Beitsah
Daf 4a
הלכה: רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְבַשֵּׁל נְבֵילָה בְיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר. לוֹקֶה. שֶׁלֹּא הוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל אֶלָּא לַאֲכִילָה בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל עַל הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵעַתָּה הַחוֹרֵשׁ בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל חֲרִישָׁה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. לֹא הוּתְרָה חֲרִישָׁה כְדַרְכָּהּ. רִבִּי שַׁמַּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפוֹ שֶׁלְּדָבָר. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי אָחָא. אָמַר לֵיהּ. 4a אַתָּה אָמַרְתָּה הָדָא מִילְּתָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים מְקוּלֵּי בֵּית שַׁמַּי וּמְחוּמְרֵי בֵּית הִלָּל. וְזֶה אֶחָד מֵהֶם. נֹאמַר עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָ‍ֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. לֹא כֵן סָ‍ֽבְרִנָן מֵימַר. רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָ‍ֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. נֵימַר. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁלָשְׁתָּם אָ‍ֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. אֶלָּא מִילִּין דִּצְרִיכָן לְרַבָּנִן פְּשִׁיטָן לְכוֹן. פְּשִׁיטָן לְרַבָּנִן צְרִיכָן לָכוֹן. קָצַר לְצוֹרֶךְ עֲשָׂבִים חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וְאֵינוֹ חַייָב מִשֵּׁם שֶׁהוּא מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. לָא צוֹרְכָה דְּילָא. קָצַר לְיַיפּוֹת אֶת הַקַּרְקַע מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב מִשֵּׁם קוֹצֵר וּמִשֵּׁם שֶׁהוּא מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי חָרַשׁ וּמִכָּל מָקוֹם הֲרֵי קָצַר. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן מְסַייְעָן לְרִבִּי יוֹסֵי רִבִּי. דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דָּג שֶׁסְּחָטוֹ. אִם לְגוּפוֹ פָטוּר. אִם לְהוֹצִיא צִיר הֲרֵי זֶה חַייָב. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי סָחַט וּמִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוֹצִיא צִיר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' המבשל נבילה בי''ט אינו לוקה. גרסי' להא לעיל בשבת פרק כלל גדול הלכה ב' עד מכל מקום הרי הוציא ציר ושם פירשתי:
Beitsah
Daf 4b
רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין אֶפֶר הַכִּירָה מוּכָן אֶלָּא [לְ]מִצְוָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּשֶׁלֹּא הֵכִינוֹ. אֲבָל אִם הֵכִינוֹ מְכַסִּין בּוֹ (צוֹאָה) וּמִצְוָה. וְאַתְייָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי שַׁמַּי. דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הֵכִינוֹ לְמִצְוָה מְכַסִּין בּוֹ מִצְוָה. צוֹאָה. מְכַסִּין בּוֹ צוֹאָה מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רַב זֵירָא וְרִבִּי אַבָּא בַּר יוֹסֵף. חַד אָמַר. יֵשׁ הָכֵן לָצוֹאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין הָכֵן לְצוֹאָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר. אֵין הָכֵן. לְמָאן דְּאָמַר. יֵשׁ הָכֵן. וִיכַסֶּה בוֹ אֶת הַכּוֹי. אָמַר לֵיהּ. כּוֹי דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִטְעוֹת בּוֹ. צוֹאָה אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִטְעוֹת בָּהּ. 4b אָמַר לֵיהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הוּא חוֹפֵר בַּדֶּקֶר וּמְכַסֶּה. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא עָפָר לַטּוּחַ אֶת גַּגּוֹ. סִיד לַסּוּד אֶת בֵּיתוֹ. מְכַסִּין בּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְכַסִּין. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מְכַסִּין. לְשֵׁעָבַר. מָאן דְּאָמַר. אֵין מְכַסִּין. בְּבָא לִישְׁאָל כַּתְּחִילָּה.
