Vayedaber

Beitsah

Daf 19a

משנה: מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב. וּמְכַסִּין אֶת הַפֵּירוֹת בַּכֵּלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף. וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכֵן כַּדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת:

Traduction

Il est permis le jour de fête de retirer par la lucarne des fruits mis à sécher sur le toit (si la pluie les menace), et l’on peut couvrir de vases des fruits exposés aux gouttes du toit (car ils se gâteraient), ainsi que des cruches de vin ou d’huile (dans le même cas). Même le samedi on peut disposer un vase pour recueillir les gouttes du toit (qui, à défaut de récipient, saliraient la maison).

Pnei Moshe non traduit

מתני' משילין פירות דרך ארובה בי''ט. מי שיש לו פירות או תבואה שטוחין על הגג להתייבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולשלשלם דרך הארובה שבגג לארץ או ממקום למקום באותו הגג ודוקא דרך ארובה דכל ארובה היא מלמעלה למטה בתקרת הגג אבל לא דרך החלון כגון גג שמוקף מחיצות וחלון בכותל וצריך להגביה עד החלון ולהשליכן דכולי האי לא שרו רבנן למטרח:

ומכסין את הפירות מפני הדלף. גשמים הנוטפין מן הגג מכסין אותן ולא אמרי' טרחא שלא לצורך היא דמשום הפסד ממון שרו ליה רבנן:

וכן כדי יין וכן כדי שמן. מכסין אותן מפני הדלף:

ונותנין כלי תחת הדלף. לקבל את המים שלא יטנפו את הבית ואף בשבת ובדלף הראוי דאי בשאינו ראוי הוא מבטל כלי מהיכנו הוא ועוד דהוי כגרף שנ רעי ואין עושין גרף של רעי לכתחלה:

משנה: אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הַמַּיִם. וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת עֲלֵיהֶן. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר עוֹמֵד אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת 19a בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר מִכָּן וְעַד כָּאן:

Traduction

Il n’est pas permis de produire des étincelles en frottant 2 morceaux de bois, ou en frappant des pierres l’une sur l’autre, ni d’évaporer de l’eau, ni chauffer des briques à blanc pour y rôtir des mets. R. Eliézer dit encore qu’il est permis, en se tenant la veille d’un Shabat de la 7e année agraire auprès de fruits interdits et hors de la pensée, de se dire que l’on en mangera le lendemain (cette distinction suffit, sans y toucher); les autres sages exigent une désignation spéciale, de tel endroit à tel autre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים. שחותכין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש משום דמוליד וכבורא האש בי''ט:

ולא מן האבנים. ובנוסחת הבבלי ולא מן העפר שיש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אש ממחפורת שלה:

ולא מן המים. שנותנין מים בכלי זכוכית לבנה ונותן בחמה וכשהשמש חם מאוד הזכוכית מוציאה שלהבת מביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:

ואין מלבנין את הרעפים. הן כלי חרס שמכסין בהן את הגגות אין מלבנין אותן באור כדי לצלות בהן מפני שהן מתחסמין ומתחזקין על ידי האור:

ועוד אמר ר''א. משום דתני לעיל אחת לקולא במוקצה והדר אמר אחריתא קאמר ועוד אע''ג דאפסיק בינייהו במילתא אחריתא:

עומד אדם על המוקצה. הצריך הזמנה וכשמזמין מהני:

ערב שבת בשביעית. שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה וה''ה במעושר ובשאר שני שבוע אלא אורחא דמלתא נקט דסתם מוקצה לאו מעושר הוא דסתם מוקצה גרוגרות וצמוקין הן ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכתן כמפורש בפ''ק דמעשרות:

ואומר מכאן אני אוכל למחר. וסגי בהכי דקסבר ר''א יש ברירה:

וחכמים אומרים עד שירשום. בסימן ויאמר מכאן ועד כאן דקסברי אין ברירה והלכה כחכמים:

הלכה: אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת עֲלֵיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְלַבְּנִין. [וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְלַבְּנִין.] אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מְלַבְּנִין. בִּבְדוּקִים. וּמָאן דְּאָמַר. אִין מְלַבְּנִין. בְּשֶׁאֵינָן בְּדוּקִים.

