Beitsah
Daf 15a
משנה: 15a בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רִבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה. וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָן:
Traduction
Une bête morte ne devra pas être déplacée de l’endroit qu’elle occupe. Il est arrivé que l’on a eu à consulter R. Tarfon pour un tel cas et pour de la pâte sacerdotale (Halla) devenue impure; il entra dans la salle d’études pour s’informer sur ce qu’il y avait à faire: on lui dit qu’il est interdit de les déplacer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה. בגמרא מסיק לאוקימתא דמתני' בבהמת קדשים מיירי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה זו קדש אף זו קדש דמכיון דבהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית דבעיא העמדה והערכה א''נ אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפי' למ''ד פודין בי''ט לא פרקי לה הלכך לא יזיזנה ממקומה דלא חזיא אבל בהמת חולין שמתה מחתכין אותה לפני הכלבים ודוקא שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עלה אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה דהכא בי''ט איירינן וקיי''ל בי''ט כר' יהודה דמוקצה אסור:
ועל החלה שנטמאת. ואינה ראויה לכהן היום דהא באכילה אסורה לעולם ובהסקה או לתתו לכלבו אסור בי''ט דאין מבערין קדשים בי''ט ואפי' על ידי בהמה דגזירת הכתוב הוא שאין מבערין קדשים טמאין בי''ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך כמלאכה הוא:
משנה: אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּיה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל נִימְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר:
Traduction
On ne devra pas, en principe, faire la répartition du montant d’une bête à consommer le jour de fête (comme pour une vente proportionnelle); mais après avoir établi ce compte la veille de la fête, il sera permis de l’égorger ce jour et de la diviser en autant de parts qu’il y a de cotisants. R. Juda permet de peser de la viande contre un vase ou une broche (que l’on pèsera le lendemain pour savoir le poids); les autres sages disent de ne pas toucher du tout à la balance.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נמנין על הבהמ' לכתחל' בי''ט. אין פוסקין דמים בין שנים או שלשה בני אדם על הבהמה ולומר בהמה זו בכך וכך ומגיע על כל אחד ואחד כך וכך דמקח וממכר הוא:
אבל נמנין עליה וכו' ושוחטין וכו'. כלומר ובי''ט אם לא נמנו עליהן מעי''ט עושין כך מביאין שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן ולמחר שמין כמה דמי השניה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו:
ר' יהודה אומר וכו'. אע''פ שאסור לשקול בי''ט בליטרא דהוה עובדא דחול מותר לשקול בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ ולמחר יראו כמה משקל הכלי והקופץ:
וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אין מעיינין בכף מאזנים. וכלעיקר דנקטי אפי' ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היה המאזנים תלוים מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים והלכה כחכמים:
הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. טָעוּ חֲמִשָּׂה זִקֵינִים שֶׁהוֹרוּ לָרִבִּי טַרִפוֹן בְּלוֹד. אָמַר רַב מַתָּנָה. בִּבְכוֹר הֲוָה עוֹבִדָא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּיטְמֵאת. מַה זוֹ קוֹדֶשׁ אַף זוֹ קוֹדֶשׁ. בְּעוֹן קוֹמֵי לֵוִי. מָהוּ לִרְאוֹת אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר. לְאַפֵּק לְבָר. רִבִּי אִמִּי בָעֵי. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בְּבַיִת אָפֵל. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא שֶׁמָּא תִימָּצֵא טְרֵיפָה וִיהֵא אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. אַתְייָא דְּרַב מַתָּנָה כִשְׁמוּאֵל. וּדְלֵוִי כְרַב. אָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה.
