Beitsah
Daf 2b
תַּמָּן תַּנִּינָן. בֵּיצַת נְבֵילָה אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק מוּתֶּרֶת. וְאִם לָאו אֲסוּרָה. כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. מַה טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי. גְּמוּרָה הָ‍ֽייְתָה עַד שֶׁלֹּא תִתְנַבֵּל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק תְּהֵא מוּתֶּרֶת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. נִמְצֵאתָ מַתִּיר שְׁלָל שֶׁלְבֵּיצִים. וּבֵית שַׁמַּי 2b כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.
Traduction
On a dit ailleurs (4)'''''' (Eduyot 5, 1); J., (Avoda Zara 2, 7) ( 41c).'''''': l’œuf tiré d’une charogne est d’un usage permis lorsqu’on en vend de semblables au marché (5)S'ils sont assez fermes pour cela.; au cas contraire, il est interdit, selon l’avis de Shammaï; Hillel l’interdit en tous cas. Shammaï l’autorise, parce qu’il suppose que la maturité de l’œuf a eu lieu avant la défectuosité survenue à la bête. S’il en est ainsi, à quoi bon faire dépendre l’autorisation de l’aptitude de l’œuf à être vendu au marché? C’est qu’à défaut de cette prescription on se permettrait de manger même l’œuf encore adhérent à l’ovaire (partie intégrante de la charogne et interdite). Est-il vrai que Shammaï se conforme à la dernière Mishna et Hillel à la première?
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דעדיות:
ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק. שקליפתה קשה ונגמרת כשאר ביצים הנמכרות בשוק מותרת כדברי ב''ש וכו'. וגרסי' לסוגיא זו בפ''ב דע''ז בהלכה ז':
גמורה היתה. דמאחר שנמצאת נגמרת אמרינן גמורה היתה עד שלא נעשית נבילה:
מעתה אפילו אין כיוצא בה וכו'. דנימא נמי שנתהווה בה הביצה קודם שנתנבלה:
אם אומר את כן וכו'. כלומר באין כיוצא בה נמכרת אין להקל שמכיון שלא נגמרה הויא כבני מעיה וקשורה בשלל של ביצים ולא נתיר שלל של ביצים של נבילה:
וב''ש כמשנה אחרונה וב''ה כמשנה הראשונה. כצ''ל כלומר בתמיה דלמאי דחזינן דב''ש וב''ה פליגי בכיוצא בה נמכרת בשוק וב''ה אוסרין א''כ דברי ב''ה אזלי כמשנה הראשונה דע''ז שם דאסרו להעמיד הגבינה בקיבת נבילה דכגופה הואי וקס''ד דקיבה וביצה חדא דינא אית להו וקשיא דהרי חזרו בהן כדלקמיה ומשנה האחרונה לאו כגופה חשיבא היא:
דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹא בְקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍ֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְאֵין מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי. מַה. כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. סְתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָכֵין. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹא בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍ֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בֵּין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה בֵּין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. [לִשַׁן] מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. קֵיבַת הַנָּכְרִי וְקֵיבַת הַנְּבֵילָה אֲסוּרָה כְמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. כְּשֵׁירָה שֶׁיָּ‍ֽנְקָה מִן הַטְּרֵיפָה קֵיבָתָהּ אֲסוּרָה כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּטְרֵיפָה שֶׁיָּ‍ֽנְקָה מִן הַכְּשֵׁירָה קֵיבָתָהּ מוּתֶּרֶת כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. וַאֲפִילוּ דְּיִסְבְּרוּן בֵּית שַׁמַּי (לְ)[כְּ]בֵית הִלֵּל בַּמִּשְׁנָה (הָרִאשׁוֹנָה) [הָאַחֲרוֹנָה]. בֵיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה בְבָנָיו שֶׁלְיְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַיי שֶׁבִּיקְעוּ לָהֶם זְאֵיבִים יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת צֹאן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִין וְהִתִּירוּ קֵיבוֹתֵיהֶם. אָ‍ֽמְרוּ. בֵּיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת.