Traduction

''On ne doit pas chauffer à blanc'', est-il dit. Les uns le permettent; d’autres le défendent. R. Hisda explique cette divergence: les uns parlent d’ustensiles expérimentés (ayant déjà résisté au feu); d’autres parlent d’objets non encore expérimentés (97)Suit une phrase traduite ci-dessus, 1, 4, fin, p. 108..

Pnei Moshe non traduit

גמ' מאן דאמר מלבנין בבדוקין. שהן ישנים וכבר נבדקו שיכלו לקבל ליבון ולא חיישינן דילמא פקעי ואשתכח דטרח שלא לצורך י''ט ומ''ד אין מלבנין בשאינן בדוקין שהן חדשים והלכך חיישינן דילמא פקעי:

הלכה: מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב כול'. מַתְנִיתָה בְאוֹתוֹ הַגָּג. אֲבָל בְּגָג אַחֵר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. אֲבָל אִם הָיָה שָׁוֶה מוּתָּר. תַּנֵּי. הָיָה שָׁם חַלּוֹן מַשְׁחִילִין דֶּרֶךְ חַלּוֹן.

Traduction

Toutefois, la Mishna permet seulement de passer par la lucarne les fruits disposés sur le même toit, non ceux d’un autre toit (c’est une peine trop grande), à moins que les 2 toits soient au même niveau (s’il n’est pas difficile de passer de l’un à l’autre, c’est permis). On a enseigné qu’à défaut de lucarne, s’il y a une fenêtre au mur, on pourra les faire passer par là.– (98)Suit un passage traduit (Shabat 4, 4), (et 13, 7) (t. 4, pp. 56 et 167)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' מתניתא באותו גג. דוקא מותר לפנות ולהשילן דרך הארובה אבל אם היו הפירות בגג אחר ובא לפנותן מגג לגג ולהשילן דרך הארובה אסור דטרחא יתירא לא התירו לו:

תני. בתוספתא פ''ד. והתם גריס אין משלשלין אותן דרך חלונות:

וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר עוֹמֵד אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנַּינָן תַּמָּן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמֻּתִי הוּא. חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר מִכָּן וְעַד כָּאן׃ מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים. עוֹמֵד וְאוֹמֵר. זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל׃ וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. עוֹד אִינּוּן אִית לָהוֹן. חוֹמֶר בַּדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים.

Traduction

''Les autres sages exigent une désignation spéciale.'' Ne se contredisent-ils pas? Il est dit plus haut (1, 3) que, selon l’école de Hillel, il suffit d’avoir dit (des pigeons) qu’à la fête on prendra tel et tel, tandis qu’ici ils exigent une désignation spéciale; or, il n’est pas à supposer que l’on sera plus sévère pour des objets vivants (les pigeons) que pour des fruits? (question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטתיה דר' אליעזר וכו'. כתובה היא לעיל בפ''ק בהלכה ד' ושם פירשתי ע''ש:

הדרן עלך המביא כדי יין

רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. פּוֹרְסִין מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי שַׁיפוּף שֶׁל לְבֵינִים בַּשַּׁבָּת.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

רב ירמיה בשם רב פורשין מחצלת וכו'. גרסי' להא לעיל בשבת פ''ד בהלכה ב' עד ושרי לכון מטלטלתון ושם מפורש:

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא. אֲחוֹתִי אָֽמְרָה לִי מִשְּׁמוֹ. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב סוֹמְכִין לָהּ כְּלִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל. אֲבָל אֵין כּוֹפִין עָלֶיהָ כְלִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. כּוֹפִין עָלֶיהָ כְלִי. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא כְלִי נוֹגֵעַ בְּגוּפָהּ שֶׁלְּבֵיצָה.

Traduction

vide

תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. נָחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים פּוֹרְסִין עָלֶיהָ סַדִּין. בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה. וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. מַה כְרָב. כִּשְׁמוּאֵל. כָּאן מִלְּמַעֲלָן כָּאן מִלְּמַטָּן.