Traduction
Samuel dit: les 5 vieillards qui à Lod ont enseigné à R. Tarfon l’interdit de toucher à une telle bête se sont trompés (loin de partager l’avis de R. Juda, qui défend de toucher à ce qui est hors de la pensée, il adopte l’avis opposé de R. Simon). Non, dit R. Matna, ils ne se sont pas trompés, car il s’agissait d’une charogne de premier-né (en ce cas, R. Simon défend aussi d’y toucher). En effet, dit R. Abin, la Mishna paraît le confirmer, puisqu’elle dit que l’on consulta ''à ce sujet et pour la Halla devenue impure''; c’est que les 2 objets sont des saintetés. – On demanda devant Levi s’il est permis d’examiner une bête ''déchirée'' (ayant un défaut grave douteux) dans une pièce obscure. —Non, dit Levi, il faut la porter au dehors. —Mais, objecta R. Imi, nous avons bien entendu que, dans une maison obscure (75)(Negaim 2, 3)., on ne pourra pas examiner les plaies murales (il est interdit de percer des ouvertures à cet effet); mais où est-il dit qu’il est défendu d’y examiner une défectuosité d’animal égorgé? —En effet, répondit R. Yossé b. R. Aboun, ce n’est pas sous le rapport de l’obscurité que la question a été posée, mais au point de vue de la fête, de crainte qu’en cas de rejet de la consommation, il soit interdit de ne plus toucher à cette bête. L’avis émis par R. Matna (que la Mishna traite d’une charogne de premier-né) est conforme à Samuel (qui adopte l’avis de R. Simon au sujet de ce qui est hors de la pensée), et celui de Levi (de porter au dehors la bête à examiner) est conforme à Rav (qui adopte l’avis de R. Juda sur le rejet de la pensée et défend d’y toucher). R. Aba dit avoir entendu dire R. Juda au nom de Samuel que l’avis de R. Juda au sujet de l’interdit de toucher à ce qui est rejeté de la pensée sert de règle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר''ט בלוד. ר''ט בלוד היה כדתני בפ' הזהב הורה ר' טרפון בלוד וכשנכנס כאן לבית המדרש ושאל והיו שם חמשה זקנים והורו לו לא יזיזנה ממקומה וקאמר שמואל דאותן הזקנים טעו בהוראה זו דהורו ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה ואנן כר''ש הוא דקי''ל:
אמר רב מתנא. לא טעו דבבכור הוה עובדא וכדדייק ר' אבין נמי ממתני' דאמרה כן עליה וכו' הלכך אפי' לר''ש לא יזיזנה ממקומה דטעון קבורה הוא וכדפרישית במתני':
מהו לראות את הטריפה בבית אפל. קס''ד דבחול קאי ומטעמא דשמא לא יוכל לדקדק בראייתה:
ואמר לוי לאפקה לבר. ועל זה הקשה ר' אימי ואמר אנחנו שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל כדתנן בפ''ב דנגעים בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אבל היכא שמעינן אין רואין את הטרפה בבית אפל בתמיה:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא מטעם הזה כדקס''ד אלא בי''ט הוה עובדא וציוה לוי לאפקה לבר ולראותה דשמא תמצא טרפה ויהא אסור לטלטלה אחר כך ויבשלו בה הואיל דהבית אפל הוא:
אתייא דרב מתנא כשמואל. רב מתנא דאוקי למתני' דבבכור הוה עובדא אבל אם היתה בהמת חולין מותר לטלטלה וזה כשמואל בענין מוקצה בי''ט דפסק בפ''ק כר''ש ודלוי דאמר להוציאה לחוץ לפי שאח''כ יהא אסור לטלטלה אתיא כרב דאית ליה מוקצה וכר' יהודה:
אמר רבי בא. אני שמעתי מרב יהודה בשם שמואל דאמר הלכה כרבי יהודה במוקצה בי''ט:
הלכה: הָא לְהוֹסִיף מוֹסִיפִין. הָיוּ חֲמִשָּׁה נַעֲשִׂין עֲשָׂרָה.