Traduction
Or, R. Hiya dit au nom de R. Yohanan (6)B., Hulin 116b. qu’en principe on avait interdit de laisser coaguler du lait dans la panse (7)Utilisée comme ferment. d’un animal pur rejeté de la consommation et dans celle de l’animal d’un païen; puis, revenant sur ce sujet, il a été décidé (8)Ceci constitue le dernier enseignement. que l’on pourrait le déposer dans celle d’une bête pure devenue impropre, mais jamais dans celle de la bête d’un païen (par crainte de consécration à l’idolâtrie). R. Yossé b. R. Aboun dit que Samuel b. Aba objecte à ce sujet: comment supposer que ce dernier avis représente celui de R. Éliézer, d’après qui le bien indéterminé d’un païen est destiné aux idoles, puisque d’autre part R. Yossa au nom de R. Yohanan rectifie cet enseignement et dit qu’en principe on l’interdit partout, et plus tard on le permit même dans l’animal d’un païen (à l’opposé de R. Éliézer, qui fait prédominer la crainte de l’idolâtrie)? -Le langage de cette Mishna, répond R. Yossé, confirme l’opinion de R. Hiya b. Aba, puisqu’elle interdit séparément la panse d’un animal devenu impropre, puis celle de l’animal d’un païen (cette 2e interdiction, qui aurait pu être comprise dans la 1re à titre de manger impropre, prouve que la crainte d’idolâtrie prédomine, selon R. Éliézer). —En somme, est-ce que l’école de Hillel adopte la 1re partie de cette Mishna? Puisque, d’après la 1re, même la panse d’un animal apte à la consommation, qui se nourrit de l’impropre, devient interdite de ce fait (la panse n’étant pas alors considérée comme un simple ferment); tandis qu’il est dit ensuite qu’au cas inverse, si la bête déchirée (devenue impropre) profite de celle qui est apte à la consommation, la panse peut servir de dépôt, conformément au 2e enseignement (ou fin), qui considère celle-ci comme un simple ferment? (N’en résulte-t-il pas aussi une renonciation d’avis, selon Hillel?) —Il y une distinction à établir, fut-il répondu; car, même en admettant que Shammaï, aussi bien qu’Hillel adopte la fin seule (2e partie) de cet enseignement, l’œuf diffère de la question de dépôt dans la panse en ce qu’il a sa croissance dans ce corps (aussi Shammaï autorise l’œuf tel qu’on le vendrait au marché, non celui que l’on n’y vendrait pas et fait encore partie de la poule), tandis que la panse est un corps tout différent (même selon Hillel). Ce qui vient d’être dit est conforme à l’avis exprimé de R. Yossé b. R Aboun au nom de R. Yohanan: lorsqu’il arriva aux fils de Juda b. Samoui d’avoir 3,000 pièces de leur menu bétail frappées, blessées par des loups (9)J., Avoda Zara ib. (ib.)., on consulta les sages pour savoir comment envisager ces animaux; ils les interdirent, sauf à permettre de tirer parti des panses, en observant que l’œuf en un tel cas est interdit, parce qu’il a sa croissance dans un corps devenu impropre, tandis que pour la panse il s’agit d’y déposer un objet apporté d’ailleurs.
Pnei Moshe non traduit
דאמר ר' חייה בשם ר' יוחנן וכו'. כלומר משנה ראשונה ואחרונה מאי היא דאמר ר''ח וכו' וכדמסיק לקמן:
בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה. של ישראל ולא בקיבת הנכרי ומטעמא דקיבת הנבילה כגופה חשיבא:
חזרו לומר. במשנה אחרונה:
מעמידין בקיבת הנבילה. של ישראל דסבירא לן דקיבה פירשא בעלמא היא אבל אין מעמידין בקיבת הנכרי משום דסתם שחיטת הנכרי לע''ז היא ובע''ז אפי' פירשה אסור:
שמואל בר אבא בעי. על הא דר' חייה בשם ר' יוחנן מאי האי דקאמרת בענין קיבת הנכרי הא האי מילתא כר''א דפ''ב דחולין היא דאזלא דקאמר סתם מחשבת עכו''ם לע''ז והרי סתים לן תנא לעיל בפ''ב שם דלא כר''א. דתנינן שם בהלכה ג' בשר הנכנס לע''ז מותר ואמרינן התם זו להוציא מדברי ר''א שאומר מחשבת נכרי לע''ז:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. אמר הכין ודלא כר' חייה בשמיה אלא ה''ק בראשונה וכו' חזרו לומר מעמידין בין בקיבת הנבילה בין בקיבת הנכרי וכלומר לפי משנה הראשונה היו שניהן שוין לאיסורא ולפי משנה האחרונה שניהן שוין להיתירא דסתם מחשבת נכרי לע''ז לא אמרינן:
לשון מתניתא. דפרק כל הבשר מסייעא לר' חייה בר בא דקאמר למשנה אחרונה אין מעמידין בקיבת הנכרי ששנינו שם קיבת הנכרי וקיבת הנבילה אסורה אלמא דקיבת נכרי לחוד ושל נבילה לחוד ואי טעמא דשל נכרי נמי משום נבילה הויא למה לי למיתני תרוייהו אטו לא ידעינן דשחיטת נכרי נבילה היא אלא דאשמעינן דשל נכרי טעמא אחרינא נמי איכא ואף משנה אחרונה דסברינן דפירשא בעלמא היא מ''מ של נכרי אסורה משום לתא דע''ז וכר''א והיינו דקאמר לשון מתניתא מסייעא לר' חייה בר בא דאפי' למשנה אחרונה חיישינן בשל נכרי מטעמא דאמרן:
כמשנה ראשונה כשירה שינקה מן הטריפה וכו'. מילתא אחריתא היא ואגב דמייתי רישא דהך מתני' מפרש לה לכולה ועוד דשייך נמי למסקנת הקושיא וב''ה כמשנה ראשונה בתמיה. וכלומר דהא חזינן דקתני בהאי מתני' כמשנה ראשונה והדר קתני כמשנה אחרונה כדמפרש ואזיל:
כמשנה ראשונה. כלומר רישא דמתני' דקתני קיבת נבלה אסורה אלמא לא כפירשא בעלמא אלא כגופה חשיבא זהו כמשנה ראשונה:
כשירה שינקה וכו'. וכן הא דקתני ברישא דסיפא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה אלמא דמה שהוא בתוך הקיבה לאו כפירשא היא אלא כחלב ממש חשבינן ליה נמי כמשנה ראשונה אתיא וקודם חזרה נשנית דאכתי לא הוה אמרי דכפירשא בעלמא היא:
וטריפה כו'. והא דקתני בסיפא דסיפא וטריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ולא אמרי' כגופה חשיבא זהו כמשנה אחרונה שלאחר חזרה ורישא וסיפא קודם החזרה נשנית ומשנה לא זזה ממקומה. שמעינן מיהת השתא שחזרו ממשנה ראשונה וקבעו להלכה כמשנה אחרונה והדרינן להקושיא דלעיל דב''ש כמשנה האחרונה וב''ה כמשנה הראשונה בתמיה הרי חזרו ממשנה הראשונה והיכי נשנית בעדיות להא דב''ה כוותה:
ואפילו דיסברון וכו'. כלומר דמשני דלא כדס''ד דקיבה וביצה דמיין אהדדי דלאו מילתא היא אלא דמצינן לאוקמי להא דב''ש וכן להא דב''ה כמשנה האחרונה בקיבה ולא קשיא מידי דשאני קיבה מביצה דביצה גידולי גופה היא ובהך סברא פליגי דב''ש סברי הואיל כיוצא בה נמכרת בשוק לאו כגופה ממש חשבינן לה ואם אין כיוצא בה נמכרת אז הוא דהויא כגופה וב''ה סברי אפי' כיוצא בה נמכרת מ''מ גידולי גופה היא שנתגדלה במעי נבלה ואע''פ שלא נגמרה לגמרי מיהת מקצת גידוליה בנבילה היא וכנבילה חשיבא אבל קיבה ממקום אחר באת ובין לב''ש ובין לב''ה אמרינן דלאו כגופה חשיבא דכפירשא בעלמא הבאה לה ממקום אחר היא ותרוייהו כמשנה האחרונה ס''ל:
ואתייא. הא דאמרן כהאי דאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' יוחנן וכו':
שביקעו להם זאבים. שדרסום ואסרו אותם משום דרוסת הזאב ואף על פי כן התירו קיבותיהם וכך אמרו דלא דמיא קיבה לביצה:
Beitsah
Daf 3a
נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב תֵּיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת תֵּיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוּדָה אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. תֵּיאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא תֵיאָכֵל. רִבִּי חֲנִינָה הוֹרֵי לְצִיפּוֹרָאֵיי בְּסִפְחֵי חַרְדָּל וּבְבֵיצָה כְרִבִּי יוּדָה. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ לְהוֹן כְּרַבָּנִן דְּהָכָא וּכִרַבָּנִן דְּתַמָּן. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹצָדָק. מִן קוֹמֵי אִילֵּין תַּרִתִּין מִילַּייָא נִחַת רִבִּי יוֹחָנָן מִן צִיפּוֹרִין לְטִיבֵּרִיָּא. אֶמַר. מַה אַייתִיתוֹן לִי הָהֵן סַבָּא [דַּאֲנָא] שָׁרֵי וְהוּא אָסַר וְאָסַר וְהוּא שָׁרֵי. 3a אָמַר רִבִּי בָּא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וּבְעָא מֵעֲבַד כְּרִבִּי יוֹחָנָן. כַּד שָׁמַע דְּרַב וְרִבִּי חֲנִינָה [תְּרַוֵּיהוֹוּן] פְּלִיגִין שְׁרַע מִינָהּ.