Traduction

vide

Beitsah

Daf 19b

משנה: כֹּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת מִשּׁוּם רָשׁוּת מִשּׁוּם מִצְוָה בַּשַּׁבָּת חַייָבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. אֵילּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא עוֹלִין בָּאִילָן וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְרַקְּדִין. אֵילּוּ הֵן מִשּׁוּם רָשׁוּת לֹא דָנִין לֹא מְקַדְּשִׁין לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין. וְאֵילּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה לֹא מַקְדִּישִׁין וְלֹא מַעֲרִיכִין וְלֹא מַחֲרִימִין וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב. כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אָֽמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַשַׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד:

Traduction

Tout ce que les sages ont interdit le samedi, soit à titre d’abstention rabbinique, soit de défense d’un acte un peu religieux, soit celle d’un vrai précepte religieux, mais incompatible avec la solennité du jour, constitue (le cas échéant) une infraction coupable au repos de la fête. Voici les interdits de la 1ere série: ne pas monter sur un arbre (102)Cf. (Eruvin 10, 7)., ne pas chevaucher sur une bête, ne pas nager, ne pas frapper des mains sur l’épaule, ni les frapper l’une sur l’autre, ni danser. Voici ceux de la 2e série: ne pas juger, ne pas se marier, ne pas accomplir la cérémonie du déchaussement (refus de lévirat), ni épouser sa belle-sœur. Voici enfin le 3e série: ne pas consacrer des objets à temps indéterminé, ni faire une estimation au profit du trésor, ni anathématiser, ni prélever l’oblation sacerdotale ou les dîmes. Tout ceci est interdit aux jours de fête, et à plus forte raison le samedi. Il n’y a de différence entre les jours de fête et le samedi que ce qui concerne la consommation (103)V. (Megila 1, 8)..

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל שהוא משום שבות. שחייבין עליו מדברי סופרים משום שבות או משום רשות והוא שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה. או משום מצוה. ואסרו חכמים לעשותו בשבת:

חייבין עליו. שלא לעשותו ביום טוב:

ואלו הן משום שבות. שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:

לא עולין באילן. גזירה שמא יתלוש:

ולא רוכבין על גבי בהמה. מפרש בבבלי גזירה שמא יחתוך זמורה להכותה להנהיגה:

ולא שטין על פני המים. גזירה שמא יעשה חבית של שייטין והוא חבית של חרס שאין לה פתח ואינו יכול להשתקע במים וכדתנן בפרק ב' דכלים הטהורין שבכלי חרס וכו' וחבית של שייטין:

ולא מספקין. כף על ירך:

ולא מטפחין. כף על כף ובגמרא כאן אמרו ולא מספקין סיפוק שבא מחמת חמתו ולא מטפחין טיפוח שהוא לרצונו:

ולא מרקדין. ברגל. והני תלתא גזירה שמא יתקן כלי שיר:

אלו הן משום רשות. משום דאינך דסיפא הוו מצוה קרי לגביהן להנך רשות:

לא דנין. דין וזמנין דלא הוי מצוה כגון שיש בעיר גדול ממנו וכן לא מקדשין אשה זמנין דלא הוי מצוה גמורה כגון שיש לו אשה ובנים:

ולא חולצין ולא מייבמין. נמי כגון שיש כאן אחיו הגדול ממנו להכי קרי רשות דמצוה בגדול לייבם. וטעמא דהני כולהו גזירה שמא יכתוב:

אלו הן משום מצוה. שיש בהן מצוה גמורה ואסרום חכמים לעשות בשבת וביום טוב:

לא מקדישין. הקדש שאינו קבוע לו זמן:

ולא מעריכין. האומר ערכי או ערך פלוני עלי:

ולא מחרימין. לומר הרי בהמה זו חרם לשמים או לכהנים. וכולהו הני אסרו רבנן משום דדמי למקח וממכר שיוצא מרשותו לרשות הקדש:

ולא מגביהין תרומות ומעשרות. מפני שהוא כמתקן ואפי' ליתנם לכהן בו ביום דמיחזי משום שמחת יום טוב דכהן שצריך להן הוא מפרישן אף על פי כן אסור ודוקא בפירות דטבילי מאתמול אבל לאלו דטבילי האידנא כגון עיסה שנילושה בי''ט לאפרושי חלה ממנה מפרישין לה ויהבינן לכהן:

אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. מסקינן דהך סתמא אין בין וכו' כבית שמאי היא דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים דסברי לא הותרה הוצאה ביום טוב אלא לצורך אוכל נפש בלבד אבל אנן קיימא לן כבית הלל דסברי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך ועוד איכא הך דריש פרקין משילין פירות דרך ארובה דבי''ט מותר ובשבת אסור:

רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. חֲפֵי לְסוֹטוֹת אָסוּר לְטלְטְלָן. מְצַדְתְּא הַווְייָן פְרִיסִין וְהַוְייָן מִשְׁתַּרְפָן גַּו שִׁמְשָׁא. אַתּוֹן שָׁאֲלוּן לְרַב. מָהוּ מְטַלְטַלְתּוֹן. 19b אֲמַר לוֹן. [אָסוּר לִיגַּע בְּהוֹן.] חַשְׁבִין עֲלֵיהוֹן מִתְנַנִּין תְּוֹחְתֵּי רֵאשֵׁיכוֹן וְשָׁרִי לְכוֹן מְטַלְטָלְּתוֹן.

Traduction

vide

תַּנֵּי. חָבִית שֶׁלְטֵבֵל שֶׁנִּתְרוֹעֳעָה. מֶבִיא כְּלִי אַחֵר וְנוֹתְנוֹ תַחְתֶּיהָ. נִתְמַלֵּא. אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. זֹאת אֹמֶרֶת שֶׁעוֹשִׂין תַּקָּנָה לְמוּקְצֶה לְהַצִּילוֹ שֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ. וְהָא תַנֵּי. עַל הָעֲבֹט שֶׁלְעֲנָבִים. עַל הַמַּעֲטָן שְׁלְזֵיתִים [שֶׁמְּשָׁכָן.] לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה טֵבֵל וְזֵה טֵבֵל. זֶה יֵשׁ לוֹ מוּקְצֶה וְזֶה אֵין לוֹ מוּקְצֶה. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁעוֹשִׂין תַּקָּנָה לְמוּקְצֶה לְהַצִּילוֹ שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. [תַּנֵּי.] נֵר שֶׁכָּבָה מַצִּילִין אֶת שַׁמְנוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. כָּבָה. מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לֹא אָמַר אֶלָּא לְטַלְטְלוֹ. הָא לְהַצִּיל מַצִּילִין.

Traduction

On a enseigné (99)Tossefta au Shabat ch. 4.: si un tonneau plein de fruits soumis aux redevances légales se trouve fêlé (prêt à se briser), on mettra un vase au-dessous pour recueillir les fruits, et lorsqu’il sera plein, on ne devra plus y toucher. Ceci prouve, dit R. Zeira, qu’il est permis de prendre des dispositions pour empêcher indirectement les fruits rejetés (non encore libérés) de se perdre. Mais n’est-il pas dit: dès que l’on a commencé à déplacer la vendange destinée à la cuve, ou la cueillette d’olives, on ne doit plus y toucher le jour de fête, et à plus forte raison le samedi? Il y a une distinction à établir entre ces 2 cas, dit R. Hisda: bien qu’il s’agisse pour tous deux de fruits inaffranchis, ceux du tonneau fêlé ne sont pas rejetés de la pensée autant que ces derniers, destinés à être élaborés (pour donner du vin ou de l’huile). Ceci prouve qu’il est permis seulement de prendre des dispositions pour empêcher indirectement la perte des fruits lorsque (non libérés) ils ne sont pas tout à fait rejetés. On a enseigné: sur une lumière éteinte, on pourra en ce jour poser un vase, pour ne pas exposer l’huile à être renversée. Cet avis, dit R. Jacob b. Aha, doit émaner de R. Simon, puisqu’il dit (100)B., ibid., 44a. qu’il est permis de déplacer un candélabre éteint. —Il se peut, dit R. Samuel b. R. Isaac, que cet avis soit aussi adopté par son interlocuteur (R. Méir), lequel défend seulement de déplacer un tel candélabre, non d’en préserver le contenu.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא דשבת פ''ד. חבית של טבל שנשברה וכו':