Traduction
Il est interdit en ce jour de se compter (§ 6) pour diviser les parts d’un animal acheté en commun; mais il est permis d’accroître le nombre des participants, de l’élever p. ex. de 5 à 10.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא להוסיף מוסיפין. דדוקא למנות עליה מתחלה בי''ט הוא דאסור אבל אם כבר נמנו כמה בני אדם עליה מעי''ט ורצו להוסיף בני אדם עליה בי''ט מותר לפי שא''צ להזכיר פיסוק דמים לכך כדמפרש ואזיל שאם היו חמשה בני אדם שנמנו עליה מעי''ט מוסיפין בי''ט ונעשין עשרה ואומרים החמשה הנוספין הרי אנו בבהמה זו כפי שנמנו אתם הראשונים עליה:
Beitsah
Daf 15b
משנה: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר אֲבָל שׁוֹחֵט וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן׃
Traduction
Il est interdit ce jour de repasser les couteaux sur la meule, mais il est permis de les aiguiser l’un sur l’autre (ce changement suffit). On ne devra pas demander à un boucher d’acheter pour un dînar de viande (c’est du commerce); mais celui-ci, après avoir égorgé une bête, pourra la dépecer entre ses clients (sans désigner le prix).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין משחיזין את הסכין ביו''ט. ברחיים או במשחזת:
אבל משיאה ע''ג חבירתה. דשינוי הוא:
לא יאמר אדם לטבח וכו'. לפי שאסור להזכיר שם דמים וסיפא איצטריך ליה שאע''פ שהוא טבח ורגיל למכור לא מיחזי כדרך מקח וממכר כששוחט ומחלק סתם בלי פסוק דמים:
הלכה: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי חַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Traduction
''Il est permis d’aiguiser un couteau sur l’autre,'' est-il dit (§ 7). Ceci est conforme, dit R. Hisda (79)Il voulait être libre, le jour, d'assister aux conférences religieuses qui ont alors lieu., à l’avis de R. Juda (qui permet plus loin, 5, 2, ce qui concourt à la faculté de manger). Selon R. Juda (un homonyme) au nom de Samuel, cette action est autorisée même d’après tous, parce qu’il importe seulement de nettoyer les couteaux de la graisse qui est sur eux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין משחיזין וכו' א''ר חסדא דר' יהודה היא. והכי גריס להא לקמן בפ''ה על מתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ור' יהודה קאמר בברייתא אף מכשירי אוכל נפש מותר ומתני' דמתיר להשיאה ע''ג חבירתה וקס''ד כדי לחדדה והלכך קאמר רב חסדא דר' יהודה היא ובמשחזת הוא דאסור דעובדא דחול הוא:
אמר רב יהודה וכו'. לא היא אלא דברי הכל היא ומיירי שעושה כדי להעביר שמנונית שעליה ואפילו הכי במשחזת לא דעובדא דחול היא:
תַּנִּי. לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ. הֲרֵי אֲנִי עִמָּךְ בְּסֶלַע. הֲרֵי אֲנִי עִמָּךְ בְּשֶׁקֶל. אֲבָל אוֹמֵר הוּא לוֹ. הֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד לַמֶּחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי שָֽׁקְלוֹ מָנָה כִנֶגֶד מָנָה בִּבְכוֹר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּחוֹל. הָא בְיוֹם טוֹב אָסוּר. עַל שֵׁם אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר׃ רַב אָבוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. 15b אֲפִילוּ לִתְלוֹתוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר׃ הָא תַנַּייָא קַדְמִייָא סְבַר מֵימַר מַשְׁגִּיחִין. הָא תְלוֹתוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים מוּתָּר.