Traduction
(15)En tête est un passage reproduit du (Shabat 7, 2), traduit t. 4, pp. 94-5..Ce que la Mishna dit des cendres prouve, selon R. Aboun au nom des autres rabbins, qu’on les suppose seulement prêtes pour accomplir le précepte biblique de couvrir le sang. C’est vrai, dit R. Mena, lorsqu’on n’a pas préparé de cendre d’avance; mais si avant la fête on l’a destinée à couvrir un objet quelconque, on peut l’utiliser à cet effet aussi bien qu’à couvrir le sang. C’est conforme à ce que R. Saméï dit avoir été enseigné par R. Aha au nom de Juda: si la cendre a été préparée pour couvrir le sang de l’animal égorgé, elle servira; si elle a été destinée à couvrir une ordure, elle servira aussi bien qu’au précepte biblique. R. Yossé b. R. Aboun dit qu’il y a discussion à ce sujet entre R. Zeira et R. Aba b. Joseph: l’un admet la destination de la cendre pour couvrir de l’ordure; l’autre ne l’admet pas (il exige de plus, en ce cas, la mise en dépôt en un lieu spécial). —Mais, objecta ce dernier au préopinant, s’il suffit d’avoir destiné cette cendre à couvrir n’importe quoi pour en user au jour de fête, pourquoi ne pas l’employer à couvrir le sang si on égorge ce jour un animal douteux, comme le tragélaphe (16)Pline, Hist. nat., 8, 33: [105]. Cf. (Bikurim 2, 8)., dont il est interdit de couvrir le sang en ce jour? —C’est que, fut-il répondu, il peut survenir des doutes (dans les graisses comestibles) au sujet de cet animal (voilà pourquoi il est défendu de couvrir le sang), mais il ne peut pas y en avoir au sujet de l’ordure à couvrir (ce doute ne peut avoir aucune conséquence). —S’il en est ainsi, fut-il objecté, si c’est permis lorsqu’il ne peut pas y avoir de doute entraînant une conséquence fâcheuse, même la destination de la cendre ne devrait pas être exigible; et il devrait être loisible de prendre le pieu, à l’aide duquel on couvrirait le sang, pour prendre de la terre en vue de couvrir des ordures. On a en effet enseigné (17)Tossefta à ce, ch. 1.: si l’on a sous la main de la terre apportée là pour enduire le toit, ou de la chaux pour blanchir les murs de la maison, on peut aussi en prendre pour couvrir le sang. Selon une autre version, on ne peut pas en prendre pour le couvrir. R. Yossa b. R. Aboun au nom de R. Hisda explique ainsi cette divergence: celui qui l’autorise parle du cas de fait accompli de l’égorgement (afin de ne pas laisser le sang découvert); l’autre le défend lorsque d’avance on demande si c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת. מדקתני הכא גבי כיסוי שאפר כירה מוכן ש''מ שאינו מוכן אלא למצוה דלענין מצות כיסוי הקילו אף בסתמא ואמרי' דדעתיה עליה אבל לא לכסות בו שארי הדברים:
בשלא הכינו. בפירוש לעשות בו כל צרכו אבל אם הכינו מבע''י לכל צרכיו מכסין בו ומצוה כלומר מכסין בו לכל דבר הצריך לו כמו שמותר לו לכסות לכיסוי מצוה:
ואתייא כהאי דאמר ר' שמי. בשם ר' אחא דדרש בשם רב יהודה שאם הכינו למצות כיסוי בלבד אז אין מכסין בו אלא למצוה אבל אם הכינו לכסות בו צואה וכיוצא בה מכסין בו בין צואה בין למצות כיסוי וקמ''ל דבהכנה בלחוד סגי לכל דבר הצריך לו לכסות כמו דמהני הכנה לצורך מצות כיסוי:
ר' יוסי בר בון אמר. דאשכחן פלוגתא בהא רב זירא וכו' יש הכן לצואה דבהכנה לחוד מהני. ואחרינא אמר אין הכנה לצואה אלא שצריך לייחד לו מקום שיהא מונח בשביל כך:
ויכסה בו את הכוי. לדידך דאמרת יש הכן אפי' אם הוא שלא לצורך מצוה אלמה תנן פ' כיסוי הדם כוי אין שוחטין אותו בי''ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ואמאי לא יהא אלא כצואה הרי מכיון שיש לו אפר מוכן דבהכי מיירי דאי בשאין לו מאי איריא כוי שהוא ספק אפי' ודאי נמי לא וא''כ מ''ש מצואה:
א''ל כוי דרך בני אדם לטעות בו. שהרואה שמכסה את דמו בי''ט יאמר שהוא חיה ודאי ויבא להתיר חלבו אבל צואה מה יש לטעות בה:
א''ל אם את אומר כן. דהואיל דליכא מידי למיטעי בה מותר א''כ אפי' הכנה בלחוד בשביל כך לא צריך אלא אף הוא חופר בדקר שיש לו נעוץ בשביל כיסוי הדם ומכסה בו ג''כ להצואה:
ותני. בתוספתא פ''ק כן. בנוסחא שלפנינו כתוב כאית תניי תני אין מכסין:
מ''ד מכסין לשעבר. אם שחט כבר מותר לכסות ומ''ד אין מכסין בבא לישאל אם לכתחלה ישחוט על מנת לכסות בעפר זה אין מורין לו היתר ולא פליגי:
תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כּוֹי אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. מָה אִם מִילָה שֶׁווַדָּייָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵין סְפֵיקָהּ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב. כִּיסּוּי הַדָּם שֶׁאֵין ווַדָּייוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. דִּין הוּא שֶׁלֹּא יִדְחֶה סְפֵיקוֹ אֶת יוֹם טוֹב. וּמוּתָּר לִשְׁחוֹט בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשׁוֹחֵט לַחוֹלֶה. אָ‍ֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי שׁוֹפָר שֶׁבִּגְבוּלִים יוֹכִיחַ. שֶׁאֵין ווַדָּייוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וַהֲרֵי סְפֵיקוֹ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב. מַה סָפֵק יֵשׁ שָׁם. יוֹם חוֹל הוּא יִתִקַע יוֹם טוֹב הוּא יִתִקַע. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּאַנְדְּרוֹגֻינֹס שֶׁתָּקַע. וְתַנֵּי כֵן. אַנְדְּרוֹגֻינֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ [וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ]. טוּמְטוּם אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בְּאַנְדְּרוֹגֻינֹס שֶׁתָּקַע. בְּדָא דְתַנֵּי. אֵין לוֹ תְשׁוּבָה. אָמַר רִבִּי (אַבָּיֵי) [אַבִּין]. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיָה רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל אוֹמֵר. אֵין לָהֶן תְּשׁוּבָה. וְהֵשִׁיב רִבִּי לָ‍ֽעְזָר בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי לָ‍ֽעְזָר הַקַּפָּר. מָה אִם מִילָה שֶׁאֵין סְפֵיקָהּ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב ווַדָּייָהּ דּוֹחָה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב. תֹּאמַר בְּכִיסּוּי הַדָּם שֶׁווַדָּייוֹ דּוֹחֶה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב. הוֹאִיל ווַדָּייוֹ דּוֹחָה אֶת לֵילֵי יוֹם טוֹב דִּין הוּא שֶׁיִּדְחֶה סְפֵיקוֹ אֶת יוֹם טוֹב. וְקָמַת כְּמשה דִצְרָכַת לְרַבָּנִן קַדְמָאֵיי וְקָשַׁת בִּידֵיהוֹן. כֵּן צְרָכַת לְרַבָּנִן (אַחָרַיי) [אַחֲרָא] וְקָשַׁת בִּידֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אָחָא. אַנְדְּרוֹגֻינֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ כַּתְחִילָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה. לִשְׁעָבַר.