הלכה: הַתַּחְתּוֹן מִשּׁוּם כְּלִי קִיבּוּל. וְהָעֶלְיוֹן מִשֵּׁם כְּלִי מַתַּכוֹת. וְהָאֶמְצָעִית מִשֵּׁם כְּבָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך יום טוב
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן. ממתני' דידן שמעינן דלכ''ע טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול דהא קתני ר' יהודה אומר כל הכלים וכו' מפני שהיא כובשת ואינה עושה חריץ אלמא כל היכא דליכא למיחש לא פליג ר' יהודה וכהאי דאמרי' נמי לעיל מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו ומשום טלטול ליכא למיחש דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ושפיר ש''מ דהכל מודים דטלטול מן הצד לאו כלום הוא וכדקאמינא אנא ולא כדמדחי ר' יוסי בר' בון:
א''ר יוסי בר' בון דר''ש היא. כלומר דמהאי מתני' לא ש''מ מידי דחכמים מתירין בטלטול מן הצד דאיכא למידחי ולומר דהאי סתמא דמתני' דכלאים כר''ש היא דאתיא ומטעמא אחרינא הוא דמותר דדבר שאין מתכוין הוא:
א''ר יוסי אוף אנן תנינן ונטלין בשבת. כלומר דר' יוסי קאמר דלא צריכת לאוקמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבטלטול מן הצד אף חכמים מודים לר''ש דמותר וכדתנינן בסתם מתני' דפ''ק דכלאים הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים וכו' וניטלין בשבת א''כ שמעינן דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול:
ודכוותה מותר להחזירו. קמ''ל שאף שעשה בו צרכו מותר להחזירו:
ר' בא וכו' מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. דמכיון שרגליו משוקעות בטיט אינו עושה חריץ ואי משום טלטול ליכא דטלטול מן הצד הוא:
תני. בתוספתא סוף פ''ב לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דדבר שאין מתכוין הוא. והובא זה לעיל בפ' כירה בהלכה ג' ועיקרה דהאי מילתא התם הוא דשייכה להא דקאמר ר' יוסי לקמן אוף אנן תנינן וכו'. דלעיל מינה גריס שם פגה שטמנה בתבן וכו' אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת אם לאו אינן ניטלין ר''א בן תדאי אומר בין כך ובין כך תוחב בשפוד ובסכין ונוטל אתייא דר''א בן תדאי כר''ש דתני לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דקס''ד דטעמיה משום דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול ודר''ש כר''א בן תדאי דס''ל נמי הכי:
התחתון. אשלשה כלים קאי לפרושי וכדפרישית במתני':
משנה: 13a הָרֵחַיִים שֶׁל פִּילְפְּלִין טְמֵיאָה מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת וּמִשֵּׁם כְּבָרָה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. שצריך לבקש תחבולה כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה ואי לא הוי מחוסר צידה:
רשב''ג אומר לא כל הביברין שוין. לא לאפלוגי את''ק אתא אלא לפרש דבריו דלא כל הביברין קאמר אלא מן הביברין קטנים דוקא שאינן מחוסרין צידה:
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. והן קרפיפות מוקפות גדר סביב ומביאין שם חיות ויולדות ומתגדלות שם וצדין מהן המוכנים מאתמול:
ואין נותנין לפניהם מזונות. שאפשר להן בלא מזונות ואיו מזונותן עליך:
מתני' אין צדין דגים מן הביברין. בי''ט דאע''ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך י''ט צידה וקצירה וטחינה וכה''ג שדרך לעשות הרבה ביחד לא הותרו בי''ט דדמי לעובדא דחול. ביברין הן בריכות של מים שהדגים מתגדלים שם:
ר' יהודה אומר וכו'. מסיק התם בגמרא דת''ק נמי ס''ל כר' יהודה בענין דאסור דבר שאין מתכוין ותרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה והאי תנא בתרא קאמר דלא אסר ר' יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהילוכה אלא כובשת הקרקע ונידוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר איפסקא הלכתא כר''ש דאמר גורר אדם מטה וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:
וניטלת בשבת. דתורת כלי עליה:
ואינה נגררת אלא ע''ג הכלים. ע''ג בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש:
מתני' הרחיים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. ואם פירש אחד מהם אינו נקרא שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי וטמא ואע''פ שבעודן ברחיים מחוברין הן ונראין ככלי אחד:
משום כלי קיבול. היא התחתונה שמקבלת אבק שאיקת הפלפלין דרך נקבי הכברה והיא של עץ וכלי עץ שיש לו בית קיבול מקבל טומאה:
ומשום כלי מתכות. היא העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין טמאה משום כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה דאינה אלא כפשוטי כלי עץ וטהורין הן שהרי אין הפלפלין מתקיימין בתוכה אלא משום צפויה התחתון שהיא של מתכות ובטל העץ אצלו:
ומשום כלי כברה. היא האמצעית שמקפת את הכברה ומשום כלי עץ לא מיטמאה דאין קיבולה קיבול אלא שחכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי אריג ואפי' אין הכברה של מתכות טמאה משום כלי כברה:
עגלה של קטן. כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על שלשה אופנים ואוחז בו בידיו והיא מתגלגלת לפניו:
טמאה מדרס. אם היה הקטן זב נעשית אב הטומאה דהא סמיך עלה:
משנה: עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס. נִיּטֶּלֶת בַּשַּׁבָּת וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת עַל גּבֵּי הַכֵּלִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. שצריך לבקש תחבולה כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה ואי לא הוי מחוסר צידה:
רשב''ג אומר לא כל הביברין שוין. לא לאפלוגי את''ק אתא אלא לפרש דבריו דלא כל הביברין קאמר אלא מן הביברין קטנים דוקא שאינן מחוסרין צידה:
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. והן קרפיפות מוקפות גדר סביב ומביאין שם חיות ויולדות ומתגדלות שם וצדין מהן המוכנים מאתמול:
ואין נותנין לפניהם מזונות. שאפשר להן בלא מזונות ואיו מזונותן עליך:
מתני' אין צדין דגים מן הביברין. בי''ט דאע''ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך י''ט צידה וקצירה וטחינה וכה''ג שדרך לעשות הרבה ביחד לא הותרו בי''ט דדמי לעובדא דחול. ביברין הן בריכות של מים שהדגים מתגדלים שם:
ר' יהודה אומר וכו'. מסיק התם בגמרא דת''ק נמי ס''ל כר' יהודה בענין דאסור דבר שאין מתכוין ותרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה והאי תנא בתרא קאמר דלא אסר ר' יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהילוכה אלא כובשת הקרקע ונידוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר איפסקא הלכתא כר''ש דאמר גורר אדם מטה וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:
וניטלת בשבת. דתורת כלי עליה:
ואינה נגררת אלא ע''ג הכלים. ע''ג בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש:
מתני' הרחיים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. ואם פירש אחד מהם אינו נקרא שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי וטמא ואע''פ שבעודן ברחיים מחוברין הן ונראין ככלי אחד:
משום כלי קיבול. היא התחתונה שמקבלת אבק שאיקת הפלפלין דרך נקבי הכברה והיא של עץ וכלי עץ שיש לו בית קיבול מקבל טומאה:
ומשום כלי מתכות. היא העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין טמאה משום כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה דאינה אלא כפשוטי כלי עץ וטהורין הן שהרי אין הפלפלין מתקיימין בתוכה אלא משום צפויה התחתון שהיא של מתכות ובטל העץ אצלו:
ומשום כלי כברה. היא האמצעית שמקפת את הכברה ומשום כלי עץ לא מיטמאה דאין קיבולה קיבול אלא שחכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי אריג ואפי' אין הכברה של מתכות טמאה משום כלי כברה:
עגלה של קטן. כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על שלשה אופנים ואוחז בו בידיו והיא מתגלגלת לפניו:
טמאה מדרס. אם היה הקטן זב נעשית אב הטומאה דהא סמיך עלה:
הלכה: תַּנֵּי. לֹא יִגּוֹר אָדָם אֶת הַמִּטָה אֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַסַּפְסָל וְאֶת הַקַּתֵידְרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִץ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חוּנָא רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּטִּיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אוּף אֲנָן תַּנִּינָן. נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך יום טוב
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן. ממתני' דידן שמעינן דלכ''ע טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול דהא קתני ר' יהודה אומר כל הכלים וכו' מפני שהיא כובשת ואינה עושה חריץ אלמא כל היכא דליכא למיחש לא פליג ר' יהודה וכהאי דאמרי' נמי לעיל מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו ומשום טלטול ליכא למיחש דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ושפיר ש''מ דהכל מודים דטלטול מן הצד לאו כלום הוא וכדקאמינא אנא ולא כדמדחי ר' יוסי בר' בון:
א''ר יוסי בר' בון דר''ש היא. כלומר דמהאי מתני' לא ש''מ מידי דחכמים מתירין בטלטול מן הצד דאיכא למידחי ולומר דהאי סתמא דמתני' דכלאים כר''ש היא דאתיא ומטעמא אחרינא הוא דמותר דדבר שאין מתכוין הוא:
א''ר יוסי אוף אנן תנינן ונטלין בשבת. כלומר דר' יוסי קאמר דלא צריכת לאוקמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבטלטול מן הצד אף חכמים מודים לר''ש דמותר וכדתנינן בסתם מתני' דפ''ק דכלאים הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים וכו' וניטלין בשבת א''כ שמעינן דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול:
ודכוותה מותר להחזירו. קמ''ל שאף שעשה בו צרכו מותר להחזירו:
ר' בא וכו' מודים חכמים לר''ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. דמכיון שרגליו משוקעות בטיט אינו עושה חריץ ואי משום טלטול ליכא דטלטול מן הצד הוא:
תני. בתוספתא סוף פ''ב לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דדבר שאין מתכוין הוא. והובא זה לעיל בפ' כירה בהלכה ג' ועיקרה דהאי מילתא התם הוא דשייכה להא דקאמר ר' יוסי לקמן אוף אנן תנינן וכו'. דלעיל מינה גריס שם פגה שטמנה בתבן וכו' אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת אם לאו אינן ניטלין ר''א בן תדאי אומר בין כך ובין כך תוחב בשפוד ובסכין ונוטל אתייא דר''א בן תדאי כר''ש דתני לא יגרר אדם את המטה וכו' ור''ש מתיר דקס''ד דטעמיה משום דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול ודר''ש כר''א בן תדאי דס''ל נמי הכי:
התחתון. אשלשה כלים קאי לפרושי וכדפרישית במתני':
משנה: אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה אָסוּר. וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה מוּתָּר:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. שצריך לבקש תחבולה כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה ואי לא הוי מחוסר צידה:
רשב''ג אומר לא כל הביברין שוין. לא לאפלוגי את''ק אתא אלא לפרש דבריו דלא כל הביברין קאמר אלא מן הביברין קטנים דוקא שאינן מחוסרין צידה:
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. והן קרפיפות מוקפות גדר סביב ומביאין שם חיות ויולדות ומתגדלות שם וצדין מהן המוכנים מאתמול:
ואין נותנין לפניהם מזונות. שאפשר להן בלא מזונות ואיו מזונותן עליך:
מתני' אין צדין דגים מן הביברין. בי''ט דאע''ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך י''ט צידה וקצירה וטחינה וכה''ג שדרך לעשות הרבה ביחד לא הותרו בי''ט דדמי לעובדא דחול. ביברין הן בריכות של מים שהדגים מתגדלים שם:
ר' יהודה אומר וכו'. מסיק התם בגמרא דת''ק נמי ס''ל כר' יהודה בענין דאסור דבר שאין מתכוין ותרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה והאי תנא בתרא קאמר דלא אסר ר' יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהילוכה אלא כובשת הקרקע ונידוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר איפסקא הלכתא כר''ש דאמר גורר אדם מטה וכסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:
וניטלת בשבת. דתורת כלי עליה:
ואינה נגררת אלא ע''ג הכלים. ע''ג בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש:
מתני' הרחיים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. ואם פירש אחד מהם אינו נקרא שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי וטמא ואע''פ שבעודן ברחיים מחוברין הן ונראין ככלי אחד:
משום כלי קיבול. היא התחתונה שמקבלת אבק שאיקת הפלפלין דרך נקבי הכברה והיא של עץ וכלי עץ שיש לו בית קיבול מקבל טומאה:
ומשום כלי מתכות. היא העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין טמאה משום כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה דאינה אלא כפשוטי כלי עץ וטהורין הן שהרי אין הפלפלין מתקיימין בתוכה אלא משום צפויה התחתון שהיא של מתכות ובטל העץ אצלו:
ומשום כלי כברה. היא האמצעית שמקפת את הכברה ומשום כלי עץ לא מיטמאה דאין קיבולה קיבול אלא שחכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי אריג ואפי' אין הכברה של מתכות טמאה משום כלי כברה:
עגלה של קטן. כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על שלשה אופנים ואוחז בו בידיו והיא מתגלגלת לפניו:
טמאה מדרס. אם היה הקטן זב נעשית אב הטומאה דהא סמיך עלה:
חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי סִימַאי אֲזַל לְאנטרדס. אַייְתוֹן לֵיהּ דַּרְמַסְקִנָה וַאֲכַל. חַד תַּלְמִיד מִן דּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲזַל לְתַמָּן. אַייְתוּ לֵיהּ דּוֹרְמַסְקִנָה וְלָא אֲכַל. אֲתַא וָמַר קוֹמֵי רַבֵּיהּ. אֲמַר. דּוּ נְהִיג כְּשִׁיטַּת רַבֵּיהּ. דְּרִבִּי סִימַיי אֲמַר. אֵין הַגּוֹי צָרִיךְ הָכֵן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דַּמְדַּמְנִיּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. הַשֵּׁיצִים שֶׁבְּכֵפִיס הֲרֵי אֵילּוֹ מוּתָּרִין.
רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. הַגּוֹי צָרִיךְ הָכֵן. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין הַגּוֹי צָרִיךְ הָכֵן. וְלָא יָדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְרַב (מְעַנֵי) [מִיבָּעֵי] מֵיתֵי קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רַבָּה. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. הֵן הֲוִיתָא. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. שַׁייָֽרְתָה הֲווָת עָֽבְרָה וָהֲוִינָא אֲכִל מִינָּהּ תְּאֵינִים. הֲוֵי דּוּ אֲמַר. אֵין הַגּוֹי צָרִיךְ הָכֵן.
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב. סָֽבְרִין מֵימַר. מוּתָּרִין לְמָחָר. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי עוּזִּיאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חוֹנִייָה דְּבָרַת חַווְרָן. מוּתָּרִין מַמָּשׁ. סָֽבְרִין מֵימַר. סְפֵיקָן הִתִּירוֹ. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. סְפֵק הָכֵן אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סְפֵק הָכֵן מוּתָּר.