Traduction
On a enseigné (76)Tossefta à ce, ch. 3.: on ne devra pas ce jour dire à son prochain que l’on veut participer à son acquisition pour un selà, ou pour un sicle, mais on pourra lui proposer de prendre la moitié, le tiers, ou le quart (sans parler d’argent). R. Hiya le grand ou R. Simon b. Rabbi pesaient, par équivalence d’une quantité de viande profane, celle du premier-né. Toutefois, ce mode de pesage (évitant la manière usuelle) n’était permis qu’en semaine; c’est interdit au jour de fête, puisqu’il est dit que l’on ne doit avoir aucun recours aux balances. R. Aboun dit que, selon R. Juda au nom de Samuel, on ne doit pas même suspendre la viande dans la balance pour la mettre à l’abri des souris. L’interdit de tout contact ne va pas jusque là, dit R. Yossa b. Aboun; mais comme il est dit qu’aux termes de R. Juda on peut établir un pesage par équivalence des ustensiles de cuisine, les autres sages défendent de recourir à la balance; il s’agit donc seulement d’interdire ce que le premier interlocuteur permet, mais la défense ne va pas jusqu’à empêcher de suspendre de la viande dans la balance pour la mettre à l’abri des souris.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ג לא יאמר וכו' הרי אני עומד למחצה לשליש ולרביע מותר שאינו מזכיר פיסוק דמים:
שקלו מנה כנגד מנה בבכור. כדתנן בפ''ה דבכורות שאע''פ שאין הבכור והמעשר נשקלין בליטרא מפני שהוא כמזלזל בקדשים אבל שוקלין מנה כנגד מנה בבכור שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה ובמעשר אפי' מנה כנגד מנה אין שוקלין דמיחזי כאלו מוכרו ובהמת מעשר אסור למכור כלל לפי שנאמר בו לא יגאל וגמרינן גאולה גאולה מחרמים:
בד''א בחול. גבי בכור הוא שהתירו כדאמרן הא בי''ט בבהמה שנשחטה לצורך י''ט אסור אף מנה כנגד מנה לפי שאין משגיחין וכו':
אפי' לתלותו וכו'. כדפרישית במתני':
א''ר יוסי בר' בון לא מטעם הזה וכו'. כלומר לא מפני שאמרו חכמים אין משגיחין בכף מאזנים אתה בא לאסור אפי' בא לשומרו מפני העכברים דלא היא אלא בגין דתנינן וכו' הואיל ור' יהודה מתיר לשקול בשר כנגד הכלי והקופץ ועלה אמרו חכמים אין משגיחין בכף מאזנים:
הא תנייא קדמייא וכו'. כלומר משום דת''ק והוא ר' יהודה ס''ל משגיחין לפיכך נקטו חכמים בהאי לישנא וקאמרי אין משגיחין בכף מאזנים והיינו לאסור מה דמתיר ר' יהודה הא לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים לכ''ע מותר דהאי לא מיחזי כשוקל:
תַּנֵּי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מְפַייֵס הוּא אָדָם אֶת עַצְמוֹ בַּלִּיטְרָא. לֵידַע מַה הִגִּיעַ לוֹ. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא זְבַן חָרוּבִין דִּשְׁמִיטָּה. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי חִזֵקִיָּה. אֲמַר לֵיהּ. נְהִגִין רַבָּנִן כְּהָדָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
On a enseigné: selon R. Simon b. Gamliel, il est permis aussi pour sa satisfaction personnelle de peser la viande contre des poids ordinaires, afin de savoir combien l’on à reçu. C’est ainsi que R. Mena ayant acheté des caroubes en la 7e année agraire (77)En ce cas, on vendra sans mesure, ni poids, ni (Nb, dit le (Sheviit 8, 3)., il alla demander à R. Hiskia s’il était permis de les peser chez lui pour savoir ce qu’il a reçu: R. Hiskia le permit en disant que les rabbins ont l’habitude d’adopter l’avis de R. Simon b. Gamliel.
Pnei Moshe non traduit
אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא. אם לקח אדם בשר בי''ט יאינו יודע כמה הוא משקלו לפי שאסור ליקח במשקל יכול הוא לפייס עצמו ולשקלו בביתו בליטרא להנחת דעתו ולידע מה הגיע לו מהבשר הזה:
כהדא ר' מנא זבן חרובין דשמיטה. ותנן בפ''ח דשביעית אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין כי היכי דלא ליתי לזלזולי בהו ואתא ר' מנא ושאל לר' חזקיה אם מותר לשקול בינו לבין עצמו להפיס דעתו ולידע כמה הוא וא''ל נהגין רבנן כהדא דרשב''ג ומותר:
תַּנֵּי. הַטַּבָּח לֹא יְהֵא שׁוֹקֵל בְיָדוֹ וּמֵנִיחַ. שֶׁיָּדוֹ כְלִיטְרָא הִיא. אֲבָל חוֹתֵךְ הוּא בַסַּכִּין וְנוֹתֵן לָזֶה וְלָזֶה.