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé dit: on ne couvre pas, en ce jour, le sang du tragélaphe à cause de sa qualité douteuse si c’est un animal domestique ou une bête sauvage (tenant du bouc ou du cerf); puisque pour la circoncision, dont le caractère de certitude l’emporte sur le repos shabatique, la fête ne sera pas interrompue s’il y a doute, à plus forte raison pour couvrir le sang, dont la certitude ne l’emporte pas sur le Shabat, le caractère douteux ne saurait être un motif suffisant pour interrompre le jour de fête. Mais est-il permis d’égorger au jour du Shabat? Comment donc est-il question de sang à couvrir en ce jour? —Cela arrive, répond R. Yossa d’une manière anonyme, ou R. Yossé b. R. Aboun au nom de R. Yohanan, lorsqu’on égorge un tel animal pour un malade en danger (on couvrira alors le sang au soir). Les autres sages lui dirent: la règle sur la sonnerie du cor le samedi en province (hors du Temple) est une preuve en faveur de notre avis: même en cas de certitude, le repos shabatique ne sera pas enfreint, et pourtant en cas de doute on enfreint le repos du jour de fête pour cet acte. Or, qu’importe le doute qu’il peut y avoir en l’un des 2 jours du nouvel-an? Si c’est un jour de semaine, il n’y a pas de mal à sonner du cor; si c’est le vrai jour de fête, la sonnerie est obligatoire? Il peut s’agir, répond R. Hanina au nom de R. Aha, d’une sonnerie de cor par un androgyne (le doute à l’égard de son sexe comporte le doute sur l’obligation de ce devoir). On a enseigné en effet (18)Tossefta au Rosh Hashana ch. 2.: l’androgyne, en exécutant cette sonnerie, peut exempter de ce devoir un individu de son espèce, non d’autres individus; celui qui a les organes bouchés ne peut dispenser personne d’un devoir. Est-ce bien à la suite d’une telle interprétation, objecta R. Yossé, savoir qu’il s’agit de la sonnerie du cor effectuée par un androgyne, que l’on a pu ajouter qu’il n’y a rien à répliquer sur ce sujet? Est-ce bien là un des 4 objets dont R. Abin a dit que, selon la déclaration de R. Hiya le grand, il n’y a pas lieu d’y rien répliquer? Or, R. Eléazar, fils de R. Eliézer Haqapar, a fait remarquer l’inanité du raisonnement d’a fortiori entre la circoncision et l’action de couvrir le sang: si pour la circoncision en cas de doute on n’enfreint pas le repos de la fête, l’enfreint-on pour la certitude à la nuit de la fête? (Certes non, cette opération n’ayant pas lieu la nuit), tandis que pour l’action de couvrir le sang, le devoir dut certainement l’emporte sur la fête à la nuit, et s’il en est ainsi, pour la certitude, il est juste que le doute l’emporte sur la fête au jour (donc selon R. Aha, qui est de ce dernier avis, comment prétendre que ce raisonnement a fortiori est sans réplique)? La