הלכה: מִי מוֹדִיעַ. אִם נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה. דָּבָר בָּרִיא שֶׁנִּיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אִם לֹא נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה. דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא נִיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וַאֲפִילוּ נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לֹא נִיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. בְּפוֹרֵשׂ בַּחוֹרְשִׁין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דִּתַנִּינָן דָּגִים. וְדָגִים לֹא בְמָקוֹם שֶׁהֵן מְצוּיִין. וְהָכָא בְמָקוֹם שֶׁחַיָּה וָעוֹף מְצוּיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם נתקלקלה המצודה וכו' אבל אם לא נתקלקלה המצודה. כצ''ל. וכך הוא בפ''ק דשבת וגרסי' שם לכל הסוגיא ושם פירשתי ע''ש:
גמ' מי מודיע. אם ניצודו מעי''ט או לא:
גמ' אמר ר' חיננא מתניתא דלא כר' יהודה. גרסי' להא לעיל פי''ג דשבת בהלכה א' ושם מפורש עד סוף הלכה ע''ש:
משנה: מְצוֹדוֹת חַיָּה וָעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁנִּיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. מַעֲשֶׂה בְגוֹי אֶחָד שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר מוּתָּרִין הֵן אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶינּוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא שאין רצוני לקבל הימנו. שאני שונא אותו:
מעשה בנכרי אחד וכו'. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ספק מוכן אסור ור''ג מתיר ומעשה בנכרי אחד וכו' ואמר מותרין הן בטלטול ומודה ר''ג דבאכילה אסור. ואין הלכה כר''ג אלא דכל מין מחובר ספק נלקט היום ספק מאתמול או ספק ניצוד היום ספק מאתמול אסור וכל שאסור לאכלו אסור לטלטלו ואם צורתן מוכחת עליהן כגון פירות דכמישין שאי אפשר שנלקטו היום וכן דגים שהובאו ממקום רחוק שא''א שניצודו היום מותרים. ודבר מוכן שבא מחוץ לתחום בשביל ישראל אסור לאותו ישראל שהובא בשבילו ולכל בני ביתו ומותר לישראל אחר:
מתני' מצודות וכו' לא יטול מהן בי''ט. דשמא היום ניצודו וספק מוכן אסור:
שׁוֹחְטִין מִן הַנַּגָּרִים. וְאִין שׁוֹחְטִין לֹא מִן הַמִּכְמוֹרוֹת וְלֹא מִן הַמְצוּדוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אִימִּי. בִּמְצַדְתָּא דְּשִׁיתַּייָא. שְׁמוּאֵל אָמַר. צַד הוּא בְפִיטָס. רַב אָמַר. סִכְרָא דִנְהָרָא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יוּדָן. כְּהַהִיא דְטַסִּיס.
הלכה: אֵין צָדִין דָּגִים כול'. 13b אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת חַייָב. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן. אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתוֹן דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִים. וְתַנִּינָן. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְחָצֵר לֹא. כָּאן בְּחָצֵר מְקוּרָה. כָּאן בְּחָצֵר שֶׁאֵינוֹ מְקוּרָה. וְהָא תַנִּינָן. גִּינָּה. אִית לָךְ מֵימַר. גִּינָּה מְקוּרָה. אֶלָּא כָאן בִּגְדוֹלָה כָּאן בִּקְטַנָּה. רִבִּי עוּלָּא אָמַר. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. מַה נִיתְנֵי. כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה חַייָב. וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה פָּטוּר. אָמַר לוֹן. וְלֹא בְנָעַל לְתוֹכָהּ אֲנָן קַייָמִין. אֶלָּא כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה אָסוּר. וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בְרֶכְיָה. כָּל שֶׁהוּא מְחוּסָּר נַשְׁבִּים מְחוּסָּר צִידָה. וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר נַשְׁבִּים אֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם נתקלקלה המצודה וכו' אבל אם לא נתקלקלה המצודה. כצ''ל. וכך הוא בפ''ק דשבת וגרסי' שם לכל הסוגיא ושם פירשתי ע''ש:
גמ' מי מודיע. אם ניצודו מעי''ט או לא:
גמ' אמר ר' חיננא מתניתא דלא כר' יהודה. גרסי' להא לעיל פי''ג דשבת בהלכה א' ושם מפורש עד סוף הלכה ע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source