Traduction
Un œuf survenu en un jour de fête pourra être mangé le lendemain, fût-ce un samedi, et celui du samedi pourra l’être aussi le lendemain si c’est un jour de fête; selon R. Juda au nom de R. Eliézer, c’est un point en discussion: Shammaï le permet et Hillel l’interdit (il n’autorise pas qu’il y ait une préparation, même spontanée, faite en l’une de ces solennités pour l’autre). R. Hanina a enseigné (10)Cf. J., (Sheviit 9, 1),. aux gens de Sephoris qu’il faut suivre l’avis de R. Juda pour les pousses spontanées de moutarde survenant en la 7e année agraire (ou de repos) et pour le présent cas de la naissance de l’œuf; R. Yohanan arriva et professa d’adopter l’opinion contraire. – (11)Suit un passage que l'on retrouve au même, traduit ib. p. 412..
Pnei Moshe non traduit
נולדה בי''ט וכו'. תוספתא היא שם:
היא המחלוקת. במקומה עומדת ולב''ה נולדה בזה אסורה בזה:
ר' חנינא הורי לציפוראיי וכו'. בספיחי חרדל הא דתנינן ברפ''ט דשביעית ר' יהודה אומר ספיחי חרדל מותרין בשביעית שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה להיות זורעין או משמרין אותן בשביעית. ובביצה כר' יהודה היינו ר' יהודה דתוספתא דאמר משום ר''א דעדיין היא מחלוקת וי''ט ושבת הסמוכין זה לזה אסרו ב''ה בזה מה שנולד בזה:
עאל ר' יוחנן ודרש להיך. לאנשי ציפורי כרבנן דהכא דהת''ק דהתוספתא דנולדה בזה מותרת בזה לדברי הכל וכרבנן דתמן בשביעית דס''ל התם כל הספיחין אסורין:
וגרסי' להאי סוגיא בשביעית שם ובפ''ג דעירובין בהלכה ו'. מן קומוי וכו'. מפני אלו שני דברים ירד ר' יוחנן מצפורי והלך לו לטיבריה ולא היה רוצה לדור בציפורי משום הוראת ר' חנינה דחרדל וביצה ואמר מה זה שהביאו לי להדין סבא דמה דאני שרי בביצה וכרבנן דהתוספתא דלעיל והוא אסר וכר' יהודה דעדיין מחלוקת במקומה עומדת ומה דאנא אסר בספיחי חרדל וכרבנן דשביעית והוא שרי וכר' יהודה:
אתא עובדא קומוי ר' יסא. בביצה שנולדה בשבת אם מותרת בי''ט שלאחריה ובעא מיעבד כר' יוחנן דס''ל כרבנן שלא נחלקו ב''ה בנולדה בזה שמותרת בזה:
כד שמע. ר' יסא דרב ור' חנינא תרוייהון פליגין על ר' יוחנן:
שרע מיניה. הסיר ומנע עצמו מזה:
דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פָתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְּתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דַאֲנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מִשֵּׁם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָ‍מְרוּ. הַנֶּאֱכַל עֵירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא כִבְנֵי עִירוֹ בַּשֵּׁינִי. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵינִים. רַב חִסְדָּא בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וְהָכָא הוּא עֲבַד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
דאיתפלגון. והיכא איתמר הא דרב ור' חנינה אהא דפליגין בשירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליתן בי''ט שלאחריו אם אסור משום מוקצה או לא:
מה אפכן לה פתילה גבי ביצה. מה זה שהם מהפכין ומחזרין לדמות דין פתילה לדין ביצה. ובעירובין גריס מה מכפלה פתילה גבי ביצה והיינו הך. דהא שאני ביצה דנולד הויא אבל פתילה הרי היא אותה בעצמה שהדליקו בה בשבת אלא שכבתה ונשתייר בה וכן מדורה ושמן:
א''ל מן מה. דאנן רואין דרבנן מדמיין לה והן רב ור' חנינה שאוסרין בפתילה כמו בביצה ור' יוחנן דמתיר בפתילה מתיר נמי בביצה:
הדא אמרה היא הדא היא הדא. שדין אחד להם:
משם ארבעה זקנים אמרו וכו'. איידי דאיירי בהאי עניינא מסיק לה לכולא מילתא כדגריס בעירובין הנאכל עירובו בראשון וכו'. התם במתני' פליגי ר''א וחכמים בי''ט הסמוך לשבת ר''א אומר מערב אדם שני עירובין וכו' דס''ל שבת וי''ט שתי קדושות הן וחכמים אומרים וכו' ועלה קאמר שם דמשום ד' זקנים אמרו אם נאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני שאין עירובו לשני וקאמר רב הלכה כד' זקנים אלמא ס''ל שתי קדושות הן:
מחלפא שיטתיה דרב דתמן. בעירובין עבד לה שבת וי''ט שתי קדושות והכא בשירי פתילה עבד לה קדושה אחת:
דאיתפלגון וכו'. כדלעיל ואסר רב. והתם משנינן לה דלחומרא עבדינן בתרוייהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source