question reste en l’état, comme le doute persiste pour les premiers rabbins qui se demandent si, par suite de la réfutation du raisonnement a fortiori, les cas douteux s’imposent à la fête, ou non; de même ce doute est maintenu pour les derniers rabbins, qui présentent leur objection. Selon l’explication de R. Aha, que le doute pour le cor est relatif à la personne, l’androgyne peut en principe dispenser son semblable d’accomplir ce devoir; selon R. Yossé, qui l’explique autrement, ce n’est permis qu’en cas de fait accompli.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
מה אם מילה וכו'. כלומר שהרי ק''ו הוא ממילה וכו'. ופריך ומותר לשחוט בשבת בתמיה ומאי האי דקאמר שאין כיסוי הדם ודאי דוחה את השבת והיכי משכחת לה:
ר' יוסי אמר לה סתם. ולא בשם ר' יוחנן ור' יוסי בר' בון קאמר לה בשם ר' יוחנן דמשכחת לה בשוחט לחולה ואין מכסין את הדם עד הערב:
מה ספק יש שם. דקאמר והרי ספיקו דוחה י''ט אם על ספק שהיום ר''ה או למחר קאמר מה נפשך מותר אם יום חול היום יתקע דמה בכך ואם י''ט היום א''כ מצותו בכך ויתקע ומשני ר' חנינה בשם ר' אחא דבאנדרוגינוס שתקע קאמר שהוא ספק אם חייב בשופר ואעפ''כ תוקע וכדתני כן בתוספתא דר''ה פ''ב דמוציא את מינו:
ר' יוסי בעי. עלה דמפרש ר' אחא באנדרוגינוס הוא דקאמר דא''כ מאי האי בדא דתני התם אין לו תשובה בתמיה וכלומר במה דסיים שם דעל האי דאמרו לו שופר שבגבולים יוכיח שאע''פ שאין ודאי דוחה שבת ספיקו דוחה יו''ט וה''ה לכיסוי הדם שאע''פ שאין ודאו דוחה שבת ספיקו יהא דוחה י''ט גריס עלה שם שהשיב ר' אלעזר בנו של ר''א הקפר על הק''ו ממילה דמעיקרא דדינא פירכא דמה למילה שאין ספיקה דוחה י''ט שאין ודאה דוחה את לילי י''ט. והכא דגריס ודאה דוחה את לילי י''ט בלשון בתמיה מיתפרשא וכי ודאה דוחה לילי י''ט והלא אינה נוהגת אלא ביום. תאמר בכיסוי הדם שודאו דוחה את לילי יו''ט והואיל וכו' דין הוא שיהא ספיקו דוחה י''ט ועלה קאמר ר' אבא שם זה א' מארבעה דברים וכו' והשתא לר' אחא דמפרש דספיקו דוחה י''ט דקאמרי על שופר שבגבולין היינו באנדרוגינוס א''כ אמאי קאמר ר' חייה שזה אחד מד' ק''ו שאין עליו תשובה עד שהשיב ר''א בנו של ר''א הקפר והרי בלאו הכי יש עליו תשובה דהא שופר שבגבולין יוכיח דבשלמא אם אנו מפרשים דהאי ספיקו דוחה י''ט דשופר בספק י''ט ספק חול היא דקאמרי שפיר קאמר ר' חייה דהאי ק''ו אין לו תשובה דהאי שופר יוכיח מיפרך פריכא היא וכדאמרי ממ''נ יום חול הוא יתקע וכו' אלא לר' אחא קשיא:
וקמת. האי מילתא במקומה בלי הכרעה וכמה דצרכת וכו' כמו שהיה ספק בדבר זה לרבנן ראשונים ונשאר קושיא בידם אם הק''ו ממילה מיפרך היא וא''כ קשיא לידחי ספק כיסוי הדם לי''ט או לא וכן נשאר הספק הזה לרבנן אחרונים והקושיא בידם:
על דעתיה דר' אחא וכו'. לפי פירושו של ר' אחא דהאי ספיקו דוחה י''ט דשופר באנדרוגינוס הוא דקאמר א''כ למדנו דהא דקתני אנדרוגינוס מוציא את מינו אפי' לכתחלה מוציא שהרי האי יוכיח על הק''ו ממילה קאי דבעי למימר דכיסוי הדם יהא ספקו דוחה י''ט לכתחלה ואע''פ שאין ודאי דוחה שבת כמו השופר שבגבולין דספיקו דוחה י''ט והיינו נמי לכתחלה. אבל על דעתיה דר' יוסי שהקשה על פירושו של ר' אחא ולא בעי לפרושי באנדרוגינוס איכא למימר דהא דקתני מוציא את מינו לשעבר הוא והיינו בדיעבד דוקא אם תקע להוצא את מינו יצא אבל לכתחלה לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source