Traduction
On a enseigné: le boucher ne devra pas soupeser à la main les morceaux de viande, car il en a une telle habitude que sa main équivaut à un poids, mais il lui est loisible de couper un morceau en deux parts très égales et de remettre l’une d’elles à chacun (ce n’est pas un mode apparent de pesage, quoique revenant au même).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
הטבח לא יהא שוקל בידו ומניח. לפי שידו כליטרא היא שהוא אומן בכך ויודע לכוין המשקל בידו:
אבל חותך הוא בסכין ונותן וכו'. אע''פ שיודע לכוין בחתיכה שאין זה דרך משקל:
תַּנֵּי. אֵין מַרְגִּילִין בְּיוֹם טוֹב. וְלֹא בַחוֹל בִּבְכוֹר וְלֹא בִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שֶׁלֹּא יְהֵא כְעוֹבֶד בּוֹ עֲבוֹדָה בְחַייָו. אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בַר שׁוּנֶם. גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִרְעוּ אוֹתָן עֲדָרִים עֲדָרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מִינְפּוּחַ שָׁרֵי. לְמִיחְבּוֹט. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי לְמִיחְבּוֹט אָסוּר. לְמִינְפּוּחַ. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר.
Traduction
On a enseigné: il n’est pas permis le jour de fête d’enlever la peau entière par les pieds (travail pénible), et même en semaine l’on n’agira pas ainsi à l’égard d’un premier-né égorgé, ou d’un animal consacré devenu impropre à la consommation; c’est défendu, dit R. Aboun, afin de ne pas paraître vouloir conserver cette peau pour un travail profane (78)B., Bekhorot 33a.. R. Yousta b. Shounam dit: les rabbins l’ont interdit pour les dits animaux consacrés, de crainte qu’on les élève comme troupeaux en pâturage (ajournant leur égorgement jusqu’à ce qu’un amateur achète la peau entière). R. Mena dit: tous reconnaissent qu’il est permis d’utiliser cette peau comme soufflet; il y a seulement discussion sur le point de savoir si on peut la tanner (pour servir d’outre à huile ou miel), entre R. Hiya le grand et R. Simon b. Rabbi; l’un le défend, et l’autre le permet. Selon R. Yossé b. R. Aboun, au contraire, tous s’accordent à permettre cette dernière opération (qu’il suppose plus fréquente que l’autre), mais la discussion entre R. Hiya et R. Simon porterait sur la question de savoir s’il est permis d’utiliser la peau comme soufflet; l’un le défend; l’autre le permet.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ב:
אין מרגילין בי''ט. אסור להפשיט הבהמה דרך הרגלים כל העור שלם כדי לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותן בעורות כבשים המופשטין שלימים ומשום דטירחא יתירא הוא:
ולא בחול בבכור וכו'. כדמפרש ר' אבון טעמא שלא יהא כעובד בו עבודה בחייו כלומר שלא יהא נראה שמשמרו בחייו לכך ולעשות עבודה בעורו:
אמר ר' יוסטה בר שונם. בבכור ובפסולי המוקדשין טעמא אחרינא איכא שגזרו עליהן כדי שלא ירעו אותן עדרים עדרים שאם אתה מתירו להרגילו גזירה דאתי לשהוייה מלשחטן עד שימצא בני אדם המבקשין עורות שלימין ובין כך יגדל עדרים מהן ואתי בהו לידי תקלה לגיזה ועבודה:
כל עמא מודיי מינפוח שרי. הני תנאי דפליגי לקמיה בהא כ''ע מודים שאם עשוי לעשות ממנו מנפוח לנפחים שהוא מותר דשכיחא הוא לקנותן ולא אתי לשהויי כי פליגי למיחבוט אם הוא עשוי בשביל לקבל בתוכו שמן ודבש שדרך לחבוט אותו כדי לנקותו דבהא לא שכיחי הקונים כל כך ור' חייה רבה ור' שמעון ברבי פליגי חד וכו':
ור' יוסי בר' בון. אמר איפכא דטפי שכיחא למיחבוט ולמינפוח הוא דפליגי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source