זאת אומרת וכו'. שהרי הטבל מוקצה הוא ועושין לו תקנה להצילו שלא כדרכו כלומר כלאחר יד וליתן כלי אחר תחתיו ולא לפנותו מחבית זו לחבית אחרת. ודוקא במוקצה כמו טבל שאינו מוקצה אלא לכתחלה אבל אם עבר ותיקנו מתוקן הוא הא בשאר מוקצה לגמרי לא כדלקמיה:

והא תני. סיפא דהתוספתא שם עביט של ענבים ומעטן של זתים שמשכן אחר שנתן לתוכן הענבים והזתים כדי שיתחממו משכן למקום אחד עד שיהו ראוין לגת ולבית הבד:

לא יטול מהן בי''ט. משום דאסח דעתיה מינייהו וקשיא רישא וסיפא אהדדי:

אמר רב חסדא. לא קשיא שאע''פ שזה טבל. חבית של טבל דרישא:

וזה טבל. דהסיפא שהרי עדיין לא נגמרה מלאכתן למעשר כדתנן בפ''ק דמעשרות מ''מ לא דמו:

לפי שזה יש לו מוקצה וכו'. כלומר ענבים וזתים דהסיפא יש לו מוקצה לגמרי דלא נגמרה מלאכתן למעשר ואי אפשר לתקנן אבל טבל דרישא אין לו מוקצה לגמרי אלא מוכן הוא לענין דיעבד שאם עבר ותיקנו מתוקן:

הדא אמרה וכו'. כדפרישית דלמוקצה כמו טבל שאינו מוקצה לגמרי עושין לו תקנה כלאחר יד כדי להצילו:

תני נר שכבה. בי''ט או בשבת מצילין את שמנו כופה עליו את הכלי וכיוצא בזה שלא ישפך השמן:

דר''ש היא. דפליגי בתוספתא שם לר''מ כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת ר''ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטלו וא''כ ההיא ברייתא נר שכבה וכו' כר''ש היא:

אמר ר' שמואל בר רב יצחק. לא היא דאפי' ר''מ מודה בזה דלא אמר ר''מ אלא לטלטלו אסור דמאחר שהדליקו בו באותה שבת אקצי דעתיה מיניה הא להציל השמן במקומו בלא טלטול הנר מצילין אותו לדברי הכל:

תַּנֵּי. נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת. נִתְמַלֵּא. שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. עָשׂוּ אוֹתוֹ כִּנְהָרוֹת וּמַעְייָנוֹת שְׁבָּאוּ מחוּץ לִתְחוּם לְתוֹךְ הַתְּחוּם. וְתַנֵּי כֵן. נְהָרוֹת וּמַעְייָנוֹת שֶׁבָּאוּ מִחוּץ לִתְחוּם לִתְחוּם. מְמַלֵּא מֵהֶן בַּשַּׂבָּת וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בִּיוֹם טוֹב.

Traduction

''Il est permis de disposer un vase pour recevoir les gouttes du toit'', dit la Mishna. Lorsqu’il est rempli, il est permis de le vider et de le remettre aussi souvent qu’il le faut. Ces gouttes, dit R. Hanania, sont considérées à l’égal des cours d’eau et des sources, qui, venant de loin, hors de la limite shabatique, passent à nos pieds (et d’où l’on puise sans cesse). On a de même enseigné (101)Cf. B., Eruvin 46a.: des cours d’eau et sources venant de loin on peut puiser le samedi, et à plus forte raison aux jours de fête.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא דשבת שם נותנין כלי וכו' ואינו חושש מלטלטלו:

עשו אותו בנהרות ומעיינות וכו'. כלומר אע''פ שהן באו מחוץ לתחום לא אמרינן דלאו דעתיה עלייהו הואיל ודרכן להיות מושכין לכאן וה''נ אע''פ שנתמלאו מן הדלף שלא היה דעתו לכך שופך ושונה ואינו חושש:

ותני כן. בתוספתא דמכילתין פ''ד הנהרות והמעיינות המושכין הרי הן כרגלי כל אדם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source