וְהָא תַנָּא רִבִּי חֲלַפְתָּא בַּר שָׁאוּל. הוּא הַדָּבָר בַּגּוֹזָלִים הוּא הַדָּבָר בַּבֵּצִים. הֲוֵי דִּרִבִּי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן. אָבִיו הִנִּיחַ וּבְנוֹ מָצָא. בְּרַם הָכָא. הוּא הִנִּיחַ הוּא מָצָא. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. הוֹרֵי רִבִּי בָּא בַּר זַבְדְּא בְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּהָדָא דְרִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הורי ר' בא בר זבדא במעשר שני כהדא דרבי. כסתמא דמתני' התם דאמרינן מנה מונח ומנה מוטל ושאני מתני' דהכא וכדאמרן:
אמר ר' יוסי וכו'. כלומר לעולם אימא לך דמתני' דהכא כדברי הכל היא דאתיא דתמן גבי מעשר אביו הוא שהניח ובנו הוא שמצא והלכך ס''ל לרבנן דהתם דאמרי' אביו בעצמו הוא שנטלן אח''כ ושכח מלומר לבנו והלכך אלו מעות שנמצאו הכל חולין הן ורבי ס''ל דאם איתא שאביו נטלן היה אומר לבנו ובהאי סברא הוא דפליגי התם אבל הכא הוא הניח והוא בעצמו מצא הלכך אפי' רבנן מודו דהשנים הנשארים הן הן הראשונים שהזמין ואחד מהן נשמט או נאבד ולפיכך הוא הדבר בגוזלות הוא הדבר בבצים דלא שייך למיחש כאן שמא ניטלו דאילו ניטלו היה ניטל כולן שהוא בעצמו המניח והוא בעצמו שמצא השנים הללו:
והא תנא ר' חלפתא. דאין חילוק בדינא דמתני' דהכא בין הניח וזימן גוזלות ובין בביצים שאם זימן והניח שלשה ביצים ומצא במקומן שנים שמותרין הן ולא חיישי' דשמא אחריני נינהו ונולדו בי''ט הן והשתא על כרחך דטעמא לא הויא משום דעשוין לפרוח דהא לא שייכא בבצים אלא הוי דעל כרחך דמתני' דהכא דרבי היא:
חזר. ר' יעקב ואמר דמתני' דגוזלות דהכא דברי הכל היא דשאני גוזלות שדרכן לפרוח והלכך אפי' רבנן מודו דאמרינן האחד הלך והשנים נשארו אבל גבי מעות דניטלין הן ס''ל דאמרי' הכל ניטל והני אחריני נינהו וחולין הן:
מאתים ומצא מנה הכל מעשר. דלא אמרי' המעשר ניטל הכל ואלו מעות אחרים הן אלא אמרינן מנה מעשר מונח ומנה ניטל וקאמר ר' יעקב דהאי מתני' נמי דרבי דהתוספתא היא:
האומר לבנו מעשר שני בזוית זו ומצא בזוית אחרת הרי אלו חולין דאמרינן מעשר שני ניטל ומעות הללו חולין ואם אמר הרי שם מנה ומצא מאתים המנה השני חולין דלא אמרינן דכל המעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא אמרינן מנה מעשר מונח והשאר היא חולין:
תמן תנינן. בסוף פ''ד דמעשר שני. וגרסי' להאי סוגיא נמי שם:
גמ' מתניתא דרבי. דתני בתוספתא דמעשר שני פ''ה אם אמר לבנו הרי שם מאתים מעשר והלך ומצא מנה לא אמרינן דהמאתים ניטלו ומנה זו מעות אחרים הן ושל חולין אלא אמרינן מנה מונח ומנה ניטל והרי מנה זו מעשר וחכמים אומרים חולין דאמרינן מאתים ניטלו והני מעות אחריני נינהו ומתני' דקתני שלשה ומצא שנים מותרין לא אתיא אלא כרבי:
משנה: זִימֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה אֲסוּרִין. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מוּתָּרִין. 6a בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן אֲסוּרִין. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי אלו מותרין. וכגון שהן מדדין ואינן יכולין לפרוח וקמ''ל שאע''פ שיש שם שובך אחר קרוב לו בתוך חמשים אמה אם אין אותו שובך שוה בשורה אחת של שובך אלא עומד בקרן זוית אין חוששין שמא הן מאותו שובך לפי שכל הגוזלות כל זמן שאינן פורחין אלא מדדין ברגליהן אינן מדדין אלא כנגד הקן שלהם בשוה ואם רואין קניהן כשהופכין לאחוריהן מדדין ואם לאו אינן מדדין:
ואם אין שם אלא הן. שאין באותו שובך אלא קן אחד:
בתוך הקן. זימן אותן שבתוך הקן ומצאם לפני הקן ובתוך הקן לא מצא כלום הרי אלו אסורין:
שלשה ומצא שנים מותרין. דאמרי' האחד הלך והשנים נשארו ולא אמרינן כשם שהאחד הלך כך הלכו כולן והני אחריני נינהו ומשום דגוזלות עבידי דמנתחי אהדדי ואפי' כשהן מקושרין הלכך אמרינן דהני אינהו נינהו וחד מינייהו אזיל לעלמא:
שנים ומצא שלשה. דממ''נ איכא חד דמערב בהו אסורין כולן וליכא למישרינהו משום ביטול ברוב דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ועוד דדבר שיש לו מתירין הוא לאחר י''ט ואפי' באלף לא בטיל:
מתני' זימן שחורים ומצא לבנים וכו'. בגמרא התם פריך פשיטא ומשני דה''ק זימן שחורים בקן זה ולבנים בקן זה ולמחר השכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא הני אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפוך קמ''ל דאימא הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו ומשום דספק היא וכל ספק מוכן אסור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source